בפני
כב' השופטת תמר סנונית פורר
התובע:
פלוני, ת"ז
ע"י ב"כ עו"ד שלו סולקין
נגד
הנתבעת:
אלמונית, ת"ז
ע"י ב"כ עו"ד יוגב
פסק דין
לפני תביעת התובע (להלן גם: "האב") כנגד הנתבעת (להלן גם: "האם") לביטול תשלום מזונות ומדור הקטין שנקבעו בהסכם בין הצדדים בשל קצבת נכות שהקטין זכאי לקבל מחודש 1/2020.
רקע עובדתי וההליכים המשפטיים
הצדדים ניהלו מערכת זוגית משנת 2016. בשנת 2017 הצדדים נפרדו סמוך ללידת הקטין.
לצדדים קטין משותף, XXX יליד 2017 כבן 4. הקטין אובחן עם הפרעות תקשורת בספקטרום האוטיסטי (סעיף 8 לכתב התביעה) לאחר הגעת הצדדים להסכם.
ביום 20.1.2019 חתמו הצדדים על הסכם שקיבל תוקף של פסק דין (במסגרת תמ"ש 37406-02-18) בנוגע למזונות הקטין ולזמני השהות (להלן: "ההסכם"). במסגרת ההסכם נקבע סכום מזונות שוטף של 1,500 ₪ ומדור בסכום כל 1,000 ₪ לחודש.
בהסכם הגיעו הצדדים לפשרה לגבי תשלומי האב לגן.
בכל הנוגע להוצאות החינוך והרפואה נקבעו בהסכם ההוראות הבאות:
בנוגע לזמני שהות קבעו הצדדים כי האב ישהה עם הקטין בימי שני ורביעי בין השעות 16:30-19:30. בימי שישי בין השעות 13:00-19:00 ובימי שבת בין השעות 10:00-16:00.
ביום 27.2.2020 הגיש האב תביעה נוספת במסגרתה עתר למשמורת משותפת של הקטין (תלה"מ 67915-02-20).
ביום 16.4.2020, לאחר כשנה ממועד ההסכם, האב הגיש את התביעה דנן במסגרתה עותר לביטול מזונות הקטין. האב עתר בכתב התביעה לביטול מזונות הקטין, החזר רטרואקטיבי של מחצית מכספי הביטוח הלאומי שקיבלה האם עבור קצבת הנכות של הקטין: מחצית מסך של 28,200 ₪ אותם קיבלה האם כקצבת נכות רטרואקטיבית, מחצית מסך מענק קורונה בסך של 3,000 ₪, מחצית מסך כל מענק ו/או כספים שהתקבלו בגין קצבאות נכות עבור הקטין.
ביום 5.7.2020 התקיים קד"מ במעמד הצדדים. בתום הדיון הוריתי לאם להמציא אישור בגין קצבת נכות שמקבל הקטין מהמל"ל לרבות חשבוניות שיש בידה לגבי טיפולים רפואיים שניתנו לקטין בשל צרכיו המיוחדים.
ביום 29.7.2020 האב הגיש בקשה (בקשה 6) להורות על הקפאה או עיכוב תשלום מזונות הקטין הואיל והאם מקבלת קצבת נכות מהמל"ל שמכסה את הוצאות הקטין. ביום 14.8.2020 ניתנה החלטה בבקשה 6 בה נדחתה בקשת האב לעיכוב/הקפאת תשלום מזונות קטין נוכח קיומו של הצורך לבירורו המחלוקת במסגרת הוכחות.
ביום 3.12.2020 ניתנה החלטה במסגרתה הוריתי על סעד זמני במסגרתו ישולמו מקצבת הנכות כל הטיפולים הרפואיים של הקטין וכל הצרכים החינוכיים. הבקשה החוזרת להפסקת תשלום המזונות נדחתה:
"42. מאחר וסכום המזונות נקבע בהסכם אין מקום להורות על הפסקת תשלום המזונות כסעד זמני כפי שמבקש האב.
43. הדברים ייבחנו בפסק הדין לרבות מועד חיוב ככל שיימצ כי יש לקבל את התביעה ואפשרות לשינוי רטרואקטיבי.
44. עם זאת מובהר כי מקצבת הנכות ישולמו כל הטיפולים הרפואיים של הקטין וצרכים חינוכיים טיפוליים מיוחדים אחרים, ורק אם הקצבה לא תכסה את מלוא התשלום ישאו בה הצדדים בחלקים שווים".
ביום 19.10.2021 ניתן פסק דין במסגרתו נקבעו זמני השהות (תלה"מ 67915-02-20), כדלקמן:
"30. אשר על כן זמני השהות של האב עם הקטין יהיו כדלקמן:
אמצע שבוע – החל מחודש 11/2021 – ימי ב' וד' מהשעה 15:00 מהמסגרת החינוכית בכפוף לכך שאין לקטין תכנית טיפולית במסגרת החינוכית באותן השעות. הקטין ילון אצל האב והאב יחזיקו למחרת למסגרת החינוכית בהתאם להנחיות המסגרת החינוכית.
סופי שבוע – עד לחודש 2/2022 כל סוף שבוע שני לסירוגין ביום ו' בשעה 14:00 עת יאסוף את הקטין מבית האם וישיבו בשבת לבית האם בשעה 16:00.
החל מחודש 2/2022 האב יאסוף את הקטין ביום ו' בסיום המסגרת החינוכית ויחזירו ביום א' ישירות למסגרת החינוכית".
בתיק התקיימו שני דיוני קד"מ ודיון הוכחות, לאחריו הגישו הצדדים סיכומים בכתב ובהתאם לכך ניתן כעת פסק הדין.
טענות הצדדים
תמצית טענות האב
האב טוען כי יש להורות על ביטול תשלום המזונות והמדור שנקבע בהסכם בשל שינוי נסיבות יחיד שהוא אבחונו של הבן על הספקטרום וקבלת קצבת נכות עבורו החל מחודש 1/2020.
