לפני
כבוד השופט סארי ג’יוסי
המבקשת
א’ ג’
נגד
המשיב
ב’ ג’
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחדרה (כב’ השופטת הדס גולדקורן) בתלה”מ 61476-01-23 מיום 09.05.2023 במסגרתה התקבלה בקשת המשיב להורות למסגרת החינוכית של בתם הקטינה, להעביר מידע מלא אודותיה לידי המשיב.
תמצית העובדות:
הצדדים נישאו כדמו”י ביום xx.xx.2009, ומנישואיהם נולדה הקטינה ד’ ג’, ילידת xx.xx.xxxx. ביום 2020xx.xx. התגרשו הצדדים.
הצדדים מתדיינים ביניהם בבית משפט קמא במסגרת מספר תביעות שהגישו זו כנגד זה, כולן ע”י המבקשת למעט אחת רכושית מ-2018 שהגיש המשיב. ואלה הן:
תלה”מ 48584-06-18 – תביעת משמורת.
תלה”מ 48538-06-18 – תביעה למזונות ולמדור.
תלה”מ 30880-10-18 – תביעה רכושית (שהגיש המשיב).
תלה”מ 29913-11-19 – תביעה רכושית.
א”פ 7978-01-21 – תביעה לאפוטרופסות בלעדית.
תלה”מ 12900-12-19 – תביעה לצו מניעה שהגישה.
ביום 08.08.2021 ניתן ע”י בית משפט קמא פסק דין בתיקים 7978-01-21, 48538-06-18ו- 12900-12-19 והחלטות בתיקים 48584-06-18, 30880-10-18 ו-29913-11-19. ואלה בתמצית הקביעות שהתקבלו שם:
-בתביעה ל-“משמורת” (48584-06-18) נקבע כי משמורת הקטינה תהא בידי המבקשת.
-בתביעת האפוטרופסות הבלעדית (7978-01-21) נקבע כי למבקשת תינתן אפוטרופסות בלעדית על הקטינה בכל הקשור לצרכיה החינוכיים והרפואיים.
-בתביעת המזונות (48538-06-18) נקבע כי הצדדים יגישו מסמכים מתאימים לצורך קביעת שיעור המזונות.
-בתביעות הרכושיות (30880-10-18 ו29913-11-19) נקבע כי המשיב ימציא את המסמכים הנדרשים לידי האקטואר וככל שלא יומצאו המסמכים עד למועד שנקצב יינתן פסק דין על סמך החומר שבתיק.
-בתביעה לצו מניעה (12900-12-19) ניתן צו מניעה קבוע האוסר על המשיב לפרסם פרוטוקולים, החלטות ופרטים אודות הקטינה בכל אמצעי תקשורת שהוא, לרבות ברשתות החברתיות.
ביום 24.01.2023 הגיש המשיב תביעה לקביעת זמני שהות עם הקטינה (תלה”מ 61476-01-23). וביום 20.04.2023 הגיש בקשה להורות למסגרת החינוכית של הקטינה להעביר לידיו מידע מלא אודותיה. המשיב טען כי הוא לא נמצא בקשר עם הקטינה מזה שלוש שנים וכחלק מרצונו להיות מעורב בחיי הקטינה פנה למסגרת החינוכית על מנת לקבל מידע הנוגע לביתו, אך נותר ללא מענה. לאחר מספר פניות נמסר לו כי “הם צריכים לבדוק את המעמד המשפטי”. לטענת המשיב, הוא אפוטרופוס חוקי עבור הקטינה וזכאי לקבל מידע מלא בכל הנוגע למצבה הלימודי. עוד הוסיף המשיב בבקשה כי אין בקבלת המידע מהמסגרת החינוכית כדי לפגוע בקטינה וכי מדובר בזכות יסוד שלו כהורה. עוד טען המשיב כי הורים רשאים להיפגש ולשוחח עם מורי ילדיהם, עם המנהלים, העובדים הסוציאליים, היועצים החינוכיים ועם אחות בית הספר וכי במצב בו ההורים גרושים על המחנך להקפיד על קשר ישיר בינו לבין ההורים בכל הנושאים הקשורים לתפקוד הילד בבית הספר.
