בפני
כב' השופטת ריבי לב אוחיון
מבקשת
פלונית ת"ז 053619185
ע"י ב"כ עוה"ד שלום פוריס
נגד
משיב
פלוני ת"ז 011929320
ע"י ב"כ עוה"ד ריקי אופק אבן צור
פסק דין
פסק דין זה עניינו בבקשה לאישור פסק בוררות ובבקשה לביטול פסק הבוררות.
העובדות הצריכות לעניין ושאינן שנויות במחלוקת
המבקשת והמשיב (להלן: "הצדדים") הינם אם ובנה, כאשר לפני כ-15 שנים מכרה המבקשת את דירתה שבשכונת ***** בירושלים, ותמורת המכר הוחזקה בידי המשיב, אשר היה אמון על שמירתה ורכישת נכס חלופי למבקשת באמצעות כספי התמורה.
המשיב לא רכש למבקשת מקום מגורים ולא השיב לה כספיה (כך עולה מפסק הבוררות וכך עלה במסגרת הליך זה) ובעקבות זאת נתגלעה מחלוקת בין הצדדים, ולכן הם פנו להליך בוררות.
ביום 19.7.23 (א' לחודש אב התשפ"ג) חתמו הצדדים על "שטר בוררין" בו הסמיכו את הרב **** כבורר בעניין " הסכמים וממונות וכספים שביניהם" (להלן: "שטר הבוררין" ו"הבורר", בהתאמה).
ביום 14.8.23 (כז' לחודש אב התשפ"ג) נתן הבורר "פסק דין חלקי" (להלן: "פסק הבוררות"), וזהו הפסק:
פסק דין חלקי
בדו"ד שבין הגב' *** תחי' לבין בנה האדון הנכבד *** הי"ו, בעניין הסכמים וממונות וכספים שביניהם. לאחר קבלת קניין, חתימה על שטר בוררים ושמיעת טענות הצדדים, הוחלט כדלהלן:
האדון הנכבד *** קיבל את מלוא התמורה ממכירת דירת אימו גב' *** ברחוב *** בשכונת *** ירושלים. הוא פעל בשליחות אימו כדי למנף ולמצות את הרווחים האפשריים בצורה מיטבית. דינו בכל ענייני הכסף הנ"ל, הוא כדין שליח כמבואר בשולחן ערוך ובפוסקים.
המציאות הוכיחה שאין מי מילדי הגב' *** או משאר בני המשפחה שמסוגל לשאת בצורה רצופה ואחראית בעול הטיפול השוטף וריכוז המידע והנתונים במצב בריאותה המורכב של גב' *** תחי'. דבר זה גורם לאי סדר, בלבול ומצב מדורדר שיכול להגיע לסכנת חיים ח"ו. אני ממנה את גב' *** לרכז את כל הטיפול וההחלטות הרפואיות ולהיות בקשר עם כל הנוגעים בדבר. יש לפנות לגב' *** בדחיפות בתוך יומיים, ולהתחיל בטיפול בגב' *** תחי'. כל מסמך רשמי, משפטי, ו/או יפוי כוח וכו', שנצרך עבור הטיפול בגב' *** תחי', יטופל ע"י עו"ד שלום פוריס מרחוב כנפי נשרים 15 טל' 02-6537777 ו/או על ידי מי מטעמו.
האדון הנכבד *** יקנה להם הגב' *** דירת ארבעה חדרים שתירשם על שמה.
האדון הנכבד *** ירהט את הדירה באופן מושלם ומכובד בכל הנצרך למגורי אימו מיד כאשר יתאפשר לה להיכנס לגור בדירה.
מקום המגורים של הגב' *** יוכרע לאחר קבלת חוות דעת של גב' *** ובהתאם למצבה של גב' ***.
בתוך שבועיים יפקיד האדון הנכבד *** סך 400,000 ₪ בגמ"ח *** בבנק מזרחי טפחות *** ע"ש ***.שאר סכום עלות הדירה יופקד בגמ"ח או ישולם לדירה שתימצא מתאימה בתוך שנה. הגמ"ח יקבל הוראות מהח"מ בלבד איך לפעול בעניין הכספים המופקדים עבור הגב' ***.
הערת אזהרה תירשם על שמו של האדון הנכבד *** בנכס ב*** לטובת הגב' *** להבטחת זכויותיה. הטפול ברישומים החוקיים וייצוג כל עניינה וזכויותיה הממוניות של גב' כפי שפוסק הח"מ, יבוצע ויפוקח ע"י עו"ד שלום פוריס ו/או מטעמו. פסק הדין יועבר לעו"ד פוריס.