האב הגיש את התביעה ללא שהיה מיוצג אולם מעת שהיה מיוצג וגם בסיכומיו חזר והדגיש כי עילת התביעה הינה ביטול /הפחתת המזונות או חלוקת קצבת הנכות בין ההורים בקיזוז הוצאות (סעיף 1 לסיכומי האב).
יודגש כי בראשית ההוכחות ציין והדגיש ב"כ של האב: "אני אבקש למקד את ההליך כולו ואת הישיבה היום אך ורק בעניין הקצבה, הצרכים של הקטין שלשמה משולמת הקצבה והכספים סביב הקצבה ולא בטענות אחרות שנוגעות לזמני שהות, הרחבה, צמצום או התנהלות סביב זמני שהות, ושהסעד העיקרי של כתב התביעה הוא ביטול או הפחתה של מזונות בשל קבלת קצבה ולא בגלל שינוי בזמני שהות". ראו: פרוט' מיום 12.7.2021, עמ' 14 שורות 8-12.
בסעיף 27 לסיכומים עתר האב לסעדים הבאים:
תמצית טענות האם
האם טוענת בכתב ההגנה כי הצדדים הגיעו להסכם זמן קצר לפני הגשת התביעה והתובע באמצעות התביעה מבקש להתנער מההסכם. האם טוענת כי האב אינו מעורב ואינו שותף בטיפולים המיוחדים של הקטין וכי רוב נטל טיפול הקטין נופל על כתפיה.
בסיכומים מדגישה האם כי טובת הקטין אינה עומדת בבסיס התביעה. התובע לא פירט את מלוא מצבו הכלכלי ולא הציג אסמכתאות מלאות. התובע אינו יודע ואינו בקיא כלל בהוצאות המשולמות עבור הקטין. הנתבעת מציינת כי קצבת הנכות שולמה לה והיא השתמשה בה עבור צרכי הקטין והנטל בטיפול בו (שבו היא נשאה יותר מהאב). היא מדגישה כי לא התעשרה מהקצבה ולא הספיקה לחסוך מספיק לעתידו של הקטין. היא מציינת כי הקצבה הינה עבור צרכיו המיוחדים של הקטין ולא עבור תשלומים שוטפים כגון ביגוד הנעלה, מחייה וקורת גג. הנתבעת עותרת לדחיית התביעה.
בסיכומיה הסכימה הנתבעת להפחתת המזונות לתקופה קצובה כך שבפועל תשלם לתובע סך של 15,000 ₪ בגין העבר. מעבר לכך עתרה כי הסכומים שנקבעו בהסכם יוותרו על כנם.
דיון והכרעה
פסיקת בתי המשפט קבעה לאורך השנים, כי פסק דין למזונות איננו יוצר מעשה בית דין וניתן לשוב ולדון בו במידה שאירע שינוי נסיבות מהותי, בהשוואה למועד פסק הדין הקודם:
"[…] כידוע, פסק-דין מזונות אינו יוצר מחסום החלטי בפני התדיינות חוזרת, אלא ניתן לשוב ולפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בפלוגתה פלונית בקשר למזונות, אך זאת בכפיפות לתנאי המפורש והדווקני, שחל שינוי מהותי בנסיבות. אין המדובר בשינוי של מה בכך, ולכן אין בכלל המשפטי, היוצר אפשרות לדיון חוזר, כדי פתיחתו של שער רחב, המתיר התדיינות חוזרת בעניין המזונות, כל אימת שהטינה ההדדית או ניגודי האינטרסים בין הצדדים דוחפים לכך. נהפוך הוא, ההלכה מגבילה ומצמצמת את הדיון החוזר, כאמור, רק לאותם מקרים, בהם חל שינוי מהותי בהשוואה למצב שבעבר.
שינוי בלתי משמעותי על תוצאותיו צריך להיספג על-ידי הצדדים להתדיינות הקודמת, והם חייבים להתאים עצמם למשמעותו, בלי לשוב ולפנות לערכאות".
ראו: ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה פ"ד לו(3), 187, 188-189.
כעולה מהפסיקה, יש מקום לשינוי המזונות בעטיו של שינוי נסיבות מהותי בלבד (להבדיל מכל שינוי נסיבות שהוא). השינוי צריך להיות שינוי נסיבות מהותי ממועד פסק הדין הקודם, והנטל להוכיחו הינו על מבקש השינוי:
"מי שמבקש להוכיח גידול בצרכים ושינוי מהותי בהם, כאשר בעבר ניתן פסק-דין בהסכמה, מתחייב על ידי כך בהוכחתו של המצב ששרר בעבר בעת שהגיעו הצדדים להסכמה ובהצבעה על השינוי שחל מאז, אשר אף אותו יש, כמובן, להוכיח. הווה אומר, בית המשפט אינו פועל בחלל ריק, בו פתוח הכול לבדיקה מחדש מראשיתו, וכאילו לא היו קיימות נסיבות, אשר את שינוין מבקשים להוכיח.
המצב בעבר הוא בגדר נקודת מוצא מחייבת, והבהרתו היא בגדר חובתו של מי שטוען להתהוותו של שינוי. כל פירוש אחר יוליך לכך, שצדדים לא יסכימו לעולם להגיע לפשרה או להסכמה, המוליכה לפסק-דין שבהסכמה, פן יהיה פירוש הדבר, כי לא הושג כביכול מאומה, וכי ניתן יהיה לפנות ולבקש למחרת היום, כי ייערך לראשונה "דיון לגופו של ענין בצרכיו והרגליו של התובע". (ההדגשות הוספו).
ראו: ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה פ"ד לו(3), 187, 189.
ראו עוד: בג"ץ 4407/12 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים סעיף 17 לפסק הדין של כב' השופט עמית (7.2.2013).
