בפני
כב' השופטת תמר סנונית פורר
התובעת:
פלונית, ת"ז
ע"י ב"כ עו"ד בן דרור ועו"ד וייל
נגד
הנתבע:
אלמוני, ת"ז
ע"י ב"כ עו"ד ברקן ועו"ד חן-כהן
פסק דין
פסק דין זה עניינו הכרעה בשתי תביעות שהגישה האם כנגד האב (להלן: "האם" או "האישה" או "התובעת", להלן: "האב" או "האיש" או "התובע"):
תלה"מ 50245-01-22 – תביעה למזונות ומדור הקטינים.
תלה"מ – 50252-01-22- תביעה רכושית.
רקע עובדתי וההליכים המשפטיים
הצדדים היו ידועים בציבור בתקופה שבין 6/2013-11/2020.
מועד תחילת הקשר ומועד הקרע נקבעו בהחלטתי מיום 16.9.2022 במסגרת התביעה הרכושית.
לצדדים שני ילדים משותפים: — קטין יליד 2017 —– כיום בן 7, ו– קטין יליד 2019 —–, כיום בן 4 וחצי. במועד הגשת התביעה היו הקטינים (בהתאמה) בני 5 ו-2.5.
— הפך לבן 6 ביום 2023 —- — עתיד להיות בן 6 ביום 2025 —-.
ביום 31.12.2015 חתמו הצדדים על תצהיר ידועים בציבור במסגרת ארגון "משפחה חדשה". (צורף כנספח 1 לכתב התביעה הרכושית). הצדדים לא חתמו על הסכם המסדיר את יחסיהם הרכושיים.
ביום 3.8.21 פתח האב הליך י"ס שנסגר ביום 4.10.21 (י"ס 8896-08-21).
ביום 23.1.22 הגישה האישה את שתי התביעות נשוא פסק דין זה.
ביום 16.3.22 ניתנה החלטה למזונות זמניים בה נקבע כי האב ימשיך להעביר לידי האם סך של 8,750 ₪ לחודש עבור מזונות והוצאות חינוך ורפואה של שני הקטינים כפי שעשה עד אותה העת בהתאם להסכמות בין הצדדים:
1. הצדדים הורים לשני ילדים, ילידי 2017 ו-2019 שהינם מקטני קטינים.
כעולה מטענות הצדדים, מזונות הקטינים משולמים מזה כשנה על ידי האב כאשר לטענת האב הוא משלם לידי האם סך של 8,400 ש"ח ובנוסף משלם סך של 350 ש"ח לחודש עבור חשבון סלקום (אינטרנט וטלויזיה). ומנגד לטענת האם, משלם האב סך של 8,300 ש"ח עבור מזונות הקטינים.
2. עוד עולה מטענות הצדדים כי הסדרי השהות בין הקטינים לבין האב מתקיימים בימי ב' כולל לינה וימי ד' בין השעות 16:00-18:30 ובנוסף סופ"ש לסירוגין החל מהשעה 12:00 ביום שישי ועד למוצ"ש בשעה 18:00.
3. לאחר בחינת הבקשה והתגובה בשים לב לגיל הקטינים והדין האישי החל, וגם לאחר שבחנתי את טענות הצדדים לגבי השתכרותם ולאור העובדה כי סכום זה משולם מזה תקופה לא מועטה, אני סבורה יש מקום בשלב זה להורות כי האב ימשיך לשאת בתשלום המזונות כפי ששילם עד כה, קרי בסך של 8,750 ש"ח הכוללים את חלקו של האב בהוצאות הכרוכות בגידול הקטינים לרבות כלכלה, חינוך, הוצאות רפואיות, מדור והוצאות אחזקת מדור.
המשך דיון במועד הקבוע ליום 11.5.22.
המזכירות תסגור את הבקשה.
בקשות שני הצדדים לשינוי שיעור המזונות במהלך ההליך נדחו, והוריתי כי מכלול טענותיהם ייבחנו במסגרת פסק הדין תוך אפשרות לשינוי רטרואקטיבי של סכום המזונות שנקבע.
זמני שהות – ביום 30.10.22 ניתן תוקף של פסק דין במסגרת תלה"מ 10237-05-22 להסכם זמני שהות שערכו הצדדים כדלהלן: אמצ"ש – הקטינים ישהו עם האב ביום ב' מסיום המסגרות כולל לינה וביום ד' עד השעה 18:30; בסופ"ש – הקטינים ישהו עם האב בכל סופ"ש שני מיום ו' מסיום המסגרות ועד לשבת בשעה 18:00.
בתיקים התקיימו 2 דיוני קדם משפט ודיון הוכחות, הוגשו סיכומים בכתב, ובהתאם לכך ניתן כעת פסק הדין בשתי התביעות.
פסק דין בתלה"מ 50245-01-22 -תביעת המזונות
בכתב התביעה עתרה האם לחיוב האב במזונות ע"ס 2,377 ₪ לחודש ובהוצאות מדור ואחזקתו ע"ס 1,590 ₪ עבור כ"א מהקטינים (בסה"כ 7,934 ₪ עבור שני הקטינים) וכן ב-80% מכלל הוצאות חינוך ורפואה של הקטינים.
בתצע"ר עתרה האם לפסוק לה מזונות ריאליים וראויים בהתאם שיספקו את צורכי הקטינים. ובסיכומיה טענה כי יש לראות במזונות שנקבעו בהחלטה למזונות זמניים כמזונות בהסכמה ועל כן להותירם על כנם.
בכתב ההגנה עותר האב לחיובו במזונות ע"ס 1,400 ₪ עבור כל קטין ובמדור ע"ס 800 ₪ עבור כל קטין (בסה"כ 4,400 ₪ עבור מזונות ומדור שני הקטינים) וב-75% מהוצאות חינוך של הקטינים. לטענת האב הוצאות רפואיות של הקטינים נכללים בדמי המזונות החודשיים ואין לחייבו בהם בכפל. בסיפא לכתב התביעה עתר האב לחיוב הצדדים בהוצאות חינוך ורפואה חריגות בהתאם ליחס הכנסות הצדדים.
בסיכומים עתר התובע לחייבו לשלם עבור מזונות הקטינים 1,400 ₪ עד הגיעו של כל קטין לגיל 6, ומהגיעו לגיל 6 סך של 980 ₪. בכל הנוגע למדור עותר לחייבו עד הגיע הקטינים לסך לגיל 6 סך של 854 ₪ ומהגיעם לגיל 6 סך של 414 ₪ לחודש. חיוב הצדדים בהוצאות רפואה וחינוך ביחס של 70% הנתבע – 30% התובעת בכפוף להיוועצות והסכמה מראש.
גילאי הקטינים
לצדדים שני ילדים משותפים: קטין יליד 2017 וקטין יליד 2019.
במועד הגשת התביעה (1/22) ובמועד ההחלטה למזונות זמניים (3/22) היו שני הקטינים מתחת לגיל 6. כיום הקטין — הוא מעל גיל 6 והקטין — מתחת לגיל 6. הצדדים לא טענו בפירוט לעניין חיוב המזונות בהתאם לגילאי הקטינים בסיכומיהם, האם לא התייחסה כלל לסוגיה זו זה ואילו האב טען בכלליות בלבד.
הכנסות האם
לטענת האם בכתב התביעה היא עובדת כ—- בבי"ס ומכיוון שמקדישה זמנה ומרצה לטיפול בקטינים עובדת בחצי משרה בלבד ומשתכרת כ-5,000 ₪ ברוטו לחודש. בסעיף 9 לתצע"ר טענה האם כי היא עובדת בהיקף של 83% משרה ובסעיף 23 לתצע"ר טענה כי עובדת בהיקף של 90% משרה ומשתכרת כ-6,500 ₪ נטו לחודש. לטענת האם היא ממצה את פוטנציאל השתכרותה לאור הצורך לטפל בקטינים. בסיכומיה טענה האם כי היא עובדת במשרה מלאה ומשתכרת כ-8,000 ₪ לחודש.
לטענת האב במהלך חייהם המשותפים עבדה האם בהיקף מצומצם ולעיתים לא עבדה כלל וזאת בניגוד לבקשתו שתעזור בפרנסת המשפחה. לטענת האב בזמנה החופשי מעבודה בילתה האם להנאתה ולא הקדישה זמנה ומרצה לטיפול בקטינים אשר שהו מרבית שעות היום בגן.
לטענת האב, אשר אושרה ע"י האם בחקירתה, טרם הולדת הקטינים עבדה האם ב— והכנסתה עמדה ע"ס של כ-10,000 ₪ נטו לחודש (ראו: פרוטוקול מיום 6.9.23, עמוד 20 שורות 18-23). לטענת האב במהלך חייהם המשותפים רכשה האם השכלה ומקצוע בתמיכתו ובעידודו והיא בעלת תואר שני ב— ב**** ולימודי — ופוטנציאל הכנסתה בעבודתה הנוכחית לו תעבוד במשרה מלאה עומד ע"ס של 11,000 ₪ נטו לחודש והאם פנויה לכך לאור שהותם של הקטינים בגן מרבית שעות היום.
בחקירתה טענה האם כי תלושי המשכורת שצירפה מהם עולה כי הכנסתה הינה כ-10,000 ₪ נטו לחודש "מנופחים" וכוללים הטבות ומענקים ואינם משקפים את הכנסתה האמיתית (ראו: פרוטוקול מיום 6.9.23, עמוד 21 שורות 18-26).
שכר דירה של האם – לטענת האם בכתב התביעה בתצע"ר ובחקירתה (ראו: פרוטוקול מיום 6.9.23, עמוד 16 שורות 18-19) יש לה הוצאה קבועה בגין שכר דירה ע"ס 6,000 ₪ לחודש. בסיכומיה טענה האם כי שכר הדירה עלה והוא עומד ע"ס 6,500 ₪ לחודש אולם לא צורפה לכך כל ראיה ולא התבקש גם לצרף. מהסכמי השכירות שצירפה האם (נספח 2 לתצע"ר) עולה כי שכר הדירה שמשלמת האם הינו ע"ס 5,000 ₪ לחודש. עם זאת בדיקת דפי חשבון הבנק של התובעת מעלה העברות בסך של 6,000 ₪ לחודש. האב לא חלק על שיעור שכר הדירה הנטען ע"י האם.
אשר על כן אני קובעת כי לאם הוצאה בגין שכ"ד ע"ס 6,000 ₪ לחודש.
בדיקת ממוצע תלושי משכורת שצירפה האם לכתב התביעה מעלה כי שכר הנטו של האם בחודשים 11/21-1/21 עמד ע"ס 5,176 ₪ נטו לחודש.
בדיקת ממוצע תלושי משכורת שצירפה האם לתצע"ר מעלה כי שכר הנטו של האם בחודשים 2/22-7/22 עמד ע"ס 6,589 ₪ נטו לחודש.
בדיקת ממוצע תלושי משכורת שצירפה האם לתצהיר גילוי מסמכים מעלה כי שכר הנטו של האם בשנת הלימודים שהחלה בחודש 9/2022 (10/22-3/23) עמד ע"ס 9,711 ₪ נטו לחודש.
אשר על כן ובבחינת התמונה הכוללת הכלכלית של האם הראיות שהובאו וחקירות הצדדים אני קובעת כי הכנסתה הממוצעת של האם עומדת על סך של 9,000 ₪ נטו בחודש. הראיות מעלות כי לאם פוטנציאל השתכרות משמעותי וכי כאשר מיצתה אותו סכום השתכרותה היה לכל הפחות בסכום זה.
בניכוי שכר הדירה אותו משלמת כאמור לעיל בסך של 6,000 ₪ בחודש, הכנסתה הפנויה עומדת על סך 3,000 ₪ נטו בחודש.
הכנסות האב
לטענת האב בכתב ההגנה הכנסתו מכלל המקורות עומדת ע"ס 26,850 ₪ נטו לחודש (בסעיף 61 לכתב ההגנה נכתב 27,750 ₪ לחודש) בהתאם לפירוט שלהלן: מחב' —– 19,500 ₪ נטו לחודש; כיועץ עצמאי לחב' — – כ-5,000 ₪ נטו לחודש; שכ"ד בגין חלקו בדירת מגורים – 3,250 ₪ לחודש.
האב צירף לכתב ההגנה תלושי שכר, דו"ח מס הכנסה לשנת 2020, דו"ח רו"ח לשנים 2021-22 (הכנסה כעצמאי) דפי חשבון בנק, טופס ריכוז הלוואות ודף חשבון ני"ע.
לטענת האב בתצע"ר ובסיכומים הכנסתו מכלל המקורות עומדת ע"ס 25,500 ₪ נטו לחודש בהתאם לפירוט האב שלהלן: מחב' —– 22,385 ₪ נטו לחודש; כיועץ עצמאי לחב' — – כ-2,000 ₪ נטו לחודש; שכ"ד בגין חלקו בדירת מגורים – 3,250 ₪ לחודש. על אף הנטען ע"י האב הסכום המתקבל מכלל הכנסותיו המפורטות עומד ע"ס 27,635 ₪ נטו לחודש, אולם לטענת האב עבודתו בחב' — צפויה להסתיים החל מחודש 12/22. בחקירתו חזר האב על גרסה זו לגבי הכנסותיו (ראו: פרוטוקול מיום 6.9.23, עמוד 55, שורות 26-31).