בכל עניין ו/או בירור נוסף שבין הצדדים, שנובע מהדו"ד הנ"ל והמסתעף, יחזרו הצדדים לח"מ.
ההליכים שבפניי
ביום 15.1.24 הוגשה בקשה כאן לאישור פסק הבוררות (ת"ב 35014-01-24).
ביום 16.1.24 ניתנה החלטת כב' השופטת א' בן דור ליבל (שדנה בהליך לפניי), בה נתבקשה הבהרת המבקשת לאמור בסע' ב' לפסק הבורר.
בעקבות החלטה זו, ביום 3.3.24 (כג' לחודש אדר א' התשפ"ד), ניתנה החלטה נוספת של הבורר (להלן: "החלטה נוספת של הבורר") כדלהלן:
החלטה
בהמשך לפסה"ד החלקי מיום כ"ז אב תשפ"ג 14/8/23, לאחר שעו"ד פוריס פנה אלי בעקבות החלטת בימ"ש לענייני משפחה מיום 16/1/24. לאור העובדה שהתברר לי שהגב' ***** תחי' לא הגיעה לעמק השווה ולעבודה משותפת עם הגב' ******. הגב' ***** מינתה את אחותה הגב' ***** תחי' כמיופת כוח במסגרת יפוי כוח מתמשך.
הגב' ***** הודיעה לי שהוראות פסה"ד החלקי מקובלות עליה.
לכן אני מורה לעו"ד שלום פוריס להמשיך ולפעול ליישום וביצוע פסה"ד החלקי, וככל שיידרש.
אח"כ, ומאחר שהאמור בסעיף ב' לפסק הבוררות (המצוין לעיל), ואשר קובע הלכה למעשה, מעין מינוי אפוטרופוס למבקשת, בהחלטה שנייה של ביהמ"ש מיום 5.3.24 צורף להליך ב"כ היועמ"ש במשרד הרווחה.
ביום 9.4.24 הוגשה עמדת ב"כ היועמ"ש, ועיקריה לענייננו הם כי אף אם הבורר לא השתמש באופן מובהק במונח "אפוטרופוס", הרי שפסק הבוררות קובע פעולה של מינוי אפוטרופוס למבקשת, בניגוד להוראות הדין. כן צוין כי המבקשת ערכה יפ"כ מתמשך אשר טרם הופעל.
ביום 18.4.24 הגיש המשיב במסגרת ההליך לאישור פסק הבוררות, בקשה שכותרתה "בקשה לארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק הבורר ו/או מתן תגובה לגופו של עניין". בבקשה הפנה המשיב להוראות החוק, ועתר לקבלת ארכה לצורך הגשת בקשה "לדחייה על הסף" של הבקשה לאישור פסק הבוררות, ובמידה שבקשתו זו תידחה, ביקש ליתן לו ארכה להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות.
ביום 20.4.24 ניתנה החלטה ע"י כב' הרשם הבכיר שי צרפתי (להלן: "הרשם הבכיר"), כי יש לצרף את עמדת הצד שכנגד.
ביום 1.5.24 ולאחר שהמשיב הגיש הבקשה בשנית לה צירף את הסכמת המבקשת לארכה (הסכמה שניתנה באמצעות דואר אלקטרוני), ניתנה החלטה ע"י כב' הרשם הבכיר הנעתרת לבקשת המשיב להארכת מועד.
מאחר שישנה מחלוקת בעניין היכולת של המשיב להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות והמבקשת טוענת כי המועדים חלפו, להלן תובא ההתכתבות שבין ב"כ הצדדים:
ביום 4.6.24 ולאור בקשת המבקשת לקצוב את המועד לארכה שניתנה למשיב, ניתנה החלטה ע"י כב' הרשם הבכיר, כי בשל חוסר הבהירות לגבי הארכה שניתנה למשיב, הארכה היא עד ליום 6.6.24.
ביום 5.6.24 הגיש המשיב בקשה " לדחיית הבקשה לאישור פסק בורר על הסף ובקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק בורר".
ביום 6.6.24 הגישה המבקשת הודעה, בה טענה כי לא הוגשה התנגדות כדין לאישור פסק הבוררות ולא ניתן להחליפה בבקשה לדחייה על הסף.
