לפני
כב' השופט שאול שוחט, סגן נשיא
מבקשים
1.פלוני, עו"ד
2.אלמוני, עו"ד
ע"י ב"כ עו"ד שמאי מנטש ו/או גלעד בניאל
נגד
משיבים
1.פלוני
ע"י ב"כ עו"ד ממשרד ברנע ג'פה לנדה ושות'
1.אלמוני
ע"י ב"כ עו"ד שלמה אייגנר
2.פלונית
ע"י ב"כ עו"ד שמואל מורן ואח'
פסק דין
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופט ארז שני, בת"ע 55690-04-21 (, בה נדחתה בקשת המבקשים לעיין בכל התיקים המתנהלים בין המשיבים בעניין המנוח י.ח ז"ל.
העובדות הצריכות לעניין
המנוח י.ח ז"ל הלך לבית עולמו בשנת 2021. לפני ביהמ"ש קמא מתנהלים הליכים שונים בנוגע לעיזבונו. נכון לעת הזו רשומים כ-17 תיקים שונים שנפתחו לאחר פטירת המנוח ובקשר לעיזבונו.
המשיבים הם קרובי משפחה של המנוח שטוענים לזכויות בעיזבון. לפי הנטען בבקשת רשות הערעור ובנספחיה : המשיב 1 הוא בנו של המנוח מאשה לה היה נשוי בעבר, והוא לא היה בקשר עם המנוח במשך למעלה מ-40 שנה טרם פטירתו; המשיב 2 הוא אזרח גרמני שטוען כי הוא בנו של המנוח שנולד מחוץ לנישואין ונטען כי המנוח מעולם לא הכיר בו כבנו; המשיבה 3 היא אחות המנוח, שלטענת המבקשים תובעת זכויות בעיזבון מכוח צוואה מזויפת.
המבקשים הם שני עורכי דין, צדדים זרים להליכים שמתנהלים בביהמ"ש קמא, אינם בני משפחה של המנוח ואינם טוענים לזכויות בעיזבון המנוח כיורשים או כזוכים על-פי צוואה. המבקש 2 טוען כי ייצג את המנוח בקשר לנכסיו בישראל והיה איש סודו . לטענת המבקשים, לאחר פטירת המנוח פעלו לאיתור המשיב 1 , בנו של המנוח שלא היה בקשר עם המנוח עשרות בשנים, הודיעו לו שיש לו זכויות חוקיות בירושת אביו, הבהירו לו את זכויותיו המשפטיות, בין השאר הודיעו לו גם על צוואה מזויפת שהוגשה לקיום ועל החומר שיש להם עובדתית ומשפטית להוכחה לכך ו"הם אלו שזיכו אותו, אם כן, בירושה שהוא עשוי לזכות בה". המבקשים טוענים כי בינם לבין המשיב 1, התגבשו הסכמות לקבלת אחוזים מתוך חלקו בעיזבון, כתמורה על איתורו, המידע שסיפקו לו והייעוץ המשפטי שניתן לו. לטענת המבקשים, המשיב 1 הפר את ההסכמות ביניהם ומשכך בכוונתם להגיש נגדו תביעה בגין זכותם לשכר טרחה לפי ההסכמות שהו ביניהם ובעילות חלופיות של הפרת ההסכם, מו"מ שלא בתום לב, עשיית עושר ולא במשפט ושכר ראוי. טיוטת תביעה טנטטיבית צירפו המבקשים לבקשתם לעיון אותה הגישו לפני ביהמ"ש קמא. המבקשים טענו בבקשתם לעיון כי משהעיון נדרש לאור התביעה שבכוונתם להגיש נגד המשיב 1 , הם כלל אינם נדרשים להסביר כיצד העיון יועיל להם להתדיינות המשפטית אך "תביעת המבקשים תלויה רבות באפשרות לעיין בתיקים ובהליכים המתקיימים, ובוודאי שכך, בצורך בקבלת תוצאות ההליכים, הן הליכי הביניים, הן הליכים להסדר ופשרה אפשריים, ובוודאי בסיום ההליכים ובתוצאותיהם. בנסיבות אלה, בקשת העיון דנן, נחוצה מאין כמותה" (ס' 23 לבקשה לעיון. צורפה כנספח 3 לבר"ע).
