מדינת ישראל נגד פדידה

בית משפט השלום בנתניה 17028 – 04 – 18 מדינת ישראל נ’ פדידה
ת”פ
26 נובמבר 2019
לפני כבוד השופטת הדס רוזנברג שיינרט
המאשימה
מדינת ישראל
נגד
הנאשם
גילי פדידה ת.ז. 023829799
נוכחים: ב”כ המאשימה עו”ד חן שפירא הנאשם ובאת כוחו עו”ד רויטל קוצר
פרוטוקול
הכרעת דין
11
בפתח הדברים אבהיר כי החלטתי לזכות את הנאשם, מחמת הספק, מן העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
13 עובדות כתב האישום וזירת המחלוקת
14
15
.1
16
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של הסגת גבול פלילית – עבירה לפי סעיף 447 לחוק העונשין התשלייז -1977 (להלן: “חוק העונשין”) ועבירה של גניבה – עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין.
17

על פי עובדות כתב האישום, ביום 18 . 11 . 16 עבדה המתלוננת בסטודיו לקעקועים ברחוב רזיאל 9 בנתניה. בסמוך לשעה 16 : 38 עלתה המתלוננת לקומה השנייה בסטודיו תוך שהיא מותירה את התיק האישי שלה ללא השגחה וכשדלת הסטודיו פתוחה. התיק הכיל : ארנק, רישיון נהיגה, תעודת זהות, מפתחות של בית המתלוננת והסטודיו, כרטיס אשראי ו- 3 , 000 ₪ במזומן (להלן: “הרכוש הגנוביי).
26
בהמשך לאותן נסיבות, נכנס הנאשם דרך דלת הסטודיו, ניגש לתיק המכיל את הרכוש הגנוב, נטל אותו ויצא מהמקום.
34
בית משפט השלום בנתניה

ת’יפ 17028 – 04 – 18 מדינת ישראל נ’ פדידה
26 נובמבר 2019
1
חרף הכחשת הנאשם את העבירות, לא עשתה המשטרה דבר במהלך החקירה והסתפקה במזכר דל ולקוני של זיהוי, מאת השוטר אשכנזי. דלותה של החקירה והיעדר ראיות תומכות כלשהן בזיהוי הנאשם עיין אשכנזי פועלים לזכות הנאשם ונגד הרשעתו בעבירות המיוחסות לו.
פרשת ההגנה
.11

הודעת נאשם מיום 20 . 2 . 18 שעה 13 : 25 (ת/13) בהודעתו עמד הנאשם על כך שאין לו כל קשר לחנות הקעקועים ומעולם לא היה במקום. כאשר הוצג בפניו הסרטון, ציין הנאשם כי אין מדובר בו ותיאר כי כל שהוא רואה זה בחור עם תיק על הגב וכי מדובר במישהו אחר (עמ’ 2 ש’ 10 – 15 ). הנאשם הוסיף כי אינו הולך עם תיק על הגב.
9 10 11
N
w
12.
14
15
15

עדות הנאשם בבית המשפט – הנאשם שב והכחיש כל קשר לגניבת התיק מחנות הקעקועים. לשיטת הנאשם, יש לו פרצוף שרבים אומרים שדומה לאחר אבל לא הייתה לו דריסת רגל במקום (ע’ 21 שי 15 – 20 ). עוד מסר הנאשם כי יש לו אח שדומה לו ממש, אך לא יביא אותו לביהמייש כי הוא עובד בהסעות והנאשם לא כל כך בקשר אתו (ע’ 21 ש’ 26, ע’ 22 שי 29 – 30 ). בחקירתו הנגדית אישר הנאשם שהשוטר אבי אשכנזי מכיר אותו (ע’ 23 ש’ 5). גם משהוצג לנאשם הסרטון עמד על כך שאינו מזהה את עצמו.
17
.13
22
על יסוד כל שפורט מעלה, ומשנותר בי ספק הן באשר להשלמת עבירת הגניבה עייי הדמות המופיעה בסרטון ת/4א והן באשר לזיהויו של הנאשם כאותה דמות, אני מזכה את הנאשם, מחמת הספק, מן העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
24
זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ”ש המחוזי מרכז.
27
28

ניתנה והודעה היום כ”ח חשוון תש”ים, 26 / 11 / 2019 במעמד הנוכחים.
הדס רוזנברג שיינרט, שופטת
הוקלד על ידי גל זינר
44

בית משפט השלום בנתניה ת”פ 17028 – 04 – 18 מדינת ישראל נ’ פדידה
26 נובמבר 2019
רביעית, מחדלי החקירה והימנעות היחידה החוקרת מביצוע בדיקות שונות, שהיה בהן כדי לעבות את הראיות בתיק, מצטרפים לקשיים הקיימים בנוגע לזיהוי הנאשם ופועלים כנגד הרשעתו של הנאשם.
1 2
ש
ם
פרוט טעמי הכרעתי יובא להלן ;
o ה o N ראיות התביעה
0
10
14
15
16
17

