בפני
כב' השופטת ריבי לב אוחיון
מבקשת
פלונית ע"י ב"כ עוה"ד מיטל בוארון
ועו"ד רחל פוקס-מור
נגד
משיב
פלוני ע"י ב"כ עו"ד טוני שלם
החלטה
מונחת לפניי בקשה של המשיב, לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד ביום 9.12.24, בבקשה של המבקשת מיום 24.11.24 למתן צו למדור שלו ושקט של המבקשת והקטינים, ע"י צו מניעה קבוע להרחקת המשיב מדירת הצדדים.
ביום הגשת הבקשה ניתנה החלטה המורה למשיב להגיש תגובתו בתוך 7 ימים.
המשיב כאמור לא הגיש תגובתו וביום 9.12.24 ניתנה החלטה בבקשת המבקשת למתן החלטה בהיעדר תגובה, בה נתקבלה בקשתה למתן צו למדור שקט ושלו המונע מהמשיב הלכה למעשה, להיכנס לביתם המשותף של הצדדים, וכן נתקבלו סעדים נוספים לפי המפורט בסע' 1 לבקשה.
ביום 10.12.24 הגיש המשיב בקשה לביטול החלטה שלא לפי הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ולכן בהחלטה מיום 1.1.25 הוריתי לו לתקן בקשתו.
בהחלטה מיום 1.1.25 ציינתי כי ניתן לקבל את הסברו של המשיב למחדלו בעניין אי הגשת תגובתו במועד אך לא הובאו בבקשתו לביטול החלטה טעמים לעניין סיכויי "הגנתו" בתגובה.
ביום 8.1.25 הגיש המשיב בקשה מתוקנת (עדכון לבקשה לביטול החלטה) והתייחס לסיכויי הגנתו ואחרי כן הוגשה תגובת המבקשת.
לאחר שבחנתי את הדברים, מצאתי להיעתר לבקשתו של המשיב לביטול החלטה, בשל סיכויי עמדתו, כפי שיוסבר להלן. משכך, ועם ביטול החלטה מיום 9.12.24 הנני דוחה את בקשת המבקשת למדור שקט ושלו.
רקע עובדתי
המבקשת והמשיב (להלן: "הצדדים") נישאו זל"ז כדמו"י ביום *****. מנישואיי הצדדים נולדו שני הקטינים: *****– בן 10; ***** – בת 8 (להלן: "הקטינים").
במהלך נישואיהם רכשו הצדדים דירה ב***** והמשפחה התגוררה בה יחד (להלן: "דירת הצדדים").
ביום 26.6.24 הגישה המבקשת בקשה לי"ס בעניין הצדדים (י"ס 57825-06-24) וביום 22.7.24 התקיימה ביחידת הסיוע פגישת מהו"ת בהשתתפות הצדדים.
ביום 11.9.24 הגישה המבקשת תביעה למזונות ומדור הקטינים (תלה"מ 29001-09-24) וכן תביעה "לאחריות הורית וזמני שהות" בעניין הקטינים (תלה"מ 29047-09-24).
ביום 12.9.24 הגישה המבקשת תביעה רכושית כנגד המשיב (תלה"מ 35332-09-24).
תיק ה"ט 78351-07-24
ביום 1.8.24 ובמסגרת בקשה למתן צו הגנה שהגישה המבקשת נגד המשיב בביהמ"ש לענייני משפחה בפ"ת התקיים דיון במעמד הצדדים לפני כב' השופטת יוכבד גרינוולד – רנד.
בסיום הדיון ניתנה החלטה להפנות את הצדדים לפגישת מהו"ת נוספת ולהאריך את צו ההגנה שניתן נגד המשיב בחודש נוסף בתקווה כי במהלך החודש יחל הליך של פתרון המחלוקות:
"אין לי ספק כי המצב בבית מסלים.
הקשבתי לשיחה המוקלטת שבין המשיב לבנו בן ה-9, הילד מעורב בסכסוך וזו רק ההתחלה.
