המבקשת
קורל סינאפס יזמות בע”מ
נגד
המשיב
פקיד שומה אשקלון
החלטה
מבוא
בקשת למתן צו עשה, אשר הוכתרה בכותרת “בקשה לסעד זמני”.
המבקשת, חברה פרטית העוסקת בבנייה, הוקמה ביום 4.12.2016, ונרשמה כעוסק, כהגדרתו בחוק מס ערך מוסף, התשל”ג- 1973 , בענף 4101 – קבלנות בניין. ביום 22.1.2023 ערערה המבקשת על החלטת המשיב (להלן- “פקיד השומה”), מיום 20.1.2023, שניתנה מכוח פקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ”א- 1961 (להלן- “פקודת מס הכנסה”), שלפיה יעמוד שיעור ניכוי המס במקור של המבקשת לשנת המס 2023 על 3%.
בד בבד הגישה המבקשת את הבקשה שלפני למתן סעד זמני, אשר יורה לפקיד השומה לקבוע פטור מניכוי מס במקור, או שיעור ניכוי במקור נמוך מ- 3%.
תחילתה של המחלוקת בין הצדדים בעניין שיעור ניכוי המס במקור עוד במרץ 2022, אז ביטל פקיד השומה את הפטור שניתן למבקשת מניכוי מס במקור, על רקע חשדותיו בדבר שימוש בחשבוניות מס פיקטיביות לשם הפחתת גובה הכנסתה החייבת השל המבקשת.
לאחר שפקיד השומה דחה את בקשותיה של המבקשת להפחית את שיעור הניכוי במקור, הגישה המבקשת, ביום 7.4.2022, ערעור לבית משפט זה, אשר נדון בע”מ 13867-04-22. בד בבד הגישה בקשה למתן סעד זמני, הדומה בעיקרה לבקשה שלפני. במהלך דיון שהתקיים לפני בבקשה למתן הסעד הזמני, ביום 13.4.2022, ולאחר ששמעו את הערות ביהמ”ש, הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה יעמוד שיעור ניכוי המס במקור על 3%; המערערת תהיה רשאית להגיש לפקיד השומה בקשה לבחון פעם נוספת את שיעור ניכוי המס במקור; והמערערת תבחן את האפשרות להקדים את הגשת הדוח השנתי לשנת 2021.
הבקשה לסעד זמני
בבקשה למתן צו עשה, אשר יורה לפקיד השומה להעניק למבקשת פטור מניכוי מס במקור או לקבוע שיעור נמוך מזה שנקבע, פירטה המבקשת כי במהלך שנת 2022 נגבה על חשבון חבות המס שלה, בדרך של ניכוי מס במקור, סכום של 2.3 מיליון ₪ המהווה עודף גבייה של 1.3 מיליון ₪. נטען כי גביה עודפת זו פוגעת במבקשת פגיעה קשה, ומנהלה נדרש לגייס מימון ממקורות חיצוניים על מנת לאפשר לה לעמוד בהתחייבויותיה. נטען כי ככל שתידחה בקשתה למתן סעד זמני, יגרם למבקשת נזק בלתי הפיך.
המבקשת הוסיפה וטענה כי שיעור ניכוי המס שקבע פקיד השומה, הוא שיעור גבוה ובלתי מידתי, אשר אינו תואם את רווחיה כיום, אף לא את רווחיה הפוטנציאליים בענף הבניה. נטען כי בדרך זו, עתידה המבקשת לעמוד על סף חדלות פירעון, ועל כן נוטה מאזן הנוחות לטובתה, בעוד שלפקיד השומה לא צפוי להיגרם כל נזק ממתן הסעד המבוקש.
