בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת"א 16744-11-21 מחאג'נה (אסיר) נ' שירות בתי הסוהר/קצין שחרורים מחוז צפון
ואח'
תיק חיצוני: 300864097
לפני הרכב כבוד השופטים:
רון שפירא, נשיא [אב"ד]
,
בטינה טאובר, סגנית נשיא
עדי חן-ברק
העותר
תאיר מחאג'נה, (אסיר)
המשיבים
ע"י ב"כ עו"ד אלינה קרסנטי
נגד
1. שירות בתי הסוהר/קצין שחרורים מחוז צפון
2. מדינת ישראל
ע"י פרקליטות מחוז חיפה, פלילי
הרקע לעתירה והחלטת ועדת השחרורים:
פסק דין
בפנינו עתירת אסיר כנגד החלטת ועדת השחרורים מיום 24.10.21 (ושייר 14166-05-21 בראשות כב'
השופט בדימוס סגן נשיא מרדכי ארגמן), במסגרתה נדחתה בקשת העותר לשחרור מוקדם על תנאי
ממאסר.
העותר מרצה 30 חודשי מאסר החל מיום 13.05.20 בגין עבירות בנשק – נשיאת נשק והובלתו לפי סעיף
144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977. זהו מאסרו השני, כאשר את מאסרו הראשון ריצה בשנת 2015
למשך שנה ושוחרר שחרור מוקדם. העותר סיים לרצות 2/3 (מנהלי) באוגוסט 21 ומועד שחרורו המלא
יחול ביום 12.11.22. העותר ריצה בעבר מאסר בגין עבירות נשק, ממנו קיבל בעבר שחרור מוקדם על
ידי ועדת שחרורים בשנת 2015.
ביום 14.10.21 התייצב העותר לפני ועדת השחרורים אשר דחתה את בקשתו לשחרור מוקדם. ועדת
השחרורים ציינה בהחלטתה כי מחוות הדעת מטעם שבייס שהוגשה לוועדה עולה כי העותר סיים
השתתפות בקבוצת אסירים שהורשעו בעבירות בנשק. כמו כן, צוין כי תפקודו חיובי לשביעות רצון
ממוניו. בהמשך דווח על ידי קמיין בעקבות ריב עם אחר. כן דווח כי שעה שחזר מחופשה נערכה בדיקת
שתן עם ממצא חיובי ואף בוצע עימות ונמצא חיובי. עוד דווח על ידי גורמי טיפול כי במהלך מאסרו
כאסיר תומך לאסירים אובדניים, ביחסו לעבודה טען שבשל הקורונה נקלע לבעיות כלכליות והחליט
לבצע עבירות נשק כדי שיקבל סכום כסף גדול שיסדר את משפחתו ולא חשב על השלכות מעשיו. כן
נאמר כי הוא זקוק להעמקה טיפולית בתחום האלימות, בנשק ודפוסים עברייניים. בהתאם לכך שולב
בקבוצת תומכים ובקבוצה ייעודית לעבירות נשק במגזר הערבי. השלים שלושה מפגשים ונפלט מהאגף
1 מתוך 4
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
2
23
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
שראל
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת"א 16744-11-21 מחאג'נה (אסיר) נ' שירות בתי הסוהר/קצין שחרורים מחוז צפון
ואח'
תיק חיצוני: 300864097
עקב בדיקת שתן מלוכלכת. צוין כי מדובר באסיר המרצה מאסרו השני בגין עבירות נשק וזאת למרות
שקיבל שחרור מוקדם ממאסרו הקודם והביע מוטיבציה רבה במהלך המאסר לשינוי וטיפול. צוין גם
כי בחוות הדעת שניתנה על ידי משטרת ישראל נאמר כי המשטרה מתנגדת לשחרורו המוקדם לאור
כך שפעם אחת כבר שוחרר שחרור מוקדם על תנאי ולא ראוי לפריבילגיה שנייה.
ועדת השחרורים קבעה כי אין זהו מאסרו הראשון של האסיר, כי לא היה במאסרו הראשון להרתיע
אותו מלבצע שוב עבירות נשק, זאת מן המניע של רווח כלכלי לטובת משפחתו מבלי לקחת בחשבון
את התוצאה שעלולה להיגרם מהשימוש בנשק, כי זכה בשחרור מוקדם בעבר ולאור חומרת עבירות
הנשק. על כן, נקבע כי מסוכנותו עומדת בעינה ולפיכך נדחתה בקשתו לשחרור מוקדם.
