בפני
כב' השופטת לורן אקוקה
מערערת
ש
נגד
משיב
פ
פסק דין
לפני ערעור שהוגש על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, הגב' עידית גור אריה, מיום 17.1.2025 והחלטה מיום 12.1.2025. ההחלטות צורפו להודעת הערעור כנספחים 1 ו – 2 , בהתאמה (להלן: "ההחלטות").
רקע:
בין הצדדים מתנהל הליך הוצאה לפועל, תיק שמספרו ….. (להלן: "תיק ההוצאה לפועל") שם המערערת היא הזוכה (להלן: "המערערת") והמשיב הוא החייב (להלן: "המשיב").
בנוסף, המשיב מנהל הליך פש"ר לפני בית המשפט המחוזי ב…., תיק פש"ר …… (להלן: "הליך הפש"ר"). ביום 8.2.2015 ניתן צו כינוס במסגרת הליכי הפש"ר.
למערערת ולמשיב שני ילדים. בין הצדדים התנהל בעבר הליך גירושין שבמהלכו ניתן ביום 26.11.2009 פסק דין המאשר את הסכם הגירושין על ידי בית הדין הרבני הנכבד לפיו על המשיב לשלם עבור מזונות הקטינים ומדור סכום של 3,000 ₪ לחודש, צמוד ליוקר המחיה. בגין אי תשלום חיובי המזונות הפסוקים נוצר למשיב חוב בגינו נפתח תיק ההוצאה לפועל.
לפי הודעת הערעור, ביום 8.12.2015 קצב בית המשפט המחוזי הנכבד בהליך הפש"ר את חיובי המזונות השוטפים שלאחר צו הכינוס בסך כולל של 2,000 ₪ עבור שני הקטינים., הגם שנטען בהודעת הערעור כי מדובר בבקשה להקטנת מזונות.
ביום 3.3.2021 בית המשפט המחוזי הנכבד קבע בהחלטתו כי "נוכח מחדלי החייב באי תשלום דמי המזונות הקצובים במועדם וכסדרם" בוטלו ההליכים בתיק הפש"ר. המשיב הגיש בקשה בעניין וביום 14.3.2021 קבע בית המשפט המחוזי הנכבד בהחלטתו כי יש להבטיח את פירעון החיובים השוטפים כפי קציבתם וככל שהמשיב "לא ישלם את קציבת המזונות במלואה ובמועדה, המשיבה 2 תהיה רשאית לנקוט בהליכי גבייה נגד החייב בכל הנוגע לביצוע הצו לתשלום קציבת המזונות".
ביום 18.4.2021 קבע בית המשפט המחוזי הנכבד כי יש לשנות את שיעור קציבת המזונות וקבע כי אלו יעמדו עבור הקטינה על סך של 1,500 ₪ לחודש ועבור הבן, שבגר, לא קצב בית המשפט הנכבד את מזונותיו אך גם לא קבע כי יש להשיב את מזונותיו העודפים של הבן ככל שהיו כאלו.
ביום 11.5.2021 הושב המשיב להליך הפש"ר. עם זאת בין היתר נקבע כי זכאית המערערת להמשך גביית המזונות הקצובים השוטפים וכי תהא רשאית לנקוט בהליכי גבייה ככל המשיב לא יפרע את חיוביו השוטפים הקצובים. היתר גביה ניתן למערערת ביום 15.5.2021.
בהחלטה נוספת של בית המשפט המחוזי הנכבד נקבעו מזונות הבת, החל מיום גיוסה בסך של 500 ₪ לחודש. בהתאם לנספח 14 להודעת הערעור, הבת התגייסה ביום 25.9.2024.
בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי סוגיית הגביה של המזונות השוטפים או גבייתם ביתר תתברר לפני הערכאה המוסמכת ומכאן פנו הצדדים להכרעתה של כב' רשמת ההוצאה לפועל.
ביום 3.12.2024 ניתנה החלטתה של כב' רשמת ההוצאה לפועל, שקבעה כי בעבור חודשים יולי עד ספטמבר 2024 היה על המשיב לשלם סך חודשי של 1,500 ₪ ומחודש אוקטובר עד דצמבר כולל היה צריך לשלם סך של 500 ₪ לחודש וכך החוב מסתכם בסך של 6,000 ₪. עוד נקבע באותה החלטה כי מחודש 07/2024 הועברו לידי המערערת סכומים במועדים שונים וסה"כ קיבלה סך של 10,317.82 ₪. משמעות הדבר כי נתקבלו בידה כספים ביתר בשיעור 4,317.82 ₪ שאותם, קבעה כב' הרשמת, על המערערת להשיב בתוך 10 ימים. בין היתר נקבע באותה החלטה כי עם השבת הכספים תוגדל יתרת החוב בהתאמה והסכום שיושב יועבר לידי המשיב.