לטענת האב אין לו שליטה בחברות בהן הוא בעל אחזקות והוא אינו קובע את שכרו.
לטענת האם האב הוא ד"ר ל**** מ*** בעלים ומנכ"ל של שתי חברות *** מצליחות —בע"מ ו——- בע"מ מהם הוא מושך משכורת בהתאם לרצונו. לטענת האם בכתב התביעה כלל הכנסות האב מחברות שבבעלותו ומנכס מקרקעין שבבעלותו עומדות ע"ס 40,000 ₪ נטו לחודש. האם לא צירפה מסמכים להוכחת לגבי הכנסות האב.
בכתב התביעה טענה כי האב משך בכל חודש משכורת מהחברות שבבעלותו ע"ס של כ-30,000 ₪ שהועברו לחשבונו הפרטי ממנו הפקיד לחשבון המשותף סך של 15,000-22,000 ₪ מדי חודש. האם צירפה לכתב התביעה (נספח 9) הודעת וואטסאפ מאת האב מיום 29.1.2020 בה הוא מודיע לה כי העלה את משכורתו לסכום של 30,000 ₪.
בסיכומיה טענה האם כי בעבר השתכר האב סך של 32,000 ₪ נטו לחודש אולם לצורך ההליך הפחית לאחרונה את היקף עבודתו ושכרו עומד ע"ס 25,000 ₪ נטו לחודש. לטענת האם פוטנציאל השתכרותו של האב גבוה בהרבה מהנטען על ידו והכנסתו בפועל נתונה לשיקול דעתו.
כמו לטענת האם לאב הכנסה משכ"ד ע"ס של 3,250 ₪ לחודש. לטענת האם עד לחודש 8/21 הפקיד האב את שכה"ד לחשבונם המשותף של הצדדים והחל ממועד זה חדל לעשות כן.
לטענת האם האב מסתיר את היקף הכנסותיו וכן מידע כלכלי רלבנטי. לטענת האם לאב רכוש רב שצבר טרם נישואי הצדדים וכי החברות שבבעלותו שוות מיליונים.
שכר דירה של האב – לטענת האב בכתב התביעה יש לו הוצאה קבועה בגין שכר דירה ע"ס 4,600 ₪ לחודש בהתאם להסכם שכירות שצירף. בתצע"ר ובחקירתו (ראו: פרוטוקול מיום 6.9.23, עמוד 58, שורות 24-25) טען האב כי הוא מתגורר בדירה שכורה ביחד עם זוגתו ונושא במחצית משכר הדירה העומד ע"ס 8,800 ₪ לחודש בהתאם להסכם שכירות שצירף, קרי 4,400 ₪ לחודש.
אשר על כן אני מעמידה את חלקו של האב בהוצאה בגין שכ"ד בגובה מחצית שכר הדירה ע"ס 4,400 ₪ לחודש.
הוצאות קבועות נוספות של האב ומצבו הכלכלי – לטענת האב הוא נטל הלוואה לשם —- מחשבונו הפרטי ע"ס 300,000 ₪ בחודש 10/2020 אשר התשלום החודשי בגינה עומד ע"ס 4,600 ₪ לחודש עד לחודש 10/2026. לאור השימוש בכספי ההלוואה לצורך פרטי של האב ולאור היקף הכנסתו ומועד סיום החזר ההלוואה איני מפחיתה הוצאה זו בחישוב הכנסתו הפנויה של האב.
לטענת האם בבחינת מצבו הכלכלי של האב יש להביא בחשבון את הסכום בסך מאות אלפי שקלים שקיבל האב תמורת מכירת חלק ממניות —וכן זכויות סוציאליות ופנסיוניות שצבר ברבות השנים. לטענת האם גם בחינת דפי חשבון הבנק וחשבון ני"ע של האב מעלה כי מצבו הכלכלי של האב איתן.
יוער כי על אף שהובהר שהאב מתגורר עם זוגתו ויש להם חשבון הוצאות משותף הוא לא פירט את הכנסותיה ואת הוצאות משק הבית המשותף למעט לעניין תשלום שכה"ד ולא נחקר בעניין. גם האישה לא טענה בעניין זה אשר על כן איני נדרשת לכך במסגרת פסק הדין למעט לגבי סכום שכר הדירה.
בהודעת וואטסאפ מיום 29.1.2020 שצירפה האם לכתב התביעה (נספח 9) כתב לה האב כי העלה את משכורתו לסך של 30,000 ₪ (לא צויין ברוטו או נטו).
בדיקת ממוצע תלושי משכורת מחב' — שצירף האב לכתב ההגנה מעלה כי שכר האב בחודשים 1/21-2/21 עמד ע"ס 19,449 ₪ נטו לחודש.
בדיקת ממוצע תלושי משכורת מחב' — שצירף האב לכתב ההגנה מעלה כי שכר האב בחודשים 11/21-10/22 עמד ע"ס 21,238 ₪ נטו לחודש.
בדיקת ממוצע תלושי משכורת מחב' — שצירף האב לתצהיר גילוי מסמכים מעלה כי שכר האב בחודשים 11/22-3/23 עמד ע"ס 23,310 ₪ נטו לחודש.
הדירה ממנה התקבלה שכירות נמכרה במהלך ההליכים המשפטיים.
מבחינת תלושי המשכורת שצירף האב עולה כי לאב הפרשות חודשיות לפנסיה ולקה"ש וכן תוספת רכיבים שונים בשווי מאות עד אלפי שקלים, גילום שווי רכב ע"ס 2,530 ₪, גילום שווי ארוחות בסכומים משתנים ע"ס 500-1,000 ₪, תשלום בגין פיצוי שווי ע"ס כ-2,500 ₪, מתנות והחזר הוצאות (שבחודש 12/21 עמד ע"ס כ-20,000 ₪ מעבר לשכר הנטו).
בחינת דו"ח מס הכנסה לשנת 2020 שצירף האב לכתב ההגנה (נספח 3) מעלה כי הכנסתו ברוטו עמדה על סך של כ-458,000 ₪ (לא כולל דמי השכירות). דו"ח רווח והפסד להכנסות האב כעצמאי (צורך כנספח 4 לכתב ההגנה) לשנת 2021 כ-94,500 ₪ לפני מס הכנסה, ולשנת 2020 15,000 ₪ לפני מס הכנסה (עבור חודשיים בלבד).
אשר על כן ובבחינת התמונה הכוללת הכלכלית של האב הראיות שהובאו וחקירות הצדדים אני קובעת כי הכנסתו של האב מכל המקורות היא בסך של 27,000 ₪ נטו בחודש.
בניכוי חלקו בשכר הדירה אותו משלם כאמור לעיל בסך של 4,400 ₪ בחודש, הכנסתו הפנויה של האב עומדת ע"ס 22,600 ₪ נטו בחודש.
יחס ההשתכרות בין הצדדים
אשר על כן, אני קובעת כי יחס ההכנסות בין ההורים ללא התחשבות במדור הוא 25% האם – 75% האב. יחס ההכנסות בין ההורים בהתחשבות בהכנסה הפנויה ובמדור הוא 12% האם – 88% האב.
חלוקת זמני שהות
זמני השהות של הקטינים עם האב בהתאם להסכמות הצדדים שקיבלו תוקף של פסק דין הינם כדלהלן: ביום ב' – מסיום המסגרות כולל לינה עד למחרת; ביום ד' – מסיום המסגרות עד השעה 18:30 ללא לינה; בכל סופ"ש שני מיום ו' מסיום המסגרות ועד למחרת שבת בשעה 18:00 (פס"ד מיום 30.10.22 תלה"מ 10237-05-22).
שני הצדדים העלו טענות לגבי הרחבת/צמצום זמני השהות, שאין זו המסגרת הדיונית להתייחס אליה. יצויין להשלמת התמונה כי רק לאחרונה ולאחר שהוגשו הסיכומים הגיש האב תביעה להרחבת זמני שהות (תלה"מ 44013-03-24).
בין הצדדים מחלוקת לגבי אופן חישוב יחס זמני השהות – האם יש להביא בחשבון רק ימים בהם לנים הקטינים בבית כל הורה או גם את שעות שהות. לטענת האם מדובר ביחס זמני שהות של 79/21 לטובת האם. ולטענת האב היחס הינו 64/36. התמקדות בכך בעיקר מעלה את רמת הקונפליקט בין הצדדים וניסיונות כל צד להעלות כל טענה שתחזק את טענותיו לגבי תשלום המזונות.
צרכי הקטינים
לטענת האם הקטינים הורגלו לרמת חיים גבוהה לאור מצבו הכלכלי המשופר של האב וממוצע הוצאות הצדדים עמד ע"ס של כ-30,000 ₪ לחודש.
לטענת האם עד לחודש 1/22 שילם האב עבור מזונות הקטינים סך של 12,500 ₪ לחודש והוא בעל יכולת כלכלית לשלם סכום זה. אולם עם הפסקת הגישור הפחית את שיעור המזונות לסך של 8,750 ₪.
בכתב התביעה העמידה האם את הוצאות כ"א מהקטינים ע"ס 2,377 ₪ לחודש (בתצע"ר ע"ס 2,227 ₪ לחודש) ואת הוצאות המדור ואחזקתו של כ"א מהקטינים ע"ס 1,590 ₪ לחודש בהתאם לפירוט שלהלן:
הוצאות מדור ואחזקתו לחודש:
שכ"ד: 6,000 ₪
ועד: 150 ₪
חשמל: 280 ₪
גז: 140 ₪
מים: 120 ₪
ארנונה: 275 ₪
הוצאות ותיקונים כללים: 500 ₪
עוזרת בית: 440 ₪
____________
סה"כ: 7,905 ₪ לחודש – לטענתה על האב לשאת ב-40% מהוצאה זו: 1,200 עבור מדור ו-390 ₪ עבור הוצאות אחזקת מדור.
הוצאות תלויות שהות עבור כל אחד מהקטינים לחודש:
מזון וכלכלה: 1,110 ₪
תחב"צ: 300 ₪
תרבות ופנאי: 100 ₪
בילויים ומסעדות: 150 ₪
סה"כ: 1,650 ₪ לקטין.
הוצאות שאינן תלויות שהות עבור כל אחד מהקטינים לחודש:
קופ"ח: 27 ₪
ביגוד והנעלה: 650 ₪
תספורת: 50 ₪
סה"כ 727 ₪ לחודש לקטין.
כמו כן טענה האם בכתב התביעה כי יש לקטינים ביטוחי בריאות פרטיים, חוגים, ותשלומים עבור גנים ושמרטפית. אין מחלוקת כי בעת הגשת התביעה היה גן פרטי לבן הצעיר בסך של 4,300 ₪ ולבן הבכור גן עירייה בסך של 935 ₪.
להוכחת הוצאות אחזקת המדור והקטינים צירפה האם קבלות ופירוט כרטיס אשראי.
כמו כן לטענת האם ישנן הוצאות חינוך ורפואה קבועות עבור שני מהקטינים בסך של אלפי שקלים לחודש ועתרה לחייב את הצדדים לשאת בהוצאות אלו ביחס של 80% האב ו-20% האם, בהתאם ליחס הכנסותיהם.
בסיכומיה טענה האם כי הודאת האב בכתב ההגנה ובעדותו בדבר נכונות צורכי הקטינים והסכמתו לשלם מייתרות את הצורך לבחון את שיעור צורכי הקטינים וחיוב המזונות.
בסיכומיה עתרה האם לראות את המזונות שנקבעו בהחלטה למזונות זמניים ע"ס 8,750 ₪ לחודש עבור שני הקטינים כמזונות שנקבעו בהסכמת שני הצדדים ועל כן להותירם על כנם.
לטענת האב הוצאות הקטינים נטענו ע"י האם בהפרזה, חלק מהרכיבים אבסורדים, אינם רלבנטיים למזונות ואינם תואמים את גילאי הקטינים ולא הוכחו. לגבי הוצאות המדור טען האב כי הן מופרזות ואינן ריאליות. לטענת האב הוא נושא בצורכי הקטינים בעת שהותם עימו 36% מזמני השהות ויש להביא זאת בחשבון בעת חישוב המזונות.
האב לא העמיד גרסה מפורטת משלו להוצאות הקטינים אלא הסתפק בטענות כנגד גרסת האם.
בתצע"ר טען האב כי יש לפסוק את מזונותיו של הקטין — בהתאם לגילו – מעל 6 שנים.
לטענת האב יש להשמיט מפירוט ההוצאות את הרכיבים עיתון, עוזרת בית ותיקונים כללים שחלים על המשכיר. לטענת האב יש להעמיד את הוצאות המזון ע"ס 600 ₪ לחודש לכל אחד מהקטינים שנמצאים רוב שעות היום במסגרות ואת הוצאות הביגוד ע"ס 150 ₪ לחודש לכל קטין. לטענת האב הוא נושא במרבית עלות ביטוח הבריאות לקטינים.
