בפני
כבוד השופטת יפעת שקדי שץ
תובע
פלוני ת"ז ———-
ע"י ב"כ עו"ד ג. דוידסון
נגד
נתבעת
אלמונית ת"ז ———
ע"י ב"כ עו"ד ש. זיו
פסק דין
פסק דין זה מכריע במחלוקת בין הצדדים ביחס לזמני שהות של הקטינים, א' (יליד חודש יולי 2008) וב' (יליד חודש אפריל 2011).
רקע ופירוט ההליכים הקודמים
הצדדים, בני זוג לשעבר, הוריהם של הקטינים א' וב', נישאו בחודש אוגוסט 2005.
הצדדים ניהלו בבית משפט זה 6 הליכים קודמים – תמ"ש 36358-09-14 תביעה למזונות ומדור שהגישה האֵם; תמ"ש 41131-12-15 תביעה בענין הקטינים שהגיש האב ("התביעה הראשונה בענין הקטינים"); י"ס 52665-03-17; תלה"מ 30707-10-17 תביעה שהגיש האב בכדי לאפשר הוצאת דרכון לקטינים; י"ס 71501-12-19 וי"ס 55241-04-21.
ביום 9.3.2015 אושר הסכם בין הצדדים במסגרתו סוכם, בין היתר, כי הקטינים ישהו עם האב פעמיים בשבוע בשעות אחר הצהריים ללא לינה וכל סוף שבוע שני מיום שישי בשעות אחר הצהריים ועד שעה לאחר צאת השבת ("פסק הדין משנת 2015").
כתשעה חודשים לאחר אישור ההסכם משנת 2015 הגיש האב את התביעה הראשונה בענין הקטינים במסגרתה ביקש, כי תקבע משמורתם של הקטינים בידיו.
בדיון שהתקיים בהליך האמור ביום 3.4.2016 הורחבו זמני השהות באמצע השבוע כך שפעם בשבוע השהות תחל מסיום המסגרת החינוכית בשעה 13:00 ועד לשעה 20:30 ופעם בשבוע ילונו הקטינים בבית האב.
בדיון נוסף שהתקיים ביום 15.6.2016 גיבשו הצדדים הסכמות אשר קיבלו תוקף של פסק דין במסגרתן הוסכם, בין היתר, על שינוי שעת האיסוף כך שתהיה בשעות אחר הצהריים, אלא אם הודיע האב אחרת ("פסק הדין משנת 2016").
טענות התובע
בתביעה שהגיש האב כעת נטען, כי הקטינים אינם שוהים בביתו בהתאם להוראות פסק הדין משנת 2016 וכי ב' לא ישן בביתו אלא 4 פעמים בשנתיים שקדמו להגשת התביעה.
לטענת האב, האֵם גורמת במעשיה לנתק והתרחקות ממנו, מזניחה את הקטינים (לרבות הזנחה רפואית) ומונעת מב' להגיע לבית האב.
האב טוען, כי לאור הנזק הנגרם לקטינים כתוצאה מהזנחתם והנתק לו גרמה האֵם, "יש לאפשר לו קבלת המשמורת עליהם" (סעיף 13 לכתב התביעה).
טענות הנתבעת
האב לא טען לשינוי נסיבות מהותי וקיצוני באופן המצדיק בחינה מחדש של זמני השהות.
הטענות בתביעה הן "העתק – הדבק" של הטענות שנטענו בתביעה הראשונה בענין הקטינים.
לטענתה, בהעדר טיעון סדור לשינוי נסיבות, יש לדחות את התביעה על הסף.
התביעה כעת כוללת טענות ממוחזרות שנדונו בעבר ולאחר הדיון בהן התגבשו הסכמות וניתן פסק הדין משנת 2016. ההסכמות האמורות גובשו לאחר שהאב לא עמד בזמנים שהורחבו לבקשתו.
מטרתה של התביעה היא להפחית מזונות. האב מתנער מב', לא מנסה לקיים עמו קשר כלשהו וזאת על אף ניסיונותיה של האֵם ועל אף הסיוע בענין זה על ידי גורם מקצועי במסגרת הליך התיאום ההורי.
