בפני
כב' השופט ליאור ברינגר
התובעים
1. ת1
ע"י ב"כ עו"ד דקלה הדרי
2. ת2
ע"י ב"כ עו"ד בעז קראוס ועו"ד נועה בינדר שטיינברג
3. ת3
ע"י ב"כ עו"ד דקלה הדרי
נגד
הנתבעים
1. נ1
2. נ2
3. נ3
4. נ4
5. נ5
כולם ע"י ב"כ עו"ד יהונתן קניר
פסק דין
1. גב' ר' ז"ל נפטרה ביום 5.8.19 (להלן: "ר").
2. מר י' ז"ל נפטר ביום 22.1.18 (להלן: "י").
3. ר' וי' היו בני זוג, ידועים בציבור עשרות שנים. לר' לא נולדו אף פעם ילדים ואילו לי' נולד מבת זוג קודמת, בן יחיד ושמו ג' (תובע 2).
4. עקב פרידתו מאימו של ג', נוצר נתק בין י' לבנו ג', אולם הקשר ביניהם חודש בערך בשנת 1994 (ראה עדותו של נתבע 1 להלן: "נ1") מיום 21.3.21.
5. מאז חודש הקשר בין האב ובנו שררו ביניהם יחסי אהבה. י' וזוגתו ר' אהבו מאוד את ג' וילדיו, נהגו לבקרם במקום מגוריהם ב–, ואף לנו אצלם (ראה סעיף 4.6 להתנגדות, עדות נתבע 2, עדות ע' – בתה של נתבעת 5, עדות בעלה של נתבעת 5 , עדות ר' – בנו של נתבע 3, עדות ד' – אשתו של נתבע 3, עדות נתבע 3, עדות נתבע 1, נתבעת 5 ועדים נוספים).
6. למעשה אין מחלוקת כי ר' וי' אהבו מאוד את ג' וילדיו, אהבו להתראות עמם ואף ללון בביתם.
7. מטעם התובעים העידו חברותיה הקרובות של המנוחה, אשר העידו כי ר' אהבה את ג' וילדיו, כאילו היו בנה ונכדיה. עוד העידו חברותיה כי ר' אמרה להם שבכוונתה להוריש את רכושה לג' ול-2 בני דודיה, ת1 ות3 (תובעים 1, 3).
ראה לעניין זה עדותה של גב' ז', חברה של המנוחה מגיל 16. ז' העידה כי ר' כינתה את ת1 ות3 "הילדים של אמי המאמצת". ז' העידה כי דיברה עם ר' כל יום ור' אמרה לה במפורש שבכוונתה להוריש את רכושה לתובעים.
8. כך גם גב' א', חברה של ר' ושכנה שלה. גם לה סיפרה ר' שבכוונתה להוריש את רכושה לתובעים. א' העידה כי ר' הייתה עצובה אחרי מות בן-זוגה י', אבל הייתה צלולה.
9. כך גם גב' ש', חברה טובה של ר' משנת 1949. שתיהן עלו יחד מהונגריה וגרו בשכנות ברמת השרון. ש' העידה כי ר' קראה כל יום עיתונים, הייתה צלולה ואמרה שתוריש את כל רכושה לתובעים.
10. כך גם מר צ', שכן של ר'. הוא הכיר אותה היטב 60 שנה והעיד כי ר' התייחסה לג' וילדיו כאל בנה ונכדיה.
11. כך גם מר ג', שותף של י', גם הוא העיד כי שמע מר' בהזדמנויות שונות שבכוונתה להוריש את רכושה לתובעים. גם ג' מתאר את ר' כצלולה.
12. העדות ז' וש', הוסיפו והעידו כי ר' אמרה להם שהיא חושבת שנ5 (נתבעת 5) מעוניינת ברכושה ולא בה.
13. מהעדויות הנ"ל עולה כי ר' אהבה מאוד את התובעים והתכוונה להוריש להם את כל רכושה.
14. למען הסר ספק, התרשמתי לטובה מעדותן של חברותיה של ר', כולן עשו עלי רושם אמין מאוד ואני מאמין לעדותן, בפרט כאשר איש אינו סותר את עדותן, אף לא עד אחד טוען אחרת מהן.