האם אישרה בחקירתה כי האב אינו נדרש לשאת בחלק מההוצאות שפורטו במסגרת מזונות הקטינים כדוגמת עיתון ועוזרת בית (ראו: פרוטוקול מיום 6.9.24 עמוד 14 שורות 10-14).
לגבי עלות מדור טען האב כי יש לחשב את חלקו בהוצאה זו בהתאם לחלקם של הקטינים שהינו 40% מעלויות מדור סביר ע"ס 5,000 ₪ לחודש. לטענת האב לאור הכנסתה הנמוכה של האם אין הצדקה להמשך מגורי האם בדירה ובעיר ת"א בעלות שכ"ד כה גבוהה ומכל מקום אין לחייבו לשאת בעלות מדור מופרזת.
לטענת האם בחקירתה עלות שכר הדירה אינה גבוהה ותואמת את שכר הדירה באזור מגוריה והיא ממשיכה להתגורר באותה הדירה על מנת לשמור על יציבות בחיי הקטינים וכן בשל הסמיכות למקום עבודתה (ראו: פרוטוקול מיום 6.9.23 עמוד 17, שורות 1-10 ושורות 27-31).
לגבי עלות אחזקת מדור טען האב כי עלות סבירה הינה ע"ס של 1,300 ₪ ולא כפי הנטען ע"י האם. בחקירתה העידה האם כי סכומי עלות אחזקת המדור שפורטו בתצהירה הינן דו-חודשיים (ראו: פרוטוקול מיום 6.9.23 עמוד 18 שורות 35-36).
לטענת האב לאור המפורט חלקם של הקטינים 40% בהוצאות המדור ואחזקתו עומד ע"ס 2,520 ₪ לחודש ובשים לב לכך שהם שוהים עימו 36% מזמני השהות וע"כ עליו לשאת בכ-64% מהוצאה זו בסך של כ- 1,600 ₪ לשני הקטינים ביחד (800 ₪ לחודש לכ"א מהקטינים).
בכתב ההגנה עותר האב לחיובו במזונות ע"ס 1,400 ₪ עבור כל קטין ובמדור ע"ס 800 ₪ עבור כל קטין (בסה"כ 4,400 ₪ עבור מזונות ומדור שני הקטינים) וב-75% מהוצאות חינוך של הקטינים. לטענת האב הוצאות רפואיות של הקטינים נכללים בדמי המזונות החודשיים ואין לחייבו בהם בכפל. בסיפא לכתב התביעה עתר האב לחיוב הצדדים בהוצאות חינוך ורפואה חריגות בהתאם ליחס הכנסות הצדדים.
לטענת האב אין להותיר את שיעור המזונות הזמניים בשל שינוי נסיבות שאירע מאז מועד ההחלטה כדלהלן: מעברו של הקטין — לגן עירייה והפחתת ההוצאה בגין גן פרטי שהיווה לטענתו חלק ארי של מזונות הקטינים, הגיעו של הקטין — לגיל 6 והרחבת זמני השהות בפועל.
יש לקחת בחשבון את זמני השהות אשר אינם בחלוקה שווה אולם גם אינם כפי שמנסה האם להציג תוך הפחתה במעמדו של האב ובצורה שאינה מתאימה. אין הוצאות רק בשל לינת הקטינים בביתו. נהפוך הוא עיקר ההוצאות הוא בזמנים של שהיית האב עם הקטינים ללא קשר רק ללינה. כמו כן יש לקחת בחשבון פערי הכנסות בין ההורים כאמור לעיל 75% האב – 25% האם (ללא התחשבות בשכ"ד).
בנתונים שהוצגו, בהתחשב בהשתכרות הצדדים ובפערים ביניהם, בזמני השהות ועל מנת שלא להרבות מחלוקות, ומאחר והמזונות הזמניים נפסקו בין היתר בשל הסכמת הצדדים וכפי שנהגו גם טרם ההליכים המשפטיים, אין מקום להורות על השבת המזונות, ויש מקום להותיר את הפסיקה לגבי מזונות זמניים על כנה עד למועד פסק הדין. מאחר וכפי שיפורט להלן גם העתרות לפסיקה מעתה ואילך משמעה הפחתה מצד אחד של המזונות והמדור אולם מצד שני פסיקת הוצאות חינוך ורפואה בחלקים לא שווים – הדבר יביא להתחשבנות בין הצדדים שסופה פגיעה בקטינים. זאת יש למנוע.
בנסיבות משפחה זו סברתי כי אין מקום לשימוש בנוסחה קשיחה ויש ליתן משקל להתנהלות הצדדים כפי שגם באה לידי ביטוי בהסכמות שהיו ביניהם וכיצד גם בסופו של יום הפסיקה תשרת את טובת הקטינים בהתאם לבע"מ 919/15. נקודת המוצא הייתה ההסכמות שהיו בעבר, פערי ההכנסות המשמעותיים בין הצדדים וזמני השהות הנרחבים (ראו: עמ"ש 2366-06-23 ש.מ. נ' נ.מ.מ. (24.12.2023).
מזונות הקטינים עד הגיעם לגיל 6 – — הבן הבכור הפך לבן 6 ביום 2023 —-, — הבן הצעיר עתיד להיות בן 6 ביום 2025 —–.
הסכום הנתבע עבור הקטינים (לא כולל מדור) הוא בסך של 2,377 ₪. האם עתרה לחיוב במדור במשותף לשני הקטינים (40% לשני הקטינים) עבור שכירות בשיעור של 6,000 ₪ ובתוספת אחזקת מדור. האב טוען כי יש להתחשב במדור בשיעור של 5,000 ₪ ולהתחשב בזמני השהות.
במועד מתן החלטה למזונות זמניים שני הקטינים היו מתחת לגיל 6. פסיקת המזונות הזמניים הייתה על בהתאם להסכמות הצדדים ועל הצד הגבוה עם זאת כללה גם הוצאות חינוך ורפואה ומדור ובאותה כעת הגן הפרטי של הבן הבכור היה בסכום משמעותי של 4,300 ₪ לחודש.
כפי שציינתי לעיל בנסיבות של משפחה זו יש להותיר מצב זה על כנו עד מתן פסק הדין.
מזונות הקטינים מהגיעם לגיל 6 – — הבן הבכור הפך לבן 6 ביום 2023 —-, — הבן הצעיר עתיד להיות בן 6 ביום 2025 —–. ממועד הגיע כל קטין לגיל 6 חל האמור בבע"מ 919/15, ויש ליתן משקל לזמני השהות הקיימים ולפערי ההכנסות בין ההורים (ללא התחשבות במדור הוא 25% האם – 75% האב), ולצרכי הקטינים בחלוקה הנדרשת (גם אם לא פורטה עד תום כנדרש על ידי ההורים).
בכל הנוגע לחלוקה של התשלום על פי הוצאות תלויות שהות ושאינן תלויות שהות – לקחתי בחשבון את פערי ההכנסות בין ההורים ואת זמני השהות השווים ואת החלוקה הנתבעת על ידי האם של צרכי הקטינים. בהתאם לנתונים שהובאו ע"י האם ושלא נסתרו ע"י האב אני פוסקת כי עבור מזונות הקטינים מעל גיל 6 תהיה הפחתה של דמי המזונות והם יעמדו בסך של 1,800 ₪ לחודש לכל קטין (1,300 ₪ עבור הוצאות תלויות שהות הכוללות גם חלקם של הקטינים בהוצאות אחזקת המדור ו-500 ₪ עבור הוצאות שאינן תלויות שהות). עם זאת יתווספו רכיבי חינוך ורפואה שעד עתה היו חלק מהסכום הכולל ששולם. פסיקה זו מגלמת את פערי ההכנסות בין ההורים וכי זמני השהות נוטים באופן מסויים ליותר זמן אצל האם (גם אם לא באופן שהציגה). עם זאת ולצורך הגדלת השוויון האם תמשיך ותקבל את קצבת הילדים מהמל"ל עבור שני הקטינים עד הגיעם לגיל 18.
מדור והוצאות אחזקת מדור החל מגיל 6 – לאם תשלומי שכירות של 6,000 ₪ ולאב בסך של 4,400 ₪. לאור פערי ההשתכרות בין הצדדים, והיות זמני השהות בלתי שווים יש מקום לפסיקת מדור (אחזקת מדור הוספה בהתייחסות בהוצאות תלויות שהות). על כן יתווסף תשלום בסך של 1,200 ₪ לחודש עבור כל אחד מהקטינים עבור מדור. טענת האב להפחתת המדור ולכך שאם לאם אין יכולת כלכלית שתעבור דירה יש לדחותה. מדובר באותו אזור ובאותה רמת חיים בה נהגו הקטינים. מדובר בעליית שכירות מתונה והגיונית ואין מקום להפחתה. בפערים בין הצדדים יש מקום כי למרות זמני השהות שהאב ישא בהוצאות המדור משמעותיות שכל כולן לטובת הקטינים והבטחת קורת הגג שלהם.
האם יש מקום לפסיקה שונה לגבי הבן הצעיר שעתיד להיות בן 6 ביום 2025 —-? מאחר והותרתי את המזונות הזמניים על כנם עד פסק הדין ומאחר ומתוך ראייה כוללת של תמונת המצב המשפחתית והכלכלית ומאחר והצדדים לא הבחינו גם בטענותיהם בהפרדה לגבי שני הקטינים, סברתי כי באיזון בין הצדדים יש להחיל כבר עתה את האמור לגבי גיל 6 על הקטין –. אני סבורה כי הדבר יוביל לפחות התחשבנויות ואפשרות להפחתת הקונפליקט בין הצדדים. מאחר שמצד אחד הותרת המזונות הזמניים היא מעל למה שהיה נפסק ומצד שני כעת יש הפחתה עם הוספת הוצאות חינוך ורפואה – הדברים בתמונה הכוללת מביאים פחות או יותר לאותה תוצאה ואין מקום להרבות בהתחשבנות בין הצדדים שתוביל לפגיעה ברווחת הקטינים.
על כן עד למועד פסק הדין יהיו המזונות הזמניים בתוקפם. החל ממועד פסק הדין יחול האמור בפסק הדין לתשלום מזונות ומדור ללא הבחנה בין גילאי הקטינים.
בכל הנוגע לחלוקת ההוצאות הנוספות בין ההורים – בהתחשב במכלול נתוני ההכנסות, פערי ההכנסות, זמני השהות, תשלום המזונות ותשלום המדור – אני קובעת כי חלוקת ההוצאות הנוספות תהיה בחלקים המגלמים את פערי ההשתכרות בין ההורים. האב הסכים לכך מפורשות בסיכומיו (גם אם בהפרש קטן ביחס של 70%-30%).
האב יישא ב-75% מהוצאות הרפואיות החריגות של הקטינים שאינן מכוסות על ידי ביטוח בריאות ממלכתי בו מבוטחים הקטינים, לרבות טיפולי שיניים, אורתודנטיה, משקפיים, אבחונים במידת הצורך.
האב יישא ב-75% מהוצאות החינוכיות הבאות של הקטינים: גן, צהרון (עד כיתה ג' כולל), קייטנה בחופשת הפסח ו-2 מחזורים בחופשת הקיץ, תשלומים לגן ולבי"ס (לרבות ועד, תשלומי הורים, תלבושת אחידה), ציוד למסגרת החינוכית, ספרי לימוד וציוד לימודי, שיעורי עזר. 2 חוגים לכל קטין, מתשלומי תחילת שנה יופחת מענק המל"ל לתחילת שנה"ל ככל שיתקבל.
לאור האמור, ניתנות בזה ההוראות הבאות באשר לדמי המזונות:
עד לחודש 3/2024 (כולל) תחול ההחלטה למזונות זמניים מיום 16.3.2022.
החל מחודש 4/2024 ישא האב במזונות בסך של 1,800 ₪ לחודש לכל קטין ומדור בסך של 1,200 ₪ לחודש לכל קטין.
(להלן יחד ס"ק א'-ב': "המזונות").
תשלומי המזונות ישולמו ישירות לאם בכל 10 לחודש ומראש ועד הגיעו של כל קטין לגיל י"ח שנה ו/או מועד שיסיים הלימודים בתיכון, לפי המאוחר מבין השניים. מהגיעו של כל קטין לגיל י"ח שנה ו/או מועד שיסיים הלימודים בתיכון, לפי המאוחר מבין השניים. ועד לתום תקופת השירות הצבאי הסדיר ו/או השירות הלאומי, יעמדו דמי המזונות על 1/3 משיעורם הקודם.
דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן ויעודכנו אחת ל-3 חודשים, ללא הפרשים רטרואקטיביים בין תקופה אחת לרעותה. מדד הבסיס לחישוב יהיה מדד החודש הידוע במועד בו נפסקים דמי מזונות אלה, והתחשיב ייעשה לעומת המדד היודע בעת עריכת תחשיב ההצמדה.