נטל ההוכחה בתביעה הינו על התובע אשר עליו להוכיח את התקיימות כל הרכיבים הנטענים על ידו:
"על המבקש להפחית מזונות, לפעול בתום לב ולגלות את מלוא האינפורמציה והמסמכים הנוגעים לטענותיו שאירע שינוי נסיבות מהותי המצדיק את הפחתת המזונות.
בפסק דין שניתן על ידנו לאחרונה בעמ"ש (ת"א) 33956-02-20 פלוני נ' פלונית (8.10.2020) ציינתי כי:
"על מי שמבקש להפחית מזונות, חלה חובה מוגברת לפעול בתום לב ולהציג את מלוא רכושו והכנסותיו. כפי שנקבע בעמ"ש 53288-03-18 פלוני נ' פלונית (13.11.18):"התנאי של שינוי נסיבות מהותי הוא תנאי הכרחי בכדי לקבל תובענה לשינוי סכום מזונות פסוק, אך לא תנאי מספיק. בנוסף יש צורך בבחינת תום לב של מגיש התובענה (האיש או האישה) בהגשת התובענה. תום הלב, כך לטעמי, ייבחן, בין היתר, בשאלות הבאות: האם מגיש התובענה "משחק בקלפים גלויים" בכל הקשור למצבו הכלכלי בכלל והכנסתו בפרט… במצב דברים זה, נתון לבית המשפט שיקול הדעת שלא להורות על שינוי סכום המזונות הפסוק, אפילו גדל שכרה של המשיבה בשיעור משמעותי. כאמור יש לבחון במצב דברים זה את התנהלות מגיש התובענה לשינוי סכום המזונות הפסוק, ב"משקפי" תום הלב ומכלול יחסי בני הזוג".
כפי שציין חברי כב' אב"ד השופט שוחט בתמ"ש (ת"א) 107782/00 ח.א נ' מ.ח (17.5.06): "מי שתובע הפחתת מזונות צריך לבוא בידיים נקיות ולפרוש בפני בית המשפט את כל הכנסותיו בגילוי לב"….בבע"מ 3148/07 פלוני נ' פלוני (13.6.07) התייחס כב' השופט רובינשטיין לשיקול הדעת המסור לבית המשפט בבואו לדון מחדש בשאלת המזונות ובפסקה ו' נקבע כי: "במסגרת שיקול דעתו על בית המשפט להביט על התמונה בכללותה, ולהכריע לפיה האם בהתחשב במכלול הנסיבות של יחסי הצדדים יש מקום לאפשר דיון מחודש במזונות. בהקשר זה נקבע, כי על בית המשפט לבחון האם הוגשה התביעה בחוסר תום לב. כבר נפסק כי לחיוב המזונות היבט חוזי…, הכפוף לדרישת תום הלב הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973.. "."
ראו גם: עמ"ש (חי') 45821-03-20 פלונית נ' פלוני (12.11.20) פסקאות 12 ו-18. "
ראו: עמ"ש 17590-01-20 ר' נ' ר' (3.12.2020) סעיף 3 לפסק דינו של כב' השופט שילה.
יודגש – האב חזר והדגיש בסיכומיו ובדיון ההוכחות כי הסיבה היחידה בשלה הוא מבקש לבטל את תשלום המזונות והמדור היא קבלת קצבת הנכות של הקטין מחודש 1/2020.
האב לא ביקש לבטל את המזונות בשל טענות לשינוי נסיבות הקשור למצבו הכלכלי, ויתרה מכך נמנע מלחשוף באופן מלא ומהימן את מצבו הכלכלי בהשוואה בין אישור ההסכם להגשת התביעה. כפי שציין בסיכומיו: "השתכרות התובע – אף כי אינה בעלת משקל של ממש" (סעיף 8 לסיכומים).
האב גם הדגיש כי אינו מבקש לבטל את המזונות בשל שינוי בזמני השהות. סיכומיו בתביעה זו הוגשו לאחר שניתן פסק הדין בתלה"מ 67915-02-20.
אשר על כן הסוגיה היחידה שנדרש להכריע בה הינה האם קבלת קצבת הנכות של הקטין לאחר חתימת ההסכם מהווה שינוי נסיבות מהותי המצדיק את ביטול המזונות.
לאחר בחינת טענות הצדדים וראיותיהם, דין התביעה להתקבל באופן חלקי בלבד.
האב טוען בסיכומיו כי הקצבה היא הרבה הרבה מעבר לצרכי הקטין אשר הקצבה אמור לממן אותן והיתר מגיע לכיסה של האם (כך בלשונו בסעיף 2 לסיכומים). כפי שיפורט להלן טענה זו שהיא לב לבה של התביעה לא הוכחה על ידי האב.
כפי שצוין לעיל על פי הפסיקה – נטל ההוכחה בתביעה לשינוי נסיבות הינו של התובע-מבקש השינוי. הנטל אינו על האם להוכיח כי יש להותיר את המצב על כנו.
כאשר צד מבקש לבטל כליל חיוב במזונות לילד בן 4 (תוך שאינו מתייחס כלל לדין החל בגיל 4 ואינו מתייחס כלל לבע"מ 919/15 לאחר גיל 6) בטענה לשינוי נסיבות – הנטל שיש לדרוש להוכחת התביעה הינו באופן מדוקדק. לא ניתן להסתפק בטענה כללית שלא גובתה בראיות רלוונטיות לקטין זה.
העתרות לעתירה לביטול המזונות משמעה – הטלת נטל הוצאות הקטין על כתפיו הצנומות של הקטין באמצעות קצבת הנכות. כמוה כאמירה להוריו – שהם יכולים להתפרק מסמכותם ומחובתם ההורית לדאוג לו ולמצבו. לא זו הפסיקה של בית המשפט העליון ואין לכך הצדקה בענייננו ברובה המכריע של התביעה.
