י.פ. נגד י.פ ואח’

בית משפט לענייני משפחה בנצרת

תמ”ש 33633 – 07 – 18 י.פ. נ’ י.פ ואח’
תיק חיצוני:
בפני כב’ סגן נשיא, השופט אסף זגורי
בעניין עיזבון המנוחה ט.פ. זייל
המבקש/התובע
בעצמו
נגד
המתנגד הנתבע
באמצעו ב”כ עוהייד א. דניאל
פסק דין
5

סיפורו של ההליך: בית משפט לענייני משפחה דוחה התנגדות לקיום צוואת מנוחה ומורה על קיומה. על פי אותה צוואה, יורש בן זוגה של המנוחה את כל עזבונה במקרה שהיא הולכת לעולמה לפניו. המתנגד מגיש ערעור לבית המשפט המחוזי ובמסגרת הדיון בבית המשפט המחוזי מוצעת פשרה לצדדים לפיה הערעור יתקבל באופן חלקי במובן זה שהמתנגד יקבל 10 % מעזבון המנוחה. הצדדים מסכימים לפשרה וניתן לה תוקף של פסק דין. המבקש מגיש בקשה לביטול פסק הדין מחמת טעות וחוסר תם בל של הצד השני ובית המשפט המחוזי מורה כי על המבקש להגיש תביעה מתאימה לבית משפט זה שעניינה ביטול הסכם הפשרה וכך הוא עושה. כעת עלי להכריע האם לבטל הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין על ידי ערכאת הערעור על בית משפט זה.
–
ס 0
9
11
הצדדים ותמצית פירוט ההליכים :
1. המבקש הינו דודו של המתנגד (אחיו של אביו המנוח) להלן יכונו יהדודיי וייהאחיין’י.
18

2. הוריו של הדוד וסבו וסבתו של האחיין הינם ט. וד. פ. זייל (להלן יחד יכונו ייהמנוחיםיי ובנפרד יכונו ייהמנוח”י וייהמנוחהיי).
1 מתוך 9
בית משפט לענייני משפחה בנצרת

תמ”ש 33633 – 07 – 18 י.פ. נ’ י.פ ואח’
תיק חיצוני:
1

שמדובר בתובענה לביטול פסק דין שניתן בהסכמה המבוססת על פגם שנפל בהסכם הכרוכה בבירור ראייתי. טענות הדוד:
ס
פ
ט ו

8. הדוד טוען, כי הדיון בבית המשפט המחוזי היה חפוז כעולה מאורך הפרוטוקול. עוד הוא מוסיף, כי בית המשפט המחוזי הציע לו לשלם 10 % מעזבון המנוחה לאחיין ועל יסוד הצעה זו הסכים לפשרה.
ס
–
o
9
10

9. לדברי הדוד, היה ידוע באותו דיון לצדדים, כי למעט כספים בחשבון משותף למנוח ולמנוחה לא היו רשומים על שמה נכסים כלשהם. לכן הבין שבאמצעות תשלום ייסמלייי של 10 % מחלקה בכספים לאחיין ניתן יהיה לסיים סאגת ההליכים והסכים לכך ולכך בלבד בתם לב. הוא מוסיף כי מדובר היה במספר עשרות אלפי שקלים חדשים (סעיף 14 לתביעתו).
11
14

10. עוד הוא טוען, כי מדברי ב”כ המשיב במכתב שנשלח לו ביום 8 / 2 / 18 התגלתה לו הכוונה האמיתית של האחיין והיא לקבל 10 % מכלל העזבון ולא רק מכספי המנוחה בחשבון המשותף. לדבריו, לא היה נותן יד לביטול צוואתה של או המנוחה שקוימה על ידי בית משפט זה ומתן 10 % מכל נכסי העזבון משמעותה ביטול רצונה האחרון. כן הוא לא מאמין שבית המשפט המחוזי היה נותן לכך יד.
15 16 17

11. בפן המשפטי מבסס התובע את ביטול פסק הדין או ההסכמה על טענת הטעות (סעיף 21(א) לכתב התביעה).
טענות האחיין:

