בפני
כבוד השופט חננאל שרעבי
מבקשים
עזבון המנוח ס. פ ע שנשא בחייו ת.ז 00000000
באמצעות יורשיו:
1. פ. ס. ע ת.ז 000000000
2. פ. ס. ע ת.ז 000000000
עזבון המנוח פ. ס ח שנשא בחייו ת.ז 00000000
באמצעות יורשיו:
3. ד. ס. ח ת.ז 000000000
4. ס. פ. ח ת.ז 000000000
עזבון המנוחה פ. ע שנשאה בחייה ת.ז 0000000
באמצעות יורשיה:
5. פ. ס. ע ת.ז 00000000
כולם ע"י ב"כ עוה"ד ס. סמור
נגד
משיבים
1. מ. ח ת.ז 00000000
2. ג'. ח ת.ז 00000000
על ידי ב"כ עו"ד אושר הרוש
פסק דין
בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת רויטל באום) בתיק תמ"ש 26634-06-23 (להלן: "התיק קמא") מתאריך 23.7.2023 (להלן: "ההחלטה קמא").
במסגרת ההחלטה קמא נדחתה בקשה לסעד זמני שהגישו המבקשים למתן צו מניעה זמני (להלן: "הבקשה"), האוסר על המשיבים לבצע עבודות בניה כלשהן במקרקעין הידועים כחלקה 00 בגוש 00000 מאדמות … (להלן: "המקרקעין"), הכל כפי שיפורט להלן.
רקע
2. המבקשים הם יורשיו ויורשי יורשיו של המנוח ס. פ. ע ז"ל (להלן: "המנוח"), שהינו אחיו של המשיב 1 (להלן: "מ' ").
3. המבקשים הגישו ביום 20/6/23 כתב תביעה נגד המשיבים בו טענו, כי המנוח קיבל מ-מ' אחיו במתנה ביום 18.12.2002 (להלן: "יום המתנה") שטח של 1479/27596 חלקים מזכויותיו במקרקעין (להלן: "שטח המתנה" או "המתנה").
4. להוכחת המתנה הנטענת צירפו המבקשים לכתב התביעה מסמכים כדלקמן:
א. הסכם מכר ללא תמורה על המתנה;
ב. ייפוי כח בלתי חוזר מיום המתנה חתום על ידי מ', שנטען כי משמעו גם ויתור על זכותו לחזור בו מהמתנה;
ג. אישורי מיסים, המלמדים כי עסקת המתנה דווחה כדין למיסוי מקרקעין;
ד. נסח רישום מקרקעין היסטורי מיום 12.3.2023 (להלן: "הנסח ההיסטורי") המלמד על רישום הערת אזהרה על אודות עסקת המתנה לטובת המנוח ביום 23.12.2002, שנמחקה בטעות, כמפורט בסעיף 25 לבקשה.
5. עסקת המתנה לא נגמרה ברישום, ונטען כי המתנה מעולם לא בוטלה על ידי מ'.
6. ביום 29.8.2022 יתרת זכויותיו הרשומות של מ' במקרקעין, לרבות שטח המתנה, היו 6130/27196. שטח זה העביר מ' במתנה לבנו ג', המשיב 2 (להלן: "ג' ") כעולה מהנסח ההיסטורי (להלן: "עסקת ג' ").
7. לנוכח עסקת ג' הוגשה, בין היתר, התובענה העיקרית קמא, במסגרתה התבקש בית משפט קמא להצהיר על תוקף עסקת המתנה וזכויותיו של המנוח מכוחה.
8. מעבר לכך – ציינו המבקשים בכתב התביעה קמא, כי לאחרונה המשיבים החלו לבצע במקרקעין עבודות עפר וחפירות שיש בהן לקבוע עובדות בשטח. זאת הגם שרישומי הזכויות בחלקה הן במושע ולא קיים הסכם חלוקה בין בעלי המקרקעין.
לכן בין סעדי התביעה העיקרית התבקש בית משפט קמא, להוציא מלפניו צו מניעה קבוע, שימנע מהמשיבים לבצע עבודות חפירה/חציבה/בניה בשטח המקרקעין עד להסדרת הבעלות של המנוח מכוח הסכם המתנה, והסדרת הגבולות והחלוקה בין בעלי המקרקעין.
9. ביום 12.6.2023, כשבוע טרם הגשת כתב התביעה, הגישו המבקשים בקשה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד, במסגרתו התבקש בית משפט קמא ליתן צו זמני המורה למשיבים להפסיק ביצוע עבודות המבוצעות על ידם במקרקעין; וכן צו שימנע ביצוע עבודת בניה ו/או חפירה ו/או חציבה במקרקעין עד למתן פסק הדין בתובענה קמא.
הבהירו המבקשים בבקשתם, כי עסקינן בסעד זמני דחוף שימנע שינוי המצב הקיים במקרקעין כיום, באופן העלול לפגוע בזכויותיהם במקרקעין.
ציינו המבקשים כי קיימות ראיות לכאורה (שפירטו בבקשה, ולאחר מכן בכתב התביעה) להוכחת עסקת המתנה, ומאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת עניינם. זאת כיוון שהעבודות שמבצעים המבקשים הינם ללא היתר כדין, ובכל מקרה עלולים להותיר המבקשים בפני "שוקת שבורה" ומצב עובדתי קיים במקרקעין, ככל שיזכו בדינם.
10. בית משפט קמא קמא בהחלטותיו מתאריכים 20/6/23 ו- 4/7/23, דחה את בקשה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד.
רמ"ש שהוגש על ההחלטות האמורות (רמ"ש 18795-07023 – להלן: "הרמ"ש הקודם") התקבל (החלטה מיום 10.7.2023 במעמד צד אחד), בעיקר עקב העובדה כי לא התקיים דיון בבקשה בבית משפט קמא במעמד הצדדים. ניתן צו מניעה ארעי עד לקיום דיון בבקשה, תוך הדגשה כי לאחר קיום במעמד הצדדים, יחליט בית משפט קמא, על פי שיקול דעתו, האם להותיר את הצו הארעי כצו זמני עד למתן פסק דין בתובענה קמא, או לבטלו.
11. בעקבות החלטה ברמ"ש הקודם הגישו המשיבים את תגובתם לבקשה לבית משפט קמא, המבקשים הגישו תגובה לתשובה והתקיים דיון במעמד הצדדים ביום 19.7.2023, שלאחריו, ולאחר השלמת מסמכים וטיעונים בכתב, ניתנה ההחלטה קמא.