האב לא התייחס לניתוח הפסיקה למטרת הקצבה.
מטרתה של קצבת הנכות המשולמת על ידי הביטוח הלאומי הינה:
"הביטוח הלאומי מכיר בעומס הטיפולי הכבד הכרוך בגידולו של ילד נכה עם ליקוי קשה, ומשתתף בהוצאות הכספיות של המשפחה כדי להקל על גידולו של הילד, ולאפשר למשפחה ככול שניתן לנהל אורח חיים תקין כשהילד נמצא בחיק המשפחה והקהילה."
ראו: ילד נכה – קצבאות והטבות | ביטוח לאומי (btl.gov.il) נצפה ביום 14.12.2021.
גמלת הנכות, בשונה ממטרתם של דמי המזונות, נועדה לספק את צרכיו הנוספים של הקטין הנובעים מהמוגבלות. גמלת הנכות לא נועדה לממן את צרכיו ההכרחיים של הקטין אלא את צרכיו המיוחדים:
"לטעמי, גמלת הנכות איננה מיועדת לממן את צרכיו ההכרחיים של הקטין כדוגמת עלות הכלכלה והמזון הביגוד וכדומה. מטרתה לממן צרכים רפואיים של הקטין ואת צרכי החינוך המיוחדים עבורו על כל הנגזר מכך ומעצם היותו קטין בעל צרכים מיוחדים.
היא מיועדת לקטין מסוים זה שבפני, לצרכיו המיוחדים, ועל מנת להיטיב עימו באופן פרטני. משכך תיועד באופן ייחודי עבורו – תחילה לכל צרכיו הרפואיים לרבות הטיפולים השונים ככל שנזדקק, ולאחר מכן להוצאות החינוך עבורו."
ראו: תלה"מ 35401-11-16 פלונית נ' פלוני, פסקה 69 לפסק דינה של כב' השופטת גולן-תבורי.
ההלכה בדבר היחס שבין פסיקת מזונות לילד שמקבל קצבת נכות נקבעה בבע"מ 2083/19 פלונית נ' פלוני (28.4.2021) (להלן: "בע"מ 2083/19"). בית המשפט העליון קבע ברורות כי: "[..]גמלת ההשתתפות בהוצאות נועדה לסייע במימון סידורים מיוחדים, הנדרשים עקב המוגבלות שעמה חי הילד, ולא בהוצאות הקיום השגרתיות. […] 'כאשר מדובר בקטין, הסיוע הניתן מיועד לעזור בהוצאות המיוחדות של משפחתו הנוגעות לנכותו' […] הנה כי כן, גמלת ההשתתפות בהוצאות נועדה לסייע בהתמודדות עם ההוצאות "העודפות" הנובעות מהמוגבלות שעמה חי הילד – להבדיל ממכלול עלויות המחיה שלו." (סעיף 4 לפסק דינו של כב' השופט הנדל). (ההדגשה בקו – הוספה).
העולה מבע"מ 2083/19 כי אין זהות בין קצבת הנכות לבין תשלום מזונות וכי קצבת הנכות מיועדת להוצאות הקשורות למוגבלות שעמה חי הילד ולא לכיסוי עלויות המחיה השוטפות שלו. איש מהצדדים בהליך זה לא התייחס להלכה זו.
כב' השופט הנדל בבע"מ 2083/19 מפרט באריכות את ההבדלים בין התכליות השונות של קצבת הנכות – הקרויה בפסק הדין "גמלת השתתפות בהוצאות" – לבין חיוב במזונות, ומדגיש שאין חפיפה בין קצבת הנכות לתשלום מזונות ומדור:
"נוכח תכלית זו של גמלת ההשתתפות בהוצאות, ברי שאין חפיפה מלאה בינה ובין חובת המזונות המוטלת על ההורים – שבליבתה ניצבים צורכי הקיום ההכרחיים, והאוניברסליים, של הילדים: "מזון, ביגוד, ביטוח בריאות חובה, חינוך חובה ושאר צרכים מינימליים בסיסיים (הסכום נחפף באופן חלקי כשמדובר בכמה ילדים), בתוספת כשליש עד מחצית מהסכום […] עבור שכר דירה ועלויות המדור הנלוות לו" (בע"ם 919/15 פלוני נ' פלונית, [פורסם בנבו] פסקה 5 לחוות דעתו של השופט ע' פוגלמן (19.7.2017); […]
זאת ועוד, לגמלת ההשתתפות בהוצאות ייעוד שונה מזה של קצבת הילדים, שתכליתה העיקרית היא "לסייע למשפחות בעלות ילדים לשאת בעלויות ההולכות וגדלות בשל גידול הילדים", למנוע את הידרדרותן אל מתחת לקו העוני, ולקדם את ערכי השוויון וטובת הילד (בג"ץ 7245/10 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' משרד הרווחה, [פורסם בנבו] פסקה 24 לחוות דעתה של השופטת ע' ארבל (4.6.2013); ראו גם פסקאות 17-20 לחוות דעת השופטת ד' ברק-ארז)): בניגוד לאחרונה, המיועדת לסייע בגידול הילדים באופן כללי, גמלת ההשתתפות בהוצאות מתמקדת בצרכים הנובעים מן המוגבלות. לפיכך, ניתן לטעון שאין להקיש לענייננו מן הפסיקה הוותיקה, בה נקבע כי:
"כאשר הסכום שנפסק למי שזכאי למזונות חופף את כל צרכיו, מן הנכון גם להפחית מסכום זה את קצבת הביטוח הלאומי, שהרי אין פוסקים לאדם מעל למידה, והזכות למזונות אינה יכולה להוליד זכאות לסכום, החורג מן הצרכים" (ע"א 142/81 ענתבי נ' ענתבי, פ"ד לה(4) 177, 179 (1981); ע"א 302/80 אגלזיאס נ' אגלזיאס, פ"ד לד(4) 529, 532 (1980); יצוין כי "בדרך כלל נהוג היום לפסוק מזונות ילדים תוך התחשבות בקצבת ילדים ולקבוע כי המזונות הנפסקים הם בנוסף" לה. ורדה שוורץ מזונות: הליכי גבייה בלשכת ההוצאה לפועל 269 (2014)).
