לפני
כבוד השופטת סיגל רסלר-זכאי
מבקשות
פלונית ואח'
ע"י ב"כ עו"ד רוני אלוני סדובניק
נגד
משיבים
1. משרד החינוך
באמצעות פרקליטות המדינה (אזרחי) מחוז תל אביב
2. עיריית XXX
ע"י ב"כ עו"ד ראובינוף
3. מר XXX (אסיר)
ע"י ב"כ עו"ד אבי צוקרמן
4. עמותת "XXX"
ע"י ב"כ עו"ד יורם קמין
5. הפניקס חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד א. שטיינר
6. מגדל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יורם קמין
החלטה
לפניי בקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט בהתאם לסעיף 108א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן: "החוק") וסעיף 92(א1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט -2018, אשר נכנס לתוקפו ביום 13.6.23. החלטתי לקבל את הבקשה.
לפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף אשר בהתאם לנטען נגרמו למבקשות (קטינות). התביעה הוגשה נגד משרד החינוך (נתבעת-1), עיריית XXX (נתבעת-2) ומר XXX (נתבע-3). נתבע-3 הורשע ביום XXX, על בסיס הודאתו, ב- 10 אישומים בגין עבירות מין חמורות של אינוס ומעשים מגונים בנסיבות מחמירות שביצע כלפי התובעות, תלמידות XXX וזאת בבית ספר XXX, ותוך ניצול תפקידו (תפ"ח XXX). על נתבע 3 נגזרו 11 שנות מאסר ותקופות נוספות של מאסר על תנאי.
בכתב התביעה נטען, כי נתבעים 1 ו-2, ביחד ולחוד היו אחראים על שלום התובעות, מפעילים את המוסד החינוכי ואחראיים על סינון מניעתי מוקדם של אנשי צוות ההוראה בטרם התרת הכנסתם לבית הספר. נתבעת-2 שלחה הודעת צד ג' נגד עמותת " XXX " (צד ג' 1) אשר בהתאם לנטען אחראית על פעולות הקבלה והסינון של מתנדביה ובכללם נתבע-3. הודעת צד ג' נשלחה גם נגד נתבעת-2 ונתבע-3. הודעת צד ד' נשלחה על ידי צד ג' 1 נגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ אשר הוציאה הודעת צד ה' נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ.
הן בכתב התביעה והן בגדרי בקשה 27 (מיום 3.5.23), התבקשתי להורות על מינויה של מומחית מטעם ביהמ"ש בהתאם לסעיף 108א לחוק, לשם מתן חוות דעת פסיכיאטרית לצורך קביעת נכותן של הקטינות, ככל שקיימת לשם הוכחת נזקיהן, מבלי להזדקק לחוות דעת רפואיות מטעם הצדדים. נטען, כי לאור הנסיבות המיוחדות, גילן הרך של התובעות, הרשעה חלוטה של הפוגע, רף הפגיעה הגבוה ביותר וכן לאור קיום תסקיר קורבן עבירה, יהיה זה צודק ונכון כי בית המשפט ימנה מומחית לפסיכיאטריה של הילד שתבדוק מטעם בית המשפט את התובעות ותגיש חוות דעתה. עוד, בבקשה הפנו התובעות לנוהל נשיאת בית המשפט העליון 1-17 בעניין "סדרי עבודה ביחס להעדת קטינים נפגעי עבירה" (להלן: "נוהל נשיאת בית המשפט העליון"), אשר התווה את נושא העדת קטינים נפגעי עבירה בבית המשפט תוך שימת לב לרגישות הנדרשת בהעדתם. לבסוף ביקשו התובעות, כי בית המשפט ימנה מומחית מאזור XXX, מקום מגוריהן, וככל וניתן שתמונה אחת המומחיות שכבר שימשו בעבר כמומחיות מטעם בתי המשפט בתיקים אחרים כמפורט בבקשה.