12. האחיין מתנגד בתוקף לביטול פסק הדין או ההסכמה וטוען כי בית המשפט המחוזי כלל לא נתן דעתו להיקף העזבון והצעתו התייחסה אך ורק לזהות היורשים וזה היה גם למעשה טיב הערעור, שכן האם הערעור היה מתקבל, היה אמור להינתן צו ירושה הקובע זהות יורשים שונה מזו שתיקבע בעקבות קיום הצוואה (בצו ירושה, חלקו של אחיו המנוח של הדוד מתחלק בין צאצאיו ואילו בצו קיום צוואה, חלקו עובר לאחיו לפי הוראות הצוואה).
31

13. האחיין טוען, כי הרכב בית המשפט לערעורים הבהיר כי בכוונתו להתערב בפסק הדין של בית משפט זה ומשלא הניחו את דעתו תשובות התובע לשאלות שנשאלו (כגון האם הצוואה
32
3 מתוך 9
בית משפט לענייני משפחה בנצרת

תמ”ש 33633 – 07 – 18 י.פ. נ’ י.פ ואח’
תיק חיצוני:

החוזה בתיקון הטעות והצד השני הודיע, לפני שבוטל החוזה, שהוא מוכן לעשות כן. (ד)ייטעותיי, לענין סעיף זה וסעיף 15 – בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה. 19. סעיף 14 משקף נקודת איזון חקיקתית בין ההכרה העקרונית בטעות לבין השמירה על בטחון עסקאות (ג. שלו, דיני חוזים – החלק הכללי (תשס”ה), בעמ’ 273). למונח טעות בחוק החוזים, משמעות משלו שאינה זהה למשמעותו הלשונית הרגילה ואף לא למשמעותו בתחומי משפט אחרים (שם, בעמ’ 276). טעות בדיני חוזים היא מחשבה או אמונה של צד לחוזה שאינה תואמת את המציאות. טעות לענייננו היא פער בין המצב העובדתי או המשפטי כפי שמדמה אותו המתקשר לבין המצב לאשורו (שם, בעמ’ 278) אך מעצם טיבה טעות מתייחסת למצב הקיים בהווה או בעבר. טעות לגבי העתיד איננה בגדר טעות. כשמדובר בעובדות קיימות בהווה ובאירועים שהתרחשו בעבר ניתנת האמת להיקבע בוודאות, פער שכזה אינו יכול להיווצר באשר לעתיד, כי לא קיימת וודאות לגביו. אמונה לגבי העתיד אינה בגדר טעות חוזית אלא תוחלת שנכזבה או תקווה שנתבדתה. הדין מבחין בין טעות המתייחסת למצב עובדתי או משפטי קיים בעת כריתת החוזה לבין אמונה מוטעית המתייחסת לעתיד. הערכה מוטעית של אירועים שיתרחשו או נסיבות שיתקיימו לאחר עריכת החוזה אינה בגדר טעות. סעיף 14 מכיר רק בסיכון של טעות הנוגעת למצב העניינים הקיים בעת עריכת החוזה ולא בסיכון של אירועים עתידיים (ראו שם).
5 6 7 8 9 10 11 12 13
14
15
16 17
20
0

20. מדברי התובע בעדותו, תצהירו וסיכומיו עולה באופן חד משמעי, כי אלמלא התביעה הנוספת (תמייש 63333 – 05 – 18 ) שהגיש האחיין לפסק דין שיצהיר על המנוחה כבעלת מחצית מכל הזכויות והרכוש והנכסים הרשומים על שם בעלה המנוח, הרי שהבקשה לביטול ההסכמה לא הייתה באה לעולם (סעיף 6 לסיכומיו, ועמ’ 6 לפרוטוקול). הוא הדין אם היה יודע התובע שהאחיין מתכוון להגיש תביעה הצהרתית כאמור בעת מתן ההסכמה להצעת הפשרה של בית המשפט המחוזי.
28

21. התובע מייחס כוונת זדון ומרמה לנתבע במתן ההסכמה אך לא ברור כיצד הוא עושה כן. ההצעה של בית המשפט המחוזי בדיון הייתה ברורה ועל פיה האחיין יקבל 10 % מעזבון המנות טאוס פגירי. אין בהצעה זו כל התייחסות לשאלה מה כולל העזבון. בנוסף לכל אלה, נכון למועד מתן ההסכמה וכאשר הנכסים היו עדיין רשומים על שם המנוח, ביצוע ההסכם כלומר תשלום של 100 % מהכספים על שם המנוחה כפי שטוען התובע שסבר כל העת אכן מהווה את כל עזבונה שכן בית המשפט הנוכחי טרם הצהיר אחרת. אגב, התובע אמור היה
31 32
5 מתוך 9
בית משפט לענייני משפחה בנצרת
תמ”ש