לבקשה צורף תצהירו של מר אלמוג אבוטבול (להלן- “מר אבוטבול”), בעל מניותיה של המבקשת ומנהלה (אשר החזיק בתחילה במניותיה במישרין, ומיום 18.8.2022 באמצעות חברה אחרת). מר אבוטבול הצהיר כי נוכח אופי העבודה בענף הבניה, והעובדה שהתנהלותה של המבקשת מושתתת על מימון חיצוני, ולא על הון עצמי, מועברות כלל הכנסותיה לכיסוי הוצאותיה. כמו כן הצהיר כי הוא הפקיד סכומי כסף בחברה כדי לייצב אותה בשל תשלומי המס העודפים. מר אבוטבול הצהיר שאין באפשרותה של המבקשת לעמוד בשיעור ניכוי מס במקור כה גבוה, המסתכם למאות אלפי ₪ מידי חודש. עוד הצהיר כי רווחיה המוערכים של המערערת נמוכים מאד עד אפסיים ומסתכמים לשיעור של 2% לכל היותר, כך שהימנעות ממתן פטור מלא מניכוי מס במקור, או לכל היותר קביעת שיעור שבין 0.5% לבין 1%, יקשה עד מאד על התנהלותה השוטפת של המבקשת ועל יכולתה לעמוד בהתחייבויותיה החודשיות. שיעור ניכוי מס במקור כה גבוה חורץ את גורלה עד כדי סכנה של חדלות פירעון.
תגובתו של פקיד השומה
פקיד השומה התנגד לבקשה לסעד זמני, וביאר כי ממידע שעלה ממערכת המחשוב, התעורר חשדו כי המבקשת משתמשת בחשבוניות מס פיקטיביות לשם הקטנת הכנסותיה החייבות במס, ולצורך הפחתת תשלום מס העסקאות שלה. פורט כי הדוח השנתי של המבקשת לשנת 2021 הוגש רק ביום 31.10.2022, בחלוף כחצי שנה מסיום הדיון בבקשה הקודמת שהגישה המבקשת למתן סעד זמני. ביום 5.11.2022 פנה נציג המבקשת לפקיד השומה בבקשה להפחית את שיעור ניכוי המס במקור, פעם ראשונה מאז הדיון האמור. במקביל להגשת בקשתה של המבקשת, חידש פקיד השומה את הליכי השומה, ואולם מייצגה של המבקשת ביקש פעם אחר פעם דחייה במועדי הדיון, תחילה בשל עומס עבודה לקראת הגשת דוחות סוף השנה, ולאחר מכן בעקבות נסיעתו של מר אבוטבול לחופשה בת מספר שבועות בקנקון שבמקסיקו. לבסוף נקבע דיון בשומה ליום 23.1.2023, שמונה ימים לאחר שובו של מר אבוטבול לארץ, ואולם מר אבוטבול נמנע מלהתייצב לדיון אף שמלכתחילה תואם המועד כך שיהיה באפשרותו להגיע לדיון לשם מתן מענה לשאלותיו של פקיד השומה.
בתגובה פורט כי במקביל נשלחה ביום 10.1.2023 דרישה בסיסית וראשונית למייצג של המבקשת, בבקשה לקבלת מידע בדבר התקשרותה של המבקשת עם גורמים שונים, סוגיה שלגביה לא היו למייצג תשובות בעל פה. יום לפני מועד הדיון נמסרו לפקיד השומה מסמכים שונים, ביניהם מספר מדגמי של הסכמי התקשרות בין המבקשת לבין קבלני משנה. כמו כן נמסרו מאזני בוחן חסרים, שלא אפשרו את בחינתם. מסמך המבנה האחיד נמסר רק בבוקר הדיון, כחצי שעה לפני תחילת הדיון. נטען כי חומרים רבים שנדרשו טרם הוצגו.
פקיד השומה הדגיש בתגובתו כי אין כל בסיס לטענת המבקשת על כך ששיעור הרווח הצפוי בעיסוק שבו היא עוסקת מסתכם לשיעור אפסי או לכל היותר ל- 2%, אף נטען כי עצם העלאת הטענה האמורה מחזקת את החשד כי המבקשת אינה פועלת על פי דין. הודגש כי שיעור ניכוי מס במקור של 3% הוא שיעור המצוי ברף הנמוך, ויתכן שהוא יועלה במהלך השנה. עוד פורט כי בתחשיב שערך פקיד השומה, המתבסס על התדריך הכלכלי, המפרט טווח שיעור רווח גולמי בענף העיסוק של המבקשת, הטווח התחתון הוא 35% רווח גולמי מהמכירות, בעוד שהרף העליון הוא 40%. הודגש כי הבדיקות שעורך פקיד השומה ביחס למבקשת טרם הסתיימו.
