לפני
כבוד השופטת הילה מלר-שלו
תובעת
ת.ז
נגד
נתבע
ש.א
פסק דין
עותק מותר בפרסום
הכרעה בתביעה למתן היתר לגביית הפרשי חוב מזונות מעבר למשך שנתיים ימים, אשר הוגשה בהתאם לסעיף 11(ב) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות), תשי"ט-1959.
רקע נדרש
הצדדים הם בני זוג לשעבר, שנישאו בשנת 2017 והתגרשו בשנת 2021; בשנת 2018 נולד להם בן משותף (להלן: "הקטין").
ביום 10.1.2022, ניתן, בהסכמת הצדדים, פסק דין בעניין מזונות הקטין, המורה כדלקמן:
האב ישלם לאם למזונות הקטין סך של 1,250 ₪ לחודש, שישולמו החל מהיום ועד הגיע הקטין לגיל 6. למען הסדר הטוב, ישולמו המזונות עד לסוף חודש יולי 2024 כולל.
דמי המזונות ישולמו מידי חודש בחודשו, עד ה-10 לחודש עבור אותו חודש, ישירות לחשבון הבנק של האם אשר פרטיו מצויים בידי האב כשהסכום הנקוב בס"ק א' לעיל יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן על בסיס המדד הידוע היום ויעודכן פעמיים בשנה – במזונות חודש ינואר ויוני של כל שנה, ללא הפרשים לתקופות הביניים. עדכון ראשון מהיום – בחודש יוני 2022.
כל קצבה או מענק המשולם ע"י המוסד לביטוח לאומי בגין הקטין, לרבות קצבת ילדים, מענק לימודים וכיו"ב, ישולם לאם בנוסף לדמי המזונות.
כל הודעה או מידע לרבות מסמכים, בכל הקשור לחיובי המזונות, שעל הורה אחד להעביר להורה השני, יועבר באחד מאופני התקשורת הבאים – להלן: "תקשורת מתועדת": תקשורת סלולרית (כגון: WhatsApp /מיילים/מסרונים), כאשר ההורה השולח איננו מחויב להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את ההודעה אלא כי שלח לו באחד מאופני התקשורת המפורטים לעיל. כל העברה באופן אחר, תחייב את ההורה השולח להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את המידע/מסמכים.
החל מהיום יישאו הצדדים בחלקים שווים ביניהם בהוצאות רפואיות חריגות מכל מין וסוג שהוא, לרבות רפואת שיניים כולל אורתודנטיה, משקפיים/עדשות מגע, טיפולים פסיכולוגיים/רגשיים, אבחונים לרבות אבחוני ליקוי למידה, וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה אשר איננה מכוסה (במלואה או בחלקה) על ידי קופ"ח ובכלל זה הפרשים בגין אותה הוצאה חריגה לאחר קבלת החזר מכל מקור שהוא.
כל הוצאה רפואית כנ"ל תעשה על יסוד אסמכתא מגורם רלוונטי המאשר את נחיצותה, אשר תועבר מהורה אחד לשני בתקשורת המתועדת טרם הוצאת ההוצאה/קבלת הטיפול, על מנת לאפשר להורה השני לבדוק האמור בתוך 10 ימים מיום משלוח האסמכתא.
החל מהיום יישאו הצדדים בחלקים שווים ביניהם בהוצאות החינוך על פי דרישת מערכת החינוך או המסגרת החינוכית – כדלקמן: אגרות חינוך, שכר לימוד וכל תשלום אחר הנדרש לתשלום ישירות למערכת החינוכית או למסגרת החינוכית לרבות ועד הורים, וכן מעון, צהרון, חוגים (חוג אחד בעלות מתנ"ס), שיעורי עזר/ הוראה מתקנת (בהעדר הסכמה – עפ"י המלצת הגורם הרלוונטי), תנועת נוער, קייטנות (קייטנה, מחזור אחד בעלות מתנ"ס).
כל הוצאה חריגה אחרת שלא נכללת בס"ק ה-ו לעיל, יישאו בה שני ההורים בחלקים שווים ובלבד ששני ההורים הסכימו להוצאה זו באופן מתועד (לרבות בתקשורת המתועדת).
