קטן
אל!
בית משפט לענייני משפחה בחיפה
אייפ 21617-09-17 פלונית ואח’ נ’ פלוני (אדם שמונה לו אפוטרופוס) ואח’
כבוד השופטת, סגנית הנשיא אלה מירז
בעניין :
פלוני (אדם שמונה לו אפוטרופוס) ע”י אפוט’ לדין, עו”ד רפאל עמר
המבקשות :
1. האישה
ע”י ב”כ עו”ד עיזאם פיראס
2. האֵם ע”י ב”כ עו”ד איל שוויקה
נ ג ד
המשיב:
היועץ המשפטי לממשלה משרד הרווחה והשירותים החברתיים חיפה
החלטה
1. בית המשפט ניצב בפני סוגיה מורכבת, והיא מי תשמש האפוטרופוס על גופו ורכושו של האדם – אשתו
או אמו – שתי הנשים הקרובות לו ביותר. שאלה נוספת היא מהו רצונו של האדם, ושאלת משנה היא
כושרו הקוגניטיבי להביע רצונו והמשקל שיש לייחס לרצונו. 2. האדם איש צעיר, יליד 1980 (להלן – “משה” [השם בדוי), למרבה הצער נקלע לתאונה במקום עבודתו ב
317.17., שהותירה בו פציעות רבות לרבות פגיעת ראש קשה. לאחר תקופת אשפוז בה שהה בתרדמת, ולאחר תקופת שיקום, שוהה משה כיום בבית אבות י…………” ב …….. . הוא מרותק לכסא גלגלים ומתקשר באמצעות תנועות עיניים המתורגמות לכתב באמצעים טכנולוגים.
3. אין מחלוקת בין הצדדים והגורמים המקצועיים שמטובתו של משה לצאת את בית האבות, בו שוהה עם
מי שאינם בני גילו כלל ועיקר, ולא נועד לכתחילה עבור בני גילו. יתירה מכך, וכפי שיורחב להלן, משה אמנם משותק מכף רגל ועד ראש ומתקשר באמצעות תנועות עיניים בלבד, אך הוא אכן מתקשר, אינו סובל
מקשיים קוגניטיביים להביע או לגבש רצון, ומסוגל להביע את דעתו המפורשת. 4. המבקשת מס’ 1 היא אשתו של משה (להלן – “האישה”י) והמבקשת מס’ 2 היא אמו (להלן – ייהאֱסיי).
השתיים חלוקות על הראויה מביניהן לשמש אפוטרופוסית למשה. כך על רקע יחסים עכורים בין השתיים שנולדו עוד קודם למקרה המצער. ביום 1710.17. מונה למשה אפוט’ לדין במסגרת אייפ 19801-10-17. במסגרת אותו תיק, מונתה האישה ביום 203.17. כאפוט’ זמני לגופו ורכושו של משה, למשך חצי שנה ומינויה הוארך מעת לעת (לאחרונה בהחלטה מיום 215.20.). התיק דנן נפתח בעקבות בקשת האישה למנותה כאפוט’ קבועה לגופו ורכושו של משה.
1 מתוך 12
קטן
אל!
בית משפט לענייני משפחה בחיפה
אייפ 21617-09-17 פלונית ואח’ נ’ פלוני (אדם שמונה לו אפוטרופוס) ואח’
5. יצוין בקצרה, שנכון לעת זו, מחד גיסא, קיימת תמימות דעים בין הגורמים השונים, שהתנהלות האֵם הביאה ומביאה לקשיים רבים עבור משה והטיפול בו. בין האֵם לבין משה בנה קיימים משקעים רבים וארוכי שנים, על רקע מעשיה של האֵם בימי ילדותו של משה (ר’ תסקיר מיום 1511.17.). היא הפכה לנטל משמעותי על הצוות שמטפל במשה באופן מסור ויום יומי, ואת עבודתם הפכה לבלתי נסבלת. האֵם שוהה כמעט מידי יום בבית האבות לצד משה במשך שעות רבות ובהיבטים רבים השתלטה על כל היבט בחייו. יתירה מכך וחמור מכך, האֵם נוהגת באופן מתריס כלפי הכללים הנוקשים הכרוכים בטיפול במשה בעקבות מצבו המורכב. היא אינה נוטה לקבל את דעותיהם המקצועיות של בעלי המקצוע ככל שאינן מתיישבות עם דעתה. הגיעו הדברים לכדי כך שמשום שמצאה לנכון להאכיל את משה בניגוד בוטה להנחיות, העמידה את
חייו בסכנה והוא פונה לבית החולים. 6. מאידך גיסא, ולמרות שבעבר היה משה אמביוולנטי ביחס לזהות האפוט’, כיום עמדתו של משה מגובשת,
והוא מביע באופן מפורש את רצונו שאמו תשמש אפוט’ על גופו ורכושו כאחד. אין מחלוקת עוד שמשה הגיש נגד האישה תביעת גירושין באמצעות טוען רבני, שתלויה ועומדת בבית הדין הרבני, והוא מביע רצון חד משמעי להתגרש ממנה.
7. מצב הדברים המוקדם יותר התבטא בהחלטה מיום 144.19.: “נסיבותיו המורכבות של המקרה הנדון עולות בתסקיר עו”ס לסייד מיום 114.19., אשר הונח על שולחן בית המשפט. מחד גיסא, משה מגיב לעניין והביע רצונו שהאֵם תשמש כאפוט’ תוך גילוי מורת רוח מהאישה כביכול. מנגד, קיים לכאורה פער ברור בין דבריו אלה לבין התרשמות הצוות המטפל, או חלקו, מתגובותיו וייחסו של משה לאישה ולחילופין לאמו, המקים ספק לכאורה בדבר רצונו של משה לאשורו ו/או יכולתו להביע דעתו”.