אשר לעדותה של ז', בחקירתה הובהר לה כי ר' עשתה 2 צוואות: בצוואה המאוחרת ז' אינה יורשת דבר ואילו בצוואה קודמת ז' הייתה אמורה לרשת חלק מעיזבונה של ר'. לפיכך, יש לז' אינטרס לכאורה שהצוואה המאוחרת של ר' תבוטל (על כך יפורט בהמשך) ובמקומה תקבל תוקף הצוואה הקודמת. למרות זאת, ז' תומכת בעדותה בצוואה המאוחרת, המנוגדת לכאורה לאינטרס כלכלי ישיר שלה.
15. ראינו אם כן מה היה רצונה של ר' בדבר הורשת עיזבונה.
ואכן, ר' פנתה לעו"ד וביום 4.3.18 חתמה על צוואה בה הורישה את כל רכושה לתובעים (להלן: "הצוואה").
16. עוה"ד שערכה את הצוואה, עו"ד גלית אהרון שמש הותירה עלי רושם מהימן, עדותה מקובלת עלי ללא עוררין ולא מצאתי ולו סיבה אחת לחשוד חלילה שדבריה אינם אמת, שקשרה חלילה קשר עם התובעים להחתים את ר' על צוואה שאינה מבטאת את רצונה האמיתי.
17. עו"ד שמש פירטה באריכות את נסיבות עריכת הצוואה. תחילה פנה אליה ג', שקישר בינה לבין ר'. אחר כך היא הייתה בקשר ישיר עם ר' בלבד, שוחחה עימה ונפגשה איתה מספר פעמים.
עוה"ד תיעדה את שיחותיה עם ר' בתרשומות ארוכות ומפורטות (נ/1, נ/2). העידה כי התרשמה מכשירותה של ר' ותיארה באופן משכנע את התרשמותה. היא התרשמה שר' מודעת היטב לרכושה ולבני משפחתה, הבהירה היטב מה רצונה, תיארה את כל מהלך חייה, תיארה את ג' כילד שלה, סיפרה את כל סיפור חייה, לרבות שמות חברותיה (שהעידו בפני, כאמור לעיל). עוה"ד תיארה כיצד ר' הייתה מאוד עצובה על מות בן-זוגה י' (כחודש וחצי לפני הצוואה), אבל הייתה צלולה וידעה בדיוק מה רצתה.
18. עוה"ד הציגה את "תיק הלקוח", הראתה כיצד על הכריכה הפנימית רשומים מספרי הטלפון של ר', הטלפון הנייד וגם הטלפון הקווי בביתה, וכן הטלפון הנייד של המטפלת ששמה "R". עוה"ד תיארה את מערכת היחסים הקרובה של ר' עם R, שהייתה בת בית אצלה ועזרה לה בכל. עוה"ד שמש תיארה את ר' כאישה עדינה ומדהימה.
19. עוד סיפרה ר' לעוה"ד, כי לאחר מות בן זוגה י', הנתבעים או חלק מהם הגיעו לביתה וחיטטו במסמכיה, התנהגות שפגעה בה מאוד.
20. מהאמור לעיל עולה כי הוכח כדלקמן:
לר' לא היו ילדים.
ר' הייתה בת זוג ידועה בציבור של י'.
לי' היה בן יחיד, ג'.
ר' אהבה את ג' כאילו היה בנה.
ר' אמרה לחברותיה ולמכריה כי בכוונתה להוריש את רכושה לג' ולשני בני דודיה "הילדים של אמי המאמצת".
ר' פנתה לעו"ד וחתמה על צוואה בה הורישה את רכושה לג' ולשני בני דודיה, כפי שאמרה שתעשה.
21. התובעים עותרים למתן צו קיום לצוואה ואילו הנתבעים מתנגדים לכך מכמה טעמים:
השפעה בלתי הוגנת של ג' על ר'.
מעורבות ג' בעריכת הצוואה.
ר' לא הייתה כשירה קוגניטיבית לחתום על הצוואה.
22. הנתבעים הם אחיו של י' המנוח, בן זוגה של ר'. הם מפנים לכך שביום 25.9.97 חתמה ר' על צוואה אחרת, בה ציוותה את רכושה ליורשים רבים בחלקים שונים:
לכל אחד מהתובעים 11.11% וביחד 33.33%.
