מדינת ישראל נגד צביחאת(עצור בפיקוח)

בית המשפט המחוזי בחיפה ת”פ 17860 – 01 – 19 מדינת ישראל נ’ צביחאת(עצור בפיקוח)
בפני כב’ השופט אברהם אליקים, סגן נשיא
המאשימה
מדינת ישראל
נגד
הנאשם
תאופיק צביחאת (עציר) ת”ז 311481444
גזר דין

מבוא 1. הנאשם הורשע בעבירת החזקה, נשיאה והובלה של נשק לפי סעיף 144(א) ו- (ב) רישה וסייפה לחוק העונשין, התשל”ז-1977 (להלן – החוק) בהתאם להודאתו בעובדות כתב אישום שתוקן במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה לעניין העונש.

2. על פי כתב האישום המתוקן (סומן א), בתאריך 25 . 12 . 2018 בשעה 22 : 50 נסעו הנאשם ואחמד אחיו, יליד 1994, ברכב כשאחמד נוהג ברכב והנאשם יושב לצדו. שני אנשי משטרה עצרו את הרכב לבדיקה, בחיפוש שנעשה על ידם נמצא כי באותה עת הנאשם החזיק, נשא והוביל על גופו, אקדח חצי אוטומטי מסוג ברטה תוצרת איטליה מודל 70 קליבר 7 . 65 מ”מ (להלן – האקדח), טעון במחסנית עם 7 כדורים בקוטר 0 . 32, שהייתה במצב “הכנס” באקדח. בנוסף הנאשם נשא והוביל על גופו שלוש מחסניות נוספות שכל אחת מהן הייתה טעונה בכדורים – 7 כדורים, 6 כדורים, ו-5 כדורים, סה”כ 18 כדורים בקוטר 0 . 32.

הנאשם החזיק את הנשק והמחסניות בלא רשות על פי דין עוד קודם לתאריך 25 . 12 . 2018 במשך תקופה שאיננה ידועה.
ראיות לעונש 3. לא הוגשו מטעם הצדדים ראיות לעונש. לנאשם אין רישום פלילי.
עמוד 1 מתוך 10

בית המשפט המחוזי בחיפה ת”פ 17860 – 01 – 19 מדינת ישראל נ’ צביחאת(עצור בפיקוח)
עוד הוסיף כי לא הוכח בתסקירים כי הנאשם השתקם או שקיים סיכוי של ממש כי הוא ישתקם. הוא נמצא בתחילתו הראשונית של התהליך, על כן אין מקום לטענתו לסטות מהמתחם שייקבע.

6. הסנגור ביקש לאמץ את המלצות שירות המבחן לפיהן יש להטיל על הנאשם עונש מאסר שניתן לרצות אותו על דרך עבודות שירות בתוספת צו מבחן לשנה. הדגיש את גילו הצעיר של הנאשם שהיה בן 25 במועד ביצוע העבירות, ללא עבר פלילי, הודה בהזדמנות הראשונה ולקח אחריות מלאה על מעשיו.

עוד טען כי במסגרת שיקולי הענישה יש לקחת בחשבון את התקופה בה היה עצור הנאשם באזוק אלקטרוני מיום 6 . 2 . 2014 ועד היום, משך של כ-9 חודשים, כאשר בכל התקופה הזאת לא נרשמה לחובתו כל הפרה בתנאי המעצר בפיקוח.
לדבריו הנאשם נמצא בתחילת ההליך הטיפולי ואין לזקוף זאת לחובתו נוכח בקשתו של שירות המבחן לדחות את מועד הגשת התסקיר לחודש ינואר על מנת לשלב את הנאשם בהליך טיפולי והמאשימה בהתנגדותה לדחייה מנעה קיומו של ההליך. הסנגור הפנה לפסקי דין רבים מערכאות שונות אשר לרלבנטיים מתוכם אתייחס בהמשך.

7. בתום דברי הסנגור, הודה הנאשם בחומרת מעשיו, אמר כי יש לו נכונות לקיים כל החלטה של בית המשפט, טען כי הוא ממלא אחר הוראות קצין המבחן, לומד ממנו הרבה והוא החל להשתפר ולהתקדם וביקש שתינתן לו הזדמנות.