הנתבעים 1 ו- 2 וצדדי ג' ו- ד' הגישו תגובתם במשותף והתנגדו לבקשה (להלן: "הנתבעים"). נטען, כי הגשת חוות דעת רפואית היא מזכויותיהם הדיוניות הבסיסיות במסגרת ניהול הליך אזרחי ולא בכדי מצא לנכון המחוקק לקבוע כי על התובע להגיש חוות דעת רפואית לצורך תמיכה בטענותיו הרפואיות. נטען כי סעיף 108א לחוק מקנה הסמכה כללית לשר המשפטים לקבוע תקנות סדרי דין לעניין מינוי מומחים מטעם בית המשפט וכי בעת הגשת התגובה הראשונה, המדובר היה בטיוטה. עוד נטען, כי מנוסח התיקון עולה כי עניינו בתביעה שבין קורבן עבירת המין לבין הפוגע, ואילו במקרה דנא הבקשה מתייחסת לנתבעים נוספים ולא רק לפוגע עצמו. נטען, כי התובעות אינן מפרטות בבקשה מהן הנסיבות החריגות בגינן יש לפטור אותן מהגשת חוות דעת רפואית. לבסוף הציעו הנתבעים להגיש בצוותא, חוות דעת רפואית אחת מטעמם בטרם ימונה מומחה מטעם בית המשפט.
בהחלטה מיום 27.5.23 הצעתי לצדדים לנהל דין ודברים ולפיו ככל שהתובעות יוותרו על הגשת חוות דעת מטעמן, יגיעו הצדדים להבנה להגשת חוות דעת אחת מטעם הנתבעים ולאחריה ימונה מומחה מטעם בית המשפט (להלן: "החלטה מיום 27.5.23").
בתגובה, הגישו התובעות "בקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 27.5.23 לאור כניסתן לתוקף של תקנות בעניין מינוי מומחים – בקשה 27", (להלן: "הבקשה לעיון מחדש") בגדרה נטען כי במסגרת תיקון מס' 96 לחוק עודכנו גם תקנה 15 וגם תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"). כך, שבתקנה 92 נקבע כי "… לפי סעיף 108א לחוק, יטיל בית המשפט את תשלום שכרו והוצאותיו של המומחה על הנתבע, זולת אם שוכנע כי קיימת הצדקה להטלתם על בעלי הדין או מי מהם, ויורה מהי מידת ההשתתפות של כל אחד מהם בהוצאות כאמור". נטען, כי אין להגביל את ההסדר שבחוק ולפרשו כמתייחס לתביעות המוגשות כנגד עבריין המין המורשע בלבד ויש להחילו גם מקום בו קיימים מספר נתבעים האחראים לנזקי התובעות. נטען כי פרשנות תכליתית זו באה לידי ביטוי בדברי ההסבר לתיקון 96 לחוק שם נקבע כי "… נוכח קשיים אלה מוצע לייצר מנגנון שיקל על נפגעי עבירות מין לממש את זכותם להגיש תביעות כאמור. הפתרון המוצע הוא מינוי מומחה מטעם בית המשפט וקביעה כי לא תותר הבאת חוות דעת מומחה מטעם אחד הצדדים, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו…" נטען כי ההצעה לפיה התובעות יעברו שתי בדיקות על ידי מומחה מטעם הנתבעים ועל ידי מומחה מטעם בית המשפט איננה סבירה, באשר היא מקנה יתרון פרוצדורלי לנתבעים ומפרה לחלוטין את עקרון השוויון בפני החוק של צדדים בתיק ואת כוונת המחוקק לחסוך מנפגעות עבירת מין צורך בבדיקות נפש פולשניות, בעת שהעבירות הוכחו ונקבעו ממצאים ומסקנות חלוטות גם כלפי "החבים בחובו" של המורשע וזאת בהתאם לסעיף 42א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות").