אפילו בעת השהות אצל האב, נדרש א' להביא עמו אוכל מבית האֵם.
כל הטענות ביחס להזנחת מצבם הרפואי של הקטינים הוכחשו. האֵם ציינה, כי כאשר לקה א' בדלקת קרום המוח, היא שהתה עמו משך שבועיים במחלקה לטיפול נמרץ והאב ביקר כשעה ביום. באותה העת בני משפחתה של האֵם טיפלו בב'.
האֵם היא זו שדאגה להסדרת טיפול רגשי לא' וזאת שעה שהאב לא שיתף פעולה בענין ונמנע מנשיאה בעלויות.
האב נהג כלפי הקטינים באלימות ולפני מספר שנים, במהלך חופשה, השליך נעל על ב' באופן שהותיר בו חרדות. על אף האמור, מעודדת האֵם את ב' ללכת לאב תוך ראיית טובתו.
סדרי בירור ההליך
ישיבת קדם משפט התקיימה ביום 3.3.2022.
האב עמד, בין היתר, על מיעוט הפעמים שב' מגיע לביתו (עמ' 1, ש' 18-12) וחידד כי הסעד המבוקש הוא שהיית הקטינים בביתו מחצית מהזמן וקביעת קנסות ככל והדבר לא מתקיים (עמ' 1, ש' 27).
עוד טען האב, כי על אף קיום מספר הליכים, לא ניתן פסק דין מנומק בעניינם של הצדדים ויש לבחון את טובתם של הקטינים בנקודת זמן זו (עמ' 3, ש' 27).
האֵם עמדה, בין היתר, על הטענה בענין העדר שינוי נסיבות (עמ' 2, ש' 8); על כך שהזמנים שנקבעו בהסכמה אינם מקוימים, כך שאין מקום לדון בהרחבה (עמ' 2, ש' 32-23)
ביום 30.6.2022 הוגש תסקיר עו"ס לסדרי דין ("התסקיר").
התסקיר נערך לאחר קיום פגישות עם ההורים (בנפרד), ביקורי בית, פגישות עם הקטינים ועיון בדו"חות חינוכיים.
העו"ס לא מצאה קשיים בתפקוד האֵם אך מצאה קשיים של ב' אשר יתכן ונגרמו מסיבות שונות או שילוב של סיבות ובהן הטיפול העיקרי של האֵם בב' ללא מעורבות האב.
העו"ס תיארה את הקושי בקשר בין ב' והאב וכן ציינה כי גם הקשר של האב עם א' מצומצם ביחס לזמנים שנקבעו בהחלטות שיפוטיות.
ההתרשמות היתה משני הורים בעלי מסוגלות הורית תקינה אך בעלי השקפות שונות לגבי אורח חיים וחינוך ילדים.
לאחר הערכת מצבם של הקטינים וטובתם; תיאור הקשר של הקטינים עם כל אחד מההורים; זיהוי גורמי הסיכון במשפחה אשר יכולים להשפיע על הקטינים ושקילת החלופות המוצעות המליצה העו"ס על קיום זמני שהות בבית האב בימים שני ורביעי בין השעות 17:00 עד 20:00 וכל סוף שבוע שני.
בנוסף המליצה העו"ס על הפניה להליך תיאום הורי והליך טיפולי בכדי לסייע בחידוש הקשר בין האב וב'.
לאחר שהוגש התסקיר ביקש האב שהקטינים ישמעו על ידי עו"ס יחידת הסיוע. הקטינים נשמעו על ידי עו"ס המחלקה לשיתוף ילדים ביחידת הסיוע ביום 21.8.2022.
תצהיר האב הוגש ביום 3.10.2022; תצהיר האֵם הוגש ביום 3.11.2022 וישיבה מסכמת התקיימה ביום 15.11.2022. משלא עלה בידי הצדדים לגבש הסכמות בישיבה המסכמת, ביום 19.12.2023 נשמעו עדויות הצדדים.
ביום 10.1.2023 ניתנה החלטה המורה על שמיעת הקטינים על ידי, בנוכחות העו"ס שערכה את הריאיון עם הקטינים ביום 21.8.2022; וביום 15.2.2023 פגשתי את הקטינים בלשכתי לשיחה בנוכחות העו"ס. בעקבות השיחה הופנו ההורים לשיחה נוספת ביחידת הסיוע.
