בפני
כב' השופטת תמר סנונית פורר
התובע:
פלוני, ת"ז
ע"י ב"כ עו"ד גלעד גלזמן, מטעם הסיוע המשפטי
נגד
הנתבעת:
אלמונית, ת"ז
ע"י ב"כ עו"ד תמיר ניסני
פסק דין
ביום 19.10.2021 הגיש התובע תביעה לביטול מזונות הקטינה.
לצדדים בת משותפת ילידת 2011 כיום בת 10 וחצי.
ביום 29.7.2021 הוכרזה הקטינה קטינה נזקקת (תנ"ז 56349-03-21) והושמה בפנימייה שם היא שוהה החל משנת הלימודים הנוכחית 9/2021.
ביום 24.12.2017 (תלה"מ 12997-04-17) ניתן פסק דין אשר אישר את הסכמת הצדדים כי האב יישא במזונות הקטינה בסך של 1,400 ₪ לחודש. כמו כן, נקבע כי ההורים יישאו במחצית הוצאות רפואיות חריגות ובמחצית הוצאות חינוך של הקטינה.
תביעה זו הוגשה בשל טענת האב כי לאור הוצאת הקטינה להשמה חוץ ביתית יש לבטל או להפחית את המזונות שנקבעו.
האב טוען כי יש מקום לבטל את המזונות בשל הוצאת הקטינה להשמה חוץ ביתית. לטענת האב, הוא מבקר את הקטינה בפנימייה והילדה מגיעה אליו כשהיא יוצאת מהפנימייה גם. הוא מציין בתביעה כי הוא איננו עובד, חובותיו הם בסך כ- 700,000 ₪ והוא מקבל קצבת ביטוח לאומי בסך של כ- 4,000 ₪. לטענתו, הנתבעת מתקיימת מקצבת נכות וכן עובדת בעבודות לא מוצהרות.
לטענת האב, צרכי הקטינה אצל האם מוערכים על ידו בסך של בין 200 ל- 300 ₪ לחודש בלבד. לטענת האב, יש לו הוצאות בגין נסיעותיו לקטינה לפנימייה כ- 800 ₪ בחודש ובנוסף עוד הוצאות עבור צרכי הקטינה בסך של כ- 1,000 ₪ לחודש. על כן, יש להורות על ביטול המזונות. בשולי התביעה טען כי יש להורות גם על ביטול המזונות בשל שינוי ההלכה שנקבעה בבע"מ 919/15.
האם טוענת כי במשך קרוב ל- 8 שנים התובע מגיש לבית המשפט תביעות באופן סידרתי כנגדה. הנתבעת עותרת לדחיית התביעה. לטענת הנתבעת חלק מהנסיבות הקשורות להוצאת הקטינה להשמה חוץ ביתית קשור ישירות להתנהלותו של הנתבע ואין מקום בשל כך להורות על ביטול לחלוטין של המזונות. הנתבעת מפנה לכך שהתובע אינו מקיים החלטות שיפוטיות וכך גם ניצל לרעה את הליך פשיטת הרגל שהיה בעניינו. היא מציינת עוד כי התובע הפסיק על דעת עצמו לשלם את המזונות כלל. הנתבעת מציינת כי הקטינה מגיעה לביתה כל סוף שבוע והיא זו שמשלמת הוצאות הנוגעות ללימודיה, בריאותה, נסיעות בתחבורה ציבורית, שיעורים פרטיים, טיולים והוצאות כלליות. כמו כן, היא זו שדואגת לכל צרכי הקטינה בעת שהותה בפנימייה לרבות ביגוד והנעלה, תכשירי רחצה ופארם, מזון, חטיפים ואביזרים הנחוצים לשהותה בפנימייה. הנתבעת מציינת כי התובע לא נושא בהוצאות הנוגעות לטובתה של הקטינה כלל. לטענתה, התובע עובד באולם אירועים ומקבל שכר של כ- 10,000 ₪ לחודש.
לטענת האם, השמת הקטינה בפנימייה לא הפחיתה את צרכיה ואף העלתה חלק מהצרכים בשל ריחוקה מהבית והתבגרותה של הקטינה. כמו כן, מציינת הנתבעת את מצבה הרפואי האישי שלה ואת מצבה הכלכלי הקשה וטוענת כי גם בשל כך אין מקום להורות על קבלת התביעה.