ההחלטה קמא
12. כאמור במסגרת ההחלטה קמא דחתה השופטת קמא את הבקשה, תוך ביטול הצו הארעי שניתן במסגרת הרמ"ש הקודם וחייב המבקשים בהוצאות הבקשה בסך של 10,000 ₪.
13. נימוקי השופטת קמא הן כדלקמן:
א. סוגיית תוקף עסקת המתנה כבר נדון והוכרע בבית המשפט המחוזי בחיפה בפסק דין שניתן ביום 14.2.12 בת"א 000/06 (להלן: "ההליך במחוזי").
בהליך במחוזי היו מ' והמנוח נתבעים, ונקבע שם כי החלקים המסויימים במקרקעין אותם ביקש מ' להעביר למנוח בהסכם המתנה האמור, הם בבעלותה של חברת ע.ב. בע"מ (התובעת שם).
טענת המבקשים כי פסק הדין בהליך במחוזי לא דן בהסכם המתנה אינה מדוייקת. המנוח הושאר כצד לאותו הליך (לאחר שבית המשפט המחוזי מחק נתבעים שאינם קשורים ישירות לסכסוך שנדון בפניו), ואף הורה בפסק דינו על מחיקתה של הערת אזהרה שנרשמה לטובת המנוח בגין אותה עסקת המתנה.
במצב דברים זה, גם לא ברור כיצד יכול היה מ' לתת במתנה את שטח המתנה כאשר הוא כלל אינו בעל זכויות בשטח זה. הרי בית המשפט המחוזי קבע באותו הליך כי הזכויות המועברות הן של חברת ע.ב. בע"מ, ולא של מ'. לכן האחרון כלל לא יכול היה להעביר את שטח המתנה למנוח במתנה, והסכם המתנה לכאורה בטל מעיקרו.
ב. במסגרת הדיון שהתקיים בבקשה הגישו המשיבים תשריט של המקרקעין/חלקה 00 (מש/1). מתשריט זה ניתן לראות וללמוד, כי המקרקעין חולקו למגרשים כאשר בכל מגרש מחזיק אחד מבעלי הזכויות הרשומים.
המשיבים הבהירו כי ג' (משיב 2) מבצע עבודות במגרש המשויך אליו, מגרש 00/3, ובו בלבד, בעוד שהמגרש אשר ביחס אליו יוחס הסכם המתנה הינו מגרש 00/5 הסמוך.
במסגרת הדיון שהתקיים בבקשה הסתבר, כי אין מחלוקת בין הצדדים בדבר חלוקה בפועל של המקרקעין עצמם, וב"כ המבקשים הצהיר כי מגרש 00/3 אמנם הינו בשימושם של המשיבים (בעמ' 2 ש' 21).
בסיום הדיון בבקשה התיר בית המשפט קמא לצדדים להשלים ראיותיהם, כאשר המשיבים צירפו חוות דעת מודד ביחס למיקום העבודות – בתוך מגרש 00/3, והמבקשים נמנעו מלהוכיח אחרת, תוך שהם שבים על טענותיהם.
הדגיש בנדון בית משפט קמא, כי המבקשים מנסים למנוע את המשך בנייה במגרש שמשויך ל-ג' תוך שימוש בהסכם מתנה משנת 2002 אשר לכאורה כבר נדון והוכרע בבית המשפט המחוזי לפני יותר מעשור.
ג. המבקשים טענו לאורך הדרך, כי הבעלות במקרקעין היא במושע, כלומר שאין חלוקה למגרשים והבעלות בחלקה היא ביחד ולחוד לכל בעליה. לכן גם (כך לטענת המבקשים) הסכם המתנה איננו ביחס למיקום ספציפי בחלקה והוא משתרע על כל חלקיה.
ברם טענה זאת אינה עולה בקנה אחד עם טענת המשיבים, בה הודו המבקשים (עמ' 2 ש' 19-22) בדבר חלוקה בפועל של המקרקעין שעשו בעלי הזכויות במקרקעין, במגרשים שכל אחד מהבעלים קיבל. התאם לחלוקה האמורה, שטח המתנה "נופל" במגרש 00/5, ולא על מקום בניית המשיבים, נשוא הבקשה (מגרש 00/3).
מעבר לכך – טענת המבקשים כי המתנה חלה בחלק בלתי מסוים בחלקה משמעותה גם, כי אין הכרח שאותו חלק בלתי מסוים יהא דווקא במגרש 00/3 בו מבוצעות העבודות בידי ג', עבודות שעוכבו בעטיה של הבקשה.
בנדון ציין בית משפט קמא כי:
"המבקשים מנסים לאחוז במקל בשתי קצותיו: מצד אחד, בחלקה ישנם מגרשים עליהם הם בנו את בתיהם שלהם על יסודה של חלוקה בפועל מוסכמת בין כל הבעלים אף מאשרים כי ישנם מגרשים שהינם בחזקת המשיבים (מגרש 00/3 ומגרש 00/8), מצד שני, הם מנסים למנוע מהמשיב 2 לבנות בית במגרש שהם עצמם מודים כי הוא בשימושו הייחודי" (ציטוט מסעיף 6 להחלטה קמא).
ד. מעבר לכך הבקשה לוקה בשיהוי ואף מטעם זה יש לדחותה.
מתגובת המשיבים עלה, כי המבקשים ידעו מבעוד מועד על תכניתו של ג' לבצע בנייה במגרש; הם הגישו התנגדות למתן ההיתר והעלו במסגרתה טענות שונות, לרבות טענות בדבר זכויות קניין שיש להם. התנגדותם נדונה בוועדה בנוכחותם וניתנה להם, ביום 2.4.23, ארכה בת 15 ימים לצורך פנייה לבית המשפט כדי שטענותיהם הקנייניות תידונה.
חרף האמור, המבקשים לא עשו דבר משך כשלושה חודשים ורק לאחר ש-ג' כבר שינה מצבו לרעה, התקשר עם אנשי מקצוע והחל בעבודות – על יסוד היתר שניתן לו – הגישו את הבקשה דנן.
טענותיהם של המבקשים בהשלמת הטיעון שהוגש על ידם כי היתר הבנייה ניתן שלא כדין, אינו עניין שבית משפט קמא מוסמך לדון בו. זאת מעבר להרחבת החזית שיש בעצם העלאת הטענה, אשר לא בא זכרה בכתב התביעה שהוגש.