במסגרת תשובת המשיבים לבקשה לעיון (שצורפה כנספח 4 לבר"ע) הבהירו המשיבים כי ההליכים המתנהלים ביניהם בביהמ"ש קמא מתנהלים בדלתיים סגורות, ובהתאם על בית המשפט לאזן בין נימוקי מבקש העיון אל מול הפגיעה שתיגרם לצדדים מהעיון והסתמכותם על כך שמדובר בהליך בדלתיים סגורות. לגישת המשיבים, איזון מתאים מצדיק את דחיית הבקשה, שכן המבקשים חסרי כל מעמד בתיקים (אינם בני משפחה ואינם טוענים לזכויות בעיזבון) והם לא הצביעו על כל נימוק ענייני המצדיק התרת העיון בתיקים, כשנראה שכל מטרתם בבקשה היא לבצע "מסע דיג" אסור ופסול של ראיות במטרה לשרת את תביעתם נגד אחד המשיבים (הוא המשיב 1). בהתאם, טענו המשיבים כי אין אינטרס המצדיק את מתן העיון בתיק בפרט שעה שהמשיבים הסתמכו על התנהלותם של ההליכים בדלתיים סגורות כאשר חשפו בפני בית המשפט עניינים אישיים ומשפחתיים שלהם.
המבקשים הגישו תגובה לתשובת המשיבים (נספח 5 לבר"ע).
ביום 21.11.22 התקיים בביהמ"ש קמא דיון במעמד הצדדים ובאי כוחם, במסגרתו השלימו הצדדים את טיעוניהם ובסופו , ובמעמד הצדדים, ניתנה ע"י ביהמ"ש קמא החלטה הדוחה את בקשת המבקשים.
ביהמ"ש קמא עמד בהחלטתו על כך שהמבקשים הם צדדים זרים להליכי העיזבון ומטרת בקשתם היא השגת ראיות לצורך תביעה נפרדת שבכוונתם להגיש נגד משיב אחד מתוך שלושת המשיבים (המשיב 1) בגין חוב שכר טרחה שלו כלפיהם או שכר ראוי (ס' 3-4 להחלטה). ביהמ"ש קמא ציין כי המידע בתיק העיזבון שבפניו חוסה תחת עקרון הדלתיים הסגורות "ואם לא ייתן בית המשפט רשות מפורשת, אזי ברירת המחדל היא העדר עיון וכל עוד לא ישתנה הדין הישראלי לעניין זה, אזי גם תביעות רכושיות ותביעות עיזבונות עודן בגדר הדלתיים הסגורות" וזאת הגם שמדובר "בתיקים אזרחיים באופיים, קלה יותר פתיחת הדלתיים מאשר בתיקי משפחה אחרים" (ס' 6 להחלטה). ביהמ"ש קמא ציין כי אינו מקבל את הטענה לפיה בתיק העיזבונות שלפניו קיים מידע אינטימי שלא יכול שייחשף בתובענה אזרחית וכי אינו סבור שטיב המידע שמצוי בתיק מצדיק את המשך סגירת הדלתיים (ס' 10 להחלטה). ביהמ"ש קמא קיבל עמדת המשיבים כי קיימת הסתמכות כמעט אוטומטית של צד הניגש להליכי משפחה, על קיומו של החיסיון (ס' 13 להחלטה) אך ציין כי "ההסתכמות היא לעולם יחסית וצד המסתמך על החיסיון צריך להניח כי יכול ויבוא נושה כזה או אחר, בין של העיזבון שאז דרכו קלה ובין של אחד היורשים ויבקש את ביטול החיסיון" (ס' 14 להחלטה). עוד קבע ביהמ"ש קמא כי הוא מוצא משקל מועט לשיקול של סגירת התיק כדי להקטין את המחלוקות בין היורשים עצמם ו"סבורני שעיקרון מניעת החרפת המחלוקות הוא נכון יותר בין הצדדים לתיק העיזבון לבין עצמם מאשר כ"מגן" בפני נושים חיצוניים ולא באמת יש בפניי ראיה ולפיה מתכוונים עורכי הדין