בפני
כב' השופטת תמר סנונית פורר
התובע:
פלוני, ת"ז
ע"י ב"כ עו"ד רוזינר דהאן
נגד
הנתבעת:
אלמונית, ת"ז
ע"י ב"כ עו"ד אייזנשטיין מטעם הסיוע המשפטי
פסק דין
בפניי שתי תביעות אשר הוגשו על ידי התובע כנגד הנתבעת (להלן: "האב" או "האיש", להלן: "האם" או "האישה"):
תמ"ש 70455-11-20 – תביעת האב לפסיקת מזונות ומדור הקטינות כנגד האם (להלן: "התביעה למזונות").
תמ"ש 49718-03-21 – תביעת האב לפסק דין הצהרתי בדבר קביעת זכויותיו במקרקעין, אשר הוגשה נגד האם ונגד בנה מנישואיה הקודמים (להלן: "התביעה לסעד הצהרתי").
רקע עובדתי וההליכים המשפטיים
הצדדים נישאו ביום 28.7.2003, ומנישואיהם נולדו שתי בנות משותפות (להלן: "הבנות"):
XXX ילידת 2004, בת 18.
XXX ילידת 2009, בת 13.
האם נישאה בשנית לאב, ולה שני ילדים מנישואיה הקודמים – XXX הבן, וXXX הבת. עבור האב אלו נישואיו הראשונים. בנה של האם, מר XXX, הוא הנתבע 1 בתביעה לסעד הצהרתי (להלן: "הבן").
הצדדים מתגוררים בנפרד החל מחודש 3/2020, והחל ממועד זה הבנות מתגוררות עם האב וחיות כמעט ורק בחזקתו. הבנות מנהלות קשר חלקי ביותר עם האם.
האב עותר לחיובה של האם במזונות החל מחודש אפריל 2020, עת הצדדים כבר לא התגוררו יחד.
ביום 6.2.2020, הגישה האם נגד האב תביעה מצידה ולמזונות ומדור עבור הבנות, במסגרת תלה"מ 17320-02-20 (להלן: "תביעת האם למזונות"), וכן תביעת משמורת במסגרת תלה"מ 39533-01-20. כמו כן, האב הגיש, מעבר לתביעות שבהן עסקינן, תביעה להפרדה רכושית בין הצדדים במסגרת תמ"ש 49808-03-21.
לאחר שהוגשו תביעות אלה, ולאור המצב המשפחתי המורכב, ביום 10.1.2021 קבעתי כי לאור הסכמות הצדדים, הבנות יטופלו במכון טריאסט שריג לאור מצבן הנפשי. עוד קבעתי כי במסגרת הזו הבנות גם תטופלנה יחד עם האם במטרה לטפל ולחדש את הקשר ביניהן.
ביום 19.9.2021 התקיים בפניי קדם משפט בכל ענייני הצדדים.
ביום 21.10.2021 ניתנה על ידי החלטה, כדלקמן:
באשר לתביעת האם למשמורת: מאחר שהאם החליטה להפסיק לקחת חלק בהליך הטיפולי לצד הבנות, הריי שתביעתה למשמורת – נסגרה.
באשר לתביעת האם למזונות ומדור הבנות: נקבע כי יש למחוק את התביעה, הן מאחר שישנה תביעה תלויה ועומדת שהגיש האב באותו נושא, והן מאחר שבאותה העת (ועד היום) הבנות אינן שוהות אצל האם.
באשר לתביעת האב להפרדה רכושית: נקבע כי מאחר שבין הצדדים התנהלו גם הליכים בביה"ד הרבני, בנושאי מזונות אישה והפרדה רכושית בין הצדדים, יש לדחות את התביעה שהגיש האב בנושא ההפרדה הרכושית בין הצדדים שכן ביה"ד הרבני רכש סמכות ראשונה לדון בעניין זה.
בכל הנוגע לתביעות בהן עסקינן – נקבע כי הן יידונו במאוחד. בכל הנוגע למזונות הזמניים – דחיתי כל בקשה של מי מהצדדים למזונות זמניים שוטפים. עם זאת, קבעתי כי הצדדים יישאו בחלקים שווים בכל הוצאות החינוך של הבנות וכן יישאו בחלקים שווים בכל ההוצאות הרפואיות החריגות שאינן מכוסות במסגרת ביטוח הבריאות הממלכתי, לרבות הטיפול הרגשי של שתי הבנות.
האם מקיימת קשר חלקי ביותר עם הבנות כיום. היא כואבת את המצב מאוד.
בתיקים התקיימו 2 דיונים, מתוכם דיון הוכחות אחד וב"כ הצדדים סיכמו בכתב. בהתאם לכך, ניתנים כעת פסקי הדין בתביעת המזונות ובתביעה לפסק דין הצהרתי.
פסק הדין בתביעה למזונות בתמ"ש 70455-11-20
תמצית טענות הצדדים
טענות האב
האב עותר בכתב תביעתו לחיוב האם במזונות ומדור הקטינות. האב בכתב תביעתו מפנה לטענות הצדדים בתביעת האם למזונות, ומבקש לקבל סך זהה לסך שביקשה האם להוכיח. בסיכומיו, הוא טוען כי מאחר שמדובר בסכום זהה לסכום אותו דרשה האם, הריי שדי בכך כדי להוכיח את תביעתו, שכן עולה מכך שאין למעשה כל מחלוקת ביניהם על גובה המזונות הדרושים לצורך כלכלת הבנות.
לטענת האב, סך המזונות שצריכה האם להעביר לידו מדי חודש עומד על סך של 9,080 ₪ בכל חודש. זאת, באופן הבא: סך של 2,960 ₪ עבור הבת XXX; סך של 2,910 ₪ עבור הבת XXX; סך של 810 ₪ להחזקת מדור; סך של 2,400 ₪ עבור מדור הבנות). כך, לטענת האב, באופן זהה לדרישותיה של האם בתביעת המזונות שהוגשה בעבר על ידה.
האב עותר בסיכומיו כי סך המזונות ישולמו לו באופן רטרואקטיבי, החל מיום 1.4.2020, עת עזבו האב והבנות את המגורים המשותפים עם האם, ועד להגיען של הבנות לגיל 18. כמו כן, האב עותר כי החל מגיל 18 ועד לסיום השירות הצבאי או השירות הלאומי של כל אחת מהבנות ישולם סך של 1/3 מתוך 4,540 ₪ עבור כל אחת מהבנות.
