מספר בקשה:39
בפני
כבוד השופט רמי בז'ה
המבקש
פלוני ת"ז XXX
המשיבה
פלונית ת"ז XXX
החלטה
בפני בקשה להורות על פיצול הדיון בתובענה שבכותרת לאור איתורו של הסכם שנחתם בין הצדדים ביום XXX (להלן: "ההסכם") והיעדר סמכות בית המשפט לדון בתובענה שבכותרת לאור הוראות ההסכם ותניית השיפוט הקבועה במסגרתו.
תמצית העובדות הרלוונטיות
הצדדים נישאו זל"ז בנישואין אזרחיים ביום XXX. מנישואין אלה נולד לצדדים ביום XXX בנם המשותף.
כשבוע טרם נישואיהם, ביום XXX, חתמו הצדדים על ההסכם אשר נשא את הכותרת "הסכם ממון" (נספח 1 לבקשה).
נישואיהם של הצדדים נקלעו לכלל משבר, וביום 2/11/2015 הגישה המשיבה תביעה רכושית כנגד המבקש בבית משפט זה (תמ"ש 4358-11-15). הליך זה נמחק לבקשה המשיבה ביום 10/12/2015.
ביום 13/4/2022 הגישה המשיבה בקשה לישוב סכסוך (י"ס 26557-04-22). פגישת המהו"ת הראשונה בין הצדדים התקיימה ביום 1/5/2022.
ביום 17/5/2022 הגישו הצדדים, באמצעות עו"ד XXX, בקשה משותפת לאישור הסכם גירושין (בקשה מס' 5 בתיק י"ס 26557-04-22 הנ"ל), אליה צורף הסכם גירושין מיום 10/5/2022. בהחלטה מיום 18/5/2022 נקבע לצדדים מועד לאישור ההסכם הנ"ל ליום 22/5/2022. ברם, המשיבה לא התייצבה לדיון במועד שנקבע, ובסופו של דבר ניתנה החלטה המורה על סגירת הליך ישוב הסכסוך.
ביום 20/6/2022 הגישה המשיבה את התובענה הרכושית שבכותרת. בסעיף 30 לכתב התביעה הנ"ל צוין כלהלן:
" זה המקום לציין, כי למיטב זכרונה של האישה, טרם הנישואין ובעת שהיא בהיריון, הבעל לקח אותה למשרד עו"ד בXXX ודרש ממנה לחתום על הסכם, כאשר היא מצדה נכפתה לחתום עליו ללא כל הבנה משפטית או אחרת ותוך לחץ ההיריון."
ביום 19/9/2022 הגיש המבקש בקשה לסילוק על הסף והארכת מועד להגשת כתב ההגנה מטעמו, וזאת מחמת קיומו של הסכם ממון עליו חתמו הצדדים טרם נישואיהם כעולה מטענות המשיבה עצמה. בסעיף 7 לבקשה הנ"ל צוין שאין ברשות המבקש עותק מההסכם עצמו. עוד נטען כי המשיבה מסתירה במתכוון את העותק מההסכם המצוי ברשותה.
בהחלטתי מיום 11/10/2022 נדחתה בקשה זו לסילוק על הסף, וזאת בשים לב- בין היתר- גם לעובדה שהסכם הממון הנטען לא צורף לבקשה ולא הונח בפני.
ביום 16/11/2022 הגיש המבקש את הבקשה שבפני, במסגרתה עתר להורות על פיצול הדיון ודחיית מועד הגשת כתב ההגנה מטעמו, לבקשה צורף כנספח 1 עותק מההסכם החתום על ידי הצדדים. המבקש הפנה בין היתר לסעיף 19 להסכם בו נקבע כהאי לישנא:
" הצדדים קובעים בזאת את בית הדין הרבני- XXX כבי"ד אשר לו תהיה סמכות השיפוט הבלעדית בכל הנוגע והנובע מקיום הקשר שבין הצדדים, ובכל הוראות הסכם זה. למעט בכל הקשור לעניין הילדים המשותפים אשר ענייניהם יידונו בביהמ"ש לענייני משפחה בXXX."