המבקשים להכביד לשווא על יכולתם של היורשים להגיע לכלל הסכמה" (ס' 16 להחלטה). בהמשך ההחלטה עבר ובחן ביהמ"ש קמא את השאלה הפרקטית "במה ולצורך מה מבקשים המבקשים לעיין" ומצא כי לא עלה בידי המבקשים להצביע על טעם לגיטימי לעיון בתיקים. ביהמ"ש קמא ציין בהקשר זה כי ככל שהסעד בתביעת שמתכוונים המבקשים להגיש נגזר משוויו של העיזבון "אזי בתיקים שלפניי אין כימות של העיזבון ודי להם למבקשים אם יפנו לבית המשפט בו תתברר תביעתם בבקשה לגילוי הפרטה" (ס' 17 להחלטה); אם תביעת המבקשים היא להחזר הוצאות – אז המבקשים מציינים בטיוטת תביעתם כי הם מסתמכים על קבלות ו"אין הם צריכים את תיק העיזבון על מנת לתבוע" ואף "שכר ראוי" נקבע לפי השקעת הזמן או כפי שווי העיזבון והדבר אינו מצריך עיון בתיקי העיזבון השונים (ס' 18 להחלטה). ביהמ"ש קמא ציין כי בדיון שהתקיים הפנה לב"כ המבקשים את השאלה לשם מה נדרש העיון ו"זה האחרון השיב לי בכנותו כי המבקשים עדיין אינם יודעים מראש מה יש ומה אין בתיק". בנסיבות אלו קבע ביהמ"ש קמא, כי "על כולנו מקובל הכלל ש"דיג" ראיות בכלל ובוודאי בתיקים חסויים אינו מעשה משפטי רצוי והוא כשלעצמו בוודאי אינו טעם לפתיחת הדלתיים. בהסתייגות ולפיה אם יסבור אותו הרכב אשר יברר את תביעת המבקשים כי נחוץ לו מידע ספציפי מסוים מתוך התיקים, לעת הזו נדחית הבקשה" (ס' 20-21 להחלטה).
על החלטה זו מלינים המבקשים בבקשת רשות הערעור שלפניי. המבקשים טוענים כי החלטת ביהמ"ש קמא רצופה שגיאות. לטענת המבקשים "סעיף 68(ה)(1) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984 החריג במפורש את האפשרות לעיון בתובענות לפי חוק הירושה מהליכים אחרים בבית המשפט לענייני משפחה וכי תובענה על פי חוק ירושה אינה שונה מכל הליך משפטי אחר והדיון בה פומבי. דהיינו תיקי ירושה אינם כלולים בחיסיון של התיקים בבית המשפט לענייני משפחה" (ס' 31 לבר"ע). עוד טוענים המבקשים כי בפסק דינה של כב' השופטת דפנה ברק ארז בבע"מ פלוני נ' פלוני 8958/20 ( פורסם בנבו, 18.4.21. להלן: עניין פלוני) נקבעה הלכה בכל הנוגע לזכות העיון בתיקים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה בענייני ירושה וביהמ"ש קמא התעלם מהלכה זו. המבקשים טוענים כי נקודת המוצא היא התרת העיון בתיקי בית המשפט, אף אם המבקש אינו צד להליך לנוכח עקרון הפומביות (ס' 23 לבר"ע) ; ביהמ"ש קמא התעלם מהפסיקה הקובעת כי בכל בקשה לעיון על המתנגד נטל השכנוע להוכיח כי אין להתיר את העיון והוא שצריך לתת נימוק "כבד משקל להתנגדות ובכל מקרה לא יכול להסתפק רק בטענה כללית" (ס' 27 לבר"ע); עוד הפנו המבקשים לשורה של פסק דין, בהם לטענתם נדחתה טענת צד המתנגד לבקשת עיון בתיק בטענת "דיג" או "פישיניג" (ס' 33-39 לבר"ע).