פקיד השומה טען שיש לדחות את הבקשה למתן סעד זמני בראש ובראשונה מהטעם שהסעד הזמני המבוקש זהה במהותו לסעד המבוקש בהליך העיקרי. עוד נטען כי יש לדחות את הבקשה בשל השיהוי הרב בהגשת הבקשה להפחתת שיעור הניכוי במקור והמועד המאוחר שבו הגישה את הדוח השנתי לשנת 2021. פקיד השומה הוסיף וטען כי לא עלה בידי המבקשת לבסס את טענתה באשר למאזן הנוחות, וכי היא לא הסבירה כיצד יש בסעד המבוקש כדי להגשים את המטרות שלהן נועד הסעד הסופי. עוד נטען כי סיכויי הערעור נמוכים. הודגש כי הכלל הנלמד מסעיף 164 בפקודת מס הכנסה ותקנה 3 בתקנות מס הכנסה (ניכוי מתשלומים בעד שירותים או נכסים), התשל”ז – 1977 (להלן- “תקנות הניכוי במקור”), הוא ניכוי מס במקור בשיעור 20%, והחריג הוא הקטנת שיעור הניכוי במקור, כאשר השתכנע פקיד השומה כי עלול להתהוות עודף ניכוי המס. פקיד השומה הפנה להוראת ביצוע 2/22 בדבר אישורי ניכוי מס במקור, וטען כי פעל בהתאם לאמור בה.
עוד הבהיר פקיד השומה כי חשדו בדבר שימוש בחשבוניות מס פיקטיביות לשם הפחתת חבות המס התחזק, ובנסיבות אלו יש להבטיח את תשלום חוב המס העתידי של המבקשת. מאזן הנוחות נוטה אפוא לטובת פקיד השומה, נוכח האינטרס הציבורי לגביית המס בשנת 2023.
פקיד השומה הדגיש כי המבקשת לא צירפה להודעת הערעור, לבקשה או לתצהיר כל אסמכתא באשר לפעילותה, עסקיה, וקשייה התזרימיים, וכל טענותיה נטענו בעלמא, ללא ראיה אובייקטיבית המלמדת על נזק העתיד להיגרם לה.
לתגובתו של פקיד השומה צורפו תצהיריהן של רו”ח דורית מנדלסון רכזת חוליה מרכזית חברות ורו”ח אדווה מנצור מפקחת חברות בכירה, בפקיד שומה אשקלון. שתיהן תיארו את ההליכים והבדיקות שנערכו על ידי פקיד השומה, ואת הטעמים לחשדות בדבר השימוש בחשבוניות פיקטיביות, אף ביארו את השיקולים לקביעת שיעור ניכוי המס במקור.
כך למשל הצהירה רו”ח דורית מנדלסון כי בשנת 2021 עלה מחזור המבקשת מכ- 6 מיליון ₪ לכ- 29 מיליון ₪. מתוך מחזור זה- 24 מיליון ₪ באמצעות העסקת קבלני משנה. בשנת 2022 עלה המחזור ל- 58 מיליון ₪, והעסקת קבלני משנה הייתה – 52 מיליון ₪. קבלני המשנה המהותיים של המבקשת בשנת 2022, מתאפיינים על פי הסברה באופי פעילות המוכר מתחום החשבוניות הפיקטיביות. קבלני המשנה המהותיים, אשר היקף פעילותם כ- 25 מיליון ₪, קיזזו אף הם חשבוניות של קבלני משנה, אשר מצדם קיזזו חשבוניות של קבלני משנה אשר חלקם אינם מגישים דוחות מס כנדרש; או שהם נסגרו או מטופלים על ידי יחידת הסיכולים של מע”מ. קבלני משנה שהופיעו בשנת 2021 נסגרו והוחלפו בקבלני משנה אחרים, שאף חלק מהם נסגר בשנת 2022. עוד הצהירה כי בבדיקה שערכה אצל קבלני המשנה, מצאה כי קבלני המשנה של קבלני המשנה של קבלני המשנה, קיבלו חשבוניות מאת קבלני המשנה הראשונים של המבקשת, כך שנוצרה מעין תנועה מעגלית שבה מוציאים כולם חשבוניות לכולם, חלק מהעוסקים נסגרים, תחתם נפתחים עוסקים אחרים, וחוזר חלילה. הודגש כי תופעה זו חזרה במספר רב של קבלני משנה עיקריים של המבקשת, המהווים חלק גדול ממחזור פעילותה. היותה של המבקשת חלק משרשרת קיזוז הוצאות חשבוניות אלו , ללא כל הסבר מניח את הדעת באשר לאופי והיקף פעילותה של המבקשת, כמו גם התנהלותה בדיוני השומה, מחזקים את החשש ביחס לתשלום חבות המס בשנת 2023.
