לפני
כבוד השופט הישאם שבאיטה
תובעים
פלונית 1
פלוני 1
ע"י ב"כ עוה"ד מירי דדה
נגד
נתבעים
1.פלוני 2
2.פלונית 2
ע"י ב"כ עוה"ד שמעון בוטרשוילי
פסק דין
בפניי שתי תביעות הקשורות לאותו עניין וכוללות עילות שונות:
תביעה כספית שהגישה התובעת ,פלונית 1, כנגד הנתבעים, בתה פלונית 2 וחתנה פלוני 2 (להלן: "התביעה הכספית").
וכן תביעה לביטול הסכם העברה ללא תמורה שהגיש התובע, פלוני 1, כנגד הנתבעת, בתו פלונית 2 (להלן: "התביעה לביטול הסכם").
רקע רלבנטי משותף לשתי התביעות
התובעים הם בני זוג גרושים שהיו בעלים בחלקים שווים של בית מגורים ברח' XXX בעיר XXX (להלן: "הבית").
במסגרת פירוק השיתוף בין התובעים בעניין הבית, מכרה התובעת את זכויותיה לנתבעים (מחצית מהזכויות בבית).
כמו כן, ובמקביל, התובע חתם על הסכם העברה ללא תמורה לפיו הוא מקנה 15% מזכויותיו בבית לבתו הנתבעת. שני ההסכמים, הן הסכם המכר והן הסכם ההעברה, נחתמו באותו יום (8/9/20).
בהתאם לאמור, הנתבעים נרשמו כבעלים של 65% מהזכויות בבית (50% בגין רכישת חלקה של התובעת ו- 15% בגין מתנה שקיבלו מהתובע).
רקע רלבנטי לתביעה הכספית
כאמור, התובעת מכרה לנתבעים את חלקה בבית (מחצית מסך הזכויות בבית).
לטענת התובעת, סוכם בין הצדדים כי סכום התמורה יעמוד על סך 1.14 מיליון ₪ .
עם זאת, באופן רשמי, סוכם כי סכום התמורה שיצוין בהסכם המכר יעמוד על סך של 1.3 מיליון ₪, וזאת כדי לאפשר לנתבעים לקבל הלוואת משכנתא גבוהה יותר.
בהתאם לכך, טוענת התובעת כי הצדדים סיכמו כי לאחר שיועבר לתובעת סך של 1.3 מיליון ₪, היא תעביר חזרה לנתבעים סך של 200,000 ₪, כאשר הנתבעים היו אמורים להעביר לתובעת בתורם סך של 40,000 ₪ שנותרו.
לטענת התובעת, לאחר קיזוז שכ"ט עו"ד בגין עסקת המכר ששולם על ידי הנתבעים, הם נותרו חייבים לתובעת סך של 32,750 ₪ , סכום שהיא תובעת מהנתבעים.
הנתבעים מכחישים את טענת התובעת. לטענתם, סכום התמורה שסוכם בפועל עומד על 1.1 מיליון ₪ בלבד.
לטענתם, סוכם בין הצדדים כי לאחר שיועבר להם סך של 1.3 מיליון ש"ח, תשיב להם התובעת סכום בסך 200,000 ₪ לצורך שיפוצים ותו לא. הנתבעים מכחישים כי הם חבים סך של 40,000 ₪ לתובעת (ובקיזוז שכ"ט עו"ד סך של ₪32,750).
לטענתם, מקורו של הסכום הנטען הינו בטענת התובעת כי התובע, גרושה פלוני 1, חייב לה מחצית מתשלומי המשכנתא בגין התקופה שבין פרידת התובעים לבין מכירת הבית. לטענת הנתבעים, התובעת החליטה על דעת עצמה שהם חבים לשלם לה את החוב הנטען של התובע גרושה, בעוד הם מעולם לא הסכימו לכך.
רקע רלבנטי לתביעה לביטול הסכם העברה ללא תמורה
התובע והנתבעים חתמו ביום 8/9/20 על "הסכם העברה ללא תמורה" לפיו הקנה התובע במתנה 15% מחלקו בזכויות בבית לבתו הנתבעת.
לטענת התובע, הוא עשה כן כדי לאפשר לנתבעים לקבל מהבנק הלוואת משכנתא, שכן הבנק התנה מתן הלוואת משכנתא לתובעים בבעלות רשומה על שמם בהיקף מינימלי של 65% מהבית (פיסקה 13 לתביעה).