הורה אשר יישא במלוא הסכומים בגין ההוצאות המפורטות בס"ק ה-ז לעיל ("ההורה המשלם") יקבל מהורה השני ("ההורה החייב") את חלקו בהתאם לאמור לעיל, וזאת בתוך 10 ימים מיום שההורה המשלם שלח להורה החייב בתקשורת המתועדת דרישה בצירוף האסמכתא הרלוונטית על התשלום הנדרש, ובתנאי שהמשלוח ייעשה לא יאוחר מחצי שנה לאחר ההוצאה.
לחילופין רשאי ההורה החייב להודיע להורה המשלם בתקשורת המתועדת בתוך עשרת הימים דלעיל, כי הוא ישלם את חלקו ישירות לגורם נותן השירות.
ט. החלטה למזונות זמניים מיום 21/12/20 תקפה עד ליום זה (ר' פרוט' מיום 10.2.2022; הדגשה
לא במקור; להלן "פסה"ד למזונות")
על רקע האמור בס"ק ט' לעיל לפסה"ד למזונות, בדבר תוקפה של החלטת המזונות הזמניים עד למועד הינתנו, להלן לשון ההחלטה שניתנה ע"י המותב המטפל הקודם, כב' השופטת גולן-תבורי, בסיום הדיון מיום 21.12.2020, במעמד שני הצדדים ובהעדר כתב הגנה מצד הנתבע, ובה התייחסות לחוב העבר וכן הצמדתו עד למועד התשלום בפועל: "משכך ונוכח טענות הצדדים סותרות לגבי הכנסות, הוצאות הקטין ועוד, נקבע להלן בשלב זה של מזונות זמניים כסעד זמני ומבלי לקבוע מסמרות בטענות הצדדים כדלקמן: האב ישלם לידי הם, כמזונות זמניים לקטין סך של 1,250 ש"ח לחודש. בנוסף, ישא בגין עלות מדור הקטין בשיעור של 30% משכ"ד בהתאם לחוזה שכירות בר תוקף שתציג האם בניכוי סיוע ממשרד השיכון ככל שתקבל, אולם עד סך של 700 ש"ח לחודש (חלקו של האב). בנוסף ישאו שני ההורים בחלקים שווים בהוצאות הבאות: חינוך – תשלום למעון, גן, בי"ס, צהרון עד סוף כיתה ג' – אולם הכל עד עלות מסגרת ציבורית, ספרי לימוד לפי רשימה ממוסד חינוכי בראשית שנה בניכוי המענק מביטוח לאומי, מחזור קייטנה אחד בחופשת הקיץ בהתאם לעלות קייטנה עירונית, וכן הוצאות רפואיות חריגות שאינן ממומנות על ידי בטוח הבריאות הממלכתי, והכל כנגד הצגת קבלות. בשלב זה לא נקבעים מזונות לתקופת הצבא שכן מדובר בקטין, תחת גיל 6 שנים, ויש לבחון הדברים לאחר קבלת התסקיר.
תקופת החיוב מיום הגשת הליך ישוב סכסוך ביום 2.10.2019.
הסכום ישולם החל מיום 23.12.2020 ובכל 2 לחודש.
סכום המזונות צמוד למדד המחירים לצרכן שיפורסם ביום 15.1.2021, ויתעדכן כל 3 חודשים ללא תשלום הפרשים למפרע.
חוב מזונות עבר ככל שיש לתקופה מיום 2.10.2019 ועד 23.12.2020, בניכוי סכומים שהאב שילם לאורך התקופה ככל ששילם, ישולם ב- 15 תשלומים חודשיים שווים ורציפים במועד תשלום המזונות החל מהחודש הבא.
חוב העבר חולק לתשלומים רבים, על מנת לאפשר לאב לעמוד בו באופן המיטבי.
סכום שלא ישולם ישא הפרשי הצמדה וריבית עד למועד הפרעון.
קצבת הילדים מביטוח הלאומי תועבר לידי האם, בשלב זה" (ר' בעמ' 3-4 לפרוט' הדיון, הדגשות לא במקור).