טענות הצדדים:
העותר טוען כי בתחילת מאסרו שהה במשך כשנה בייקישון" שם שימש כתומך לעצורי השגחה במשך
5 חודשים ולאחר שנשפט הועבר לאגף אסירי עבודה ושולב בהליכים טיפוליים. בחודש מאי הועבר
לכלא צלמון לאור בדיקת שתן חיובית שהתקבלה, אך לטענת העותר חל בלבול כי לא השתמש בסמים
מעולם. בכלא צלמון השתלב בקבוצה ייעודית לטיפול באסירים שהורשעו בעבירות נשק. לטענתו קיבל
חוות דעת חיוביות מהקבוצות בהן השתתף. ביום 13.10.21 הועבר לכלא כרמל לאור פינוי אגפים בכלא
צלמון. נערכה לו הערכת התאמה לתכנית רש"יא ולאור תפקודו החיובי במאסר המליצה נציגת רשייא
לשלבו בתכנית פיקוח של רש"יא הכוללת פיקוח הדוק עם אזיק אלקטרוני. הוגשה לוועדה תכנית
שיקום הכוללת טיפול קבוצתי, טיפול פרטני פסיכו-סוציאלי, בדיקות שתן ואלכוהול, פיקוח
תעסוקתי, פיקוח אלקטרוני ומעצר בית לילי.
העותר טוען כי הוועדה שגתה והחלטתה אינה סבירה. נטען כי העותר עבר כברת דרך טיפולית ממשית
ומסוכנותו פחתה במידה משמעותית וניכרת. נטען כי לא ניתן משקל לחוות דעת חיוביות של כלל
גורמי הטיפול ולכך כי אין כל פרוגנוזה טיפולית בין כתלי הכלא. כן נטען כי הוועדה שגתה עת סברה
כי אין בתכנית השיקום כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהעותר. נטען כי תכנית השיקום הינה בין
המקיפות והראויות הקיימות, הינה הרמטית ומהווה המשך אינטגראלי של ההליכים הטיפוליים
אותם החל העותר. נטען כי הוועדה שגתה עת התעלמה מיתרת המאסר הקצרה וכי לא נתנה כל משקל
לעובדה כי העותר כבר היה משוחרר במסגרת תיק זה והוכיח כי הוא לא מפר את התנאים וראוי
לאמון. נטען כי הוועדה התעלמה מכך שאין כל מידע עדכני שנקשר עם העותר. כן נטען כי ייחסה יתר
משקל לשחרור מוקדם בשנת 2015 מבלי שקדם לו כל טיפול בין כתלי בית הסוהר בתכנית שלא כללה
דה פקטו שילוב בהליך טיפולי. נטען כי הוועדה התעלמה מנסיבותיו האישיות של העותר, שהינו נשוי
ואב ל-2 ילדים, והתעלמה ממכתב שכתבה אשתו.
המשיבה טוענת כי החלטת הוועדה מסתמכת על כך שיש מסוכנות מצדו של האסיר. מדובר בעבירות
נשק חמורות ובמאסר שני, כאשר במאסר הראשון קיבל העותר שחרור מוקדם והשתחרר עם תכנית
17
18
19
20
21
23
24
22222
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
2 מתוך 4
2
23
4
5
45
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
שראל
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
עת"א 16744-11-21 מחאג'נה (אסיר) נ' שירות בתי הסוהר/קצין שחרורים מחוז צפון
ואח'
תיק חיצוני: 300864097
רש"א ובכל זאת ביצע את אותן עבירות שוב. לא ניתן לומר שהחלטת הוועדה אינה סבירה. לאסיר אין
זכות קנויה לשחרור מוקדם, בטח לא כאשר מדובר במאסר שני. גם העובדה שיש לו תכנית רש"יא לא
חייבת להוביל לשחרור.
דיון והכרעה:
לאחר שבחנו את טענות הצדדים ואת החלטת הוועדה הגענו למסקנה שיש לדחות את העתירה, שכן
לא נפל בהחלטת הוועדה פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט ומדובר בהחלטה סבירה.