האב יישא ב-75% מהוצאות הרפואיות החריגות של הקטינים שאינן מכוסות על ידי ביטוח בריאות ממלכתי בו מבוטחים הקטינים, לרבות טיפולי שיניים, אורתודנטיה, משקפיים, אבחונים במידת הצורך.
האב יישא ב-75% מהוצאות החינוכיות הבאות של הקטינים: גן, צהרון (עד כיתה ג' כולל), קייטנה בחופשת הפסח ו-2 מחזורים בחופשת הקיץ, תשלומים לגן ולבי"ס (לרבות ועד, תשלומי הורים, תלבושת אחידה), ציוד למסגרת החינוכית, ספרי לימוד וציוד לימודי, שיעורי עזר. 2 חוגים לכל קטין, מתשלומי תחילת שנה יופחת מענק המל"ל לתחילת שנה"ל ככל שיתקבל.
סכום שלא שולם במועדו יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק בין היום שנועד לתשלום לבין הפירעון המלא בפועל.
קצבת הילדים מאת המל"ל תשולם לידי האם, בנוסף לדמי המזונות.
הוצאות ההליך – לאור התוצאה אליה, היקפו של הליך זה והצורך שלא להסלים את היחסים בין הצדדים והיותם יחסים נמשכים, סברתי כי אין מקום ליתן צו להוצאות, וכ"א יישא בהוצאותיו (ראו: ע"א 7627/20 אייזלר החברה לניהול בע"מ ואח' נ' תפן מדיקל בע"מ (24.2.2022) סעיף 7 לפסק דינו של כב' השופט עמית).
המזכירות תסגור את תלה"מ 50245-01-22.
פסק דין בתביעה הרכושית – תלה"מ 50252-01-22
התובעת והנתבע חיו כידועים בציבור במשך כ-7.5 שנים בתקופה שבין 6/2013-11/2020.
מועד תחילת הקשר ומועד הקרע נקבעו על ידי בהחלטה מיום 16.9.22 לאחר בחינת טענות הצדדים.
אין מחלוקת בין הצדדים על עצם היותם ידועים בציבור. המחלוקת הינה האם חלה ביניהם הלכת השיתוף באופן מלא קרי כי הם שותפים לכל הרכוש שנצבר בתקופת החיים המשותפים – כטענת התובעת. או שהייתה ביניהם הפרדה רכושית כוללת – כטענת הנתבע.
הצדדים התייחסו בטענותיהם ספציפית גם למספר סוגי נכסים:
זכויות בחברות שהקים הנתבע בתקופת החיים המשותפים; זכויות בחשבונות בנק פרטיים של הנתבע; זכויות סוציאליות ופנסיוניות של הנתבע שנצברו בתקופת החיים המשותפת; בנוסף לכך הנתבע הוא בעלים במשותף ביחד עם גרושתו ועוד בטרם היכרותו עם התובעת, בדירה ברחוב —– ב (להלן: "הדירה ב") – לטענת התובעת בשל החיים המשותפים היא שותפה גם לזכויות הנתבע בדירה ב.
דיון והכרעה
קיימת הסכמה בין הצדדים כי הם חיו כידועים בציבור. אמנם התובעת העלתה טענה כי הצדדים מיסדו את יחסיהם בדרכים שונות ואף צירפה תצהירים בעניין זה מקרובי משפחתה, אולם לא שנישאו זל"ז. בחקירתה אישרה התובעת כי הצדדים לא נישאו זל"ז כדמו"י או בנישואים אזרחיים (ראו: פרוטוקול מיום 6.9.24, עמוד 24, שורות 26-29). הוכח כי שני הצדדים התייחסו במשך כל ההליך למערכת היחסים ביניהם כידועים בציבור.
הצדדים חיו יחדיו החל משלהי שנת 2013 משך כ-7.5 שנים הביאו לעולם שני בנים וגידלו אותם יחדיו תחת קורת גג אחת. כמו כן הצדדים הנפיקו תעודת זוגיות של ארגון "משפחה חדשה" בחודש 12/2015 וחתמו לצורך כך על תצהיר לפיו הם מנהלים משק בית משותף כבני זוג ידועים בציבור החל מחודש 6/2013. גם באלו יש להוכיח כי עסקינן בידועים בציבור. עם זאת הצדדים לא ערכו הסכם המסדיר את יחסיהם הרכושיים.
בהתאם להחלטתי מיום 16.9.22 תקופת חייהם של הצדדים כידועים בציבור הייתה החל מחודש 6/2013 ועד לחודש 11/2020.
יצוין כי התובעת עתרה בתביעתה לסעד של איזון משאבים הן בכותרת והן בגוף התביעה. מאחר והצדדים הינם ידועים בציבור לא חל לגביהם חוק יחסי ממון בין בני זוג ואין להורות על איזון משאבים ביניהם. הדין החל על הצדדים הוא הלכת השיתוף. בהתאם לכך ייבחנו הסעדים שהתבקשו ע"י התובעת.
במסגרת בע"מ 2478/14 פלונית נ' פלונית קבע בית המשפט העליון הלכה ברורה לגבי נטל ההוכחה הנדרש לגבי קביעת עצם והיקף של שיתוף כלכלי בין בני זוג ידועים בציבור:
"כפי שכבר נפסק, כאשר בני זוג שלא נישאו מקיימים אורח חיים תקין ומאמץ משותף ברכישת הנכסים או בניהול משק הבית המשותף וגידול הילדים, עשויה לחול עליהם הלכת השיתוף. הכלל הוא, כפי שכבר הובהר, בחינה של ההסכם המשתמע בין הצדדים לשיתוף. בהקשר זה, יש להוסיף ולבחון מהו היקף תחולתו של השיתוף. חזקת השיתוף שחלה על בני זוג שהם ידועים בציבור מעידה, במקרה הרגיל, על שיתוף בנכסים שנרכשו במשותף או כאלו שמשמשים את בני הזוג בחיי היום-יום.
לעומת זאת, על מנת להחיל דין שיתוף על נכסים אחרים של מי מבני הזוג, תידרש ראיה נוספת כלשהי שתעיד, אפילו באופן נסיבתי, על כוונת שיתוף בנכס המסוים (ראו: עניין סלם, בעמ' 347-346)."
ראו: בע"מ 2478/14 פלונית נ' פלונית (20.8.2015) סעיף 42 לפסק דינה של כב' השופטת ברק-ארז (ההדגשות הוספו).
הצדדים לא ערכו הסכם בכתב. על כן יש לבחון את התנהגות הצדדים והאם היה הסכם משתמע או בהתנהגות ביניהם, המעיד על שיתוף רכושי כללי או בנכס מסויים.
יצויין כי טענת התובעת בסיכומיה לפיה בזוגיות של ידועים בציבור כל עוד אין הסכם ממון הקובע הפרדה רכושית ההנחה היא כי כלל הרכוש הוא משותף – אינה נכונה ויש לדחותה בענייננו. בהתאם לפסיקה כאשר עסקינן בידועים בציבור, בהיעדר ראיה פוזיטיבית לכוונת שיתוף בנכס שלא נרכש במשותף ע"י הצדדים או שלא שימש את בני הזוג בחייהם היום-יום יש להורות כי מדובר בנכס שאינו משותף לצדדים.
בניגוד לטענת התובעת הנטל איננו מוטל על הנתבע להוכיח העדר שיתוף. אלא הנטל הוא עליה להוכחת את השיתוף והיקפו.
יתרה מכך, דווקא משום כך שהצדדים פנו למשפחה חדשה וחתמו על תצהירי ידועים בציבור מעלה כי הם היו מודעים לצורך להסדיר באופן מסויים את זכויותיהם וחובותיהם ונמנעו מכך.
הוכח כי הצדדים ניהלו משק בית משותף ונולדו להם שני ילדים. עם זאת הם בעיקרו של דבר שמרו על הפרדה רכושית מושכלת למעט ניהול משק הבית המשותף. לצדדים היה חשבון בנק משותף ששימש להוצאות משק הבית המשפחתי. לכל אחד מהצדדים היה לכל הפחות עוד חשבון בנק אחד על שמו. הצדדים שמרו על אוטונומיה נפרדת מובהקת בכך. הם לא היו מעורבים בחשבונות ובהחלטות הכלכליות אחד של השני.
בחשבון הבנק המשותף ההתנהלות הייתה הפקדת כספים מדי חודש:
הנתבע היה מפקיד כספים מחשבונו הפרטי, קרי לא כל הכנסותיו הופקדו לחשבון המשותף וישירות מהמקורות השונים, למעט שכירות ממחצית הדירה בבעלותו שהשיקים הופקדו לחשבון המשותף.
התובעת היתה מפקידה את משכורתה.
הדברים קשורים גם לפערי ההכנסות המשמעותיים בין הצדדים. הצדדים לא הפקידו סכומים זהים אלא התובעת את משכורתה והנתבע את השכירות וחלק ממשכורתו. מרבית ההכנסות היו של הנתבע.
הצדדים התגוררו בשכירות. הם לא רכשו כל נכס משותף ביחד. הצדדים לא עשו גם כל פעולות לצורך כך. לאיש מהם לא היה יפוי כוח בחשבון האחר ולא פעל עבורו בנכסיו. התובעת לא הביאה ראיות מזמן אמת המעידות על התנהלות כלכלית משותפת עניפה ברורה המשתרעת על כל סוגי הנכסים והזכויות.
תמונת המצב הכוללת שהתבררה בהליך הייתה של הפרדה מושכלת, מוסכמת ומכוונת.
כעת יש לבחון האם התובעת הצליחה להוכיח כי בין הצדדים הייתה הסכמה או התנהגות מפורשת או משתמעת לגבי נכסים מסויימים לגביהם תבעה כי נוצר לגביהם שיתוף.
בכל הנוגע לחשבון בנק משותף – שהינו סממן מובהק לשיתוף כלכלי – אין מחלוקת, כי לצדדים היה חשבון בנק משותף אליו הפקידו הצדדים כספים מדי חודש אשר שימשו אותם למימון הוצאות משק הבית המשותף. זהו למעשה הנכס המשמעותי היחידי שנרשם על שם שניהם. לצד החשבון המשותף כל אחד מהצדדים החזיק חשבונות בנק על שמו. הנתבע טען וטענתו לא נסתרה כי הוצאותיהם הפרטיות של הצדדים לא שולמו מהחשבון המשותף.
התובעת העידה בחקירתה כי כספי ירושת אביה המנוח הופקדו לחשבונה הפרטי ולא לחשבון המשותף של הצדדים (ראו: פרוטוקול מיום 6.9.23 עמ' 23 שורות 33-36).
התובעת העידה בחקירתה כי ידעה שהכנסות החברה מועברות לחשבון נפרד וממנו מעביר הנתבע מדי חודש חלק מכספי משכורתו לחשבון המשותף (ראו: פרוטוקול מיום 6.9.23 עמ2 28 שורות 9-10). התובעת העידה בחקירתה כי לצדדים לא היו ייפוי כוח לפעול בחשבונות הפרטיים אחד של השני, הם לא שיתפו אחד את השני בסיסמאות לחשבונותיהם הפרטיים ולא הראו אחד לשני את הנעשה בחשבונותיהם הפרטיים:
"עו"ד ברקן: את נתת לXXX איזשהו ייפוי כוח לפעול בחשבונות שלך הפרטיים?
העדה, גב' XXX: לא.
עו"ד ברקן: XXX נתן לך ייפוי כוח לפעול בחשבונות הפרטיים שלו?
העדה, גב' XXX: לא אבל סמכתי עליו, היינו בחשבון משותף,
עו"ד ברקן: נכון עכשיו השאלה, נתת לו את הסיסמה לחשבונות שלך?
העדה, גב' XXX: לא.
עו"ד ברקן: הוא ידע מה מתרחש בחשבונות שלך?
העדה, גב' XXX: הוא ידע כי אני סיפרתי לו מה מתרחש,
עו"ד ברקן: הראית לו?
העדה, גב' XXX: לא הראיתי לו כי החשבון היה מוקפא גם ככה.
עו"ד ברקן: נכון שהוא לא הראה לך את מה שיש בחשבונות שלו?
העדה, גב' XXX: הוא לא הראה לי סמכתי עליו כי הוא היה בן זוג שלי והוא היה בעלי. סמכתי עליו שהוא מעביר הכסף שצריך מהחשבון הפרטי,
עו"ד ברקן: זאת תשובתך. זה נכון שאת המשכורות שXXX קיבל בהתחלה מ—ואחר כך מ—-, זה עבר קודם כל לחשבון שלו ואחר כך הוא היה עושה העברות לכיסוי המינוסים בחשבונות שלכם נכון?
העדה, גב' XXX: אבל הוא גם התנהל מהחשבון המשותף כל הזמן."
(ראו: פרוטוקול מיום 6.9.23, עמ' 28 שורות 9-27).