להשלמת התמונה, יצוין, כי קודם להחלטת המזונות הזמניים ניתנה ביום 29.2.2020 החלטת כב' השופטת גולן תבורי בסוגיית המזונות במסגרת הליך יישוב הסכסוך, כדלקמן:
ביום 19.9.2023 פתחה התובעת בהליך דנא, במסגרתו היא עותרת למתן היתר לגביית מזונות הקטין מעבר לשנתיים ימים וזאת על רקע החלטת כב' רשם ההוצל"פ מיום 11.9.2022, הקובעת כך:
במהלך דיון מיום 26.3.2024 נשמעו טענות הצדדים בסוגיה; הנתבע טען כי אינו מתנגד למתן היתר לגביית דמי המזונות זאת כפוף לכך שזה יינתן ללא ריביות והצמדה של לשכת ההוצל"פ. התובעת מצידה טענה, כי אין סיבה להעתר לכך באופן המבוקש ולוותר על חיוביו ברכיבים אלו. בסיומו של הדיון הגיעו הצדדים למתווה דיוני מוסכם להכרעה, שקיבל תוקף החלטה, לפיו יוכרע ההליך על בסיס החומר המצוי בתיק וכן סיכומים קצרים שיוגשו מטעם הצדדים (ר' עמ' 5 לפרוט' ש' 14-17).
טענות הצדדים בעיקרן
התובעת
מערכת היחסים בין הצדדים אופיינה בעליות ומורדות, בעיקר בשל התנהגותו האימפולסיבית של הנתבע. התובעת סבלה מאלימות והייתה מטופלת במרכז לנפגעי אלימות במשפחה.
במסגרת ההליכים שהתנהלו בין הצדדים, נפסקו לקטין מזונות זמניים ולאחר מכן ניתן פסק דין בסוגיה.
ברם, הנתבע לא שילם את מזונות הקטין ובכל פעם התנה את התשלום בתניות שונות, לרבות קיום שיחות טלפון עם הקטין, זאת על מנת לסחוט קבלת הטבות שלא הומלצו במסגרת ההליך. מחמת ניסיונה עם הנתבע ובשל חששותיה, פנתה בלית ברירה התובעת להליך גביית החוב במסגרת לשכת ההוצל"פ. תיק ההוצל"פ נפתח ביום 19.2.2020, החוב עומד על כ-27,614 ₪ (נכון ליום 10.4.2024).
לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ, החלה התובעת לקבל את דמי המזונות באמצעות המוסד לביטול לאומי (ר' פירוט הסכומים שהתקבלו במסגרת סיכומי התובעת). ברם, בקשתה הינה לקבלת את דמי המזונות המגיעים לה מיום פסיקתם במסגרת הליך הי"ס, החל מיום 2.10.2019.
החלטת בית המשפט מיום 21.12.2020 התירה לגבות את המזונות הזמניים שנפסקו משנת 2019, התובעת לא התעכבה בגבייתם, משכך יש ליתן לה את ההיתר הנדרש.
הנתבע
בניגוד לטענת התובעת, הוא שסבל במהלך חיי הנישואין של הצדדים מהתנהגותה האלימה ובשל כך ביקש לסיים את הזוגיות. גם כיום ממשיכה התובעת בהתנהגותה האלימה כלפיו, כאשר היא מאיימת כי אם לא יענה לתכתיביה, הוא לא יראה יותר את הקטין.
הצדדים ניהלו עסק אשר קרס; בשל כך פנה הנתבע לגידול גראס. בהמשך הואשם ושהה במעצר בית ואף מילא עבודות שירות.
התובעת ידעה, כי אין ביכולתו של הנתבע לשלם מזונות בגין שהותו במעצר בית, בין התאריכים xx.xx.2019 ועד ליום xx.xx.2021. בין הצדדים גובשה הסכמה לעניין זה, והתובעת אף אישרה זאת בדיון.
מצד התובעת הועלו טענות סותרות שאינן עולות בקנה אחד עם חששותיה מהתנהגות הנתבע, כנטען על ידה. נוכח העובדה, כי הנתבע מילא עבודות שירות בין התאריכים xx.xx.2021 ועד ליום xx.xx.2023, הוסכם בין הצדדים כי הנתבע ישא במזונות הקטין החל מחודש מרץ 2023 ובכל חודש ישלם סך של 1,000 ₪ בגין חוב העבר. ברם ובשל תקיפתו האלימה של הנתבע בידי התובעת ובן זוגה, היא חזרה מההסכמה.
על הזוכה חלה חובה לפעול בדרך סבירה כדי לגבות את חובו באמצעות ההוצל"פ והוא אינו יכול לישון על זכותו.
