בפני
כב' השופט ערן שילה
המערער:
פלוני ת"ז XXXXXXXXX
נגד
המשיבים:
1. המוסד לביטוח לאומי ירושלים
2. פלונית ת"ז XXXXXXXXX
פסק דין
המדובר בערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל (כבוד הרשם איגרא) מיום 23.10.20.
בשנת 2006 ניתן בבית הדין הרבני פסק דין המחייב את המערער לשלם מזונות למשיבה 2 (להלן המשיבה). בשנת 2010 החל המשיב 1 (להלן המשיב) לשלם מזונות למשיבה ובשנים 2017-2010 העביר לה 97,560 ש"ח. המשיב פתח תיק הוצאה לפועל נגד המערער לצורך גביית סכום זה.
בשנת 2019 הגיש המערער בקשה בטענת פרעתי בגדרה טען כי שילם את מלוא חובו ישירות למשיבה, אשר למעשה גבתה מהמשיב מזונות בכפל שלא כדין. ממילא, כך לטענת המערער, יש להורות על ביטול חובו למשיב, כאשר פתוחה בפני המשיב הדרך לגבות מהמשיבה את הסכום שגבתה שלא כדין. בהחלטה מיום 23.10.20 דחה כבוד הרשם את הבקשה.
כעולה מההחלטה נשוא הערעור, כמו גם מכתבי הטענות בהליך זה והנספחים שצורפו להם, לכאורה אין חולק כי לאורך התקופה הרלבנטית העביר המערער (שהתגורר בחו"ל) סכומים משמעותיים באמצעות Western Union העולים על חוב המזונות לתקופה זו (כבוד הרשם התייחס לכך שבשנים 2016-2010 הועברו 222,997 ש"ח). חלק מהכספים הועברו ישירות למשיבה (63,799 ש"ח) – והם אכן הוכרו כתשלומי מזונות (אך נזקפו לטובת תקופה מוקדמת יותר); וחלק מהכספים הועברו לילדי הצדדים (חלקם כבר היו בגירים בשלב זה) ולצדדים שלישיים.
המחלוקת העיקרית בין הצדדים היתה אפוא, האם יש לראות בתשלומים שהועברו לילדי הצדדים ולצדדים השלישיים כתשלומי מזונות: לטענת המערער, ההעברות נועדו לתשלום המזונות (ומעבר להם הועברו סכומים נוספים), והם הועברו לילדים (ולצדדים שלישיים) בהתאם לבקשת המשיבה אשר היתה בחובות; לטענת המשיבה, הכספים שהועברו לילדים (כאמור חלקם היו בגירים באותה העת) נועדו להם, הם עשו בהם שימוש לפי שיקול דעתם, המערער אף אמר להם לא להעביר כספים אלה לאמם, ומכל מקום הוכחשה הטענה לפיה המשיבה ביקשה מהמערער שלא להעביר את הכספים ישירות אליה.
כבוד הרשם קבע, כי הנטל להוכיח שתשלומים אלה הם אכן תשלומי מזונות למשיבה מוטל על המערער אשר טוען "טענת פרעתי". כבוד הרשם ניתח את העדויות שנשמעו בפניו, ובסופו של דבר קבע, כי המערער לא הוכיח את גרסתו. הוזכר, בין היתר, כי "העדים [ילדי הצדדים] טענו בעדותם כי החייב ביקש שלא יעבירו את הכספים לידי אמם, השתמשו בכספים ליציאות, בילויים, בזבוזים, בגדים ואוכל", ונקבע כי "עדותם של הילדים ותצהירו של הבן הבכור לא נסתרו ועל כן בשקלול המצטבר נראה כי החייב לא עמד בנטל הדרוש לעניין זה".