המשיבה הגישה תגובתה המפורטת לבקשה זו, ובהחלטתי מיום 29/11/2022 נקבע כי טענות הצדדים יתבררו במועד הדיון הקבוע.
ביום 30/11/2022 הגיש המבקש תביעת גירושין כרוכה לבית הדין הרבני האזורי בXXX.
בקדם המשפט שהתקיים בפני ביום 1/12/2022 הצדדים הגיעו להסכמות אשר אושרו וקיבלו תוקף של החלטה, ובין היתר גובש מתווה דיוני לבירורה של בקשה מס' 39 הנ"ל, וכן הוסכם שבית המשפט יכריע בהחלטתו גם בסוגיית הסמכות העניינית, וכדלקמן:
" ביהמ"ש יקבע מועד לדיון בבקשה מספר 39 בהתאם ליומנו. ככל שהצדדים יסכימו לכך ניתן יהיה להגיש בקשה משותפת לביטול הדיון. יובהר כי במסגרת הדיון תתברר גם סוגיית הסמכות וסוגיה זו תוכרע בכל מקרה ע"י ביהמ"ש ולא על ידי בית הדין הרבני.
הנתבע יגיש בתוך 7 ימים מהיום רשימת עדים מטעמו בקשר לבקשה 39 וכן יצרף כל מסמך אשר בכוונתו להסתמך עליו במסגרת טיעוניו בבקשה 39 הנ"ל, ותוך 7 ימים לאחר מכן תגיש ב"כ התובעת רשימת עדים מטעמה בקשר לבקשה 39 וכן תצרף כל מסמך אשר בכוונתה להסתמך עליה במסגרת טיעוניה בבקשה 39 הנ"ל."
בהמשך להסכמות אלה הצדדים הגישו את רשימות העדים התצהירים והמסמכים מטעמם. בהחלטה מיום 26/1/2022 הובהר מפורשות שהדיון יתקיים בבקשה מס' 39 על כל המשתמע מכך, וכן ניתנו הוראות ביחס לחקירות המצהירים מטעם הצדדים.
ביום 29/1/23 התקיים דיון ממושך בבקשה במהלכו נערכו חקירות נגדיות של מרבית העדים מטעם הצדדים (למעט עדים בודדים שלא התייצבו במועד זה). בתום הדיון ניתנה החלטה בדבר קביעת מועד דיון נוסף בבקשה ליום 21/2/2023 לצורך השלמת החקירות הנדרשות. ואכן, דיון נוסף זה התקיים במועד שנקבע והחקירות הושלמו. בתום הדיון ניתנו הוראות בדבר הגשת סיכומים בכתב בבקשה מטעם הצדדים. ביום 8/3/2023 התרתי הגשת סיכומי תשובה מטעם המבקש.
סיכומי הצדדים בבקשה הוגשו כנדרש- ומכאן החלטתי זו.
תמצית טענות הצדדים
כנטען בבקשה שהגיש המבקש, יש להורות על פיצול הדיון לשני שלבים (כאשר לשיטתו בית המשפט יידרש לשלב השני רק במידת הצורך בכפוף לתוצאת השלב הראשון) וכלהלן:
בשלב הראשון ידון בית המשפט בסוגיית תוקפו של הסכם הממון לרבות בשאלת הסמכות העניינית לדון בתביעה נוכח תניית השיפוט הקבועה בסעיף 19 להסכם.
בשלב השני, בכפוף להכרעת בית המשפט בשלב הראשון כנ"ל, וככל שיידרש, ידון בית המשפט בתביעה לגופה.
המבקש טען שהסמכות העניינית לדון הן בענייני הרכוש שבין הצדדים והן בכל מחלוקת הנוגעת להסכם נתונה לבית הדין הרבני מכח תניית השיפוט שנקבעה בהסכם, אשר ממילא לשיטתו עפ"י הפסיקה אין כל צורך באישורה כתנאי לתוקפה המחייב. לטענת המבקש, בנדוננו הסמכות הינה לבית הדין הרבני מכח הסכמת הצדדים, וזאת אף אם היה עולה בידי המשיבה להוכיח שההסכם לא אושר כדין ו/או במקרה לא היה להסכם תוקף חוזי מחמת הפגמים הנטענים בכריתתו.