לבן הזוג י' 22.22%.
לכל אחד מהנתבעים 2.22% וביחד 11.1%.
שאר רכושה 33.35%, לחברות שונות, חלקן 2.22% לכל אחת ול- 2 (ז' וי' 11.11% כל אחת.
23. י' נפטר כאמור לפני ר', והוא עשה צוואה בשנת 1986, בה ציווה את רכושו (כמעט הכל) לאחיו (הנתבעים). לפיכך, ככל שהצוואה תבוטל ובמקומה ינתן צו קיום לצוואה הקודמת, מיום 25.9.97, ירשו הנתבעים 11.1% מעיזבונה של ר' וכן את חלקו של י' 22.22%, ובסה"כ 33.32%, לכל אחד מהם 6.664% מעזבונה של ר'.
24. הערה: י' עשה את צוואתו ביום 20.6.1986, בעת שהיה בנתק מבנו ג'. ג' התנגד לצוואת י', בטענה שהצוואה נחתמה עת שהיה בנתק מהאב ולאחר מכן האב שכח מקיומה של צוואתו. ביום 30.9.21 ניתן פסק דין שקיבל את התנגדותו (ת"ע 1257-04-19). על פסק הדין הוגש ערעור וביום 18.7.22 התקבל הערעור, פסק הדין בוטל וניתן צו קיום לצוואתו של י' (עמ"ש 55729-10-21).
25. הנתבעים לא הוכיחו, אף לא בראשית ראיה, כי ג' היה מעורב בעריכת הצוואה. כפי שהעידה עו"ד שמש, ג' קישר בינה לבין ר', אולם לא היה מעורב כלל בעריכת הצוואה, לא נכח בפגישות של עוה"ד עם ר', הצוואה נחתמה בביתה של ר' כאשר רק ר' והמטפלת R היו בבית. עוה"ד ישבה עם ר' (ועם העד הנוסף לצוואה, עו"ד ניר אהרון, אחיה של עו"ד גלית אהרון שמש) בחצר ביתה ושם החתימה אותה על הצוואה. עו"ד שמש נחקרה על כך ארוכות והעידה במפורש כי ג' לא היה מעורב כלל בעריכת הצוואה.
26. אף אחד לא העיד אחרת ולא סתר את עדותה של עו"ד שמש.
27. הנתבעים לא הוכיחו, אף לא בראשית ראיה, כי ג' השפיע על ר' השפעה בלתי הוגנת. כל הנתבעים ובני משפחתם העידו כי ר' הייתה בקשר מצוין איתם ועם ילדיהם (כמו גם עם ג' ומשפחתו). לא היה נתק, לא ניכור, לא בידוד של ר' מהנתבעים או ממישהו אחר, אף אחד לא העלה טענה כזו (ראה עדותם של 5 הנתבעים, ע', ד', ר', ד', ד').
28. בסעיף 11.1 לסיכומי תשובתם, רושמים הנתבעים כי הם אלה שנכחו באשפוזים של ר', הם נכחו בביקור של הביטוח הלאומי, הם היו בקשר עם האפוטרופוס שמונתה בנוגע לעבודת המטפלת של R, הם עשו כל זאת גם לאחר שנודע להם דבר שינוי הצוואה.
ג' גר רחוק, ב–, ולכן טבעי והגיוני שהנתבעים, שגרו יותר קרוב אליה, היו בקשר טוב איתה. אני מאמין לנתבעים שהיה להם קשר טוב עם ר', כפי שהעידו.
29. הנתבעים מפנים לתסקיר ת/4 שניתן ביום 8.7.18 (4 חודשים לאחר הצוואה) בתיק אפ' 53942-05-18. בתסקיר נרשם שלר' קשר טוב וקרוב עם ג' ועם אחיו של י' (הנתבעים). בין ג' והנתבעים שורר חוסר אמון מאז פטירת י' והם מאשימים זה את זה ברצון להשתלט על רכושה של ר'.
ר' עצמה אמרה לעו"ס שהנתבעים ובעיקר ש' רוצים את הבית שלה (כך העידו גם העדים האובייקטיביים, ז' וש'). ר' אמרה לעו"ס שג' הוא הבן שלה והיא סומכת עליו.