קביעה זו מתבססת על התרשמותו הישירה של כבוד הרשם מהעדים ומאופן הערכתו את מהימנותם. ואולם, מעבר לעדות הישירה של נמעני העברות הכספים התייחס כבוד הרשם לעובדות נוספות שלאו-דווקא תומכות בגרסת המערער. בין היתר ניתן לציין, כי אין מדובר בהעברות סדירות מדי חודש בחודשו של סכום המזונות, כי הסכומים הכוללים שהועברו לכאורה עולים על סכום המזונות וממילא מובן כי הם משקפים תשלומים שאינם דווקא מזונות (בפרט כשהם מועברים לילדים שכבר בגרו), וכי חרף הטענה לפיה המשיבה ביקשה שהכספים לא יועברו אליה בהינתן חובותיה חלק מההעברות כן נעשו לידיה. בכל הנוגע לתשלומים שהועברו לצדדים שלישיים נאמר, "לו היה סבור החייב כי גם את התשלומים הנטענים יש לראות כמזונות היה עליו להמציא תצהיר ולהזמין את אותו צד ג' לחקירה בעניין זה", וכן הוזכר כי גם לשיטת המערער לפחות אחד התשלומים שהועברו לצד שלישי לא נועד למזונות אלא לחידוש דרכון.
הערעור שלפנינו – כאשר אוחזים את השור בקרניו – מופנה כלפי הכרעה עובדתית זו. לאחר שמיעת הצדדים ועיון בכתבי הטענות ובמכלול החומר סבורני כי לא הוצגה עילה להיעתר לערעור.
אקדים ואומר, כי התמונה העולה מהתיק היא, שגם אם המערער לא שילם את המזונות בהם חויב ישירות למשיבה כדין, גם אין מדובר בחייב מזונות שהתנער כליל מחובתו כלפי ילדיו, אלא באדם שהעביר להם – לאורך שנים וגם לאחר הגעתם לבגרות – סכומים משמעותיים מאוד. לא בכדי קבע כבוד הרשם כי חרף דחיית הבקשה לא יחויב המערער בהוצאות, "בשים לב לכך שלא היה מדובר בחייב שהתנער מחובו כליל אלא שילם כפי שהבין את החוב". עם זאת, השאלה העומדת להכרעה איננה אם המערער העביר כספים לילדים, אלא אם שילם מזונות למשיבה.
ביסוד הדברים הערעור מופנה כלפי ממצאי עובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אשר מתבססים בצורה משמעותית על עדויות ילדי הצדדים והערכת מהימנותם. כידוע, "עקרון יסוד הוא בשיטתנו כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית שהיא האמונה על שמיעת העדים, בחינת הראיות וקביעת הממצאים העובדתיים, ואשר לה היתרון שבהתרשמות בלתי אמצעית מהעדים" (ע"א 1064/03 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' עז' פיאמנטה ז"ל (8.2.06); ע"א 734/76 פלוני נ' אלמונים, פ"ד לב(2) 661). התערבות בממצאים מסוג זה תיעשה "רק במקרים שבהם שגתה הערכאה קמא באופן ברור ומובחן" (ע"א 9248/05 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' מילטל תקשורת בע"מ (22.8.06)). ובמקום אחר: "התערבות במימצאי עובדה תיעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים, כגון במקרים שנפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם היורד לשורשו של עניין, או כשהדברים אינם מבוססים על פניה" (ע"א 3601/96 ע' בראשי ואח' נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, פ"ד נב(2) 582; ראו גם עמ"ש (מחוזי חיפה) 64961-06-20 ע. ע נ' ג.ע (15.6.21); ע"א (מחוזי מרכז) 47571-11-20 עיריית רחובות נ' עמותת הקרן להנצחת החייל שלמה אלפסי ז"ל (30.5.21)).
אינני סבור שהוצגה בענייננו עילת התערבות כאמור, ואינני סבור שניתן להצביע על "פגם היורד לשורשו של עניין" או לקבוע כי ההכרעה אינה מבוססת על פניה . ממצאיו של כבוד הרשם מסתמכים על התרשמותו הישירה מהעדים, וגם אם העובדה לפיה המערער אכן העביר בתקופה הרלבנטית סכומים משמעותיים העולים לכאורה על חיובו אינה במחלוקת, ההתרשמות מהעדים – שטענו שהסכומים לא הועברו דרכם למשיבה בתורת מזונות – מתיישבת גם עם עובדות נוספות שאינן במחלוקת לרבות העובדה שחלק מהתשלומים אכן הועברו למשיבה עצמה (והוכרו כמזונות), העובדה שהסכומים לא הועברו באופן סדיר מדי חודש, העובדה שהסכומים אכן אינם תואמים את הסכומים העיתיים והמצטברים של פסק הדין, העובדה שהסכומים הועברו גם לילדים בגירים (יחד עם סכומים נוספים שלטענת המערער הועברו לטובת הילדים עצמם שלא כתשלום מזונות), העובדה שהתשלומים "פוזרו" בין הילדים (ולא הועברו באופן קבוע לילד אחד "במקום" למשיבה) ועוד.