ה. לאור כל האמור לעיל ניתן לומר, כי התשתית העובדתית העומדת ביסוד הבקשה רעועה, סיכויי התביעה נמוכים, הנזק שייגרם ל-ג' מצו המניעה עולה על הנזקים שייגרמו למבקשים ככל שתביעתם תתקבל, בשים לב לכך שהבנייה המבוצעת כלל אינה במגרש 00/5 נשוא הסכם המתנה הנטען, אלא במגרש 00/3 המשויך ל-ג', והבקשה לוקה בשיהוי רב.
טענות המבקשים בבקשת רשות הערעור
14. בקשת רשות הערעור התפרסה על פני 18 עמודים, בניגוד לתקנה 134(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות") הקוצבת תשעה עמודים לכל היותר. החרו החזיקו אחריהם המשיבים, הגם שמחו על כך בתגובתם, שהגיש תגובה המשתרעת על פני 17 עמודים. יש להצטער על מצב דברים זה, תוך הפרת הוראות התקנות.
15. תמצית טענות המבקשים ברמ"ש זה הן כדלקמן:
א. טעה בית משפט קמא כשסבר שההליך במחוזי כבר הכריע בשלילה, בשאלת תוקף המתנה, סוגיה העומדת בלב התובענה קמא דנן.
בהליך במחוזי כלל לא נדונה עסקת המתנה, וממילא עסקת המתנה לא בוטלה בהליך במחוזי, הגם שבית המשפט שם הורה על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה על שם המנוח בעקבות עסקת המתנה.
מחיקת הערת האזהרה בהליך במחוזי נעשתה בטעות, שכן עסקת המתנה התבצעה על שטח לא מסויים. מכאן – הגם שבהליך המחוזי פסקו לחובת הנתבעים (המנוח ו-מ'), עסקת המתנה לא בוטלה, והערת האזהרה היתה יכולה להישאר על חלקים אחרים בלתי מסויימים של מ' במקרקעין.
עסקת המתנה נוגעת למחלוקת שהיתה קיימת בתוך המשפחה לנוכח הפקעות לצרכי ציבור, ולא התייחסה לשטח מסויים במקרקעין, נשוא המחלוקת שבין התובעת בהליך במחוזי לבין מ', שהינו סכסוך עסקי בניהם.
מכאן גם טעה בית משפט קמא כשסבר, שפסק הדין בהלך במחוזי ביטל את הסכם המתנה מעיקרו, שכן מ' לא היה יכול לתת למנוח במתנה את שטח המתנה המסויים, שלא היה לו.
ב. טעה בית משפט קמא כשביסס את פסק דינו על חוות דעת מודד מטעם המשיבים (שהבניה המבוצעת על ידי ג' אינה חורגת משטח מגרש 00/3, שבחלוקה דה פקטו בין בעלי המקרקעין הרשומים, נפל בחלקו של מ' – אביו של ג').
חוות דעת מודד זאת אינה ערוכה כנדרש לפקודת הראיות, ולא הכילה הצהרת מומחה בניגוד לסעיף 25(ב) לפקודת הראיות.
זאת תוך התעלמות מחוות דעת מודד שהגישו המבקשים, המלמדת כי המשיבים עושים דין לעצמם, ומחזיקים בשטח חורג, תוך פלישה לשטח המתנה שבמחלוקת.
ג. טעה בית משפט קמא כשקיבל את טענת המשיבים, כי היתה קיימת חלוקה למעשה (דה פקטו) של המקרקעין, הגם שעסקינן בזכויות במקרקעין הרשומות במושע, ואין חלוקה מוסכמת בין כל בעלי הזכויות במקרקעין. לכן גם טעה בית המשפט כשייחס את מגרש 00/3 למשיבים.
ד. בנדון חרגה הועדה המקומית, כשהוציא היתר בניה ל-ג' (היא הבניה נשוא הבקשה), על בסיס תשריט חלוקה לא מוסכם ולא חתום על ידי כל בעלי הזכויות הרשומים במקרקעין.
ה. טעה כאמור בית משפט קמא כשקבע פוזטיבית כי מגרש 00/3 מוחזק בלעדית, בהתאם לחלוקה דה פקטו בין הבעלים, על ידי המשיבים.
בנדון עדיין קיימת מחלוקת בין הצדדים לענין החלקים שטרם נוצלו במקרקעין, לרבות שטח המתנה.
ו. טעה בית משפט קמא כשקבע כי המבקשים נמנעו מלהוכיח אחרת בכל הקשור למיקום עבודות הבניה של ג'. זאת הגם שהמומחה/מודד מטעם המבקשים ציין בחוות דעתו, כי ג' מחזיק בשטח של 1,484 מ"ר נטו, לאחר הפרשה לצרכי ציבור, בדומה לשטח המתנה שבמחלוקת. דבר שמוביל למסקנה כי ג' חורג בבנייתו ממגרש 00/3.
ז. טעה בית המשפט קמא כשקבע כי הבקשה הוגשה בשיהוי. בנדון הבקשה הוגשה מיד עם ביצוע החפירה והחציבה במקרקעין על ידי המשיבים או מי מטעמם.
אכן חלק מהמבקשים הגישו התנגדות לועדה המקומית לבקשת היתר הבניה שהגיש ג', אך הדבר אינו גורם למסקנת השיהוי אליה הגיעה בית המשפט לנוכח מועד הגשת הבקשה.
ההיפך – דחיית הבקשה בטענת שיהוי פוגע בעקרון שלטון החוק, שכן למבקשים זכות שביושר במקרקעין הנ"ל מכוח עסקת המתנה, שלא בוטלה, והיא שרירה וקיימת עד היום.
16. תמצית טענות המשיבים ברמ"ש זה הן כדלקמן:
א. דין בקשת הרשות להידחות על הסף מהטעמים הבאים:
1. ערכאת הערעור ממעטת להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בסעדים זמניים, והמקרה דנן אינו חריג. עסקינן בהחלטה קמא מפורטת ומנומקת לאחר דיון נרחב שהתקיים במעמד הצדדים, והשלמת טיעונים בכתב לאחריו;
2. המבקשים הסתירו בבקשה (וברמ"ש הקודם) עובדות מהותיות, וביניהן: ההליך במחוזי (שלמעשה ביטל את עסקת המתנה, שכן מ' לא היה יכול לתת במתנה את שטח המתנה שהיה שטח מסויים, מגרש 00/5, שלא היה בבעלותו); החלוקה דה פקטו של המקרקעין (חלוקה שמכוחה המבקשים, או מי מהם, בנו את בתיהם על המקרקעין); את עובדת הגשת התנגדות המבקשים לבקשת ההיתר של ג', ואת הזמן שקצבה להם הועדה המקומית לנקוט בהליך אזרחי בהתייחס לזכויות הנובעות מעסקת המתנה, שלא עמדו בו.