30. מהתסקיר עולה שג' טיפל בענייניה הכספיים של ר' והוא מונה בחשבונה בבנק כמיופה כוח. לא עולה כי ג' ניצל לרעה את ר' או כי השפיע עליה באפן כלשהו.
31. מהאמור לעיל עולה כי לא הוכחה השפעה בלתי הוגנת כלשהי של התובעים על ר' ולא מעורבות מי מהם בעריכת הצוואה.
32. בכל האמור לעיל, על המסקנות עליהן הגעתי, התעלמתי לחלוטין מעדות התובעים. הכל מבוסס על עדות הנתבעים והעדים האובייקטיביים, הזרים למשפחה.
33. תובעת 1, ת1 , העידה כי ר' אמרה לה שרוצה לעשות צוואה וביקשה צילום תעודת הזהות שלה. גם לה ר' אמרה שנ5 (נתבעת 5) מנסה להשתלט על רכושה, וגם היא העידה כי ר' הייתה צלולה עד סמוך לפטירתה.
34. תובע 3, ת3 , העיד גם הוא כי ר' ביקשה ממנו את תעודת הזהות שלו ושל אחותו (תובעת 1) כדי לרשום בצוואה. גם ת3 העיד כי ר' התלוננה שנ5 התנהגה בביתה בחופשיות יתר, חיטטה בארונות וכו'.
מחקירתו הנגדית עלה שככל שהצוואה תבוטל וינתן צו קיום לצוואה הקודמת, הוא יירש חלק גדול יותר בעיזבון. כך טען בפניו ב"כ הנתבעים. העד השיב שלמרות זאת, הוא תומך ברצונה של ר' כפי שבא לידי ביטוי בצוואה, גם אם הוא עצמו מפסיד מכך לכאורה.
35. תובע 2, ת2, העיד כי ר' אמרה לו שמתכוונת להוריש את רכושה לתובעים. ת2 העיד כי אביו י' ור' סיפרו לו שבשנת 2015 הם עשו צוואות לטובתו, אולם לימים, כאשר שאל את ר' על כך, היא לא זכרה כלל שעשתה צוואה בשנת 2015. הנתבעים הפנו אותי לחקירתו הארוכה של ת2 בת"ע 1257-04-19 ומבקשים להסיק מכך על חוסר מהימנותו של ג'.
איני סבור כך.
ראשית, ג' לא היה חייב לספר זאת.
שנית, ג' יכול היה לספר מה שרוצה, כמו למשל, שר' אמרה לו שזוכרת שעשתה צוואה בשנת 2015 אולם אינה מוצאת אותה, אינה זוכרת אם הצוואה נערכה אצל עו"ד וכו'.
ג' סיפר כיצד ניסה לאתר עו"ד שערך צוואה כאמור, פנה ללשכת עו"ד ועוד, אולם בסופו של דבר לא מצא כלום.
לטעמי, הסיפור של צוואת 2015 אינו פוגם במהימנותו של ג' ובוודאי שאינו מעיד על מעורבות בעריכת הצוואה או על השפעה בלתי הוגנת של ג' על ר'.
36. הנתבעים טוענים שר' לא הייתה כשירה לחתום על הצוואה.
37. כל אחד מהצדדים לתיק המציא חוו"ד רפואית מטעמו, כאשר חווה"ד של כל אחד תומכת בגרסתו.
38. התובעים מבקשים להסתמך על חוו"ד של ד"ר ישראל גרינבלט, מומחה בגריאטריה. ד"ר גרינבלט העיד כי הכיר את ר' משנת 2015, כאשר טיפל בה במסגרת קופת חולים.
ד"ר גרינבלט העיד כי בדק את ר' ביום 5.2.18 (כחודש לפני הצוואה) ומצא כי היא במצב קוגניטיבי תקין דיו כדי לבצע את תהליך הצוואה. "ר' מודעת להיקף רכושה ומציינת כיצד תחלק את הירושה בין יורשיה העתידיים".
במבחן MMSE צברה ר' 26/30.
ד"ר גרינבלט ציין כי קיימת פגיעה בזיכרון לטווח קצר אולם עם שיפור בהתמצאות בזמן ובריכוז, לעומת ההערכה האחרונה.