התובעת נוהגת בחוסר תום לב עת לא פעלה לגבות את המזונות משך 4 שנים, בשל הסכמות הצדדים ועתה היא מבקשת לחייב את הנתבע בתשלום ריבית והצמדה על כך. בשל הסכמתה של התובעת להמתין עד שיסיים הנתבע את התנהלותו בהליך הפלילי, אין לחייבו בהוצאות ריבית והצמדה.
מסגרת נורמטיבית
סעיף 11 (ב) לחוק תיקון דיני משפחה, תשי"ט-1959 (להלן: "חוק המזונות"), קובע, כי "מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט".
באופן זה יוצרת הוראת הסעיף יוצרת משוכה נורמטיבית, בהבדל ממחסום סופי; בנסיבות אלה יש להדרש לפרשנות הדיבור "אלא ברשות בית המשפט" ע"י בית המשפט בהתאם לנסיבות העומדות בפניו.
הפסיקה שופכת אור על שאלה פרשנית זו (ר', למשל, רמ"ש (ת"א) 64590-12-23 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים המשפטיים, 5.2.2024); עמ"ש (מרכז) 6664-03-22 פלוני נ' פלונית (פורסם במאגרים המשפטיים, 31.3.2023) וכן פסה"ד של העליון הדוחה את הערעור שהוגש עליו – בע"מ 5316/23 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים המשפטיים, 6.8.2023); פסה"ד של כב' השופט זגורי תמ"ש (נצ') 31035-07-16 ל.ש. נ' מ.ש (פורסם במאגרים המשפטיים, 3.7.2017) וסקירת הפסיקה שם; פסה"ד של כב' השופט ניצן סילמן בע"ר (קר') 44163-12-15 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים המשפטיים, 17.1.2016)).
זאת כאשר למקראה עולה, התכלית הסוביקטיבית של סעיף 11 (ב) לחוק היא להגביל את כוח האכיפה הייחודי של פסיקת מזונות, אך לא למנוע כליל היתכנות לכך; כדברי כב' השופט זגורי: "תכלית סעיף זה הייתה למנוע גבייה או תביעה "אוטומטית" של מזונות העבר ולהגביל את כוח האכיפה המיוחד של פסק מזונות לשנתיים הראשונות לאחר מתן פסק הדין. התכלית לא הייתה למנוע לחלוטין אפשרות תביעה או גבייה כאמור אלא להציב מחסום דיוני בדמות פניה מקדימה לבית המשפט. לא מדובר במחסום דיוני בלתי עביר, אלא במחסום שמצריך הפעלת שיקול דעת שיפוטי…" (תמ"ש 31035-07-16 לעיל, ס' 24.6 לפסה"ד).
מתוך כך, להלן ובעיקרם שיקולי הפסיקה ומבחניה; שאינם בבחינת רשימה סגורה:
פרמטר חלוף הזמן; יש לבחון זאת בראי תכלית המגבלה שביסוד הוראת סעיף 11(ב) לחוק המזונות, המושתתת בעיקרה על הכרה בזיקה שבין מועד מימון הצרכים שביסוד חיוב המזונות לבין המועד לגבייתם; וזאת בהינתן טיבו וטבעו של החיוב, שתכליתו סיפוק צרכים שוטפים של הנזקק; כמו גם בראי היות פסק-הדין למזונות בלתי סופי (תחת מבחני הפסיקה לשינוי נסיבות); והכל בראי עקרון תום הלב.
איזון זכויות בין זוכה לחייב; לרבות הגנה על אינטרס הסתמכות החייב בזיקה לאופן סיווג הימנעות הזוכה מלגבות כ"ויתור" או "מחילה".
מסלול האכיפה הייחודי והמוגבר לגביית חיובי מזונות, המקנה כלים נורמטיביים כבדי משקל באופן גביית המזונות, כקבוע בחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז -1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ").
מישור יחסי המשפחה; יחסי אמון וקרבה בין זוכה לחייב; המדובר על חיוב בין הורים לילדים משותפים; קרי: בין צדדים שביניהם יחסי קרבה, המבוססים על אמון מיוחד על פניו, לצד העדרו, מחמת הפרידה; בכך יש, לעיתים, כדי להצדיק יצירת נקודות איזון שונות, לרבות לעניין דיני הגבייה כמו גם לעניין נטל ראייתי.