בנוסף הפנה המשיב לחוזר מנכ”ל משרד החינוך וטען כי מדיניות משרד החינוך היא שככלל יש למסור מידע לשני ההורים. על כן, טען המבקש כי אין מקום למנוע ממנו קבלת מידע הנוגע לתפקודה של הקטינה במסגרת החינוכית שעה שלא נשללה אפוטרופסותו.
ביום 07.05.2023 הגישה המבקשת תגובתה לבקשה למתן הוראות, במסגרתה טענה כי דין הבקשה להידחות שכן הסעד המבוקש אינו עולה בקנה אחד עם הסעדים המבוקשים בכתב התביעה. עוד טענה כי בפסק הדין מיום 08.08.2021 בתיק א”פ 7978-01-21 נקבע כי המבקשת הינה האפוטרופסית הבלעדית על הקטינה, וכי בהתאם לכך נשללה אפוטרופסותו של המשיב על הקטינה. משכך, טענה המבקשת כי ככל שהמשיב מבקש סעד הקשור ו/או הנובע מאפוטרופסות, כי אז עליו להגיש תובענה מתאימה.
החלטת בית משפט קמא:
בהחלטת בית משפט קמא מושא בקשת רשות הערעור נקבע כי “לאחר עיון בבקשה ובתגובה, החלטתי להיעתר לבקשה מעיקר הטעמים שפורטו בה”.
המבקשת מיאנה להשלים עם החלטת בית משפט קמא והגישה את בקשת רשות הערעור המונחת לפניי.
טענות הצדדים בבקשת רשות הערעור:
המבקשת מציינת את פסק דינו של בית משפט קמא מיום 08.08.2021 שם נפסק כי משמורת הקטינה תהיה בידיה, בשל העדר שיתוף פעולה מצד המשיב לאור כל ההליך והתעלמות מוחלטת מהחלטות שיפוטיות.
בנוסף, מציינת המבקשת כי בסוגיית האפוטרופסות קבע בית משפט קמא ביום 08.08.2021 כי השתלשלות ההליכים והתנהלותו של המשיב מלמדות על מחויבות מועטה עד כה ביחס לקטינה ואין חולק כי בפועל המבקשת היא המטפלת העיקרית בקטינה, שכן המבקש לא בקשר עמה ו”הקשר” היחידי ביניהם נעשה באמצעות הגשת תגובות ובקשות לבית משפט הנוגעות אליה, מבלי שיש בידיו מידע עדכני אודותיה ולאחר שניתק קשר עם כלל גורמי הטיפול והחינוך, ואף עם המבקשת. לאור כל האמור הורה בית משפט קמא כי למבקשת תינתן אפוטרופסות בלעדית של הקטינה בכל הקשור לצרכיה החינוכיים והרפואיים. לטענתה של המבקשת, די היה בפסק הדין שלמעשה שלל מהמשיב את אפוטרופסותו על הקטינה כדי לדחות את בקשתו לקבלת מידע אודות הקטינה מהמסגרת החינוכית.
עוד מציינת המבקשת בבקשת רשות הערעור כי המשיב פרסם ברשתות החברתיות מידע באשר להליכים המתנהלים בבית משפט קמא ומשכך נאלצה להגיש תביעה לצו מניעה (תלה”מ 12900-12-19). ואכן ניתן צו מניעה זמני ביום 17.01.2021.
יתרה מכך, מפנה המבקשת לדיווחים שונים של עו”ס לסדרי דין ועו”ס לחוק הנוער אודות התנהלות המשיב בדיונים אשר התקיימו בבית משפט קמא וכן לתסקירים ואבחון פסיכודיאגנוסטי של הקטינה.
לטענת המבקשת, מאז הדיון ביום 05.09.2019, קרי, לפני למעלה משלוש וחצי שנים, לא ראה המשיב את הקטינה, לא היה עימה בקשר והוא אינו משתף פעולה עם גורמי הרווחה, הטיפול ו/או אבחון מסוגלות הורית.
לטענתה, שגה בית משפט קמא כאשר נעתר לבקשת המשיב משאפוטרופסותו של המשיב על הקטינה נשללה ממנו במסגרת פסק הדין מיום 08.08.2021. לדידה, שלילת אפוטרופסותו משמעה בין היתר שלילת כל זכות שיש למשיב על הקטינה ובכלל זה הזכות לקבלת מידע אודותיה מכל גורם שהוא.