דיון 8. במקרה זה חל תיקון 113 לחוק שקובע כי “העיקרון המנחה בענישה הוא קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו” (סעיף 40ב’ לחוק).
עמוד 3 מתוך 10

בית המשפט המחוזי בחיפה ת”פ 17860 – 01 – 19 מדינת ישראל נ’ צביחאת(עצור בפיקוח)

בתקופה האחרונה אנחנו עדים לכך שעבירות הנשק הפכו ל”מכת מדינה” ועל כן על בית המשפט לתת את תרומתו ביתר שאת למיגור התופעה. בהקשר זה אפנה לע”פ 2564 / 19 אזברגה נ’ מדינת ישראל ( 18 . 7 . 2019 ) (להלן: עניין אזברגה) אשר קובע כדלקמן: “המערער הורשע על פי הודאתו בעבירה של נשיאת נשק. בית משפט זה עמד בשורה ארוכה של פסקי דין על חומרתן הרבה של עבירות הנשק ועל הסכנה הגבוהה במיוחד לשלום הציבור וביטחונו הטמונה בנשיאה והחזקה של נשק. הדבר חמור שבעתיים במציאות הישראלית שבה נשק בלתי חוקי עשוי לשמש הן לפעילות חבלנית עוינת על רקע ביטחוני הן לפעילות עבריינית. לפיכך, קיימת בפסיקה מגמת החמרה ברמת הענישה של המעורבים בעבירות נשק תוך מתן ביטוי עונשי הולם לסכנה הנשקפת מהן; וזאת במטרה להרתיע את היחיד והובים גם יחד מפני ביצוען. ברירת המחדל בעבירות נשק היא אפוא מאסר בפועל גם כאשר הנאשם נעדו עבר פלילי, […] היטיב לנסח זאת השופט א’ רובינשטיין (כתוארו אז) ב ע”פ 5220 / 09 עוואודה נ’ מדינת ישראל, בפסקה י ( 30 . 12 . 2009 ):”דרך המלך בכגון דא, בסופו של יום, צריכה להיות ככלל מאסר מאחורי סורג ובריח, וזאת בראש וראשונה להרתעת היחיד והרבים; אורך התקופה כרוך כמובן בנסיבות הספציפיות של העושה והמעשה. אכן, ערים אנו לכך שלאדם בעל רקע נורמטיבי, וכזה הוא המערער, שהות במאסו אינה קלה כל עיקר, ובהיותו במעצר חווה מקצת הטעם. אך נשק הוא נשק הוא נשק, ובנסיבות הישראליות נשק בידיים לא מורשות עלול להתגלגל למקום לא טוב, וכדברי האומר “מחזה שבמערכתו הראשונה נראה אקדח, עשוי האקדח לירות במערכה האחרונה'”.”.

עוד ראו ע”פ 3877 / 16 ג’באלי נגד מדינת ישראל ( 17 . 11 . 2016 ) (להלן: עניין ג’באלי) אשר קבע לעניין עבירת החזקת נשק ונשיאתו כדלקמן: “עבירות אלה מקימות סיכון חמור לשלום הציבור וביטחונו ומחייבות “ליתן ביטוי עונשי הולם ומרתיע באמצעות הרחקת מבצע העבירה מן החברה לתקופת מאסר ממשית לריצוי בפועל” […] עוד נפסק כי חומרתן של העבירות בנשק אינה מסתכמת רק בנזק שאירע בפועל, כי אם בפוטנציאל הנזק הנובע מאותן עבירות”.
ראו גם לעניין מדיניות הענישה, ע”פ

9830 / 17 חמודה נ’ מדינת ישראל ( 8 . 3 . 2018 ).
עמוד 5 מתוך 10

בית המשפט המחוזי בחיפה ת”פ 17860 – 01 – 19 מדינת ישראל נ’ צביחאת(עצור בפיקוח)
המבוצעות בנשק – לרבות רכישה, החזקה ונשיאת נשק – טומנות בחובן פוטנציאל סיכון הרסני לפגיעה בשלום הציבור וביטחונו. החשש הוא כי נשק המוחזק שלא כדין ישמש לפעילות עבריינית העלולה להביא לפגיעה ואף לקיפוח חייהם של אזרחים תמימים. אכן, “התגלגלותם” של כלי נשק מיד ליד ללא פיקוח עלול להוביל להגעתם בדרך לא דרך לגורמים פליליים ועוינים. אין לדעת מה יעלה בגורלם של כלי נשק אלה ולאילו תוצאות הרסניות יובילו. ודוק: הסיכון שנשקף לשלום הציבור צריך להילקח בחשבון על ידי כל מי שמחזיק בידו נשק שלא כדין – גם אם אינו מחזיק בו למטרת ביצוען של עבירות אחרות. עצם החזקת נשק בעל פוטנציאל קטילה מבלי שיש עליו ועל בעליו פיקוח מוסדו של הרשויות טומן בחובו סיכון, באשר המחזיק בו נתון תמיד לחשש שיתפתה לעשות בו שימוש, ולו ברגעי לחץ ופחד”.
בהמשך פסק הדין קבע בית המשפט העליון מתחם ענישה הולם שנע בין 12 ל-36 חודשי מאסר בפועל ומאחר למשיב היה “פוטנציאל שיקום גבוה” הוא בחר לחרוג ממתחם הענישה ולהסתפק בעונש של מאסר בעבודות שירות.

