לפני כבוד השופט ערן שילה
המערער
פלוני ת"ז XXXXXXXXX
נגד
המשיבה
פלונית ת"ז XXXXXXXXX
<#2#>
נוכחים:
המערער וב"כ המערער – עו"ד משה חן
המשיבה וב"כ המשיבה – עו"ד הדס גרוסמן
<#7#>
פסק דין
1. המדובר בערעור על החלטת כבוד הרשמת נעה אפיק דר מיום 1.1.20 בגדרה נדחתה טענת "פרעתי" שטען המערער.
2. המשיבה פתחה תיק הוצאה לפועל לביצוע החלטה שנתן בית הדין הרבני (ביום 21.8.18) בעניין מזונות זמניים, המערער העלה טענת פרעתי והתייחס לשלושה "מנגנונים" באמצעותם פרע לשיטתו את החוב: (1) הפקדות לחשבון המשותף; (2) הפקדה חד-פעמית של אביו על סך 28,600 ש"ח ביום 31.10.18; (3) הצורך להתחשב בקצבאות הילדים. כבוד הרשמת דחתה את הבקשה תוך דחיית טענות המערער ביחס לשלושת מנגנוני התשלום. כלפי החלטה זו הוגש הערעור הנוכחי.
3. לאחר שמיעת הצדדים בדיון שהתקיים היום והעיון במכלול החומר, סבורני כי יש לדחות את הערעור ברובו ולהיעתר לו בהקשר מסוים. אקדים ואומר, כי בית המשפט הציע לצדדים מתווה פשרה, וניסה לקדם הידברות שתוכל לסייע לייתר הליכים נוספים, ואולם משהדבר לא עלה יפה ניתן פסק דין זה. יש לקוות שהצדדים בכל זאת ישכילו לבוא בדברים ולהגיע למתווה מוסכם.
4. סבורני, כי בכל הנוגע למנגנוני התשלום השני והשלישי יש לדחות את הערעור (לפחות בכל הנוגע למנגנון השני דומה כי גם ניתנה לכך הסכמת המערער; ראו עמוד 3 שורות 30-29 לפרוטוקול). סבורני, כי צדקה כבוד הרשמת כשקבעה שההפקדה החד-פעמית של אבי המערער לא היתה תשלום מזונות, ומשמיעת הצדדים היום ומעיון בחומר עולה, כי מדובר בתשלום שהופקד ללא קשר לחיוב המזונות כדי לכסות יתרת חובה בחשבון המשותף של הצדדים. יוזכר עוד, כי מדובר בתשלום של 28,600 ש"ח העולה בהרבה על חוב המזונות שהיה קיים באותה העת, כאשר בהתחשב בטענת המערער עצמו לגבי יתר "מנגנוני" התשלום הרי שלשיטתו לכאורה לא היה חוב מזונות שיש לשלמו. נימוקי כבוד הרשמת מסתברים לגופם, טענות הצדדים היום תומכים בהם, וממילא לא אשוב עליהם אחד לאחד.
5. אין באמור כדי למנוע מהמערער להעלות כל טענה במערכת היחסים הרכושית בין הצדדים – וכמובן שאינני מביע כל עמדה לגופם של דברים – שכן לטענתו אביו פרע חוב משותף לאחר שהצדדים כבר היו מסוכסכים וניהלו הליכים בבית הדין, ואולם לא נפל פגם בהחלטת כבוד הרשמת לפיה אין לזקוף את התשלום לטובת המזונות. לשון אחר: אכן מדובר בתשלום שמקורו באביו של המערער (ובית המשפט אינו מביע עמדה לגבי טיבו ומהותו המשפטית), ואולם אין מדובר בתשלום שנעשה לטובת תשלום המזונות.
6. בכל הנוגע להתחשבות בקצבת הילדים, סבורני כי בנסיבות התיק ובהעדר הוראה מפורשת של בית הדין הרבני, לפיה מסכום המזונות תופחת קצבת הילדים – לא נפל פגם בהחלטת כבוד הרשמת שלא להפחית סכום זה. מסתבר בעיני, כי מאחר שבית הדין היה מודע לכך שהצדדים חיים תחת קורת גג אחת, ומאחר שידע שקצבת הילדים מופקדת לחשבון המשותף ואף על פי כן קבע שעל המערער לשלם 2,000 ש"ח בחודש – הוא לא התכוון שחלק מהתשלום ייעשה על דרך קיזוז קצבת הילדים. ואולם בין אם כך התכוון בית הדין ובין אם לאו, לא היה מקום שכבוד הרשמת תכיר בתשלום באופן הזה בהעדר הוראה של בית הדין.