אמנם, דמי המזונות וקצבת הילדים משרתות תכלית זהה, ולכן יש לראות בהן "קופה" אחת – אך זה אינו המצב בנוגע לגמלת ההשתתפות בהוצאות, שנועדה למלא רק את הצרכים הייעודיים הנובעים ממחלתה." (ההדגשות בקו – הוספו).
ראו: בע"מ 2083/19 פיסקה 5 לפסק דינו של כב' השופט הנדל.
כב' השופט הנדל בבע"מ 2083/19 מציע את המודל הבא לצורך שמירה על זכויות קטין שעבורו נועדה הקצבה אל מול תשלומי מזונות:
"עם זאת, במקרים מהסוג שלפנינו, יש מקום כי בית המשפט לענייני משפחה יתן את דעתו על העניין בבואו לקבוע את שיעור המזונות, והחלוקה בין ההורים. בחינה נקודתית, בין היתר של האפשרות להקצות את כספי הגמלה לצרכיו המיוחדים של הילד, תוך הפקדת היתרות השוטפות בחשבון ייעודי שיועמד לרשותו בבגרותו ומבלי להפחית בשל כך ממזונותיו השוטפים, עולה בקנה אחד עם הפסיקה הקיימת (בע"ם 8994/18, ובג"ץ 448/21 שהוזכרו לעיל). סבורני כי הערכאה המבררת – שברגיל מזמינה עדים, ובוחנת ראיות – היא הפורום המתאים לשמור על טובת הילד, ולמנוע מצב שבו הורה שהכנסתו גבוהה יחסית לא יידרש לשאת במזונותיו, בהסתמך על גמלה שנועדה לספק את צרכיו הייעודיים של ילד עם מוגבלות." (ההדגשות בקו – הוספו).
ראו: בע"מ 2083/19 פיסקה 7 לפסק דינו של כב' השופט הנדל.
מזונות הקטין נקבעו בהסכם בשיעור של 1,500 ₪ עבור מזונות שוטפים ו-1,000 ₪ עבור מדור. הוצאות אלה נקבעו עבור צרכיו השוטפים של הקטין. הסכמה זו גילמה פשרה בין הצדדים ואליה התלוותה פשרה גם לגבי תשלומי הגן. בתשלומי הגן הסכימה האם לשלם מעבר למחצית מהסכום כפשרה מול האב שלא הסכים לעלויות ומיקום הגן.
האב לא פירט מה הם צרכיו של הקטין כיום. אין כל התייחסות לצרכים השוטפים שהוגדרו בפסיקה של: ביגוד והנעלה, מזון, קורת גג, ביטוח בריאות חובה, חינוך חובה ושאר צרכים מינימליים בסיסיים. יתרה מכך, אין כל התייחסות פרטנית וספציפית להוצאות מיוחדות הנובעות מנכותו של הקטין. האב לא צירף מלבד קבלה אחד בודדת על הגן כל אסמכתא על הוצאות הקטין.
האב לא הוכיח את הוצאות הקטין ולו במקצת. לכל אורך ההליך טען כי הנטל הינו אך ורק על הנתבעת להוכיח את כל צרכי הקטין ואת כל הוצאותיו. עד תום ההליך לא הציג כל גרסה עצמאית מה הן הוצאות הקטין בהפרדה לסוגי הוצאות שונות ומה צרכיו.
התובע לכל אורך ההליך טען כי נטל ההוכחה של התביעה הינו על הנתבעת להוכיח מדוע יש להשאיר את המזונות והמדור על כנם. כמו כן טען כי על הנתבעת להוכיח כי קצבת הנכות אינה מספיקה לכיסוי צרכיו השוטפים של הקטין. טענה זו בטעות יסודה והיא עומדת בניגוד לפסיקה הדנה בשינוי נסיבות ובניגוד לפסיקה הדנה בפסיקת מזונות בעת קבלת קצבת נכות.
התובע לא התייחס כלל לנטל המוטל עליו מאחר ואין מדובר בתביעה ראשונית אלא בתביעה לביטול מזונות לאחר הגעת הצדדים להסכם ובהתייחס לטענתו לשינוי נסיבות הנובע מקבלת קצבת הנכות.
ניכר – בצער – כי האב מתייחס להסכם בביטול, וסבור כי אין להסכם כל משמעות במערכת היחסים שבין הצדדים ובצורך שיקיימו הורות משותפת מיטיבה לקטין. הדברים נכונים ביתר שאת שעה שהקונפליקט בין הצדדים חריג ביותר, ובית המשפט נדרש ליתן החלטות אפילו לגבי 250 ₪. בנסיבות הללו הגעת הצדדים בעבר להסכם מקבלת משנה תוקף.
בנוסף, מעתירות האב בתביעה ובסיכומים עולה כי ההתייחסות לגבי קצבת הנכות הינה כנכס רכושי של הצדדים ולא כקצבה שנועדה לקטין. גם לכך לא ניתן להעתר.
האב חזר בחקירתו מספר פעמים על הטענה כי לא נעשה שימוש בקצבת הנכות (ראו: פרוט' מיום 12.7.2021, עמ' 17 שורות 31-36, עמ' 18 שורות 28-34). הוא שב וטען כי הקטין מקבל את כל צרכיו מהקצבה והוא אינו יודע מה נעשה עם הקצבה על ידי האם (עמ' 19 שורות 2-4, שורות 16-18).