ביום 25.6.24 הוגשה תגובת המבקשת בה טענה בין, היתר, כי המועד להגשת התנגדות לבקשה לאישור פסק הבוררות חלף. באותו היום, הוגשה בקשה ע"י המשיב, בה נטען כי לאור החלטת כב' הרשם הבכיר מיום 1.5.24, לרשות המשיב עשרה ימים לצורך הגשת בקשה לביטול פסק הבוררות.
ביום 2.7.24 הוגשה תגובת המבקשת, בה נטען כי המועדים להגשת התנגדות לאישור פסק בוררות הם קשיחים וככל שלא הוארך המועד, הפגם אינו ניתן לתיקון.
ביום 17.7.24 נקט המשיב בהליך חדש בו עתר לביטול פסק הבוררות (ת"ב 35622-07-24).
ביום 18.7.24 נקבע מועד לדיון בבקשות וצוין בהחלטה כי הדיון יעסוק גם במחלוקת הנוגעת למועד הגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות.
ביום 19.1.25 התקיים דיון במעמד הצדדים, בו הפניתי לצדדים שאלות והם השיבו, וכן המבקשת טענה כי המשיב הפסיד ההזדמנות להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות, מאחר שלא הגישה במועדים הקבועים בחוק (להלן: "הדיון").
פסק דין זה עניינו אפוא בשני נושאים מהותיים לפי חוק הבוררות. האחד לגופו של עניין ובאופן מהותי – קרי אישור פסק הבוררות מחד אל מול הבקשה לביטול פסק הבוררות מאידך, והשני לעניין המועדים, באשר ידוע כי בכל הנוגע לבקשה לביטול פסק בוררות הוראות החוק נוקשות ואינן מאפשרות סטייה מסד הזמנים, אלא במקרים חריגים ומטעמים שירשמו.
מועד הגשת הבקשה לביטול פסק הבוררות
לכתחילה המשיב לא הגיש בקשת ביטול לפסק הבוררות במועדים הקבועים לכך בחוק, כאשר פסק הבוררות ניתן ביום 14.8.23, ובפועל הוגשה בקשה לביטולו רק ביום 17.7.24.
בשונה מבקשות ארכה רגילות-טכניות, במקרים של בקשות למתן ארכה בבקשה לביטול פסק בוררות הבקשה היא מהותית, והדיון בבקשה מהותי ולא טכני. משמעות אי הגשת בקשה לביטול פסק הבוררות במועד הקבוע בחוק הינה הסכמה לפסק הבוררות.
מאחר שפנייה לבוררות הינה וולונטרית, כאשר הצדדים בוחרים בעצמם את זהות המגשר ותוחמים את גדרי המחלוקת, ומשמעות הדברים הינה שהם סומכים ידם על המגשר, ומעדיפים ברירה זו על פנייה לערכאות משפטיות, חזקה כי הם מסכימים לפסק הבורר, וכי אי הסכמה ובקשה לביטול פסק בוררות יש להשמיע בשלב מוקדם לאחר שניתן.
לכן, כאשר מוגשת בקשה מאוחרת לביטול פסק בוררות, ביהמ"ש ידון בה באופן מהותי, יבחן את נסיבות הגשתה באיחור וינמק החלטתו, תוך שיביא בה טעמים מיוחדים, אם מצא להיעתר לבקשה.
מתווה נורמטיבי
סעיף 27(א) לחוק קובע כי, בקשה לביטול פסק בוררות תוגש בתוך 45 יום ממועד מתן הפסק או מהיום שנמסר הפסק. ביהמ"ש מוסמך להאריך את התקופה "מטעמים מיוחדים שיירשמו":
"לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמישה יום מיום מתן הפסק, אם ניתן בפני המבקש, או מהיום שנמסר למבקש, על ידי הבורר או על ידי בעל-דין, העתק הפסק, אם ניתן שלא בפניו; בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה, אף אם כבר עברה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובכל מקרה שהוגשה בקשה לאישור של פסק בוררות-חוץ "
וכן ר' תקנה 10 לתקנות סדרי הדין בעניני בוררות, תשכ"ט-1968:
"המשיב רשאי להתנגד לאישור פסק בוררות בדרך בקשה לביטולו, תוך חמישה עשר ימים מיום שהומצאה לו ההודעה האמורה בתקנה 8, ובלבד שלא יאחר מן המועד הקבוע בסעיף 27 לחוק; לא התנגד כאמור, יאשר בית המשפט או הרשם את הפסק ואין צורך לשמוע את בעלי הדין ."