התובעת טענה כי הנתבע הסביר לה כי מטעמי מס יש לייחד חשבון נפרד להכנסות החברה ועל כן הסתפקה בכך שלצדדים חשבון בנק משותף אחד בלבד. אולם אין מחלוקת כי לתובעת לא היתה ידיעה לגבי הנעשה בחשבון שלו והיא אף לא טענה כי ביקשה מהנתבע מידע לגבי הנעשה בחשבון, או כי העביר לה לבקשתה או כי הייתה התנהלות משותפת לגבי חשבון זה. אין לכך כל ראיות מזמן אמת.
הצדדים לא רשמו נכסים ורכוש על שמם במשותף. למעט חשבון הבנק ששימש את הצדדים להוצאות משק הבית המשותף. התובעת לא הציגה רישום של נכס אחד אחד ויחיד – רכב, נכס מקרקעין וכיוצ"ב – שנרשם על שם שני הצדדים. התובעת לא הביאה ראיות לסממני שיתוף כדוגמת הצהרות לרשויות שונות.
תצהירי קרובי משפחתה של התובעת ועדויותיהם לא תמכו באופן מספק ומהימן מספיק בטענות התובעת ועדותם לא שינתה את הראיות הנוספות שהובאו על ידי הנתבע.
התובעת לא הביאה כל ראיה מזמן אמת ממנה ניתן ללמוד על אוירת שיתוף כלכלית כללית בכל סוגי הנכסים. תמונת המצב הראייתית שהובאה מעידה על התנהלות של הפרדה למעט בחירה מושכלת של ניהול משק הבית המשותף – במשותף.
התנהלות משפחתית – בחינת כלל הראיות והעדויות מעלה כי הוכח שמלבד חיים משותפים, לא היה מאמץ משותף של התובעת והנתבע לרכישת נכסים ומשק הבית המשותף נוהל בהתחשבנות ושמירה על הפרדה רכושית במשך כל תקופת החיים המשותפים. לתובעת ולנתבע לא היה נכס אחד שנרכש במשותף, למעט חשבון בנק משותף למימון צורכי משק הבית המשותף ומיטלטלין בדירה השכורה, לא היה נכס אחד שנרשם במשותף על שם שניהם או שהוכח כי היה מאמץ משותף לרוכשו.
ההתנהלות הכלכלית הייתה יותר עם סממני הפרדה משיתוף. התכתובות שצירף הנתבע בתצהיר עדות ראשית בנספח 2 מעלות כי בזמן אמת ההתנהלות המשותפת הייתה ביחס ישיר להוצאות המשפחתיות ולא מעבר לכך. בתכתובת מיום 14.4.2019 מתייחסת התובעת לכספי הנתבע: "ככסף שלך":
בתכתובת אחרת מיום 19.1.2020 היא מציינת לגבי הוצאה מסויימת כי תשלם על כך מכספי הירושה של אביה, קרי מכספיה שלה. והוסיפה:
התובעת הביאה גם היא תכתובות ובהם בעיקר ויכוחים בין הצדדים על התנהלות משק הבית המשותף: שעות העבודה, חלוקת הטיפול בקטינים. ניכר כי אוירת השיתוף בהחלט התייחסה למשק הבית המשותף ולכך גם התייחס הנתבע בתכתובות עם התובעת. אולם לא ניכר כי מעבר לכך.
מרבית הראיות מטות את הכף להוכחת הפרדה רכושית ולא שיתוף רכושי.
אשר על כן אני קובעת כי לא היה שיתוף כלכלי כללי בין התובעת לבין הנתבע.עם זאת סברתי כי יש לבחון את טענות התובעת לגבי יצירת שיתוף בנכסים נוספים אותם ציינה בתביעתה.
זכויות התובע בחברת ב—וב—
לנתבע מניות בשתי חברות ששתיהן הוקמו על ידו בעת חייהם המשותפים של הצדדים:
חברת —בע"מ ח.פ. – שעיסוקה ייצוג חברות — בתחום XXX של XXX ומספקת בדיקות להתאמת טיפול מותאם אישית למחלת XXX. החברה נוסדה ונרשמה ברשם החברות ביום 2015.
מתדפיס רשם החברות עולה כי הנתבע הוא אחד משלושה בעל מניות ואחד מארבעה דירקטורים ב—-.
חברת — בע"מ ח.פ. – שעיסוקה _______. החברה נוסדה ונרשמה ברשם החברות ביום 2019.
שתי החברות שתחום עיסוקן הוא XXX, הוקמו בתקופת חייהם המשותפים של הצדדים.
התובעת אינה רשומה כבעלת מניות או דירקטורית באף אחת מהחברות. כמו כן אין מדובר בחברות שבהן הנתבע הוא בעל מניות יחיד.
בכתב התביעה עתרה התובעת להורות כי מניות הנתבע בשתי החברות הינן בבעלות משותפת של שני הצדדים וכן למנות רו"ח חוקר לבחינת שווי החברות ולבחינת העברות עבר של זכויות הנתבע בחברה.
התובעת טענה כי החברות הוקמו ע"י הנתבע במהלך החיים המשותפים ובהחלטה משותפת של הצדדים היא ויתרה על התפתחותה מקצועית והכלכלית בין היתר על מנת לאפשר לנתבע להמשיך ולפתח את החברות שהקים תוך שהנתבע תוך שהנתבע מבטיח לה שהדבר ישתלם לה. בתצע"ר שינתה התובעת את גרסתה וטענה כי היא הייתה שותפה להקמת החברות ובסיכומיה חזרה בה מטענה זו וטענה כי הנתבע הקים את החברות ונוצרה כוונת שיתוף כללית וספציפית של הצדדים בחברות.
לטענת התובעת הנתבע הבטיח לה פעמים רבות כי העבודה הרבה שהוא משקיע בחברות תוך שהיא נושאת לבדה בנטל הטיפול בקטינים ומוותרת על התפתחותה הכלכלית והמקצועית ישתלמו לשני הצדדים שכן החברות תהיינה רווחיות הצדדים ייהנו מרווחה כלכלית.
לטענת התובעת בהיעדר דירת מגורים משותפת הופכים עסקיו של הנתבע לגולת הכותרת הכלכלית של הזוגיות.
טענות שהעלתה התובעת לאחר מכן בהמשך ההליך כי הרעיון לחברות נוצר בשל סיועו של הנתבע לטיפול באביה החולה, לא הוזכרו בכתב התביעה אלא רק לאחר מכן.
לטענת הנתבע הוא הקים את —ביחד עם שותף מר ***, על בסיס הנתונים והממצאים של עבודת הדוקטורט שלו בתחום XXX אותה השלים טרם היכרותו עם התובעת. לטענת הנתבע, התובעת לא הייתה שותפה להקמת החברות ולא תרמה תרומה כלשהי להקמתן, היא לא הועסקה בחברות, ולא הייתה מעורבת בפעילותן והיא אינה בעלת ידע רלבנטי לתחום פעילותן של החברות או לתחומים משיקים.
לטענת הנתבע לתובעת אין חלק וזכות בחברות שהקים ביחד עם שותפים ומבוססות על ידע שצבר בלימודי הדוקטורט אותם השלים טרם היכרות הצדדים. לטענת הנתבע, התובעת לא תמכה בו אישית ומקצועית כי אם נהגה להקניטו ולהשפילו, הערימה עליו קשיים ומנעה ממנו להשקיע את זמנו ומרצו בהקמת החברות והישגיו הינן על אף התובעת ולא בזכותה.
לטענת הנתבע שתי החברות הוקמו על ידו ולא ביחד עם התובעת. התובעת לא תרמה להקמת החברות והוא לא עשה שימוש במשאבי התא המשפחתי לצורך הקמתן.
לטענת הנתבע, את החברות הקים ביחד עם שותפים והן מבוססות על ידע מקצועי של הנתבע בתחום הרפואי ב XXX מלימודי הדוקטורט אותם השלים טרם היכרות הצדדים.
לטענת הנתבע התובעת לא תמכה במאמציו להקים את החברות כי אם מנעה ממנו להשקיע את כל זמנו ומרצו בהקמתן עת תבעה ממנו לעזור לה לטפל בקטינים ובכך מנעה ממנו להתפנות לעבודתו ולהשיא את רווחי החברות.
לטענת הנתבע החברות הן נכס עסקי השייך לו בלבד ולאור ההפרדה הרכושית בין הצדדים ובהיעדר כוונת שיתוף מיוחדת או ספציפית אין לתובעת חלק בחברות והיא אינה זכאית למניות בהן או לכספים שהתקבלו תמורת מכירתן.
הוכח כי לא הייתה השקעה כספית כלשהי של הצדדים במשותף בחברות. התובעת גם אינה טוענת להשקעה כזו. למעשה בסופו של יום טענתה קשורה לחלוקת התפקידים המשפחתית, והטענה כי היא הייתה בת הזוג הביתית והנתבע הוא שפיתח קריירה וכי החברות הן גולת הכותרת הכלכלית של המשפחה.
תצהיר מר —— – הנתבע צירף תצהיר של שותפו בחב' —מר –, אשר העיד כי התובעת לא הייתה שותפה לייסוד —ולפעילותה בשום צורה שהיא, לא הייתה שותפה ולא נכחה בפגישות מכל סוג שהוא טרם ייסוד החברה ולאחר הקמתה, לא יעצה או תרמה מאומה לחברה ולא סייעה אף לא בפן האדמיניסטרטיבי.
בחקירתו לא נשאל מר — כלל לגבי חלק זה בתצהירו (ראו: פרוטוקול מיום 6.9.23, עמ' 72-74). דבר המחזק את גרסתו כי התובעת לא הייתה שותפה לייסוד חב' —.
כשנשאלה התובעת בחקירתה לגבי מעורבותה בהקמת החברות ובפעילותן, השיבה כי לא הועסקה באף אחת מהחברות, לא השתתפה בדיוני ההקמה של החברות ובפגישות עם צדדים שלישיים שקשורים לחברות, לא הייתה שותפה להחלטה להקצאת מניות בחברות וכן שאינה בעלת ידע או השכלה בתחום עיסוקן של החברות (ראו: פרוטוקול מיום 6.9.23, עמ' 31 שורות 20-36, עמ' 32 שורות 1-7).
כשנשאלה התובעת בחקירתה האם התבקשה אי פעם לבצע איזושהי פעולה בעלת אופי משרדי לטובת החברות השיבה כי בתחילת חיי החברות כאשר פעילותן נעשתה בדירת הצדדים היא נדרשה לקחת — ולשים אותן ב— ולטפל במשלוחים שהגיעו בטעות למקומות אחרים (ראו: פרוטוקול מיום 6.9.23, עמ' 31 שורות 26-34).
כשהתבקשה התובעת להבהיר בחקירתה מדוע נקטה בתצע"ר בלשון "הקמנו" לגבי החברות השיבה כי היא הייתה לצד הנתבע בעת הקמת החברות, תמכה בו ו"איפשרה לכל הדבר הזה לקרות":
"עו"ד ברקן: אז בואי תגידי לי איך את כותבת בסעיף 22 לתצהיר שלך, אני מפנה אותך לסעיף 22 לתצהיר שלך בתביעה הרכושית, איך את כותבת בתצהיר הזה "שמחתי לשמוע כי החברה הראשונה שהקמנו —-" ואני ממשיך "הקמנו ב-2019 חברה חדשה נוספת בשם —",
העדה, גב' XXX: כן.
עו"ד ברקן: מה זה הקמנו? את לא היית שותפה לשום דבר אין לך ידע לא עסקי לא כלכלי לא מדעי לא תרמת לחברות האלו כלום.
העדה, גב' XXX: אולי לא ישבתי בישיבות ואולי לא הייתי בתוך הישיבה עם המשקיעים שהוא היה אבל אני הייתי שם לאורך כל הדרך כל הנושא של רעיון ואיך הרעיון בכלל נבנה אני הייתי שם תמכתי בו הייתי עם הילדים אפשרתי לו לטוס לחו"ל לכנסים להתפתח, כל הזמן הייתי מקבלת עדכונים הוא היה חוזר מאוחר מפגישות מכנסים 22:00 בלילה הייתי כל הזמן עם הילדים ואפשרתי לכל הדבר הזה לקרות."
(ראו: פרוטוקול מיום 6.9.23, עמ' 32 שורות 8-20).
בתצע"ר ובסיכומיה טענה התובעת למעורבות ב—בכך שבעידודה ובידיעתה שכר הנתבע את גיסה מר — כ—- עבור מוצרי החברה. מתצהירו של מר — שצירפה התובעת עולה כי בינו לבין הנתבע התקיימו קשרי ידידות וקשרי משפחה עוד בטרם שכר הנתבע את שירותיו. כשנשאל הנתבע בחקירתו לגבי העסקתו של מר — השיב כי היקף עבודתו היה מצומצם והוא הועסק במשך חודשיים בלבד כפרילנסר למשך שעה אחת ביום (ראו: פרוטוקול מיום 6.9.23, עמ' 39 שורות 21-28). מכל האמור לא שוכנעתי כי העסקתו של מר — ב—גם אם נשכר בעידודה של התובעת, מחזקת את גרסת התובעת לגבי מעורבותה ב—או שיש בה להעיד על השיתופיות הנטענת.