לבקשת רשות הערעור התבקשה תשובת המשיבים וזו הוגשה ביום 19.2.23.
המשיבים בתשובתם סומכים ידיהם על החלטת ביהמ"ש קמא ונימוקיה. לטענתם, המבקשים לא הצביעו על כל נימוק שמצדיק התערבות בימ"ש זה בהחלטת ביהמ"ש קמא ואף לא טענו כי ייגרם להם עיוות דין כתוצאה מההחלטה . ביהמ"ש קמא לא התעלם מפסיקת ביהמ"ש העליון בעניין פלוני אלא יישם אותה באופן נכון, כשביצע את האיזון המתאים בין ההצדקה שהציגו המבקשים לעיון בתיקי העיזבון לבין אינטרס ההסתמכות של המשיבים שההליכים יתנהלו בדלתיים סגורות. טענת המבקשים כי הם אינם נדרשים להסביר מדוע הם מבקשים לעיין בתיקים וכי הנטל להתנגדות לעיון מוטל על המשיבים אינה נכונה. כל הפסיקה אותה הביאו המבקשים בעניין זה מתייחסת להליכים שהתנהלו בדלתיים פתוחות, ובעיקר הליכים ייצוגיים. המטרה הניצבת בבסיס בקשת העיון היא "דיג" של ראיות והדבר חוזר ועולה שוב ושוב בטענותיהם של המבקשים עצמם.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובה לה, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פיה, בהתאם לתקנה 149(2)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 .
כפי שיובהר להלן, לאחר בחינה לא מצאתי אף אחת מטענות המבקשים מצדיקה התערבות בהחלטת ביהמ"ש קמא ואני מחליט לדחות את הערעור.
א. הן בבקשת רשות הערעור שלפניי (בס' 24 וס'- 31) הן בבקשת המבקשים שהייתה לפני ביהמ"ש קמא לעיון בתיקים (בס' 24-25) והן בתשובת המבקשים לתגובת המשיבים לאותה בקשה שהייתה לפני ביהמ"ש קמא (בס' 1,3 לתשובה) טוענים המבקשים, חזור ושוב, כי הדיונים בהליכים המתנהלים בביהמ"ש קמא בקשר לעיזבון המנוח מתנהלים, או צריכים להתנהל, בדלתיים פתוחות וזאת משום ש"סעיף 68(ה)(1) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד-1984, החריג במפורש את האפשרות לעיון בתובענות לפי חוק הירושה, מהליכים אחרים בבית המשפט לענייני משפחה, וכי תובענה על פי חוק הירושה אינה שונה מכל הליך משפטי אחר והדיון בה פומבי". מדובר בטענה שאינה נכונה. המחוקק בהוראת סעיף 68(ה)(1) לחוק בתי המשפט לא החריג את כל התובענות לפי חוק הירושה מהכלל (הקבוע באותו הסעיף) לפיו ענייני משפחה כמשמעותם בחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 יידונו בדלתיים סגורות אלא רק את התובענות לפי חוק הירושה "שעילתן אינה סכסוך בתוך המשפחה". המבקשים בטיעוניהם לא עשו כל הבחנה בין תביעות לפי חוק הירושה "שעילתן אינה סכסוך בתוך המשפחה" לבין כל יתר התביעות לפי חוק הירושה, ולמעשה לא ברור אם הם כלל מודעים לה. מדובר בהבחנה שרלוונטית גם לאספקטים אחרים של הדיון המתנהל בביהמ"ש קמא ( לאור הוראת סעיף 8(ה) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995. על הבחנה זו ראו בהרחבה בספרי המשותף עם עו"ד דוד שאוה, סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה, הוצאת מחשבות, תש"ע-2009 , בעמ' 325-327 ; וברמ"ש (ת"א) 30063-09-14 ה.