הסתרה זאת של עובדות מהותיות, מלמדת כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב ובשיהוי ניכר, ודי בכך בכדי לדחות את הבקשה העל הסף, בהיותה בקשה לסעד מן היושר.
ב. דין הבקשה להידחות גם לגופא מהטעמים הבאים:
1. צדק בית משפט קמא כשקבע כי התשתית העובדתית עליה מתבססת התובענה רעועה. מכאן כי סיכויי התובענה נמוכים, ואינם מצדיקים קבלת הבקשה לצו מניעה זמני, שיגרום נזק כספי ניכר למשיבים;
בנדון עולה מההליך במחוזי כי עסקינן בשטח מתנה מסויים, ובפסק הדין שם נקבע כי אינו בעלות מ' אלא בבעלות התובעת שם. מכאן כי מ' לא היה יכול לתת את שטח המתנה למנוח מכח הסכם המתנה, ודין המתנה להתבטל מעיקרא. לכן גם הורה בית המשפט בהליך המחוזי על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובת המנוח, בעקבות עסקת המתנה.
2. צדק בית משפט קמא כשקיבל הטענה כי היתה קיימת בין בעלי הזכויות הרשומים במקרקעין חלוקה דה פקטו של המקרקעין, על פיה כל צד נהג בשטח שיועד לו לפי חלוקה זאת כבעלים, לרבות בניה עליו. כך נהגו המבקשים (או מי מהם) בבנותם את בתיהם על המקרקעין בהתאם לחלוקה האמורה, וכך נוהגים המשיבים, כשבונים בנדון על מגרש 00/3 שנפל בחלקם על פי החלוקה.
3. בכל מקרה לא מתבצעת בניה בשטח המתנה שבמחלוקת, במגרש 00/5, בהתאם לחלוקה הקיימת.
4. הבקשה הוגשה בשיהוי, כארבעה חודשים לאחר שהמבקשים היו מודעים להעברת זכויות של מ' במקרקעין לבנו ג', ולכוונת שניהם לבצע בניה במקרקעין. די בשיהוי זה בכדי לדחות הבקשה.
3. כל אלה מטים את מאזן הנוחות לטובתם של המשיבים, ולדחיית הבקשה.
דיון והכרעה
17. לאחר שבחנתי את הדברים היטב, שוכנעתי ליתן רשות ערעור, ולדחות את הערעור לגופו.
18. צודקים המשיבים כשציינו שעסקינן בבקשת רשות ערעור שעניינה סעד זמני, "והלכה פסוקה וידועה היא, שבית משפט זה בשבתו כערכאת ערעור ימעט להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעדים זמניים, וכי התערבות שכזו תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד" (ציטוט מהעת האחרונה – בע"מ 4948/23 פלוני נ' פלונית, פסקה 6 (8.8.2023));
לאחר עיון בתיק קמא, בהחלטה קמא, ובטענות הצדדים בפני, נחה דעתי לקבוע, כי לא נפלה טעות המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור בהחלטה קמא, העוסקת בדחיית בקשה לסעד זמני.
ראוי להדגיש כבר עתה – ההחלטה ברמ"ש הקודם שניתנה על ידי ובמסגרתה נתתי סעד ארעי עד לקיום דיון במעמד הצדדים, ניתנה במעמד צד אחד (כהוראת התקנות, וכמפורט בהחלטה שם), מבלי שגולו בבקשה עובדות מהותיות, עליהן אף עמדו המבקשים בתגובתם (וחלקן פורט בסעיף 16(א)(2) לעיל).
כך שההחלטה ברמ"ש הקודם אינה מהווה רוח גבית לקבלת רמ"ש זה, אותו יש לבחון לנוכח מלוא הנתונים שהתגלו במסגרתו.
19. סבורני כי אלה השאלות הדורשות הכרעה במסגרת רמ"ש זה:
א. האם ההליך במחוזי מלמד לכאורה כי עסקינן בשטח מתנה מסויים, שניתן על ידי מ' למנוח, והמשמעות לכך מבחינת תוקף המתנה?
ב. האם היתה לאורך השנים חלוקה דה פקטו של המקרקעין, והמשמעות של כך לענין הבניה הנדונה, נשוא הבקשה?
ג. האם הבקשה הוגשה בשיהוי?
ד. האם מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים?
20. נזכיר כי סעיף 95(ב) לתקנות קובע לאמור:
"הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תביעה, רשאי בית המשפט לתת את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה, בקיום התנאים למתן הסעד כאמור בפרק זה ובנחיצות הסעד הזמני לצורך הגשמת המטרה".
היינו, בכדי ליתן סעד זמני בית משפט צריך להשתכנע על בסיס ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה, ובנחיצות הסעד הזמני.
הכרעה בשאלות דלעיל תיתן התשובות לכך, ולהצדקה למתן הסעד הזמני המבוקש בבקשה, אם לאו.
שאלה א' – ההליך במחוזי, שטח מתנה מסויים, והמשמעות מבחינת תוקף המתנה
21. כאמור אחת העובדות שבמחלוקת בן הצדדים היא, האם שטח המתנה היה מסויים (מיקום ידוע, מגרש 00/5) או לא מסויים (מתוך חלקיו בכלל של מ' במקרקעין).
22. לכאורה עולה מההליך במחוזי כי שטח המתנה היה מסויים, ולא מתוך חלקיו בכלל של מ' במקרקעין הרשומים במושע.
ודוק – שטח המקרקעין שהיה במחלוקת בהליך המחוזי, הוא אותו שטח מתנה דנן, כעולה ברורות מסעיף 23 לפסק הדין בהליך במחוזי, שלשונו כדלקמן:
"אף הנתבע מס' 4 (המנוח – ח"ש) אחיו של הנתבע (מ' – ח"ש), העיד בפני (ותצהיר עדותו הראשית סומן כמוצג נ/9). העד סיפר כי קיבל את הקרקע במתנה מהנתבע, ורשם הערת אזהרה לטובתו. הנתבע מס' 4 הסביר, כי קיבל את הקרקע מאת הנתבע מס' 1, כדי לפתור את הסכסוך שהיה קיים בינו ובין אחיו (לרבות הנתבע מס' 1) על רקע תחושתו כי קופח בחלוקת החלקה".