הארכת מועד תינתן, כאשר שוכנע ביהמ"ש כי ישנו טעם מיוחד בעל עוצמה ניכרת, המסביר את העיכוב שחל בנקיטת הליך ע"י בעל דין והדברים אמורים ביתר שאת בהליכי בוררות:
"הסדרים אלה מצדיקים הארכת מועד אך במקרים בהם שוכנע בית המשפט כי ישנו טעם ממשי מיוחד המצדיק את האיחור. נדרש טעם בעל עוצמה מיוחדת להצדקת האיחור, כאשר בהפעלת שיקול הדעת מתמודדים, מצד אחד, האינטרס הציבורי להבטיח את תקינות הליכי השיפוט ויעילותם, ומצד שני ההכרה כי קיימים אילוצים אנושיים חריגים שראוי להתחשב בהם בנסיבות מסוימות כעילה לאיחור במועד, ובצידם החשיבות שיש לייחס לזכותו הבסיסית של בעל דין להביא את עניינו להכרעה בבית המשפט, בבחינת זכות הגישה לערכאות. נקודת האיזון בין ערכים אלה מצדיקה הארכת מועד רק מקום שקיים טעם מיוחד אמיתי ובעל עוצמה ניכרת המסביר את העיכוב שחל בנקיטת הליך על-ידי בעל דין. הדברים מקבלים משנה תוקף בענייני בוררות, בהם קיים אינטרס ציבורי מובהק לסיים באופן מהיר ויעיל את הליכי הבוררות"
רע"א 10753/05 יצחק חסן נ' יחיאל בן חמו (נבו 5.4.2007)
"טעמים מיוחדים", הם נסיבות אובייקטיביות או אילוצים שאינם בשליטת בעל דין, להבדיל מנסיבות סובייקטיביות כגון רשלנות או טעות בחישוב מועדים:
"כידוע, חוק הבוררות מסמיך את בית המשפט להאריך את המועדים שנקבעו בחוק "מטעמים מיוחדים שיירשמו" [סעיף 27(א) לחוק הבוררות, המקביל לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984]. "טעם מיוחד" צריך להיות טעם בעל עוצמה מיוחדת ולנבוע, ככלל, מנסיבות אובייקטיביות או מאילוצים שאינם בשליטתו של בעל הדין, ולא מנסיבות סובייקטיביות כגון רשלנות או טעות של בעל הדין בחישוב המועדים"
רע"א 4198/10 חיים איבגי נ' רחל תהילה גבאי (נבו 25.12.2012)
מן הכלל אל הפרט
לאור האמור לעיל, התאריך ממנו החל מניין 45 הימים לצורך הגשת בקשת הביטול הוא יום 14.8.23, הוא היום בו ניתן פסק הבוררות.
כאמור לעיל, הבקשה הראשונית הנוגעת (בין היתר) להארכת מועד לצורך הגשת בקשה לביטול פסק הבוררות הוגשה רק ביום 18.4.24, דהיינו, שמונה חודשים לאחר מתן פסק הבוררות.
עד כה, אילו היתה שאלת הארכה נתונה להחלטתו של ביהמ"ש וללא הסכמה דיונית בין הצדדים, ספק אם היה מתאפשר למשיב להגיש בקשתו באיחור של 8 חודשים.
ואולם, לפי החלטת כב' הרשם הבכיר מיום 1.5.24, הוארך המועד להגשת בקשה לביטול פסק הבוררות, כאשר עיון בהתכתבות שבין הצדדים מעלה כי ניתנה הסכמה להגשת הבקשה באיחור.
משכך, וחרף הוראות הדין הנוקשות בעניין מועד הגשת בקשה לביטול פסק בוררות, משעה שישנה הסכמה דיונית שאושרה, אין בידי כדי לקבל הטענה כי יש לדחות את הבקשה לביטול פסק הבוררות משום הגשתה באיחור.
מכאן אעבור לדיון בבקשות לאישור וביטול פסק הבוררות.