8. בהחלטתו זו בית המשפט ביקש להמתין לביצוע בדיקה פסיכיאטרית למשה ולתסקיר משלים שיוגש בעקבותיה. בדיקה אכן נערכה וביום 257.19. הוגשה חוות דעתו של פרופ’ שמואל פניג (להלן – “המומחה” או “פרופ’ פניג’י). המומחה נדרש לבחון את כושרו הקוגניטיבי של משה להביע את דעתו בהקשר למינוי אפוטי. הבדיקה שערך המומחה לעת ההיא היתה מוגבלת, משום מצבו של משה ויכולתו החלקית נכון לאותה עת, להתקשר ולהביע דעתו באופן מלא. המומחה הסיק שרצונו של משה הוא להעביר את האפוט’ לאמו, שתוציאו מבית האבות, אך מנגד עמד על ספק בנוגע לעקביות של רצון זה. לכן עמד המומחה על
ביצוע הערכה נוספת.
9. שנה לאחר מכן, ביום 217.20. הוגשה חוות דעתו המשלימה של פרופ’ פניג, שמצא את משה נחוש בדעתו
למסור את האפוט’ לאמו, לעזוב את בית האבות ולהתגרש מאשתו (להלן – “חוות הדעת השניה”). 10. לשם הכרעה, אין מנוס מסקירת הטענות והעמדות המתחרות, מפי משה והצדדים, וגורמי המקצוע
הרלוונטיים.
2 מתוך 12
קטן
אל!
בית משפט לענייני משפחה בחיפה
אייפ 21617-09-17 פלונית ואח’ נ’ פלוני (אדם שמונה לו אפוטרופוס) ואח’
שאין להעמיד את האישה בניגוד עניינים ולהפקידה על ענייניו הרכושיים והאישיים של משה, כך אין
להעמיד את האֵם בניגוד עניינים ולהפקיד אותה על עניינים הנוגעים באופן ישיר לסכסוך עם האישה. 50. נחה דעתו של בית המשפט שטובתו של משה שענייניו הכספיים ינוהלו על ידי מי שאינם מונעים ממניע
כלשהו למעט שמירה על זכויותיו של משה, על מאזן חיובי ועל מסגרת כלכלית חסונה. בית המשפט סבור שראוי להפקיד על ענייניו הכלכליים של משה, גורם ניטרלי עצמאי שכפוף להוראות בית המשפט ורואה רק את טובתו של משה בניהול ענייניו הכספיים.
סוף דבר
:
א.
51. על בסיס האמור והמבואר לעיל, נקבע כדלקמן:
אני ממנה את האֵם, גבי כאפוטרופוס זמני על גופו לעניין בריאותו של האדם משה. מינויה של האֵם תקף ל- 6 חודשים מהיום. אני ממנה את ייהמרכז הישראלי לאפוטרופסותיי, כאפוטרופוס על רכושו של האדם, בהתאם
להסכמתה מיום 58.20. (תסקיר מיום 118.20.). מינוי זה תקף עד להחלטה אחרת. ג. העוייס לסייד תוודא עם העמותה שהתשלום שתגבה לא יעלה על הסכום המינימלי הנקוב בחוק,
בהתאם להמלצתה. לא ממונה אפוטרופוס לענייניו האישיים של משה, ובהתאם להחלטה זו, ענייניו האישיים של משה הנוגעים לסכסוך עם האישה ו/או תביעת הגירושין וכל הנובע מהם ו/או ענייני המעמד האישי, וזכויות האישה והקטינים. האֵם תמשוך ידה מעיסוק בעניינים אלה, לא תפתח כל הליך משפטי בשמו של משה ולא תפנה בשמו או בשם עצמה לכל ערכאה. בפניי בית משפט זה ייצג עו”ד עמר האפוטי לדין את ענייניו של משה. בפניי בית הדין הרבני מיוצג משה עייי טוען רבני.
מבלי לגרוע מכך, האֵם לא תהיה אחראית ולא תיקח חלק בקביעת זמני השהות בין משה לבין ילדיו. ו. עד יציאתו של משה את בית האבות ימשכו זמני הביקור הרגילים שנהגו עד כה בין הצדדים ובין משה
ד.
ה.
והקטינים.
ז.
משה יתחיל לאלתר בטיפול רגשי מקצועי, עוד בטרם המעבר ולאחריו. האֵם תפעל באותה נחישות לקבלת הטיפול הנחוץ למשה ללא דיחוי.
האֵם תציג לבית המשפט, ובד בבד לעוייס לסייד, לאפוטי לדין, לאפוטי לענייני רכוש ולאישה, תכנית קונקרטית לגבי מעברו של משה לדירה מותאמת כאמור, תכנית שיקומית ושכירת כוח אדם. התכנית תכלול פרטים ועלויות צפויות ותומצא תוך 30 יום מהיום. לשם הכנת התכנית האֵם תשתף פעולה עם האפוטרופוס לרכוש, שתבחן את התאמת התכנית למצבת ההכנסות והזכויות של משה. העוייס לסייד יחד עם האפוטרופוס לרכוש ימציאו אישורן או תגובתן לתוכנית תוך 20 יום מקבלתה.
ט.
יובהר שמשה יצא את בית האבות לאחר אישור התוכנית.
עד המעבר האֵם תמלא את הנחיות הצוות המקצועי במקום שהותו, ככתבן וכלשונן.
11 מתוך 12
אאאאא
קטן
אל!
בית משפט לענייני משפחה בחיפה
אייפ 21617-09-17 פלונית ואח’ נ’ פלוני (אדם שמונה לו אפוטרופוס) ואח’
יא.
העוייס לסייד תמציא תסקיר משלים תוך 4 חודשים מהיום בו תציין את מידת שיתוף הפעולה של האֵם עם החלטת בית המשפט והמלצותיה לעניין המשך האפוטרופסות של האֵם לבריאותו של משה.
המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים, לאפוט’ לדין, לעו”ס לסייד ולאפוטרופוס לרכוש “המרכז הישראלי לאפוטרופסותיי ותקבע לת.פ. בהתאם.
ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
ניתנה היום, ד’ תשרי תשפייא, 22 ספטמבר 2020, בהעדר הצדדים.
(.
אלה מירז, סגנית נשיא
12 מתוך 12
אאאא
קטן
אל!
בית משפט לענייני משפחה בחיפה
אייפ 21617-09-17 פלונית ואח’ נ’ פלוני (אדם שמונה לו אפוטרופוס) ואח’
עמדות הצדדים והגורמים המקצועיים
11. תסקיר מיום ,157.19. נערך על רקע חוות דעתו הראשונה של פרופ’ פניג (מיום 257.19.), שניתנה על בסיס
בדיקה שערך למשה ביום 107.19.. מחד גיסא נמצא שמשה צלול, בהכרה מלאה, עקבי ברצונו למנות את אמו ומסוגל להביע רצונו. מאידך גיסא נמצא שמצבו אכן מצריך מינוי אפוטי משאינו מסוגל לנהל ענייניו הרפואיים והרכושיים. המומחה התרשם עוד שרצונו של משה עשוי להשתנות, לפיכך הסיק שיש לבצע לכל הפחות עוד בדיקה נוספת אחת כאמור, ולברר את העקביות ברצונו של משה. במסגרת התסקיר צוין שהאישה ייחסה רצונו של משה להשפעתה הרעה של האֵם והסתה מצד האֵם כלפיה, והוסיפה שבשיחות סגורות משה מביע אהבתו אליה ורצונו שתישאר לצדו. האישה מעוניינת לשכנו בביתו, עמה ועם הילדים. העוייס לא ידעה ליישב בין רצונו של משה לבין התרשמותה לפיה האישה היא הראויה לכך. ברקע מצוי דיווח שהאישה מיטיבה עם משה ומשתפת פעולה עם הצוות והתכנית הטיפולית, בעוד האֵם מערימה קשיים רבים בפניי הצוות ומקשה מאוד על הטיפול לו הוא זקוק.
12. דיווח העוייס מיום 39.19. הוגש בעקבות אירוע חמור שהתרחש בבית האבות. על פי פניית האחות הראשית
ואחות המחלקה עולה שביום 308.19. האֵם האכילה את משה במזון שהכינה, שנאסר עליו בפירוש ובניגוד להנחיות. במהלך האכילה משה נחנק פעמיים, רמת הסטורציה ירדה ומשה הובהל לבית החולים. התברר שלא בכדי משטר ההאכלה של משה הוא קפדני, על רקע החמרה בבליעה ומעבר מוקפד למזון מרוסק ומעוך. לאחר החמרה עבר למזון מרוסק ומתן אנטיביוטיקה למניעת דלקת ריאות. לאֵם הוסבר על הסכנה פעמים רבות, ואף על פי כן האכילה את משה מזון מעוך. לכאורה היא לא דיווחה שנחנק, רק 3/4 שעה מאוחר יותר כשמשה החוויר, הזעיקה את הצוות. הצוות הוסיף שהאֵם מדרבנת אותו שלא לאכול את האוכל במקום, מזלזלת בהוראות, ומקשה על הטיפול לו משה זקוק.
13. האפוט’ לדין התרשם (בחווייד משלימה מיום 1712.19.) שמשה מעוניין שהאֵם תשמש אפוטי על גופו
ורכושו, והוא הביע רצונו זה מספר פעמים. הוא מעוניין להתגרש מהאישה ומאוכזב ממנה. לצד זאת, התרשם האפוטי לדין, שמשה מעביר מסרים סותרים, לאמו ולאישה, וכן שמשה מושפע מעמדתה השלילית של האֵם כלפי האישה. הוא מוצא עוד בהתנהגות האֵם סיכון של ממש וסירוב להכיר במגבלות של משה. היא אינה משתפת פעולה עם הצוות ויוצרת ניכור בינו ובין האישה. מנגד זיהה שהאישה מקדישה למשה זמן מוגבל.
14. בתסקיר עו”ס מיום 21.20. מדווח שהאֵם מתערבת בהליכים רפואיים. היא שוהה בבית האבות 4-5 פעמים
בשבוע למשך כמה שעות. עוד מדווח שהאישה אינה עובדת, ומגיעה פעמיים בשבוע לחצי שעה. משה מאוכזב מהאישה, וניכר שנתון להסתה מצד אמו. לפיכך אין להמליץ על האֵם לשמש כאפוט’. בנוגע לרצון האֵם לשמש אפוט’ למשה ולהוציאו מבית האבות, סברה העוייס שהטיפול המקיף במשה, ניהול מערך
3 מתוך 12
אאאאא
קטן
אל!
בית משפט לענייני משפחה בחיפה
אייפ 21617-09-17 פלונית ואח’ נ’ פלוני (אדם שמונה לו אפוטרופוס) ואח’
הטיפול וניהול שני מטפלים, דורש כישורים ויחסי אנוש שהאֵם לוקה בהם. יש למנות גורם חיצוני, ובמידת הצורך להגביל את שהיית האֵם עם משה.
15. תסקיר משלים מיום 233.20. הוגש בעקבות טענת האֵם שהאישה תוקפת את משה מינית. מבדיקת העוייס
עלה שמשה והאישה מקיימים יחסי אישות באופן קבוע, לבקשתו של משה ובהסכמתה של האישה. יתירה מזאת, התברר שהאֵם העלתה האשמות קשות אלה בפניי בית המשפט כלפי האישה, ביודעה שאינן נכונות (ר’ החלטות בית המשפט מיום 233.20. ושתי החלטות מיום 284.20.).