כמו כן, לטענת התובע, הוא הוטעה ורומה על ידי הנתבעים, שכן סבר כי מדובר למעשה בהסכם למראית עין בלבד, בעוד שהוא מעולם לא התכוון לוותר על חלק מזכויותיו בבית.
בנוסף, טען התובע כי הוא מתקשה בקריאה וכתיבה בעברית וחתם על ההסכם ללא שהבין את משמעותו המשפטית.
לפיכך, התובע עותר לביטול ההסכם ולהשבת 15% מהזכויות שהוקנו לנתבעת.
הנתבעים מכחישים את טענת התובע. לטענתם, התובע היה מודע היטב למהות ההסכם וחתם עליו מרצונו החופשי.
לטענתם, המדובר בהסכם שנחתם כדין מרצונו החופשי של התובע. כמו כן, הרקע לחתימת ההסכם הוא רצונו של התובע לפרק את השיתוף בבית עם התובעת, גרושתו ולהיוותר להתגורר בבית.
העברת הזכויות נועדה לתמרץ את הנתבעים לרכוש את חלקה של התובעת כדי להוציא לפועל את פירוק השיתוף, במיוחד נוכח הקשיים שהיו לתובעים למכור את הבית בשוק החופשי.
עוד טוענים הנתבעים כי אלמלא המתנה שניתנה על ידי התובע, הם לא היו מסכימים להתקשר בהסכם, שכן הם לא היו מעוניינים לרכוש את חלקה של התובעת והעדיפו להתגורר במקום אחר.
דיון והכרעה: התביעה הכספית
לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ולראיות שהובאו על ידם, מצאתי לדחות את תביעת התובעת.
כפי שיפורט, התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת תביעתה.
ד.1. התובעת לא הוכיחה כי הנתבע, פלוני 2, חתם על המסמך בכתב יד
התובעת צירפה כראיה מסמך בכתב יד לפיו הנתבע אישר בחתימתו לכאורה את סכום החוב (להלן: "המסמך" – צורף כנספח ב' לתביעה).
המדובר במסמך בכתב ידה של התובעת בו צוין, בין היתר, סכום בסך 32,750 ₪ ומתחתיו הכיתוב "סכום שפלוני 2 צריך להחזיר לי עד סוף דצמבר 2021" עם התאריך 24/5/21, מועד עריכת המסמך לכאורה. כמו כן, לטענת התובעת, החתימה על המסמך היא חתימת הנתבע. לטענת התובעת, מסמך זה נחתם בסמוך למקום עבודתה במרכז המסחרי בXXX שליד קריית הממשלה.
הנתבע הכחיש כל קשר למסמך, לא כל שכן כי חתם עליו.
כבר אציין, ולמעשה הדבר אף מייתר את הצורך בהכרעה בשאלת משקל המסמך, כי התובעת מאשרת, באמצעות ב"כ כי אין כל ערך ראייתי למסמך ולדבריה "לשאלת בית המשפט מה הערך הראייתי של הפתק, אני משיבה שאין לו ערך ראייתי כיוון שלצערי אין אפשרות לבדוק אותו" (עמ' 100, ש' 28-29 לפרוטוקול).
למעלה מן הצורך, מעבר לגרסתה, התובעת לא תמכה את טענתה כי מדובר בחתימת הנתבע בחוות דעת מומחה לכתב יד.
כשנשאלה מדוע נמנעה מהבאת חוות דעת (או מעתירה למינוי מומחה מטעם בית המשפט), טענה כי אינה מוכנה להוציא כספים למימון חוות דעת מעבר להוצאות שכבר הוציאה (עמ' 18, ש' 10-11 לפרוטוקול).
כמו כן, וכתמיכה לגרסתה, בתה השנייה של התובעת, XXX, העידה כי הנתבע גילה לה כי אכן חתם לתובעת על מסמך כלשהו אולם לא חתם בחתימתו הרגילה אלא "עשה קשקוש" כדי שיוכל להתנער בעתיד מהחתימה ומהמסמך.
לא מצאתי לתת אמון בעדותה של הבת XXX וזאת ממספר נימוקים:
ראשית, אף שהדברים שלכאורה גילה הנתבע לבתה של התובעת הם חמורים ומצביעים על כוונה ברורה להונות את האם, הבת לא סיפרה על כך לתובעת בזמן אמת.