דיון והכרעה
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי שיש לדחות את הבקשה למתן סעד זמני.
התנאים למתן סעד זמני, המעוגנים כיום בתקנה 95 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע”ט- 2018, החלה בענייננו, הם: קיומן של ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, המצדיקות מתן סעד זמני; מאזן הנוחות, הבוחן מהו הנזק אשר ייגרם למבקש ככל שלא יינתן הסעד הזמני, לעומת הנזק אשר ייגרם למשיב ככל שהסעד הזמני יינתן; והאם הבקשה מוגשת בתום לב, ביושר או בשיהוי.
התקיימותם של שלושה תנאים מצטברים אלו נבחנת בענייננו, בין היתר, בשים לב לחשד שהעלה פקיד השומה בדבר שימוש בחשבוניות פיקטיביות לשם הפחתת ההכנסה החייבת, אשר עמד ביסוד קביעת שיעור ניכוי המס במקור. חשד לכאורי זה מעוגן בממצאים שמצא פקיד השומה בעקבות בדיקת קבלני המשנה העובדים עם המבקשת, ובדיקת קבלני המשנה של אותם קבלני משנה, כפי שבואר במהלך הדיון.
חשד זה לשימוש בחשבוניות פיקטיביות לא הופרך בדרך כלשהי על ידי המבקשת בדיונים שהתקיימו לפני, אף לא ניתן הסבר מניח את הדעת להיקף הפעילות עם קבלני משנה, ה”משרשרים” מצדם את הפעילות לקבלני משנה, הממשיכים הלאה עם קבלני משנה החשודים בפעילות בחשבוניות פיקטיביות, והמצויים בטיפול כזה או אחר על ידי רשויות המס. כמו כן לא ניתן הסבר מניח את הדעת לתנועה המעגלית בין קבלני המשנה בקיזוז החשבוניות, ולפיכך משקלו של החשד לשימוש בחשבוניות פיקטיביות, באיזון בין השיקולים השונים, הוא משקל נכבד, הן לעניין בחינת סיכויי הערעור, הן לעניין מאזן הנוחות, והן לעניין דרישת תום הלב.
מבחינת מבחן סיכויי הערעור, בשלב בירורו של הסעד הזמני, די בכך כי בית משפט ישתכנע באורח לכאורי כי התובענה מעלה שאלה רצינית המצריכה דיון, ואיננה בגדר תביעת סרק על פניה (ראו למשל פסק דינה של כב’ השופטת מ’ נאור (כתוארה אז) ברע”א 3569/10 אלו עוז בע”מ נ’ קליל תעשיות בע”מ, (מיום 28.6.10). בענייננו לא עלה בידי המבקשת להוכיח כי סיכויי הערעור טובים, וכי טענותיה נתמכות בראיות מהימנות, אף לא באופן לכאורי.
גביית המס נעשית, בין היתר, על יסוד ניכוי מס במקור מהתשלומים המשולמים לנישום. נוכח הוראות פקודת מס הכנסה ותקנות הניכוי במקור, לא קיימת לנישום זכות קנויה לקבלת פטור מניכוי מס במקור. סמכותו של פקיד השומה להפחית את שיעור הניכוי במקור היא סמכות שבשיקול דעת, ופקיד השומה יפחית את השיעור ככל שפקיד השומה מתרשם שהגבייה באמצעות הניכוי במקור תהיה ביתר.
בענייננו מעוגנת כאמור החלטת פקיד השומה בממצאיו, וכן בהוראת הביצוע הקובעת הנחיות באשר לקביעת שיעור ניכוי המס במקור. מנגד, לא הוצגו על ידי המבקשת ראיות לכאורה שיש בהן כדי להפיג את חששותיו של פקיד השומה בדבר הפחתת ההכנסה החייבת באמצעות שימוש בחשבוניות פיקטיביות. כמו כן לא הוצגו ראיות לכאורה התומכות לכאורה בטענה כי גביית המס באמצעות הניכוי במקור תהיה ביתר. טענותיה של המערערת לא נתמכו בראיות אובייקטיביות; לא צורפו דוחות או מאזן בוחן המשקף את הכנסותיה, אף לא מסמכים שיש בהם לתמוך בטענתה בדבר רווח נמוך.