כמו כן, האב טוען בסיכומיו כי על האם להעביר לידיו את קצבת הבנות המשולמת לה מהמוסד לביטוח לאומי, וכן את המענק שהעניקה המדינה בתקופת הקורונה. כמו כן, מתוקף משמורתו המלאה של האב על הבנות, האב עותר לקבל לידיו מהאם את פנקסי החיסונים של הבנות והדרכונים שלהן.
טענות האם
האם לא הגישה כתב הגנה במסגרת הליך זה. האם הגישה את תצהיר העדות הראשית, במסגרתו טענה כי אין לחייב אותה במזונות הבנות. לטענתה לא חלה עליה חובה לממן את מזונות הבנות, ובפרט כאשר ישנו ניכור כה בולט ביחסים בינה לבין הבנות.
עוד היא ציינה, כי מצבה הכלכלי רעוע מאז תקופת הקורונה וניתוק הקשר המשפחתי עם הבנות, ולכן נכון להיום משתכרת בסך של כ-3,000 ₪ לחודש בלבד. אי לכך, היא אף לא יכלה להרשות לעצמה להמשיך בטיפול הרגשי כפי שהמליץ בית המשפט ולפיכך ניתוק הקשר עם הבנות נותר כשהיה.
לטענת האם, אין ביכולתה הכלכלית לשאת במזונות עבור הבנות, ואין לחייבה במזונות הבנות במיוחד לאור פערי ההשתכרות המשמעותיים בין הצדדים. לפיכך, לטענתה, יש לדחות את תביעת האב.
בסיכומיה, האם הוסיפה כי האב לא הוכיח את הוצאותיו בגין גידול הבנות, שכן הוא לא תמך טענותיו אף לא במסמך אחד המעיד על ההוצאות שהוא נושא בהן, ולא ביסס עובדתית את טענותיו. ועל כן לא הוכיח את תביעתו.
דיון והכרעה
הכנסות האב
בכתב תביעתו, ציין האב כי הוא עובד למחייתו כ—, ונכון לשנת 2020 השתכר בסך של 21,278 ₪ בממוצע לחודש. כתימוכין לכך, צירף האב העתק אישור הכנסה מיום 15.11.2020 (צורף וסומן כנספח 10 לכתב תביעתו של האב). בסיכומיו, האב לא הוסיף פירוט מעבר לכך.
האם טוענת כי האב עובד כמייצר ***, יש לו עסק פעיל ומבוקש, והוא אף מעסיק כ-8 עובדים. לטענת האם בתצהירה, האב משתכר הרבה מעל 21,000 ₪ כפי שהצהיר. לטענת האם בסיכומיה, גם מתוך חקירת האב עולה כי פוטנציאל ההשתכרות החודשי שלו גבוה בהרבה מזה שעליו הצהיר.
לטענת האם, אורח החיים של האב מעיד כי הכנסתו הקבועה עומדת על סך של 30,000 ₪ לכל הפחות. שכן, הוא הצהיר כי הוא שכר בית פרטי צמוד קרקע ב*** ומשלם סך של 8,000 ₪ לחודש. כמו כן, לאחרונה רכש שני סוסים לבעלותו ורכב יוקרה. משכך, עולה כי רמת החיים של האב מעידה כי הכנסותיו עולות על הסכומים אותם הוא הציג בפני בית המשפט.
בכתב התביעה טען האב כי הוא משתכר 21,278 ₪ לחודש. האב הגיש מסמך בודד החתום על ידי יועץ מס מוסמך, מר XXX (להלן: "יועץ המס") (צורף וסומן כנספח 10 לכתב התביעה), הקובע כי בשנת המס 2020 הרווח הסתכם בסך של 212,789 ₪. אולם האישור התייחס ל-10 חודשים בלבד ולא כלל את חודשים 11-12/2020 ללא כל הסבר. יודגש באישור של יועץ המס אין כל הסבר לגבי מה הרווח מתייחס, מה העסק וממה ההשתכרות. לא צורף דוח רווח והפסד של העסק כלל.
האב צירף לתצהיר עדות ראשית אישור הכנסה מיועץ המס בשנת המס 2021 הרווח הסתכם בסך של 71,575 ₪ אליו צורף דו"ח רווח והפסד לשנת 2021 (צורף וסומן כנספח 10 לתצהיר האב). מעבר לכך, האב לא צירף דפי חשבון, העברות מהעסק לחשבון הבנק שלו, או כל מסמך אחר, אשר יכול להעיד על גובה ההכנסתיו לאורך זמן. בשל כך, קיים קושי לקבוע את הכנסתו המדויקת של האב. גם אישור זה מתייחס ל-11 חודשים בלבד ולא נכלל חודש 12/2021 ללא כל הסבר. יודגש באישור של יועץ המס אין כל הסבר לגבי מה הרווח מתייחס, מה העסק וממה ההשתכרות.
בדו"ח רווח והפסד עולה כי הכנסות העסק של האב עמדו על סך כולל של 2,553,668 ₪ – המהווים הכנסות של כ-232,000 ₪ לחודש. לגבי הוצאות לא ברור מה היא עלות הקניות שהועמדה בסף של 2,125,169 ₪. האב לא נתן לכך כל הסבר. האב לא הסביר האם שכר העבודה המופיע בדו"ח בסך של 246,067 ₪ הוא שכר עבודה שלו או של עובדים אחרים. שכר זה מהווה הכנסה חודשית של כ-22,300 ₪ לחודש. כמו כן אין התייחסות לניכוי הוצאה עבור שכר דירה בשיעור של 18,000 ₪ האם מתייחס למדור האב והקטינות, אם לאו. סך הרווח הנקי הוא בסך של 71,575 ₪. קרי גם לאחר שצורף דו"ח רווח והפסד הכנסתו של האב נותרה לוטה בערפל באופן מדוייק: לא ברור האם הכנסתו נכללת בדו"ח כשכר עבודה, לא ברור טיב ההוצאות שהקטין מאוד את הרווח לאור ההכנסות הגבוהות, לא ברור האם הרווח הנקי הועבר לאב? נותר בעסק?
האב נשאל בחקירתו לגבי הכנסותיו, וענה כי הוא עובד במסודר עם חשבוניות ולא במזומן, ולכן כל הכספים נכנסים לחשבון הבנק:
"ת: אין תשלום במזומן אצלי בעסק.