בתצהירה טענה התובעת למעורבות או זכויות בחב' — לאור כך שמחלת אביה והטיפולים בו הם שהעלו אצל הנתבע את הרעיון עליו מבוססת החברה והביאו אותו להקמתה:
להוכחת גרסתה צירפה התובעת תצהיר מאת בת זוגו של אביה המנוח שהעידה כי הנתבע ליווה את אביה של התובעת במהלך מחלתו התעניין בטיפולים שעבר ובכתבה בעיתון שיתף כי הרעיון העומד בבסיס החברה עלה אצלו כאשר אדם יקר לו חלה במחלה נדירה. גם בתצהירו של גיסה של התובעת נכתב כי הנתבע סיפר לו כי חלק מהרעיונות להקמת חב' — עלו במוחו בעקבות מעקביו אחר הטיפול באביה המנוח של התובעת.
טענתה זו של התובעת והעדים שהביאה הותירו תחושה והתרשמות לא נוחה. הרושם שנוצר הוא כי מאחר ולתובעת אין ראיות אחרות מבוססות ומשמעויות יותר ליצירת השיתוף, התמקדה בהוכחות בטענה כי הרעיון לחברה נוצר בשל סיועו של הנתבע במחלתו של אביה ז"ל. הנתבע הסתייג מאוד מהנרטיב הזה ואף הביע שאט נפש מהתייחסות זו של התובעת. הרושם הוא כי דווקא בשל מיעוט הראיות המעידות על שיתוף העלתה התובעת טענה זו.
הנתבע לא הכחיש בחקירתו את הקשר בין מחלת אביה של התובעת לבין הרעיונות שבבסיס חב' —, אך השיב כי מדובר בידע שהצטבר אצלו במשך שנים רבות ולא בגורם מכריע וכי אין במחלת אביה ז"ל של התובעת ובעובדה שעמד לצידו בשעת מחלתו בכדי להקנות לתובעת זכויות בחברה (ראו: פרוטוקול מיום 6.9.23, עמ' 52 שורות 23-36).
בסיכומיה זנחה התובעת את הטענה כי הייתה שותפה בהקמת החברות וטענה כי קמה לה זכותה בחברות לאור הבטחות חוזרות ונשנות מצד הנתבע כי מאמציה בגידול הקטינים וויתורה על התפתחותה המקצועית ישתלמו לצדדים והצלחת החברות תביא לרווחה כלכלית לצדדים.
לטענת התובעת הנתבע השקיע שעות רבות בחברות שהקים עבד לילות כימים ונעדר מהבית גם בשבתות ובחגים תוך שכל עול גידול הקטינים נופל על כתפיה בלבד. לטענת התובעת בהחלטה משותפת של שני הצדדים לאחר לידת כל אחד מילדי הצדדים היא הפסיקה את עבודתה ונרתמה לגידול וטיפול בילדיהם המשותפים של הצדדים ובמשק הבית המשותף ולדאגה לטובתו של הנתבע תוך שהיא מוותרת על התפתחותה המקצועית והכלכלית על מנת שהנתבע יוכל להתפנות לעבודתו ולהשיא את רווחי החברות.
לטענת התובעת בשנות הקמת —היא זו שנרתמה לכלכלת הבית. מאוחר יותר כאשר —הניבה רווחים לא גבוהים היא עבדה בהיקף מצומצם ויתרה על התפתחותה המקצועית כך שעבדה במשרה חלקית בלבד בבי"ס ולא במסגרת קליניקה פרטית וויתרה על השאת הכנסתה והשתכרה כ-3,000 ₪ לחודש בלבד, כל זאת בעצה אחת עם האיש ועל מנת לאפשר לאיש להשקיע את זמנו ומרצו בהתפתחות החברה ובהתפתחותו המקצועית.
לטענת התובעת כל הוויתורים מצידה בפן המקצועי נעשו לאור הבטחותיו הרבות של האיש על כך שכל העבודה אשר הוא משקיע בחברות בעת שהיא מטפלת לבדה בקטינים נועדו להשאת רווחי החברות ויהפכו את הצדדים לאמידים.
להוכחת טענותיה בעניין זה צירפה התובעת תכתובות וואטסאפ בין הצדדים בהם היא מבקשת מהנתבע להקדים לשוב ולעזור לה לטפל בקטינים ואת תשובות האיש.
לטענת הנתבע התובעת לא הייתה בת הזוג הביתית, לא השקיעה את זמנה ומרצה בילדים נעזרה במטפלת וכשגדלו מעט שהו הילדים מרבית שעות היום בגן והתובעת התפנתה לעיסוקיה. לטענת הנתבע התכתובות שצירפה התובעת כמו גם תכתובות נוספות שצורפו על ידו מעידות על היעדר תמיכה בו מצד התובעת ועל הפרעות חוזרות ונשנות לעבודתו. אין בידי לקבל טענה זו. התכתובות שצורפו ע"י הצדדים מחזקות את גרסת התובעת כי היא הייתה המטפלת העיקרית בילדי הצדדים בעוד הנתבע היה אמון על פרנסת התא המשפחתי. טענות אלה של הנתבע כלפי התובעת לא רק שאינן במקומן הותירו תחושה קשה שבה הוא אינו מעריך את המערך המשפחתי וגידול הקטינים שנים על ידי התובעת – כאשר היה מדובר בעיקרו של דבר בהחלטה משפחתית זוגית משותפת.
בחודש 10/2020 לאחר שהודיע לתובעת כי הוא יעדר למשך עשרה ימים לצורך עסקיו, נסע הנתבע לארה"ב לצורך —– ונעדר מהבית למשך שלושה חודשים תוך שהוא מותיר את התובעת לטפל לבדה בקטינים. גם בכך יש לחזק באופן משמעותי את גרסת התובעת כי היא זו שנשאה בעיקר נטל הטיפול בקטינים. כל טענותיו של הנתבע כי התובעת הפריעה לו בעבודתו בשעה שביקשה את עזרתו בטיפול בקטינים מוטב לו לא היו נטענות כלל.
יחד עם זאת אני מקבלת את טענת הנתבע כי במהלך חייהם המשותפים התובעת לא זנחה את התפתחותה האישית. התובעת אישרה בחקירתה כי עד ללידת בנה הבכור עבדה כמזכירה ב—- (ראו: פרוטוקול מיום 6.9.23, עמ' 20 שורות 18-19) ובמשך בתקופת חייהם המשותפים של הצדדים למדה לימודי תואר שני במקצוע ממנו היא מתפרנסת כיום וקורסים שונים המשיקים לתחומי עיסוקה כיום:
"עו"ד ברקן: XXX למדת תואר שני ב—-נכון?
העדה, גב' XXX: כן.
עו"ד ברקן: כמה שנים למדת?
העדה, גב' XXX: 4.
עו"ד ברקן: מתי למדת?
העדה, גב' XXX: 2014 עד 2018.[..] בזמן שהייתי עם XXX.
עו"ד ברקן: [..] במה עשית את התואר הראשון שלך?
העדה, גב' XXX: —-.
עו"ד ברקן: למדת עוד קורסים בזמן שהיית עם XXX ביחד?
העדה, גב' XXX: כן למדתי עוד,
עו"ד ברקן: איזה?
העדה, גב' XXX: היה קורס ב—-,
עו"ד ברקן: איזה קורס זה?
העדה, גב' XXX: —–, שני קורסים.
עו"ד ברקן: זה קורסים יוקרתיים נכון?
העדה, גב' XXX: יוקרתיים אני לא יודעת, קורסים נחשבים טובים."
(ראו: פרוטוקול מיום 6.9.23, עמ' 19 שורות 19-36).
וכן:
"עו"ד ברקן: למדת —?
העדה, גב' XXX: כן חוג.
עו"ד ברקן: כמה פעמים בשבוע?
העדה, גב' XXX: פעם בשבוע.
עו"ד ברקן: נכון שזה עוזר לך לארגז כלים שלך כ—–?
העדה, גב' XXX: כן אבל לא באופן ישיר."
(ראו: פרוטוקול מיום 6.9.23, עמ' 20 שורות 5-10).
כשנשאל הנתבע בחקירתו לגבי הבטחתו לתובעת שהיא תיהנה מהצלחת החברות השיב:
"עו"ד בן דרור: כאן אני צריך אותך לצידי בחזית, נכון שהבטחת לי XXX במהלך הקשר הזוגי שלכם שהיא והילדים ייהנו מפירות ההצלחה של החברות לעתיד לבוא? נספח ג'.
העד, מר XXX: נכון דיברנו בדיוק על העניין של פירות ועץ, לא חושב שהחברות האלה בפסיק שלה אבל הכסף שמגיע מהחברות בדמות משכורת חלקתי אתו כשהייתי בקשר ואני אחלוק אותו בשביל הילדים,
עו"ד בן דרור: לעתיד לבוא הכוונה גם אחרי הפירוד נכון?
העד, מר XXX: לילדים לא לה, נהיה פה איזה בלבול מטורלל, ".
(ראו: פרוטוקול מיום 6.9.23, עמ' 49 שורות 2-9).
גרסת הנתבע בעניין זה מהימנה עליי. התובעת לא צירפה ולו ראשית ראיה כי הנתבע הבטיח לה חלק בחברות שהקים. למרות שטענה בסיכומיה על הבטחות חוזרות ונשנות של הנתבע – עניין זה לא הוכח על ידה. התכתובות בין הצדדים מחזקות את גרסת הנתבע כי התכוון לשתף את התובעת בהכנסותיו השוטפות – ובלשונו ב'פירות' החברות – כל עוד הצדדים מקיימים תא משפחתי משותף.
נוסח הודעת התובעת לנתבע לקראת ההליכים המשפטיים (צורפה לתצע"ר הנתבע בנספח 11): "החברות שלך יהיו בסכנה ואתה הבאת את זה על עצמך" (ההדגשה הוספה), מחזק גם הוא את הסברה כי התובעת החשיבה את החברות כנכס בלעדי של הנתבע.
לאחר בחינת טענות הצדדים בכל הנוגע להיווצרות שיתוף בחברות —ו— לא שוכנעתי כי קיימים סממני שיתוף כלשהם. גרסתה של התובעת לגבי תרומתה וחלקה לייסוד החברות השתנתה במהלך ההליכים המשפטיים. גרסתה לגבי מעורבותה בהקמת החברות לא גובתה בראיות ועברה שינויים עם התקדמות ההליך המשפטי ובכך מופחת המשקל שיש ליתן לה. טענתה להבטחות ומצגים על ידי הנתבע לא הוכחו באופן מספק העונה על הנדרש בפרט כאשר מדובר בנכס עסקי.
התובעת לא הוכיחה כי נטלה חלק בהקמת החברות ולא הוכיחה כי הייתה מעורבת בפעילותן לאחר הקמתן. כמו כן לא נטען וממילא לא הוכח כי הושקעו כספים משותפים בחברות ובוודאי לא כספים השייכים לתובעת בלבד.
יתרה מכך, גם בהתנהלות הכלכלית השוטפת הייתה הפרדה שבה לא כל ההכנסות של הנתבע מהחברות הועברו לחשבון המשותף אלא הועברו כל חודש לחשבונו הפרטי והוא היה מעביר ממנו לחשבון המשותף סכומים עליהם החליט לכלכלת התא המשפחתי. לא הובאה כל ראיה של טרוניה או טענה של התובעת לגבי כך.
שוכנעתי כי התובעת הקדישה את זמנה ומרצה לטיפול בילדי הצדדים בעת שהנתבע הקדיש זמן רב להקמת החברות ולהשאת רווחיהן. יחד עם זאת אין בכך כדי להקנות לתובעת חלק בהן בהיות הצדדים ידועים בציבור. שוכנעתי כי הנתבע שב ואמר לתובעת כי ככל שהחברות תהיינה רווחיות הצדדים יחיו ברווחה כלכלית. אולם לא הובאה כל ראיה כי הנתבע התכוון להקנות לתובעת זכויות בחברות מעבר להנאה מרווחים שיתקבלו מהחברות כל עוד הצדדים מקיימים חיים משותפים.
התובעת לא הוכיחה כי פנתה לנתבע לשם רישומה כבעלת מניות בחברה או לשם עריכת הסכם בין הצדדים המקנה לה זכויות בחברות או ברווחיהן. לא הובאה כל ראיה כי התובעת בזמן אמת ביקשה להסדיר את הזכויות בחברות, ביקשה לערוך הסכם או התייחסה לחברות כנכס משותף.
אשר על כן ולאחר בחינת כלל ראיות שני הצדדים אני קובעת כי התובעת לא הוכיחה שיתוף ספציפי בחברות —ו—.
בשולי הדברים יצוין כי לטענת התובעת שווי אחזקותיו של הנתבע ב—הוא מעל ל-1 מיליון ₪. כמו כן לטענת התובעת בחב' — יש לנתבע —– מניות מתוך 16,000,000 מניות והיא מעריכה את שוויה של החברה בהתאם לנתונים שמצאה באינטרנט בסך של 190 מיליון דולר. לטענת התובעת למיטב ידיעתה ועל פי הערכתה כיום שווי חלקם של שני הצדדים יחד בשתי החברות הינו מעל ל-5 מיליון דולר וככל ש— תונפק או תימכר לחב' — בעתיד יהיה חלקו של האיש שווה מיליוני דולרים. נתונים אלה של התובעת לא התבססו על מקור מהימן אלא על כתבות עיתונאיות.