ל. נ' ש.ו, פורסם בנבו, מיום 16.11.14). המבקשים ממילא לא ניסו במסגרת בקשתם לפני ביהמ"ש קמא או בקשה זו שלפניי להוכיח כי יש לסווג את ההליכים המתנהלים לפני ביהמ"ש קמא כהליכים לפי חוק הירושה "שעילתם אינה סכסוך בתוך המשפחה" ולמעשה, לאור תיאורם שלהם את הצדדים הניצים באותם הליכים (הם המשיבים) נראה שאף אינם מתיימרים להוכיח כי התביעות לפי חוק הירושה שמתבררות לפני ביהמ"ש קמא בקשר לעיזבון המנוח עילותיהן אינה סכסוך משפחתי. כאמור, בבקשת רשות הערעור ובנספחיה מתארים המבקשים את המשיב 1 כבנו של המנוח שבינו לבין המנוח התקיים נתק הדדי במשך 40 שנים; את המשיב 2 כבן נוסף של המנוח שנולד למנוח מחוץ לנישואין מאשה לא יהודיה וככזה שהמנוח לא הכיר בו מעולם כבנו; ואת המשיבה 3 , אחות המנוח, כמי שמנסה לתבוע זכויות בעיזבון מכוח צוואה מזויפת.
ב. המבקשים אף שוגים בטענתם כי עת מוגשת בקשה לעיון בתיק המתנהל בדלתיים סגורות נקודת המוצא היא התרת העיון בתיק; כי במקרה כזה "על המתנגד נטל השכנוע כי אין להתיר את העיון והוא שצריך ליתן נימוק "כבד משקל" להתנגדות" וכי ככל שהטענה היא שהעיון נדרש לצורך הליך משפטי אחר שיש לו קשר ענייני נטען "מבקש העיון אינה נדרש להסביר כיצד העיון יועיל לו" (ס' 23-27 לבר"ע). עם כל הכבוד, עמדה זו של המבקשים אינה עולה בקנה אחד עם קביעת ביהמ"ש העליון בעניין פלוני, פסיקה עליה נשענים המבקשים (בבקשה לעיון ובבקשת רשות הערעור שלפניי) ושלטענתם בית המשפט קמא התעלם ממנה.
בית המשפט העליון (כב' השופטת דפנה ברק ארז) בפסה"ד שניתן בעניין פלוני הבהיר כי עצם ניהולו של תיק בדלתיים סגורות אינו שקול לקביעה שחל "איסור על פי דין" לעיין בו ו"כל בקשה צריכה להיבחן לגופה" (ס' 32 להחלטה). נקבע כי כשמוגשת בקשה לעיון בתיק שמתנהל בדלתיים סגורות, על המבקש להצביע על הנימוק המצדיק לקבל את בקשתו, ועל בית המשפט לשקול את האיזון המתאים בין התועלת שצפויה לצמוח למבקש העיון לבין הפגיעה בפרטיות של בעלי הדין:
"
34. כל אימת שמוגשת בקשה כזו יש לערוך איזון השוקל את הזכות לפרטיות של בעלי הדין ולאזנה אל מול התועלת שעשויה לצמוח למבקש העיון כתוצאה מחשיפת המידע המבוקש. כך באופן כללי וכך גם במקרה שבו מעוניין אדם לקבל מידע על הליך משפטי שהתקיים בבית המשפט לענייני משפחה ומי מבני משפחתו היה צד לו, על אף שהוא עצמו לא היה צד לאותו הליך. הדעת נותנת כי במקרה כזה יינתן משקל לצורך של המבקש במידע לשם הגנה על זכויותיו. כך, קשה לקבל מצב שבו הכלל הדיוני בדבר סגירת דלתיים יחסום בפני בן המשפחה את האפשרות לקבל מידע חיוני באשר למצבת נכסי המשפחה, ככל שיש לכך השלכה ישירה על זכויותיו הכלכליות שלו עצמו. מסקנה זו מתבקשת על-פי הגיונם של דברים, הולמת את תכלית החוק ונתמכת בהיקש מהחריג של פתיחת הדלתיים בדיון בענייני ירושה.