המבקש הוסיף וטען עוד כי לאור מאזן ההסתברויות, וכן העדויות וכלל הראיות שהונחו בפני בית המשפט, לרבות שלל הגרסאות הסותרות שמסרה המשיבה, יש לקבוע שהסכם הממון אכן אושר כדין ע"י נוטריון- על אף שלא הוצג אישור כנ"ל- והינו תקף ומחייב.
בסיכומיו טען המבקש כי יש לקבוע שהסמכות לדון בתביעה נתונה לבית הדין הרבני ולחילופין לקבוע שהוכח קיומו של הסכם ממון שאושר נוטריונית, ועל כן יש לדחות את התביעה על הסף ולחייב את המשיבה בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד.
המשיבה התנגדה נחרצות לבקשה לפיצול הדיון.לטענתה, ההסכם מעולם לא אושר כדין ע"י ערכאה מוסמך ו/או ע"י נוטריון כדרישת סעיף 2 (ג1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, קל וחומר שערכאה מוסמכת לא נוכחה שהצדדים אכן עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו, ובנסיבות אלה ההסכם- על כל סעיפיו- הינו חסר תוקף.
דרישת אישור ההסכם הקבועה בסעיף 2 לחוק הינה בגדר תנאי קוגנטי אשר לא ניתן להתנות עליו. עוד נטען כי רק במקרים חריגים ויוצאי דופן יינתן תוקף גם להסכם שלא אושר כדין, ברם בחינת נסיבות המקרה שבנדוננו מעלות כי הוא אינו נמנה על אותם מקרים אלא ההפך מכך.
עוד נטען כי ההסכם כולל תנאי מתלה ספציפי לפיו נדרש אישור נוטריון מוסמך כתנאי לתוקפו של ההסכם- ואישור כזה כלל לא ניתן.
בנוסף נטען כי המבקש מושתק ומנוע מלטעון לחוסר סמכות, מכח כללי הסמכות הנמשכת, שעה שהתנהלו הליכים קודמים בין הצדדים בבית המשפט מבלי שהמבקש העלה כל טענה בעניין הסמכות.
בסיכומיה טענה המשיבה כי גם בחינת הראיות התצהירים והעדויות שנשמעו מביאים למסקנה לפיה ההסכם לא אושר כדין ע"י נוטריון. בעניין זה טענה המשיבה, בין היתר, שהמבקש בחר להעיד שלל עדים בלתי רלוונטיים ובעלי אינטרס, וזאת במקום להעיד את הנוטריון XXX ולהציג את כרטסת הנוטריון אשר הוא מחויב לנהל ולשמור, והימנעות זו אומרת דרשני ויש בה לתמוך בטענות המשיבה דווקא.
עוד טענה המשיבה כי משההסכם לא אושר, ולאור טענות המבקש עצמו, מתייתר הצורך להמשיך לדון בטענת המבקש בעניין הסמכות שכן תניית השיפוט מהווה חלק בלתי נפרד מההסכם וטענת המבקש לפיה תניית השיפוט עומדת בפני עצמה מנוגדת לדין ולפסיקה.
בנוסף טענה המשיבה כי בהינתן שהצדדים נישאו בנישואין אזרחיים, אזי ממילא, מכח ההלכה שנקבעה בבג"ץ 2232/03 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי ת"א יפו, סא(3) 496 (2006), תביעה רכושית הנכרכת לתביעת גירושין אינה עומדת בתנאי של "כריכה כנה".
דיון והכרעה
כאמור, בקשתו של המבקש הייתה להורות על פיצול הדיון לשני שלבים כמפורט לעיל, לאור ההסכם עליו חתמו הצדדים והטענה לפיה בית המשפט נעדר סמכות לדון בתובענה לאור ההסכם הנ"ל ותניית השיפוט הקבועה במסגרתו.