בהסכמת הצדדים, אני מפנה אותם ליחידת הסיוע שליד בית המשפט לצורך קביעת פגישת מהו"ת נוספת בדחיפות על מנת להתחיל הליך של פירוד ופירוק.
תואיל יחידת הסיוע לקבוע מועד למפגש בהקדם.
לאחר ששמעתי את שיחת הטלפון של המשיב עם בנו ולאחר שהקשבתי להקלטה שבוצעה על ידי המשיב באשר לדין ודברים המתנהל בינו לבין המבקשת ממנה עולה כי תיאורו את העובדות לא תואם את שנאמר על ידו בהקלטה וכי דבריו כלפי המבקשת אכן מאיימים , מצאתי מקום להאריך את הצו בחודש נוסף בתקווה כי במהלך חודש זה יתחיל הליך של פתרון המחלוקות.
על פי הוראות סעיפים 19 ו – 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב – 1962 מוענקות בזה סמכויות לפקידת הסעד במקום מגורי הילדים בישוב **** לקבוע את הסדרי הראיה בין האב לבין הקטינים
תוקף ההסמכה לשנתיים מהיום."
תיק ה"ט 14624-09-24
ביום 11.9.24 ובמסגרת דיון במעמד הצדדים שהתקיים בביהמ"ש לענייני משפחה בפ"ת, ניתן פסק דין ע"י כב' השופטת גרינוולד – רנד.
במסגרת פסק הדין ובהסכמת הצדדים, נקבע בין היתר כי יינתן צו הגנה כנגד המשיב לשלושה חודשים אשר אינו חל על הקטינים.
להלן פסק הדין במלואו:
פסק דין
"שמעתי את הצדדים בהרחבה, כפי שעולה מהפרוטוקול, הסוגיה שבמחלוקת הינה הסדרי השהייה של האב עם הילדים.
הצדדים נמצאים בסכסוך עמוק, אולם טרם נפתחו הליכים משמעותיים (נמסר לי כי אתמול הוגשו תביעות על ידי המבקשת).
עם זאת, הואיל והתביעות טרם הגיעו לידי הצד שכנגד וטרם החלו דיונים, אני סבורה שזה הזמן לנסות לסיים את המחלוקת הזוגית בהליך של גישור והגעה להסכמה ולו לטובת הילדים הקטנים של הצדדים.
מדובר בילדים בני 7 ו-9 אשר משלמים את מחיר הסכסוך העמוק.
הסברתי לצדדים את משמעות הסכסוך והשפעתו על הילדים ואת הצורך להגן עליהם בכל מחיר.
גם אם דבריי לא נרשמו בפרוטוקול, הם נשמעו באוזניהם של הצדדים.
אשר על כן, בהסכמת הצדדים (ומבלי להודות בטענות על ידי האב), ניתן צו הגנה כמבוקש ל-3 חודשים.צו ההגנה אינו חל על הילדים.
אשר על כן, אני מגבילה את הצו בכך שבימים שני ורביעי האב יגיע למוסדות החינוך על מנת לקחת את הילדים לפעילות משותפת, ויחזיר אותם לאם עד השעה 19:00 כאשר הם לאחר ארוחת ערב.
בסופי שבוע, אחת לשבועיים, האב ייקח את הילדים ביום שישי מבית האם בשעה שעורכי הדין יסכימו עליה ויחזיר אותם לבית האם שעתיים לאחר צאת השבת.
אני מפנה את הצדדים בדחיפות ליחידת הסיוע על מנת שייעשה ניסיון להביאם להסכם כולל שייתר את ההליך המשפטי.
כמו כן, מצאתי מקום כבר בשלב זה להפנות את ההורים להדרכה הורית במסגרת שירותי הרווחה ב*****.
הצדדים יפנו למח' הרווחה ב**** על מנת לסכם את הסדרי השהות בחגים הקרובים.
אני מאשרת לאב לתת לילד, *****, טלפון כשר בו לא ניתן להקליט.
מובהר בזאת לאב, כי ככל ויתברר כי האב הקליט באמצעות טלפון זה את האם או את המתרחש בבית האם, הוא ייקנס באופן משמעותי.