מבחינת שיעור הרווח, לא הובאה כל ראיה לכאורה שיש בה כדי לסתור את טענת פקיד השומה לשיעור רווח שבין 35% ל- 40%, ומר אבוטבול חזר בו במהלך חקירתו הנגדית מהטענה בדבר שיעור רווח של 2%, המתאים לחברות כוח אדם, ולא לחברות הפועלות בענף הבניה שבו רשומה המבקשת. טענתה זו של המבקשת בדבר שיעור הרווח נותרה כטענה בעלמא.
לא למותר להזכיר לעניין סיכויי הערעור כי הליך השומה שהחל בעקבות הגשת הדוח לשנת 2021 ופניית המבקשת לפקיד השומה בבקשה להפחתת שיעור הניכוי במקור, טרם מוצה, בין בשל דחיית מועדי הדיונים מצד המערערת, בין בשל אי התייצבותו של מר אבוטבול לדיון שנקבע, בין בשל אי המצאת מלוא המסמכים שנדרשו לצורך הבדיקה. בבקשה ובמהלך הדיון לא ניתן הסבר מניח את הדעת מדוע בחרה המבקשת לפנות לבית המשפט על פני מיצוי הליך השומה בפני פקיד השומה.
במהלך הדיון שהתקיים לפני הגישה המבקשת אישורי מס במקור של חברות אחרות, במטרה להוכיח את טענותיה, או אולי במטרה לטעון להפליה או לאכיפה בררנית. בראש ובראשונה אציין שאין בעצם הגשת שיעור ניכוי במקור של נישום אחר כדי להשפיע על קביעת שיעור הניכוי בענייננו או להוכיח כי סיכויי הערעור טובים. שיעור הניכוי במקור נקבע בהתאם להכנסה החייבת הצפויה לכל נישום ספציפי, והיא משתנה בהתאם לנתוניו של כל נישום ונישום.
יתכן שאותה חברה שאישורה הוצג טרם נבדקה (ומטעמי כוח אדם בדיקת פקיד השומה נעשית באופן מדגמי בלבד, בהתאם לשיקולי פקיד השומה, וכפי שציינה רו”ח מנצור בחקירתה הנגדית, במרבית המקרים הנישום עצמו קובע את שיעור הניכוי במקור, ללא התערבות של פקיד השומה). אין להוציא מכלל אפשרות כי נערכה בדיקה בעניין אותה חברה, ואולם נמצא כי שיעור הניכוי במקור שנקבע תואם את ההכנסות בפועל של אותה חברה ספציפית. אין להוציא מכלל אפשרות שלאותה חברה אחרת הפסדים משנים קודמות המצדיקות התחשבות בשיעור הניכוי במקור, או שגביית המס נעשית באמצעות תשלום מקדמות.
לא למותר לציין כי החברות שאישוריהן הוצגו רשומות בענפים אחרים מהענף שבו רשומה המבקשת, וסביר להניח כי שיעור הרווח הגולמי באותם ענפים שונה. כך למשל החברה במש/1 רשומה בענף של שיפוץ מבנים ועבודות בניה, ואולי בשל כך נקבע לה לעיתים שיעור של 0.5%, ולעיתים פטור ממס; החברה שבמש/2 רשומה בענף מחקר ופיתוח בהנדסה ובמדעי הטבע; החברה במב/4 רשומה בענף חברות להעסקת כוח אדם, ששיעור הרווח הגולמי בהן הוא לכאורה 2% בלבד, ולא בין 35%-40%; והחברה במב/5 אמנם רשומה בענף קבלנות בניין, כמו המערערת, ואולם שיעור הניכוי במקור שנקבע לה הוא 6%. לשם השלמת התמונה אציין כי ברע”א 591/13 חברת אפ- גרדאבל בע”מ נ’ רשות המסים (מיום 13.2.13) לא מצא בית המשפט העליון מקום להתערב בקביעת שיעור ניכוי מס במקור של 30%; בע”מ 59580-07-21 מ.ה. ניהול פרויקטים בע”מ נ’ פקיד השומה (מיום 5.9.2021) קבע בית המשפט כי נוכח חשד לפעילות פיקטיבית שיעור מס במקור של 10% הוא מידתי; ובע”מ 35897-11-21 פורין פאואר עובדים זרים בע”מ נ’ פקיד שומה חולון (מיום 17.1.2022) לא ניתן סעד זמני במקרה של 6% שיעור ניכוי מס במקור.