הדיון במעמד הצדדים
16. ביום 156.20. התקיים בבית המשפט דיון מקיף , בו נטלו חלק משה, האישה והאֵם, וכן האפוט’ לדין, העוייס
לסייד, עוייס רווחה ועו”ד מטעם הרווחה. בעקבות מסקנות חוות דעת המומחה (הראשונה) והמלצתו לעריכת בדיקה נוספת, נקבע בתום הדיון שתיערך בדיקה נוספת למשה, שלאחריה יוגשו תסקיר משלים ועמדות הצדדים והאפוט’ לדין.
חוות הדעת השניה של פרופ’ פניג
17. חווייד זו מיום 217.20., נועדה להשלים את חווייד מיום 257.19.. חווייד התמקדה בבחינת השאלה האם
משה מביע את רצונו העצמאי או שמא נתון להשפעה – הן לעניין שאלת הגירושין והן לעניין המינוי. המומחה פגש במשה במרפאתו, והשניים גם החליפו מסרונים לפני ואחרי הבדיקה. המומחה מצא לנכון לציין, על רקע ניסיון לתאם מועד ש”חילופי המסרונים […] הצביעו על הקונפליקט הפעיל בין משה
[האישה]”. 18. מבחינת אופן הבדיקה ציין המומחה שמשה השיב באמצעות “מחשב שאיפשר לו להעביר לי את התשובות
לשאלות הן באופן ווקלי והן בכתיבה. הטכנולוגיה של בניית התשובה במקרה זה היתה אלקטרונית, כאשר הנבדק מסמן על גבי המסך את האפשרויות הנכונות ובוחר את סדר המילים. הבדיקה אפשרה לי להעריך את יכולתו הקוגניטיבית של הנבדק, הבנתו את השאלות וההתמודדות שלו, הן רגשית והן קוגניטיבית עם שאלות פתוחות ועם קונפרונטציות […] תוך הבדיקה יכולתי גם להתרשם מיכולתו
הקוגניטיבית בבחירת האותיות והאפשרויות בתשובות שלו לשאלותיייי. 19. תשובותיו של משה למומחה היו חד משמעיות: ברצונו שאמו תשמש אפוטרופוס לכל היבט בחייו,
שתשכיר עבורו דירה בה הוא יטופל. דעתו על האישה שלילית והוא מעוניין להתגרש ממנה. לדעתו האישה אינה פועלת עבורו כמצופה. פרופ’ פניג מצא שבהשוואה לפגישתם הקודמת, הפעם גילה משה נחישות
ומיקוד. משה הוסיף והביע מורת רוח מהאישה גם לאחר הפגישה ועל רקע הסדרת תשלום שכר טרחה. 20. מן הראוי שלאור חשיבותם נעלה את דברי המומחה בשם אומרם:
“בבדיקה הקודמת היה הנבדק עקבי במסרים שהעביר אולם לאור המידע שקיבלתי […] וכן לאור מסרים סותרים שהעביר לגבי הקשר עם אשתו סיכמתי שיהיה זה נכון לעשות בדיקה נוספת שתעריך את כשירותו ואת העקביות בהחלטותיו.
4 מתוך 12
קטן
אל!
בית משפט לענייני משפחה בחיפה
אייפ 21617-09-17 פלונית ואח’ נ’ פלוני (אדם שמונה לו אפוטרופוס) ואח’
התרשמתי בבדיקה זו מנחישותו של הנבדק ומן האינטליגנציה, יכולתו לתפעל את התוכנה, ההתנסחות הבהירה והשליטה הרגשית. הפעם היה פחות נרגש, שלט יותר ברגשותיו ונראה חדור מטרה. כמו כן התרשמתי שהוא מקבל את החלטותיו באופן אוטונומי”.
:
21. המומחה הוסיף שיהיה שיפור דרמטי בתקשורת עם התוכנה החדשה והשימוש באיי-פד”. עוד הוסיף
ש”הפעם היה נחרץ וביטא את רצונותיו ואף נימק אותם”. והוסיף: יימהבדיקה הנוכחית והתקשורת שאחריה עולה בבירור שהפעם אינו אמביוולנטי, שאיננו מקבל את [האישה] כאפוטרופסית, שאין לו אמון בה, שהוא מעריך שאיננה משרתת את האינטרסים שלו […] הערכתי כאיש מקצוע שתהליך קבלת ההחלטות שלו הוא תקין, ששיקוליו רלוונטיים, שהוא מודע להשלכות החלטתו זו ושהוא עקבי בהחלטתו הנוכחית. השתכנעתי בנחישות של הנבדק את התהליך ובהבנתו את המורכבות ואת השלכות החלטתו”.
תסקיר העו”ס מיום 118.20.