ש: הכול הולך לבנק?
ת: הכול הולך עם חשבוניות לבנק כן.
ש: עם חשבוניות אני מבינה. אבל הכול עובר דרך הבנק?
ת: ברור.
ש: אז אני מבקשת, כל עוד לא הצגת שום דבר כזה, אז אני יכולה לומר שאתה מרוויח מיליונים, כי אתה לא מציג לי את ההיפך.
ת: את יכולה להגיד מה שאת רוצה. אני יודע מה המצב שלי.
ש: טוב. אז תראה לנו."
(ראו: פרוט' מיום 13.4.2022, עמ' 32, שורות 23-16)
כמו כן, האב ענה בצורה מתחמקת, ולא נתן הסבר המניח את הדעת מדוע לא צירף אסמכתאות נוספות המעידות על גובה השתכרותו, מעבר למסמכים הבודדים שצירף:
"ש: אז למה לא הצגת לי חשבוניות? שמראות את ההכנסות שלך? אין פה הכנסות ואין פה הוצאות לפי דבריך. לא קבלה ולא כלום.
ת: לא. הגשתי לך את מה שביקשתם. את הרואה חשבון, את ההכנסות שלי, יש לך את הכול כתוב. כמה הרווחתי לכל שנה. אני אף אחד לא אמר, שאני צריך להגיש לך,
ש: אני רוצה לראות,
ת: חשבוניות.
ש: אף אחד לא אמר. בסדר. אני, אני לא אמרתי שאמרו לך,
ת: אז מה?
ש: ולא עשית משהו.
ת: אז, אז למה שאני אגיש לך חשבוניות?
ש: אני אומרת, שכשבן אדם מגיש, כי אדם מגיש תביעה,
ת: למה שאני אביא לך חשבוניות? מה את מס הכנסה?
ש: כי,
ת: מה מה את? באיזה רשות את רוצה שאני אגיש לך חשבוניות? את בודקת את התיק שלי? בתור יועצת מס? בתור מה?
(ראו: פרוט' מיום 13.4.2022, עמ' 33, שורות 34-19).
לצד זאת, האם טוענת כי האב משתכר בסך של 30,000 ₪ בחודש, וכי אף רמת חייו מעידה על כך.
האב אישר בחקירתו, וכן בהסכם השכירות שצירף לכתב התביעה (צורף וסומן כנספח 3), כי הוא שוכר דירה בסך של 8,000 ₪ בחודש. מעבר לכך, כן הוא אישר בחקירתו כי הוא רכש לאחר פרידת הצדדים סוס בסך 36,000 ₪ (ראו: פרוט' מיום 13.4.2022, עמ' 27, שורות 21-9). לפיכך, עולה כי האב אכן חי ברמת חיים גבוהה.
האב צירך מסמכים רפואיים בנספח 8 לתצהיר עדות ראשית. אמנם נכתב על כך בכתב יד: "חוייב לנוח 3 חודשים ואיך יעבוד?" אולם לא מדובר בקביעה רפואית מהמסמכים שהציג. האב לא הציג בצורה מלאה מסמכים המעידים כי לא יכל לעבוד חודשים כפי שטוען. יתרה מכך העדרם של חודשים מהכנסותיו חזר על עצמו גם בשנת 2020 וגם בשנת 2021. ללא כל הסבר.
אשר על כן, לאחר בחינת מכלול הנתונים, אני קובעת כי הכנסת האב עומדת על משוער של סך 23,000 ₪. אכן, האם טענה כי רמת החיים של האב מעידה כי סך הכנסותיו גבוה בכמה אלפי שקלים מהסך לו הוא טען, והאב אף אישר בחקירתו כי רמת החיים והיכולת הכלכלית שלו אכן גבוהה. מהנתונים המעטים והחלקיים שהציג האב עולה כי הכנסתו הינה מעל ל-22,000 ₪. אשר על כן אני קובעת כי הכנסתו הממוצעת של האב היא כ-23,000 ₪ נטו בחודש.
הכנסות האם
לטענת האב בכתב תביעתו, האם עובדת כ**** באופן עצמאי, ומחזיקה בשני מכונים בבעלותה – האחד בבית מגוריהם המשותף ב*** והשני ב***. לטענתו של האב, רוב הכנסותיה הן במזומן, והוכח כי היא אף מסתירה את חלקן. שכן, על אף שהאם טענה בבית הדין הרבני שסגרה את המכון ב***, האב טוען כי הוכיח כי ההפך הוא הנכון, שכן הוא הגיש כראיה קבלה של אחת הלקוחות בעבור שירות שקיבלה במכון ב*** מאותה תקופה ממש (צורף וסומן כנספח 6 לכתב תביעתו של האב).
לפיכך, הן בכתב תביעתו והן בסיכומיו, האב טוען כי האם מכניסה כספים רבים משני מכוני ה*** שפועלים מבוקר ועד ערב, וזאת בניגוד להצהרותיה השגויות, כפי שהוכח על ידו. האב בכתבי טענותיו לא נקב בסכום מסוים אותו מרוויחה האם, אך בהרצאת הפרטים ציין כי היא הצהירה על סך של 5,300 ₪.
לטענת האב, מצבה הכלכלי של האם טוב אף בהרבה מזה שהיא מתארת. שכן, היא עתידה לקבל לבעלותה 8 דירות בירושה מידיד משפחה קרוב. כמו כן, כראייה לכך הוצגו בחקירתה קבלות על סך של כ- 900,000 ₪ של מכונות שהיא רכשה עבור ****, והיא אף אישרה זאת בחקירתה והצהירה שלקחה הלוואות עבור כך (צורפו כמוצגים ת/3-1; ראו: פרוט' מיום 13.4.2022, עמ' 57, שורות 14-13).
האם טוענת כי שכרה הממוצע עומד כיום על סך של כ-3,000 ₪ לחודש. לטענתה, מאז תקופת הקורונה וכן מאז ניתוק הקשר המשפחתי עם הבנות, מצבה הנפשי רעוע ומקשה עליה לתפקד ולעבוד כפי שהייתה עושה בעבר. לטענת האם, נוסף על כך רובצים לה חובות כבדים, כפי שניתן לראות בדפי חשבון הבנק שלה אשר צורפו במסגרת הנספחים לתצהיר העדות הראשית של האם (צורף אך לא סומן).
