לפני
כבוד השופט בן שלו
התובעת
פ.ר. ת"ז XXX
נגד
הנתבע
י.ר. ת"ז XXX
החלטה
בהליך שלפני, תובענה רכושית לפירוק שיתוף ואיזון משאבים בין בני זוג לשעבר, המתנהלת מאז חודש מאי 2022, עותרת התובעת להורות פירוק השיתוף בדירה שבה לצדדים זכויות משותפות, ואשר מושכרת לצד ג', עוד בטרם סיום ההליך.
עסקינן בדירה ברחוב XX ב XX, הידועה גם כגוש XX חלקה XX תת חלקה X (להלן: "הדירה"). הזכויות בדירה רשומות שווה בשווה על שם הצדדים, היא מושכרת לצדדי ג' ושוויה הוערך בחודש ינואר 2023 על ידי שמאי מטעם בית המשפט בסך של 1,320,000 ₪ . כן אין מחלוקת, כי דמי השכירות בסך כ – 3,600 ₪ לחודש משולמים לידי הנתבע בלבד, וכי שיעור החזר המשכנתא החודשי עומד על כ – 1,700 ₪ לחודש, תוך שאלה שולמו מחלק מכספי השכירות (ראו גם בעמ' 9 – 10 לפרוטוקול הדיון מיום 14.2.24).
כן יוער, כי על פי חוות דעת האקטואר שמונה על ידי בית המשפט, ואשר הוגשה ביום 5.1.24, לפי שתי חלופות ההערכה על הנתבע לשלם לתובעת כספים – על פי חלופת היוון הכספים, על הנתבע לשלם לתובעת סך של 132,394 ₪ ; על פי חלופת מועד הגמילה, על הנתבע לשלם לתובעת סך של 154,970 ₪, תוך שיתר הזכויות תאוזנה במועד גמילתן על פי פסיקתאות שצורפו.
בתום הדיון ביום 19.12.22 ניתנה החלטתי המנומקת, במסגרתה הבהרתי, כי "… במיוחד בהתחשב בכך שהנכס העיקרי כפי הנראה שעל הפרק הוא דירת מגורים שאיננה משמשת למגורי הצדדים כי אם מושכרת בשכירות חופשית, יכול ובית המשפט אף יבחן כבר בשלב מוקדם גם את פירוק השיתוף בזכויות בנכס זה, בהתאם להתקדמות ההליך כמו גם לשאלה האם איזה מהצדדים מעריםקשיים על ניהולו דוגמת הערמת קשיים על הגשת חוות דעת שמאית…" (עמ' 7 לפרוטוקול).
אותה העת, כאמור, טרם הונחו לפני בית המשפט חוות דעת השמאי כמו גם חוות הדעת האקטוארית, שכאמור הוגשה אך בחודש ינואר 2024. לפיכך לא נדרשתי לפירוק השיתוף בנכס קודם לכן.
עם הגשת חוות הדעת האקטוארית, קיימתי דיון במעמד הצדדים ביום 14.2.24, במהלכו עתרה התובעת פעם נוספת להורות על פירוק שיתוף מידי בזכויות הצדדים בדירה. לטענת התובעת, משהוגשה חוות הדעת האקטוארית, אין עוד הצדקה לעכב את פירוק השיתוף בנכס, זאת מקום בו גם תשלום המשכנתא אמור היה להסתיים בחודש ינואר 2024. מנגד הנתבע שב על התנגדותו לכך בדיון, טען כי בין היתר שלח שאלות הבהרה למומחה, וכי יש להורות על פירוק השיתוף בדירה רק משתאוזנה הזכויות הכספיות של הצדדים וכן כי יש להבטיח קורת הגג של בתם הקטינה של הצדדים (עמ' 10 לפרוטוקול). לשאלת בית המשפט האם מוכן הנתבע להעביר מעתה ואילך באופן מלא את דמי השכירות המתקבלים, לידי התובעת, עד לסיום ההליך, השיבה באת כוחו כי מעתה ואילך הנתבע מוכן לחלק את תשלום דמי השכירות לשניים (עמ' 12 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, הוריתי לנתבע לצרף העתק משאלות ההבהרה והתשובות להן. משאלה צורפו, יש מקום להידרש להמשך ניהול ההליך ולשאלה האם אמנם יש מקום להורות על פירוק השיתוף בזכויות הצדדים בדירה.