לא למותר לציין גם כי ככל שפקיד השומה שגה בקביעת שיעור ניכוי המס במקור במקרה של חברה אחרת, התוצאה אינה בהכרח קביעת שיעור ניכוי במקור שגוי גם למבקשת, ויתכן שהתוצאה הנכונה היא להפנות את פקיד השומה המטפל בחברה האחרת לטעותו, על מנת שיתקנה גם לגבי החברה האחרת. לפיכך לא מצאתי שיש באישורים שהוגשו כדי להוכיח קיומן של ראיות לכאורה לסיכויי הערעור.
אין להוציא מכלל אפשרות כי במהלך הדיון בפני פקיד השומה, או במהלך הדיון בתיק העיקרי, יעלה בידה של המבקשת להוכיח את טענותיה, ואולם בשלב זה של הדיון בסעד הזמני, לא הוצגו ראיות לכאורה שדי בהן כדי להצביע על סיכויי ערעור גבוהים.
אשר למאזן הנוחות, מצאתי כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו של פקיד השומה. גם לעניין מבחן זה יש לשקול את חשדו של פקיד השומה בדבר פעילות בלתי חוקית ושימוש בחשבוניות פיקטיביות להפחתת ההכנסה החייבת. לצד חשד זה, שמשקלו רב גם לעניין מאזן הנוחות, קשה להתעלם מהעובדה שהמבקשת נחפזה לפנות לבית המשפט מבלי למצות את ההליך בפני פקיד השומה.
לא זו אף זו. המבקשת טענה כי ניכוי המס במקור גורם לה לקשיים כלכליים, אף הביעה חשש לכך שתגיע לכדי חדלות פירעון, ואולם אף אחת מטענותיה, לרבות הטענות בדבר השקעות נכבדות מצדו של מר אבוטבול, לא נתמכה בראיות אובייקטיביות כלשהן.
נוכח השיקולים האמורים נוטה מאזן הנוחות באופן ברור לטובת פקיד השומה, המייצג את אינטרס הציבור בגביית מס אמת.
שיקול נוסף שיש להביאו בחשבון בבחינת מאזן הנוחות, הוא האם קיימת זהות בין הסעד העיקרי לבין הסעד הזמני המבוקש. ההלכה הפסוקה הכירה בכך כי כאשר הסעד הזמני זהה לסעד העיקרי, נדרש משנה זהירות בשינוי מן המצב הקיים (ראו למשל הפנייתו של כב’ השופט נ’ סולברג ברע”א 7547/16 לשכת עורכי הדין בישראל נ’ זכותי מומחים לזכויות רפואיות בע”מ (מיום 3.11.16); וכן ע”א 9213/12 רשת נגה בע”מ נ’ ישראל 10 – שידורי הערוץ החדש בע”מ, (מיום 20.01.2013)). בענייננו כאמור קיימת זהות בין הסעד המתבקש בהליך העיקרי לסעד המתבקש בסעד הזמני, ומטבע הדברים לא בנקל יינתן הסעד העיקרי בדרך של סעד זמני, עוד בטרם בירורו של הערעור, ומבלי שנערך בירור ממצה בזכאות לקבל את הסעד, במיוחד בהעדר ראיות לכאורה לסיכויי הערעור, וכאשר השיקולים האחרים לעניין מאזן הנוחות אינם מטים את הכף לטובת המבקשת.
מעבר לדרוש אציין כי בעת שקיים חשד ממשי לשימוש בחשבוניות פיקטיביות, כפי שבואר על ידי פקיד השומה, לא מתקיים תום הלב הנדרש לקבלת סעד זמני.
סיכום
אשר על כן אני דוחה את הבקשה למתן סעד זמני.
המבקשת תשלם לפקיד השומה את הוצאותיו בסכום כולל של 25,000 ₪, וזאת בתוך 30 ימים. ככל שהסכום לא ישולם במועד האמור הוא יישא ריבית והפרשי הצמדה כדין עד יום התשלום בפועל.
ניתנה היום, י”א שבט תשפ”ג, 02 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.
