בפני
כב' השופט ערן שילה
המערערת:
פלונית ת"ז XXXXXXXXX
נגד
המשיב:
פלוני ת"ז XXXXXXXXX
פסק דין
המדובר בערעור על החלטות רשמת ההוצאה לפועל (כבוד הרשמת גור אריה) מיום 18.11.21 ומיום 25.11.21.
הצדדים הם בני זוג לשעבר. ביום 7.7.16 קבע בית המשפט המחוזי, כי סכום המזונות שנקבע בבית משפט זה ביום 7.4.16 "יישאר על כנו, אך בנוסף לכך יעביר המשיב לקטינים, באמצעות המערערת, את מלוא קצבת הילדים המתקבלת בפועל, ככל שמתקבלת, בידי המשיב מחו"ל". בשנת 2020 פתחה המערערת תיק הוצאה לפועל לגביית המזונות.
ביום 18.11.21 הגישה המערערת בקשה להגדלת החוב בתיק, בה נטען כי הסתבר למערערת כי קצבת הילדים מחו"ל משולמת עד הגעת הקטינים לגיל 20 (ולא עד גיל 18 כפי שסברה) וביקשה להגדיל את החוב בתיק בהתאם.
הבקשה נדחתה בו ביום מבלי לבקש את תגובת המשיב. כבוד הרשמת ניתחה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 7.7.16 וקבעה, כי בית המשפט המחוזי יצר זיקה בין חיוב המזונות (הפוקע בגיל 18) לבין העברת קצבת הילדים מחו"ל ("סכום המזונות שנפסק על ידי בית משפט קמא יישאר על כנו… בנוסף לכך יעביר המשיב לקטינים… את מלוא קצבת הילדים… מחו"ל"), וממילא מעת שפוקע החיוב במזונות בטל גם החיוב להעביר את קצבת הילדים ולפיכך "בהעדר הוראה אחרת זכאית הזוכה לקבלת הקצבה רק עד גיל 18 של הילדים בלבד".
המערערת הגישה בקשה לעיון חוזר, בה טענה כי מדובר בשאלה פרשנית שהיה מקום להפנותה לבית המשפט המחוזי במסגרת בקשת הבהרה לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967. בקשה זו נדחתה בהחלטה מנומקת מיום 25.11.21.
לאחר העיון בהודעת הערעור, בתגובת המשיב ובמכלול החומר שהוגש בתיק זה ובתיקים הקשורים, ובשים לב לסמכויות הקבועות בתקנה 48 לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020 יחד עם תקנה 138 תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 סבורני כי דין הערעור להתקבל.
על פני הדברים שני הצדדים אינם חלוקים על קיומה של זיקה בין חובת המשיב לשלם מזונות לחובתו להעביר את קצבת הילדים שהוא מקבל מחו"ל (ואולי ראוי להזכיר כי הבקשה להגדיל חוב הוגשה במסגרת תיק לגביית מזונות), ולדידי אכן לא יתכן חולק על קיומה של זיקה כאמור.
בכל הנוגע לטיבה של הזיקה ניתן להתייחס לפחות לשלוש אפשרויות תיאורטיות: ראשית, העדר זיקה ישירה בין החיובים וקביעה גורפת לפיה כל עוד משולמת הקצבה על המשיב להעבירה; שנית, זיקה צמודה בין החיובים וקביעה לפיה יש להעביר את הקצבה המשולמת עבור כל קטין רק כל עוד החיוב במזונותיו בתוקף; שלישית, זיקה "רופפת" יותר ולפיה כל עוד קיים חיוב במזונות ילדים יש להעביר את מלוא קצבת הילדים כל עוד היא אכן משולמת.
כאמור, מקובלת עלי קביעת כבוד הרשמת בדבר קיומה של זיקה בין שני החיובים (כאמור, הבקשה להגדלת החוב אף הוגשה ונדונה במסגרת תיק המזונות). הדברים עולים מפסק דינו של בית המשפט המחוזי הן מבחינה לשונית ("סכום המזונות שנפסק על ידי בית משפט קמא יישאר על כנו… בנוסף לכך יעביר…") והן מבחינה תכליתית: גם כיון שקצבת ילדים נועדה לספק צרכי ילדים וגם נוכח הוראת בית המשפט המחוזי לפיה "היה ויחול בעתיד שינוי בעניין קצבת הילדים המתקבלת מחו"ל, כי אז היה בכך משום שינוי נסיבות מהותי" הרלבנטית לחיובי מזונות.
עם זאת באשר למידת הזיקה, לדידי סבורני כי הפרשנות המסתברת יותר לפסק דינו של בית המשפט המחוזי היא, שכל עוד קיים חיוב במזונות קטינים (עבור קטינים כלשהם) חייב המשיב להעביר "את מלוא קצבת הילדים המתקבלת בפועל, ככל שמתקבלת, בידי המשיב מחו"ל" (ההדגשה הוספה – ע"ש). בית המשפט המחוזי התייחס להעברת מלוא הסכום שיתקבל ללא חלוקה פנימית בין הקטינים וללא התייחסות לשאלה מי מהם כבר הגיע לגיל 18. אף הנמקתו של בית המשפט המחוזי לגבי עצם העברת קצבת הילדים מחו"ל מתייחסת לתמונה הכוללת "במבט על" ("במתן הוראה זו לקחנו בחשבון, בין היתר, את מצבת החיובים והזיכויים הכספיים הכוללים של שני הצדדים, לרבות אלה הנובעים מפסק דיננו זה, ובכלל זה חיוב המערערת במלוא החזרי המשכנתא"), ואין מדובר בהוראה מובחנת לפיה בשים לב לגובה המזונות שנפסקו בפסק הדין מיום 7.4.16 תתווסף לסכום המזונות המשולם עבור כל קטין קצבת הילדים המשולמת עבורו. סבורני, כי דווקא פרשנות לפיה יש להבחין בין קטינים ורכיבים של הקצבה היא זו שעלולה להוסיף לפסק דינו של בית המשפט המחוזי הוראות חדשות תוצאה ממנה כבוד הרשמת – בצדק – סברה שיש להימנע.