לאחר עיון בסיכומי הצדדים, מצאתי להדגיש כבר בראשית הדברים כי ההכרעה לה אני נדרש במסגרת החלטה זו הינה בשתי סוגיות אלה בלבד:
האם הסמכות לדון בתובענה זו נתונה לבית משפט זו או לבית הדין הרבני.
האם יש להורות על פיצול הדיון לשני שלבים (כטענת המבקש) או אם לאו (כטענת המשיבה).
ויודגש; אין מדובר בדיון והכרעה "בשלב הראשון" (כהגדרת המבקש ברישא לבקשתו) בסוגיית תוקפו של ההסכם, אלא בהכרעה במחלוקת באם אכן יש לפצל את הדיון לשני שלבים- כטענת המבקש, או אם לאו- כטענת המשיבה, וכן להכריע במחלוקת בסוגיית הסמכות לאור הגשת תביעת הגירושין הכרוכה ע"י המבקש לביה"ד הרבני.
א. הכרעה בסוגיית הסמכות העניינית
אין מחלוקת עובדתית כי תביעת הגירושין הכרוכה שהגיש המבקש לבית הדין הרבני, הוגשה רק ביום 30/11/2022 לאחר שהמשיבה הגישה בפני את תביעותיה.
טענת המבקש, לפיה הסכמות לדון בתביעה שבכותרת הינה לביה"ד הרבני, נסמכת על הוראות ס' 19 להסכם ותניית השיפוט הקבועה במסגרתו, ולטענתו בכל מקרה כמתחייב מהוראות ההסכם, הסמכות נתונה לבית הדין הרבני ולא לבית משפט זה, וזאת על אף שתביעותיה של המשיבה קדמו לתביעת הגירושין הכרוכה.
מפאת חשיבות הדברים, אביא להלן את נוסחו המלא של סעיף 19 הנ"ל להסכם:
" הצדדים קובעים בזאת את בית הדין הרבני- XXX כבי"ד אשר לו תהיה סמכות השיפוט הבלעדית בכל הנוגע והנובע מקיום הקשר שבין הצדדים, ובכל הוראות הסכם זה. למעט בכל הקשור לעניין הילדים המשותפים אשר ענייניהם יידונו בביהמ"ש לענייני משפחה בXXX."
כפי שיוראה ויפורט להלן בהרחבה, אזי כמתחייב מפסיקתו המושרשת של בית המשפט העליון, אף אם ייקבע שההסכם אכן אושר כדין ע"י נוטריון כמצוות סעיף 2 (ג1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, אין בכך כדי להעניק לבית הדין הרבני סמכות שיפוט בלעדית בכלל ענייניהם של הצדדים.
סמכויות בית הדין הרבני נקבעו בחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, והן בנויות משני נדבכים: סמכויות ייחודיות מכח החוק הכוללות: ענייני נישואין וגירושין (כמפורט בסעיף 1 לחוק) וכן ענין שנכרך כדין בתביעת הגירושין (כמפורט בסעיף 3 לחוק), וסמכויות מקבילות מכח הסכמת הצדדים (כמפורט בסעיף 9 לחוק).
לטענת המבקש, במקרה שבנדוננו הסמכות נתונה לבית הדין הרבני מכח הסכמת הצדדים כמפורט בסעיף 19 להסכם. דהיינו: מדובר בסמכות מקבילה עפ"י הוראות סעיף 9 הנ"ל לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, הקובע כהאי לישנא:
" בענייני המעמד האישי של יהודים כמפורט בסעיף 51 ל"דבר המלך במועצתו על ארץ-ישראל 1922-1947" או בפקודת הירושה, אשר בהם אין לבית דין רבני שיפוט ייחודי לפי חוק זה, יהא לבית דין רבני שיפוט לאחר שכל הצדדים הנוגעים בדבר הביעו הסכמתם לכך."
ענייני המעמד האישי הוגדרו בסעיף 51 לדבר המלך במועצה על ארץ-ישראל, 1922 עד 1947, כלהלן:
" עניני המעמד האישי פירושם משפטים בעניין נישואין או גיטין, מזונות, כלכלה, אפוטרופסות, כשרות יוחסין של קטינים, איסור השימוש ברכוש של אנשים הפסולים לפי החוק, והנהלת נכסי אנשים נעדרים."