ביום 9.1.2022 התקיים דיון קדם לאחריו הגיעו הצדדים להסכמות כי יוגשו סיכומים ועל פיהם יינתן פסק הדין.
לאחר שהצדדים הגישו סיכומים בכתב, ניתן כעת פסק הדין.
לאחר בחינת טענות הצדדים וראיותיהם דין התביעה להידחות, מהנימוקים שיפורטו להלן.
מדובר בתביעה לביטול ו/או להפחתה משמעותית במזונות שנקבעו בהסכם וקיבלו תוקף של פסק דין. הנטל להוכחת הטענות הינו אך ורק על כתפי התובע.
העובדה שהקטינה יצאה בנסיבות קשות שעיקרן קשור לסכסוך המתמשך בין ההורים, אינה מהווה אישור אוטומטי לביטול המזונות.
נטל ההוכחה בתביעה הינו על התובע אשר עליו להוכיח את התקיימות כל הרכיבים הנטענים על ידו:
"על המבקש להפחית מזונות, לפעול בתום לב ולגלות את מלוא האינפורמציה והמסמכים הנוגעים לטענותיו שאירע שינוי נסיבות מהותי המצדיק את הפחתת המזונות.
בפסק דין שניתן על ידנו לאחרונה בעמ"ש (ת"א) 33956-02-20 פלוני נ' פלונית (8.10.2020) ציינתי כי:
"על מי שמבקש להפחית מזונות, חלה חובה מוגברת לפעול בתום לב ולהציג את מלוא רכושו והכנסותיו. כפי שנקבע בעמ"ש 53288-03-18 פלוני נ' פלונית (13.11.18): "התנאי של שינוי נסיבות מהותי הוא תנאי הכרחי בכדי לקבל תובענה לשינוי סכום מזונות פסוק, אך לא תנאי מספיק. בנוסף יש צורך בבחינת תום לב של מגיש התובענה (האיש או האישה) בהגשת התובענה. […] כאמור יש לבחון במצב דברים זה את התנהלות מגיש התובענה לשינוי סכום המזונות הפסוק, ב"משקפי" תום הלב ומכלול יחסי בני הזוג".
כפי שציין חברי כב' אב"ד השופט שוחט בתמ"ש (ת"א) 107782/00 ח.א נ' מ.ח (17.5.06): "מי שתובע הפחתת מזונות צריך לבוא בידיים נקיות ולפרוש בפני בית המשפט את כל הכנסותיו בגילוי לב"….בבע"מ 3148/07 פלוני נ' פלוני (13.6.07) התייחס כב' השופט רובינשטיין לשיקול הדעת המסור לבית המשפט בבואו לדון מחדש בשאלת המזונות ובפסקה ו' נקבע כי: "במסגרת שיקול דעתו על בית המשפט להביט על התמונה בכללותה, ולהכריע לפיה האם בהתחשב במכלול הנסיבות של יחסי הצדדים יש מקום לאפשר דיון מחודש במזונות. בהקשר זה נקבע, כי על בית המשפט לבחון האם הוגשה התביעה בחוסר תום לב. כבר נפסק כי לחיוב המזונות היבט חוזי…, הכפוף לדרישת תום הלב הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973.. "."
ראו גם: עמ"ש (חי') 45821-03-20 פלונית נ' פלוני (12.11.20) פסקאות 12 ו-18. "
ראו: עמ"ש 17590-01-20 ר' נ' ר' (3.12.2020) סעיף 3 לפסק דינו של כב' השופט שילה.
על האב היה להוכיח כי יש להפחית את צרכי הקטינה וכתוצאה מכך את המזונות בשל יציאתה להשמה חוץ ביתית.
האב לא צירף לכתב התביעה ולו ראיה אחת על כך שהוא נושא ישירות בהוצאות שנגרמות לו עבור הקטינה. האם בניגוד לו פרטה טענות רבות יותר על צרכי הקטינה המסופקים על ידה וכן צירפה אסמכתאות לתמיכה בטענותיה. מבין שני ההורים האם היא זו שהפגינה הן בכתבי הטענות והן בדיון הקד"מ שליטה בהוצאות הקטינה.