כפי שנראה להלן, עולה מפסק הדין בהליך המחוזי כי עסקינן בשטח אדמה מסויים במקרקעין, אשר הוא שטח המתנה.
23. בנדון נצטט את סעיפים 8-9 לפסק הדין להליך במחוזי המתאר את שטח המקרקעין שבמחלוקת שם:
"8. מנסח רישום המקרקעין המתייחס למקרקעין, אשר העתקו צורף לכתב התביעה המקורי שהוגש בתיק זה, עולים הפרטים שלהלן.
שטחה הכולל של חלקה 16 הוא 27,596 מ"ר, והיא בבעלותם המשותפת של בעלים שונים. על שם הנתבע מס' 1 (מ' – ח"ש) רשומים החלקים הבאים:
(א) 6130/27196 חלקים, לפי שטר מס' 001 – 000000 מתאריך 28.4.1994 ("מכר ללא תמורה");
(ב) 1479/27196 חלקים, לפי שטר מס' 001 – 000000 מתאריך 2.12.1999 ("מכר").
9. תביעת התובעת מתייחסת לזכויות הרשומות על שם הנתבע מס' 1 לפי סעיף קטן (ב) שלעיל. על זכויות אלה נרשמה בתאריך 23.12.2002 הערת אזהרה לטובת הנתבע מס' 4 ( המנוח – ח"ש). הנתבע מס' 4, הוא אחיו של הנתבע מס' 1".
כבר מהגדרת המקרקעין בפסק הדין בהליך המחוזי, רואים הפרדה בין שטח המתנה (שטח המקרקעין נשוא סעיף 8(ב) לפסק הדין בהלך המחוזי), לבין יתר החלקים חלקיו של מ' במקרקעין (שטח המקרקעין נשוא סעיף 8(א) לפסק הדין האמור).
24. בפסק הדין אף מצויינות עובדות המלמדות כי שטח המתנה, נשוא סעיף 8(ב) לפסק הדין בהליך המחוזי, הוא מסויים, ומיקומו ידוע.
נצטט בנדון קטעים מפסק הדין בהליך המחוזי:
סעיף 12 לפסק הדין שם:
"לדברי מר ב. י (מנהל התובעת שם – ח"ש), לצורך רכישת הזכויות בחלקה 16, הוא העביר לידי הנתבע מס' 1 סך 220,000 ₪ על מנת שירכוש זכויות במקרקעין אלה, אשר על חלק ממנה בנוי[ה] [עסק] שבבעלות הנתבע מס' 1. לדברי מר ב. י, הנתבע מס' 1 פנה לקרוב משפחתו, מר ג' ח', ורכש ממנו 1479/27796 חלקים מהחלקה, אך תחת שירשום זכויות אלה על שם התובעת, במסגרתה פעלו הצדדים להקמת [מבנה], רשם הנתבע מס' 1 את הזכויות שרכש, בכסף שמר ב. י העביר לו, על שמו שלו".
מ' רכש את שטח המתנה במיקום ידוע, מסויים, בסמוך ל[עסק] שבבעלותו.
סעיף 16 לפסק הדין שם:
"העד הראשון מטעם הנתבע (מ' – ח"ש) היה אחיינו מר כ. ח (ותצהיר עדותו הראשית סומן נ/7). בסעיף 2 לתצהיר עדותו הראשית מסר מר ח', כי הוא היה זה שמכר לדודו, הנתבע, את הזכויות שבמחלוקת בחלקה 16, וזאת תמורת הסך 50,000 ₪. לדעת מר ח', הסכום שקיבל הוא זעום ('כמעט ללא תמורה'), והטעם לכך היה, כי 'אדמה זו מתאימה רק לצרכיו הפרטיים שלו בשל העובדה כי הינה מדרונית וגובלת את חלקתו ואין לה כל גישה, וכמו כן בשל העובדה שהאדמה הזאת מלכתחילה הייתה מיועדת לו'…".
שוב, תיאור מיקום מסויים של שטח המתנה, שהינו מדרוני ומתאים רק לצרכיו של מ' וגובל בחלקתו (ומכאן גם ראיה לחלוקה דה פקטו של המקרקעין).
סעיף 18 לפסק הדין שם:
"ככל שהדברים נוגעים לחלקה 16, מסר הנתבע (מ' – ח"ש) בתצהירו, כי את הזכויות בחלקה 16 קיבל מבן אחותו, מר ח' תמורת הסך 50,000 ₪. סכום זה היה סכום זעום ('מחיר מתנה וכמעט ללא תמורה') וזאת בשל העובדה, שהקרקע הייתה מתאימה רק לצרכים הפרטיים של הנתבע. בהקשר זה ציין הנתבע, כי הקרקע מצויה במדרון, וגובלת בקרקע המוחזקת על ידו ואין אליה גישה, וזאת 'בשל העובדה שהאדמה הזאת מלכתחילה הייתה מיועדת לי על ידי אבי ובטעות נרשמה על אדם אחר,…".
שוב, והפעם מפי מ', בדבר מיקום מסויים של שטח המתנה.
סעיף 19 לפסק הדין שם:
"בחקירתו הנגדית פרט הנתבע (מ' – ח"ש) את השתלשלות הדברים ביחס לקרקע שבמחלוקת, וכך אמר:
'יש שם חלקה של 27 דונם. החלקה הזאת התחלקה. בדרך כלל אצלנו לא נותנים לאישה, נותנים רק לגברים. בינתיים חילקנו אדמות, הוצאנו כבישים, ויצאנו שאני הכי מרוויח, גם ליד הכביש, גם לקחתי יותר כבישים על מנת להגיע לחלקות שלי והחלקה הזאת היתה בצמוד לחלקה התחתונה שלי, כי יש לי שתי חלקות, והיא בצורת נקניקיה, ש-45% ממנה הוא שטח ציבורי. החלקה היתה צריכה להיות מיועדת לי ואחרי זה האחים שלי התנגדו. אז לכן היה לנו פיתרון, לרשום את זה על שם אחותנו הבכורה, ולכן החלקה הזאת היתה צריכה להיות שלי. פשוט נתנו את זה לאחותי, אח"כ היא העבירה לבנה ואני קניתי ממנו'…".