התיק ייסגר"
בעקבות פסק הדין, הגישה המבקשת "בקשה דחופה למתן הבהרה". בסעיף 7 לבקשה עתרה כי:
ביום 10.10.24 הורה ביהמ"ש כמבוקש בסעיף 7 לבקשה.
המשך רקע עובדתי
ביום 17.11.24 ובמסגרת תביעת המזונות (תלה"מ 29001-09-24), ניתנה החלטה בבקשה למזונות זמניים, בה חויב המשיב במזונות ומדור זמניים עבור הקטינים.
ביום 24.11.24 הגישה המבקשת כאמור בקשה למתן "צו למדור שקט ושליו".
טענות המבקשת
במהלך נישואיי הצדדים חוו המבקשת והקטינים אירועים פוגעניים ואלימים מצד המשיב.
המשיב מפר באופן שיטתי את צו ההגנה שניתן נגדו במסגרת ההליכים שהתקיימו בביהמ"ש לענייני משפחה בפ"ת.
המשיב הוא אדם בעל אופי אלים, בכל מקרה שישנה אינטראקציה בין הצדדים לשם העברת הקטינים, המשיב מתנהג באופן אלים.
לשם שמירה על טובת הקטינים יש ליצור עבורם ועבור המבקשת מרחב בטוח.
המשיב אינו מתגורר בדירת הצדדים מזה מספר חודשים והיא אף עתידה להימכר בקרוב, משכך אין מדובר בהרחקתו מהדירה בה הוא חי היום.
לאור האמור, יש ליתן צו מניעה קבוע להרחקת המשיב מדירת מגורי המבקשת, לאסור עליו להימצא 500 מטר מדירת הצדדים, לאסור עליו למנוע או להכביד שימוש בדירת הצדדים ע"י המבקשת, לאסור עליו להטריד או לפגוע בפרטיותה של המבקשת בכל דרך.
טענות המשיב
המבקשת מסיתה את הקטינים כנגד המשיב.
המשיב מעולם לא הפר את צו ההגנה שניתן כנגדו בשום צורה. למשיב אין כל אינטראקציה עם המבקשת למעט הבסיסית ביותר בעניין הקטינים.
המבקשת לא הוכיחה כל אלימות של המשיב נגדה או נגד הקטינים.
המבקשת אינה מעוניינת בפתרון הסכסוך ואף דחתה הצעות של ביהמ"ש לפתרונות זמניים.
בשל העובדה כי היישוב בו מתגוררים הצדדים נמצא באזור *****, לא ניתן מסיבות ביטחוניות לקיים את צו ההרחקה כלשונו, דהיינו הרחקת המשיב 500 מטר מדירת הצדדים.
לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומרים שהונחו לפני ביהמ"ש, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה למתן צו מניעה קבוע או זמני להרחקת המשיב מדירת הצדדים, הכל מן הנימוקים המפורטים להלן.
צו הרחקה לצורך מדור שקט ושליו – מתווה נורמטיבי
הזכות למדור טומנת בתוכה את הזכות למגורים שקטים ושלווים. מכוח זכות זאת זכאים בן/בת הזוג והילדים לקבל צווים בעניין. צו הרחקה נועד לאסור את כניסת בן/בת הזוג לדירת בני הזוג וזאת מכוח הזכות למדור של בן/בת הזוג והילדים, והוא יציר הפסיקה.
פסק הדין המנחה לעניין צו מניעה האוסר כניסת בן זוג לדירת המגורים הוא ע"א 192-82 אריה סדן נ' פביאן סדן, פ"ד לו(4) 169 (להלן: "פרשת סדן").
בתלה"מ 12190-08-23 פלונית נ' פלוני (נבו 29.5.2024) פורטו התנאים אותם נדרש ביהמ"ש לבחון טרם מתן הצו ע"פ פרשת סדן:
"פסק הדין המנחה לעניין צו מניעה האוסר על בן זוג להיכנס לדירת המגורים הינו ע"א 192/82 סדן נ' סדן פ"ד ל"ו 4 (169) בפסק דין זה נקבעו התנאים אותם נדרש בית המשפט לבחון טרם מתן צו כדלקמן:
1 . סכנה מוחשית מיידית לבת/בן הזוג.