בתגובת הנתבעים לבקשה לעיון מחדש נטען, כי תקנה 92 לתקנות עוסקת בנתבע שהורשע בפסק דין פלילי חלוט. נטען כי בענייננו, התובענה הוגשה גם נגד צדדים שלא היו צד להליך הפלילי, ולפיכך אינם נכללים בתיקון לחוק ולתקנות. נטען, כי ניתן ללמוד על כוונת המחוקק שייחד את התיקון לעניינו של העבריין המורשע בלבד מדברי ההסבר להצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 90) (מינוי מומחה מטעם בית המשפט) התשע"ז-2017, ה"ח 1139, 1144 (להלן: "הצעת החוק" ו- "דברי ההסבר לחוק"): "שר המשפטים יהיה מוסמך לקבוע הוראות מיוחדות לעניין מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתביעה אזרחית של נפגע עבירת מין כנגד העבריין שהורשע בביצוע העבירה בו, בכל הנוגע למצבו הרפואי של התובע (נפגע עבירת המין)". נטען, כי דרישת התובעות להחיל את ההסדר שנקבע בסעיף 108א לחוק גם מקום בו קיימים מספר נתבעים האחראים לנזקיהן, מהווה פרשנות מרחיבה אשר אינה עולה בקנה אחד עם לשונו הברורה של החוק. נטען, כי הצעת בית המשפט בהחלטה מיום 27.5.23 למינוי מומחה אחד מטעם הנתבעים ומינוי מומחה נוסף מטעם בית המשפט, יוצרת איזון ראוי ונכון בכך שהיא מציעה לפטור את התובעות מלהגיש חוות דעת מטעמן מחד גיסא, תוך שמירה על זכותם של הנתבעים להגיש חוות דעת מטעם, מאידך גיסא.
בתגובתן חזרו התובעות על עמדתן לפיה תקנת הציבור לא יכולה לאפשר למדינה לטעון טענות הסותרות חזיתית את כוונת המחוקק ואת כוונת נוהל נשיאת בית משפט עליון להקל ככל הניתן את הפרוצדורה המשפטית להשגת צדק לקטינים אשר הוכח כי נפגעו מינית. נטען, כי כל החומר שיונח בפני מומחית בית המשפט הוא חומר אובייקטיבי על מצבן של התובעות, אשר נכתב על ידי גורמים אובייקטיביים מקצועיים שהם עובדי ציבור כגון יועצות בית הספר, מרכז פעימות, רשויות הרווחה וכד' ולא על ידי מומחים פרטיים מטעם התובעות. נטען כי ההלכות המנחות שקבע בית משפט העליון בתחום עבירות המין ומקל וחומר במתחם עבירות מין בקטינים נועדו להגמיש את דיני הראיות, להקל על בעלי הדין שנפשם כה רכה ופגיעה ולהנגיש גם לקבוצה צעירה זו את ההליך המשפטי שאין חולק שהוא קשה גם לאדם בוגר.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה ובמכלול התגובות מצאתי כי דין הבקשה להתקבל. אקדים ואתייחס להחלטה מיום 27.5.23 ואבהיר, כי הצעתי זו הוצגה לצדדים בטרם נכנס התיקון לחוק לתוקפו. אולם, היא נתנה ב"רוח" התיקון תוך ניסיון לצמצם את חשיפתן של התובעות לבדיקת מומחים על כל המשתמע ותוך רצון לאזן בין אינטרסים. ההצעה ניתנה במטרה ליעל את ההליך ולקדמו מהר ככל הניתן והכל על מנת להקל על התובעות את ניהול התביעה. ברם, כיום, לאחר כניסת התיקון לתוקף לאור לשונו ותכליתו של סעיף 108א לחוק שוכנעתי כי יש לקבל את הבקשה ולהורות על מינוי מומחה מטעם בית המשפט, תוך קביעה כי הצדדים הנוספים לא יורשו להגיש חו"ד של מומחה מטעמם.
בסעיף 108א לחוק נקבע כך:
"(א) בתקנות לפי סעיף 108 רשאי שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, לקבוע הוראות בדבר מינוי מומחה מטעם בית המשפט לבקשת התובע, לשם מתן חוות דעת בכתב בעניין מצבו הרפואי של תובע בתביעה אזרחית בשל עבירת מין שהנתבע ביצע כלפיו והורשע בה.