מקטע זה שוב נלמד כי עסקינן בשטח מתנה שהוא מסויים.
25. את אותו שטח מתנה מסויים, נתן מ' לאחיו המנוח במתנה, ומכוח עסקת המתנה אף נרשמה הערת אזהרה לטובת המנוח (סעיפים 21 ו-23 לפסק הדין שם).
הן הנתבע והן המנוח העידו, כי מ' נתן את המתנה למנוח, משיקולים משפחתיים (סעיפים 21 ו-23), אך הדבר אינו שולל לכאורה את העובדה הנובעת מפסק הדין בהליך במחוזי, כי עסקין בשטח מתנה מסויים.
26. אם נסכם את הדברים עד כאן – עולה מפסק הדין בהליך במחוזי, ששטח המתנה, הוא שהיה במחלוקת בין הצדדים להליך שם, והינו שטח מסויים במקרקעין.
27. במסגרת פסק הדין הגיע בית המשפט המחוזי שם למסקנה כי –
"הפועל היוצא מקביעתי שלעיל הוא, שהזכויות ב- 1,400 מ"ר בחלקה 16 (שטח המתנה – ח"ש), אמורות היו להירשם על שם התובעת, ולא על שמו של הנתבע מס' 1" (סעיף 29).
לכן:
"הנני קובע, כי הזכויות שנרכשו בחלקה 16, נרכשו עבור התובעת, אך נרשמו שלא כדין על שם הנתבע מס' 1. על כן, תביעת התובעת בדין יסודה, ולהלן יינתן צו לתיקון הרישום בספר המקרקעין" (סעיף 37).
משכך:
(א) הנני מקבל את תביעת התובעת, והנני מורה לבטל את רישומו של הנתבע מס' 1, מר מ. ע. ח ת"ז xxxxxxx, כבעלים של 1479/27196 חלקים במקרקעין הידועים כחלקה 00 בגוש 00000, לפי שטר מס' 001 – 00000 מתאריך 2.12.1999 ("מכר").
(ב) הנני מורה לבטל את הערת האזהרה שנרשמה לטובת הנתבע מס' 4, מר ס. ע. ח, בתאריך 23.12.2002 לפי שטר מס' 00000-0001.
(ג) הזכויות שתגרענה משמו של הנתבע מס' 1, על פי האמור בסעיף קטן (א) שלעיל, תרשמנה על שם התובעת, חברת ע.ב. בע"מ (ח"פ 1 – 0000000 – 51).
28. במילים אחרות עולה לכאורה מפסק הדין בהליך במחוזי כי:
א. מ' נתן למנוח שטח מתנה מסויים, שכלל לא היה בבעלותו;
ב. לכן לכאורה המתנה אינה תקפה מעיקרא;
ג. קביעה שאף הובילה למחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובתו של המנוח בעקבות עסקת המתנה, ללא כל מחאה מצידו של המנוח ו/או של יורשיו אחריו לאורך השנים.
29. פסק הדין בהליך במחוזי הוא חלוט, שכן ערעור שהגישו מ' והמנוח על פסק הדין נמחק על ידם (ע"א 0000/12).
30. במצב דברים זה, לכאורה נימוקה של השופטת קמא לדחיית הבקשה, המפורט בסעיף 13(א) לעיל בדין יסודו, ומשמיט, ולמצער מחליש משמעותית, את עילת התביעה בתביעה העיקרית, הנסמכת על עסקת המתנה.
31. בנדון גם נציין כי טענת המבקשים להיות המתנה בחלק בלתי מסויים בחלקתו של מ' לכאורה "חלשה" משהו, לנוכח חוסר המעש ברישום המתנה עד כה.
בפסיקה נקבע כי חוסר מעש של מי מהצדדים בביצוע התחייבות ליתן מתנה (להלן: "ההתחייבות") במשך שנים ארוכות אינו דבר של מה בכך. זאת כיוון שהתחייבות שלא נקבע זמן לביצועה, יש לקיים תוך זמן סביר (סעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973). יש בחוסר מעש זה בכדי ללמד על ויתור על הזכות לקבל מתנה, או על ביטול ההתחייבות בהסכמה או מכללא ע"י התנהגות מצד נותן המתנה ומקבל המתנה.
מסקנה זו מתחזקת אם בוצעו באותה מתנה בגינה ניתנה ההתחייבות, פעולות משפטיות אחרות ע"י נותן המתנה, ללא כל התנגדות ו/או צעד של ביצוע או מימוש ההתחייבות מצד מקבל המתנה. במצב כזה נאמר, כי נותן המתנה ראה את ההתחייבות כאינה קיימת עוד.
לא ניתן לייחס את חוסר המעש במשך שנים, לקרבה משפחתית שבין נותן ההתחייבות למקבלה.
(בנדון ראו דברי בית המשפט בע"א 1330/93 אלבז ואח' נ' אלבז (12.6.97) והאסמכתאות המוזכרות שם).
חוסר המעש האמור מלמד לכאורה, כי הן המנוח והן מ' ראו בשטח המתנה כמסויים, שבסופו של יום נקבע שאינו בבעלות מ'. עם קביעה זאת התפוגגה לכאורה ה"מתנה". זו לכאורה גם הסיבה שהמנוח השלים עם מחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובתו עם עסקת המתנה, ולא נקט כל צעד בימי חייו למימוש המתנה על שטח אחר, לא מסויים, מחלקיו של מ' במקרקעין.
בכל אופן ובנסיבות דנן, חוסר המעש במשך שנים ארוכות ברישום המתנה, מלמד לכאורה על רעיעות עילת התביעה בתביעה העיקרית, כקביעת השופט קמא בחלטה קמא.
32. לסיום נקודה זאת ראוי לציין, את שציינו המשיבים בתגובתם, כי שטח המתנה המסויים, מגרש 00/5, נרכש בסופו של יום על ידי אחד המבקשים, כמצויין בתשובה שהגישו המבקשים לבית משפט קמא ביום 19.7.2023.
בתשובה זאת (סעיף 7) צויין, כי המבקש 4 רכש מחברת ע. ב (התובעת בהליך במחוזי) את שטח המתנה (שהועבר בעקבות פסק הדין שם לחברת ע. ב), כדי למנוע מרוכש זר לקנות שטח אדמה זה הצמוד לביתו – עובדה המלמדת לכאורה על היות שטח המתנה מסויים, ומיקומו ידוע.