2. מעשי אלימות שהוכחו בעלי חומרה מיוחדת.
3. הוכחת הגורם האחראי למריבות ומועד התחלתן.
4. במקרים חריגים אלימות נפשית תיחשב גם היא כבסיס למתן צו.
5. ניתן לתת צו גם בתביעה למדור שקט של הילדים בכדי למנוע סיכון חמור לנפשם או לגופם.
6. הצו יינתן לתקופה קצובה נוכח כיבוד זכויות הקניין של בן הזוג בדירה.
תנאים אלה אוזכרו גם במ"א (י-ם)) 268/95 לוגסי נ' לוגסי ) נ"ו 2,עמוד 122) ונוסף על כך נקבע כי מתן צו למניעת כניסת בן זוג לדירה הוא סעד מרחיק לכת ויש לנהוג בו זהירות יתירה."
מתן צו זמני להרחקת אחד מבני הזוג מהבית הוא צעד דרסטי הפוגע משמעותית בזכותו של בן הזוג המורחק ועל כן לא יינתן צו כדבר שבשגרה:
"צו זמני המרחיק את אחד מבני הזוג מהבית הינה צעד דרסטי, הטומן בחובו פגיעה משמעותית בבן הזוג אשר נגדו הוצא הצו. לא בכדי נאמר בהקשר זה לא פעם כי צו זמני להרחקת בן זוג מהבית לא יינתן כדבר בשגרה, כי פגיעתו של צו כזה קשה ומרחיקת לכת, וכי יש לנהוג בו לכן בזהירות (ראו למשל: ע"א 352/84 איזסק נ' איזסק, פ"ד לט(1) 186, 191 (1985))"
ר' בע"מ 62/08 פלוני נ' פלונית (נבו 14.4.2008)
מתן צו קבוע ללא הגבלת זמן יינתן רק במקרים יוצאי דופן כאשר אין פתרון אחר למניעת הטרדות ומעשי אלימות וכאשר נראה שאין סיכוי, כלל, שבן המשפחה האלים, המורחק מביתו, ישוב מדרכו הרעה:
"צו המונע באופן מוחלט וללא קץ את כניסתו של בן זוג לדירת בני הזוג יינתן רק במקרים יוצאי דופן כאשר אין פתרון אחר למניעת הטרדות ומעשי אלימות מצד בן זוג אחד כלפי משנהו אלא באמצעות מתן הצו, וכאשר נראה שאין סיכוי, כלל, שבן המשפחה האלים, המורחק מביתו, ישוב מדרכו הרעה ויחדל מאלימותו הקשה"
ר' עמ"ש (מחוזי ירושלים) 543/09 פלוני נ' פלונית (נבו 4.5.2010)
מן הכלל אל הפרט
מדור שקט ושליו עבור הקטינים
צו ההגנה (אשר ניתן בהסכמת הצדדים) במסגרת תיק ה"ט 14624-09-24, קבע במפורש כי הוא אינו חל על הקטינים. מכאן שבזמן שניתן הצו לא נשקפה סכנה לקטינים שהצדיק זאת.
למשיב קבועים זמני שהות עם הקטינים (ר' ס' 15 להחלטה למזונות זמניים). ככל שהמשיב היה מהווה סכנה לקטינים, לא היה עולה על הדעת כי יקיימו עמו זמני שהות שבמסגרתם הם אף לנים בביתו.
המבקשת לא הוכיחה כי נשקפת לקטינים סכנה חמורה המצדיקה מתן צו נגד המשיב בעניינם. יצוין כי, לא הוכחה כלל וכלל טענה כלשהי לאלימות של המשיב כלפי הקטינים.