בפסיקה נקבע מפורשות שאין בהסכמת הצדדים כדי להעניק לבית הדין הרבני סמכות לדון ולהכריע בעניין שאינו נמנה על אותם ענייני המעמד האישי כמפורט לעיל. (וראו לעניין זה בג"ץ 8638/03 סימה אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, סא(1) 259 (2006), בג"ץ 6103/93 סימה לוי נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, מח(4) 591 (1994)).
דהיינו: הצדדים לא היו רשאים להסכים על סמכותו של בית הדין הרבני לדון בענייני הרכוש ו/או במחלוקות הקשורות להסכם שנחתם ביניהם, וזאת בשים לב להוראות סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, ובהינתן שעניינים אלו במובהק אינם נמנים על ענייני המעמד האישי המפורטים בסעיף 51 לדבר המלך במועצה על ארץ-ישראל, 1922 עד 1947- וזאת בין אם ההסכם שנחתם אכן אושר כדין (כטענת המבקש) או אם לאו (כטענת המשיבה), ובין אם סעיף תניית השיפוט (סע' 19 להסכם) כלל לא טעון אישור והינו תקף גם ללא אישורו (כטענת המבקש) ובאם אם לאו (כטענת המשיבה).
בנסיבות אלה טענת המבקש לפיה הסמכות העניינית לדון בתביעה שבכותרת נתונה לבית הדין הרבני בXXX נדחית בזאת.
ב. הכרעה בעתירה "לפיצול הדיון"
כפי שיוראה להלן, לא שוכנעתי שיש מקום להיעתר לבקשה להורות על פיצול הדיון בתובענה שבכותרת, וגם עתירה זו נדחית.
מדובר כאמור בהכרעה בבקשתו של המבקש "לפיצול הדיון" ולא בהכרעה "בשלב הראשון" (כפי שהוגדר ע"י המבקש ברישא לבקשתו) בסוגיית תוקפו של ההסכם לגופה. על אף ששני הצדדים הרחיבו בטענותיהם- שלא לצורך- בסוגיית תוקפו של ההסכם, המחלוקת שהובאה להכרעתי בשלב זה במסגרת הבקשה שבפני הינה בסוגיה מתוחמת ומצומצמת: האם יש מקום להורות על פיצול הדיון לשני שלבים או אם לאו. רק ככל שהייתי נעתר לבקשה זו לפיצול הדיון, היה מקום לקיום דיון "בשלב הראשון" כנ"ל בשאלת תוקפו של ההסכם. ברם כאמור זה אינו המקרה.
משקבעתי כי הסמכות העניינית לדון בתובענה שבכותרת הינה לבית משפט זה וכלל טענות הצדדים יתבררו בפני בהמשך, ובשים לב לראיות שהונחו בפני לעת הזו ולעדויות העדים שנשמעו, לא ראיתי טעם להיעתר לבקשה ולהורות על פיצול הדיון.למעלה מן הצורך אתייחס להלן בתמצית לטענות הצדדים בעניין ההסכם.
הנטל להוכיח שההסכם אכן אושר ע"י נוטריון כמצוות הוראות סעיף 2 לחוק יחסי ממון, חרף חסרונו של מסמך האישור הנוטריוני המתחייב מהוראות החוק, מוטל על המבקש. לעת הזו, לא עלה בידי המבקש להוכיח שההסכם אכן אושר כדין ע"י נוטריון.