מעבר לצורך אציין, כי לשיטת המשיב בתגובתו לערעור, "הנפקות הכספית" של הערעור "שולית". נטען, כי בגוף המשלם בחו"ל רשומים כעת רק שני ילדים (האחד יליד 2003 והשנייה ילידת 2004), כי הקצבה משולמת רק עבור הילד השני וכי היא תופסק עם הגעת הילד הראשון לגיל 20 (בחודש פברואר 2023). לטענת המשיב, בשלב זה תהיה הבת בת 18 וחודשיים "כך שלפי שיטת המערער, עסקינן בפרק זמן של חודשיים (!) הרלוונטי לערעור דנן". משמעות דברים אלה – ככל שהצלחתי להבין – היא, שלשיטת המערער הוא אכן אמור להעביר את מלוא סכום הקצבה המתקבל לידיו (כל עוד היא מתקבלת) עד להגעת הבת לגיל 18 (בחודש דצמבר 2022) והמחלוקת נוגעת להמשך העברת הקצבה למשך חודשיים נוספים.
ככל שכך פני הדברים – ובית המשפט אינו מביע כל עמדה לגבי הטענות העובדתיות בדבר התנאים והתקופות בהם משולמת קצבת הילדים מחו"ל – גם המשיב לכאורה אינו מתנגד להעברת מלוא הקצבה המשולמת לידיו (ונוכח האמור מעלה מובהר כי הוא הדין למלוא הקצבאות ששולמו לו בפועל עד היום), וכל הנפקות של הערעור נוגעת לתקופה בה משולמת קצבת ילדים רק עבור הבת לאחר הגעתה לגיל 18.
אף לא למותר לציין, כי המשיב הציע – לשיטתו לצרכי פשרה בלבד – לקבוע כי המערערת "תזוכה במלוא סכום קצבת הילדים, אשר הועבר לחשבונו בבנק הדואר בחו"ל, גם אם זו כוללת תשלום בגין ילד שגילו מעל 18 שנה" (בדומה לפרשנות אשר לדעתי היא הראויה לפסק דינו של בית המשפט המחוזי), אלא שהוא הגביל את הצעתו לתקופה בגינה נפתח תיק ההוצאה לפועל ועד למועד בו לשיטתו עברה הבת למשמורתו. אינני סבור שיש לבסס את ההכרעה בערעור על הצעה זו (אף אם היא משקפת לדידי את הפרשנות הראויה לפסק דינו של בית המשפט המחוזי), שכן הטענה בדבר מעברה של הבת להתגורר עם המשיב – מעבר להיותה שנויה במחלוקת לגביה הוגש הליך אחר – חורגת מסוגיית תיק ההוצאה לפועל בו יבוצע פסק הדין הקיים כל עוד לא ניתן פסק דין אחר.
מנגד אינני סבור שנפל פגם בהחלטת כבוד הרשמת מיום 25.11.21 שלא לפנות לבית המשפט המחוזי בבקשת הבהרה לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל. ראשית, סבורני כי ההליך הפרשני הנדרש בכל הנוגע לביצוע פסק הדין משנת 2016 בא בגדרי סמכותה של רשמת ההוצאה לפועל, וכבר נקבע כי "אכיפת החיוב מחייבת את הבנת מהותו ומשמעותו. השלב הראשון באכיפת החיוב הינו שלב ההבנה והפרשנות. כל הפעלה של פסק-דין גוררת אחריה את פרשנותו" (רע"א 6856/93 חוטר נ' מוקד, פ"ד מח(5) 785, 789), וזאת אף אם לדידי יש לנקוט פרשנות שונה במידת מה; שנית, אינני סבור שיש מקום להרחיב לגבי הקושי שנוצר מקום בו בעל דין בהליכי הוצאה לפועל מבקש להגדיל חוב על יסוד פרשנותו לפסק הדין (וממילא לדידו אין מדובר בפסק דין הטעון הבהרה), ולאחר שבקשתו ופרשנותו לא מתקבלות, ולאחר שכבוד הרשמת קבעה מהי לדידה הפרשנות הנכונה, הוא טוען שיש לפנות בעניין זה בבקשת הבהרה; שלישית, לא ניתן להתעלם מהעובדה שמדובר בפסק דין שניתן לפני למעלה משש שנים, כחלק מפרוטוקול דיון שהתקיים בפני הרכב ששניים מחבריו כבר אינם מכהנים בבית המשפט המחוזי (ראו בר"ע (מחוזי ירושלים) 461/08 בלשאי נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל (10.7.08) פסקה 12).
סוף דבר הערעור מתקבל ומובהר, כי חובת המשיב להעביר לקטינים באמצעות המערערת את מלוא קצבת הילדים המתקבלת בפועל, ככל שמתקבלת, בידיו מחו"ל עומדת בעינה כל עוד קיימים קטינים לגביהם קיים חיוב במזונות.
בהתחשב בהיקף המצומצם של ההתדיינות בתיק זה (כאשר במקביל לו מתדיינים הצדדים בהליכים נוספים) ומכלול הנסיבות יישא המשיב בהוצאות המערערת בסך 2,000 ש"ח בלבד.
ניתן היום, כ"ה אב תשפ"ב, 22 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.