הבקשה לאישור פסק הבוררות אל מול הבקשה לביטול פסק הבוררות
ראשית כל יוער הברור מאליו, כי ביהמ"ש אינו משמש "חותמת גומי" לאישור פסק בוררות, אף במקרים בהם לא הוגשה בקשה לביטול פסק הבוררות או דחייה של בקשה כזו:
"אולם, בית המשפט איננו "חותמת גומי". גם כאשר לא מוגשת בקשה לביטולו של פסק הבוררות או כאשר נדחית בקשה לביטול, אין הדבר מוביל מניה וביה לאישורו (ראו: ע"א 633/75 מדינת ישראל נ' הלוי, פ"ד לא(3) 339, 343 (1977)). כך לדוגמה, בית משפט זה קבע כי אין לאשר פסק בוררות כאשר חלפו כעשרים שנה ממועד מתן פסק הבוררות ועד הגשת בקשת האישור (רע"א 5793/05 אגודת בית הכנסת הגדול "שונה הלכות" נ' עירית נתניה [פורסם בנבו] (11.9.2007))."
רע"א 4479/19 מוחמד בורקאן נ' מוסא אבראהים מהלווס (נבו 15.12.2019), נקבע כי,
סעיף 26(ב) לחוק קובע כי: " לא יבטל בית המשפט את פסק הבוררות כולו, אם ניתן לבטלו בחלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר."
יש להעדיף שימוש באפשרויות הקבועות בסעיף 26(ב) לחוק על פני ביטול פסק הבוררות כולו:
"הוראת סעיף 26(ב) לחוק קובעת כך: "לא יבטל בית המשפט את פסק הבוררות כולו, אם ניתן לבטלו בחלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר". הוראה זו מנחה את בית המשפט להעדיף כל אחת מהאפשרויות – ביטול חלקי, השלמה, תיקון או החזרה לבורר – על פני ביטול פסק הבוררות כולו. הכלל הוא אפוא כי יש ללכת "מן הקל אל הכבד", כאשר ביטול פסק הבוררות כולו צריך להיות שמור למקרים שבהם לא ניתן להותיר אותו על כנו או לתקן את הפגם שבו… תכליתה של הדרישה להימנע ככל הניתן מביטול פסק בוררות כליל, הינה בהגנה על חיוניות מוסד הבוררות…"
רע"א 18749-09-24 משה אליעזר ספרין נ' אהרון וולק (נבו 13.1.2025)
לפי האמור בסעיף 24 לחוק הבוררות הרי שגם אם נפל פגם בפסק בוררות, אין חובה לבטלו כליל וניתן לנקוט בשיטת "עקרון העיפרון הכחול" (שאול מדיני החוזים) ולבטל חלקים מסוימים בפסק, במטרה להתערב כמה שפחות באוטונומיה של הצדדים וברצונם.
טענות המשיב בבקשתו לביטול פסק הבוררות
לטענת המשיב, יש לבטל את פסק הבוררות מכוח מספר עילות הקבועות בסעיף 24 לחוק כמפורט להלן:
סעיף 24(3) לחוק – " הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות".
סעיף 24(9) לחוק – " תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור.
הבורר חרג מסמכותו כאשר קבע בפסק הבוררות מי ינהל את ענייניה של המשיבה לרבות ענייניה המשפטיים.
במסגרת סעיף ב' לפסק הבוררות, מינה הבורר "אפוטרופוס" למשיבה וכן עו"ד לטיפול בענייניה המשפטיים של המשיבה וזאת בניגוד לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב -1962, אשר גם בא לידי ביטוי בעמדת ב"כ היועמ"ש. כן טען המשיב כי ככל שהבורר סבר כי המבקשת נעדרת כשרות משפטית, הכיצד חתמה וניהלה הליכי בוררות במצב כזה.
סעיף 24(10) לחוק – " קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד ."
לטענת המשיב, במסגרת פסק הבוררות ניתנו הוראות סותרות – מצד אחד נקבע כי על המשיב לרכוש למבקשת דירה ומצד שני להפקיד כספים עבורה בגמ"ח.
כן טען המשיב כי במסגרת פסק הבוררות ניתנו הוראות לא חוקיות (בסעיף ו' לפסק הבוררות) – שכן הנכס המוזכר בסעיף זה רשום ע"ש המשיב ואשתו, ומאחר שלא התקבלה עמדת אשת המשיב הרי שמדובר בפגיעה בזכויותיה הקנייניות וכן בזכויות הבנק שלטובתו רשומה משכנתא בנכס.