ביום 8.12.2024 ניתנה החלטה נוספת של כב' רשמת ההוצאה לפועל הדוחה את בקשתה של המערערת וטענותיה כי אין מקום להורות על השבה שעה שאין ביכולתה הכלכלית לעשות כן וממילא, כך לטענתה, המשיב עומד לפני סיום הליך הפש"ר. עם זאת, קבעה כב' הרשמת כי את הכספים שיתקבלו בתיק, יש להעביר לתיק הנוסף ממנו התקבלו הכספים ולא להשיבם לידי המשיב. בקשה נוספת של המערערת נדחתה בהחלטה נוספת מיום 28.12.2024.
המערערת הגישה בקשה לעיון חוזר, בקשה שנדחתה.
טענות המערערת, בקצרה:
המערערת פירטה באריכות את סדרת הבקשות וההחלטות שנתנו בהליכים השונים ואולם רק בסעיף 28 להודעת הערעור החלה לפרט את טענותיה באשר לטעויות שנפלו בהחלטות כב' רשמת ההוצאה לפועל.
לטענת המערערת, טענתה כב' רשמת ההוצל"פ עת קבעה כי יש להשיב לידי המשיב כספים ולהפוך את המערערת לחייבת, עת היא לא משיבה את הכספים, בעוד המשיב חב לה סך של מעל 283,000 ₪ כפי המעודכן בתיק ההוצאה לפועל.
לשיטת המערערת יש לקזז מהסכום שהיא נדרשת להשיב, כפי החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, את הכספים שלא שולמו על ידי המשיב לאחר מועד ההחלטה, היינו מזונות חודש 01/2025.
לטענת המערערת, ההחלטות של כב' הרשמת פוגעות בה בצורה בלתי הפיכה כלכלית ובלתי מוצדקת נוכח ההתמודדות ארוכת השנים עם הליכי גביה.
טענות המשיב, בקצרה:
לטענת המשיב, טרם פניה לערכאת הערעור כאן, היה על המערערת לפנות לבית המשפט של פש"ר לקבלת אישור.
לטענת המשיב, הערעור הוגש לכאורה על החלטה מיום 12.1.2025 או זו מיום 17.1.2025 כאשר הלכה למעשה הערעור מוגש על החלטה מיום 3.12.2024 ולאחר שחלפו למעלה מ – 15 ימים ובכך איחרה המערערת במועד הגשת הערעור ודין הערעור להידחות.
לטענת המשיב, אין המערערת יכולה להיבנות בערעורה על יתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל שעה שכל עוד צו הכינוס בתוקף, אין היא זכאית להיפרע בעבור חוב עבר וכך גם לא עבור חיובים שוטפים מעבר לקציבת המזונות בהתאם להחלטת בית המשפט של פש"ר. לטענת המשיב, המערערת מנסה למעשה, כבר בשלב זה, להיפרע מהמשיב בעבור חוב עבר בניגוד לדין.
תשובת המערערת, בקצרה:
נוכח טענות המערער, נתבקשה המערערת להגיש תשובתה.
לשיטת המערערת שעה שנתנה החלטה נוספת של כב' הרשמת מיום 16.12.2024, אין רלוונטיות להחלטה מיום 3.12.2024, שהרי ברור כי ההחלטה המאוחרת החליפה את הקודמת. לטענת המערערת, הערעור הוא לא על ההחלטה מיום 3.12.2024 בשל סדרת ההחלטות המאוחרת לכך.
המערערת מדגישה כי הערעור הוגש בעקבות ההחלטה מיום 17.1.2025 אשר אינה עולה בקנה אחד עם החלטות קודמות של כב' הרשמת באותו עניין. משכך, מדגישה המערערת כי הערעור הוגש במועד והוא על ההחלטה מיום 17.1.2025 ולא על ההחלטה מיום 3.12.2024.
דיון והכרעה:
פסק הדין ניתן בהתאם לסמכותי הקבועה בתקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018.
לאחר עיון בכלל טענות הצדדים ובסדרת ההחלטות שהונחו לפני, הן של בית המשפט המחוזי הנכבד והן של כב' רשמת ההוצאה לפועל, מצאתי להיעתר לערעור באופן חלקי.