שאלה ב' – חלוקה דה פקטו של המקרקעין לאורך שנים, והמשמעות לכך לענין הבניה הנדונה
33. אחת מטענות המשיבים בתגובתם היא, כי המקרקעין חולקו דה פקטו למגרשים, וכל בעלים רשום קיבל מגרש/ים מסויימים, בהם עשה כרצונו, לרבות בניה עליהם. מכוח חלוקה זאת בנו המבקשים, או חלקם, את בתיהם על המקרקעין.
34. לטענת המשיבים בחלקם נפל, בין היתר, מגרש 00/3, ורק במסגרתו מבוצעת עבודת החפירה והבניה נשוא הבקשה.
35. לכאורה ב"כ המבקשים הודה בחלוקה דה פקטו כאמור של המקרקעין בישיבת יום 19.7.2023 בבית משפט קמא (הדיון בבקשת הסעד הזמני), כשציין כדלקמן:
"לשאלת ביהמ"ש, האם נספח ג' לתגובה שחברי מסר כעת לי ולביהמ"ש כשהם עם סימון בצבע מבטא את המצב בשטח כפי הנטען על ידי חברי, אני משיב שמגרשים 00/1 ו – 00/6 הם של המבקשים, מגרשים 00/3 ו – 00/8 הם של המשיבים, ומגרש 00/5 רשום על שם המבקשים ונשאר המתנה, לשאלת ביהמ"ש, איפה נמצא השטח של המתנה אני משיב שאלה זכויות במושע והעסקה כשנרקמה לא דובר על מגרש דובר על זכויות במושע ואין חלוקה מוסכמת וכל אחד שם בנה והחזיק בזכויות. לשאלת ביהמ"ש כיצד אם הזכויות הן במושע יש למבקשים זכות לעכב עבודות בחלקה שבמחלוקת, אני משיב שמבוצעות שם עבודות. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, כמו שאני טוען שזה זכויות שלי גם חברי יכול לטעון שזה זכויות של מרשו, ועדיין אין חלוקה של ביהמ"ש שקובעת שהשטח של מי מהצדדים. הבקשה היא להקפיא את המצב על כנו כדי לא ליצור עובדות בשטח, המשיב התחיל לעבוד על דעת עצמו. מדובר בחפירות מסיביות, זה חציבה של הר וזה לא בשטח קטנטן כפי שטענו המשיבים, זה חפירות שהגיעו קרוב לביתו של המבקש מס' 4, שנמצא במגרש 00/6" (עמ' 2 לפרו' שו' 19-29).
36. גם מפסק הדין בהליך במחוזי עולה כי הייתה קיימת חלוקה דה פקטו של המקרקעין, ועמדנו על כך לעיל כשדנו בפסק הדין שם במסגרת שאלה א'.
במילים אחרות הוכח לכאורה כי חלוקה דה פקטו, למעשה, של המקרקעין, כך שכל בעלים רשום מחזיק בלעדית במגרש/ים מוגדרים ומסויימים במקרקעין. בהתאם לחלוקה זאת אף נתנה הועדה המקומית היתרי בניה למבקשים, או מי מהם, לרבות למשיב 2, לבנות על המגרש/ים המיועד/ים להם (כעולה אף מחוות דעת המודד מטעם המשיבים, מר סמי חלבי, מיום 19.7.2023 להלן: "המודד חלבי").
37. ציין המודד חלבי בחוות דעתו, כי ההיתר שניתן ל-ג' לבניה (נשוא הבקשה) נוגע אך למגרש 00/3 שבחזקתם בהתאם לחלוקה המדוברת, בה אף הודה ב"כ המבקשים (ראו ציטוט לעיל).
היות שבמסגרת הדיון בבקשה בבית משפט קמא עלתה השאלה, האם המשיבים חרגו בבניה ממגרש 00/3, התירה השופטת קמא לצדדים באופן חריג להגיש חוות דעת מועד מטעמם.
לחוות דעת מטעם המשיבים התייחסנו לעיל.
המבקשים גם הגישו חוות דעת מודד מיום 21.7.2023, המודד חוסין עבד אלחלים (להלן: "המודד חוסין"), והמסקנה בה היא, ש-ג' בונה בתחום מגרש 00/3 ללא חריגה. אמנם המודד חוסין העלה תזה להבחנה בין שטחי ברוטו לנטו, באופן שעניינם של המבקשים, ככל שתוכח מתנה בשטח לא מסויים, עלול להיפגע. ברם סבורני כי כרגע ולצורך הסעד הזמני, לאור כל האמור לעיל, אין בכוחה של תזת המודד חוסין, שלא היתה ברורה לשופטת קמא עד תום, כפי שאף ציינה זאת בהחלטה קמא, להתגבר על חלישות עילת התביעה, החלוקה דה פקטו שהתבצעה ומיקום הבניה במסגרת מגרש 00/3 שבחזקתם הבלעדית של המשיבים (אף לגרסת המבקשים).
טענת המבקשים לענין אי עריכת חוות דעתו של המודד חלבי בהתאם לפקודת הראיות אינה מצדיקה התעלמות ממנה, משני טעמים:
חוות דעתו של המומחה חלבי ניתנת להשלמה ותיקון בהמשך ההליך, ואף במסגרת חקירתו הנגדית;
במסגרת הליכים בבית משפט למשפחה ניתן להקל בהגשת ראיות, כהוראת סעיף 8(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ,ה-1195, שלשונו כאמור:
"בכל ענין של דיני ראיות וסדרי דין, שאין עליו הוראה אחרת, לפי חוק זה, ינהג בית המשפט בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק; אין בהוראה זו כדי לגרוע מכללי חסיונות עדים או כללי ראיות חסויות".
38. טענת המבקשים כי הועדה המקומית לא נהגה כראוי בהוציאה היתר בניה ללא תשריט חלוקה מוסכם צריכה להיטען בפני ערכאה מוסמכת, ובכל מקרה היוותה הרחבת חזית, שכן לא נטענה בבקשה, הכל כמצויין בצדק בהחלטה קמא.
39. לסיכום ייאמר, כי משהוכח לכאורה, כי קיימת חלוקה למעשה של המקרקעין, באופן שניתן היתר ל-ג' לבנות על מגרש 00/3 שבחזקת המשיבים לפי החלוקה האמורה, והבניה לא חורגת מתחומי ההיתר והמגרש האמור, אין הצדקה לכאורה למתן צו מניעה כמבוקש.