בע”פ 9373 / 10 ותד נ’ מדינת ישראל ( 14 . 9 . 2011 ), המערער הורשע על יסוד הודאתו בעבירה של החזקה ונשיאה של נשק באופן בו אקדח ומחסנית בה היו 9 כדורים נמצאו מתחת למזון בביתו ו-63 כדורים נוספים נמצאו מוטמנים בחצר. המערער נידון בבית המשפט המחוזי ל-50 חודשי מאסר בפועל, בית משפט העליון הפחית את עונשו והעמידו על 30 חודשי מאסר בפועל.

בע”פ 4982 / 15 שחיטה נגד מדינת ישראל ( 3 . 9 . 2015 ), נדון ענינו של נאשם שהורשע בנשיאה של אקדח לא תקין עם מחסנית ריקה, בית המשפט המחוזי הטיל עליו 20 חודשי מאסר בפועל (במתחם שבין 12 ל-36 חודשי מאסר בפועל), בית המשפט העליון הפחית את העונש ל-16 חודשי מאסר בפועל.

11.אשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40ט לחוק), חשוב לציין כי מדובר במעשים מחושבים, המחסנית הייתה במצב ‘הכנס’ באקדח הטעון והנאשם החזיק בנשק ובמחסניות גם לפני מועד חשיפת העבירה (סעיף 7 לכתב האישום המתוקן).
עמוד 7 מתוך 10

בית המשפט המחוזי בחיפה ת”פ 17860 – 01 – 19 מדינת ישראל נ’ צביחאת(עצור בפיקוח)
בעונש המאסר בפועל והן בעונש המאסר על תנאי, תביא להרתעת הרבים ותגרום לכך שעבריינים פוטנציאלים ישקלו פעמיים לפני שייבחרו לבצע עבירה של החזקה, נשיאה או הובלה של נשק ותחמושת.

בטרם סיום אפנה לפסק דינו של השופט יוסף אלרון בע”פ 4406 / 19 , 4411 / 19 , 4418 / 19 , 4439719 מדינת ישראל נ’ סובח ( 5 . 11 . 2019 ) לפיו “על רקע המציאות אותה אנו חווים למרבה הצער מדי יום, אנו עדים לקריאה ציבורית נרגשת להגברת האכיפה כלפי עבירות נשק – ולהחמרה במדיניות הענישה הנוהגת” ובהמשך קובע כי יש לנקוט במדיניות ענישה מחמירה גם כלפי ביצוע עבירות החזקת נשק שלא כדין. כב’ השופט מזוז הצטרף והוסיף כך: “התופעה של החזקת נשק שלא כדין על ידי אזרחים מהווה איום על שלום הציבור ועל הסדר הציבורי. היא התשתית ו”הגורם בלעדו איין” (causa sine qua non) למגוון רחב של עבירות, החל בעבירות איומים ושוד מזוין, המשך בעבירות גרימת חבלה חמורה וכלה בעבירות המתה. לעתים קרובות הנשק הבלתי חוקי נרכש מלכתחילה למטרות עבירה, ואף אם הנשק נרכש למטרות “הגנה עצמית”, הזמינות של הנשק מעודדת את השימוש בו לביצוע עבירות שונות ולחרפת תוצאותיהן.
על כן, המאבק בתופעות האלימות החמורות בחברה הישראלית בהן נעשה שימוש בנשק מחייב, מעבר למאמץ “לשים יד” על כלי הנשק הבלתי חוקיים הרבים שבידי הציבור, גם ענישה מחמירה ומרתיעה בעבירות נשק, לרבות על עצם החזקה או רכישה שלא כדין של נשק.
ביעור תופעת החזקת כלי נשק בלתי חוקיים הוא אפוא אינטרס ציבורי מהמעלה הראשונה ותנאי הכרחי למאבק בתופעות הפשיעה האלימה לסוגיה הרווחות במקומותינו, בבחינת “ייבוש הביצה” המשמשת ערס לגידולן של תופעות אלה. מהלך כזה מחייב הירתמות גם של בתי המשפט, על ידי ענישה מחמירה ומרתיעה לעבירות נשק בלתי חוקי באשר הן, וכל שכן מקום שנעשה בנשק כזה שימוש בביצוע עבירות אלימות לסוגיהן”.

15. בעת קביעת משך המאסר בפועל לקחתי בחשבון את העובדה כי מיום 6 . 2 . 2019 ועד היום הנאשם עצור באיזוק אלקטרוני.
עמוד 9 מתוך 10