לטענת הנתבע הערכותיה של התובעת לגבי שווי החברות מוגזמות ומופרכות. לטענת האיש —מעולם לא חילקה דיבידנד וסיימה את שנת המס 2021 בהפסד של 600,000 ₪ ואילו חב' — מתקיימת בשלב זה מכספי משקיעים ומענקים ואין לה רווחים משלה.
מכל מקום משקבעתי כי לא הוכח שיתוף ספציפי בחברות ולתובעת אין חלק בהם איני נדרשת לטענות הצדדים לעניין שווי החברות ושווי מניותיו של הנתבע. ואין מקום לערוך חישוב או בירור שכזה בהעדר הוכחת שיתוף.
זכויות סוציאליות ופנסיוניות שהצדדים צברו בתקופת החיים המשותפת
לטענת התובעת לשני הצדדים זכויות סוציאליות ופנסיוניות שנצברו במהלך חייהם המשותפים ויש לאזנם בין שני הצדדים. בכתב התביעה פירטה האישה רשימת קרנות קופ"ג וביטוחים בהם צבר האיש כספים כדלהלן:
לטענת האיש לאור התנהלות הצדדים בהפרדה רכושית אין לאישה כל חלק וזכות בזכויות סוציאליות ופנסיוניות הרשומות על שמו. לטענת הנתבע לאור ההפרדה הכלכלית והרכושית המוחלטת בין הצדדים אין לתובעת חלק בזכויות אלו שנצברו על ידו.
אין מחלוקת כי הצדדים קיימו משק בית משותף וגידלו יחד את שני ילדיהם. בין הצדדים גם פערים משמעותיים בהכנסותיהם השוטפות.
הנתבע בחקירתו הדגיש כי לא התכוון לשתף את התובעת בזכויותיו בחברות אולם ללא ספק התכוון לשתף עימה את הכנסותיו מהחברות:
"עכשיו לגבי פרנסת הבית זה הנרטיב השני [..], יש הבדל בין הפירות של העץ לבין העץ, לא היה לי ספק שהמשכורות שם שאני מקבל מהחברה משמשות אותנו ומפרנסות אותנו אבל לרגע לא חושב ששנינו דמיינו שהיא שותפה בחברה באיזושהי צורה והנרטיב הכי מזעזע אותי."
(ראו: פרוטוקול מיום 6.9.23, עמ' 38 שורות 32-36).
על כן אני סבורה כי לאור אורח החיים שהוכח ולאור כך שבכל הנוגע לפרנסת המשפחה הנתבע היה המפרנס העיקרי והתובעת הייתה המגדלת המשמעותית של הקטינים בשנים הראשונות יש מקום לקבוע כי הזכויות הסוציאליות שנצברו לצדדים בתקופת החיים המשותפת הן משותפות. מדובר בזכויות הצומחות בשל ההכנסה ויש מקום גם בשל הפערים המשמעותיים בין הצדדים להחשיבן כמשותפות. יש בכך על מנת לאזן במידת מה את הוויתורים שעשתה התובעת ולגלם את תרומתה הנוספת ואת הפערים בין הצדדים. עולה גם מחקירת הנתבע כי הוא אמנם עשה הפרדה בין עצם השיתוף בחברות אולם בפירות החברות ראה את התובעת כשותפתו, ובפרט לאור הרווחה שסבר כי יש לה מקום לצדדים ולקטינים. על כן יש מקום לקבוע כי למרות העדר השיתוף בחברות כי יש שיתוף בזכויות הסוציאליות של הצדדים שנצברו במהלך החיים המשותפים.
אשר על כן אני מקבלת את עתירת התובעת בנוגע לחלוקת כלל הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות שנצברו במשך תקופת חייהם המשותפים של הצדדים כידועים בציבור (6/2013 – 11/2020) ומורה כי יש לערוך חישוב על חלוקתם בין הצדדים בחלקים שווים. ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמה על זהות אקטואר בתוך 30 יום, ימונה אקטואר על ידי בימ"ש לצורך עריכת החישוב.
חשבונות בנק ע"ש הנתבע
לטענת התובעת מדו"ח חוקר פרטי ששכרה נודע לה כי במהלך חייהם המשותפים פתח הנתבע ללא ידיעתה חשבונות בנק על שמו בלבד או ביחד עם אחרים כמפורט להלן:
לטענת התובעת ייתכן שהנתבע הבריח לחשבונות אלו כספים משותפים והיא עתרה להורות לו להשיב את כל הכספים שהוברחו לקופה המשותפת ולאזנם בין הצדדים.
לטענת התובעת לאור הלכת השיתוף החלה על הצדדים ולאור הבטחותיו של הנתבע כי הצדדים יחיו ברווחה כלכלית כתוצאה מעבודתו הרבה תוך שנטל גידול הקטינים מוטל על כתפי התובעת בלבד, היא זכאית למחצית מכל הכספים והזכויות שמצויים בכל חשבונות הבנק הרשומים ע"ש הנתבע בארץ ובחו"ל ואשר נצברו במהלך חייהם המשותפים של הצדדים.
כמו כן לטענת התובעת ככל שיתברר כי במהלך חייהם המשותפים העביר הנתבע ללא ידיעתה כספים משותפים יש להורות לו להשיבם לקופה המשותפת ולאזן אותם במסגרת איזון משאבי הצדדים ובכלל זה סך של כ-550,000 ₪ שקיבל הנתבע תמורת מכירת חלק ממניותיו ב—–.
התובעת לא הביאה את החוקר הפרטי לעדות ולא צירפה כל עדות על הברחת כספים בפרט לא משותפים.
לטענת הנתבע הצדדים התנהלו במשותף בחשבון בנק אחד בלבד שנרשם ע"ש שניהם ונועד למימון צורכי הקטינים ומשק הבית המשותף בלבד והוא לא הסתיר ממנה דבר. לאור ההתנהלות הרכושית הנפרדת הצדדים שמרו על חשבונות בנק נפרדים עבור כספים אשר בחרו שלא לשתף בהם אחד את השני ומהם מימנו את הוצאותיהם הפרטיות.
לגבי רשימת החשבונות הפרטיים של הנתבע שצירפה התובעת לטענת הנתבע למעט חשבון מספר —- בבנק — סניף —- יתר החשבונות אשר ברשימה אינם מוכרים לו וייתכן שחלקם היו פעילים בעבר הרחוק.
לטענת הנתבע גם מהתנהלות הצדדים בחשבון המשותף ניתן ללמוד על היעדר שיתוף כלכלי בין הצדדים. התובעת הפקידה לחשבון המשותף את משכורתה בלבד והעבירה לחשבונה הפרטי מענק לידה שהופקד לחשבון המשותף. כמו כן התובעת שמרה בחשבון נפרד כספי ירושה שקיבלה מאביה וסירבה לבקשת הנתבע להפקיד סכום קטן לחשבון המשותף.
כך גם הנתבע העביר לחשבונו הפרטי את תמורת מכירת מניותיו בחב' —ע"ס כ-550,000 ₪ ללא התנגדות או תרעומת מצד התובעת, אשר לא ראתה בכספים אלו כספים משותפים ורק במסגרת ההליך המשפטי טענה כי הנתבע הבטיח לה שאלו כספים משותפים.
מעדויות הצדדים ומדפי תנועות בחשבון שצורפו עולה כי החשבון המשותף שימש את הצדדים למימון הוצאות משק הבית המשותף והקטינים ולשם כך הפקיד כל אחד מהצדדים מדי חודש סכום כסף לכיסוי ההוצאות – האישה הפקידה את מלוא משכורתה והאיש העביר סכומים משתנים ע"ס 15,000-22,000 ₪ מחשבונו הפרטי. סכומים שהיו מעל לסכומי ההשתכרות של התובעת באופן משמעותי. עם זאת התובעת שמרה בחשבונה הפרטי כספי ירושה וכן מענק לידה.
בחקירתה אישרה התובעת כי ידעה שלנתבע היו חשבונות בנק נוספים מלבד חשבון הבנק המשותף:
"עו"ד ברקן: את יודעת שגם לXXX יש חשבונות שהם לא החשבון המשותף שלך נכון שלכם נכון?
העדה, גב' XXX: אני ידעתי,[..] רגע, קודם כל היו הרבה חשבונות שלא ידעתי שהם קיימים,
עו"ד ברקן: זה לא מה ששאלתי, האם ידעת שלXXX יש חשבונות שהם לא החשבונות המשותפים,
[..]
העדה, גב' XXX: ידעתי שיש לו חשבון של חברה וידעתי שיש לו חשבון בנוסף שממנו הוא היה מעביר את הכסף של המשכורת משם לחשבון המשותף."
(ראו: פרוטוקול מיום 6.9.23, עמ' 27 שורות 28-36, עמ' 28 שורות 9-10).
התובעת העידה בחקירתה כי כספי ירושת אביה המנוח הופקדו לחשבונה הפרטי ולא לחשבון המשותף של הצדדים (ראו: פרוטוקול מיום 6.9.23 עמ' 23 שורות 33-36).
התובעת העידה בחקירתה כי ידעה שהכנסות החברה מועברות לחשבון נפרד וממנו מעביר הנתבע מדי חודש חלק מכספי משכורתו לחשבון המשותף (ראו: פרוטוקול מיום 6.9.23 עמ2 28 שורות 9-10). התובעת העידה בחקירתה כי לצדדים לא היו ייפוי כוח לפעול בחשבונות הפרטיים אחד של השני, הם לא שיתפו אחד את השני בסיסמאות לחשבונותיהם הפרטיים ולא הראו אחד לשני את הנעשה בחשבונותיהם הפרטיים (ראו: פרוטוקול מיום 6.9.23, עמ' 28 שורות 9-23).
עדותה של התובעת מחזקת את גרסת הנתבע לגבי התנהלות בהפרדה רכושית מוחלטת של הצדדים בחשבונות הבנק שלהם. התובעת לא הביאה ראיה המעידה על כוונת שיתוף של הצדדים בחשבונות הבנק השונים ובכספים המצויים בהם למעט בחשבון הבנק המשותף.
לאחר בחינת טענות הצדדים שוכנעתי כי הצדדים התנהלו בהפרדה רכושית לגבי חשבונות הבנק הפרטיים שלהם הרשומים על שם כל אחד מהם בנפרד, לא ידעו איש על הנעשה בחשבונות הבנק של האחר ולא ראו בכספים המצויים בחשבונות אלו כספים משותפים. התובעת לא הוכיחה שיתוף בכספים בחשבונות הבנק ובפרט לא הוכיחה כי הועברו לחשבונות הנתבע כספים משותפים.
אשר על כן אני דוחה את עתירת התובעת בנוגע לחלקה בכספים המצויים בחשבונות הבנק הפרטיים של הנתבע.
זכויות הנתבע בדירה ב—
הנתבע וגרושתו היו בעלים בחלקים שווים של דירה ברחוב ב (להלן: "הדירה ב—"). נסח טאבו שצורף על ידי התובעת בנספח 5 לכתב התביעה מעלה כי הדירה רשומה על שם הנתבע משנת 2012, טרם הקשר בין הצדדים בשיתוף עם גרושתו.
אין מחלוקת כי בתקופת חייהם המשותפים של הצדדים הופקד מלוא חלקו של הנתבע בשכר הדירה בחשבון הבנק המשותף של הצדדים בסך של 3,250 ₪ בחודש.
יצויין כי במהלך ההליכים המשפטיים נמכרה הדירה ובהתאם להחלטת כב' הרשמת מיום 23.5.2023 הופקדו כספי התמורה בחשבון נאמנות.
לטענת התובעת, הנתבע הפקיד את דמי השכירות מהשכרת הדירה בחשבונם המשותף של הצדדים מתוך כוונה ברורה של שיתוף בפירות הנכס יחד עם התובעת. אשר על כן לטענת התובעת היא זכאית למחצית הזכויות הרשומות ע"ש הנתבע בדירה ועתרה למינוי שמאי שיעריך את שווי הדירה ואת חלקה בזכויות הנתבע.
לטענת הנתבע, מדובר בדירה המצויה בבעלות הנתבע וגרושתו בחלקים שווים היא נרכשה שנים רבות טרם היכרות הצדדים, לתובעת אין זיקה לדירה, היא לא השקיעה בה כספים ולא התגוררה בה ולאור ההפרדה הרכושית בין הצדדים לתובעת אין כל זכויות בה. לטענת הנתבע יש להבחין בין זכויות בנכס לזכויות בפירותיו והפקדת דמי השכירות שהתקבלו מהדירה לחשבון המשותף אינה מצביעה על כוונת שיתוף בדירה.