כשנשאלה על כך, נתנה הבת הסברים שונים שבחלקם אף סתרו את עדות התובעת עצמה.
כך, ציינה תחילה כי באותה תקופה לא הייתה בקשר עם התובעת (עמ' 29, ש' 28-29 לפרוטוקול).
לטענתה בשלב מאוחר יותר, היא סיפרה על כך לתובעת, אלא שהתובעת שללה את עדות הבת וטענה כי לא ידעה עד לעדותה בבית המשפט שהנתבע חתם בחתימה שאינה חתימתו (עמ' 17, ש' 22-25 וכן עמ' 18, ש' 3-4 לפרוטוקול).
עוד טענה הבת כי סברה כי דברי הנתבע נאמרו בנימת צחוק (עמ' 30, ש' 4 לפרוטוקול).
כפי שעולה, עדות הבת פתלתלה וסתרה את עדות התובעת עצמה בפרט מהותי ולכן לא ניתן לתת לה משקל כלשהו.
שנית, בתצהירה נקבה הבת בסכום בסך 40,000 ₪ כאשר אף לטענת התובעת סכום החוב עומד על 32,750 ₪. כשנשאלה בעניין זה, ציינה כי אנשים נוטים לעגל סכומים, אלא שלא ידעה להסביר מדוע עיגול הסכום היה כלפי מעלה ולא כלפי מטה, כאשר סכום החוב הנטען קרוב יותר ל- 30,000 ₪ מאשר ל- 40,000 ₪ (עמ' 32, ש' 34-36 לפרוטוקול).
אף גרסה זו של הבת מקשה על מתן משקל לעדותה, שכן אין זה סביר שהנתבע יודה בפניה כי הוא חייב בסכום הגבוה מהסכום המצוין במסמך.
ד.2. התובעת העבירה לנתבע, פלוני 2, סך של 200,000 ₪ בהתאם להסכם ביניהם מבלי שקיזזה את סכום החוב הנטען
התובעת אישרה בעדותה כי לאחר שקיבלה את סכום התמורה בגין מכירת חלקה בבית, העבירה לנתבעים את הסכום המוסכם בסך 200,000 ₪ מבלי שקיזזה את סכום החוב זאת אף שלטענתה כבר אז החוב כלפיה התגבש (עמ' 12, ש' 28-36 לפרוטוקול).
התנהגות זו מעוררת תהייה ומחייבת הסבר משכנע, שכן סביר היה שהתובעת תשיב לנתבעים את הסכום המוסכם לאחר קיזוז החוב הנטען.
ההסבר שנתנה התובעת הוא שהתובע, גרושה פלוני 1, התנער בזמנו מהחוב בגין החזרי המשכנתא לגבי תקופה שבין גירושי הצדדים לפירוק השיתוף ולפיכך סוכם שהתובעת תעביר סך של 200,000 ₪ ובמקביל הנתבע יעביר לה בחזרה באמצעות אפליקציית ביט סכום בסך 40,000 ₪ (עמ' 12, ש' 28-36 לפרוטוקול), זאת משום שהתובע עמד על כך שיראה במו עיניו את ההמחאה בסך 200,000 ₪ בטרם חתימתו (עמ' 12, ש' 30-31 לפרוטוקול).
כפי שעולה, ההסבר מעורר אף יותר תהיות מההתנהגות עצמה.
כך, לא ברור באם מדובר בחוב של התובע (הגרוש, פלוני 1) או של הנתבעים. ככל ומדובר בחוב של התובע, לא ברור מדוע נדרשים הנתבעים לשאת בו. ככל שהנתבעים התחייבו מסיבה כלשהי לשלם את החוב, לא הובאה לכך כל ראיה.
אף אם סוכם שהנתבעים יישאו בחוב שהותיר התובע, עדיין אין הסבר לעובדה כי סכום החוב לא קוזז וכיצד ומדוע סוכם כי הסכום יועבר בביט לאחר מכן.
עוד יצוין כי לא ברור מדוע התובע פלוני 1, שאף הוא צד להליך, נמנע מלהעיד בעניין זה.
הנה כי כן, רב הנסתר על הגלוי וגרסת התובעת נותרה ללא הסבר משכנע.