סיכומי האב הוגשו ביום 1.2.2023 ובמוקד הסיכומים עמדו הטענות, כי התביעה הוגשה מרצון אמיתי להיות חלק מחיי הקטינים; כי ממועד הגשת התביעה ב' אינו מקיים עמו כל קשר; כי החלופה המומלצת על ידי העו"ס מבוססת על השקפת עולמה והדברים שנאמרו בתסקיר סותרים דברים שעלו בחקירות. עוד ציין האב, כי הצדדים הופנו בעבר לתיאום הורי ואת שליטתה של האֵם בקטינים.
סיכומי האֵם הוגשו ביום 15.2.2023. האֵם פתחה וציינה כי התביעה מוגשת שלא ממניעים כנים; כי מדובר בטענות ממוחזרות מהעבר; כי האב לא עמד בהרחבת זמני השהות בעבר; כי משעה שלא עמד האב על חקירת העו"ס, חזקה שהוא מקבל את המלצותיה והוא מושתק מלטעון נגד המלצות התסקיר; כי זמני השהות אינם מקוימים גם עם א', עמו יש לאב קשר טוב וכי טוב היה עושה האב אם היה פועל לחיזוק הקשר עם ב' במקום להעביר את האחריות על כתפי האֵם.
דיון והכרעה
דיון נוסף בסוגיית זמני שהות שהוסדרו בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין
כאמור, לכתחילה גיבשו הצדדים הסכמות בכל הנושאים הנובעים מפרידתם ובכלל כך זמני שהותם של הקטינים עם האב בפסק הדין משנת 2015.
בעקבות הגשת התביעה הראשונה בעניין הקטינים, גובשו הסכמות אשר אושרו בפסק הדין משנת 2016.
זמני השהות נקבעו בהסכמה, כך (פרוטוקול מיום 15.6.2016, עמ' 17, ש' 29-20):
"מוסכם, כי במקום שעת האיסוף שנקבעה בהחלטה מיום 31.3.2016 יאסוף האב את הקטינים בימים ב' ו-ד'. ביום ב' יאסוף האב את הקטינים מבית האם בשעה 17:00 ויחזיר אותם לבית האם בשעה 20:30.
ביום ד' יאסוף האב את הקטינים מבית האֵם בשעה 17:00 ויחזיר אותם למחרת בבוקר ישירות למוסדות החינוך או לבית האם במידה ולא מתקיימים לימודים בשעה 9:00.
האב רשאי להודיע על רצונו בהקדמת שעת איסוף הילדים וזאת לא יאוחר מהשעה 13:00 בימי המפגשים ובמקרה כזה, יתאמו ההורים ביניהם את מקום האיסוף ואת שעת האיסוף המדויקת".
בנוסף, נקבעו זמני שהות בסוף שבוע מידי שבועיים בהתאם להוראות ההסכם.
כידוע, ההלכה היא שפסק דין בנושא מזונות ומשמורת ילדים (ובכלל כך פסק דין המאשר הסכמות בעניינים אלה) אינו מהווה מעשה בית דין; הוא אינו סופי ובית המשפט יכול לשוב ולהידרש לנושאים שהוכרעו גם לאחר שניתן פסק דין.
עם זאת, בכדי לשוב ולדון בענין שהוכרע (בין בפסק דין שהכריע במחלוקות ובין בפסק דין שאישר הסכמות) יש להוכיח כי התקיים שינוי נסיבות מהותי ובלתי צפוי (ע"א 177/81 גלעדי נ' גלעדי, פ"ד לו (3) 179, ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו (3) 187).
הפסיקה מצביעה על החשיבות שניתנת לעובדה שזמני השהות נקבעו בהסכם המסדיר את הפרידה בין הצדדים על כלל היבטיה שכן הסכם כזה כולל מארג שלם של הסכמות השלובות זו בזו באופן שקשה לנתק ביניהן.
