מספר בקשה:9
לפני
כבוד השופטת דיאנה פסו-ואגו
מבקשים:
1. צ.ח.ש.
2. מ.ח.
נגד
משיבים:
1. ש.ע.
2. לשכת רישום מקרקעין – באר שבע משרדי ממשלה 570000948
4. א.א.
5. א.ל.ש.
6. א.א.מ.
7. א.נ.מ.
החלטה
רקע וטענות הצדדים:
בהמשך להחלטה מיום 01.02.25 הגישו המבקשים 1 ו – 2, הם התובעים (במסגרת החלטה זו יקראו להלן: "המבקשים") השלמות שעניינן הוראות סעיף 6(ו) לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, והכל ללא תצהיר תומך.
המבקשים טענו כי המשיב 1 (במסגרת החלטה זו יקרא להלן: "המשיב") נדרש להכרעה בתיק וכי "בלעדיו לא ניתן להכריע בתביעת הבעלות.." והוסיפו, כי התובענה מתייחסת לחיובים כספיים כנגדו כאשר "הכל נעשה אצלו ועל ידו" והוסיפו שללא המשיב "לא היה התיק בא לעולם" וכי המשיבים הנוספים (הם הנתבעים בתובענה) אינם בעלי כל ידע באשר לזמנים הרלוונטיים לתובענה.
לטענת המבקשים אין דיי בהבאת המשיב כעד.
כבר עתה אציין כי הטענות המבקשים נטענו בכלליות, ללא כל פרוט לבסס הנטען וללא תצהיר תומך.
המבקשים הוסיפו, כי לא יגרם כל נזק למשיב וכי צורף עוד בהליך בבית המשפט המחוזי ומשלא פעל שם למחיקתו, יש לראות בהחלטה המורה על העברת התובענה, בה הוא נתבע, כחלוטה.
כן נטען שאף אם יש מקום לעתור בתובענות נפרדות – לבית המשפט סמכות להורות על איחוד התיקים "ומשיכתו" של תיק מבית משפט אזרחי.
המשיב בתגובתו טען, כי תביעת המבקשים כנגדו התיישנה.
יובהר כי אין מקום לדון בטענה זו, בשלב זה הואיל ותחילה על בית המשפט להכריע מעמדו של המשיב, היינו כי הוא "נתבע" בתובענה, ולאחר מכן יוכל להעלות טענות סף, בהתאם לתקנות המתירות זאת.
המשיב הוסיף וטען כי יש לדחות הבקשה הואיל ואינו מוגדר "בן משפחה", עת אין להקל ראש בשאלת צירופו לתובענה, שעניינה סכסוך משפחתי, ויש להכריע בשאלת נחיצותו להליך, נחיצות שלא פורטה על ידי המבקשים ולא נתמכה בתצהיר.
עוד הוסיף שבעניינינו לא הוכיחו המבקשים, כי לא ניתן לברר התובענה ללא נוכחותו של המשיב, כבעל דין והכל כאשר המשיב אינו צד להסכם המכר, מושא התובענה ואינו צד להסכמות הנטענות בתובענה, בין בני המשפחה. לדבריו, תחילה על הצדדים להשלים ברור ההליכים, בינם לבין עצמם ולאחר מכן, בהתאם לתוצאות הברור, ניתן יהיה לבחון האם להם עילת תביעה כנגד המשיב. לא קודם לכן ולא במקביל.
עוד הוסיף המשיב, כי בניגוד לנטען בהשלמות שהוגשו, עתרו המבקשים לחיוב המשיב בסך של 50,000 ₪ ולא "בסכומים משמעותיים".
דיון והכרעה
בהתאם להוראת סעיף 6(ו) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה – 1995 (להלן: "חוק בית משפט לענייני משפחה") לבית המשפט לענייני משפחה מסורה הסמכות לצרף לתובענה הנדונה לפניו "מי שלצורך בירור התובענה והכרעה בסכסוך נדרש שיהיה צד לה, יהא נושא התובענה או שוויה אשר יהא".
כאמור ההשלמות שלפני, המהוות בקשה בדיעבד לצירוף המשיב לתובענה, הוגשו ללא תצהיר תומך ולכאורה דיי בכך כדי לדחות הבקשה, אשר, כמובא לעיל, אף פורטה כדבעי.
עם זאת למען הזהירות מצאתי להכריע כם לגופם של דברים.
תחילה יובהר כי אין ממש בטענה, כי דיי בהוראת בית המשפט המחוזי הנכבד, על העברת התיק, כדי לחסום המבקש מההעלאת טענה בדבר צירפו, טענה שלא יכול היה להעלותה אז ולא נדרש היה להעלותה.
המשיב עשה כן בהזדמנות הראשונה ובעת הרלוונטית להעלתה.
כן נדחית הטענה, לפי נוכח העובדה שלבית המשפט נתונה סמכות לצרף תובענות, המוגשות בבתי משפט שונים (סעיף 6(ה) לחוק בית המשפט לענייני משפחה), יש לדחות הבקשה, היות ועם הפרדת התובענות הן תאוחדנה ולכן יש, לכאורה "לדלג" על המשוכה שלפנינו. קבלת טענה זו, אך בשל סמכותו של בית המשפט המעוגנת בדין, משמעה איון הוראת סעיף 6(ו) לחוק. כידוע הן צרוף בעל דין והן צרוף תובענה אינן נעשות אך בשל בקשה או טענה של מי מבעלי הדין, והדבר דרוש בחינה והכרעה לגופם של דברים, כאשר לא בנקל יאפשר בית המשפט הצירוף המבוקש ולכן אין מקום "לדלג" על ההליכים שאינם מתאפשרים כדבר שבשגרה.