35. למעשה, ניתן לומר, כי על דרך הכלל, כאשר מוגשת בקשה לקבל מידע מתוך תיק בית משפט מהליך שנוהל בדלתיים סגורות, יהיה על המבקש להצביע על הנימוק המצדיק לקבלה, ואילו בית המשפט שידון בה יצטרך לשקול את האיזון המתאים בין זכויותיו של המבקש לבין משקלה של הפגיעה בפרטיותם של הצדדים להליך. ככל שבית המשפט ישתכנע שיש הצדקה מספקת לכך, לאחר שיקבל את עמדת הצדדים להליך במידת הצורך, יהא עליו ליתן למבקש המידע את הסעד המבוקש (היתר עיון בתיק או הסרת איסור הפרסום או חלקו, לפי העניין). " (הדגשות שלי ש'ש').
בפסה"ד שניתן בעניין פלוני אישר בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט לענייני משפחה שדחתה את הבקשה לעיון באותו המקרה ואת החלטת בית המשפט המחוזי שדחתה בקשת רשות ערעור על אותה ההחלטה. בית המשפט העליון נימק זאת בטעם העיקרי לפיו המבקשים באותו המקרה לא הוכיחו כדבעי את הצורך שלהם בעיון והתועלת שלו לניהול תביעתם:
"36. במקרה זה התנהל ההליך בין המשיב לאביו בדלתיים סגורות….. הבקשה הייתה צריכה להיות מוגשת כשהיא מנומקת, תוך התייחסות לאינטרסים שאותם היא נועדה לשרת. על המבקשים מוטל היה להבהיר מדוע העיון נדרש לצורך הוכחת זכויותיה הקנייניות הנטענות של המבקשת במשק, וכיצד המסמכים מתיק בית המשפט עשויים היו להועיל לצורך ניהול תביעתם בהליך הנוכחי. זאת לא עשו המבקשים, ועל כן ניתן להבין את החלטותיהן של הערכאות השונות שדחו את בקשתם. לו היו המבקשים מבהירים את הצורך ההכרחי שלהם בעיון בתיק, ואת הקשר בין שני ההליכים, ניתן היה לשקול ולאזן בין השיקולים השונים הצריכים לעניין – הגנה על פרטיות המשיב מזה, ותרומתו הפוטנציאלית של העיון בתיק לצורך ביסוס תביעתם מזה ".
הדברים יפים, לטעמי, גם לענייננו. בית המשפט קמא בהחלטתו, כמו גם בדיון שקדם לה, הביע אמנם את עמדתו לפיה הפגיעה בפרטיות המשיבים כתוצאה מהעיון בתיקים המתנהלים לפניו אינה צפויה להיות קשה. עם זאת, ועל כך עמד ביהמ"ש קמא בהרחבה, לא נמצא כי עלה בידי המבקשים להצביע על צורך הכרחי שלהם לעיון גורף בכלל התיקים המתנהלים לפניו לתמיכה בתביעה שאותה הם מתעתדים להגיש נגד המשיב 1. בהקשר זה, ניתח ביהמ"ש קמא בהחלטתו עילות שונות שפורטו בטיוטת התביעה שצורפה לבקשה. כמו כן התייחס ביהמ"ש קמא לתשובה שקיבל לשאלה אותה הפנה לב"כ המבקשים במסגרת הדיון שהתקיים , במסגרתה ביקש הסבר, בשים לב לכך שאין בתביעות שמתנהלות פרטה של העיזבון והמבקשים לא עותרים לעיון במסמכים ספציפיים, מה התועלת בעיון גורף בכל התיקים. תשובת ב"כ המבקשים לשאלת בית המשפט קמא ולפיה "אנו לא יכולים לדעת מראש מה יש ומה אין בתיק כדי לדעת אם אנו מבקשים חומר מהתיק" (עמ' 6 ש' 14 לפרוט') לא הניחה את דעת ביהמ"ש קמא כי מטרת בקשת המבקשים לעיון אינה לפתוח ב"מסע דיג" וחיפוש לא ממוקד אחר ראיות לתמיכה בתביעה אותה הם מתעתדים להגיש נגד המשיב 1. גם לא את דעתי.