כן טוענת המבקשת כי שגה בית משפט קמא כאשר התעלם מקביעותיו בפסק הדין מיום 08.08.2021 ומנימוקיו לקביעת האפוטרופסות וכן התעלם מהאמור בתסקיר מיום 12.05.2021 הנזכר בפסק הדין, בו דווח כי התנהלותו של האב מאופיינת בסירוב לשיתוף פעולה בכל הנדרש למימוש צרכיה השונים של הקטינה.
עוד טוענת המבקשת כי בית משפט קמא התעלם מהסיכון הממשי שעלול להיגרם ממתן הסעד המבוקש למשיב שכן הוא עלול לעשות שימוש לרעה במידע זה כפי שעשה עת פרסם מידע אודות הקטינה ברשתות החברתיות. לטענתה, המשיב עדיין אינו נוטל אחריות הורית ומדובר במצב אבסורדי כאשר הוא מקבל מידע אודות הקטינה מהמסגרת החינוכית מבלי לבחון את טובת הקטינה ואת השפעת הסעד המבוקש עליה. כמו כן, לטענתה, הסעד אינו כלול בסעדים המבוקשים בכתב התביעה של המשיב.
לבסוף טוענת המבקשת כי שגה בית משפט קמא עת לא פירט במסגרת החלטתו את נימוקיו וכן לא הורה על הגשת תסקיר עו”ס לסדרי דין אשר יבחן את טובת הקטינה ביחס לבקשת המשיב, בטרם ניתנה ההחלטה.
נתבקשה תשובת המשיב וזו הוגשה בכתב. לטענתו, זכות הצדדים להורות הינה זכות בסיסית וכי יש לדחות את בקשת רשות ערעור על הסף שכן כל המתואר בבקשה עולה כדי דברי הבל (“בוקי סריקי”) תוך הכמנת נתונים אקוטיים והטעיית בית המשפט. כמו כן, טוען המשיב כי קבלת האינפורמציה אין בה כדי לסכן את הקטינה וכי המבקשת פועלת באופן שיטתי למידורו.
עוד טוען המשיב כי המבקשת הטעתה את בית משפט קמא בבקשתה באמצעות צירוף תסקירים וחוות דעת שנערכו לפני שנים בהליכים קודמים וכי אין להם כל קשר להכרעה מושא בקשת רשות הערעור.
בנוסף, המשיב מבקש להדגיש כי הוא עודנו אפוטרופוס חוקי של הקטינה ובעל הזכות הבסיסית כהורה לקבל מידע על ביתו חרף ניסיונה של המבקשת להציגו כמי שבית משפט קמא שלל את אפוטרופסות. כמו כן, לטענת המשיב קבלת מידע מהמסגרת החינוכית אין בה כדי לפגוע בקטינה ועסקינן בזכות יסוד של המשיב כהורה וכי המבקשת אינה מצביעה ומפרטת כיצד העברת מידע הנוגע למסגרות החינוך של הקטינה לידי המשיב יביא לפגיעה בטובתה של הקטינה.
בנוגע לקביעתו של בית משפט קמא אשר פסק כי למבקשת תינתן אפוטרופסות בלעדית על הקטינה טוען המשיב, כי שלילת האפוטרופסות אינה שוללת את אבהותו ואת האפוטרופסות שלו. בנוסף, מבהיר המשיב כי מתן אישור למבקשת לקבל החלטות, אין משמעותה ביטול זכותו של המשיב לקבל מידע הנוגע לקטינה.
עוד טוען המשיב, כי מטרת המבקשת היא הסלמת קיומו של הניכור ההורי והעצמת הניתוק בין הקטינה לאביה. לטענתו מעולם לא רצה לנתק קשר עם ביתו כשעוד בתחילת ההליכים המשפטיים בין הצדדים הבהיר והדגיש את חשיבות הקשר עם הקטינה. לטענתו, המבקשת רואה בו כמי שנדרש להעביר אליה תשלומים קבועים למימון הוצאות הקטינה, אך אינו זכאי לקבל מידע מינימלי באשר למצבה.