מסיבה זו, נטל השכנוע להוכיח שינוי נסיבות מהותי, הינו נטל מוגבר (ע"א 4515/92 שטיין נ' שטיין, 13.6.1994). עמ"ש (חי') 1472-02-17 נ.כ. נ' א.כ. (31.8.2017)).
במקרה שבפניי לא טען האב לשינוי נסיבות; לא הציג טיעון סדור המבסס הצדקה לשוב ולהידרש לענין שהוסדר בהסכמה פעמיים בעבר (ללא שינוי משמעותי בין פסקי הדין ולאחר ניסיון להרחיב את הזמנים בין פסקי הדין); ולא הציג מערכת נסיבות שהתרחשה לאחר שניתנו שני פסקי הדין באופן שניתן להסיק שרכיבים משמעותיים בחיי הקטינים השתנו מהמועד בו אושרו ההסכמות ועד למועד בו הוגשה התביעה.
אוסיף ואציין, כי התביעה הנוכחית אינה מוסיפה עובדות רבות מעבר לתביעה הראשונה בעניינם של הקטינים ועל כן יש קושי לחלץ מבין הטענות מסכת עובדתית שונה בעת הזו מהעת שקדמה להכרעה בענין זמני השהות במסגרת פסק הדין משנת 2016, אשר עיגן את הסכמת הצדדים.
על פניו, די בכך שלא הוכח שינוי נסיבות מהותי כדי להוביל לדחיית התביעה.
אולם, מאחר ובתביעה ובמהלך ההליך טען האב להזנחה מצדה של האֵם; מאחר ושוכנעתי כי כוונותיו של האב ביחס להרחבת זמני השהות כנות וכי התביעה הוגשה בכדי לדון בענין זה בלבד ולא מתוך רצון לצמצם מזונות או לנקוט בהליך רק לשם ניהולו מול האֵם ובהסתמך על ההקשה שעשה בית המשפט המחוזי בעמ"ש (חי') 1472-02-17 נ.כ. נ' א.כ. שהוזכר לעיל מבג"ץ 4407/12 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים (7.2.2013) כמאפשר, במקרים מסוימים בהם הוכח שטובת הקטין לא נבחנה כלל להידרש לסוגיית בחינת הקטין גם לאחר שניתן פסק דין על אף שלא הוכח שינוי נסיבות – אדרש לבחינת טענות האב לגופן ואבחן, האם טובתם של הקטינים בעת הזו מצדיקה שינוי הדברים ביחס להסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין.
אוסיף, כי ניתן אף להקיש לענין זה מתמ"ש (נצ') 17732-07-12 י.א נ' ח.ק.א (6.1.2013) במסגרתו בחן כבוד השופט א. זגורי כיצד יש לנהוג בתביעה של אב להפחתת מזונות, שלא הוכיח שינוי נסיבות מהותי מחד גיסא, אך אכיפת הסכם המזונות בעת הנוכחית לא תהיה צודקת, מאידך גיסא.
במקרה האמור בית המשפט קבע, כי על אף שלא הוכח שינוי נסיבות, במקרה בו השארת פסק הדין כפי שהוא תוביל לתוצאה שהינה "בלתי סבירה באופן קיצוני ובלתי צודקת" – קיימת הצדקה לבחון את הדברים שנית.
על כן, מאחר וחלף זמן רב ממועד מתן פסק הדין משנת 2016 ומצבם וצרכיהם של הקטינים המצויים בגיל ההתבגרות כעת שונה ממצבם בעת מתן פסקי הדין; בכדי לבחון את טענות האב ביחס להזנחה וטיב הטיפול בקטינים וכדי לוודא, כי בחינה עמוקה של סוגיית טובת הקטינים בהליך זה מתבצעת – על אף שלא הוכח שינוי נסיבות, מאחר וכל החומר מצוי בפניי ולאור טיבן של הטענות שנטענו ביחס למצבם של הקטינים, טיב הטיפול בהם וטובתם אדרש לטענות ואצלול לגופם של דברים מתוך הבנה של חשיבות הצבת הקטינים במרכזו של ההליך.
