בפני
כב' השופטת ענת הלר-כריש
המבקשים
עו"ד ליאן קהת, מ.ר 11756, כונסת נכסים
עו"ד ברונו בלנגס, מ.ר 17139, כונס נכסים
נגד
המשיבים
1. פלונית
2. פלוני
החלטה
לפניי בקשת כונסי הנכסים כי בית המשפט יפסוק את שכרם בשיעור של 4% משווי תמורת המכר בסך של 2,500,000 ₪ בתוספת מע"מ, היינו בסך של 117,000 ₪; יקבע כיצד תחולק הנשיאה בשכר כונסי הנכסים בין המשיבים; ויאשר את החזר הוצאותיה של המבקשת 1 בסך של 6,414.90 ₪ (בקשה מספר 33).
המשיבים מסכימים לפסיקת שכר כונסי הנכסים וכן להשבת הוצאות בסכומים המבוקשים. המחלוקת בה יש להכריע היא בשאלה האם יש לחייב את המשיבים בתשלום שכר כונסי הנכסים בחלקים שווים כטענת המשיב 2 והמבקש 2 שהוא גם בא כוחו או בחלקים לא שווים כטענת המשיבה 1 והמבקשת 1 שהיא גם באת כוחה אשר לשיטתן יש לחייב את המשיבה 1 בשיעור של 25% ואת המשיב 2 בשיעור של 75%.
במסגרת הבקשה טענה המבקשת 1 כי המשיב 2 ניסה לסכל את כינוס הנכסים והתנהגותו גרמה לסרבול ההליך, להכבדה על כונסי הנכסים ולטרחה רבה. המבקש 2 טען כי אמנם המשיב 2 הקשה על כונסי הנכסים לבצע את עבודתם, אולם יש להתחשב בכך שהמשיב 2 טיפל בנכס במשך שנים רבות ותרם לעליית ערכו. המשיב 2 טען אף הוא בתשובתו כי הוא טיפל והשביח את הנכס במשך שנים רבות וכן כי הוא הגיע עם המבקשת 1 להסדר לפיו הוא ובתו יתגוררו בנכס עד ליום 30.05.24 ואין לזקוף לחובתו את האיחור בפינוי הדירה. המשיבה 1 בתגובתה הסכימה לכל טענות המבקשת 1 והוסיפה כי הצו לפירוק השיתוף בנכס ניתן עוד בשנת 2011 וחרף הצו הוסיף המשיב 2 להתגורר בדירה ועשה כל אשר לאל ידו כדי למנוע את פירוק השיתוף במשך שנים ארוכות.
על דרך הכלל, בשכרו של כונס נכסים על כל אחד מהבעלים לשאת בהתאם לשיעור חלקו בנכס נושא פירוק השיתוף. אולם, במקרים חריגים יתכן ותקום הצדקה לחלוקה אחרת של הנשיאה בשכרו של כונס נכסים (ראו: עמ"ש (ת"א) 32613-01-20 נ' ג' נ' ד' ג' (1.12.2020); ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחה על ידי בית המשפט העליון בבע"מ 8929/20 פלונית נ' פלוני (9.2.2021)).
במקרה שלפניי –
בפסק דין מיום 27.2.2023, בהתאם להסכמת המשיבים בבקשה שלפניי שהם בעלי הדין בהליך העיקרי, מונו באי כוחם, הם המבקשים בבקשה שלפניי, ככונסי נכסים למכירת דירתם המשותפת של המשיבים בשוק החופשי למרבה במחיר, וחלוקת התמורה בין הצדדים בחלקים שווים לאחר ניכוי הוצאות המכר. צו לפירוק שיתוף בדירה ניתן עוד ביום 03.11.2011 בפסק דינה של כב' השופטת (כתוארה אז) ט' קופלמן-פרדו בתמ"ש 5464-05-10.