לגופו של עניין –
בבע"מ 6975/12 ב.ח.מ.י ניהול אחזקות בע"מ נ' עו"ד עופר שפירא – כונס נכסים (28.10.2012) עמד בית המשפט העליון, בין היתר, על השיקולים שעל בית המשפט לענייני משפחה לשקול בבואו להפעיל סמכותו מכוח הוראת החוק הנ"ל:
"בהפעלת סמכות הצירוף על פי סעיף 6(ו) לחוק ישקול בית המשפט גם את השאלה, אם הצדק והתועלת בצירופו של הצד השלישי לצורך בירור התובענה וההכרעה בסכסוך, עולים על הפגיעה בעניינו של הצד השלישי שעד לצירופו כלל לא היה צד לתובענה. על בית המשפט לבחון את השאלה, אם לא ניתן לברר את התובענה ולהכריע בסכסוך ללא נוכחותו של הצד השלישי כבעל דין בה…
במסגרת זו, יש לבחון את מידת הפגיעה בעניינו של אותו צד ג' להיות מצורף באופן שאם ניתן להגיע לבירור התובענה ולהכרעה בסכסוך שלא על דרך צירופו, כך יש לנהוג גם אם הדבר קשה יותר. הגישה הכוללנית אינטגרטיבית של המחוקק בחקיקת החוק והמוצאת את ביטויה גם בסעיף 6(ו) לחוק, להביא לפתרון כולל של הסכסוך גם אם צדדים שלישיים שאינם בני משפחה מעורבים בו, אינה צריכה לבוא על חשבון הפגיעה בעניינו של אותו צד. אי לכך אין לעשות שימוש נרחב בהוראה זו". ראו לעניין זה גם: ש. שוחט ו-ד.שאוה, סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה (התש"ע- 2009), עמ' 254-261.
לשם בחינת הנחיצות של צד שלישי, בית המשפט אינו יכול להסתפק בכך שכתב התביעה מפרט עילות המופנות במישרין כנגד הצד השלישי, שכן אם אין הכרח לקשור בין העילה המופנית כנגד הצד השלישי ובין העילות המופנות כנגד יתר הנתבעים וניתן להסתפק בנוכחות הצד שלישי כעד בהליך, יקבע בית המשפט שלא מתקיימת הצדקה לצירוף הצד השלישי. וזאת אף אם הדבר קשה יותר, בהינתן שרק במקרים מיוחדים במידתיות ובמשורה, יצורף צד שלישי ולא יותר הצירוף כדבר שבשגרה.
בעניינינו הסעד הראשי והעיקרי בתובענה הוא: להורות כי הנכס ברחוב XXX שייך למבקשים ולא למשיבים 4-7 ולהורות לרמ"י לתקן הרישום בספריה וזאת בטענה כי הסכם מכר שנחתם הוא "למראית עין"/"פיקטיבי".
לחילופין עתרו המבקשים, שככל ויקבע כי עסקינן בהסכם מכר "אמיתי", יש להורות למשיבים 4-7 להשלים הליך מכר הזכויות בנכס הנ"ל, תוך תשלום התמורה וכן להורות על חיוב המשיב, בפיצוי על סך 50,000 ₪ (ללא פרוט ותחשיב למעט כי סך זה הוא "בגין חלקו במחדלים העצומים המתוארים").
עיקר התשתית העובדתית המבססת את התביעה, היא כי המבקשים מתגוררים בנכס מזה 42 שנים, ועל מנת לאפשר לאחד הצדדים ליטול משכנתא, נערך הסכם מכר פיקטיבי, באמצעות המשיב, בעוד שהיה ידוע לכלל הצדדים להסכם שהמוכרים (המבקשים), אינם מתעתדים לקבל, לידיהם, התמורה שצוינה בהסכם וכתוצאה מכך, לא נדרש המשיב לפעול בהתאם להוראותיו.
טענות המבקשים כלפי המשיבים 4-7 עוסקות בעיקרן בהסכם המכר הפיקטיבי וההסכמות בדבר הבעלות בנכס, כאשר בכל הנוגע למשיב נטען, שככל ויקבע שלא כך הוא, יש לקבוע שהתנהלותו הייתה רשלנית ובניגוד להסכם המכר, בין היתר, עת לא דאג לוודא תשלום התמורה והפקדתה בידיו בנאמנות וכן העברת הבעלות כפוף לקבלתה.
נדמה כי הסעדים החלופיים מבוססים על עילות שונות ויתכן שאף סותרת.
עיננו הרואות, אם כן, כי לשם בירורה תביעת המבקשים כנגד המשיבים 4-7 וההכרעה בסכסוך שביניהם, אין המשיב נדרש כבעל דין ולפיכך, אין מקום לצרפו כצד לתובענה.
טענותיהם של המבקשים כלפי המשיב מין הראוי, כי תתבררנה בבית המשפט המוסמך לדון בתובענות ממין אלו.
מכלל האמור מצאתי כי אין נחיצות בצירופו של המשיב כצד לתובענה וצירופו אינו צודק ויכול לגרום נזק למשיב ולכן הבקשה נדחית.
מורה על גריעתו מהתובענה וכלל הסעיפים הנוגעים לעילת התביעה כנגדו.
כתב תביעה מתוקן יוגש בתוך 15 ימים.
המבקשים (התובעים) יישאו בהוצאות המשיב בסך 5,000 ₪.
מתירה פרסום ההחלטה, ללא פרטים מזהים.
מובהר כי הפרסום יבוצע אך ורק באמצעות בית המשפט על ידי מערך הדוברות וההסברה של הרשות השופטת בישראל. אף אחד מהצדדים אינו רשאי לפרסם את ההחלטה בעצמו.
ניתנה היום, ט"ז אדר תשפ"ה, 16 מרץ 2025, בהעדר הצדדים.