טובת הקטינים
סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 קובע, כי במקרים בהם אין הסכמה בין ההורים, בין היתר, ביחס לשהות של הקטינים, או כאשר הסכמה בין ההורים אינה מבוצעת רשאי בית המשפט לקבוע כפי שייראה לו לטובת הקטין.
מעמדו של עקרון טובת הילד בכל הנוגע לשאלות משפטיות הנוגעות ליחסי הורים וילדיהם ברור וידוע (דנ"א 9201/08 פלונית נ' פלוני (5.4.2009)). הפסיקה מורה, כי על בית המשפט מוטל לצקת תוכן קונקרטי למושג זה בהתאם לכל מקרה (בע"מ 9358/04 פלונית נ' פלוני (2.5.2005)).
כלומר, אין תוכן מובנה ומוכתב למושג "טובת הילד" אלא מרכיבי המושג מתגבשים מתוך מערכת הנסיבות הספציפית בהתייחס לכל ילד ולכל משפחה.
על מנת לבחון את "טובת הילד" בהקשר של הילד שעניינו נבחן נעזר בית המשפט בתסקירי עו"ס, כפי שנעשה בהליך שלפניי.
מעמדו של תסקיר עו"ס הוכר בפסיקה כשווה ערך לחוות דעת מומחה ובית המשפט ייטה לאמץ את ממצאי חוות דעת מומחה (או תסקיר) ומסקנותיה, וזאת בהיעדר ראיות כבדות משקל לסתירת האמור בהן (רמש (חי') 16708-05-20 פלוני נ' פלונית (18.5.2020); בע"מ 5072/10 פלוני נ' פלונית (26.10.2010)).
כאמור, ביום 30.6.2022 הוגש תסקיר.
התסקיר נערך לאחר קיום פגישות עם ההורים (בנפרד), ביקורי בית, פגישות עם הקטינים ועיון בחומר נוסף.
העו"ס זיהתה את ריבוי ההליכים המשפטיים ואת ההאשמות ההדדיות כגורמי סיכון במשפחה אשר עלולים להשפיע על הילדים (סעיף 4 לתסקיר).
העו"ס ציינה שיתוף פעולה חלקי של ב' וצוין, כי ב' לא הגיע לבית האב, דחה את הפגישה עם העו"ס ונמנע מלהשיב על שאלות מסוימות, כאשר התקיימה הפגישה (סעיף 5 לתסקיר).
עוד צוין, כי הילדים שונים זה מזה וכי שניהם "מתארים קשר טוב אך גם קונפליקטים על רקע ההבדלים. ב' הוא ילד של אמא אוהב להיות בבית וממעט לצאת, גם לא לבית האב ואילו א' קרוב יותר לאב נהנה לבלות עמו מחוץ לבית והכדורגל הינו תחום ענין משותף לשניהם. חשוב לציין, כי למרות חוסר ההסכמות של א' עם האֵם (מבקש שתאפשר לו לצאת יותר עם חברים ועצמאות) הוא מכבד את בקשתיה ואינו מתאר רצון לערוך שינוי בהסדר המגורים שלו. א' תיאר כי יכול להישאר אצל אביו כמה שרוצה אולם מעדיף להיות ליד חבריו המתגוררים סמוך לאֵם. בת זוגו של האב נמצאת בקשר ישיר עם שני הילדים. א' תאר תקשורת טובה עימה ואילו ב' אשר נמנע מקשר עם האב נמנע גם מקשר עימה. שני ההורים מתגוררים בבתים פרטיים ומרווחים. בבית האֵם לכל אחד מהילדים חדר נפרד. בבית האב לילדים יחידה נפרדת בה לכל אחד מהם חדר, מקלחת וסלון משותף לשניהם. היחידה נפרדת מהבית ולאֵם השגות לגבי העובדה כי הילדים (כרגע רק א') ישנים במרחק מהאב ואינו יכול לשמוע אם זקוק לסיוע באמצע הלילה".
העו"ס בחנה שתי חלופות לקביעת זמני השהות –
חלופה ראשונה המשמרת את המצב הקיים ומספקת בטחון ויציבות בחיי הילדים והקשר בין שני ההורים והמשפחות הרחבות: זמני שהות בימים שני ורביעי בשעות אחר הצהריים – ערב, ללא לינה וכן כל סוף שבוע שני.