האם לא הגישה כתב הגנה בתביעת האב למזונות.
לתצהיר עדות ראשית של האם, היא צירפה פירוט של דפי החשבון שלה מתאריכים 7.11.2021-31.3.2022 אשר מעיד כי היא נמצאת בגירעון תמידי בחשבון הבנק שלה, וכי רובצות לה הלוואות שעליה להמשיך לשלם – בסך 185,474 ₪ נכון ליום 31.12.2020. עם זאת, מדפי החשבון של האם בתקופה זו עולה כי לצד הגירעון התמידי, ישנן הכנסות – שלא ניתן לדעת או לשייך מהיכן בדיוק הן מגיעות (הופקדו בשיקים, ביט וכדומה) – לחשבון האם העומדות על סך של כ – 7,600 ₪ לחודש בממוצע. בנוסף, האם צירפה לתצהירה דו"ח רווח והפסד לשנת 2021, במסגרתו עולה כי הרווח הנקי של העסק בבעלותה עומד על סך 31,177 ₪.
לאור האמור לעיל, לא הוכח כי האם משתכרת בסכומים גבוהים מאוד כפי שטען האב. אולם, גם הסכום שלו טענה האם נראה נמוך באופן יחסי, בהתחשב בסכומים המופקדים לחשבון הבנק שלה, וכן בהתחשב בהוצאותיה אשר הוכחו בפניי במהלך דיוני ההוכחות. האם אמנם הציגה מספר מסמכים כתימוכין לטענותיה, אך לא ניתן ללמוד מהם על הכנסותיה המדויקות מתוך העסק שבבעלותה, שכן כל אחד מהמסמכים מציג תמונה שונה.
אשר על כן, ולאחר בחינת ושקילת מכלול הראיות והעדויות, אני קובעת כי ממוצע הכנסותיה של האם עומד על סך של לכל הפחות 6,000 ₪ נטו לחודש.
עולה מכך כי יחס ההכנסות בין ההורים הוא: 79% האב – 21% האם.
זמני שהות
נכון להיום, הבנות מתגוררות אצל האב ומקיימות קשר חלקי ביותר עם האם. לפיכך, לצורך הדיון זמני השהות הם 100% אצל האב.
צרכי הבנות
האב לא פירט את צרכי הקטינות בכתבי טענותיו אלא הפנה לתביעת האם למזונות וציין:
לטענת האב בכתב התביעה ובסיכומיו, לאחר שעזב יחד עם הבנות את ביתם המשותף של הצדדים, הוא נאלץ להשכיר דירה למגורים בסמוך לבית הספר בו הבנות לומדות, בסך של 8,000 ₪ לחודש (חוזה שכירות צורף על ידי האב בנספח 11 לתצהיר עדות ראשית).
לטענתו של האב, על התובעת לשלם סך של 4,540 ₪ כדמי מזונות עבור כל אחת מהבנות, וכן עותר כי נוסף על כך תועבר אליו קצבת הבנות מהמוסד לביטוח לאומי – אשר מועברת ישירות לחשבון הבנק של האם.
לטענת האם, האב לא הוכיח את הוצאותיו בשל צרכי הבנות, ולא צירף ולו מסמך אחד התומך בגרסתו. לטענתה, האב אף לא הצליח לנמק בחקירתו מדוע לא צירף אסמכתאות כתימוכין לטענותיו, ולכן לא הצליח לבסס מבחינה עובדתית את כתב תביעתו. אי לכך, יש להורות על דחיית התביעה ולחלופין, לפטור את האם מחובת מזונותיה של הבת הבגירה ***.
לאחר שמיעת חקירות הצדדים, טענות הצדדים והראיות שהובאו על ידם, אני קובעת כי האב לא הוכיח את צרכי הבנות.
האב לא פירט ולא צירף אסמכתאות באף שלב בהליך: לא בכתב התביעה, לא בתצהיר העדות הראשית ולא בסיכומיו, מהו שיעור ההוצאות אשר בגינן הוא תובע את מזונות הבנות. כדי להוכיח את תביעתו, על האב היה לצרף קבלות והוכחות על הוצאותיו השונות בגין גידול הבנות, אשר על בסיסן הוא מבקש לקבוע את הסכום המבוקש. כך, למשל, עליו היה לצרף קבלות על אודות הוצאות מזון וכלכלת הבית, ביגוד והנעלה, הוצאות שוטפות, חוגים ובילויים.
יובהר כי אף אם אתייחס להפניות אשר ביקש לעשות האב, לנספחים בכתב תביעתה של האם למזונות, הריי שאין בכך כדי להוכיח את תביעתו. ראשית, משום שמלכתחילה גם בכתב התביעה שם האם לא צורפו די מסמכים המוכיחים את ההוצאות על הבנות; ושנית, מאחר שלא ניתן לבסס את הוצאותיו של האב באופן של הפנייה לטענות של האם בהליך אחר – על כך ועל כך בלבד – כפי שביקש לעשות האב. תביעת האם אינה מספקת – כשלעצמה – כדי להוות בסיס לתביעת האב.
ויובהר, בתביעת מזונות ישנה חשיבות ומשמעות רבה להוכחת הוצאותיו בפועל של האב כתובע, ביחס לתקופה שהחלה ממועד פרידת הצדדים ואילך. על האב היה להראות ולהוכיח את הוצאותיו בהתאם למועד שלאחר פרידת הצדדים, ולהציג את הוצאותיו למצב שהוא מכלכל את הבנות ללא האם. קרי, הוצאות אשר, אשר עליהן – ובעיקר עליהן – אמורה לסמוך תביעתו.
המסמכים אשר צירף האב לכתב תביעתו לצורך הוכחת הוצאותיו הסתכמו בהעתק חוזה השכירות על סך 8,000 ₪ לחודש (צורף וסומן נספח 11 לתצהיר האב). יודגש כי גם הנספחים אשר צירף האב לכתב הגנתו בתביעת המזונות של האם, לא עולים לכדי מסמכים שיש בהם לבסס את הוצאותיו. שכן, כל ההוצאות אשר הוגשו במסגרת כתב ההגנה של האב, מסתכמים בהוצאות שהיו רלבנטיות למועד שלפני פרידת הצדדים, ולא לתקופה שלאחר מועד זה – אשר ביחס אליה מוגשת התביעה בה עסקינן. כך, למשל, צורפו קבלות מקניות של אוכל ברשתות הסופרמרקט השונות מתאריכים 12.1.2020; 21.1.2020; 13.2.2020; 14.2.2020.