ביום 20.6.2023 הגישה המבקשת 1 בקשה למתן הוראות בעניין החלפת מפתחות הכניסה לדירה ופינויה (תמ"ש 49252-06-23). באותה בקשה טענה המבקשת 1 כי המשיב 2 "אינו משתף פעולה ולא צלחו ניסיונות חוזרים ונשנים של בא כוחו לקבל ממנו את מפתחות הנכס על מנת לאפשר לכונסי הנכסים להציג את הדירה לרוכשים פוטנציאלים". עוד טענה המבקשת 1, כי המבקש 2 מסר לה שקשה מאוד להשיג את המשיב 2 ולשוחח עמו וכי סמוך ליום 3.4.23 הבטיח לו המשיב 2 למסור את מפתחות הדירה לאחר חג הפסח וכי ישלם את חלקו בשכר השמאי, אך הוא לא עשה כן. במענה לבקשה זו השיבו המבקש 2 והמשיב 2 כי המשיב 2 הודיע למבקש 2 כבר מחודש אפריל 2023 שניתן לבקר בדירה בתיאום עם בתו "המתגוררת בקרבת מקום והמחזיקה במפתחות הדירה" לדבריו, וכי אין טעם בפינוי הדירה שעה שטרם נמצא מציע. בהחלטה מיום 10.7.2023 נקבע כדלקמן: "לא מצאתי טעם ענייני מדוע נמנע — [המשיב 2] למסור לכונסי הנכסים את מפתחות הדירה, ואיני סבורה כי הליך הצגת הנכס צריך להיות בתיאום עם צד ג' אשר מחזיק אצלו מפתחות כנטען… לאור זאת אני מורה כי עד ליום 17.7.23 ידאג — [המשיב 2] למסירת מפתחות הדירה לידי מי מכונסי הנכסים. ככל שכונסי הנכסים לא יקבלו לידיהם את מפתחות הדירה עד למועד האמור, יפעלו כונסי הנכסים לפריצת מנעול הדירה והחלפתו …".
ביום 23.7.2023 הגישה המבקשת 1 בקשה נוספת למתן צו פינוי, בה טענה כי ביום 18.7.2023 היא שוחחה עם בתו של המשיב 2 וביקשה לקבוע עמה מועד לצורך איסוף המפתח בהתאם להחלטת בית המשפט, אך בתו של המשיב 2 סירבה למסור את העתק המפתח והודיעה למבקשת 1 כי היא וילדיה עברו להתגורר בדירה. בהחלטה שניתנה באותו מועד התבקשו תשובות המבקש 2, המשיבים ובתו של המשיב 2. לאחר שהוגשה תשובה מטעם המבקש 2, בהחלטה מיום 27.9.2023 נקבע כדלקמן: "במסגרת תיק זה ניתנה החלטה המורה למשיב 2 לדאוג למסירת מפתחות הדירה לידי מי מכונסי הנכסים וזאת עד ליום 17.7.23. ראוי לציין כי ההחלטה ניתנה לאחר שהוגשה תשובה מטעם המשיב 2 בה לא ציין כי בתו מתגוררת בדירה, ואף ציין אחרת עת טען כי בתו מתגוררת בקרבת מקום והזכירה אך כמי שמחזיקה במפתחות הדירה. כעולה מטענות הצדדים כעת, למרות שהמועד חלף עד היום המשיב לא קיים את ההחלטה. לא ניתן לקבל מצב בו בעל דין לא יקיים אחר החלטות בית המשפט. לא ניתן אף לקבל מצב בו בעל דין יפעל באופן המעכב פירוק שיתוף עליו הורה בית המשפט בפסק דין שאישר את הסכמות הצדדים. יש לאפשר לכונסי הנכסים לבצע את התפקיד שלשמו מונו – מכירת הדירה בשוק החופשי למרבה במחיר וחלוקת התמורה בין הצדדים בחלקים שווים לאחר ניכוי הוצאות המכר. בנסיבות אלה אני מורה כי כל שהמשיב 2 לא ימסור לידי מי מכונסי הנכסים את מפתחות הדירה עד ליום 3.10.2023, אשקול לחייבו בתשלום סך של 500 ₪ לקופת אוצר המדינה בגין כל יום של עיכוב נוסף במסירת המפתחות. בשלב זה ומסגרת זו איני מוצאת להורות על מתן צו פינוי. ככל שמפתחות הדירה לא ימסרו למי מכונסי הנכסים במועד חרף החלטה זו או ככל שיקום בכך הצורך בעתיד לשם ביצוע פירוק השיתוף, ניתן יהיה לפנות במסגרת מתאימה".
ביום 8.10.2023 הגיש המבקש 2 לתיק בית המשפט הודעה לפיה ביום 3.10.2023 מסר לידיו המשיב 2 את מפתחות הדירה.
הינה כי כן: מפתחות הדירה נמסרו לכונסי הנכסים רק למעלה מ- 7 חודשים לאחר שהם מונו ככונסי הנכסים ורק לאחר שהוגשו לבית המשפט בקשות בעניין זה.