39. בחקירתו תיאר ד"ר גרינבלט כי בשנת 2015 סבר שהחלה דמנציה אצל ר', ביום 27.12.15 צברה 25/30 במבחן מינימנטל וביום 3.7.16 צברה 22/30. לכן טופלה בתרופה ולאורך זמן התרופה עזרה ומצבה השתפר. מכך הוא למד כי כנראה לא הייתה דמנציה וקביעתו מ-2016 הייתה שגויה.
זו לא תופעה נדירה, הייתה ירידה קוגניטיבית אבל לאורך זמן לא הייתה החמרה ולא הייתה דמנציה.
ד"ר גרינבלט העיד כי ר' אמרה לו שביקשה להיבדק אצלו כי רוצה לעשות צוואה ורוצה להוריש לג'. ד"ר גרינבלט מצא שר' מסתדרת לבד בקשר עם הצוואה.
40. לאחר מכן נרשמו עוד 2 מסמכים זהים (או כמעט זהים) ע"י ד"ר גרינבלט: ביום 15.2.18 וביום 16.2.12.
2 המסמכים זהים כאמור לזה שמיום 5.2.18 (בשינויים קלים ולא מהותיים, בעיקר שגיאות כתיב) וב- 3 המסמכים נרשם "בבדיקה היום". מכך עולה לכאורה כי ד"ר גרינבלט בדק את ר' בכל 3 המועדים.
בחקירתו העיד ד"ר גרינבלט כי למרות האמור, הוא לא בדק את ר' ביום 15.2.18 וגם לא ביום 16.2.18.
41. ד"ר גרינבלט אמר בעדותו כי ג' פנה אליו למרפאתו הפרטית, אמר שעוה"ד לא הסתפקה בחוות הדעת מיום 5.2.18 וביקשה חוו"ד עדכנית יותר.
42. כאמור, ד"ר גרינבלט העיד כי הוא לא פגש את ר' בימים 15, 16 לחודש פברואר 2018 ולדבריו הוא פשוט העתיק את הטקסט הרשום בחוות דעת מיום 5.2.18, הקליד שוב את אותן המילים. ומדוע פעמיים? לעד אין הסבר, אולם הוא מודה שהתנהלותו אינה תקינה.
43. מכך עולה שנפל פגם בחוות הדעת של ד"ר גרינבלט. אני מאמין לו שבדק את ר' ביום 5.2.18 והתרשמתי שהוא כתב את התרשמותו המקצועית האמיתית בחוו"ד מאותו יום. עם זאת, ברור שחווה"ד שנרשמו על ידו לאחר מכן, בימים 15, 16 לאותו חודש, משוללות כל יסוד ולא ניתן להסתמך עליהן.
נוסף לכך, התנהלותו של העד פוגמת במהימנותו ומפחיתה ממשקל עדותו.
44. הנתבעים מבקשים ללמוד מכך על מעורבותו של ג' בעריכת הצוואה, אולם איני סבור כך. עו"ד שמש העידה כי בפגישתן הראשונה, ביום 14.2.18, ר' הציגה לה מסמך רפואי המעיד על כשירותה לצוות ואילו היא ביקשה מסמך נוסף, מתוארך קרוב יותר לצוואה. עדותה זו, בה נתתי אמון מלא, תואמת את עדותו של ד"ר גרינבלט ואת מה שנאמר לו ע"י ג': לבקשת ר', גרינבלט בדק אותה ביום 5.2.18 ורשם שכשירה לצוות. אחר כך ג' אמר לו שעוה"ד רוצה חוו"ד נוספת. ג' עצמו אמר שאינו יודע להסביר את הטעות, אולם הוא אינו יכול לאמר בביטחון שלא היה אצל ד"ר גרינבלט עם ר' בימים 15, 16 לחודש.
45. כאמור, נפל פגם לא קל בעדות ד"ר גרינבלט, אולם איני סבור שכולם עשו יד אחת למעשה מרמה, ג', ד"ר גרינבלט ועו"ד שמש. נהפוך הוא: שוכנעתי ממהימנותה של עו"ד שמש ואני מאמין גם לד"ר גרינבלט בכל הנוגע לחוו"ד מיום 5.2.18.