22. על בסיס מסקנות פרופ’ פניג, שבה העוייס לסייד ובקרה את משה בבית האבות יחד עם האפוטי לדין. הוא
הביע את אותם רצונות, ועמד על מינויה של אמו. הוא נחוש בהחלטתו להיפרד מהאישה ולעזוב את בית האבות. ניכרת השפעת אמו, שנתפסת בעיניו כיחידה שרואה את טובתו. הוא פיתח בה תלות, וספק אם מודע כלל לקשיים שנערמו משום שיקול דעתה הלקוי. השיקול היחיד שמנחה אותו הוא לצאת מבית האבות, מבלי לתת משקל להיבטים אחרים. מתוך רצון העוייס לכבד את רצונו של משה בנסיבות אלה, ממליצה כך :
האֵם תמונה אפוט’ לגוף בלבד ועמותה חיצונית תמונה לענייני הרכוש, לכל הפחות עד להשלמת הליכי הפרידה וקביעת מזונות;
מינוי האֵם יהיה זמני ל 6 חודשים בלבד; האֵם לא תהיה אחראית ולא תיקח חלק בקביעת זמני השהות בין משה לבין ילדיו, ועד שיצא מבית האבות האישה תוסיף להביא אותם לבקר אחת לשבוע. כשיעבור משה להתגורר מחוץ לבית האבות יקבעו זמני שהות מותאמים עם הילדים; העמותה שתשמש אפוטי לרכוש, תתחייב לגבות תשלום שלא יעלה על הסכום המינימלי הנקוב בחוק (1,000 ₪ לחודש); האֵם תשתף פעולה עם העמותה, וכל תכנית כלכלית תיערך בתיאום עם העמותה לאחר בדיקת התכנות כלכלית;
האֵם תגיש תכנית מפורטת ליציאת משה מבית האבות (שכירות דירה, כוח אדם, עלויות וכו’) והמעבר בפועל יתבצע רק לאחר אישור בית המשפט;
עד המעבר האֵם תמלא את הנחיות הצוות המקצועי ככתבן וכלשונן
משה יפנה לטיפול רגשי והאֱם תעודד זאת;
בתום 6 חודשים תגובשנה המלצות מקצועיות.
5 מתוך 12
אאאא
קטן
אל!
בית משפט לענייני משפחה בחיפה
אייפ 21617-09-17 פלונית ואח’ נ’ פלוני (אדם שמונה לו אפוטרופוס) ואח’
עמדת אפוט’ לדין מיום 248.20.
23. רצונו של משה הוא חד משמעי. משה מתנגד להמלצות העוייס ועומד על מינוי של האֵם כאפוט’ על כל היבט
בחייו. יחד עם זאת מצטרף האפוי לדין לעמדת העו”ס באפן חלקי. הוא סבור שיש להתנות את מינוי האֵם כאפוט’ לעניינים אישיים ורפואיים בכפוף לליווי של גורם מקצועי שיקנה לה ולמשה כלים. חששו הוא שללא הליווי הדרוש, יידרש תוך זמן קצר לדון במינוי מחדש, והדבר עלול לגרום נזק גדול למשה. האפוט’ לדין הקדים ופנה לגב’ יהודית קדם, מנהלת מרכז “שיא”י – ליעוץ ותמיכה למשפחות מורכבות, שהביעה נכונות לבחון את החומר ולבנות תכנית ליווי מתאימה למשה ולאֱם (כרוך בתשלום).
תשובת האֵם לעמדת העו”ס 24. תגובת האֵם מיום 238.20. מוקדשת רובה ככולה לתקיפת המלצת העוייס, ולתקיפת העוייס עצמה, כמי
שאינה מוסמכת לכפור בעמדת הפסיכיאטר. עוד מאשימה הם את העוייס שניסתה יילשאוביי ממשה מידע שיביא לפקפוק בהתאמתה של האֵם למינוי. עוד ציינה את היערכותה לקראת מינויה ושיקומו של משה: בדעתה לשכור דירה במקום מונגש הקרוב לכל האתרים הנחוצים אתרי שיקום, רפואה ופנאי. היא תאבזר את הדירה כנדרש. המטפלת של משה תמשיך בטיפול בו, ויגויס מטפל נוסף. עוד יירכש רכב
מתאים והאיש יכול לפנות לטיפולים הדרושים לו ולטיפול בבריכת ייאיליין’. 25. האֵם מוסיפה שחוות הדעת מאששת את שטענה כל העת, שהיא פועלת למען בנה ללא לאות, ושהאישה
והעוייס התנגחו בה בניגוד לרצון משה.
עמדת האישה מיום 159.20.
26. בלב העניין לדבריה, עומדת השפעה בלתי הוגנת מצד האֵם על משה ויצירת קרע בינו לבין האישה. היא
אינה מקבלת את מסקנותיו של פרופ’ פניג, ולדבריה ביהמייש התרשם באופן בלתי אמצעי שדעתו של משה מפוזרת והוא מדקלם את דברי האֵם. באופן זה נתפס גם המומחה לטעות, מפני שמשה דקלם משפטים שאמו הטמיעה במוחו. היא מזכירה שבשנת 2008 היא ומשה בקשו צו למניעת הטרדה מאיימת נגד האֵם, וכן את עברו הכואב של האיש כילד משום מעשיה של האֵם כלפיו. לטענתה המניע של האֵם הוא כלכלי
בלבד, וכשם שבעבר חמדה את דירת בני הזוג. בנסיבות אלה, האישה היא המתאימה לשמש אפוטי לאיש. 27. בתשובתה מיום 219.20. כפרה האֵם במיוחס לה מן העבר הרחוק ולטענתה מדובר בהכפשות שנועדו לכסות
על העדר מענה מצד האישה לעמדת המומחה. בעוד האישה כופרת בעמדת המומחה כעת, הרי שבעבר הסתמכה האישה על עמדת המומחה – כך לטענת האֵם.
עמדת ב”כ היועמ”ש
28. עמדת בייכ היועמייש הוגשה ביום 109.19., עליה חזר בתגובה מיום 3012.19.. על בסיס החומר המצוי נכון
לאותה העת, סבר בייכ היועמ”יש שהם אינה מתאימה לשמש אפוטי על משה, על בסיס ההתרשמות השלילית העולה מהדיווחים השונים. נמצא עוד בסיס לטענה שרצונו של משה הוא פרי ניכור מצד האֵם. האישה אינה מסוגלת לעמוד מול האֵם ולהציב לה גבולות וכל עוד היא משמשת כאפוט’ תספנה לקום
6 מתוך 12
אאאא
קטן
אל!