א עדותה של הגב’ ליליאן זית (המתלוננת) – אמרת העדה בחקירה מיום 18 . 11 . 16 שעה 18 : 53 הוגשה בהסכמה כראיה לאמיתות תכנה (ע’ 4 ש’ 9 – 10) וסומנה ת/1. בהתאם לאמור בת/1, ביום גביית האמרה, עבדה העדה ברח’ רזיאל 9 בנתניה, בסטודיו לקעקועים. בשעה 16 : 40 עלתה העדה לקומה השנייה בסטודיו לקחת משהו, הייתה כמה דקות למעלה, וכאשר ירדה הבחינה שהתיק שלה, שהיה מונח ליד הדלת האחורית נעלם (שי 1 – 3). העדה בדקה מצלמות וראתה שבדיוק בשעה זו נכנס לסטודיו גבר, לקח את התיק שלה ונמלט. הוא תועד במצלמות, העדה איננה מכירה אותו. עוד נרשם באמרה ת/1 כי במהלך גביית העדות העבירה העדה למייל המשטרתי את הסרטון (ש’ 4). הוסיפה העדה והבהירה בחקירה כי דובר בתיק שחור שהכיל ארנק, רישיון נהיגה, כסף מזומן בסך של 300 ₪, מפתחות של הסטודיו ושל הבית, מסמכים שונים וכרטיס אשראי (ש’ 6). בעדותה בבית המשפט שבה העדה וחזרה על גרסתה בחקירה. העדה הבהירה כי לסטודיו יש דלת קדמית ודלת אחורית המובילה לחניה. כשהיא עלתה לקומה השנייה, התיק שלה נשאר בקומה התחתונה ליד הדלת של החניה. כאשר ירדה למטה לא ראתה את התיק שלה, בדקה במצלמות, ראתה את הגניבה והביאה את זה ישר למשטרה (עי 19 ש’ 13 – 16 ). לאחר שהוצג לעדה הסרטון ת/4א, אישרה כי זה הוא הסרטון שהעבירה למשטרה וציינה כי לא ביצעה כל עריכה בסרטון (עמי 19 ש’ 18 – 21 ).
22 23
.7 הסרטון ת/4א
א.
30 31
בטרם אנתח את הסרטון ואת התמונה שהופקה מתוכו (ת/2א), אייחד מספר מילים בנוגע לקבילות הסרטון. הסנגורית הביעה הסתייגויות שונות ביחס לקבילות הסרטון האמור וטענה כי לא ברור האם הסרטון שהביאה המתלוננת הוא הסרטון ממנו הופקה התמונה, שנשלחה לצרכי זיהוי במייל המשטרתי, ולא ברור מהי התמונה
32
33
36

בית משפט השלום בנתניה ת”פ 17028 – 04 – 18 מדינת ישראל נ’ פדידה
26 נובמבר 2019
1
ד
4

הדיסק שהוגש לביהמייש ת/4א מסומן כך שעל גביו נרשם בטוש: ייפלא: 498785 / 15 מצלמות אבטחה גניבת תיק בחנות קעקועים ברח’ רזיאל 9 בנתניהיי. השוטר אבי אשכנזי, שעדותו תנותח בהמשך, אישר בעדותו בביהמ”ש כי התמונה ת/3א היא התמונה שאותה ראה ושבעזרתה זיהה את הנאשם, אלא שכשהועברה אליו וראה אותה במכשיר הטלפון הנייד, דובר בתמונה צבעונית (ע’ 11 ש’ 18 – 19 ). טרם סיום אוסיף, כי מעדות החוקרת רוקח עלה כי לתיק החקירה שבנדון צורפה תמונה אחת בלבד (ת/3א). סוף דבר, אף שבתיעוד המשטרתי של הטיפול בתוכן מצלמת האבטחה נפלו פגמים, אני נותנת אמון מלא בעדות המתלוננת, שזיהתה בביטחון רב את הסרטון ת/4א כמייצג את האירוע, כמו גם בעדויות השוטרים שהתייחסו לתמונה ת/3א. מלוא הנתונים שהוצגו בפניי מאפשרים לקבוע כי מבחינה מהותית אין חשש שהסרטון ת/4א מייצג תוכן ערוך או משובש (ארכו 9 שניות בלבד) וכי הוא מתעד את האירוע מושא כתב האישום. נוכח האמור, אני מוצאת שהסרטון ת/4א הנו ראיה קבילה.
10 11
16