לאחר שמיעת הצדדים ועיון בכלל המצוי בתיק שוכנעתי כי הגיעה העת להורות על פירוק השיתוף בזכויות הצדדים בדירה.
גם לו אביא בחשבון כי על דרך הכלל, פירוק שיתוף בזכויות בני זוג לשעבר במקרקעין יבוצע כחלק מאיזון הזכויות הכולל, הרי שלצד זה מחייבנו הדין לבחון כל מקרה ומקרה לגופו [ראו למשל רמ"ש (ת"א) 40199-03-16 ש.ד נ' א.ד (מצוי במאגרים המשפטיים ; 30.5.16)].
במסגרת זאת, על בית המשפט לשקול בין היתר את שיקולי העזר הבאים: הסיכוי להגיע להסדרה הגונה וכוללת של הסכסוך בזמן סביר ; מורכבות הסכסוך ; החלשת כח מיקוח וסחיטה של בן הזוג האחר ; נזק העלול להיגרם מעיכוב פירוק השיתוף ; השלכות על צדדי ג' ; העלאת דרישת פירוק השיתוף בתום לב.
לאחרונה, הוסיף בית המשפט המחוזי בחיפה והדגיש כי כאשר נבחן עיתוי פירוק השיתוף יש אף ליתן משקל לשאלה האם מדובר בדירת מגורי הצדדים אם לאו, וכי ככל שאין מדובר בדירת מגורי הצדדים, יש ליתן לכך משקל לטובת הקדמת פירוק השיתוף [רמ"ש (חיפה) 18399-12-23 א' ב' נגד ג' ב' (מצוי במאגרים המשפטיים ; 28.3.24), ראו בסעיפים 44- 45 להחלטה הנ"ל].
במקרה שלפני מן הדין להורות על פירוק השיתוף בזכויות אלה ולא להמתין לסיומו המוחלט והסופי של ההליך שלפני, שיכול וגם הוא מצוי זה מכבר לקראת סופו, עם הגשת האחרונה בחוות הדעת. שכן עיקר מבחני העזר שיש לבחון מובילים למסקנה אחת ויחידה, והיא פירוק השיתוף בזכויות הצדדים בדירה .
ראשית, עסקינן בהליך רכושי המתנהל מזה כשנתיים, במהלכו לא הגיעו הצדדים לכל הבנה.
שנית, המחלוקות הרכושיות שלפני אינן מורכבות במיוחד, ואופיין לכל היותר חשבונאי בבסיסו. כאשר מוסיפים לכך את העובדה כי ממצאי חוות הדעת (גם לו אביא בחשבון את שאלות ההבהרה והתשובות להן) אינם מלמדים סבירות גבוהה לאפשרות שהתובעת תידרש לשלם לנתבע כספים בעת הנוכחים גלל זכויותיהם הכספיות, גוברת הנטיה לאפשר כבר עתה את פירוק השיתוף.
שלישית, במקרה שלפני דומה שהנתבע מבקש להותיר ברשותו כח מיקוח בלתי סביר, בלשון המעטה. מאז תחילת ההליכים למעשה משלשל הנתבע לכיסו את דמי השכירות (כ- 3,600 ₪ לחודש). גם אם אניח שבאמצעות תשלומים שוטפים אלה שילם הנתבע את המשכנתא החודשית (כ – 1,700 ₪ לחודש), וגם לו אניח כטענתו שלכך יש להוסיף תשלומי ביטוח שוטפים, הרי שמסכום לא מבוטל נהנה במשך תקופה לא קצרה הנתבע לבדו, מבלי שראיתי הצדקה של ממש לכך. הותרת האמור על כנו, במיוחד ככל שאמנם נפרעה הלוואת המשכנתא במלואה, אך תותיר בידי הנתבע כח מיקוח בלתי סביר, במיוחד לאור שתי ההנמקות דלעיל.
רביעית, במיוחד מקום בו כפי הנראה סולקה המשכנתא (שעה שהנתבע כלל לא הכחיש את האמור בעמ' 12 לפרוטוקול, טענה שגם עולה בקנה אחד עם דף היתרות מיום 13.12.21 שצורף לכתב התביעה כנספח ב'), המשך מתן האפשרות לנתבע לגבות בלבדית את דמי השכירות השוטפים מבלי לאפשר לצדדים ליהנות מתמורת נכס המקרקעין ו/או מפירותיו השוטפים, בוודאי שעלול לגרום לתובעת לנזק כספי. זאת, בין אם בטווח הקצר ובין אם לאורך זמן.