46. הנתבעים מבקשים לקבוע שר' לא הייתה כשירה לחתום על צוואה, זאת בהסתמך על חוו"ד של ד"ר יעקב חרמון, מומחה בפסיכיאטריה, חוו"ד מיום 26.4.18.
ג' טוען שסיפר לנתבעים על כך שר' עשתה את הצוואה בסמוך לאחר חתימתה, מה שתואם את האמור בסעיף 3.8 לתצהיר נתבעת 5.
ביום 26.4.1, כמעט חודשיים לאחר הצוואה, לקחו הנתבעים את ר' לבדיקה אצל ד"ר חרמון.
ד"ר חרמון רשם שבדק את ר' באותו יום. לדבריו "ידוע על ירידה קוגניטיבית בשנים האחרונות ומטופלת בתכשיר אקסלון המיועד לפגועי זיכרון מסוג דמנציה".
הרופא אינו כותב כיצד "ידוע" על ירידה קוגניטיבית וכו'. האם הנתבעים סיפרו לו? האם הציגו לו מסמכים רפואיים?
ר' אינה מתמצאת היטב בזמן ובמקום, במבחן מינימנטל התוצאה 20/30, אינה בטוחה באשר לנרחבות רכושה… היא קלה להשפעה … ובסיכומו של דבר, הרופא ממליץ למנות לה אפוטרופוס שיסייע לה.
ד"ר חרמון רשם במפורש שר' מסוגלת להביע את דעתה באשר לזהות האפוטרופוס והיא מסוגלת להופיע בלבד בבית המשפט.
ד"ר חרמון לא רשם אם לדעתה היא זקוקה לאפוטרופוס ואם כן, את מי הוא רוצה שימונה לה כאפוטרופוס.
47. ד"ר חרמון לא התייחס בחוו"ד לצוואה ולא רשם כלל אם לדעתו ר' הייתה כשירה אותה עת לחתום על צוואה.
שום התייחסות לנושא, רק בנוגע לאפוטרופסות.
48. בעדותו חזר ד"ר חרמון על חוו"ד והוסיף כי לדעתו ר' לא הייתה כשירה לצוות.
ד"ר חרמון זוכר שהנתבעים שילמו עבור חוו"ד, הוא בדק את ר' בביתו של נתבע 2. הנתבעים הם שהזמינו ממנו את חוות הדעת, והם ביקשו שחוות הדעת תתייחס לכשירותה של ר' לחתום על צוואה. למרות זאת, בחוות הדעת לא התייחס כלל לכשירות לצוות.
אין לו הסבר לכך.
לדבריו, ר' ידעה שיש לה בית וכסף בבנק. היא אמרה שרוצה לצוות רכושה ל- 4 אנשים, הוא לא זוכר למי, היא ידעה כמה עולה חלב ולחם, אולם התקשתה במבחן השעון.
ד"ר חרמון טען בעדותו שצילם את כל בדיקתה של ר'.
לדבריו, כשבועיים לפני עדותו העביר לב"כ הנתבעים את מה שצילם (להלן: "הסרטון"). הסרטון נמסר לב"כ התובעים ביום שלפני חקירת ד"ר חרמון, ולטענת התובעים (שלא הוכחשה ע"י הנתבעים), הסרטון מתעד כ-10% מהבדיקה (סעיף 55 לסיכומי התובעים).
49. הסרטון לא הוצג לבית המשפט.
50. מהאמור לעיל עולה כי נפל פגם בחוו"ד של ד"ר חרמון.
לטענתו, הנתבעים פנו אליו וביקשו חוו"ד שתתייחס לכשירותה של ר' לחתום על צוואה, הוא בדק את ר' ורשם חוו"ד, אולם לא התייחס כלל לכשירותה לחתום על צוואה.
יתרה מכך, בחוו"ד רשם ד"ר חרמון שר' מסוגלת להביע דעתה בדבר זהות האפוטרופוס בו היא מעוניינת ומסוגלת להופיע בבית משפט. למרות זאת, הוא נמנע מלרשום במי היא מעוניינת ומה רצונה.
ד"ר חרמון רשם שר' אמרה לו למי היא רוצה להוריש את רכושה, אבל הוא לא זוכר למי ולא רשם. הכיצד? כאשר מטרת הבדיקה היא לכאורה בדבר הכשירות לצוות?