ניתן להתייחס גם לכך שעל פני הדברים לא הוצגה ראיה קונקרטית כלשהי לבקשות הנטענות של המשיבה שהכספים יועברו באותו החודש לילד זה אחר (המשיבה מכחישה בקשות כאמור ואולם האם לשיטת המערער הן הועברו בכתב, בהודעות טקסט, בעל פה או בכל דרך אחרת). כבוד הרשם התייחס לאי-הזמנתם לעדות של צדדים שלישיים שקיבלו כספים, ויתכן שאלה (שאינם ילדי הצדדים אשר לטענת המערער מנסים לסייע לאמם), היו יכולים לשפוך אור על נסיבות ההעברה: האם לפי בקשת המשיבה? מה היה מנגנון התיאום? מה נעשה עם הכספים? (זאת אף אם נתעלם מהמשקל הראיתי של אי-הבאתם לעדות). עולה גם השאלה, האם העברות ישירות לתובעת באמצעות Western Union אכן היו "מועדות לעיקול" (ואם כן מדוע חלק מההעברות נעשו בכל זאת במישרין למשיבה).
בדיון בערעור התייחס ב"כ המערער לשתי סוגיות ראייתיות נקודתיות באופן ספציפי.
ראשית: ב"כ המערער התייחס לתמלול שיחה שלכאורה התקיימה בין הבת הקטנה (כיום כבר בגירה) לבין המערער. נטען, כי מתחילה כבוד הרשם אישר את השמעתה במסגרת חקירת הבת, ואולם לאחר שזו טענה כי "לא זה היה קולה שלה" קבע שלא ניתן לאשר את המשך השמעתה וחקירת הבת לגביה. מבלי להידרש לשיקולי כבוד הרשם – שמלכתחילה התיר את השמעת ההקלטה אף שלא תומללה והוגשה מראש ואז קבע שיש להפסיק את השמעתה; ואף אם נקבל את טענת ב"כ המערער לפיה הבת "תודרכה" להכחיש שמדובר בקולה שלה – סבורני כי גם אם היה התמליל (שהוצג היום בדיון) מתקבל, וגם אם ניתן היה ללמוד ממנו שכספים שהועברו למי מהילדים הועברו (בשלב זה או אחר) למשיבה ושימשו לתשלום שכר דירה, הדבר לא היה מביא לתוצאה אחרת. כבוד הרשם קבע, כי הכספים הועברו לילדים (כאמור: חלקם בגירים) שלא כערוץ להעברת הכספים למשיבה. הוא אף קיבל את עדותם לפיה המערער ביקש שלא יעבירו כספים למשיבה. גם אם אכן היה מוכח – ולטובת המערער נניח לצורך הדיון שההקלטה והתמלול אכן אותנטיים – כי בשלב זה או אחר מי מהילדים העביר כספים שהועברו לו (כולם או חלקם) למשיבה על מנת שתשלם שכר דירה, אין בכך כדי לשנות ממסקנת כבוד הרשם לפיה נמעני ההעברות היו – פורמלית ומהותית – ילדי הצדדים וכן הצדדים השלישיים.