חרף העובדה שהמבקש ביקש להעיד 12 (!) עדים מטעמו (כולל עדות המבקש עצמו), בפועל המבקש נמנע מלהעיד את שני העדים המרכזיים הרלוונטיים לבירור סוגיה זו: עורך ההסכם עו"ד XXX אשר בפניו נחתם ההסכם לטענת המבקש (ראו סעיף 24 לכתב ההגנה), וכן הנוטריון עו"ד XXX אשר לטענתו אישר את ההסכם (סעיף 26 לכתב ההגנה). המבקש הסתפק בהעלאת טענות כלליות ועמומות לפיהן בירור שערך עם עו"ד XXX העלה שהוא כלל אינו זוכר את המקרה והוא אינו שומר אישורים נוטריונים משנת XXX (ראו האמור בסעיפים 26 וכן 57 ג' לכתב ההגנה). בכל הקשור לעורך ההסכם עו"ד XXX המבקש טען שעדותו התייתרה לאחר שההסכם נמצא. בכל הכבוד, לא מצאתי לקבל הסבר קלוש זה, ועל פני הדברים יש בעדותו של עו"ד XXX לשפוך אור על סוגיות רלוונטיות נוספות המצויות במחלוקת (לרבות מיקום משרדו בעת עריכת וחתימת ההסכם), ועדותו הייתה חיונית והכרחית (קל וחומר לאור טענת המבקש כי עו"ד XXX הוא שהפנה את הצדדים לנוטריון).
לטעמי הימנעות זו, ביחס לשני עדים אלה, פועלת לחובתו של המבקש.
בפסיקה נקבע שהימנעות בעל דין מהבאת ראיה תוצאתה שיש להחזיקו שאותה ראיה- לו הייתה מובאת- הייתה פועלת לרעתו, וכדברי כב' השופט א' גולדברג בע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו , פ"ד מה(4) 651:
" אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד שיש דברים בגו וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד".
(ראו לעניין זה גם: ע"א 55/89 קופל בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 602).
מן הראוי היה שהמבקש יבקש להעיד הן את עו"ד XXX והן את הנוטריון XXX על מנת שיתאפשר להם לשטוח את גרסתם בפני בית המשפט. הימנעות זו מצד המבקש אומרת דרשיני והיא פועלת כאמור לחובת המבקש.
זאת ועוד; כפי שטענה המשיבה, אזי בהתאם להוראות סעיף 31 לחוק הנוטריונים, תשל"ו-1976 וכן סעיף 24 לתקנות הנוטריונים, תשל"ז-1977, על נוטריון מוטלת חובה לנהל כרטסת ו/או ספר נוטריון בהם יתועדו על ידו כל פעולה נוטריונית שנעשו על ידו, תוך ציון מהות הפעולה, מועד עשייתה והמספר הסידורי של האישור הנוטריוני. המבקש לא פירט דבר וחצי דבר לגבי כרטסת/ספר הנוטריון- וזאת על אף שהנוטריון מחויב לנהלם ולשמור עליהם ללא מגבלת זמן, ולכאורה תיעוד זה יש בו להוות ראיה מכרעת לאישור ההסכם כנדרש מבלי להזדקק לעדותם של עדים "חיצוניים".
לטעמי, העובדה שהמבקש לא טרח להעיד את הנוטריון ולהמציא העתק הכרטסת/ספר הנוטריון הרלוונטיים למועד עריכת ההסכם, ובפועל כלל לא טען דבר וחצי דבר בעניין זה, פועלת כאמור לחובתו ויש גם בכך כדי לתמוך דווקא בטענות המשיבה. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שלכתב ההגנה שהגיש צירף המבקש העתק צילומו מרישיון עריכת הדין של עו"ד XXX וכן העתק צילומי מתעודת הנוטריון שלו (נספחים 4-5 לכתב ההגנה), כך שלא הייתה מניעה לעתור ולקבל גם העתק מהכרטסת/ספר הנוטריון מעו"ד XXX- וזאת לא נעשה.
גם לאחר שמיעת העדויות של כלל העדים מטעם הצדדים (אשר מרביתם כלל לא היו רלוונטיים ו/או עדותם הייתה בגדר עדות מפי השמועה על כל המשתמע מכך), לרבות שמיעת עדותה של הגב' XXX (המועסקת ע"י המבקש מזה שנים רבות) לא שוכנעתי שעלה בידי המבקש להוכיח, לעת הזו, שההסכם שצורף לבקשתו אכן אושר כדין ע"י נוטריון.