התובעת לא הוכיחה השקעה כספית בדירה של הצדדים במשותף, היא לא הביאה ולו ראשית ראיה המעידה על כוונת שיתוף בנכס שנרכש טרם החיים המשותפים והיה בשותפות עם בת הזוג הקודמת של הנתבע. למעט העברת כספי השכירות לחשבון המשותף לא היה כל סממן שיתוף בדירה וגם זאת חלק מהפקדת חלק מהכנסותיו של הנתבע לחשבון.
כשנשאלה בחקירתה לגבי המקור לזכותה למחצית זכויותיו של הנתבע בבית השיבה התובעת כך:
"עו"ד ברקן: אנחנו מדברים על דירה ברחוב ב, מה את כותבת? את כותבת בסעיף 55 שבגלל שXXX העביר את מחצית דמי השכירות בדירה ברחוב *** ב— לחשבון המשותף, זכויותיו בדירה הזאת הם שלך גם?
העדה, גב' XXX: אנחנו חיינו ביחד היינו זוג לכל דבר, הסכום הזה שהוא העביר מהדירה שלו אלינו 3,250 שקל כל חודש ועוד אני הלכתי והפקדתי את הצ'קים של הדירה,
עו"ד ברקן: שאלה פשוטה, הטענה שלך זה בגלל שהוא העביר את מחצית דמי השכירות,
העדה, גב' XXX: כן.
עו"ד ברקן: נכון יש לו חצי בדירה? אגב מי מהבעלים השני בדירה?
העדה, גב' XXX: גרושתו.
עו"ד ברקן: וזה נכון שהדירה הזאת הייתה דירה שלו עוד לפני שהוא הכיר אותך?
העדה, גב' XXX: כן."
(ראו: פרוטוקול מיום 6.9.23, עמ' 33 שורות 15-25).
כשנשאל בעניין זה בחקירתו השיב הנתבע כך:
"עו"ד בן דרור: זה נכון שהתובעת הפקיד את הצ'קים של שכר דירה מהדירה ב— בחשבון המשותף?
העד, מר XXX: אני לא זוכר אם היא הפקידה פיזית ואם היא הפקידה פיזית זה היה הדבר היחיד שהיא אי פעם עשתה בקשר לדירה. […]".
(ראו: פרוטוקול מיום 6.9.23, עמ' 50 שורות 19-22).
בתצע"ר טען הנתבע כי ההתנהלות הכלכלית של הצדדים כללה התחשבנות עקבית ותמידית כאשר הוא נשא בתשלומי שכר הדירה והתובעת שילמה חלק מהוצאות אחזקת הבית. אשר על כן גם מטעם זה אין בהפקדת כספי שכר הדירה ישירות לחשבון המשותף וזאת על חשבון חלקו של הנתבע בתשלום שכר הדירה או כל הוצאה אחרת ככוונה לשתף בזכויותיו הקנייניות בנכס.
התובעת לא הביאה ראיה המעידה כי הנתבע התכוון לשתף עימה את זכויותיו בדירה ב—. לא היו מגורים בדירה, לא השקעת כספים משותפת או הוצאה כספית משותפת, לא רישום משותף של הזכויות ולא כוונה לשנות את הרישום למשותף. מדובר בדירה שהזכויות בה של הנתבע עוד לפני הקשר בין הצדדים, הזכויות בה רשומות בנפרד והשיתוף היה רק ביחס לשכירות לתקופת החיים המשותפת.
לאחר בחינת טענות הצדדים ושמיעתם שוכנעתי כי לצדדים לא הייתה כוונת שיתוף לגבי זכויות הנתבע בדירה ב— והתובעת אינה זכאית למחצית חלקו בדירה. זכויות הנתבע בדירה ב— יוותרו בבעלות הנתבע בלבד.
מיטלטלין בדירת הצדדים – במהלך ההליך הסדירו הצדדים בדיון המקדמי עניין זה. שניהם לא ציינו כל סעד לגבי כך בסיכומיהם. על כן סעד זה מוצה.
כספי תמורת מכירת מניות ע"ס 550,000 ₪ – בחודש 10/2017 הנתבע הפקיד לחשבון המשותף כספי תמורת מכירת חלק ממניותיו ב—ע"ס של כ-550,000 וכעבור זמן קצר העביר אותם מהחשבון המשותף לחיסכון על שמו בלבד באלטשולר שחם.
לטענת הנתבע הכסף הופקד לחשבון המשותף בתחילה בשל סיבה טכנית בלבד וכעבור מספר ימים העבירו לחשבונו הפרטי בלא תרעומת או התנגדות מצד התובעת אשר ראתה בו כסף פרטי של הנתבע אשר אין לה חלק בו.
לטענת התובעת הנתבע אמר לה בעת משיכת הכסף מהחשבון המשותף שהכסף ישמש כחיסכון משותף לצדדים והוא מושך אותו מהחשבון המשותף על מנת שלא יאכל (ראו: פרוטוקול מיום 6.9.23, עמ' 27 שורות 6-19). התובעת לא הציגה ראיה להוכחת טענתה.
הנתבע אישר בחקירתו כי ייתכן שאמר לתובעת כי מדובר בחיסכון משותף שישמש את הצדדים לרכישת דירת מגורים וכי כוונתו הייתה שהכסף ישמש את הצדדים לרכישת דירה כל עוד הם חיים ביחד:
עו"ד בן דרור: כתבת יש לנו 600,000 שקל חיסכון, ב-30/01/2019 אתה כותב לה "נכון שזה ישמש בסיס ראשוני לרכישת דירה",
העד, מר XXX: אני מאמין לך זה נשמע לי מאוד הגיוני שאני אגיד את זה כשאני בקשר עם אישה שאני אגיד שכשאנחנו ביחד אז אנחנו ביחד והכסף הוא ביחד והפירות הם ביחד אבל שוב לא היה לרגע,
עו"ד בן דרור: זה מכירה של מניות,
העד, מר XXX: זה פירות.
עו"ד בן דרור: פירות?
[..]
עו"ד בן דרור: נתקרב תיכף לט"ו בשבט אם זה היה נכון. אז נכון שאתה עונה לה, היא אומרת לך "זה ישמש לנו כבסיס בשונה לרכישת דירה" ואתה אומר לה "ברור".
העד, מר XXX: כן ברור, ברור שכשאנחנו ביחד אנחנו היינו אמורים לקנות דירה ביחד והיינו ביחד אבל אנחנו לא ביחד.
עו"ד בן דרור: לא אבל אתה אומר ברור שהסכום הזה אני מדבר על סכום ספציפי שקיבלת עבור מכירת חלק מהעץ, אתה אומר לה ברור שזה ישמש בסיס לרכישת דירה חדשה.
העד, מר XXX: הרי אם היינו ביחד היינו קונים דירה, ממה היינו קונים דירה? מהכסף הזה ואנחנו לא ביחד מסיבות מאוד מאוד טובות."
(ראו: פרוטוקול מיום 6.9.23, עמוד 50 שורות 1-19).
התובעת בחקירתה אישרה כי כספי תמורת מכירת המניות הועברו לחשבון הרשום על שמו של הנתבע בלבד:
"העדה, גב' XXX: בחשבון הזה בשלב מסוים כשהוא קיבל תקבול מהמכירה של המניות שלו בחברה ה-550,000 זה עבר לחשבון המשותף.
עו"ד ברקן: ואחר כך זה יצא מיד,
העדה, גב' XXX: זה עבר לחיסכון באלטשולר שחם.
עו"ד ברקן: לא זה עבר לחשבון שלו לא חשבון משותף נכון?
העדה, גב' XXX: זה עבר לאלטשולר שחם,
עו"ד ברקן: גברתי אני שואל שאלה, זה עבר לחשבון שהוא על שמו בלבד.
העדה, גב' XXX: לא, זה עבר לאלטשולר שחם,
עו"ד ברקן: זה האמת שאת מדברת עליה.
העדה, גב' XXX: יכול להיות שהסכום הזה עבר קודם כל לחשבון הפרטי שלו אבל מיד לאחר מכן זה עבר לחיסכון באלטשולר שחם, חיסכון עבור שנינו.
עו"ד ברקן: גברתי תקשיבי לי טוב אני עכשיו אשאל שאלה מאוד פשוטה תעני לי בכן ולא, האם החשבון באלטשולר שחם רשום על שם שניכם?
העדה, גב' XXX: הוא לא רשום על שם שנינו,".
(ראו: פרוטוקול מיום 6.9.23, עמ' 27 שורות 6-19).
על אף שמדובר בסכום כסף נכבד התובעת לא מחתה על העברתו לחשבון ע"ש הנתבע בלבד. התובעת אף לא טענה כי ביקשה מהנתבע שהכסף יועבר לחיסכון משותף לצדדים ולא ביררה בכל השנים שחלפו עד להגשת התביעה היכן הכסף ומה נעשה בו. התנהלותה של התובעת מחזקת את גרסת הנתבע כי היא לא ראתה בכספי תמורת מכירת המניות כספים משותפים כי אם כספים השייכים לנתבע בהתאם להפרדה הרכושית והכלכלית בה התנהלו הצדדים.
התובעת לא הביאה ראיה המעידה על כוונת הצדדים לשיתוף בכספים אלו. גרסת התובעת מתיישבת עם גרסת הנתבע לפיה הוא הודיע לה כי כספי תמורת מכירת המניות הינם חיסכון לרכישת דירה למגורי הצדדים. והרי גם לו היו הצדדים רוכשים דירה הרי שניתן היה לרשום אותה ע"ש הנתבע בלבד.
לאחר בחינת טענות הצדדים ושמיעתם שוכנעתי כי לצדדים לא הייתה כוונת שיתוף לגבי כספי תמורת מכירת המניות ע"ס 550,000 ₪ והתובעת אינה זכאית למחצית סכום זה.
התובעת לא עתרה במסגרת חלק הסעדים שבתביעה להשבת סכום זה, אלא טענה באופן כללי להורות על השבת כספים שמגיעים לה ורק בגוף התביעה בלבד עתרה במפורש לגבי כספים אלו.
כספי הלוואה ע"ס 300,000 ₪ שנטל הנתבע – לטענת התובעת יש להורות לנתבע להשיב לה מחצית מכספי ההלוואה שנטל למימון ע"ס 300,000 ₪ שייתכן ושולמו מרווחי החברה שהינם כספים משותפים של הצדדים וזאת ללא ידיעתה והסכמתה.
התובעת לא הביאה ראשית ראיה כי כספי ההלוואה ניטלו מתוך כספים משותפים לצדדים.
לטענת הנתבע מדובר בכספי הלוואה שנטל מחשבונו הפרטי ביום 11.10.2022 לא על חשבון רווחי החברה כפי שטוענת האישה וההחזר החודשי משולם מכספים המצויים בחשבונו הפרטי. הנתבע צירף לכתב ההגנה דף חשבון המעיד על נטילת ההלוואה.
לאחר בחינת טענות הצדדים ושמיעתם שוכנעתי כי מדובר בכספי הלוואה שנטל הנתבע שההחזר החודשי בגינם משולם מחשבונו הפרטי. אין המדובר בכספים משותפים ועל כן התובעת אינה זכאית להחזר של כספים אלו.
התובעת לא עתרה במסגרת חלק הסעדים שבתביעה להשבת סכום זה, אלא טענה באופן כללי להורות על השבת כספים שמגיעים לה ורק בגוף התביעה בלבד עתרה במפורש לגבי כספים אלו.
סיכום
אשר על כן ולאור כל הנימוקים שפורטו לעיל אני מורה כדלהלן:
זכויות התובע בחברת ב—וב— – התביעה נדחית.
זכויות סוציאליות ופנסיוניות שהצדדים צברו בתקופת החיים המשותפת – אני מקבלת את עתירת התובעת בנוגע לחלוקת כלל הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות שנצברו במשך תקופת חייהם המשותפים של הצדדים כידועים בציבור (6/2013 – 11/2020) ומורה כי יש לערוך חישוב על חלוקתם בין הצדדים בחלקים שווים. ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמה על זהות אקטואר בתוך 30 יום, ימונה אקטואר על ידי בימ"ש לצורך עריכת החישוב.
חשבונות בנק ע"ש הנתבע – התביעה נדחית.
זכויות הנתבע בדירה ב— – התביעה נדחית.
מיטלטלין בדירת הצדדים – נושא זה מוצה במהלך ההליך.
כספי תמורת מכירת מניות הנתבע ב—ע"ס 550,000 ₪ – התביעה נדחית.
כספי הלוואה ע"ס 300,000 ₪ שנטל הנתבע – התביעה נדחית.
הוצאות ההליך – למרות הפער בין הסעדים שהתבקשו בתביעה לבין התוצאה ולאור הפערים הכלכליים המשמעותיים בין הצדדים סברתי בסופו של יום כי אין מקום לחיוב בהוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.
המזכירות תסגור את תלה"מ 50252-01-22.
ניתן היום, כ"א אדר ב' תשפ"ד, 31 מרץ 2024, בהעדר הצדדים.
פסק הדין הותר לפרסום ללא כל פרט מזהה בהחלטה מיום 8.4.24.