עוד יצוין, כי הן ההסברים הנ"ל והן פרטים אודות מקורו של הסכום הנטען, נפקדו לחלוטין מתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת ועלו לראשונה בעדותה של התובעת בחקירה נגדית (עמ' 13, ש' 24-25 לפרוטוקול). המדובר בגרסה כבושה ועל כן מצאתי לזקוף אף זאת לחובת התובעת.
להשלמת התמונה, אציין כי התובעת צירפה חילופי הודעות בינה לבין הנתבע, פלוני 2, מחודש נובמבר 21 (נספח ג' לכתב התביעה). התובעת מתייחסת בהודעות הן לחוב הנטען והן למסמך. הודעות אלו אכן תומכות לכאורה בגרסתה, שכן עולה כי התובעת דרשה את החוב הנטען אף לפני שפתחה בהליך משפטי. יחד עם זאת, כבר בהודעות, הנתבע, פלוני 2, מתכחש הן לחוב והן למסמך ואף מפנה את התובעת בכל הקשור לחוב הנטען לתובע. בנסיבות אלה, המדובר בגרסה מול גרסה ללא כל ראיה שמטה את הכף לטובת גרסת התובעת.
נוכח האמור, בהעדר ראיות מספיקות, תביעת התובעת נדחית.
דיון והכרעה: תביעת האב לביטול הסכם
התובע, פלוני 1, טוען כלפי הנתבעים שתי טענות מצטברות:
ראשית, התובע טוען כי הוטעה על ידי הנתבעים במיוחד נוכח כך שהוא אדם פשוט, שאינו יודע קרוא וכתוב ולא הבין את מהות ההסכם עליו חתם.
שנית, התובע טוען כי היה מודע לכך שההסכם בינו לבין הנתבעת הנו למראית עין ונועד כאמור לאפשר לנתבעים ליטול הלוואת משכנתא על שמם.
כפי שעולה, המדובר בטענות סותרות. אם אכן התובע הבין כי מדובר בהסכם למראית עין, משמע שהוא ידע על מה חתם ואין רלבנטיות להיותו אדם פשוט שמתקשה בקריאה או בהבנת הנקרא, שכן לא נפל פגם בגמירת דעתו. מנגד, אם התובע לא הבין על מה חתם, אזי לא הבין כי מדובר בהסכם למראית עין, טענה שאינה מתיישבת עם גרסתו.
למעשה, עצם העלאת טענות אלה, כשהן מצטברות, בנשימה אחת, ללא כל ניסיון משכנע ליישב את הסתירה ביניהן, אמורה להביא לדחיית התביעה, במיוחד לאור כך שמדובר למעשה בטענות עובדתיות.
אלא שבנוסף לאמור, התובע לא הצליח להוכיח אף אחת מטענות אלה, כפי שיפורט להלן.
ה.1. התובע, פלוני 1, היה מודע למהות ההסכם שבין הצדדים וחתם עליו מרצונו החופשי
מסקנה זו עולה מהראיות שהובאו בפניי, כפי שפורט.
טענת התובע כי הוא אינו יודע קרוא וכתוב
אני דוחה טענה זו של התובע משני טעמים.
ראשית, כפי שצוין וכפי שיפורט, אף לגרסתו, התובע היה מודע באופן מלא למהות ההסכם עליו חתם, קרי לעובדה כי חתימתו מהווה הסכמה לכך כי הוא מעביר 15% מהזכויות בבית לבתו הנתבעת, פלונית 2 (סע' 10-12 לתצהיר עדות ראשית). גם בעדותו בבית המשפט, אישר התובע כי ידע על מה הוא חתם (עמ' 40, ש' 9 לפרוטוקול).
עו"ד XXX, שייצג את הצדדים בהסכם, העיד כי קרא לתובע את ההסכם וכן את התצהירים וכי התובע הבין על מה הוא חותם (עמ' 57, ש' 23-24 לפרוטוקול). אציין כי לא מצאתי סיבה להטיל ספק בעדותו, שכן מדובר בעד חיצוני שאינו בעל עניין.
בנסיבות אלה, לא ברורה הרלבנטיות של טענת התובע לעניין מידת אוריינותו, שכן אף אם נכונה טענתו, הדבר לא פגע בגמירת דעתו במקרה זה, הגם שברור מאליו כי גם אדם שאינו יודע קרוא וכתוב, כל עוד לא נשללה כשירותו ולא נפגם כושר הבנתו, כשיר לכאורה לחתום על הסכמים ומסוגל להבין את משמעותם.