צוין, כי בחלופה זו ב' ממעט ללכת לבית האב ונמנע מקשר עמו ועם משפחתו וכי האב מתנגד לחלופה זו ומעוניין בהרחבה של זמני השהות.
חלופה שניה המרחיבה את זמני השהות בבית האב באופן שבו הילדים חולקים את הזמן בשני הבתים באופן שווה.
צוין, כי חלופה זו תאפשר קשר נרחב עם שני ההורים אולם חסרונה הוא הקושי של ב' להגיע לבית האב ונראה כי חלופה זו אינה ישימה עבור ב' ועל כן היא עלולה לגרור פיצול בין האחים ולהעמיק את הקונפליקט בין האחים ובין ההורים. האֵם התנגדה לחלופה זו.
בסיכום הדברים ציינה העו"ס את התרשמותה מהוורבליות של א' והבעתו ללא קושי וציינה כי ב' נמנע מלהשיב לשאלות מסוימות וענה באופן מצומצם.
העו"ס ציינה, כי לא נמצא קשיים בתפקוד האֵם אולם נמצאו קשיים של ב' אשר ייתכן שנגרמו מסיבות שונות או שילוב סיבות ובהן האֵם מטפלת כמעט ללא התערבות האב וכן קשיים בקשר בין האב לבין הבן ב'.
בנוסף התרשמה העו"ס מהקשר הטוב של האב עם א' והקשר המצומצם יחסית למה שנקבע בהחלטות שיפוטיות ונראה כי הדבר נוח לשני הצדדים.
א' תאר רצון להיות במרבית הזמן ליד בית הספר וחבריו קרובים יותר לבית האֵם והדבר מותאם לגילו כמתבגר וכמו כן רצון שלא לפגוע באֵם.
לאור גילו סברה העו"ס כי אילו היה רוצה לעשות שינוי היה עושה זאת גם ללא החלטה שיפוטית.
כאמור, העו"ס התרשמה משני הורים בעלי מסוגלות הורית תקינה אך בעלי השקפות שונות לגבי אורח החיים וחינוך ילדים. האב אוהב לצאת ולבלות מחוץ לבית והאֵם קשובה לרצון ב' להישאר יותר בבית ובנוסף שומרת שבת ולכן נמצאת בקרבת הבית יותר.
למרות ניסיונות העבר אשר לא צלחו, סברה העו"ס, כי במידה ומי מההורים רוצה לעשות שינוי ועל מנת להקל על הילדים יש לפנות לתיאום הורי בכדי ללמוד איך לתקשר באופן חיוב ולהימנע משפת המאבק עמה מתנהלים היום ההורים (סעיף 8).
לאחר הדיון ושקילת החלופות, על היתרונות והחסרונות – המליצה העו"ס על קיום זמני השהות בהתאם לחלופה הראשונה ועל הפניה להליך תיאום הורי והליך טיפולי בכדי לסייע בחידוש הקשר בין האב וב' (סעיף 9).
בתגובה שהגיש האב לתסקיר טען האב, כי העו"ס בחרה בחלופה הקלה של המשך ניתוק הקשר וכי ההמלצה על הליכים טיפוליים מקורה בעומס שמוטל על מחלקת הרווחה שבחרה בשיטה הקלה של "העתק והדבק". האב לא ביקש לחקור את העו"ס ועמד על כך שיש לשמוע את הקטינים.
כאמור, הקטינים נשמעו במחלקה לשיתוף ילדים על ידי עו"ס מש"י ביום 21.8.2022 ועל ידי בית המשפט ביום 15.2.2023.
לאחר ששקלתי את המלצות התסקיר, את עמדות הצדדים בענין זה ולאחר שעיינתי בדו"ח עו"ס מש"י ולאחר שפגשתי את הקטינים איני סבורה שיש לקבל את עמדת האב ולשנות את זמני השהות כך שיהיו שווים בין שני הבתים.