לטענתו של האב בחקירה הוצאותיו המיוחדות של הקטין הן רק עבור קלינאית תקשורת בסכום שהוא של כמה מאות שקלים בלבד בחודש בלבד (ראו: פרוט' מיום 12.7.2021, עמ' 20-21). טענה זו של האב הסתמכה על קבלות שצירפה האם ולא על פירוט עצמאי של האב מידיעתו לגבי צרכי הקטין.
יצויין כי לנתבעת ניתנה אפשרות להציג את האסמכתאות ששילמה עבור צרכיו המיוחדים של הקטין. מהאסמכתאות שצירפה עולה כי הסכום הכולל ששולם על ידה – מחיבור סך הקבלות – מגיע לסך של כ-6,400 ₪ בלבד לכל התקופה.
הנתבעת טענה כי את שאר הסכום שקיבלה היא חוסכת עבור הקטין. אולם תשובותיה בחקירה העלו כי אין הלימה בין הטענה לחיסכון החודשי לחיסכון בפועל שנצבר.
האם לא הייתה יכולה לקבל החלטה על דעת עצמה מה יעשה בעודף הקצבה החודשית. הקצבה הינה עבור הקטין. על כן בעניין זה נדרש להבהיר את המצב לטובתו של הקטין.
בחקירתה של האם היא ציינה כי בעת הכרה בבן כזכאי לקצבת נכות מהמל"ל קיבלה עבורו מענק בסכום של 28,000 ₪ כהכרה רטרואקטיבית. ראו: פרוט' מיום 12.7.2021, עמ' 23 שורות 31-36).
האם ציינה בחקירתה כי הסכומים שחסכה מקצבת הנכות נמוכים ואינם בשיעור של העודף החודשי לו טענה (ראו: פרוט' מיום 12.7.2021, עמ' 26 שורות 29-34). בהמשך ציינה כי מדובר בסכום של 4,900 ₪ בלבד (עמ' 36 שורות 15-16).
יצויין כי בתום ההליך ובסיכומיה הסכימה האם לקזז מתשלומי המזונות של האב סכום של 15,000 ₪ מתשלומים עתידיים.
למעשה עד תום ההליך שני הצדדים לא ענו על הדרישות המינימליות להוכחה, בפרט האב שהנטל הינו עליו, לצורך דיון והכרעה בתביעה. ציפיה של צדדים כי בימ"ש יעשה את מלאכתם עבורם – אינה במקומה. הפסיקה הינה ספציפית לקטין זה. הוצאות וצרכיו לא יכולים להיות בידיעה שיפוטית כללית של בימ"ש, בפרט כאשר הטענה של האב הינה כי הקצבה מכסה מעל ומעבר את כל צרכיו של הקטין.
יתרה מכך, איש מההורים לכל אורך ההליך לא התייחס כלל לטובתו של הקטין, סיפוק צרכיו המהותי וזכויותיו הנפרדות. בלהט הסכסוך המסרב לגווע ניכר כי הקונפליקט מקבל את עיקר המענה ולא צרכיו של קטין בן 4.
לפסיקת מזונות ובפרט של קטין בעל צרכים מיוחדים, יש השפעה ישירה על טובתו ועל סיפוק צרכיו של הקטין. בבע"מ 919/15 בית המשפט העליון שם דגש רב על כך שעקרון טובת הילד חולש גם על סוגיית פסיקת המזונות:
"טובת הילד – "עקרון העל" החולש על סוגיית פסיקת המזונות הוא עקרון טובת הילד. עקרון זה משמש מימים ימימה כ"מפתח" לפתרון מחלוקות שונות בתחום דיני המשפחה. כך, נקבע לא פעם כי על אף שהעימות הישיר בעת גירושין הוא בין ההורים לבין עצמם, השיקול המרכזי שיש לשקול בעת הכרעה בסכסוך הוא טובתו וזכויותיו של הילד. הדבר מתחייב הן מעקרונות היסוד במשפט הישראלי והן ממחויבותה של ישראל לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד מיום 20.11.1989 (להלן: האמנה בדבר זכויות הילד), שאושררה ונכנסה לתוקף בשנת 1991. לכאורה, מה רבותא בכך? מדוע לומר את המובן מאליו? בחרתי בכל זאת להקדים את הדברים משום שבבואנו ליישם את עקרון השוויון שומה יהיה עלינו לבחור – מבין החלופות שבפנינו – אותה חלופה שתקדם באופן המיטבי את טובת הילדים הנוגעים בדבר, ובכלל זה תבטיח כי לא ייחשפו למצבים של מחסור, מחד גיסא, ואף לא לדין ודברים יומיומי בין ההורים באשר ל"התחשבנות" ביניהם בסוגית ההוצאות, מאידך גיסא."
ראו בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית, פסקה 13 לפסק דינה של כב' השופטת ברק-ארז (19.7.2017).
בענייננו הקטין מקבל קצבת נכות עבורו ובשל מצבו. יש לדאוג כי השיקול המרכזי שיישקל בעת הכרעה בפסיקת המזונות ובסכסוך בין הוריו הוא כי טובתו וזכויותיו יישמרו.
על כן יש לנסות ולמצוא את החלופה שתקדם באופן מיטיבי את עניינו של הקטין הספציפי. יש לדאוג כי הוא לא ייחסר דבר בפרט לא לגבי הצרכים וההוצאות הקשורים למצבו.
כמו כן לאור ההתנהלות בין ההורים יש לדאוג לא לשים את הקטין בתווך בין ההורים וליצור מצב שבו יתקיים שיג ושיח יומיומי לגבי כל הוצאה והוצאה עבורו, כך שבסוף זכויותיו וצרכיו יקופחו.