אשר על כן, אני קובעת כי האב לא הוכיח את צרכי הבנות במסגרת שהותן אצלו.
עם זאת אין מחלוקת כי האב נושא בהוצאות הקטינות במלואן (למעט מה שנקבע בהחלטה למזונות זמניים כי הצדדים יתחלקו בו).
לאור פערי ההשתכרות המשמעותיים בין הצדדים ביחס של: 79% האב – 21% האם ולאור נסיבות הליך זה, סברתי כי האיזון הנכון הוא חיוב שני ההורים לשאת בחלקים שווים (ולא על פי יחס ההכנסות בהוצאות מסויימות של הקטינות) ללא העברת סכומים נוספים ביניהם.
אני סבורה כי בראיה הכללית הדבר גם משרת את טובת הקטינות ואת נסיבות המשפחה. חיוב האם במחצית מההוצאות למרות פער ההכנסות בין הצדדים מהווה התחשבות ניכרת במחיית הבנות אצל האב ונותן לכך מענה שלם וכולל.
תחילת מועד תשלום וחלוקת ההוצאות הנוספות בין ההורים – האב עותר כי ייקבע חיוב רטרואקטיבי החל מיום פרידת הצדדים, קרי מיום 1.4.2020. האב הגיש את התביעה ביום 29.11.2020. האם לא התייחסה בכתבי טענותיה למועד התשלום ממנו יחול החיוב.
ביום 11.11.2021 נקבע על ידי כי אין מקום לחייב את מי מהצדדים במזונות השוטפים, וכי הצדדים יישאו בחלקים שווים בכל הוצאות החינוך של הקטינות וכן ישאו בחלקים שווים בכל ההוצאות הרפואיות החריגות שאינן מכוסות במסגרת ביטוח הבריאות הממלכתי, לרבות הטיפול הרגשי של שתי הקטינות.
לאחר בחינת טענות הצדדים יש מקום להורות על חלוקה זו החל מחודש 4/2020. אין סיבה כי בחודשים אלה לאחר הפרדת המגורים לא תהיה נשיאה משותפת בהוצאות הבנות.
אשר על כן אני מורה כי החל מחודש 4/2020 יישאו שני ההורים בחלקים שווים בכל הוצאות החינוך של הבנות וכן ישאו בחלקים שווים בכל ההוצאות הרפואיות החריגות שאינן מכוסות במסגרת ביטוח הבריאות הממלכתי, לרבות הטיפול הרגשי של שתי הבנות (כולל הבת הבגירה ***).
קצבת המל"ל ומענק הלימודים מהמל"ל – בנוסף, לכך ולאור שהות הבנות עם האב בעיקרו של דבר, אני קובעת כי קצבת הילדים מהמל"ל וכן מענק בתחילת שנה"ל שקיבלה האם – יהיה חלק מתשלום הוצאות הקטינות. קרי ההתחשבות תהיה כי בכל חודש זכאים שני ההורים בחלקים שווים ביניהם לקצבת הילדים מהמל"ל ובתחילת שנה"ל למחצית ממענק הלימודים. הדברים לוקחים בחשבון כי הוריתי על תשלום הוצאות חינוך ורפואה בחלקים שווים.
על כן על האם להשיב לאב מחצית מהסכומים שקיבלה לידיה בגין קצבת המל"ל ובגין מענק הלימודים מהמל"ל מחודש 4/2020 ועד הגיעה של כל קטינה לגיל 18.
ככל שתהיינה מחלוקות לגבי חיובי עבר והתחשבנויות הן תתנהלנה בהוצאה לפועל.
חיוב בתקופת הצבא או שירות לאומי – ההורים ימשיכו וישאו בהוצאות רפואה חריגות ככל שתהיינה עד סיום תקופת השירות הצבאי או השירות הלאומי בלבד.
לאור האמור, ניתנות בזה ההוראות הבאות באשר לדמי המזונות:
החל מחודש 4/2020 שני ההורים ישאו שווה בשווה בכל ההוצאות הרפואיות החריגות שאינן מכוסות במסגרת ביטוח הבריאות הממלכתי, לרבות הטיפול הרגשי של שתי הבנות (כולל הבת הבגירה ***).
חלוקה זו תהיה עד סיום תקופת השירות הצבאי או השירות הלאומי בלבד.
החל מחודש 4/2020 שני ההורים ישאו שווה בשווה בכל הוצאות החינוך של הבנות. חלוקה זו תהיה עד תום לימודים בכיתה י"ב של כל אחת מהבנות.
סכום שלא שולם במועדו יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק בין היום שנועד לתשלום לבין הפירעון המלא בפועל.
קצבת המל"ל ומענק הלימודים מהמל"ל – אני קובעת כי קצבת הילדים מהמל"ל וכן מענק בתחילת שנה"ל שקיבלה האם – יהיה חלק מתשלום הוצאות הקטינות. קרי ההתחשבות תהיה כי בכל חודש זכאים שני ההורים בחלקים שווים ביניהם לקצבת הילדים מהמל"ל ובתחילת שנה"ל למחצית ממענק הלימודים. על כן על האם להשיב לאב מחצית מהסכומים שקיבלה לידיה בגין קצבת המל"ל ובגין מענק הלימודים מהמל"ל מחודש 4/2020 ועד הגיעה של כל קטינה לגיל 18.
האב עותר לקבל לידיו מהאם את פנקסי החיסונים של הבנות והדרכונים שלהן – סעד זה אינו כלול לסעדי מזונות כלל. האב הסתפק בנימוק – מאחר והבנות נמצאות עימו. האם לא התייחסה לרכיב זה כלל. מאחר ורכיב זה לא נומק בצורה מספקת ולאור כך שהושג בתביעת מזונות, אין מקום ליתן הוראות נוספות לגביו.
הוצאות ההליך – לאור התוצאה אליה הגעתי אין צו להוצאות.
המזכירות תסגור את תמ"ש 70455-11-20.