בית משפט לענייני משפחה בחיפה
אייפ 21617-09-17 פלונית ואח’ נ’ פלוני (אדם שמונה לו אפוטרופוס) ואח’
מחלוקות בינה לבין האֵם. לפיכך סבור בייכ היועמ”יש שיש לצמצם את מינוי האישה לעניינים רפואיים
בלבד, ולענייני הרכוש למנות כאפוט’ גורם חיצוני. 29. בעקבות תסקיר העוייס לסייד מיום 118.20. הורה בית המשפט על הגשת עמדת בייכ היועמ”ש תוך 15 ימים.
בתגובתו המשלימה מיום 229.20., בייכ היועמ”יש מצטרף להמלצות העוייס לסייד בתסקיר מיום 118.20. – הן בהקשר למינוי האֵם כאפוטי זמני למשה לעניינים רפואיים, והן למינוי גורם חיצוני כאפוטי לרכושו של משה. לדבריו אין למנות את האֵם אפוטי לענייניו הרכושיים של משה, לא לבדה ולא יחד עם הגוף החיצוני.
דיון והכרעה
30. המקרה המונח להכרעת בית המשפט חריג ובעל מורכבות רבה. מן העבר האחד מצויה אשתו של משה, אם
ילדיו, מי שעולמה חרב עליה, שיסודות התא המשפחתי אותו טיפחה נופצו באחת, ובו בזמן נדרשת לשמש צוק איתן לילדיהם הקטינים של הצדדים, שאף הם נושאים עמם צלקות מהאסון שפקד את אביהם. מן העבר האחר מצויה אמו של משה מי שלאחר המקרה קשרה גורלה בגורלו של בנה והקיפה אותו באופן הדוק שאינו מותיר מקום לאיש זולתה. בית המשפט רואה לנגד עיניו שני מסדים בסיסיים עליהם תעמוד הכרעתו:
31. האחד טובתו המידית של משה, לטווח הקצר. בית המשפט רואה לנגד עיניו תכלית ראשונה במעלה
הדורשת ביצוע שאינו סובל דיחוי, והיא יציאתו של משה מבית האבות. בית המשפט סבור שעל אף שהטיפול הרפואי והסיעודי לו זכה משה בבית האבות היה ועודנו ללא רבב, ויש לדחות את כל טענות האֵם בהקשר זה, הרי שהוא שוהה בסביבה זרה ומנוכרת לו, שנועדה לבני גיל הזהב. כיום, הימצאותו של משה בבית האבות היא נגזרת של מצבו הפיסי בלבד, בעוד אין מחלוקת שמשה בעל מודעות ותודעה מלאה. כמו כן, מורכבותה של ההחלטה גוזרת מכנה משותף מעמדות הגורמים המקצועיים. הגם שחלוקות, מונחות
כולן על מישור רחב ידיים של חוסר-ודאות. 32. בחינת טובתו של משה לטווה הקצר, לצד ממד רחב של חוסר ודאות, גוזרת על ההחלטה דנן להיות זמנית
וקצובה בזמן, במהלכה גורמי המקצוע ימלאו חלקם בפיקוח וסיוע, ובתומה תשוב ותיבחן התאמת המינוי,
ורצונו וטובתו של משה. 33. המסד השני עליו תעמוד הכרעה זו הוא רצונו של משה. החריג במקרה זה מתבטא במצבו המיוחד של
משה. מחד גיסא, מוגבלותו הפיזית היא מוחלטת, כמו גם תלותו הפיזית המלאה בזולת. מאידך גיסא, לעת הזו לא זוהתה כל הגבלה קוגניטיבית המונעת ממשה להביע את דעתו או להבין את הנסיבות בהן הוא מצוי. כשם שיבואר להלן, המחוקק העניק לרצונו של משה משקל רב מבין השיקולים המנחים את בית המשפט.
המסד המשפטי
34. גם אם נכון הוא שנסיבותיו החריגות של המקרה מקנות לבית המשפט שיקול דעת רחב בהתאם, בלב
הסוגיה ניצבים עקרונות יסוד שהמחוקק העמיד סביבם חומת מגן מפני שימוש מופרז בשיקול הדעת.
7 מתוך 12
קטן
אל!
בית משפט לענייני משפחה בחיפה
אייפ 21617-09-17 פלונית ואח’ נ’ פלוני (אדם שמונה לו אפוטרופוס) ואח’
35. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הכריז בראש חוצות שייזכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על
ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין …]” (ס’ 1). ועוד מצווה הרשות ומצווה בית המשפט ש”אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם” (ס’ 2), וביתר שאת: “אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת” (ס’ 3).