הצביע המשיב על טעמים פרוצדורליים בגינם דין הודעת הערעור להידחות ועניינם העדר תצהיר בתמיכה לערעור בהתאם להוראת תקנה 50 לתקסד"א. עם זאת אין אני מוצאת להסתפק רק בכך על מנת לדחות את הערעור.
לא מצאתי עילה לדחיית הערעור רק מהטעם שלא נתבקש ולא נתקבל היתר לנקיטת ההליך על ידי בית המשפט של פש"ר. ראשית, בית המשפט של פש"ר כבר קבע כי באשר למחלוקת בין הצדדים באשר לטענות על גביה ביתר או השבת כספים יש לברר לפני הערכאות המתאימות ובכך למעשה נתן היתר לבירור המחלוקת, גם לפני ערכאת הערעור ובאותה הסוגיה.
על אף האמור, מצאתי כי יש ממש בטענות המשיב באשר להחלטה עליה הוגש הערעור. מכלל טענות המערערת מצאתי כי טענתה העיקרית של המערערת היא בשל אותה החלטה הקובעת מלכתחילה כי עליה להשיב כספים שנגבו ביתר. לטענת המערערת מדובר לכאורה בגביה ביתר ועל כך בהרחבה בהמשך.
על פניו, לשיטת המערערת, שעה שכב' רשמת ההוצאה לפועל נתנה סדרת החלטות המאוחרות לזו מיום 3.12.2024, היא למעשה שינתה את החלטותיה וממילא, שעה שההחלטות עליהן הוגש ערעור הן מאוחרות, לא חלף המועד על פי התקנות.
על אף כל טענות המערערת, עיון בהחלטה מיום 17.1.2025 וזו מיום 12.1.2025 מלמדת כי מדובר בהחלטות אשר אין בהן כל הוראה חדשה והכרעה מנומקת אשר בגינה הוגש הערעור. למעשה ועל אף כל טענות המערערת, טענתה העיקרית כי טעתה כב' הרשמת עת קבעה כי עליה להשיב את הכספים שנגבו ביתר וזוהי הרי ליבת ההחלטה מיום 3.12.2024. סדרת ההחלטות המאוחרות להחלטה זו מיום 3.12.2024 לא שינתה דבר מאותה הוראה אלא מאופן ביצועה.
אף מעיון בבקשות ובהחלטות אני למדה כי אף בקשתה לעיון חוזר נדחתה בהחלטה מנומקת מיום 8.12.2024 ובעניין זה החלטה הדוחה בקשה "לעיון חוזר" שאין בה כל חדש באשר להוראה המחייבת את המערערת בהשבת הכספים, אינה מאריכה את המועד להגשת ערעור. משעה שהמועד חלף, והמערערת אף הדגישה כי אינה מבקשת לערער על ההחלטה דנן, אין בית המשפט מתערב עוד בקביעת כב' הרשמת כי אכן נגבו כספים ביתר.
הגם שנתנו החלטות מאוחרות ליום 3.12.2024, אלו לא שינו את היסוד שעליו מוגש הערעור והוא האמור בהחלטה מיום 3.12.2024 לפיה נקבע על ידי כב' הרשמת כי המערערת גבתה ביתר סך של 4,317.82 ₪. על החלטה זו לא הוגש ערעור והמועד להגשת ערעור על החלטה זו חלף. אף בתשובתה, מדגישה המערערת כי אין היא מבקשת לערער את ההחלטה דנן. על כן אין בפסק דין זה כדי להביע עמדה באשר לקביעה כי נגבו חיובים ביתר אם לאו.
יצוין כי אין רלוונטיות לכל טענה באשר למועד הצפוי של סיום הליכי הפש"ר ולעובדה כי עם סיום הליכי הפש"ר תוכל המערערת לגבות את יתרת החוב כפי שתעודכן נכון לאותו יום ואולם כל עוד צו הכינוס בתוקף והליכי הפש"ר מתנהלים, הגביה והחיובים הם רק כפי ההיתר שניתן על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד ובהתאם להיתר שניתן לגבות חיובים שוטפים כפי קציבתם החודשית בלבד. מכאן שלא מצאתי כל טעות שנפלה בהחלטת כב' הרשמת.