הפסיקה קבעה כי מזונות ילדים השוהים בפנימייה הם מחצית משיעור המזונות של ילד השוהה דרך קבע בביתו (ראו: בר"ע (ת"א) 70/96 ברזילי נ' ברזילי והאסמכתאות המופיעות אצל המלומדים: גריידי, שלם מזונות ילדים הלכה ומעשה (אפריל 2019) הוצאת חוקת המשפחה בע"מ, עמ' 148–150א). הנמקת ביהמ"ש בפסק דין ברזילי מתבססת על העובדה שהוצאות המחייה תלויות השהות מצטמצמות משמעותית אצל קטין השוהה מחוץ לביתו. צויין עוד כי יש לבדוק את תדירות הגעת הקטין לביתו, משך השהות בבית, הוצאות הנסיעות וכיוצ"ב. בפסיקה מאוחרת יותר קבע ביהמ"ש כי יש לבחון כל מקרה לגופו (ראו: תמ"ש 43312/00 ח.ר. ואח' נ' ח.ל. (2.1.2005)).
בחינת הפסיקה הדנה בשינוי נסיבות לאחר אישור הסכמות בין ההורים לאור הפסיקה הקובעת הפחתה בעת שהות קטין בפנימייה מעלה את הדברים הבאים: אמנם יציאת הקטינה להשמה חוץ ביתית מהווה שינוי נסיבות מהותי, אולם יש לבחון ספציפית את צרכיה של הקטינה הספציפית, יש צורך לבחון מה נקבע בהסכם בין ההורים באלו נסיבות והאם טובתה של הקטינה נשמרת. אין מקום לפסיקה המתעלמת מכך שניתן פסק דין למזונות (באמצעות פסק דין מנומק או הסכם בין הצדדים) ויש לקחת נסיבה זו בחשבון בעת בחינת הצורך בשינוי, משמעותו ושיעורו.
בענייננו לא שוכנעתי כי צרכיה של הקטינה מסופקים וכי אם אעתר לתביעה לא תיפגע טובתה. לפסיקת מזונות יש השפעה ישירה על טובתו ועל סיפוק צרכיו של הקטין. בבע"מ 919/15 בית המשפט העליון שם דגש רב על כך שעקרון טובת הילד חולש גם על סוגיית פסיקת המזונות:
"טובת הילד – "עקרון העל" החולש על סוגיית פסיקת המזונות הוא עקרון טובת הילד. עקרון זה משמש מימים ימימה כ"מפתח" לפתרון מחלוקות שונות בתחום דיני המשפחה. כך, נקבע לא פעם כי על אף שהעימות הישיר בעת גירושין הוא בין ההורים לבין עצמם, השיקול המרכזי שיש לשקול בעת הכרעה בסכסוך הוא טובתו וזכויותיו של הילד. הדבר מתחייב הן מעקרונות היסוד במשפט הישראלי והן ממחויבותה של ישראל לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד מיום 20.11.1989 (להלן: האמנה בדבר זכויות הילד), שאושררה ונכנסה לתוקף בשנת 1991. לכאורה, מה רבותא בכך? מדוע לומר את המובן מאליו? בחרתי בכל זאת להקדים את הדברים משום שבבואנו ליישם את עקרון השוויון שומה יהיה עלינו לבחור – מבין החלופות שבפנינו – אותה חלופה שתקדם באופן המיטבי את טובת הילדים הנוגעים בדבר, ובכלל זה תבטיח כי לא ייחשפו למצבים של מחסור, מחד גיסא, ואף לא לדין ודברים יומיומי בין ההורים באשר ל"התחשבנות" ביניהם בסוגית ההוצאות, מאידך גיסא." (ההדגשות בקו – הוספו).
ראו בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית, פסקה 13 לפסק דינה של כב' השופטת ברק-ארז (19.7.2017).
בענייננו סכום המזונות שההורים קבעו בהסכם הוא בסך של 1,400 ₪. סכום זה נקבע בתקופה שבה עדיין לא היה שיאו של הסכסוך. בהמשך להסכמה זו שהייתה כאמור בשנת 2017 התנהלו עוד הליכים רבים (תיק זה הוא תיק מס' 13 בפניי) בין הצדדים. זאת, בעקבות קונפליקט קשה ביותר בין ההורים וחוסר הסכמה נמשך וחוזר של האב לשתף פעולה עם רשויות הרווחה ולקיים החלטות שיפוטיות. חודשים ארוכים לא היו זמני שהות בין האב לבין הקטינה כלל. האב מטעמיו שלו בחר שלא לפרט בעניין זה כלל. אולם נסיבות אלה רלוונטיות גם למצב הנוכחי ולבחינת טובתה של הקטינה.