כבר נקבע כי בית המשפט יתערב בשיקול דעתה של ועדת השחרורים במידה מצומצמת ורק כאשר
הוועדה חרגה בהחלטתה ממתחם הסבירות באופן ממשי [רעייב 8452/11 פלד נ' ועדת השחרורים
(03.05.2012); רעייב 8118/10 דאהש נ' שירות בתי הסוהר (28.11.2010)]. בענייננו החלטת ועדת
השחרורים לא חרגה ממתחם הסבירות ונשקלו השיקולים הנוגעים לעניין ולעבירות שבגינן נגזר על
העותר מאסר, הכל כפי שנקבע בחוק ובפסיקה.
החלטת הוועדה התבססה על קביעתה כי המסוכנות הנשקפת מהעותר עודנה קיימת, ובכלל זה על
חומרתן של העבירות, ביצוען של אותן עבירות בעבר, נשיאת מאסר קודם בגין עבירות דומות, ממנו
שוחרר העותר שחרור מוקדם, אך לא הפנים את הלקח וחזר לבצע את אותן עבירות. על כן, בצדק
קבעה ועדת השחרורים כי עדיין נשקפת מהעותר מסוכנות וכי תכנית שחרור מוקדם בעבר לא סייעה
באיון מסוכנותו. המסקנה היא כי האסיר לא שינה את דרכיו וכי נשקפת ממנו מסוכנות. מדובר
בשיקולים רלוונטיים שצריכים להישקל בבואה של ועדת שחרורים להחליט אם אסיר ראוי לשחרור
על תנאי והם אשר הביאו למסקנה כי העותר אינו ראוי לשחרור על תנאי בנסיבות העניין [ראו: סעיף
9 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א – 2001; רעייב 1741/18 טל יגרמן נ' ועדת השחרורים
שליד בית סוהר השרון (19.06.2018)].
נוסיף עוד כי הפסיקה העניפה בתחום הפלילי חזרה והדגישה את החשיבות שבהחמרה בענישתם של
מבצעי עבירות בנשק, זאת ככלל ובעיקר על רקע העליה בפשיעה בנשק בשנים האחרונות [ראו לעניין
זה: עייפ1059/21 פלוני נ' מדינת ישראל (29.04.2021); עייפ 7473/20 מדינת ישראל נ' מוחמד מחאמיד
(29.06.2021); ע"פ 4207/21 עמאר בעראני נורי נ' מדינת ישראל (28.07.2021)]. המסר העולה
מהפסיקה הוא חשיבות ההחמרה וחיזוק ההרתעה מפני ביצוע עבירות נשק וההכרח להגן, גם בדרך
זו, על הציבור בפני כל אלו המפיצים נשק בחברה.
פסיקה זו והמדיניות העולה ממנה נכונה, בהתאמה המתחייבת, גם לשיקול הדעת שעל ועדות
השחרורים להביא לידי ביטוי כאשר דנים באפשרות של שחרור מוקדם של מבצעי עבירות בנשק. ראוי
כי מבצע עבירות בנשק ידע כי בין שיקולי וועדת השחרורים שתבוא לבחון את עניינו בבוא העת תובא
בחשבון, לחובתו, העובדה שנגזר עליו מאסר בגין עבירות בנשק, על כל המשתמע מכך.
3 מתוך 4
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
28
29
30
31
32
33
34
35
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
ואח'
עת"א 16744-11-21 מחאג'נה(אסיר) נ' שירות בתי הסוהר/קצין שחרורים מחוז צפון
תיק חיצוני: 300864097
אשר על כן, לאור המפורט לעיל, הננו סבורים כי ועדת השחרורים שקלה את השיקולים הרלוונטיים
ולא נפל בהחלטתה כל פגם המצדיק התערבותו של בית המשפט.
העתירה נדחית.
המזכירות תעביר עותק לב"כ הצדדים ולעותר באמצעות שב"ס.
ניתן היום, י"ז כסלו תשפ"ב, 21 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.
d
רון שפירא, נשיא
[אב"ד]
בטינה טאובר, סגנית נשיא
עדי חן-ברק, שופטת
4 מתוך 4
11
5
67890
10
2
123+
4