לכאורה מכלל טענות הערעור לא עולה טענה כי טעתה כב' הרשמת באשר לתחשיב שבוצע נכון ליום 3.12.2024 באשר לכספים שנגבו ביתר. טענתה של המערערת, בכתב הערעור, כי אין מקום להשיב את הכספים לידי המשיב וכי ממילא יש לקזז כספים נוספים שטרם נפרעו על ידו עבור המזונות השוטפים כפי קציבתם החודשית על ידי בית המשפט של פש"ר. על אף זאת, משתמע מההחלטות עליהן הוגש הערעור כי בפי המערערת עלתה טענה באשר לקיזוז חיובים מיתרת הזכות שנגבתה ביתר.
עם זאת ישנה טענה נוספת של המערערת והיא זו שבהחלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל נפלה טעות באשר לחיובים המאוחרים להחלטה מיום 3.12.2024 ובאשר ליתרת חוב נוספת של המשיב כלפי המערערת אשר יש לקזז מיתרת הכספים שיש להשיב.
בהחלטתה, מיום 12.1.2025, קבעה כב' רשמת ההוצל"פ כי ככל שהכספים לא יושבו על ידי המערערת, יבוצע היפוך זמני בין המערערת ובין המשיב כך שהמערערת תהיה החייבת והמשיב יהיה הזוכה. ובהמשך ניתנה החלטה הדוחה את הגדלת קרן החוב שהוגשה על ידי המערערת ודוחה את בקשתה לקזז את הסכומים מיתרת החוב שעל המערערת להשיב לקופת ההוצאה לפועל.
אני סבורה כי על אף שמצאתי לדחות את הערעור באשר להוראה הקובעת כי על המערערת להשיב את הכספים, מצאתי לקבל את הערעור באשר לאופן שבו תבוצע ההשבה.
ראשית, לא מצאתי כל עילה המצדיקה היפוך הצדדים בתיק ההוצאה לפועל שעה שבתיק יתרת חוב משמעותית שלאחר השבת הכספים תיוותר כחוב של המשיב כלפי המערערת. בהתאם לתקנה 20 לתקנות ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967 רשאי רשם ההוצל"פ ליתן כל צו לתיקון הטעות, ככל ששולם כסף בטעות תוך כדי הליכי הוצא להפועל, ואת הצו ניתן לבצע בהוצאה לפועל כאילו ניתן כפסק דין אולם לא מצאתי כל עילה וטעם מדוע יבוצע האמור במסגרת היפוך הצדדים בתיק דנן. ככל שסברה רשמת ההוצאה לפועל כי יש לגבות את הכספים מאת הזוכה ולהעמידם לזכות החייב, גם אם במסגרת עיכוב הליכים, הרי היה מקום להורות על פתיחת תיק הוצאה לפועל כנגד הזוכה ובתיק זה תהיה היא חייבת.
על אף האמור בסעיף 4 להחלטה מיום 17.1.2025, היפוך הצדדים בתיק ההוצאה לפועל, כפי שקבעה כב' רשמת ההוצאה לפועל, מחייב תיקון יתרת החוב באופן מכביד , עד לפירעון החוב בגין גביית יתר על ידי הזוכה, ולאחר מכן שוב עריכת תחשיב יתרת החוב של החייב כלפי הזוכה והיפוך הצדדים בפעם נוספת. כך גם כל עוד הזוכה לא פרעה חיוביה, לא ניתן לעדכן את יתרת החוב השוטפת עבור קצבת המזונות השוטפת, ככל שהמשיב אינו פורע את חיוביו במועדם וכסדרם ובכך גם יש פגיעה במערערת ובזכותה כזוכה להיפרע מהחייב עבור קציבת המזונות השוטפים.
מטענות הצדדים ומההחלטות שהונחו לעיוני אני למדה שניים. שהמזונות השוטפים אינם משופעלים בתיק וכי הזוכה מגישה בקשות להגדלת קרן חוב בתיק עבור החיובים כפי קציבתם על ידי בית המשפט של פש"ר וכי המשיב אינו פורע את החיובים במועדם וכסדרם, שאחרת לא היתה נדרשת המערערת להגיש בקשות להגדלת קרן חוב. כך אושרה הגדלת קרן חוב בתיק ביום 23.1.2025 ועליה עוד ארחיב בהמשך. נוכח היקף הכספים שנגבו לכאורה ביתר, וכפי שיפורט בהמשך, לא מצאתי כל טעם בהיפוך הנטל תחת האפשרות כי החיובים שנגבו ביתר יקוזזו מיתרת החיובים השוטפים העתידיים, בהתאם לקציבת המזונות השוטפים.