7. יוזכר, כי ההליך בבית הדין הרבני עדין תלוי ועומד וניתן היה לפנות לבית הדין – בין במישרין ובין באמצעות בקשה לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל – על מנת שיכריע במחלוקת. הדבר לא נעשה ואין מקום להלין בהקשר זה על החלטת כבוד הרשמת אשר בנסיבות הקונקרטיות היתה מחויבת המציאות. לא למותר לציין, לפחות במישור העקרוני, כי נטען שהליך המזונות עדיין תלוי ועומד בבית הדין הרבני וטרם ניתן בעניינו פסק דין סופי (לרבות לגבי החלה למפרע של סכום המזונות שייפסק, קיזוזים וכדומה), ולפיכך לכאורה יכול המערער לבקש מבית הדין הרבני לתת הוראות גם בעניין זה בגדרי סמכותו ולמותר לציין כי בית המשפט אינו מביע כל עמדה לגופם של דברים.
8. בכל הנוגע למנגנון התשלום הראשון (הפקדות לחשבון המשותף) גרסת המערער אכן לא חפה מספקות. בבקשה שהגיש ללשכת ההוצאה לפועל טען כי הפקיד לחשבון המשותף כ-3,000 ש"ח מדי חודש, בהודעת הערעור התייחס המערער לכאורה לסכום נמוך יותר ("המערער המשיך להפקיד את הכנסתו הדלה לחשבון המשותף מעצם היותו תלמיד ישיבה ואברך… אביו של המערער נתן לו מדי חודש סך של 1,000 ש"ח… ואימו רכשה בגדים ומתנות"), ובדיון לכאורה התייחס המערער לסכום נמוך אף יותר ("סך הכל מהכולל הייתי מקבל 500 ₪ לחודש פלוס כמה מאות שקלים שהייתי מקבל מאבא שלי. הייתי מגיע ל-800 שקל").
9. עם זאת, כבוד הרשמת דחתה את הבקשה בקביעה לפיה "עיון בדפי החשבון המשותף שצורפו מלמד שאכן בוצעו העברות לחשבון המשותף… יחד עם זאת, אין בדפי החשבון שצורפו כדי להעיד כי העברות כספים אלה בוצעו על ידי החייב. על החייב היה להמציא דפי חשבון או אסמכתאות אחרות המעידות על כך שמקור הכספים הוא מהחייב". עוד קבעה, "כי תשלום של חייב לחשבון משותף הינו תשלום מחצית מהסכום לעצמו, ולא לזוכה".
10. בהקשר זה סבורני כי לכאורה הדין עם המערער, ולמעשה גם המשיבה נתנה הסכמתה לכך במידה מסוימת ("בכל הנוגע לשיקים שיוכח שהוא הפקיד לחשבון אנחנו נהיה מוכנים להכיר, בכפוף לכך שרק מחצית הסכום ייזקף לטובת המזונות"). המערער טען, כי הפקדות מסוימות בחשבון המשותף נעשו על ידו. המשיבה טענה (כך עולה מסעיף 10 להחלטת כבוד הרשמת), כי "מדובר בהעברות שבוצעו על ידה מחשבונה הפרטי לחשבונם המשותף". בנסיבות אלה, בהן קיימת בין הצדדים מחלוקת עובדתית, סבורני כי ספק אם היה מקום לקבוע שאין מקום "לזמן את הצדדים לדיון… משום שאין לפני מחלוקת עובדתית אשר איננה ניתנת להכרעה על יסוד החומר", ולמצער דומני כי היה מקום לאפשר למערער להשיב לטענות המשיבה בכל הנוגע למקור ההפקדות, ולהציג את המסמכים שהוצגו במסגרת הערעור (ראו גם עמוד 3 שורות 26-24 לפרוטוקול). יתכן שהיה מקום לצרף את האסמכתאות למקור ההפקדות כבר לבקשת הפרעתי המקורית, ואולם בנסיבותיו של תיק זה מסופקני אם היה מקום לקבוע – בהעדר דיון או זכות תגובה – כי בהעדרן יש לאמץ אוטומטית את גרסת המשיבה ולדחות את גרסת המערער. בעת הגשת טענת הפרעתי טענות המשיבה לא היו ידועות למערער, העובדה שתועלה טענה לפיה מקור ההפקדות שונה לא היתה ידועה – ולמעשה כיום גם המשיבה אינה שוללת קטגורית את האפשרות שלפחות חלק מההפקדות נעשו על ידי המערער או ממסגרות בהן למד (ראו שורות 13-11 בראשית פסקה זו) – וממילא מסופקני אם היה מקום לגלגל לפתחו של המערער את האחריות לכך שלא התייחס לטענה זו במסגרת בקשתו המקורית מבלי לאפשר לו זכות תגובה.