תוכנו של הסרטון ת/4א הסרטון מתחיל בשעה 16 : 38 : 48 , מצד שמאל נראה קיר ועליו מראה, לצדה מתלה שמתחתיו שולחן קטן. על המתלה תלוי תיק ועל השולחן מונח תיק. בשעה 16 : 38 : 53 נראה אדם נכנס לחדר, עם תיק גב, בידו הימנית מחזיק כוס, בשלב הראשוני נוכח זווית המצלמה, הפנים לא מופיעות בתמונה. לאחר מכן הוא מתכופף מעט ומביט, כמו מחפש משהו בצד. בשלב זה נראה רק חלק של הפנים. בשעה 16 : 38 : 55 האדם מתקרב לעבר התיק שעל השולחן ולפני שהוא מושיט אליו יד יש שניה שבה נראות הפנים. לאחר מכן הוא מתכופף להושיט יד ואז הפנים מוסתרות מאחורי התיק שתלוי על מתלה הקיר. בשעה 16 : 38 : 56 הסרטון מסתיים כאשר ניתן לראות שהאדם נוגע בידו בתיק שעל השולחן. לא רואים שהאדם מרים את התיק ויוצא עמו מן החדר.
20
22 23
28
השוואת דמות הנאשם לדמות המופיעה בסרטון ע”י ביהמייש ביהמ”ש העליון דן לא אחת בשאלת יכולתו של ביהמייש להרשיע נאשם בעקבות זיהויו בסרט מצלמת אבטחה. פסק הדין המנחה בעניין זה הינו ע”פ 2653 / 98 יצחק בן דוד נ’ מ”י (פייד נב(4) 529), שם הרשיע בימ”ש קמא את המערער בביצוע שוד בהסתמך על זיהויו בקלטת מצלמת אבטחה, כראיה מרכזית בתיק. במסגרת הדיון בערעור, התייחס כב’ השופט קדמי
30
32
38

בית משפט השלום בנתניה ת”פ 17028 – 04 – 18 מדינת ישראל נ’ פדידה
26 נובמבר 2019
1 2
3

הנסיבות במקרה הספציפי (ובכלל זה: חלוף הזמן מאז צולמו התמונות, איכותן, ושינויים שחלו בפניו של הנאשם) (ע”פ 347 / 88 דימאניוק נ’ מדינת ישראל, פייד מז(4), 221, 330). דברים אלה נכונים לא רק ביחס להליכים המתקיימים בפני הערכאה הדיונית, אלא גם בפני ערכאת הערעור, וכך נהג בית משפט זה בע”פ 508 / 89 רובין נ’ מדינת ישראל, פ”ד מד(4), 340, 343. אותה הלכה אומצה גם בע”פ 2635 / 98 בן-דוד נ’ מדינת ישראל, פ”ד נב(4), 529, שם הודגש (ראו עמוד 539) כי בבצעו זיהוי על פי טביעת עינו, לא הופך בית המשפט לעד, הואיל וכל אשר הוא עושה מצטמצם להתרשמות באמצעות חושיו מהראיות החפציות שהובאו בפניו”י (עמי 669 – 670 לפסק הדין).
4 5
8
11
14
15
16

דברים דומים נקבעו בע”פ 602 / 06 אשר אברהם נ’ מ”י, טרם פורסם (ניתן ביום 22 . 1 . 07 ), שם אישר ביהמייש העליון את הרשעת המערער בשוד סניף בנק בתל-אביב, כשעיקר הכרעת הדין בעניינו התבססה על זיהויו ע”י בימ”ש קמא בצילומי מצלמת האבטחה של הבנק, שקלטה אף את פניו של השודד. לעניין טיבה של הראיה המרשיעה, אמר ביהמייש כי: ייהתרשמותו של בית המשפט ממראה עיניו הוא אחד מכלי עבודה חשובים העומדים לרשותו, והיא נדבך חשוב ומרכזי בקביעת מהימנות עדים, בחינת ראיות חפציות וכיו”ב. לא זו בלבד שבית המשפט רשאי לעשות שימוש בכלי זה, אלא שתפקידו השיפוטי מחייב אותו להיעזר במראה עיניו, וכל עוד לא מדובר בהתרשמות הדורשת מומחיות – אין בכך כל פסול. … די בזיהוי זה כראיה יחידה כדי להביא להרשעתו של המערער. בפועל, קיימות ראיות נוספות המחזקות את המסקנה כי מדובר באדם הנכון”. (ההדגשה במקור. פסקאות 4 – 6 לפסק הדין).
17 18
20 21
24
25
26
ב 27
הנאשם שהה באולמי במשך 3 ישיבות בלבד, באחת מהן העיד בפניי ובאחרות ישב בחלק האחורי של האולם. במהלך אותן ישיבות הבטתי בפניו ובמבנה גופו של הנאשם ובמקביל הבטתי בתמונה ת/3א שהוגשה לתיק בית המשפט. אין ביכולתי לומר כי הנאשם בעל תווי פנים ייחודיים או בעל מאפיין חזותי בולט אחר. התרשמתי כי קיים דמיון ממשי ומוחשי בין דמותו של הנאשם, לבין דמות האדם בסרטון ת/4א ובתמונה ת/3א. יחד עם זאת, מדובר בהקפאת תמונה של שניה בלבד, כאשר ביתרת הסרטון לא ניתן לראות בברור את פניו של האדם. גם בתמונה שהוקפאה, פניה של הדמות מצולמות ממרחק יחסי ואין מדובר בתמונת תקריב. לא ניתן לומר שמן הסרטון, שאורכו כ- 8 שניות בלבד, ניתן ללמוד בצורה ברורה אודות מבנה גופו או תנועות גופו של האדם המופיע בו. לא למותר להבהיר, כי לא הוצגו בפניי תמונות
28 29 30 31
32
33
40