ביום 10.3.2024 הגישו כונסי הנכסים בקשה לאישור החתימה על הסכם מכר. המשיב 2 התנגד לבקשה, וביקש לרכוש את הדירה בעצמו. בהחלטה מיום 17.3.2024 נקבע כדלקמן: "בפסק הדין מיום 27.2.23 נקבע כי כל אחד מהמשיבים יהיה רשאי להשתתף בהתמחרות ככל מציע אחר. לא ניתנה למשיבים זכות להצטרף לאחר תום ההתמחרות ולרכוש את חלקו של משנהו בנכס בהתאם להצעה הגבוהה ביותר שהוצעה על ידי צד שלישי שזכה בהתמחרות. מתן זכות כאמור למשיב 1 כעת תביא לפגיעה לא מוצדקת בצד השלישי ובהסתמכותו ותפגע בתקינות הליך הכינוס… משכך, יש לדחות את עמדת המשיב 1. זאת ועוד, על פי טענת המבקשים אשר לא הוכחשה על ידי המשיב 1, המשיב 1 הוזמן על ידי המבקש 2 להציע הצעה לרכישת חלקה של המשיבה 2, אך הוא לא עשה כן. על פי טענות המבקשים וכן כעולה מטענות המשיב 1 עצמו, למשיב 1 נמסר מועד ההתמחרות ומקומה, אך הוא בחר שלא להגיע ולא לשלוח נציג מטעמו (ראו גם פרוטוקול ההתמחרות שצורף). אמנם, המחיר על פי הסכם המכר נמוך ממחיר השמאות בכ- 16.5%. אולם, בשים לב להסברי המבקשים בעניין חריגות הבנייה ולנספח להסכם המכר בעניין זה, ובפרט בשים לב להסכמת המשיבה 2 לאישור המכר ולכך שאף המשיב 1 מציע לרכוש את חלקה של המשיבה 2 בהתאם למחיר שבהסכם ומכאן שאף לשיטתו מדובר במחיר הולם בנסיבות העניין – אני מאשרת את החתימה על הסכם המכר מיום 28.2.24 והנספח לו".
לאחר זאת, ביום 20.3.2024 הגישו המבקשים בקשה למתן צו פינוי לנוכח התחייבותם למסור את הדירה בתוך 120 ימים מיום ההודעה לקונה על אישור בית המשפט של הסכם המכר ומשום החשש מאי שיתוף פעולה של המשיב 2 נוכח התנהלותו בעבר. בהחלטה מיום 20.3.24 התבקשו תשובות המשיבים. ביום 9.4.24 הגישו המבקשים בקשה למתן החלטה ובהחלטה מיום 11.4.24 התקבלה הבקשה בהעדר תשובה מטעם המשיבים למרות חלוף המועד שנקצב לכך, ובהתאם נחתמה פסיקתה בה נקבע שפינוי הנכס יבוצע עד ליום 1.5.2024.
על פי בקשה שהגישו המבקשים ביום 20.6.24, המשיב 2 פינה את הנכס ביום 28.5.24. בבקשה זו טענו המבקשים כי אף שבמועד הפינוי מסרה בתו של המשיב 2 למבקשים כי אין בידה עותק נוסף של מפתחות הדירה מלבד העותק שהיא מסרה לכונסי הנכסים, בפועל היא השאירה בידה עותק נוסף של המפתח ומסרה אותו ישירות לקונים אשר החלו בעבודות בנייה בדירה בטרם הגיע מועד המסירה לידיהם על פי הסכם המכר. על כן ביקשו כונסי הנכסים כי בית המשפט יאשר להם לחתום מול הקונים על נספח להסכם המכר. בהחלטה מיום 27.6.24, בהסכמת המשיבים, התקבלה הבקשה.