שנית: ב"כ המערער טען, כי אחד הבנים העיד שהכספים שהועברו למי מהילדים היו מתחלקים בשווה בין האחים, באופן המלמד שחרף העברת הכספים לילד זה או אחר, ברור היה שמדובר בכספי מזונות שצריכים להתחלק בין הילדים, ומכל מקום שאמירה זו סותרת את גרסת המשיבה והעדים. עיון בפרוטוקול הדיון בערכאה הראשונה אינו תומך במסקנה זו דווקא. העד נשאל "היתה פעם שהיית מקבל כסף ומחלק את זה לאחים שלך? הלכת לאח הבכור להגיד לו אבא שלח לי 3,000 ש"ח ונתת להם 500 ש"ח?" והשיב בחיוב (עמוד 23 לפרוטוקול). ואולם, העד נשאל אם היה "פעם" מקרה בו העביר כספים שקיבל לאחיו והשיב בחיוב, ואין ללמוד מכך שזו היתה מטרת ההעברה (מה גם שלא ברור מדוע יש לחלק את כספי המזונות גם בין הילדים הבגירים, ומדוע אם אכן מדובר במזונות לא יועבר מלוא הסכום למשיבה). העד העיד מפורשות בהמשך "בדרך כלל זה היה לשימוש שלי, קניתי הרבה דברים" כשנשאל "נתת פעם כסף לאח הבכור [שכבר היה בגיר]" השיב "הייתי מתחלק קצת… אם הם היו אומרים שהם צריכים אז הייתי נותן להם" עוד הוסיף כי אחיו "לא תמיד ידעו" שהמערער העביר לו כספים. מעיון בדברים במקורם ובמלואם עולה, כי הדברים מתיישבים היטב עם הגרסה לפיה הכספים הועברו לכל אחד מהילדים שנהג בו מנהג בעלים, החליט אם לספר לאחיו שקיבל כספים, העביר להם כספים אם ביקשו זאת, ואף ביקש מהם כספים אם היה צריך. אין כל טענה לחלוקה סיסטמתית, להוראות של המערער לגבי אופן החלוקה, וחשוב מכך: הוראה של המערער לפיה יש להעביר את הכספים למשיבה.
אין חולק, כי נטל ההוכחה בטענת פרעתי מוטל על מעלה הטענה (ראו לדוגמה רמ"ש (מחוזי תל אביב) 27992-09-18 נ' ג' נ' מ' ג' (5.3.19)) ובענייננו המערער. כבוד הרשם קבע, כי המערער לא הוכיח את גרסתו העובדתית לפיה הכספים הועברו למשיבה לטובת המזונות, אך בהתאם לבקשתה הועברו לה באמצעות הילדים (וצדדים שלישיים) ולא במישרין אליה (אף שכאמור חלק מהכספים אכן הועברו ישירות למשיבה). ביסוד הדברים ובעיקרם, הערעור מכוון כלפי קביעה עובדתית זו, ובהינתן האמור מעלה אינני סבור שיש מקום להיעתר לו. ושוב: יש לזכור כי לפי פסק הדין משנת 2006 המערער חויב לשלם מזונות למשיבה. גם לשיטתו שלו את חלק הארי של הכספים הוא לא העביר ישירות למשיבה אלא – לשיטתו – באמצעות צדדים שלשיים. הוא עשה זאת מבלי שקיבל מהמשיבה מראש פנייה כתובה עליה יוכל להסתמך (ומכל מקום לא הוצג תיעוד כאמור), ומבלי שקיבל ממנה – בזמן אמת – אישורים על כך שקיבלה את הסכום החודשי מדי חודש. בחלוף שנים מוטל על המערער הנטל להוכיח, שכספים שהועברו לצדדים שלישיים – ובפרט ילדיו – הם למעשה כספים שהועברו למשיבה, ואשר לפי בקשתה הועברו באמצעות הקטינים (יחד עם סכומים שהועברו לקטינים לטובתם ללא קשר למזונות). כבוד הרשם קבע, כי המערער לא עמד בנטל זה, וכאמור מעלה אינני סבור שהוצגה עילה להתערב בהכרעתו.
בהתחשב במכלול הנסיבות, ובהמשך לקביעת כבוד הרשם, לא ייעשה צו להוצאות גם בערכאה זו.
עותק יועבר לצדדים והתיק ייסגר.
ניתן היום, י"א תמוז תשפ"א, 21 יוני 2021, בהעדר הצדדים.