(ב) מינה בית המשפט מומחה מטעמו בהתאם לתקנות לפי סעיף קטן (א), לא יהיה רשאי בעל דין להביא עדות נוספת של מומחה לעניין הנדון, אלא ברשות בית המשפט מטעמים מיוחדים שיירשמו.
(ג) בסעיף זה –
"עבירת מין" – עבירה המנויה בסימן ה' בפרק י' לחוק העונשין, התשל"ז-1977, למעט עבירה לפי סעיף 352 לחוק האמור;
"תביעה אזרחית" – תביעה אזרחית הנגררת להרשעה בפלילים כאמור בסעיף 77, או משפט אזרחי שהוגש בו כראיה פסק דין חלוט במשפט פלילי לפי סעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971."
(הדגשות אינן במקור)
כאמור דברי ההסבר להצעת החוק מדברים בעד עצמם ומבהירים, כי מטרת התיקון הינה להקל על נפגעי עבירת המין להגיש תביעה אזרחית לפיצויים נגד הפוגע, תוך צמצום החשיפה לבדיקתם על ידי מומחים והכבדה נוספת על נפגעי עבירת המין, אשר עלולה להניע אותם מהתמודדות משפטית נוספת. בדברי ההסבר פורט לאיזון הנדרש בין הצורך להקל על נפגע עבירת המין להתמודד עם מצבו לאחר הפגיעה ולפתוח את דלתות בית המשפט לפניו לשם הגשת תביעה אזרחית להוכחת נזקיו לבין זכותו של הנתבע להתגונן. זאת, כאמור, באמצעות מינוי מומחה מטעם בית המשפט. וכך נכתב בדברי ההסבר:
"נפגעי עבירות מין הוכרו בפסיקה ובחקיקה… כקבוצת נפגעים בעלי ייחודיות ומאפיינים טיפוסיים, המצדיקים מענה משפטי ומערכתי מיוחד. עבירות מין, מעצם טבען, כוללות יסוד משמעותי של פגיעה באוטונומיה של אדם על גופו ועל חירותו, ולרוב מביאות לתחושת אובדן שליטה של הנפגע על חייו ועל צנעת פרטיותו. מאפיינים ייחודיים אלה משליכים גם על אפשרות הגשתה של תביעה אזרחית לפיצויים נגד הפוגע. פנייה של נפגע עבירת מין למומחה, לצורך ביצוע בדיקה (נפשית או גופנית) והערכה ושערוך של הנזקים ארוכי הטווח שנגרמו לו, כרוכה בקשיים משמעותיים מבחינת הנפגע. נפגעי עבירות אלה סובלים באופן מיוחד מטראומה נפשית הקשורה בחילול כבודם על ידי העבריין, תחושת אובדן שליטה על גופם ועל חירותם וחוויה של העדר מרחב אישי בר הגנה… בנקודת הזמן שלאחר תום ההליך הפלילי, צפוי כי נפגע עבירת מין יחשוש מפני התמודדות משפטית נוספת, לא כל שכן כזו הכרוכה בחשיפה לפני כמה מומחים ופירוט לפניהם של כלל הנזקים שנגרמו לו. נוכח קשיים אלה מוצע לייצר מנגנון שיקל על נפגעי עבירות מין לממש את זכותם להגיש תביעות כאמור. הפתרון המוצע הוא מינוי מומחה מטעם בית המשפט, וקביעה כי לא תותר הבאת חוות דעת מומחה מטעם אחד מהצדדים, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו אם מצא בית המשפט שטעמים אלה גוברים בנסיבות העניין על הצורך להגן על נפגע עבירת המין מפני בדיקה וחשיפה נוספות לפני מומחה נוסף. כך, מינוי המומחה מטעם בית המשפט ימנע את הצורך של התובע להיבדק בידי כמה מומחים שונים ויבטיח כי המומחה יהיה אובייקטיבי בעל מומחיות הצריכה לעניין, שבית המשפט סבור כי הוא המומחה המתאים בנסיבות העניין למתן חוות הדעת. פתרון זה מאזן בין הצורך לתת מענה לקשיים שהוצגו ולהקל על החסמים מפני הגשת תביעות של נפגעי עבירות מין, לבין זכויותיו של נתבע בהליך אזרחי".