בית משפט השלום בנתניה ת”פ 17028 – 04 – 18 מדינת ישראל נ’ פדידה
26 נובמבר 2019
1

כתיבת המזכר ת/5, טיפל באירוע אחד בו היה מעורב הנאשם ובעקבות כך מכיר אותו (ע’ 12 ש’ 8 – 14, 18). עוד אציין, כי העד לא הבהיר מה מידת השכנוע שלו בכך שהאדם המופיע בתמונה ת/3א הוא הנאשם, העד לא צפה בסרטון ת/4א ולא התייחס אליו בעדותו.
o co wa uew N
10
15
לא מצאתי כי די בעדותו של השוטר אשכנזי כדי לבסס קביעה לפיה הנאשם הוא המופיע בסרטון ת/4א. נקבע בפסיקה כי שומה על זיהוי מן הסוג האמור להתבסס על היכרות מוקדמת ממשית ומבוססת בין המזהה לבין הנאשם. היכרות מן הסוג האמור עשויה להירכש לאחר מספר משמעותי של חשיפות, תוך שהמזוהה נצפה מזוויות מבט ובתנאי תאורה שונים, לפרקי זמן מהותיים ובמגוון של הבעות פנים. בניגוד לכך, העד אשכנזי מסר כי פגש בנאשם באירוע קודם אחד בלבד, שהתרחש ככל הנראה מספר חודשים לפני כתיבת מזכר הזיהוי (ע’ 12 ש’ 20). העד לא פרט בעדותו את נסיבות היכרותו עם הנאשם ולא תאר את מהות האירוע הקודם בו פגש בנאשם, מתי בדיוק אירע, כמה זמן שהה במחיצת הנאשם באותו אירוע ובאלו נסיבות. לא ברור לי האם מדובר בחשיפה של דקות, של שעות או של ימים, האם השניים שוחחו ארוכות או שהעד רק ליווה את הנאשם בניידת למשל, האם הביט בנאשם לאורך זמן. בניגוד למקרים אחרים בפסיקה, בהם השתית ביהמייש ממצא על זיהוי של שוטרים שצפו בסרטון אבטחה, במקרה דנן לא מסר העד הסבר לזיהוי שלו את הנאשם, ולסממנים אשר הובילו אותו למסקנה כי האדם המופיע בתמונה הוא הנאשם (האם התבסס על תווי הפנים, על מבנה הגוף, על ביגוד אופייני וכו’). אין מדובר אף בזיהוי שמבוסס על תנועות גוף או על התנהלות ייחודית, שכן הזיהוי בוצע על בסיס תמונה בודדת שמייצגת שניה בסרטון. לא התרשמתי כי ננקטה זהירות כנדרש טרם הזיהוי, שהרי העד אפילו לא ביקש לצפות בסרטון טרם הזיהוי, אלא הסתפק בתמונה בודדת שהועברה אליו באמצעות מכשיר הטלפון הנייד. קשה להשתחרר מן הרושם כי הזיהוי שביצע העד הוא זיהוי לצרכי פתיחת חקירה והצבעה על חשוד אפשרי בעל דמיון ניכר לדמות שבתמונה, להבדיל מזיהוי חד משמעי מושכל, שבוצע בזהירות המתבקשת, וודאי עת מדובר בראיה יחידה בתיק החקירה. נוכח האמור, אין ביכולתי להעניק את מלוא המשקל הראייתי לזיהוי הנאשם ע”י השוטר אשכנזי ובהיותו ראיה יחידה לחובת הנאשם, לא די בו על מנת לבסס הרשעה במידת הוודאות הנדרשת בפלילים.
19
20
21 22
یں
24 25
26
27
29 30