נסיבות חייה של קטינה זו על אף גילה הצעיר לא היו קלות. נסיבות חיים אשר הושפעו ישירות מהקונפליקט הנמשך בין ההורים שהיה ביסוד ההחלטה להוציאה להשמה חוץ ביתית. הפחתת המזונות ועתירה זו של האב הינה המשך ישיר לקונפליקט בין ההורים, ויש לוודא היטב כי הקטינה לא תשלם גם במחיר סיפוק צרכיה כעת.
בעת הזו הקטינה יוצאת על פי החלטות שיפוטיות באופן קבוע לביתה של האם בעת שהיא יוצאת מהפנימייה. בכל הנוגע לשהותה אצל האב ולאחר שהאב הפר באופן חוזר ונשנה ניתנה הוראה בתיק הנזקקות כי בעת הזו האב יראה את הקטינה רק בפנימייה. קרי, לאב אין הוצאות עבורה כלל כאשר היא יוצאת מהפנימייה לאם בלבד.
האב לא פירט כלל מהם צרכי הקטינה בעת הזו לאחר שיצאה לפנימייה. הוא לא פירט כלל מה היו צרכי הקטינה עת נפסקו בהסכמה בין ההורים. למעט טענות כלליות של האב כי יש לבטל את המזונות הוא לא התייחס כלל באופן פרטני לצרכי הקטינה והוצאותיה כיום. האב לא צירף אסמכתאות לתמיכה בטענותיו כלל.
האם צירפה אסמכתאות רבות (ולא כפי שצויין בסיכומי האב) המעידות על כך שהיא זו שנושאת במלוא הוצאות הקטינה הנדרשות לה בכל עת. האם גם פירטה הן בכתב התביעה והן בקד"מ ביום 9.1.2022 לבית המשפט, מה ההוצאות בהן היא נושא עבור הקטינה ומה הם צרכיה של הקטינה. האם הפגינה בקיאות וידעה לפרט באופן מנומק וספציפי את הוצאות הקטינה.
בדיווח שהוגש על ידי עו"ס לחוק נוער בתיק הנזקקות (תנ"ז 56349-03-21) צויין לגבי הקשר של האב עם הפנימייה כך: "בתחילת קליטתה הגיע המשיב לבקר בתדירות גבוהה, אולם כיום מגיע פחות אך הוא דואג להתקשר ל*** בכל מספר ימים". בדיווח שהוגש על ידי העו"ס לחוק נוער של הפנימייה מיום 8.12.2021 צוין לגבי הקשר עם ההורים: "צוות הפנימייה מקיים קשר שוטף עם הוריה של ***. על אף הקושי העולה בעקבות המתח והמורכבות הקיימים בין השניים, הצלחנו לייצר דרכי עבודה ותקשורת עמם ושיתוף פעולה מלא., אמה של***, מגיעה לבקר בדר"כ אחת לשבועיים (לפי תיאום עם הצוות החינוכי). בנוסף, היא דואגת לשמור על קשר טלפוני רציף ומתקשרת אל ***בכל יום., אביה של ***, הגיע לבקר לעיתים תכופות בתחילת השנה (בפיקוח שלנו), דבר שהלך והתמעט עם הזמן. כיום הוא כמעט ולא מגיע, בעקבות עומס בעבודה לדבריו עם זאת — דואג להיות בתקשורת טלפונית עם ***ודואג להתקשר בכל מספר ימים."
העולה מכך כי האם מגיעה בקביעות לפנימייה ויש לה הוצאות עבור כך. להבדיל מטענות האב כי יש לו הוצאות עבור נסיעות לפנימייה בסך של 800 ₪ לחודש, עולה כי הוא אינו מגיע לבקר את הקטינה בפנימייה כמעט בכלל. כמו כן עולה כי בניגוד לנטען על ידו בתביעה, בפני צוות הפנימייה ציין האב כי המניעה להגיע היא עומס עבודה.
מכאן עולה כי האם היא זו אשר מגיעה לפנימייה באופן שוטף.
יצוין כי האב הפנה בכתב התביעה ובסיכומיו גם למצבו הכלכלי. אולם טענה זו לא נומקה, לא בכתב התביעה ולא בסיכומים באופן נדרש על פי הפסיקה כלל. הוא לא פירט ולו באופן מינימלי מה שינוי הנסיבות שחל ממועד עריכת ההסכם למועד הגשת התביעה. בנסיבות הללו, אין מקום להידרש לעניין זה כלל. יצויין כי האם הביאה ראיות המעידות כי הליך פשיטת הרגל בו היה נתון האב נוצל על ידו לרעה.