הבחנה בין תשלום חלקי לבין העדר תשלום, בראי חלוף הזמן; בעוד שהאחרון מעורר תהייה בדבר אופן מימון צרכי הנזקק למזונות על ידי הזוכה, במצב הראשון יש קושי מובנה לראות באי הגבייה כוויתור; כך גם כאשר אין כל מחלוקת שלא שולמו דמי המזונות.
וליישום בנסיבות דנא
למקרא טענות הצדדים מצטמצמת גדר המחלוקת להכרעה; שהרי, הנתבע עצמו אינו טוען כנגד עצם זכאות התובעת לקבלת דמי מזונות עבר בעבור הקטין ממועד פסיקתם בשנת 2019; דבר המשתקף אף בהסכמות שגובשו לכאורה על ידי הצדדים אודות השבת חוב העבר ממועד זה בתשלומים עיתיים שישלם הנתבע יחד עם דמי המזונות השוטפים (ר' אף בפרוט' הדיון מיום 26.3.2024 שבמהלכו טענו הצדדים ארוכות, עמ' 5 לפרוט' ש' 5-7, 14-17; כן ר' סעיף 10 לסיכומי הנתבע).
עם זאת, מחלוקת נטושה בין הצדדים אשר לאופן התרת גביית חוב מזונות העבר של הקטין – בראי הצורך (או העדרו) להוספת ריבית והצמדה של החוב, בהתאם לאופן הגבייה בלשכת ההוצאה לפועל.
כאמור בהחלטת המזונות הזמניים (לעיל) מיום 21.12.2020, נקבע, כי מועד תחילת החיוב הוא מועד פתיחת הבקשה ליישוב סכסוך, קרי 2.10.2019.
משכך, נהיר, כי לאחר מתן ההחלטה למזונות זמניים ביום 21.12.2020, וככל והאב לא פעל לתשלום מזונות הקטין לרבות חוב העבר, רשאית הייתה האם לפעול לאלתר לגביית מזונות הקטין המגיעים לה החל מיום 2.10.2019, באמצעות הלשכה להוצאה לפועל.
אולם, רק ביום 28.6.2022 הגישה התובעת את הבקשה לגביית חוב מזונות עבר משנת 2019 כעולה מהצהרתה המפורשת בדיון שנערך לפניי, ואזי סורבה הואיל ובקשתה חרגה מטווח השנתיים הקבוע בחוק (ר' בעמ' 1, ש' 22-25 לפרוט'; כן ר' החלטת כב' רשם ההוצל"פ לעיל).
בין יתר טענות התובעת, טענה, כי הימנעותה מנקיטת הליך גבייה נבעה מחששה מהנתבע שפעל נגדה באלימות במהלך חיי הנישואין; לצד זאת ובאופן החותר תחת טענתה זו, אישרה התובעת, כי פעלה לפתיחת הליך בלשכת ההוצל"פ כבר בחודש פברואר 2020.
התובעת ציינה, כי החלה לקבל את דמי המזונות השוטפים מן המל"ל, החל מיום 28.7.2022 אז קיבלה תשלום ראשון בסך של 12,572 ₪ ועד לחודש ינואר 2024 היא המשיכה לגבות את המזונות באמצעות המל"ל (ר' כמפורט בסעיף 20 לסיכומים).
בהינתן האמור, טענות התובעת אשר להימנעותה מגביית חוב העבר על רקע חששה כביכול מתגובות הנתבע, אינן מתיישבות עם אופן התנהלותה כמפורט לעיל וחותרות תחת מהימנות גרסתה; כאשר הלכה למעשה, כבר בשנת 2020 החלה בנקיטת הליכי גבייה כנגדו, אם באמצעות המל"ל ואם באמצעות פתיחת תיק ההוצל"פ.
כך שלא הובהר על ידה, למצער ברף הנדרש לרבות בראי ההליך דנא, מדוע לא פעלה סמוך לקבלת ההחלטה המאשררת את גביית חוב העבר, מיום 21.12.2020, לגביית דמי המזונות הפסוקים החל מחודש אוקטובר 2019.
טוען הנתבע, כי נוכח הימצאותו במעצר בית החל משנת 2019 ועד לשנת 2021, ולאחר מכן במילוי עבודות שירות- משנת 2021 ועד שנת 2023 – הגיעו הצדדים לכלל הסכמות, לפיהן תיערך גבייה מאוחרת יותר של מזונות הקטין; קרי בסיום ההליכים הפליליים שבעניינו.