חמישית , טיעונו של הנתבע לפיו יש לדאוג לקורת גג לקטינה מקום בו לשיטתו לאם עצמה קושי לממן את דמי שכירות מדורה איננו מחזיק מים. יותר מהכל דומה שטיעון זה כשלעצמו הוא שעלול לפגוע שלא לצורך גם באינטרסים של הקטינה. עסקינן בטיעון פטרנליסטי במובנים רבים מקום בו הנתבע, שביכר במשך כל תקופת ניהול ההליכים לשלשל לכיסו את מלוא דמי השכירות ולא מצא לנכון להעביר לתובעת ולו מחצית מהיתרה שנותרה אצלו לאחר תשלום הלוואת המשכנתא, מנסה להיבנות מקושי כלכלי נטען של התובעת, שיכול ובמובנים רבים הוא עצמו היה צריך לסייע בהפגתו. יותר מכל, הנתבע אינו יכול לאחוז במקל בשני קצותיו – מחד גיסא שלא להעביר במשך תקופה ארוכה לתובעת ולו את חלקה בתמורת דמי השכירות "נטו" לאחר תשלום הלוואת המשכנת, ומאידך גיסא לטעון לקשיים כלכליים של התובעת כטעם להבטיח את עתידה של הקטינה. יותר מכך – דווקא באמצעות פירוק השיתוף בנכס, יתאפשר לתובעת לכלכל את צעדיה בנחת ובכך גם להבטיח את רווחתה של בתם של הצדדים.
שישית, לא נמצאה לי כל ראיה לפיה התובעת העלתה את עתירת פירוק השיתוף בעת הנוכחית שלא בתום לב. ודוקו – דווקא הנתבע, אליבא דהתובעת, הוא שמסרב ליתן לתובעת גט נכון למועד הדיון האחרון, חרף סנקציות שהושתו עליו. לא ראיתי שטענות אלה הוכחשו בדיון, ודי בכך כדי להוביל לסימן שאלה של ממש בענייננו.
לבסוף, יש להביא בחשבון, כאמור, כי אין מדובר בדירת מגורי בני הזוג. כאמור לעיל, הן בהחלטתי מיום 19.12.22 והן ברמ"ש 18399-12-23, יש בכך כדי לשמש שיקול נוסף ומשמעותי, למכלול השיקולים דלעיל.
פועל יוצא של מכלול האמור, הוא כי יש להורות על פירוק השיתוף בדירת מגורי הצדדים לאלתר, וכך אני מורה.
סיכומם של דברים:
אני מורה על פירוק השיתוף בזכויות הצדדים בדירה לאלתר.
ניתנת לצדדים שהות בת 90 יום לבצע את פירוק השיתוף באופן עצמאי, שאם לא כן (ולא יאריכו הצדדים בהסכמה בכתב את משך התקופה) יורה בית המשפט לבקשת איזה מהצדדים על מינוי כונס נכסים לשם כך.
כבר עתה מבהיר בית המשפט לצדדים, כי לאור אופי המחלוקות ביניהם והימשכות ההליך, ככל שיהא בכך צורך, הנטיה תהא למנות כונס נכסים חיצוני שיוכל ליתן דעתו אך ורק לביצוע פירוק השיתוף ולא לכל מחלוקת אחרת לה יכול ויידרשו באי כוח הצדדים בכל הנוגע עם ניהולו של ההליך שלפני.
כן מבהיר בית המשפט לצדדים כי ככל שיתרשם שאיזה מהם מעכב את פירוק השיתוף שלא כדין ולצורך, יכול והוצאות פירוק השיתוף אף הן תושתנה שלא באופן שוויוני.
משהוגשה חוות הדעת והוגשו התשובות לשאלות ההבהרה, יבהירו הצדדים במשותף תוך 14 יום האם ובאיזו דרך נותר להידרש לניהולו של ההליך.
בשלב זה, ועל מנת לאפשר לצדדים לנסות ולהגיע לכלל סיום מוסכם של ההליכים, הוצאות הבקשה תושתנה במידת הצורך עם תום ההליך.
החלטה זו מותרת בפרסום בהשמטת מלוא פרטי הצדדים ובני משפחותיהם.
המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים ותיצור משימת תזכורת ליום 28.4.24.
ניתנה היום, כ"ט אדר ב' תשפ"ד, 08 אפריל 2024, בהעדר הצדדים.