ג.בבקשת רשות הערעור שלפניי טוענים המבקשים כי ביהמ"ש קמא אמנם טרח ובחן מדוע העיון לא יסייע לעילות שונות שפורטו בטיוטת התביעה , אך "לא שם לב" לעילות נוספות בתביעה – לקיום חוזה, לפיצוי על מו"מ שלא בתום לב וכן לעשיית עושר ולא במשפחה ו"על תביעות אלה, אפילו לא טרח השופט קמא להסביר, גם בעצמו, מדוע אין צורך למבקשים לעיין בתיק" (ס' 29 לבר"ע).
עם כל הכבוד, סבורני כי גם בעניין זה הפכו המבקשים את היוצרות. המבקשים, צדדים זרים, הם שעתרו לעיון גורף בכל התיקים המתנהלים בדלתיים סגורות בביהמ"ש קמא כשהם מצרפים לבקשתם טיוטת כתב תביעה אותה הם מתעתדים להגיש נגד המשיב 1. על המבקשים היה להסביר בבקשתם מדוע לצורך ביסוס עילות כאלו ואחרות בתביעה אותה בכוונתם להגיש נדרש העיון, ולא ההפך. גם במסגרת הטיעון בבקשת רשות הערעור שלפניי המבקשים מלינים על כך שביהמ"ש קמא לא בחן כל עילה ועילה בטיוטת תביעתם אבל לא מוצאים לנכון להסביר מדוע לעילה כזו או אחרת שמפורטת בטיוטת תביעתם יש להם צורך לעיון בתיקים המתנהלים בביהמ"ש קמא. למעלה מן הנדרש, עיינתי בעצמי בטיוטת התביעה ובפרט בעילות הנוספות אותן ציינו המבקשים ולא הצלחתי להבין לשם מה נדרש העיון הגורף. בטיוטת התביעה נטען כי המשיב 1 הפר את כל ההסכמות שהיו קיימות ביניהם ו"נסתם הגולל" כי יקיים את הבטחותיו כלפיהם והמוסכם בין הצדדים, מעת שפנה לאחר, בא כוחו כיום, להגשת בקשה למתן צו ירושה אחר המנוח, ביום 2.1.2022. כלומר, עובדת הגשת הבקשה לצו ירושה ( כמו גם המועד בו הוגשה) על-ידי המשיב 1, ידועה למבקשים (והיא גם גלויה לעין כל) והמבקשים גם לא טוענים שבתוכנה של הבקשה לצו ירושה (שהיא ממילא בקשה שכוללת פרטים טכניים והמשיב 1 כמי שהגיש אותה לא נדרש היה במסגרתה לפרט את הרקע העובדתי שהביא אותו להגשת הבקשה) יש כדי לסייע לתביעתם. מכאן שלא ברור כלל ועיקר כיצד עיון בכל ההליכים שנפתחו לאחר הגשת הבקשה לצו ירושה בקשר לעיזבון, רובם יש להניח על-ידי אחרים, כדי לסייע למבקשים לבסס את תביעתם להפרת ההסכם הנטען (שלטענתם כבר הופר ע"י המשיב 1 עת הוגשה הבקשה לצו ירושה, אם לא עוד קודם לכן). כך גם בפרק בטיוטת התביעה העוסק בשיפוי בגין עשיית עושר ולא במשפט טענו המבקשים כי המשיב 1 פעל בחוסר הגינות רב כלפיהם כאשר יצר מצג שווא בפניהם על כוונתו להתקשר עמם בהסכם ובפועל הוא ואשתו "שאבו את האינפורמציה מהם ואף הקליטו את כל המידע וכל האינפורמציה וכל הייעוץ המשפטי שניתן להם, וכעבור הזמן, מסרו אותה לגורם אחר ובניגוד למוסכם בין הצדדים במפורש, בפגישת הזום ביניהם. באינפורמציה זו, גם השתמשו תוך התעלמות מוחלטת