(הדגשות אינן במקור) (ה"ח 1139 (26.6.2017) ע' 1144-1145).
מדברי ההסבר עולה המסקנה המתבקשת לפיה, כוונת המחוקק הינה להקל על נפגעי עבירות מין בניהול הליך אזרחי, אם בתביעה אזרחית הנגררת להרשעה בפלילים כאמור בסעיף 77 לחוק, או במסגרת הליך אזרחי שהוגש בו כראיה פסק דין חלוט במשפט פלילי לפי סעיף 42א לפקודת הראיות. מלשון החוק ודברי ההסבר, עולה כי כוונת המחוקק היתה להסדיר את הסוגיה כלפי כל הצדדים להליך ולא רק כלפי הפוגע הנתבע ובלבד שמתקיימת הרשעה כאמור.
חיזוק לכך מצאתי גם בדברי ההסבר לתיקון סעיף 42א לפקודת הראיות אליו מתייחס סעיף 108א' לחוק וזאת כעולה מהצעת החוק לתיקון פקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"ב-1972. שם, אבחן המחוקק באופן מפורש בין ההתייחסות לקביעות שבעובדה ומסקנות משפטיות שקבע והסיק בית המשפט בקשר עם המורשע וצדדים שלישיים שלא היו בעלי דין במשפט הפלילי: "כדי למנוע קיפוחם של אלה שהיו זרים להליך הפלילי, יש להבטיח קיומה של אפשרות להביא ראיות לסתור עובדות שנקבעו בפסק הדין או לחלוק על מסקנות בית המשפט מעובדות אלה. משום כך מוצע שפסק הדין הפלילי לא יהיה ראיה מכרעת אלא רק ראיה לכאורה, ותינתן אפשרות הולמת להביא ראיות לסתור" (ע' 266). קרי, מקום שבו ביקש המחוקק להבדיל ולאבחן בין מספר נתבעים בהליך האזרחי, בין זה שהיה צד להליך הפלילי ולאלו שלא, נתן לכך דעתו באופן מפורש וכחלק מתכלית התיקון. לא כך נהג המחוקק בהוראה הקבועה בסעיף 108א לחוק ובהתייחסו לסוגיית מינויו של מומחה, כאשר נקבע במפורש בסעיף 108א(ב) כי "לא יהיה רשאי בעל דין" ולא רק התובע או "הנתבע [ש] ביצע כלפיו [את עבירת המין] והורשע בה". במקרה שלפנינו, עמדתי היא, כי תכלית הסעיף היא להקל באופן כללי וגורף על ניהול ההליך האזרחי והבאת הראיות הנדרשות להוכחת הנזק בשל המעשה הפלילי בגינו ניתן פסק הדין מרשיע,. כך, שנפגע עבירת המין ייבדק פעם אחת על ידי מומחה בית המשפט ולא ייאלץ להיבדק ולחשוף עצמו מספר פעמים בהתאם למספר בעלי הדין הנוספים בהליך.
כל זאת בהלימה לסעיף 42א(א) לפקודת הראיות "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי."