לטענתו הסריט את כל הבדיקה. בתחילת עדותו טען שהסריט הכל, אולם לאחר מכן מתברר שרק כ-10% הוסרט. האם הכל הוסרט והוא מחק חלק? האם הפעיל את המצלמה וכיבה אותה מעת לעת? האם המצלמה פעלה כל הזמן ולאחר מכן הוא מחק קטעים מהסרטון?
העד לא פרט.
51. לאור האמור לעיל, מצאתי כי לא ניתן להסתמך על חוו"ד של ד"ר חרמון.
52. בכדי לדעת אם ר' הייתה כשירה לחתום על הצוואה, מיניתי מומחה בית משפט, את פרופ' שמואל פניג.
ביום 7.3.21 הגיש פרופ' פניג את חוו"ד ומסקנתו כי ר' הייתה כשירה לחתום על הצוואה.
53. פרופ' פניג אומת עם עדותו של ג' בתיק 1257-04-19 והבהיר מדוע אינה רלוונטית כלל לחווה"ד.
הוא אומת עם הערכה רפואית משולבת מיום 27.7.18 (ת/1) והסביר מדוע אינה סותרת את מסקנתו. הוא אומת עם ת/2 (הודעתה של עו"ד יוריסטה עצמון, אפוטרופה לדין בתיק האפוטרופסות), עם ת/3-ת/10, מסמכים רפואיים רבים, לרבות חוו"ד של ד"ר גרינבלט וד"ר חרמון עם רישומים של רופאת המשפחה ד"ר א' כהן.
פרופ' פניג התייחס בפירוט לכל מסמך ומסמך, הבהיר כי במבחן מינימנטל, תוצאה שבין15-23/30 היא תלויית נסיבות, כל מקרה לגופו; חלק מהאנשים כשירים וחלקם לא; כך שתוצאה של 21/30 למשל, אינה מעידה בהכרח על העדר כשירות לצוות.
פרופ' פניג התייחס לחוו"ד של ד"ר גרינבלט מיום 5.2.18 ונתן לה משקל רב, אולם לאחר חקירה מאומצת ודיון מעמיק ביותר, שנמשך זמן רב, דיון בו ניתח פרופ' פניג את כל המסמכים שהוצגו לו, את כל מורכבותו של הנושא, הבהיר המומחה כי גם ללא חוו"ד של ד"ר גרינבלט היה מגיע לאותה מסקנה, שר' הייתה כשירה לחתום על הצוואה.
המומחה איבחן והבהיר כי יש הבדל בין כשירות לצוות לבין כשירות לנהל את ענייניו הרכושיים של אדם.
במהלך חקירתו הוצג למומחה הסרטון (של ד"ר חרמון) ולאחר שצפה בו, פרופ' פניג שוכנע עוד יותר שר' הייתה עם שיפוט תקין ועם יכולת לקבל החלטות.
54. המומחה נחקר כאמור זמן רב, אומת עם מסמכים רבים ושוכנעתי כי מסקנתו נכונה וניתן לסמוך עליה ולאמצה.
55. סיכומו של דבר, מסקנת מומחה בית משפט תואמת את רצונה המפורש של ר', כפי שעולה מהעדויות המפורטות לעיל. ר' אמרה לחברותיה שבכוונתה לצוות את רכושה לתובעים, כולם מסכימים שהיא אהבה את ג' והתייחסה אליו כאל בנה ואל בני דודיה התייחסה כאל אחיה.
עוה"ד העידה בפירוט על מהלך הכנת הצוואה ואת הבעת רצונה הברור של ר', והצוואה תואמת את רצונה של המנוחה.
56. לאור האמור לעיל, ההתנגדות נדחית וניתן בזה צו קיום לצוואת המנוחה מיום 4.3.18.
ניתן להגיש צו קיום לחתימתי.
57. לאור התוצאה אליה הגעתי ולאור היקפו ומורכבותו של התיק, הכולל חקירת 25 עדים ב- 5 מועדי הוכחות, תצהירים עבי כרס וסיכומים מרובי נספחים, אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לכל אחד מהתובעים חמישים אלף ₪ ובסה"כ 150,000 ₪.
58. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום, כ"ד שבט תשפ"ג, 15 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.