מהמפורט לעיל ניתן לראות כי אכן התנהלותו של המשיב 2 הביאה להכבדה על כונסי הנכסים ולסרבול הליך הכינוס. משום התנהלות המשיב 2 נאלצו כונסי הנכסים לפנות בבקשות לבית המשפט, בגינן לא חויב המשיב 2 בהוצאות. ברור שלמבקשים מגיע כי ייפסק להם שכר בגין עבודתם זו וברור גם שהמשיבה 1 אינה צריכה לשאת בעלות אשר נגרמה בגין התנהלותו של המשיב 2. יתר על כן, התנהלות המשיב 2 אשר הביאה לעיכוב הליך הכינוס, פגעה גם במשיבה 1 אשר נמנע ממנה ליהנות מקניינה בתקופה בה הכינוס לא התקדם והמכר לא בוצע. התנהלות המשיב 2 אף נגועה הייתה בחוסר תום לב. כפי שתואר לעיל, לאחר שכונסי הנכסים מונו עשה המשיב 2 או בתו באישורו, שימוש בדירה וזאת תוך הסתרת הדבר מבית המשפט ומכונסי הנכסים ואף מסירת מידע שאינו נכון לפיו בתו מתגוררת בסמיכות ולא בדירה עצמה. ההכבדה על תפקוד כונסי הנכסים, הפעולות הנוספות בהן הם נדרשו לנקוט והעיכוב בהשלמת הליך כינוס הנכסים, אשר נגרמו כתוצאה מהתנהלות המשיב 2, אינן תולדה של התנהלות תמימה שלו.
בהתאם לכך, מצאתי כי מקרה זה הוא ממן המקרים החריגים בהם אין לחלק את הנשיאה בשכרם של כונסי הנכסים בין הצדדים בהתאם לחלקם בנכס, אלא יש לתת ביטוי בעת בחינת הנשיאה בשכר של כונסי הנכסים לכך שחלק מעבודת כונסי הנכסים נבע מהתנהלותו של המשיב 2 בלבד.
איני מקבלת את טענת המבקש 2 והמשיב 2 לפיה בעת חלוקת הנשיאה בשכר כונסי הנכסים יש להביא בחשבון כי המשיב 2 הוא זה שטיפל בנכס ובהשבחתו משך שנים רבות. ראשית, מדובר בטענה אשר לא נתמכה בכל אסמכתה ולו לכאורית והיא לא הוכחה. שנית ולמעלה מהאמור, שכרם של כונסי הנכסים נפסק עבור הפעולות שהם ביצעו ממועד מינויים ועל כן טענות בנוגע להתנהלות שקדמה לתקופה בה שימשו ככונסי נכסים אינן רלבנטיות לסוגית פסיקת שכר כונסי הנכסים ושאלת חלוקת הנשיאה בו בין המשיבים.
בבקשה פרטו כונסי הנכסים את הפעולות הרבות שביצעו במסגרת תפקידם וביקשו, כאמור, כי לנוכח ריבוי הפעולות ייפסק שכרם בשיעור המקסימאלי הקבוע בחוק הוא 4% משווי תמורת המכר בצירוף מע"מ. המשיבים לא חלקו טענות המשיבים בעניין הפעולות שביצעו ואף הסכימו לפסיקת שכרם בשיעור שהתבקש, ומדובר בעמדה ראויה. בחינת פעולות כונסי הנכסים שפורטו בבקשה מעלה כי אמנם בחלקן נאלצו כונסי הנכסים לנקוט כתוצאה מהתנהלותו של המשיב 2 כמפורט לעיל, אולם מרביתן אינן קשורות להתנהלותו של המשיב 2. לפיכך, אף שמצאתי שעל המשיבים לשאת בשכר כונסי הנכסים בחלקים לא שווים אלא שעל המשיב 2 לשאת בחלק גדול יותר, איני סבורה כי יש לחייבו בתשלום בשיעור של 3% משווי תמורת המכר המהווה 75% מהשכר. חיוב בשיעור שכזה יחרוג מהחלק היחסי שמהוות הפעולות שביצעו כונסי הנכסים בשל התנהלות המשיב 2 בלבד מתוך כלל הפעולות שביצעו. חיוב המשיב 2 בשכרם של הכונסים בשיעור של 2.5% משווי תמורת המכר בצירוף מע"מ והמשיבה 1 בשיעור של 1.5% משווי תמורת המכר בצירוף מע"מ ייתן ביטוי ראוי ומאוזן לנסיבותיו של המקרה שלפניי.
בהתאם לאמור לעיל אני מורה כדלקמן:
אני פוסקת את שכרם של כונסי הנכסים בסך של 117,000 ₪, מתוכו סך של 43,875 ₪ ישולם על ידי המשיבה 1 וסך של 73,125 ₪ ישולם על ידי המשיב 2.
אני מאשרת תשלום החזר הוצאות למבקשת 1 בסך של 6,414.90 ₪.
כונסי הנכסים רשאים לגבות את הסכומים האמורים מתוך קופת הכינוס.
ניתן היום, כ"ח אב תשפ"ד, 01 ספטמבר 2024, בהעדר הצדדים.