11. מבחינה מסוימת הוא הדין גם לגבי הקביעה הנוספת של כבוד הרשמת "כי תשלום של חייב לחשבון משותף הינו תשלום מחצית מהסכום לעצמו, ולא לזוכה" שאף לה המערער מתנגד. על פני הדברים, גם כאן מדובר בשאלה הנתונה במחלוקת עובדתית בין הצדדים: לטענת המערער "הוא לא עשה שימוש בכלל בחשבון המשותף. מי שעשה בו שימוש זו רק המשיבה" ולפיכך כל הפקדה שנעשתה לחשבון נעשתה במלואה לטובת המשיבה; ככל שהצלחתי להבין, המשיבה חולקת על טענה זו, ולשיטתה המערער משך כספים מחשבון זה גם לצרכיו שלו. אם החשבון המשותף שימש בפועל רק את המשיבה, כך שכל סכום שהופקד לחשבון שימש רק לצרכי המזונות, מסופקני אם ניתן לקבוע מיניה וביה כי "תשלום של חייב לחשבון משותף הינו תשלום מחצית מהסכום לעצמו". אם, לצורך לדוגמה, היה מוכח כי מיד לאחר הפקדת סכום מסוים לחשבון המשותף המשיבה משכה אותו במלואו במזומן, ספק אם היה מקום לייחס למערער תשלום של מחצית הסכום בלבד.
12. כבוד הרשמת קבעה קביעה זו "למעלה מן הצורך" שכן לשיטה המערער לא הוכיח את מקור ההפקדות (ובנסיבות אלה גם אין להלין כלל על כך שלא קיימה בירור עובדתי בסוגיה). ברם, כיון שבהתאם לאמור בפסקאות הקודמות יש לדון מחדש בסוגיית מקור ההפקדות, הרי שיש נפקות מעשית לשאלה איזה חלק מתוכן יש לייחס למזונות, וממילא גם בהקשר זה יש לאפשר לצדדים לטעון את טענותיהם העובדתיות.
13. סוף דבר הערעור בכל הנוגע לתשלום המזונות "באמצעות" קצבת הילדים וההפקדה החד-פעמית מצד אביו של הנתבע נדחה. הערעור בכל הנוגע לתשלום המזונות באמצעות הפקדות לחשבון המשותף מתקבל, במובן זה שהמבקש יוכל להגיש בעניין זה טענת פרעתי חדשה בתוך 21 יום מהיום, אשר תתייחס להפקדות שסימן בתדפיס החשבון שהגיש בתיק זה, תוך צירוף אסמכתאות למקור ההפקדות ולביסוס טענתו לפיה יש ליחס את מלוא ההפקדה לטובת תשלום המזונות (ולא רק את מחציתה). למותר לציין, כי בית המשפט אינו קובע כל עמדה לגופה של הטענה, וגם לא לגבי האופן בו תבחר כבוד הרשמת לבררה (לרבות הכרעה על יסוד החומר הכתוב אם תתרשם שהחומר מספק), כאשר הצדדים יוכלו לטעון בפניה – במסגרת כתבי הטענות – גם לגבי אופן ההכרעה הראוי. ולבסוף, כיון שסך כל ההפקדות שהמערער טוען להן לכאורה אינו מגיע ל-5,000 ש"ח טוב יעשו הצדדים אם יבואו בדברים וינסו להגיע להסכמה בעניין זה. המשיבה הרי הביעה נכונות עקרונית לבחון את הדברים.
14. בהתחשב בתוצאת הערעור, המשקפות את דחיית עיקרו של הערעור (באופן המצדיק את חיוב המערער בהוצאות), אך גם קבלתו בגזרה מצומצמת (וגם אז אין מדובר בהכרעה לטובת המערער לגופם של דברים אלא במתן אפשרות לברר את הסוגיה מחדש בערכאה הראשונה), יישא המערער בהוצאות המשיבה בסך 3,000 ש"ח. יודגש, כי יתכן שאם המערער היה מצמצם את ערעורו לסוגיה לגביה התקבל הערעור, היתה המשיבה יכולה לכלכל צעדיה בכל הנוגע לייצוג המשפטי ועלותו (נטען כי עלות הייצוג עלתה על הסכום שבמחלוקת בסוגיית ההפקדות לחשבון המשותף). יש לשער, שאם אכן תוגש בקשה חדשה בטענת פרעתי (ביחס להפקדות לחשבון המשותף) יעתרו שני הצדדים לחיוב הצד שכנגד בהוצאותיהם, ובמסגרת זו יוכלו להתייחס גם להוצאות שהוציאו בהליך זה, וכבוד הרשמת תוכל להביא את הדברים בחשבון בעת פסיקת ההוצאות בתום ההליך ובהתייחס לתוצאותיו. המזכירות תעביר את הסכום ההוצאות למשיבה מתוך כספי העירבון ותשיב את יתרתם למערער.
<#8#>
ניתן והודע היום ט"ז אייר תש"פ, 10/05/2020 לאחר תום הדיון.
ערן שילה, שופט
הוקלד על ידי נאור אלבוחר