אשר לטענת הנתבעים כי מינוי מומחה מטעם בית המשפט ייפגע בזכותם הבסיסית הדיונית להגשת חוות דעת מטעמם. כאמור, בהתאם לאמור בסעיף 108א לחוק, הוכחת הנזק לנפגע עבירת המין ייעשה באמצעות חוות דעת של מומחה בית המשפט בלבד כאשר בהתאם לסעיף קטן (ב) "לא יהיה רשאי בעל דין להביא עדות נוספת של מומחה לעניין הנדון, אלא ברשות בית המשפט מטעמים מיוחדים שיירשמו". כעולה מדברי ההסבר, הוראה זו באה לאזן בין זכויות הצדדים בנסיבות המיוחדות של נפגעי עבירות מין. כידוע, מומחה בית המשפט מהווה את זרועו הארוכה של בית המשפט וככזה כפוף הוא לאמות-מידה של "היעדר כל חשש של משוא פנים" (ע"א 409/84 מדינת ישראל נ' עורך-דין ד"ר שגב (30.9.86)). בנוסף, לא יוצגו לפניו חוות דעת רפואיות נוספות ואחרות העלולות להטות את חוות דעתו. בכך, נשמרת זכותם של הצדדים לקבלת חוות דעת אובייקטיבית, עניינית ומקצועית. זאת בדומה לתקנה 8(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשמ"ז-1986, האוסרת על הגשת "חוות דעת רפואית" למומחה מטעם בית המשפט. כך, מתגשמת תכלית כפולה, מחד, השאיפה לייעל את ההליך ולחסוך את הצורך בהגשת חוות דעת מטעם הצדדים, ומקרה שלפנינו להקל על נפגעי עבירות מין לממש את זכותם להגיש תביעה אזרחית כאמור, ומאידך, הבטחת שיקול דעתו העצמאית והאובייקטיבית של המומחה (רע"א 3803/20 פלוני נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (28.2.20)).
לאור כל המפורט לעיל, עמדתי היא כי סעיף 108א לחוק מתייחס לכל בעלי הדין בנסיבות של תביעה אזרחית לאחר הרשעה חלוטה בפלילים ולמינוי מומחה מטעם בית המשפט, לבקשת תובע, ללא קשר האם מדובר בתביעה כנגד נתבע אחד – הוא הפוגע המורשע, או בנתבעים נוספים לרבות חליפו או מעבידו של המורשע. לא מצאתי לנכון לאמץ את עמדת הנתבעים והצדדים שלישיים לפרשנות מצמצמת לפיה מקום בו נתבעים צדדים נוספים, אשר לא היו בעלי דין במשפט הפלילי, יש לאפשר להם להגיש חו"ד נוספת מטעמם וכך לחתור תחת תכלית התיקון ולפיו יעבור נפגע עבירת המין בדיקת מומחה אחת בלבד. פרשנות כזו תאיין את תכלית התיקון, החוק והתקנות ואת ההגנה המתבקשת על נפגע עבירת המין.
לפיכך, אני מקבלת את הבקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט וקובעת כי הצדדים הנוספים לא יהיו רשאים להגיש חו"ד מטעמם. בנוסף, בהתאם לתקנה 92(א1) לתקנות אני קובעת כי בשכר המומחה יישאו כל המשיבים בחלקים שווים. בהחלטתי זו הבאתי בחשבון את העובדה כי נתבע 3 הינו אסיר ומיוצג על ידי הסיוע המשפטי. עוד, בכדי לייעל את הגביה, מחייבת את נתבעות 1 ו-2 לשאת בשלב ראשון בשכר המומחה ולפנות לקבלת שיפוי מכל המשיבים הנוספים.
בטרם ישוגרו כתבי המינוי, ניתנת למשיבים השהות להשיב לבקשת התובעות למינוי מומחית מאזור XXX ובהתאם לשמות שהוצעו בבקשתה וזאת עד ליום 19.7.23.
לבסוף, לפני סיום בהתייחס לטענת ב"כ התובעות להימשכות ההליכים. אבקש להפנות את ב"כ התובעות לכך שהיא זו שביקשה להשהות את ההליכים בסוגיית מינויו המומחה לאור הפניית ההליך לגישור שלא צלח וכן לכך שהיא זו שנתנה אורכות להגשת כתבי הגנה.
לא התבקשו הוצאות. בנוסף, הבקשה לעיון חוזר נבעה משינוי חקיקתי. לכן, איני עושה צו להוצאות.
תז"פ ליום 20.7.23.
ניתנה היום, כ"ג תמוז תשפ"ג, 12 יולי 2023, בהעדר הצדדים.