ממי שהביאו מידע זה בפניהם…" (ס' 204 לתביעה). גם ללא העיון בתיקים המתנהלים בביהמ"ש קמא אמורים המבקשים לדעת איזו אינפורמציה וייעוץ משפטי נתנו לכאורה למבקש, לפרט לגביו בתביעתם, ובמסגרת התביעה שתתברר לפני הערכאה המתאימה, ככל שיקום צורך בכך, ניתן יהיה לבדוק אם המשיב 1 עשה שימוש באותה אינפורמציה בהליכים המתנהלים בביהמ"ש קמא; האם השימוש היה בגדר "עשיית עושר ולא במשפט" והאם המבקשים זכאים לסעד בגין כך. ההתעקשות של המבקשים על העיון הגורף בתיקים המתנהלים בביהמ"ש קמא, טרם יגישו את תביעתם, אך מחזק את הרושם שברצונם להתאים את גרסתם באשר לאותו "ידע עובדתי ומשפטי" שמסרו למשיב 1 ולאשתו (כך בס' 188 לטיוטת התביעה) , ידע שלטענת המבקשים בגינו התחייב המשיב 1 התחייב לשלם להם אחוזים שונים מערך העיזבון שיקבל לידיו (ס' 130 לטיוטת התביעה).
בשולי הדברים אציין כי שלשום, 18.4.23, הוגשה ע"י המבקשים במסגרת ההליך שלפניי בקשה במסגרתה עתרו למתן החלטה דחופה בבקשת רשות הערעור. מהבקשה עולה כי המבקשים החליטו, ככל הנראה, שלא להגיש את טיוטת התביעה שהייתה לפני ביהמ"ש קמא ושהייתה אמורה להיות מוגשת נגד המשיב 1 בבית המשפט המחוזי בתל-אביב (נספח 2 לבר"ע) ושכרו משרד עו"ד אשר עוסק בייצוג משפטי באנגליה לצורך הגשת תביעה נגד המשיב 1 באנגליה. המבקשים טענו במסגרת בקשתם כי "התביעה שאמורה להיות מוגשת באנגליה, מחייבת, כמובן, להתבסס על נתונים הנמצאים בתיקים המבוקשים לעיון. העיכוב במתן ההחלטה המבוקשת, פוגעת, בשלב זה, באפשרות הגשת התביעה על פי הנתונים המדויקים, שהמבקשים מבקשים להגיש מזה כשנה וחצי" (ס' 6 לבקשה). עם כל הכבוד, אין מדובר בידיעה שיפוטית של בימ"ש זה כי התביעה אותה מתעתדים המבקשים להגיש נגד המשיב 1 (הפעם באנגליה ולא בישראל) מחייבת להתבסס "כמובן" על נתונים הנמצאים בתיקים בהם ביקשו המבקשים את העיון. בנוסף, המבקשים, בשום שלב, לא בבקשה שהייתה לפני ביהמ"ש קמא ולא בבקשת רשות הערעור שלפניי, לא מיקדו בקשתם לקבל "נתונים מדויקים" כלשהם, יהיו אשר יהיו, שלגישתם הם זקוקים להם לצורך ביסוס תביעתם, בין בישראל ובין באנגליה.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.
המשיבים הגישו תשובתם לבר"ע במאוחד. המבקשים ישא בהוצאות המשיבים (כולם) ושכ"ט עורך דינם בסך של 7,500 ₪ כך שכל-אחד מהמשיבים יקבל 2,500 ₪ ואלו ישולמו מתוך כספי העירבון שהפקידו המבקשים, לידי המשיבים באמצעות באי כוח המשיבים.
מתיר פרסום פסק-הדין במתכונת בה נחתם, בהיעדר שמות הצדדים ופרטים מזהים אחרים.
ניתנה היום, כ"ט ניסן תשפ"ג, 20 אפריל 2023, בהעדר הצדדים.