36. בסוגיית הכשרות המשפטית, נקודת המוצא המונחת בבסיס חוק הכשרות המשפטית האפוטרופסות,
תשכ”ב-1962 (להלן – “החוק”), היא שכל אדם שגילו מעל 18 שנה כשר לזכויות, חובות וכל פעולה משפטית כל עוד לא הוגבלה בחוק או בפסק דין (ס’ 3-1). חשיבה מחדש על מוסד האפוטרופסות, ועל שלילת החירות המשמעותית הכרוכה בו, הביאה לחקיקת תיקון 18 לחוק חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס’ 18), התשע”ו -2016. תיקון זה הביא לביצור נוסף של רצון הפרט. מעבר להקמה של מוסדות פוגעניים פחות ממינוי אפוטרופוס בדמות ייייפוי כוח מתמשךיי, ייהנחיות מקדימות למיופה כוחי ומינוי יתומך החלטותיי, הוסיף המחוקק והגביל את שיקול הדעת למינוי אפוטרופוס לבגיר,
בין השאר באמצעות הוראות סעיף 33א לחוק. 37. בעוד סעיף 33 לחוק הכשרות קובע באופן פוזיטיבי שבית המשפט רשאי למנות אפוטרופוס למי שאינו
יכול, דרך קבע או דרך ארעי, לדאוג לעניניו, כולם או מקצתם”, הרי שסעיף 33א(א) נוקט בלשון שלילית, לאמור “לא ימנה בית המשפט אפוטרופוס לאדם בגיר” אלא כאמצעי אחרון בהחלט ובלשון 33א(א)(3), אלא במידה ש”לא ניתן להשיג את המטרה שלשמה נדרש מינוי אפוטרופוס ולשמור על טובתו של האדם בדרך המגבילה פחות את זכויותיו, חירותו ועצמאותו, לאחר שבחן את החלופות בנסיבות העניין, לרבות
האפשרות למנות תומך בקבלת החלטות לפי סעיף 67ביי. 38. יתירה מכך, תיקון 18 לחוק העמיד את הנסיבות בענייננו כחריג שבחריג, בהינתן שמשה יכול ומסוגל להביע
את רצונו. בסעיף 33א(ב) נקבע: נוסף על האמור בסעיף קטן (א), לא ימנה בית המשפט אפוטרופוס לאדם שאינו מסוגל לדאוג לענייניו אך מסוגל לקבל החלטות בקשר אליהם, אלא בנסיבות מיוחדות ולאחר שנוכח שאין מי שמוכן ומסוגל לסייע לו לדאוג לענייניו בלא מינוי כאפוטרופוס; מינה בית המשפט אפוטרופוס לאדם כאמור ייתן הוראות באשר לתפקידיו ולסמכויותיו של האפוטרופוס, בשים לב להוראות סעיפים קטנים (ה) ו-(ו), ובלבד שלא
יוסמך האפוטרופוס לקבל החלטה בשמו של אדם בניגוד לרצונו. 39. הנה כי כן, נקודת המוצא שאימץ המחוקק היא שאדם במצבו של משה, המסוגל לקבל החלטות הנוגעות
לענייניו, אינו האדם אותו המחוקק ראה בהכרח לנגד עיניו כמושא לשלילת הרצון החופשי. תידרשנה נסיבות מיוחדות ורצונו של משה הוא בעל מעמד מיוחד. גם אם יסבור בית המשפט שמצבו של משה מצריך מינוי אפוטרופוס, מורנו סעיף 35(א) לחוק: בית המשפט ימנה לאפוטרופוס מי שנראה לו בנסיבות הענין מתאים ביותר לטובת האדם, תוך התחשבות
.
ברצונו.
8 מתוך 12
אאאאא
קטן
אל!
בית משפט לענייני משפחה בחיפה
אייפ 21617-09-17 פלונית ואח’ נ’ פלוני (אדם שמונה לו אפוטרופוס) ואח’
מן הכלל אל הפרט 40. בנוגע לשאלה האם יש להוסיף ולמנות למשה אפוטרופוס נוכח מצבו התודעתי המתואר, בית המשפט סבור
שהתשובה לכך חיובית, בכפוף להגבלות וההוראות שיניח בית המשפט וכאמור בסעיף 33א(ב) סיפה. אמנם משה מסוגל לקבל החלטות הנוגעות לגורלו, אך יש לתת הדעת והמשקל לייעומסיי ההחלטות הניצבות בפניו. מעבר להתמודדות הנפשית והפיזית הנובעת ממצבו המצער, משה בתחושתו מנהל מספר חזיתות במקביל. האחת היא רצונו לצאת את בית האבות – רצון המאפיל לעת זו על כל רצון אחר שמקונן בו. לצד חזית זו העמיד עצמו משה בחזית מול אשתו, ומצוי בעיצומו של הליך גירושין ממנה. שתי החזיתות הללו גם יחד הן בעלות משמעות כבדת משקל הדורשות שלל הכרעות והחלטות. אלה מתבטאות גם במישור הכלכלי. שינוי אורחות חייו של משה כנובע מיציאתו הצפויה את בית האבות והשתכנות בדירה המותאמת למצבו, כרוך בהערכויות ובהתקשרויות רבות, שאין חולק שמשה אינו יכול לקחת על עצמו. גם המומחה סבר שמשה “אינו מסוגל לנהל את ענייניו הרפואיים והרכושיים והוא זקוק לאפוטרופסות לגוף ולרכוש” (ע’ 5 לחווייד השניה).
זהות האפוטרופוס
41. לאחר שבית המשפט התלבט ארוכות והפך בדעתו, ולאחר שמשה הביע דעתו בפניי בית המשפט, כמו גם
הגורמים המקצועיים, שכולם הניחו עמדתם בפניי בית המשפט באריכות ולפרטי-פרטים, סבור בית המשפט שיש לכבד את רצונו של ולמנות את האֵם לאפוטרופוס זמנית לענייניו הרפואיים של משה, ויחד עם זאת למנות גורם חיצוני כאפוטרופוס לרכושו של משה וניהול ענייניו הכספיים. להלן נימוקי בית
המשפט.
42. ראשית, לעת זו, בית המשפט רואה לנגד עיניו, כאמור, את טובתו של משה לטווח הקצר, המתבטאת
ביציאתו את בית האבות ללא דיחוי. בית המשפט סבור שהאֵם היא הגורם המסוגל להוביל לעת זו מטלה כבדת משקל זו. אין המדובר בעניין של מה בכך. מעברו של משה דורש איתור והחזקה של דירה נגישה, והתאמתה למצבו של משה ולמגוריו ; שכירת צוות טיפולי ובניית תכנית טיפולית; טיפול ומעקב שוטף ולמעשה ניהול יום-יומי של סדר היום של משה.