כמו כן טוען המשיב כי לאור המצב המשפטי והחוקי היום, לא ניתן, הלכה למעשה, לשלול את האפוטרופסות מן האב וכי לכל היותר ניתן להעניק כפי שהורה בית משפט קמא בפסק הדין 7978-01-21 סמכות בלעדית להורה אחד, המבקשת במקרה דנן, לקבלת החלטות מתוקף האפוטרופסות ביחס לקטינה, כי יהא עדיין זכאי המשיב לקשר עם ביתו ולקבלת מידע אודותיה.
על יסוד כל האמור לעיל, מבקש המשיב לדחות את בקשת רשות הערעור תוך חיוב המבקשת בהוצאות.
דיון והכרעה:
לאחר שנתתי דעתי להחלטת בית משפט קמא, לבקשת רשות הערעור ולתשובת המשיב לבקשת רשות הערעור, מסקנתי היא כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.
אכן, כאמור, ביום 08.08.2021 ניתן פסק דין ע”י בית משפט קמא בתיק א”פ 7978-01-21 שם נפסק כי למבקשת תינתן אפוטרופסות בלעדית על הקטינה בכל הקשור לצרכיה החינוכיים והרפואיים.
בנוסף, כפי שפירט בית משפט קמא בפסק דינו, על פי הדין שני ההורים הם אפוטרופוסים טבעיים לילדיהם הביולוגיים מתוקף סעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב- 1962. יחד עם זאת, במקרים מסוימים ניתן להגביל אפוטרופסות. בעניין דנן נקבע כי השתלשלות ההליכים והתנהלותו של המשיב מלמדות על מחויבות מועטה ביחס לקטינה ובמצב בו נדרשת המבקשת לקבל החלטות ביחס לקטינה אך הדבר נמנע ממנה בשל אי שיתוף פעולה מצד המשיב, אינו סביר.
יחד עם זאת, מדובר באב שמבקש לחדש את הקשר עם ביתו הקטינה לאחר תקופה ממושכת, כאשר בקשה זו, מושא תביעתו, נבחנת בבית משפט קמא באמצעות תסקירים וחוות דעת אודות האב והקטינה.
אין אני סבור כי פסק דינו של בית משפט קמא בנוגע לאפוטרופסות המבקשת בכל הקשור לצרכיה הרפואיים והחינוכיים של הקטינה, סותם את הגולל על בקשת המשיב לקבלת מידע בנוגע לבתו מהמסגרת החינוכית, כשם שהורה בית משפט קמא, בין אם הוגבלה אפוטרופסותו ובין אם נשללה, ואיני קובע כך, והוא לעולם יישאר הורה עם זכויות הנגזרות ממעמדו זה.
ודוק: יש להבחין בין אפוטרופסות בלעדית הנותנת בידי הורה אחד הזכות לקבל החלטות בעניינו של קטין בסוגיות שונות, ומבטלת או מגבילה זכותו של ההורה האחר להיות שותף בהליך קבלת החלטות, לבין זכותו של זה לקבל מידע אודות הקטין, זכות שאינה פוקעת אלא אם נשללה במפורש לאחר שנקבע כי אינה עולה בקנה אחד עם טובת הקטין והיא נועדה למטרה פסולה.
סבורני כי גם בנסיבות חריגות דוגמת אלה שלפנינו בהן התנהלות על פני שנים של ההורה המעוניין במידע מעידה על אדישות כלפי ילדו עד כדי העדרו של קשר ביניהם, עדין יש לאפשר “מעורבות” של הורה זה בחיי הקטין בהקשר המצומצם של קבלת מידע אודותיו, להבדיל מקבלת החלטות בעניינו. תוצאה זו עדיפה על פני האחרת, בעיקר בהיבט של טובת הקטין, משהיא מותירה זיק של תקווה לשיקום הקשר בעתיד עם אותו הורה.
אשר על כן אני דוחה את בקשת רשות הערעור.
המבקשת תשלם למשיב הוצאות משפט בסך של 3,500 ₪.
מתוך העירבון שהופקד תעביר המזכירות את הסך של 3,500 ₪ לידי ב”כ המשיב, עבור המשיב ובגין ההוצאות שנפסקו לטובתו. היתרה ככל שתיוותר, תועבר לידי ב”כ המבקשת.
מותר לפרסום לאחר מחיקת שמות הצדדים והשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, ז’ שבט תשפ”ד, 17 ינואר 2024, בהעדר הצדדים.