הדברים משתקפים היטב גם בהחלטה קמא (ראו סעיפים 13(ב)+(ג) לעיל), ומקובלים עלי.
שאלה ג' – שיהוי בהגשת הבקשה
40. במסגרת בחינת השיהוי בהגשת הבקשה, לא אתייחס לעובדת חוסר המעש ברישום המתנה על משמעויותיה בנסיבות דנן. לכך התייחסתי בסעיף 31 לעיל.
41. אתייחס בבחינת טענת השיהוי, בעיקר לשאלת הידיעה על הבקשה להיתר שהגיש ג' לועדה המקומית בהקשר של העבודות נשוא הבקשה.
העולה מתגובת המשיבים על נספחיה, וכמצויין בהחלטה קמא, הוא כדלקמן:
א. המבקשים הגישו התנגדות לבקשת ההיתר שהגיש ג' כבר ביום 23.2.2023, והעלו גם טענות קנייניות;
ב. הועדה המקומית שדנה בהתנגדות ביום 27.5.2021 נתנה למתנגדים/המבקשים שהות בת 30 ימים לפנות לערכאות המוסמכות לדון בזכויותיהם הקנייניות, ועכבה את מתן ההיתר עד אז;
ג. בחלוף המועד של ה-30 ימים ניתן ההיתר ל- ג';
ברם, התובעים הגישו התובענה הנדונה (20.6.2023) תוך 30 הימים שנקצבו להם על ידי הועדה המקומית, ואת הבקשה אף טרם הגשת כתב התביעה (ביום 12.6.23), כמצויין לעיל.
במצב דברים זה, איני סבור כי הבקשה הוגשה בשיהוי אלא תוך מסגרת הזמן שקצבה הועדה המקומית למבקשים להגשת התובענה הנוגעת לזכויותיהם הקנייניות במקרקעין.
במצב דברים זה, לא אוכל לקבל את קביעת השופטת קמא בהחלטה קמא בדבר שיהוי בהגשת הבקשה (ראו סעיף 13(ד) לעיל + פסק הדין ברמ"ש הקודם בהתייחס לשאלת השיהוי).
שאלה ד' – מאזן הנוחות
42. כאמור בסעיף 20 לעיל, סעיף 95(ב) לתקנות קובע, כי בכדי ליתן סעד זמני בית משפט צריך להשתכנע, על בסיס ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה, ובנחיצות הסעד הזמני.
לנוכח מסקנותינו עד כה ניתן לומר כי:
היות שעסקינן לכאורה בשטח מתנה מסויים, שבהתאם לפסק הדין בהליך במחוזי בעלותו של מ' נשללה בו, ממילא עילת התביעה הנשענת על המתנה (שבוטלה לכאורה מעיקרא, שכן מ' לא יכול לתת מתנה שטח מתנה מסויים שאין לו), די חלשה;
היות שעסקינן בבניה (נשוא הבקשה) במגרש 16/3 שבהתאם לחלוקה דה פקטו היא בחזקה בלעדית של המשיבים, ממילא הבניה לכאורה לא פוגעת במבקשים, ונחיצות הסעד הזמני נמוכה.
משעילת התביעה די חלשה ונחיצות הסעד הזמני נמוכה, נשמט לכאורה הבסיס למתן סעד זמני, כמבוקש על ידי המבקשים.
43. במצב דברים זה גם נוטה מאזן הנוחות לטובת המשיבים, ולאי מתן הסעד הזמני.
סעיף 95(ד) לתקנות קובע כדלקמן:
"בהחלטתו אם לתת סעד זמני וכן בקביעת סוג הסעד, היקפו ותנאיו, ישקול בית המשפט, בין השאר, את השיקולים האלה:
(1)הנזק שעלול להיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שעלול להיגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק העלול להיגרם לאדם אחר או לעניין ציבורי;
(2)אם אין סעד אחר שפגיעתו במשיב קלה יותר, המשיג את התכלית שלשמה נועד הסעד הזמני;
(3)תום לבם של בעלי הדין, הן בקשר לגוף העניין והן בקשר להגשת התביעה ובקשת הסעד הזמני, והאם המבקש לא השתהה יתר על המידה בנסיבות העניין בהגשת כתב התביעה או בהגשת הבקשה לסעד הזמני"
טוענים המשיבים בתגובתם לענין זה כדלקמן:
באשר לנזק – הם "מושקעים" בעבודות הבניה נשוא הבקשה כספים רבים (מאות אלפי ₪), וכל עכוב יגרום להם נזק כספי אדיר. זאת כשמולם ניצבת עילת תביעה רעועה שהסעד הזמני בה בדרגת נחיצות נמוכה מאוד, שהרי אינם חורגים מבניה בשטח שבחזקתם הבלעדית, בהתאם לחלוקה דה פקטו שבין הצדדים;
באשר לתום ליבם של המבקשים – אלה הסתירו מבית המשפט עובדות מהותיות רבות, שחלקן פורט לעיל, וכולן פורטו בסעיף 135 לתגובת המשיבים;
השתהות בהגשת התביעה להצהרה על זכויות מכח המתנה – כ-21 שנה מיום המתנה, וכ-11 שנים לאחר פסק הדין בהליך במחוזי שניתן ביום 14.2.2012.
סבורני כי בנסיבות דנן, טענות אלה של המשיבים בתגובתם בדין יסודן, ומטים את מאזן הנוחות לטובת המשיבים, ולאי מתן הסעד הזמני.
סוף דבר
44. לאור כל האמור לעיל שוכנעתי לדחות את הערעור, וכך אני מורה.
45. הסעד הארעי שניתן על ידי כב' השופטת אספרנצה אלון מיום 3.8.2023 מבוטל בזאת.
הערבות שהופקדה כתנאי למתן הסעד הארעי (סכום של 50,000 ₪) תוחזר לידי המבקשים, באמצעות בא כוחם, תוך 14 ימים מיום מתן פסק דין זה (ימי פגרה נמנים), וככל שלא תוגש בנדון כל בקשה לנזק שנגרם בעקבות הסעד הארעי .
46. המבקשים, יחד ולחוד, יישאו בהוצאות המשיבים בערעור זה ובשכר טרחת בא כוחם בסכום של 7,500 ₪, שישולמו להם, באמצעות בא כוחם, מתוך הערבון שהפקידו עם הגשת הרמ"ש.
המזכירות תעביר פסק דין זה לצדדים.
פסק דין זה מותר לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.
ניתן היום, א' אלול תשפ"ג, 18 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.