ההורים הגיעו במאמצים לא מבוטלים להסכם כולל. בחלוף שנה וקצת הוגשו כבר תביעות על ידי האב. הצדדים היו כפסע בדיון ההוכחות מהגעה להסכם. אולם אחיזה בעקרונות של צדק (הורי ולא של הקטין) לא אפשרו הגעה להסכמות. עניין זה מצוין לא כנגד מי מההורים אלא על מנת להראות כי כל הכרעה בהליך זה מחייבת לשים את הקטין במרכז ולא את הוריו ולשים את זכויותיו וסיפוק צרכיו במרכז ולא את הסכסוך ההורי.
רמת הסכסוך בין ההורים, חוסר האמון ופעמים רבות גם חוסר כבוד וצורך – בעיקר של האב – כי כל שקל ושקל יתחלק ביניהם באופן דווקני כפי שהיה לגבי מענק הקורונה, מעלה חשש ממשי כי ביטול פסיקת מזונות כפי שעותר האב תגזור על הקטין פגיעה מתמשכת תוך התעלמות מטובתו, זכויותיו וסיפוק צרכיו.
ויודגש – האב לא הציג ולו אסמכתא בודדת אחת על הוצאות אותן הוא מוציא עבור הקטין. אסמכתא אחד ויחידה צורפה עבור תשלום לגן. מעבר לכך לא טען האב כי יש לו הוצאות ולא ציין מה הן כלל וכלל. הוא לא ציין כי הוא משלם עבור ביגוד והנעלה, לא ציין כי נשא בתשלומים בשל שהיית הקטין עימו ולא הראה הוצאות שיש לו הקשורות לשהיית הקטין ולא הראה תשלום עבור הוצאות שאינן תלויות בשהייתו.
הדברים קיבלו משנה תוקף – כאשר התברר בהוכחות כי לאב אין מידע כלל לגבי הוצאותיו המיוחדות של הקטין. הוא לא פירט כלל מה הן הוצאות אלה ומה הן כוללות ושוב ושוב הפנה לכך שעל האם להוכיח את הוצאות הקטין.
התנהלות זו מחזקת ומאששת את הצורך כי החיוב השוטף במזונות ובמדור מוצדק לרווחת הקטין ולטובתו.
האב שב וטען שוב ושוב כי קצבת הנכות הינה "הרבה רבה מעבר לצרכי הקטין אשר הקצבה אמורה לממן" (סעיף 2 לסיכומיו). אולם הוא לא טען ולו במקצת מה הם צרכיו של הקטין. הוא לא פירט ולו במקצת חלוקה של הצרכים השונים. הוא לא עשה כל הבחנה בין צרכים הקשורים לקצבת הנכות ולמטרת קצבת הנכות לצרכים אחרים יומיומיים (שאינם קשורים לנכות ולמצבו של הקטין).
במצב זה האדן המרכזי עליו נשענה התביעה – אינו יכול לעמוד.
פסיקת מזונות הינה של קטין ספציפי. קצבת נכות הינה של קטין ספציפי. אין מדובר בידיעה שיפוטית מה מכסה קצבת הנכות מצרכים ספציפיים של אותו קטין. כאשר לא מפורט ולו פעם אחת מה צרכיו של הקטין ומה הם כוללים ומה נדרש לשלם מקצבת הנכות ומה לא – אין לצפות כי בימ"ש יעשה את מלאכת הצדדים במקומם או יצור יש מאין.
עם זאת, ועל אף שהתובע לא עשה הבחנה בעניין זה – וניכר כי על דרך השוויון הוא מסכים לשלם "שקל בשקל" של ההוצאות הנוספות – אני סבורה כי יש הצדקה בשל קבלת קצבת הנכות ולאור ייעודה לקבוע הסדר מיוחד כי כל עוד ניתנת הקצבה ישונה הקבוע בהסכם לגבי הוצאות חינוך ורפואה והוצאות מיוחדות הנובעות ממצבו של הקטין.
קצבת הנכות של הקטין תשמש עבור הוצאות החינוך והרפואה של הקטין וכן עבור כל הוצאה חריגה הנובעת ממצבו.
הוצאות רפואה וחינוך קשורות קשר ישיר למצבו של הקטין. גם הוצאות רפואיות שבשגרה כגון טיפולי שיניים דורשות התאמות לעיתים בשל מצבו של קטין שלו צרכים מיוחדים. על כן יש הצדקה כי כל הוצאות החינוך והרפואה וכל הוצאה חריגה ומיוחדת הנובעת ממצבו של הקטין, ישולמו ראשית לכל באמצעות קצבת הנכות של הקטין המשולמת לידי האם.
כמו כן יש מקום לקבוע כי כל עודף של קצבה ייחסך לעתיד לבוא. חיסכון זה יהיה בין אם להוצאות בחודשים העתידיים בהם יהיה צורך בתשלום גבוה יותר של הוצאות החינוך והרפואה או צורך אחר הקשור ישירות למצבו של הקטין ובין אם תיוותר בסופו של יום ברבות השנים (כעת הקטין בן 4 בלבד) יתרה שתשמש את הקטין לצרכיו בבגרותו.
ההורים ידרשו לשלם רק אם קצבת הנכות לא תספיק לכיסוי ההוצאות הרפואיות והחינוכיות והצרכים המיוחדים של הקטין לרבות יתרות מחשבון החיסכון לקטין אליו יופקדו עודפי הקצבה. כל שקל מעל לסכום הקצבה ולאחר שימוש בכספים בחשבון החיסכון, ישולם על ידי שני הצדדים בחלקים שווים, בכפוף להצגת קבלות על ידי האם לאב.