33633 – 07 – 18 י.פ. נ’ י.פ ואח’
תיק חיצוני:

ש. אתה זוכר מה שהיה על שולחן בית שמפט זה מכתב התראה שהוצאתי לך הרבה לפני הערעור וכשנה לאחר הפטירה, בו אני אומר לך כותב לך, שאנחנו מתכוונים לנקוט בהליך. ת. נכון ש. להצהיר על מחצית הזכויות ת. נכון. צירפתי אותו גם אני. ש. אז ידעת על זה במחוזי? ת. אני ידעתי. ש. אתה אמרת שבחוסר תום לב אף אחד לא ידע על מחשבותיך ת. לא. ”
14
15
16 17

25. הנה כי כן, התובע ידע גם ידע כל העת, כי הייתה דרישה של האחיין להביא לרישום נכסי העזבון על שם הסבתא. התובע לא יכול לטעון כלל כי הייתה זו יתוכנית חדשה” של הנתבע בעת מתן ההסכמה להצעת הפשרה או כי הדבר הוסתר ממנו או היה בגדר תכנון שנסתר מעיניו. עובדתית, הוכח בפניי כי התובע ידע גם ידע על רצון ושאיפת האחיין הרבה לפני ההכרעה בעניין העזבון של הסבתא המנוחה להביא לרישום הזכויות בדירה ובחנות על שמה מכוח חזקת השיתוף. נכון שתביעה שכזו הוגשה על ידי האחיין רק לאחר הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי אך אין בכך כדי להעלות או להוריד מהעובדה שהתובע ידע בפועל על תוכנית או כוונה זו של האחיין מכוח מכתב בא כוחו. זאת ועוד, אני מקבל הטיעון של האחיין, כי הלכה למעשה כל עוד לא הוכרע עניין עזבון המנוחה בבית המשפט המחוזי הרי שלא היה זה השלב המתאים כלל לעתור לפסק דין הצהרתי כפי שנעשה. שכן אם בבית המשפט המחוזי, הערעור היה נדחה וממילא מכוח הצוואה של המנוחה עוברים כל נכסיה למנוח, שוב אין צורך בפסק דין הצהרתי לגבי זכויותיה בנכסי העזבון – לא כן!!
18 19 20 21
23
28
29
30
31

26. לכל היותר אכן מדובר בטעות בכדאיות העסקה שהיא כידוע לא מהווה עילה לביטול הסכם (סעיף 14(ד) לחוק החוזים לעיל). צד לחוזה לא יכול להתנער מהסכם שערך רק על סמך הטענה שהעסקה אינה כדאית לו (שלו בעמי 297). טעות בכדאיות העסקה היא טעות המתייחסת לערך העסקה, לשוויה המסחרי או הכלכלי היחסי (שם, 298). מי שחשב שעשוי להרוויח מעסקה מסוימת שיעור רווח מסוים ומטעמים שונים הצטמצמו רווחיו כדי מחצית – טעה לגבי כדאיות העסקה. טדסקי סבור שיש שטעות בכדאיות העסקה זהה לטעות הנוגעת לעתיד (טדסקי ייטעות בכדאיות העסקה”י משפטים יב(תשמייב) 329, 332). פרידמן טוען כי טעות בכדאיות אינה אלא טעות ביחס לסיכון שנטל על עצמו צד לחוזה או שראוי לייחס לו על פי הנסיבות (פרידמן ייהסיכון החוזי וטעות והטעיה בכדאיותיי, עיוני משפט יד (תשמ”ט) 459). לפי כל הסיווגים האמורים איני סבור, כי הטעות הנטענת הינה טעות יסודית המזכה התובע בביטול ההסכם. כאמור מדובר בסיכון שהתובע נטל על עצמו ולפיו המאבק המשפטי אודות היקף עזבון המנוחה לא יתקיים או יסתיים עם קבלת הסכם הפשרה. זוהי טעות לגבי העתיד
32 33 34 35
36
37
7 מתוך 9
בית משפט לענייני משפחה בנצרת

תמ”ש 33633 – 07 – 18 י.פ. נ’ י.פ ואח’
תיק חיצוני:
אסף זגורי, שופט סגן הנשיא לענייני משפחה
A WN
9 מתוך 9