שנית, עדותו של התובע בעניין זה הייתה בלתי אמינה.
כך, התובע טען כי למד עד כיתה ה', אלא שהוא לא תמך טענתו זו בראיה כלשהי.
בתו XXX, שהעידה בפניי מטעם התובעים, סתרה את עדותו הן לגבי שנות הלימוד והן לגבי יכולתו לקרוא וטענה כי התובע למד עד לשלב בית ספר תיכון וכן למד לקרוא וידע "בסיס של קריאה" (עמ' 29, ש' 4-10 לפרוטוקול).
כמו כן, בעדותו בפניי, ניכר כי התובע בחר "להגזים" לגבי רמת אוריינותו, שכן טען כי הוא אינו יודע מה זה תצהיר ואינו זוכר את תוכן התצהיר עליו הוא חתם במסגרת הליך זה (עמ' 50, ש' 22-36 וכן עמ' 51, ש' 6-14 לפרוטוקול). כמו כן, התובע התעקש בעדותו כי אינו יודע קרוא וכתוב (עמ' 37, ש' 1-3 לפרוטוקול) בעוד שטען, באמצעות ב"כ, כי הוא יודע לכתוב ולקרוא אך מתקשה בהבנת הנקרא (עמ' 47, ש' 7-8 לפרוטוקול).
אציין כי בעניין זה, התובע הותיר רושם בלתי אמין, ואף מיתמם, תוך שהוא מתכחש אף לתוכן תצהיר עדות ראשית עליו חתם במסגרת הליך זה (עמ' 51, ש' 11-13 לפרוטוקול).
מכל מקום, עו"דXXX שייצג כאמור את הצדדים בהסכם, העיד כי לא נאמר לו, בשום שלב, שהתובע אינו יודע קרוא וכתוב (עמ' 57, ש' 16-25 לפרוטוקול).
עדותה של התובעת פלונית 1, גרושתו של התובע, לא חיזקה את גרסתו, שכן התובעת טענה בעדותה כי אינה יודעת כיצד התובע נהג להוציא הזמנות וחשבוניות, כאשר לטענתו אינו יודע קרוא וכתוב (עמ' 23, ש' 4-5 לפרוטוקול). גרסה זו תמוהה, בלשון המעטה, במיוחד נוכח העובדה כי מדובר במי שהייתה נשואה לתובע תקופה ארוכה.
זאת ועוד, התובעים צירפו לתצהירים מסמכים רבים, מסוגים שונים, עליהם חתם התובע לאורך השנים (נספח 7 לתצהיר הנתבעת). חלק מהמסמכים, כגון שטר משכנתא מהעבר, כוללים התחייבויות כבדות מאוד שהתובע לקח על עצמו ללא שנשמעה טענה כי חתימותיו על מסמכים אלו אינן מחייבות אותו בשל קשיי קריאה וכתיבה.
התובע לא טען כנגד ההסכם זמן רב לאחר שהבין לטענתו את מהותו
אף אם נכונה טענת התובע כי לא היה מודע למהות ההסכם עליו חתם בזמן אמת, גם לגרסתו, הוא התוודע למהות ההסכם כשבועיים לאחר החתימה על ההסכם (עמ' 51, ש ' 32-36 לפרוטוקול) ובכל מקרה זמן קצר לאחר החתימה (עמ' 52, ש' 25 לפרוטוקול).
כבר אציין כי אף שהתובע טען כי למד על רישום הזכויות בטאבו באמצעות בת זוגו שהוציאה נסח טאבו, לא הובאה לכך כל ראיה, למרות שלא הייתה כל מניעה להזמין את בת זוגו לעדות (עמ' 41, שורות 26-36 לפרוטוקול).
למרות האמור, וכפי שיפורט, משך תקופה ארוכה, לא זו בלבד שהתובע לא עשה דבר, אלא המשיך וחתם על מסמכים אחרים הקשורים להסכם.
כך, לדברי עו"ד XXX, אף לאחר החתימה על ההסכם, התובע לא פנה אליו בטענה כלשהי בעניין ההסכם (עמ' 57, ש' 34 לפרוטוקול).
כמו כן, ממסמך שצורף על ידי הנתבעת פלונית 2, ושלא נסתר, עולה כי כשלושה שבועות לאחר ההסכם, ביום 1/10/20, חתם התובע יחד עם הנתבעים על הוראה בלתי חוזרת להעביר את כל כספי ההלוואה בגין הבית למוטב (נספח 7 לתצהיר הנתבעת, עמ' 44).