פסק הדין בתביעה למתן סעד הצהרתי בתמ"ש 70455-11-20
עניינה של התביעה לפסק דין הצהרתי היא עתירתו של האיש כי ייקבע כי הוא בעל מחצית הזכויות בדירה ברח' ב, הידועה כגוש חלקה תת חלקה, שנרשמה על שם הבן -בנה של התובעת, אולם היא למעשה דירתם של הצדדים (להלן: "הדירה").
תמצית טענות הצדדים
טענות האיש
האיש בכתב תביעתו עותר כי יש לתת פסק דין הצהרתי, לפיו הוא הבעלים של הדירה.
לטענת האיש, מדובר בנכס משותף אשר בחלקו משמש לניהול מכון יופי של האישה, וחלקו השני הושכר כדירת מגורים. האיש טוען כי ברור לאישה כי הדירה שייכת גם לו, שכן על אף שהיא ניהלה את העסק שלה שם, הוא זה שבמשך כל השנים שילם את תשלומי החשבונות (ארנונה, מים וחשמל) וכל הוצאה אחרת על הנכס, על חשבונו, עד לפרוץ הסכסוך ביניהם. זאת, על אף שבמשך השנים היא קיבלה את דמי השכירות לחשבון הבנק שלה.
לטענת האיש, מדובר בדירה אשר נרכשה על ידי הצדדים במהלך חייהם המשותפים, ואשר נרכשה על ידם במאמץ משותף. האיש טוען כי האישה היא זו שניהלה את הליך הרכישה של הדירה, ופעלה ללא ידיעתו כדי לרשום את הדירה על שם הבן, ללא ידיעתו וללא הסכמתו. לטענתו האישה אך הסתירה ממנו כי היא דאגה לרישום של הערת אזהרה לטובתה, באופן מכוון ומתוכנן.
לטענת האיש, לטענת האיש, האישה אף הודתה במסגרת תביעה אחרת שהתנהלה ביניהם כי מדובר בנכס משותף של הצדדים, על אף שכעת היא מתכחשת לכך. לאור כל האמור, לטענתו, יש לקבוע כי הוא הבעלים של מחצית מהדירה.
בסיכומיו, האיש הוסיף כי האישה פעלה לאורך הדרך, תוך הצגת עובדות שאינן נכונות, והכל כדי ליצור מצג שווא לפיו הדירה אכן שייכת לבן. כך, למשל, היא לא הצליחה לנמק מדוע נרשמה הערת אזהרה לטובתה. כמו כן, לטענת האיש, עצם העובדה שהבן לא הגיע להעיד בדיוני ההוכחות בתיק, מחזקת את גרסתו ומעידה כי הדירה לא שייכת לבן.
טענות האישה והבן
האישה והבן טוענים כי האיש שימש משך השנים כאב לילדיה של האישה מנישואיה הקודמים. אי לכך, האיש בחר בהחלטה משותפת עם האישה, לדאוג לעתידו של הבן ולרכוש את הדירה עבורו. האישה טוענת כי החלטה זו נבעה מתוך הרצון להשוות בין בתה, XXX, אשר קיבלה במתנה דירה שנרשמה על שמה מידיד משפחה קרוב, לבין הבן– ולהבטיח גם את עתידו שלו.
לטענת האישה, הערת האזהרה נרשמה על שמה מתוך חשש מאביו הביולוגי של הבן, שמא ינסה להשתלט על הדירה שנרכשה עבור הבן. זאת, מתוך כוונה שהדירה אכן תהיה שייכת לבן, ולצד זאת תובטח הגנה על הבעלות בדירה.
לטענת האישה, מאחר שלבן אין צורך כרגע בדירה, היא והאיש עשו בה שימוש לצורכיהם, וקיבלו לידם את דמי השכירות עד כה. לטענתה, בניגוד לטענות האיש, בפועל רק הבן חתום על הסכם הרכישה ולא אף אחד מהם. שכן, לטענתה, עצם העובדה שהצדדים מימנו את הרכישה לא מעידה על בעלותם בדירה.
האישה טוענת כי אין היא לוקחת אחריות על הדברים השגויים שנכתבו בכתבי הטענות אליהם מפנה התובע, בהם היא לכאורה הודתה בכך שהדירה שייכת לצדדים.
הבן לא הגיש את סיכומיו. האישה, בסיכומיה, חוזרת וטוענת כי הצדדים מימנו לבן את רכישת הדירה ותו לאו, וכראייה לכך – ובניגוד לטענות האיש, הבן הוא זה שחתום על הסכם המכר, ושמו מופיע על חשבוניות התשלומים של הדירה, ולא הצדדים.
דיון והכרעה
לאחר שמיעת טענות הצדדים וחקירותיהם, ועיון בראיות שהוצגו בפניי – אני מקבלת את התביעה ונעתרת לבקשת האיש להכיר בו כבעלים של מחצית הדירה, כפי שיפורט להלן.
מדובר בדירה אשר נרכשה ביום.2016 בסך של 1,260,000 ₪. אין מחלוקת כי הכספים ששולמו לצורך רכישת הדירה, הגיעו מהצדדים, וכי האיש נתן שיק על סך כמעט מחצית משווי הדירה, בסך של 600,000 ₪ לטובת המוכרים במועד הרכישה.
כמו כן, אין מחלוקת כי דמי השכירות מהדירה לא הגיעו לבן, על שמו רשומה הדירה, אלא לאישה, מאז ועד היום.
יתרה מכך, אין מחלוקת כי האישה ניהלה בדירה את העסק שלה, וכן כי הצדדים הם ששילמו את ההוצאות השוטפות על הדירה.
בהקשר זה, האיש, אשר נשאל בחקירתו על אודות רכישת הדירה עבור הבן, ענה בצורה מהימנה וחד משמעית כי האישה היא זו שניהלה את הדירה וכי לא היה לו אינטרס לקנות אותה עבור הבן:
"ת: מרשתך ניהלה את כל הקנייה של הבית הזה, אני, בטיפשותי, אפשר להגיד, האמנתי לה, נתתי לה יד חופשית, להוכחה, יש פה, שחצי מהדירה עבר מהחשבון הפרטי שלי. והיא עשתה מה שהיא עשתה בלי ידיעתי. בלי לעדכן אותי.
ש: שוב, ברגע שהתביעה היא, סליחה, הנכס רשום על שם,
ת: והיא גם הצהירה, בפעם הראשונה שהיא מילאה את אני לא יודע איך זה נקרא בדיוק, מה שהיא הגישה לבית משפט, שאני והיא רכשנו את הדירה הזאת ביחד. ויש לנו שתי דירות על שמנו,
ש: כן אבל רכשתם, אבל רכשתם אותה למישהו.