ה. לאחר שזכה בית המשפט לתהות על קנקנם של הצדדים, נדמה שהאישה מלאה ברצון טוב, נכונה לקשיים הכרוכים בהשבת משה הביתה ואף רואה לנגד עיניה את שלמות התא המשפחתי. ויחד עם זאת, האישה ממלאת תפקיד שאין לו תחליף ומכלה את כוחותיה וזמנה,
והוא לשמש אמא לקטינים, בני 9 ו-11 לעת זו. מדובר בילדים קטנים, כפסע מגיל ההתבגרות. 43. בית המשפט הציב את יציאתו של משה מבית האבות כיימטרת-עליי לטווח הקצר. כפי שציינה העוייס לסייד
במעמד הצדדים, “לא טוב לו, הוא נמצא בבית אבות שכולם שם בני 80 פלוס, הצוות הרפואי מנסה ליצור
איתו קשרים בין אישיים, הוא לא מתאים לשם, הוא הצעיר שם” (ע’ 9, שי 3). 44. שעה שמצא בית המשפט שיש לכבד את רצונו של משה לצאת את בית האבות, עליו לבחון את זהות האפוטי
הזמני על רקע תכלית מצומצמת זו, ובהקשר זה נחישותה של האֵם גוברת על רצונה של האישה. במעמד הצדדים למד בית המשפט שהאישה סבורה שבית האבות הוא המקום המתאים עבור משה לעת זו (ע’ 2,
9 מתוך 12
אאאאא
קטן
אל!
בית משפט לענייני משפחה בחיפה
אייפ 21617-09-17 פלונית ואח’ נ’ פלוני (אדם שמונה לו אפוטרופוס) ואח’
ש’ 16). דעה זו לגיטימית באותה מידה כאחרות, אך בנסיבות העניין לא ניתן לצפות מהאישה לגייס את
הנחישות אותה הציגה האֵם. 45. יצוין בהקשר זה שהאֵם שקדה בשלבים מוקדמים של ההליך על הכנת תכנית עקרונית אותה הציגה בפניי
העוייס ובפניי בית המשפט (ע’ 13, ש’ 15-6). אמנם יהיה על האֵם לאחר מינויה להציג תכנית קונקרטית, אך יש גם בעובדה זו להצביע על נחישותה והתאמתה לתכלית שרואה בית המשפט לנגד עיניו בהתאם לרצונו
של משה.
46. בנוגע לטענת האישה לפיה הנסיבות שלפנינו מצביעות על ייהשפעה בלתי הוגנתיי מצד האֵם, וכי עמדתו של
משה אינה אלא יידקלוםיי של רצון האֵם, הרי שאין בה כדי לשנות מממצאי המומחה בחוות דעתו, שבחן את כנות רצונו של משה בכל הכלים המקצועיים העומדים לרשותו. כמו כן, ייהשפעה בלתי הוגנתיי היא עילה שלידתה בדיני הירושה, ועל הטוען לה להוכיח שבנגזרת הצרה הקשורה לחלוקת עזבונו לאחר מותו, לא הביע פלוני את רצונו החופשי. אין מקום לבירור עילה זו שעה שמושא הרצון עודנו בין החיים והביע רצונו המפורש בפני בית המשפט. מה גם, שעילה זו אינה שוללת השפעה מצד זוכה כלפי מוריש, אלא מכוונת
להשפעה חריגה שיש בה משום שלילת הרצון החופשי של האדם. המומחה כאמור, שלל אפשרות זו. 47. לא ניתן עוד לפסול את עמדתה של האישה, שיש ערך בשימור התא המשפחתי וכי מקומו של משה לצד
אשתו (ע’ 3, שי 2-1), אך משקלה של עמדה זו נסוג לעומת עמדתו המפורשת של משה נכון לעת זו, כל שכן בנסיבות בהן משה הגיש נגד האישה תביעת גירושין.
48. שנית, ובהמשך לדברים, בית המשפט אינו יכול להתעלם מקיומה של תביעת גירושין. הליך הגירושין
מתברר ויתברר בבית הדין הרבני, ואינו מצוי בסמכותו של בית משפט זה. יתירה מכך, הליך הגירושין מתנהל יימעל ראשו של בית המשפט שאינו מעודכן או מעורב בו באופן כלשהו. ויחד עם זאת, בית המשפט אינו יכול למנות בנסיבות כגון אלה את האישה כאפוטרופסית על היבט כלשהו בחייו של משה. מעבר לעמדתו השלילית המובהקת של משה כלפי האישה, כפי שעלתה פה אחד משתי חוות דעת המומחה, מעמדת העוייס לסייד ועמדת האפוטי לדין, הרי שגם במעמד הצדדים בדיון בבית המשפט, גילה משה עוינות גלויה כלפי האישה (ע’ 6, ש’ 10,25; עי 7, שי 7). גם אם ילָמד בדיעבד שגישה עוינת זו מצד משה מושתתת על יחסים סימביוטיים עם אמו, אין חולק שרצונו העצמאי והעקבי של משה הוא שהאישה תחדל להיות אפוטי שלו. את הדיון במעמד הצדדים, חתם משה בדברים הבאים: “אני מבקש להגיד שאני רוצה שאימא שלי תהיה האפוטרופוסית שלי, ואני מפסיק לאכול ולשתות” (עי 17, ש’ 29).
49. שלישית, ולענייני הרכוש, בית המשפט סבור שבמישור זה, יתרונותיה של האֵם מהווים חיסרון. נחישותה
נדרשת להתיישב עם האמצעים, בשים לב שהאמצעים מוגבלים ומיועדים בין היתר גם למזונות הקטינים. כפי שדווחה העוייס לסייד, נחישות האֵם צומחת לא אחת על בסיס רעוע שלא ברורה ההתכנות הכלכלית שלה. כמו כן, וכאמור, זכויותיו הכלכליות של משה עומדות ותעמדנה לבחינת משפטית בדבר חלקה לכאורה של האישה בהן, מתוקף נישואיה למשה ומתוקף חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל”ג-1973. כשם
10 מתוך 12