בהגדרת הוצאות רפואיות והוצאות חינוכיות יש לאמץ את שקבעו הצדדים בהסכם ככוללות את ההוצאות הבאות: הוצאות רפואיות יכללו: ביטוח רפואי מטעם קופ"ח, טיפולי שיניים, אורתודנטיה, אופטיקאי (כולל משקפיים), ריפוי בעיסוק, הוראה מתקנת, הוראה מיוחדת לליקוי למידה, פסיכולוג, ניתוחים פרטיים, תרופות חריגות מעבר לסל הבריאות, וכן כל הוצאה רפואית חריגה אחרת. הוצאות חינוכיות יכללו: שכ"ל למוסדות חינוך שונים, צהרונים, גנים, שיעורים פרטיים, עד חוג אחד בשנה לקטין בעלות מתנ"ס, הוצאות בי"ס לרבות ספרי לימוד, ציוד לקראת שנת הלימודים, תשלומי הורים וטיולים במסגרת מוסדות החינוך, תנועת נוער.
אשר על כן אני מורה על קבלה חלקית של התביעה ואך ורק לגבי ההוצאות החינוכיות והרפואיות של הקטין והוצאות מיוחדות הנובעות ממצבו. אין שינוי בשאר הוראות ההסכם.
בכל הנוגע להוצאות החינוך והרפואה של הקטין וכל הוצאה חריגה ומיוחדת הנובעת ממצבו של הקטין – האם תשלם ראשית לכל מקצבת הנכות את כל ההוצאות החינוכיות והרפואיות הבאות של הקטין:
ביטוח רפואי מטעם קופ"ח, טיפולי שיניים, אורתודנטיה, אופטיקאי (כולל משקפיים), ריפוי בעיסוק, הוראה מתקנת, הוראה מיוחדת לליקוי למידה, פסיכולוג, ניתוחים פרטיים, תרופות חריגות מעבר לסל הבריאות, וכן כל הוצאה רפואית חריגה אחרת. הוצאות חינוכיות יכללו: שכ"ל למוסדות חינוך שונים, צהרונים, גנים, שיעורים פרטיים, עד חוג אחד בשנה לקטין בעלות מתנ"ס, הוצאות בי"ס לרבות ספרי לימוד, ציוד לקראת שנת הלימודים, תשלומי הורים וטיולים במסגרת מוסדות החינוך, תנועת נוער.
כמו כן יכללו בסכומים אלה כל הוצאה חריגה ומיוחדת הנובעת ממצבו של הקטין.
לאור מחלוקות בין הצדדים מובהר כי תשלום זה יכלול גם את מלוא התשלום עבור הגן והצהרון של הקטין ככל שיהיו ולאחר כל הנחה שתנתן עקב מצבו.
ככל שתיוותר יתרה חיובית בחודש מסויים מסכום קצבת הנכות היא תיחסך על ידי האם עבור הקטין בתוכנית חיסכון ייעודית לקטין בחשבון הבנק של האם. אחת לרבעון (1.4, 1.7, 1.10, 31.12) יוכל האב לקבל דיווח ודפי חשבון המתייחסים לתוכנית זו בלבד.
ככל שיהיה חודש שבו קצבת הנכות לא תספיק לכיסוי צרכיו של הקטין וטרם השתתפות ההורים בתשלום כלשהו – ישולמו סכומים ככל שיהיו מחשבון החיסכון עבור הוצאות אלה.
ככל שקצבת הנכות לא תספיק לכיסוי ההוצאות והצרכים המיוחדים של הקטין לרבות מחשבון החיסכון לקטין, הרי שכל שקל מעל לסכום הקצבה ולאחר שימוש בכספים בחשבון החיסכון, ישולם על ידי שני הצדדים בחלקים שווים, בכפוף להצגת קבלות על ידי האם לאב.
כמו כן ככל שיש הנחה/ סיוע/ מענק מכל גורם שהוא בנוסף לקצבת הנכות, טרם חיוב הצדדים בתשלום נוסף, תופחת ההנחה/ הסיוע בהתאם.
לגבי השבת קצבת הנכות בעבר והתחשבנויות עבר – התייחסותו של האב לחלוקת קצבת הנכות ממועד הינתנה לרבות מענק חד פעמי שניתן והתייחסות לכך כנכס רכושי של הצדדים – נדחית. טובת הקטין מחייבת התייחסות לכך כזכות של הקטין ולקבוע את ההכרעה בהתאם לכך.
עם זאת מאחר והאם לא הוכיחה את מלוא ההוצאות הנטענות ששולמו מקצבת הנכות ומאחר והיא ציינה כי היא מקבלת את העיקרון שכל עודף של הקצבה יהיה לחיסכון של הקטין, ולאור הכלל בפסיקה כי לא נדרש להשיב מזונות עבר, אני סבורה כי איזון נכון בין הצדדים יהיה לא בהתחשבנות בין הצדדים שסופה מי ישורנו ואין בינה לבין הטבת מצבו של הקטין, אלא בהוראה לאם להפקיד סכום משמעותי לחיסכון לקטין.
בכך גם בפועל ייחסך מהאב לשלם תשלומים שונים עתידיים מאחר ויהיה בחיסכון לשלם עבור הוצאות עליהם הוריתי לעיל.
לאחר בחינת טענות הצדדים ומתוך ראיית טובתו של הקטין בלבד, אני מורה כי האם תפקיד בחשבון החיסכון של הקטין עבור העבר סך של 19,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום. האם תמציא לאב אסמכתא על הפקדת סכום זה. סכום זה יתווסף לסכומי החיסכון הקיימים עליהם דיווחה האם.
מעבר לכך לא תהיינה כל התחשבנות נוספת בין הצדדים לגבי מענקי קורנה, תשלומים למסגרת החינוכית, הוצאות נוספות ועוד.
ככל שקצבת הנכות לקטין תופסק – יחזרו מלוא הוראות ההסכם לעמוד על כנן.
פסק הדין מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.
הוצאות ההליך – לאור התוצאה אליה הגעתי והתנהלות הצדדים כפי שפורטה לעיל, אין צו להוצאות.
המזכירות תסגור את התיק.
ניתן היום, י' טבת תשפ"ב, 14 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.