במעמד הדיון העלה המשיב אי אילו טענות חדשות, כגון: פסק הבוררות נחתם לפני שהמבקשת חתמה על שטר הבוררות (ר' עמ' 5, ש' 10), הבורר עסק בעניינים שלא הוסכם לגביהם (ר' עמ' 8, ש' 3 ו-28), רישום הערת אזהרה על הבית לא דובר מלכתחילה ולא הולם את מטרם הבוררות (ר' עמ' 10, ש' 21-24), לפרו' הדיון מיום 19.1.25.
לגופו של עניין-
עיון בפסק הבוררות ובטענות המשיב בבקשתו לביטול פסק הבוררות מעלה כי ישנו צורך בביטול מס' סעיפים בו, בהם פעל הבורר בחוסר סמכות, דבר שעלה באופן משתמע, מהחלטת ביהמ"ש מיום 16.1.24, בתיק בו הוגשה הבקשה לאישור פסק הבוררות וכך נכתב:
"טרם קבלת עמדת המשיב לבקשה תואיל המבקשת להבהיר בתוך 10 ימים את סעיף ב' לפסק הבורר שאישורו מבוקש, וכן ליתן עמדתה בשאלת הצורך בצירוף ב"כ היועמ"ש (רווחה) כמשיב לבקשה".
בהמשך הוגשה עמדת ב"כ היועמ"ש לממשלה (רווחה) כמצוין ברישא לפסק הדין.
סעיף 24 לחוק הבוררות מונה את המקרים בהם ניתן לבטל פסק בוררות, במלואו או בחלקו:
"בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין (בחוק זה – בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה:…"
בסעיף ב'+ד' לפסק הבוררות, דה פקטו מינה הבורר "אפוטרופוס" למבקשת. הבורר פעל בניגוד להוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב -1962, וכל האמור ב:"פרק שלישי: האפוטרופוסים על פי מינוי" (העניין בא לידי ביטוי בעמדת ב"כ היועמ"ש מיום 9.4.24).
בין לבין ביום 3.3.24 ניתנה ההחלטה הנוספת של הבורר. כאמור לעיל, החלטה זו לא שינתה דבר מפסק הבוררות למעט זהות האדם שיטפל בענייניה של המבקשת (הגב' ***** במקום הגב' *****).
אינני רואה להכביר מילים בעניין הוראות סעיף ב'+ד' לפסק הבוררות. הבורר הפעיל סמכות שאינה מוקנית לו אלא לבימ"ש בלבד.
הלכה למעשה הופקעה זכותה החופשית של המבקשת לנהל את ענייניה והוקנתה לגורם אחר בבחינת אפוטרופוס לענייניה הכלכליים ורפואיים. כידוע, מינוי אפוטרופוס לאדם משמעותו שלילת יכולת הבחירה ופגיעה קשה באוטונומיה שלו, ולכן כאשר בימ"ש נדרש לבחון בקשות למינוי אפוטרופוס לאדם, יבקש חוו"ד של גורמי מקצוע ועמדת ב"כ היועמ"ש לממשלה במשרד הרווחה והשירותים החברתיים. לעיתים ימנה בימ"ש לאדם אפוטרופוס לדין וכן יקיים דיון במעמד הצדדים ע"מ להגיע למסקנה הנכונה עבור האדם.
משהסמכות למינוי אפוטרופוס אפוא נתונה לבית משפט בלבד, דינם של סעיף ב'+ד' לפסק הבוררות להתבטל.
אדגיש, כי יותר מסביר להניח שלתוצאה זו היה מגיע ביהמ"ש גם אלמלא הוגשה הבקשה לביטול פסק הבוררות (ר' האמור לעיל).
עיון בהוראות סעיפים ג' ו-ה' לפסק הבוררות מעלה כי הן אינן סותרות זו את זו.
סעיף ג' קובע כי, המשיב ירכוש למבקשת דירה ארבעה חדרים וירהט אותה וכי הדירה תירשם ע"ש המבקשת.
סעיף ה' קובע כי, על המשיב להפקיד 400,000 ₪ בגמ"ח, כאשר שאר הסכום עלות הדירה יופקד בגמ"ח או ישולם לדירה שתימצא מתאימה. הגמ"ח יפעל בכספים שאצלו בהתאם להוראות הבורר.
יוזכר כי בין הצדדים מחלוקת כספית כפי שהובא לידי ביטוי בפסק הבוררות והמשיב חייב למבקשת כספים. בפני הבורר עמד המידע הנוגע לכספים שהחזיק בהם המשיב והם שייכים למבקשת. לאחר שבחן את הדברים מצא הבורר כי על המשיב הן לרכוש למבקשת דירה והן להפקיד כספים שישמשו אותה במהלך חייה. מכל מקום, ככל שלצדדים שאלות בעניין זה עליהם לפנות אל הבורר.