יצוין כי בתגובה לטענות האב, האם פירטה את מצבה הכלכלי. לאם מצב רפואי מורכב ביותר היא סובלת ממגבלות רפואיות ומקבלת קצבה מהמל"ל בגין נכות, ואף ציינה בכתב ההגנה כי היא עובדת במשק בית. היא ציינה כי איננה זכאית לקבלת סיוע משפטי – להבדיל מהאב – מאחר ומשפחתה רכשה עבורה מכונית.
האב אינו מתייחס כלל לשינוי הנסיבות שחל הקשור לזמני השהות עם הקטינה באופן מהותי ומשמעותי. כאשר המצב כיום הוא כפי שתואר לעיל כי הקטינה יוצאת אך ורק לביתה של האם וכל הניסיונות לזמני שהות ושיתוף פעולה של האב בעניין זה לא צלחו. גם עובדה זו יש לקחת בחשבון בעת בחינת התביעה לביטול מזונות.
סכום המזונות שנקבע בהסכם בין ההורים אינו גבוה. בנסיבות הללו, הפחתה הינה משמעותית אף יותר, ועל התובע לפרט את המינימום הנדרש להוכחת תביעתו זאת הוא לא עשה.
בכל הנוגע לתיקי מזונות דלתו של ביהמ"ש תמיד פתוחה בקלות יותר ובאופן רחב יותר מאחר ובפסיקה נלקח בחשבון כי הדברים הם דינמיים. עם זאת, אין לאפשר מצב שבו נעשה שימוש בכך להגשת הליך שלא בהתאם לפסיקה, וללא נימוקים מספיקים בהתאם לה. זאת גם באמצעות הסיוע המשפטי כך שעצם הגשת התביעה מוגשת בקלות רבה יותר על ידי התובע מבלי שמופנמות עלויות הליך משפטי. התנהלות זו של התובע מהווה התנהלות שניתן לראות בה ניצול לרעה של ההליך השיפוטי. בית המשפט העליון ציין כי על צד שעותר לסעד מבית המשפט לנהוג גם בתום לב דיוני: "אציין מבלי לחדש, כי ככלל, על צד העותר לסעד מבית המשפט מוטלת חובה של תום לב דיוני ושל טוהר ההליך השיפוטי" (ראו: בג"צ 10172/09 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי ת"א סעיף 4 לפסק דינו של כב' השופט הנדל (17.6.2010)).
יש לקחת בחשבון כי האב הגדיר את תביעתו כתביעה לביטול תשלום המזונות רק לחילופין עתר להפחתה. כאשר מבוקש לבטל לחלוטין תשלום מזונות, לטעמי הנטל להוכחת התביעה הוא נטל מוגבר על מנת לוודא כי זכויותיה, טובתה וצרכיה של הקטינה נשמרים.
לא מן הנמנע כי אם האב היה מפרט ומנמק את הדברים כנדרש על פי הפסיקה התוצאה הייתה יכולה להיות אחרת. אולם כל שיש בפני ביהמ"ש הוא התביעה שהוגשה בפניו ועל בסיסה נדרש לפסוק.
בכל הנוגע לטענת האב כי די בבע"מ 919/15 על מנת להורות על שינוי המזונות – דין טענה זו להידחות. בהתאם להלכה שנקבעה בבע"מ 7670/18 במקרה בו עסקינן בתביעה להפחתת מזונות שנקבעו במסגרת הסכם גירושין, לא די בבע"מ 919/15 על מנת להוכיח שינוי נסיבות מהותי, אלא נדרש להוכיח שינוי נסיבות מהותי עובדתי, כזה המצדיק שינוי בשיעור המזונות ובחינת תום הלב של העותר להפחתה במזונות. ראו: בע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני (20.1.2021) סעיף 12 לפסק דינו של כב' השופט הנדל.
אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.
התובע יישא בהוצאות הנתבעת בהליך זה בסך של 5,265 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום, ולא – יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין.
המזכירות תסגור את התיק.
ניתן היום, כ"ד אדר ב' תשפ"ב, 27 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.
פסק הדין הותר לפרסום בהחלטה מיום 4.9.23.