אין בידי לקבל את טענת המבקש לפיה עלה בידו להוכיח במאזן ההסתברויות כי ההסכם אכן אושר כדין, ולטעמי אין בכלל העדויות שנשמעו כדי להרים את נטל ההוכחה במידה הנדרשת. עדותה של הגב' XXX, עליה סומך המבקש את טענותיו, אינה מספקת. אמנם עדה זו ציינה כי היא ראתה כביכול מסמך נוטריוני שצורף להסכם, ברם מעבר לעובדה שמדובר בעדה העובדת בחברה שבשליטת המבקש במהלך למעלה מ-20 שנה על כל המשתמע מכך, אזי גם לא פורט בעדותה דבר וחצי דבר לגבי תוכנו של המסמך שראתה, ולא הוכח שאכן מדובר באישור נוטריוני להסכם ממון הערוך עפ"י טופס 12 לתקנות הנוטריונים, והעומד בדרישות הקבועות בסעיף 2(ג1) לחוק יחסי ממון בין בני זוג. בנסיבות אלה אין בעדות זו כדי להוכיח שההסכם אכן אושר כדין, וכי ככל שאכן מדובר באישור נוטריוני של הסכם ממון, לא הוכח בפני שהנוטריון אכן נוכח שהצדדים עשו את ההסכם בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו, כנדרש בחוק כתנאי לאישורו של ההסכם.
בניגוד לנטען בסיכומי המבקש, לא מצאתי סתירות בגרסתה של המשיבה, ולא התרשמתי מחוסר מהימנות מצדה. לטעמי טענות אלה הינן בגדר ניסיון מלאכותי מצד המבקש ליצור "יש מאין". המשיבה הבהירה עוד בכתב התביעה שנחתם הסכם ע"י הצדדים טרם נישואיהם, אך טענה בנוסף כי הסכם זה לא אושר. לא התרשמתי מחוסר מהימנות מצד המשיבה ביחס לגרסה זו, ובניגוד לטענת המבקש, טענותיה הנוספות לפיהן מעולם לא נחתם הסכם ממון אינן עומדת בניגוד לגרסתה המקורית הנ"ל, והן אינן בגדר "גרסה חדשה". גרסתה המקורית של המשיבה הייתה שנחתם הסכם בין הצדדים אשר לא אושר, ולא נטען שנחתם "הסכם ממון". ועל כן, הטענה לפיה "מעולם לא נחתם הסכם ממון" שפירטה בשלב מאוחר יותר אינה עומדת בהכרח בסתירה לטענתה המקורית.
בנסיבות אלה, ולאור קביעתי כי הסמכות העניינית לדון בתובענות שהוגשו ע"י המשיבה נתונה לבית המשפט זה ולא לבית הדין הרבני האזורי בXXX, בקשתו של המבקש לפיצול הדיון נדחית בזאת.
טענות הצדדים ביחס לתוקפו של ההסכם והמחלוקת ביחס לשאלה באם ההסכם אכן אושר כדין (כטענת המבקש) או אם לאו (כטענת המשיבה), כמו גם יתר טענות הצדדים, יתבררו בהמשך במסגרת ההליכים שיתנהלו בפני.
סוף דבר
אשר על כן הנני מורה כדלקמן:
הבקשה לפיצול הדיון נדחית.
אין בתניית השיפוט הקבועה בסעיף 19 להסכם כדי לשלול את סמכותו של בית המשפט לדון ולהידרש לתובענה שהגישה המשיבה, ואני קובע כי הסמכות לדון בתביעה הרכושית שבכותרת נתונה לבית משפט זה ולא לבית הדין הרבני האזורי בXXX.
נקבע לקדם משפט בפני, בצוותא עם התיק הקשור, ליום 18/06/2023 בשעה 10:00. הצדדים ישלימו כלל ההליכים המקדמיים הנדרשים בהתאם להוראות תקסד"א.
לאור התוצאה אליה הגעתי, ומשנדחתה בקשת המבקש על כל חלקיה, מצאתי לחייבו בתשלום הוצאות ההליך בסך של 15,000 ₪. סכום זה ישולם לידי המשיבה בתוך 30 יום מהיום אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין.
ניתנה היום, כ"ו ניסן תשפ"ג, 17 אפריל 2023, בהעדר הצדדים.