ת: נכון. ושתיהן של שנינו. זה בתצהיר שלה. לא שלי. היא הצהירה את זה. שהדירות האלה של שנינו. יש לנו דירה ב*** ודירה ב***. נשמע לך הגיוני שאני ארשום דירה על ילד שהוא לא שלי ולא ארשום אותו על ילד שהוא שלי? עוד אין לי כל כך הרבה כסף בשביל לפזר דירות."
ראו: פרוט' מיום 13.4.2022, עמ' 41, שורות 20-8 (ההדגשות בקו – הוספו).
כמו כן, האיש ציין כי מטרת רכישת הדירה הייתה עבור פיתוח העסק של האישה, וכי גם הוא וגם האישה חתמו יחד עם שוכרים על הסכם שכירות, וקיבלו לידם משך השנים את דמי השכירות:
"ת: הדירה הזאת נרכשה במטרה שהיא תתפתח, ויהיה לה מכון ב***, והיא תוכל לעבוד ולהתקדם.
ש: מי קיבל את השכירות?
ת: של החצי דירה?
ש: כן.
ת: בהתחלה אני הייתי מקבל אותו.
ש: אוקיי.
ת: ואחר כך היא קיבלה. היא לקחה את זה.
ש: זאת אומרת שאתה, אף אחד לא הכחיש שום דבר לגבי הדירה הזאת?
ת: מה זה הכחיש? אני לא הייתי בחוזה עצמו.
ש: אתה לקחת שכירות.
ת: כשהבאנו בן אדם,
ש: מי אמר לך לא לבוא לשכירות? לחוזה?
ת: כשהבאנו בן אדם להשכיר את הבית, כשהבאנו בן אדם להשכיר את הבית, הכול התנהל רגיל. הדירה של שנינו. עשינו איתו הסכם שכירות. הכול. אני לקחתי את השכירות, נכון, על החצי הקדמי, אני לקחתי את השכירות. חצי אחורי, זה מקום שלה, שהיא עובדת בו. כמובן. כי אני בידיעה שלי שהבית של שנינו. חצי חצי. אף אחד לא חלם שהיא עשתה מהלך כזה, ורשמה אותו על הילד בכלל. "
ראו: פרוט' מיום 13.4.2022, עמ' 42, שורות 19-1.
גרסתה הסותרת של האישה – נוסף על כך, אני מקבלת את טענת האיש לפיה יש לייחס משקל ראייתי לכך שהאישה הציגה גרסה סותרת בהליך קודם בין הצדדים, לפיה הדירה אכן נרכשה על ידי הצדדים במאמץ משותף, ושייכת לשניהם במשותף. האישה כעת מבקשת לחזור בה מכך ולטעון שההיפך הוא הנכון.
בכתב תביעתה למזונות הבנות (תמ"ש 17320-02-20) בסעיף 26 לכתב התביעה תחת הכותרת "רכוש משותף", ציינה האישה מפורשות כי הדירה היא משותפת: "בשנת 2016 הצדדים רכשו במאמץ משותף דירת מגורים נוספת בסך של 1,280,000 ₪ המצויה ברח'. הנכס נקי מכל שיעבוד, עיקול ו/או משכנתא.".
הצהרה זו בכתב תביעה שהוגש טרם שהגיש האיש את התביעה הנוכחית (שהוגשה רק בחודש 3/2021) יוצרת השתק שיפוטי ביחס לטענותיה החדשות של האישה בתביעה זו אשר סותרות את גרסתה הקודמת, ולפיכך יש לדחות את הטענות הסותרות:
"הטענה בדבר השתק שיפוטי יכולה להתעורר מקום בו אחד מבעלי הדין מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו או בשני הליכים שונים (ניתן לראות באיסור על העלאת טענות עובדתיות חלופיות כנגד אותו בעל דין בכתב טענות אחד משום דוגמה של השתק שיפוטי; האיסור קבוע בתקנה 72(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). התכלית שמאחורי ההשתק השיפוטי היא למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי המשפט "
ראו: רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625.
כאשר נשאלה על כך האישה בחקירתה, ענתה כי כוונתה בכתובים הייתה לכך שהרכישה הייתה משותפת, אך המטרה הייתה מלכתחילה לרכוש עבור הבן:
"ש: בכתב תביעה למזונות הבנות, רשמת, ב16.1.20, תצהיר שלך. בתצהיר הזה תבעת ואמרת, הודעת, אני יכולה להראות לך את המסמך שאת מודיעה, שהבית ב הוא בית של שניכם. מה את אומרת על זה?
ת: שרכשנו אותו ביחד.
ש: שרכשתם אותו ביחד. אוקיי. זאת אומרת את מודה שרכשתם אותו ביחד.
ת: הוא לא על שמנו.
ש: אבל רכשתם אותו ביחד.
ת: הייתה לו מטרה.
ש: מאיזה כסף?
ת: רכשנו אותו ביחד.
ש: שאלתי מאיזה כסף.
ת: אין דרך אחרת. אין לי אבא.
ש: אין לך אבא. מאיזה כסף? הכסף שלך ושלו?
ת: שלי ושלו. במטרה,
ש: ביחד. ביחד.
ת: לקדם את הבן."
ראו: פרוט' מיום 13.4.2022, עמ' 44, שורות 16-1 (ההדגשות בקו – הוספו).
גם בהמשך כאשר נשאלה האישה על פרטי הפרטים של ההתנהלות הקשורה לדירה עדותה לא הייתה משכנעת.
בהמשך, כאשר נשאלה האישה על הערת האזהרה:
"ש: אוקי. אוקי. עכשיו, לגבי הדירה, שהיא רשומה על שם הבן שלך, יש גם, הערת אזהרה, שלך. שלך. באותו יום שנרשם של XXX, אותו יום את גם רושמת הערת אזהרה. את יכולה להסביר לבית המשפט מה זה ההערת אזהרה שאת רשמת ב2.4.2017?
ת: אחד זה לא אני רשמתי. זה רק עו"ד שטיפל ברכישה של הנכס הזה. אני לא יכולה לרשום הערת אזהרה.