אסביר –
זמני השהות שנקבעו בין הצדדים בהסכמה וקיבלו תוקף של פסק דין אינם מקוימים. ב' אינו מגיע לבית האב מזה זמן מה כלל ואילו א' מגיע אך אינו ישן באמצע השבוע בבית האב כאשר ההסבר שניתן לכך הוא גמישות והתאמה לאורח החיים של א' ושגרת יומו (עמ' 13, ש' 31-5).
האב לא הכחיש שאין כעת קשר בינו ובין ב' אך טען שניסה עשרות פעמים ליצור עמו קשר ולהבין מה מפריע לו ולמה הוא זקוק (עמ' 15, ש' 31-21); וכי גם בתקופה בה א' היה מאושפז בבית החולים ניסה לקחת את ב' אליו (עמ' 16, ש' 33-30).
איני סבורה כי האב עמד בנטל המוטל עליו להוכיח, כי העובדה שזמני השהות אינם מקוימים ביחס לא' מקורם בהתנהלותה של האֵם והאב ציין, בהגינות, כאמור, כי מדובר בבחירה של א' לאור שגרת היומיום. כך גם איני סבורה שהוכח שהסיבה בעטייה נמנע ב' מלהגיע לביתו של האב מקורה בפעולותיה של האֵם.
לאחר עיון בתסקיר, שמיעת הצדדים ושמיעת הקטינים אני סבורה שקיים קושי ממשי ומורכב במערכת היחסים בין ב' והאב ושמקור הקושי אינו פעולותיה של האֵם, כי אם קשיים סובייקטיביים של ב' שהאב התקשה להתמודד עמם באופן שגרם לקרע בינו ובין ב'.
מהתסקיר, מעיון בדו"ח עו"ס מש"י ולאחר שיחה של בית המשפט עם הקטינים ניכר בבירור, כי ההורים אינם מתקשרים, מערימים זה על זה קשיים, מאשימים זה את זה ומעבירים מסרים באמצעות הקטינים – מדובר בהתנהלות של שני הצדדים אשר פוגעת בקטינים, מקשה עליהם, מונעת מהם להישען על הוריהם באופן המצופה במערכת יחסים בין הורים וילדים והשלכות ההתנהלות ההורית הזו קשות.
עם זאת, איני סבורה שזהו המקור לסירובו של ב' להגיע לבית האב.
מקובלת עליי עמדת העו"ס, כי אילו היה מבקש א' לישון בבית האב, לא היתה כל מניעה לעשות כן לאור גילו ואולם הוא בוחר שלא לעשות כן.
שוכנעתי, כי התנאים הפיזיים בביתו של האב נוחים ומותאמים לקטינים, כי האב כמה להעניק לקטינים זמן פנאי איכותי וכי בידיו האפשרות והרצון לעשות כן אולם למרות האמור, זמני השהות שנקבעו בפסק הדין בהסכמה אינם מקוימים ולאחר שמיעת עדות האב ביחס לגמישות שנהגה ומשך הזמן שחלף מבלי שב' שהה בביתו, ספק לגבי מידת ההשקעה בה נקט האב בכדי לעמוד על קיומם משך השנים שחלפו.
לא הוצגה בפניי תשתית ראייתית המבססת את הטענה, כי האֵם מונעת מהקטינים ללכת לבית האב או משפיעה עליהם כדי שימנעו מהשהות בבית האב, על אף הכעס הרב שהיא אוצרת כלפיו.
אם כן, לאור שגרת חייו של א' ולוחות הזמנים של הפעילויות שלו; לאור הנתק בין ב' והאב, נתק אשר מבוסס על קושי בקשר בין ב' והאב ואשר מחייב עבודה טיפולית משמעותית; לאור הרגישות הרבה של ב' והחשש מהנזק שעלול להיגרם מכפיית שהות באמצעות החלטות שיפוטיות המלוות בסנקציות ובהתחשב בגילם של הקטינים – מקובלת עליי עמדת העו"ס ואף אני איני סבורה שבשלב זה טובת הקטינים היא להרחיב את זמני השהות שנקבעו בין הצדדים בהסכמה (לא כל שכן, שעה שהם אינם מקוימים כלל).
אוסיף, כי בנסיבות בהן ב' מסרב לשהות בבית האב, גם שהות קצרה – המשמעות של הרחבת זמני השהות בהחלטה שיפוטית תהיה הפרדה ממושכת בין האחים אשר אף היא אינה לטובתם.