התובעת אישרה, כי אכן הסכימה לדחות את מועד התשלום עד שהנתבע יחל לעבוד (ר' בעמ' 3, ש' 8-9); ברם, הוסיפה, כי הנתבע לא פעל לשלם את חוב המזונות, גם לאחר שהחל לעבוד בינואר 2023. לטענת התובעת מאחר והנתבע לא עמד בתנאים של ההסכמות ביניהם, אזי אלו בטלות, בבחינת void (ר' בעמ' 4, ש' 26, 29); מנגד טוען הנתבע, כי נסיון התובעת לטעון כי המדובר בהסכמות נושנות חוטא לאמת, וכי אלו הושגו בין הצדדים רק נכון לחודש מרץ 2023, כחודשיים לאחר שסיים את עבודות השירות (ר' ס' 14-15 לסיכומיו).
מכלל המצוי בפניי, אין חולק, כי הנתבע שהה במעצר בית (במהלך 2019-2021) ואף ריצה את עונשו באמצעות עבודות שירות (במהלך 2021-2023), וכי לא נשא בתשלומי מזונות הקטין לידי התובעת, למעט בתשלומים אחדים (ר' דברי התובעת בעמ' 4, ש' 14-16 לפרוט' הדיון מיום 26.3.2024), ומכאן, כי התובעת היא שנשאה לבדה במימון צרכי הקטין; תוך שהנתבע הצהיר מפורשות, כי הוא אינו מתכחש לחבותו לשאת בתשלום מזונות הקטין, בגין חוב העבר (ר' בעמ' 2, ש' 14-15 לפרוט').
בהינתן האמור, מעוררת אף התנהלות הנתבע תמיהה; ולא נהיר מדוע לא פעל לתשלום מזונות הקטין, למצער לאחר סיום ריצוי עונשו ומשהחל לעבוד, ובהתאם להסכמות שאליהן הגיעו הצדדים, כאמור לעיל; כיום תלויים ועומדים כנגדו, הליכי גבייה מטעם המל"ל וכן מטעם התובעת.
כך שספק מתעורר באשר לתום לבם של שני הצדדים; כאשר מחד גיסא, אין ספק בדבר קיומן של הסכמות בין הצדדים לעניין אופן גביית חוב העבר, ומאידך גיסא, אין ספק, כי בדבר העדר יישומן והעובדה כי התובעת נשאה לבדה בנטל מזונות הקטין; כל זאת תחת נקודת המוצא המשותפת והמוסכמת בדבר הצורך בתשלום מזונות הקטין החל ממועד החיוב.
זאת ועוד, דומה, כי הגם שהתובעת נתנה הסכמתה לדחיית המועד תחילת העברת התשלומים, לרבות בגין חוב העבר עד לאחר סיום ריצוי עונשו של הנתבע, הרי שהסכמה זו אינה עולה כדי וויתור מוחלט, למצער בכל הנוגע להצמדת סכום המזונות בראי קביעת פסק הדין.
אשר על כן ובהינתן כלל המקובץ לעיל, ובאיזון שאותו מצאתי כראוי בנסיבות העניין לרבות בראי הפסיקה בנדון, מצאתי להורות כדלקמן: אני נעתרת לסעד המבוקש, אך זאת באופן שבו יינתן היתר לגביית תשלומי מזונות הקטין כפי שנפסקו החל מיום 2.10.2019, תוך שאלו יוצמדו אך ורק בהתאם להוראות פסק-הדין ולא בהתאם לריבית וההצמדה של לשכת ההוצאה לפועל; בד בבד וככל והנתבע לא ישלם שלושה תשלומי מזונות רצופים במועדם, יועמד מיידית חוב העבר נכון לנקודת זמן זו תוך שאליו תתווסף ריבית והצמדה בהתאם לנהוג בלשכת ההוצאה לפועל בגביית חוב מזונות עבר.
בהינתן תוצאת פסק דין זה, תוך שהבאתי בחשבון את הסכמות הצדדים למתווה ההכרעה תוך צמצום המחלוקת, מצאתי להורות כי כל צד יישא בהוצאותיו.
פסק הדין יהא מותר בפרסום לאחר השלמת תהליך התממה להשמטת פרטים מזהים.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים וכן תסגור את התיק שבכותרת.
ניתן היום, ח' תמוז תשפ"ד, 14 יולי 2024, בהעדר הצדדים.