כאמור, טענה שהועלתה על ידי המערערת, ולא קיבלה כל מענה על ידי המשיב בתגובתו, היא באשר ליתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל ולכך שלא אושר לה לקזז את יתרת החוב בעבור חוב מזונות שוטפים שלא נפרעו על ידי המשיב מאוחר להחלטה מיום 3.12.2024.
מההחלטה של כב' רשמת ההוצל"פ מיום 17.1.2025 אני למדה כי נדחתה בקשתה להגדלת קרן חוב (בקשה 166 בתיק ההוצל"פ) אולם זו נדחתה ללא הנמקה ראויה וללא שראיתי כל התייחסות כב' רשמת ההוצל"פ ליתרות חוב עבור מזונות קצובים מאוחרים ליום 3.12.2024 ומדוע לא יקוזז האמור מיתרת החוב של המערערת בשל אותה גביית יתר.
במסגרת תשובתה של המערערת צירפה היא החלטה נוספת של כב' רשמת ההוצאה לפועל מיום 23.1.2025 וממנה אני למדה כי אושרה הגדלת קרן חוב בתיק עבור אותם חיובים, שלכאורה נדחו בהחלטה מיום 17.1.2025, תוך שכב' הרשמת קבעה כי אין מקום לתת הוראה אחרת באשר להשבת הכספים שעה שאלו באו לידי ביטוי בהגדלת קרן החוב בתיק. החלטתה של כב' רשמת ההוצאה לפועל אינה מסבירה כיצד בוצע התחשיב ואולם נחזה כי מדובר באותם חיובים קצובים בלבד ולא שיעורם המלא ומעבר לקציבת המזונות על ידי בית המשפט של פש"ר. אם כך הם הדברים, הרי על פניו כי ישנה יתרת חוב עדכנית של המשיב כלפי המערערת באופן שאינו מצדיק עוד את השבת הכספים כפי שנקבע בהחלטה מיום 3.12.2024.
עוד יצוין כי העובדה שהועברו לידי המערערת כספים ביתר אינה מזכה, גם לשיטת כב' רשמת ההוצל"פ, את המשיב בכספים אלו ויש לעכבם בתיק ההוצאה לפועל ממנו הם נתקבלו ואולם שעה שהכספים נתקבלו והועברו לתיק ההוצאה לפועל דנן, מלמדת כי אפשר שלפי סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל, דין החוב בהליך זה בהוצאה לפועל מצוי בדין קדימה ולא ראיתי כל ביטוי בהחלטה של כב' רשמת ההוצאה לפועל בעניין זה. ממילא, ככל שהמשיב אינו זכאי לכספים באופן ישיר ונקבע בהחלטתה של כב' רשמת ההוצל"פ כי יש להשיבם לתיק ההוצאה לפועל ממנו הם נתקבלו, הרי אין עוד כל טעם כי המערערת תרשם כחייבת והמשיב כזוכה כך שגם מטעם זה, לא מצאתי כל צידוק בהחלטתה של כב' הרשמת באשר לאופן גביית החיובים ביתר.
על פניו היה מקום לקבל את הערעור באופן חלקי באשר לכך שהגביה שנעשתה ביתר תפרע שלא בהיפוך הצדדים בתיק ההוצאה לפועל ואולם, מההחלטות שהונחו לפני, עולה כי ישנה יתרת חוב עדכנית שזכאית המערערת להיפרע מהמשיב ועל כן היה מקום כי עניין זה יקבל ביטוי בהחלטותיה של כב' רשמת ההוצל"פ.
לאור כל האמור לעיל, מצאתי לקבל את הערעור באופן חלקי באופן שמחזיר את בירור הבקשה להחלטה משלימה של כב' רשמת ההוצאה לפועל אשר תבחן שוב את החיובים שעודכנו בתיק ההוצאה לפועל אל מול הכספים שלכאורה נגבו ביתר והאם אין מקום לקזז את הכספים אלו מיתרת החוב העדכנית בעבור קציבת החיובים השוטפים.
סוף דבר, שעה שהערעור התקבל באופן חלקי בלבד, שעה שממילא עסקינן בפירעון חיובים ביתר, אין אני עושה צו להוצאות.
מתירה פרסום פסק הדין תוך השמטת כל הפרטים המזהים.
ניתן היום, ט' אדר תשפ"ה, 09 מרץ 2025, בהעדר הצדדים.