על כן, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, את המצב הנוהג כעת, את הסיבות לכך שזמני השהות הקבועים כעת אינם מקוימים, מאחר ואיני סבורה שמדובר בנסיבות המצדיקות כפיית זמני שהות באמצעות החלטה מחייבת ואכיפה אלא בעבודה עצמית, פתיחת הלבבות, התגברות על משקעים קיימים ונכונות מלאה לקבל את הקטינים כפי שהם, על הקשיים שהם חווים והמורכבות האישית, בייחוד של ב' – אני מקבלת את המלצות התסקיר ומורה, כי זמני השהות יהיו בהתאם למפורט בסעיף 9 לתסקיר מיום 30.6.2022.
בנוסף אני מאמצת את ההמלצות הטיפוליות ומורה על הפניית ההורים לתיאום הורי, בהתאם להפניה שתינתן על ידי העו"ס להליך שמשכו יהיה בהתאם להמלצות הגורמים המטפלים ובכל מקרה לא פחות מעשרה מפגשים.
בשל העדר המלצה מדויקת על הליך טיפולי ובשל הספק לגבי המוכנות הרגשית להליך טיפולי משמעותי (הן מצדם של ההורים והן מצדם של הקטינים) איני מחייבת את הצדדים בקיום הליך טיפולי במסגרת החלטה שיפוטית אולם מודגש, כי ככל וימנעו הצדדים מבחירה בדרך זו, יהיה קושי ממשי לשנות את המצב הנוכחי, של נתק בין פלגי המשפחה וקשיים שחווים הקטינים כתוצאה מהתנהלות הוריהם.
טרם סיום הדיון בעניינה של המשפחה אבקש לשוב ולהתייחס לפגישתי עם הקטינים. מדובר בשני ילדים מדהימים, חכמים, מרשימים, רגישים, בוגרים, מעניינים שחווים קשיים משמעותיים הן בשל הנתק בין הוריהם והן במנותק מכך ועל כן אני קוראת לצדדים – שלא באמצעות החלטה אכיפה – לבחור בנתיב של הליך טיפולי שיאפשר לקטינים לשוב למקומם הטבעי – ילדים התלויים בהוריהם ונתמכים בהם ולהורים – קשר בריא חזק אך משוחרר ונינוח ביניהם ובין הילדים.
עוד אני מקווה, כי יהיה בידי הצדדים לשלב כוחות ולסייע לב' יחד להתמודד עם הקשיים אותם הוא חווה ולגמד את המחלוקות ביניהם באופן שנותן מקום לב', תחושותיו וצרכיו.
סוף דבר:
תביעתו של האב להרחבת זמני השהות נדחית הן מאחר ולא הוכח שינוי נסיבות מהותי והן מאחר שלא מצאתי שמדובר בהרחבה שהיא לטובת הקטינים.
המלצת העו"ס בנוגע לזמני השהות מתקבלת, כמו גם המלצתה להפניית הצדדים להליך של תיאום הורי. במידת הצורך, יוגש צו פורמאלי לחתימתי בכדי לאפשר את ההפניה ליחידה המתאימה.
לאחר ששקלתי את העובדה שהתביעה הוגשה ללא ציון שינוי נסיבות מהותי; בנסיבות בהן זמני השהות שנקבעו אינם מתקיימים בשל קשיים שאינם מבוססים על פעולות האֵם בהכרח; לאחר ששקלתי את משך העבודה שהושקע בהליך זה ואת המשמעות של ניהול ההליך כדי להסדיר דברים שאמורים היו להיות מוסדרים בין הצדדים בהסכמה (כמו טיול בר המצווה וסוגיית הדרכונים) ואשר לאור העדר שיתוף פעולה של האֵם חייב מעורבות שיפוטית – אני מחייבת את האב בהוצאותיה של האֵם בסך 6,750 ש"ח.
אני מתירה את פרסום פסק הדין ללא פרטים מזהים.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום, ב' אייר תשפ"ג, 23 אפריל 2023, בהעדר הצדדים.