זאת ועוד, מספר חודשים לאחר ההסכם, ביום 6/5/21, חתם התובע על שטרי המשכנתא ללא שנשמעה מפיו טענה כלשהי לגבי יכולתו לקרוא או להבין את מהות ההסכם (עמ' 64, ש' 35 לפרוטוקול וכן נספח 6 לנספחי הנתבעת).
עוד אציין, ואף עובדה זו נזקפת לחובת התובע, כי עד להגשת תביעת התובעים לפירוק שיתוף, לא העלה התובע טענה כלשהי כנגד ההסכם.
בנוסף, התובעת, פלונית 1, גרושתו של התובע, טענה כי הייתה מודעת למהות ההסכם, אלא שהיא בחרה לא לומר דבר לתובע, פלוני 1, משום שהיחסים ביניהם היו באותה תקופה מסוכסכים (עמ' 20, ש' 3-5 לפרוטוקול).
המסקנה מהאמור לעיל הינה כי גרסת התובע לפיה לא היה מודע למהות ההסכם עליו חתם עם הנתבעים אינה סבירה.
נוכח האמור, טענות התובע להטעיה (סעיף 15 לחוק החוזים) או לעושק (סעיף 18 לחוק החוזים) נדחות בזאת, וזאת משלא הוכחה התשתית העובדתית הנדרשת.
ה.2. התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי מדובר בהסכם למראית עין
כפי שעלה, לגרסת התובע, הוא הבין מתחילת הדרך כי ההסכם בינו לבין הנתבעים הוא הסכם למראית עין שנועד להגדיל את חלקם של הנתבעים בבעלות על הבית כדי להקל עליהם לקבל הלוואת משכנתא.
הנטל להוכיח כי הסכם נכרת למראית עין מוטל של שכמו של מי שטוען את הטענה ובהתאם לפסיקה לעניין זה נדרשת רמת הוכחה מוגברת [ע"א 3642/11 הדר כהן נ' סמיר גטאס (נבו 03.03.2014)].
אלא שהתובע לא תמך טענתו זו בראיה כלשהי מלבד עדותו.
לעומת זאת, הנתבעים טענו כי המתנה שניתנה על ידי התובע נועדה לתמרץ אותם לקנות את חלקה של האם שכן זה היה רצונו של התובע (עמ' 72, ש' 19-20, וכן עמ' 91 ש' 23-30 לפרוטוקול). כמו כן, הנתבעים ציינו כי התובעים התקשו משך זמן למכור את הבית.
עוד ציינה הנתבעת כי הנתבעים לא היו נלהבים לרכוש את חלקה של התובעת, שכן היו מעדיפים להתגורר בשכונה אחרת קרובה יותר למסגרות החינוך של הילדים (עמ' 71, ש' 17-18 לפרוטוקול) ולפיכך אלמלא המתנה שניתנה להם לא היו מתקשרים בהסכם (עמ' 91, ש' 28-30 לפרוטוקול).
עוד אציין, למעלה מן הצורך, כי הראיות אף תומכות במידת מה דווקא בגרסת הנתבעים. כך, הבת XXX העידה כי התובעים, הוריה, ניסו למכור את הבית משך תקופה של שנה/שנתיים (עמ' 26, ש' 22-23 לפרוטוקול). גם התובע עצמו ציין כי ניסו למכור את הבית משך תקופה של יותר משנה (עמ' 35, ש' 19).
המדובר, אם כן, בגרסאות סותרות, כאשר התובע לא הרים את נטל הראיה להוכחת טענתו כי מדובר בהסכם למראית עין.
סיכום
לאור כל האמור לעיל, שתי התביעות נדחות.
נוכח התוצאה, אני מחייב את התובעת פלונית 1 (בתביעה הכספית )בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.
כמו כן, אני מחייב את התובע פלוני 1 (בתביעה לביטול הסכם ההעברה ללא תמורה) בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.
הסכומים הנ"ל ישולמו לנתבעים תוך 30 ימים מהיום.
המזכירות תסגור את התיקים שבכותרת.
פסק הדין יפורסם לאחר השמטת הפרטים המזהים של הצדדים.
ניתן היום, כ"ד סיוון תשפ"ד, 30 יוני 2024, בהעדר הצדדים.