מדור שקט ושליו עבור המבקשת
כאמור לעיל, צו ההגנה במסגרת תיק ה"ט 14624-09-24 ניתן בהסכמת הצדדים, ולא על סמך החלטה שיפוטית שהתקבלה לאחר שקילת טענות הצדדים.
עיון בפסק הדין שניתן בתיק ה"ט 14624-09-24, לא מעלה כי נקבעו קביעות כלשהן בדבר מסוכנות מוחשית של המשיב נגד המבקשת.
גם פסק הדין בבקשת ה"ט 78351-07-24 לא יוחסה למשיב מסוכנות – או סכנה מוחשית נשקפת, או אלימות בדרגה חמורה, אם כי לא נעלמה מעיני קביעת ביהמ"ש כי המשיב נשמע מאיים בהקלטה שהשמיע הוא עצמו. עם זאת, יש להביא בחשבון את חלוף הזמן וכן את העובדה כי הצו שניתן בחודש 08/24 יפים לאותם זמנים, ונראה כי אינם רלוונטיים בחלוף 5 חודשים.
כמו כן, הצו השני שניתן בחודש 09/24 ניתן בהסכמת הצדדים ולא תוך קביעות המייחסות למשיב מסוכנות. בנוסף, הוראות האוסרות על המשיב להקליט את הקטינים ניתנו בפסק הדין בה"ט מחודש 09/24, כך שלא צפוי כי הוא יפעל בניגוד להוראות בימ"ש.
לצדדים טענות סותרות לגבי הגורם האחראי לסכסוך ביניהם, ואין בפני הוכחה מי מהם אחראי לסכסוך או להסלמתו.
בבקשת ההבהרה שהגישה המבקשת בתיק ה"ט 14624-09-24, טענה המבקשת בעצמה כי לא פירטה בבקשה את ההפרות שביצע המשיב (ר' ס' 5 לבקשת ההבהרה). ההחלטה מיום 10.10.24 בבקשה אין בה להעיד בצורה כלשהי בדבר אותה מסוכנות לכאורה לה טוענת המבקשת כיום.
מהאמור לעיל עולה כי לא התקיימו התנאים הקבועים בפסיקה לצורך מתן צו הרחקה נגד המשיב (לא צו זמני וקל וחומר שלא קבוע), וזאת בין היתר בשים לב לכך שהצו יינתן במשורה ולא כדבר שבשגרה.
יתר על כן, יש ליתן את הדעת לכך שהמשיב מורחק מן הבית כבר מיום 1.8.24 כאשר הפסיקה קובעת כי גם אם מתקבלת בקשה כגון דא, היא תינתן במשורה והצו יהיה מוגבל בזמן. בהינתן כי המשיב הורחק מהבית פרק זמן ארוך מאוד, ובהינתן כי לא הוכחה מסוכנות כלפי מי מבני הבית, איני רואה מקום ליתן צו מניעה שיאפשר מדור שקט ושלו, כאשר המשמעות דה פקטו הינה כי המשיב מחוץ לביתו תקופה נוספת מעבר ל-5 חודשים שהוא אינו שם ונמנע ממנו השימוש בקניינו.
למעלה מן הצורך יצוין גם כי המבקשת לא הביאה טענות או הוכחות לכך שבמהלך 5 החודשים האחרונים המשיב היווה איום עליה או על הקטינים באופן שימנע ממנו לשוב לביתו.
סיכום
לאור המפורט לעיל, הבקשה למתן צו מניעה מתוקף הזכות למדור שקט ושליו – נדחית.
לנוכח מחדלו של המשיב והצורך בדיון בבקשתו לביטול החלטה מיום 9.12.24, על אף דחיית הבקשה לצו מדור שלו לשקט, איני עושה צו להוצאות.
לצורך הגדלת מאגר פסקי דין והחלטות של בימ"ש לענייני משפחה, החלטה זו תפורסם תוך השמטת כל פרט מזהה של הצדדים, אלא אם תוגש התנגדות, שאז אבחן הדברים.
יובא לעיוני ביום 28.1.25.
ניתנה היום, כ' טבת תשפ"ה, 20 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.