ש: אבל,
ת: ואני לא יכולה, אנחנו לא יכולים לתת דירה מתנה ולא להיות גם בפוקוס על זה.
ש: תודה.
ת: את מבינה?
ש: תודה.
ת: זה היה לי חשוב.
ש: אמרת, אני הבנתי אותך נכון, אמרת, שאת לא יכולה לתת דירה ולא להיות בפוקוס. אז מדוע,
ת: קורה משהו לילד,
ש: אז מדוע את בפוקוס,
ת: אז מי?
ש: ולא גם בעלך?
ת: לא יודעת. הוא לא רצה כנראה.
ש: הוא לא רצה להיות בפוקוס? ככה הוא כזה מתנער מהכספים שלו?
ת: את רואה. הוא אומר. הוא לא היה בחוזה קנייה אפילו. לטענתו."
ראו: פרוט' מיום 13.4.2022, עמ' 53, שורות 30-9.
חקירתה של האישה לא הייתה מהימנה בהקשר זה. הכתוב בכתב תביעתה למזונות ובתצהיר עליו היא חתומה הוא חד משמעי, ומצביע במפורש על כך שהאישה מייחסת את הדירה לרכושם המשותף – השייך להם כבני זוג אשר צברו רכוש במהלך חייהם המשותפים. שכן, לא בכדי פרטי הדירה מופיעים תחת הכותרת "הרכוש המשותף".
יתרה מכך, אני לא מקבלת את טענת האישה בכל הנוגע לסיבת רישום הערת האזהרה. רישום הערת האזהרה מחזק אף הוא את טענת האיש, לפיה מדובר בדירה השייכת לצדדים, אשר נרשמה אך ורק למראית עין על שם הבן, וזאת מסיבות ושיקולים שונים אשר סוכמו או לא סוכמו על ידי הצדדים מראש. הצדדים מימנו את הדירה, שילמו את תשלומי המיסים והתשלומים השוטפים, קיבלו לידם את דמי השכירות והאישה אף ניהלה שם את העסק שלה.
האישה לא סיפקה גרסה נוגדת משכנעת כיצד אם הדירה היא עבור הבן כל הסממנים מעת שנרכשה הם של זכויות לצדדים בלבד: אחזקת הדירה וההחזקה בה, קבלת תשלומי השכירות עבורה, רישום הערת האזהרה, תשלום מלוא התמורה לגביה.
העדרו המהותי של הבן מההליך – הבן חתם על תצהיר לתמיכה בכתב ההגנה. אולם לא הגיע לאף אחד מהדיונים בתיק, לא הגיש תצהיר עדות ראשית ולא נחקר בהתאם בדיון ההוכחות. הסיכומים נכתב שהוגשו רק בשמה של האישה. על כן הבן לא איפשר לבימ"ש לשמוע את טענותיו ולא איפשר לבררן ולחקור אותו עליהן. הדבר מקבל משנה תוקף כאשר לב ליבה של המחלוקת האם הדירה שרשומה על שמו אכן שלו או של הצדדים. בנסיבות הללו להעדרותו יש משקל מהותי רב בהכרעה בהליך. חזקה על הבן כי אם היה מדובר אכן בדירתו היה מגיע ומתמודד עם הטענות שמועלות כנגד קניינו.
יש לציין כי בהליך מסוג זה, מיוחס משקל גדול לכך שהבן, אשר על שמו רשומה הדירה שבמחלוקת, ואשר נתבע גם הוא בהליך זה, לא התייצב לדיונים בתיק ולא לקח חלק פעיל בהליך. שכן, כפי שנקבע בפסיקה, שתיקתו של בעל דין מהווה ראייה לחובתו:
"הלכה היא כי רשאי ביהמ"ש להעניק לשתיקתו של בעל דין משקל ראייתי לחובתו (י' קדמי, על הראיות מהדורה משולבת ומעודכנת, תש"ע 2009 עמ' 1908 והאסמכתאות שם). הדבר נכון באשר לשתיקתו או להיעדר גרסתו הן במסגרת עדותו, הן במסגרת תצהירים מטעמו והן במסגרת כתבי טענות שהגיש. בצדק קבע ביהמ"ש קמא כי "מתקבל הרושם שחשש לחשוף עצמו לחקירה נגדית וליתן לבית המשפט הזדמנות להתרשם ממנו". קביעה זו צריכה כמובן להיזקף לזכותה של המערערת ולחובתו של המשיב, ולהוות חלק לא מבוטל ממילוי חובתה הראייתית ומעמידתה בנטל המוטל עליה להוכחת כוונת שיתוף ספציפי ברבע הדירה."
ראו: עמ"ש 65410-11-21 פלונית נ' אלמוני ואח', פסקה 6 לפסק דינו של כב' השופט שילה (21.11.2022).
אין כל התייחסות בסיכומיה של האם להעדרו המהותי של הבן מההליך.
סיכום – הוכח כי הדירה נרכשה מכספי הצדדים, האחזקה בדירה והתשלומים עליה בוצעו על ידי הצדדים, השכירות של חלק מהדירה עבר לצדדים, ומי שהחזיק בחלקה הייתה האישה עבור עבודתה. הדירה נרשמה על שם הבן. אולם נרשמה הערת אזהרה להימנעות מעשיית עסקה על ידי האישה ולטובתה. מעבר לכך הבן לא נטל חלק מהותי בהליך ולא הגיש תצהיר עדות ראשית ולא הגן על עמדתו בכתב ההגנה. לכך יש להוסיף כי בהליך הקשור הצהירה האישה כי הדירה היא משותפת. ההתרשמות הישירה מעדויות הצדדים הינה כי הדירה משותפת וכזו הייתה ההתיחסות אליה. על כן מכלול הנסיבות והראיות והצטברותן שיכנעוני כי התביעה הוכחה.
אשר על כן התביעה מתקבלת.
בהתאם לכך אני מורה כי התובע הוא בעל מחצית הזכויות בדירה ברח' ב, הידועה כגוש חלקה תת חלקה .
הוצאות ההליך – האישה תשא בהוצאות האיש בהליך זה בסך של 5,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום, ולא – יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדיןץ
המזכירות תסגור את תמ"ש 49718-03-21.
ניתן היום, י"ט כסלו תשפ"ג, 13 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.
החלטה על פרסום פסק הדין ללא פרטים מזהים ניתנה ביום 4.9.23.