בעניין סעיף ו' רישא לפסק הבוררות הוא עוסק ברישום הערת אזהרה לטובת המבקשת בחלקו של המשיב בנכס ב*****: " הערת אזהרה תרשם על חלקו של ה"ה ***** בנכס ב***** לטובת הגב' *****, להבטחת זכויותיה ".דהיינו, הרישום אינו עוסק בחלקה של אשת המשיב ככל שיש לה חלק, ואין כל מניעה משפטית לרשום הערת אזהרה על חלקו של המשיב.
לעניין המשכנתא הרשומה לטובת הבנק, לא מצאתי להתערב בסוגיה זו. ברי כי, ככל שיבוקש לבצע את רישום הערת האזהרה לטובת המבקשת והדבר סותר את המשכנתא הרשומה לטובת הבנק, הרי שאין בכך הצדק לבטל את פסק הבוררות, והפיתרון נתון לשק"ד של הבורר.
כן לא מצאתי כי יש במינוי עו"ד פוריס לנהל את ענייני יישום פסק הבוררות משום מינוי בלתי חוקי. מטרת המינוי הינה אכיפה של פסק הבוררות בהתחשב במצבה של המבקשת, וממילא היא עצמה מסכימה לכך, בעצם הגשת הבקשה לאישור הפסק (בהקשר זה יוזכר כי עד כה לא הופעל יפ"כ מתמשך).
בעניין טענותיו של המשיב שהעלה במעמד הדיון, אכן משלא הובאו טענות המשיב קודם לכן אלא במעמד הדיון, הרי שמדובר בהרחבת חזית. שוב נראה היה כי המשיב מנסה לדחות את הקץ ולהימנע מתשלום חובו כלפי אמו שנותרה ללא קורת גג בעוד הוא עשה שימוש בכספי תמורת מכר ביתה אותם קיבל לידיו לפני למעלה מעשור.
למעלה מזו, אף לגופו של עניין אין ממש בטענות המשיב שכן פסק הבוררות נחתם לאחר החתימה על שטר הבוררין (התאריכים צוינו ברישא לפסק דין זה וכן צוינו ע"ג השטר ופסק הבוררות), וכן לא הוכח ולו בבדל ראיה, כי הבורר פסק בעניינים שלא בגדרי המחלוקת שבין הצדדים.
סיכומו של דבר, התרשמתי כי הוראות פסק הבוררות הביאו לידי ביטוי את אופן פירעון חובו של המשיב כלפי המבקשת והבטחת ויישום ביצוע הוראות פסק הבוררות, והמשיב עצמו אישר במעמד הדיון שבפני כי קיבל לידיו את כספי אמו אך לא רכש לה בית ולא השיב לה את כספיה. אמנם מתשובותיו של המשיב ניכר היה כי הוא מנסה לחמוק ממענה ענייני לשאלות שנשאל, אך בסופו של דבר השיב כי הכסף של אמו, המבקשת, בידיו, ראו עמ' 4-6 לפרוטוקול הדיון).
לנוכח כל זאת, דינה של הבקשה לאישור פסק הבוררות להתקבל, למעט ביטול ספציפי של סעיפים ב'+ד' לפסק.
לעניין הבקשה לביטול פסק הבוררות, אף אם הוסכם בין הצדדים על הגשת הבקשה באיחור, דה פקטו הבקשה עצמה נעדרת בסיס, ולתוצאה של מחיקת סעיפים ב'+ד' לפסק הבוררות היה מגיע בית המשפט גם ללא בקשת הביטול.
סוף דבר
הבקשה לאישור פסק הבוררות – מתקבלת באופן חלקי, זאת תוך ביטול סעיפים ב' וד' במלואם.
הבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית, למעט האמור ביחס לסעיפים ב'+ד' לפסק הבוררות.
לנוכח דחיית מרבית בקשתו, יישא המשיב בהוצאות לטובת המבקשת בסך 10,000 ₪.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיקים שבכותרת.
בהתאם להחלטה מיום 3.3.25 פסק דין זה הותר לפרסום בהשמטת כל פרט מזהה.
ניתן היום, י"ח שבט תשפ"ה, 16 פברואר 2025, בהעדר הצדדים.
