לפני
כבוד השופטת, סגנית הנשיאה ו. פלאוט, אב”ד
כבוד השופט צ. ויצמן
כבוד השופטת י. מושקוביץ
מערער
ש. מ.
ע”י ב”כ עוה”ד קרוליין עידן
נגד
משיבים
נ. מ. מ.
ע”י ב”כ עוה”ד אורן שפקמן
פסק דין
ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפ”ת (כב’ הש’ הבכירה ר. מקייס) מיום 15.4.23 במסגרתו קבע בית המשפט את שיעור חיובו של המשיב במזונות ילדיו.
הנדרש לנדון
הצדדים בני זוג יהודיים שנישאו בחודש 3/03 ונפרדו בחודש 8/22. לצדדים שלושה ילדים – לי. יליד 11/04 (כיום בגיר), ל. יליד 3/08 והבת ע. ילידת 7/19 שעודנה מקטני קטינים.
בית משפט קמא נדרש לתביעות המערערת בעניין מזונות הקטינים (תלה”מ 19930-12-21), בעניין אחריות הורית וזמני שהות (19916-12-21) וכן תביעה רכושית (תלה”מ 22095-02-22).
במסגרת ההליכים ונוכח עצימותם מינה בית המשפט אפוטרופוס לדין לקטינים, ובמסגרת דיון מיום 3.10.22 הגיעו הצדדים להסכמות לפיהן –
בית המערערת יהיה הבית העיקרי של הילדים, וביחס לילדים לי. ול., לא ייקבעו זמני שהות קבועים אלא הילדים יעברו מבית המערערת לבית המשיב (בתים שסמוכים זה לזה) בחופשיות, כפי שעושים היום, וזאת לאור גילם, רצונם ועצמאותם.
הבת ע. תקיים זמני שהות עם האב בימים ב’ ו-ד’, כולל לינה, וכל סופשבוע שני לסירוגין;
באי-כוח הצדדים ימציאו לתיק ביהמ”ש תלושי משכורת, דפי חשבון, פירוט כרטיסי אשראי ודו”ח פנסיוני, כולם לתקופה שמיום הגשת התביעה ועד למועד עריכתם וכן לתקופה של ששת החודשים שקדמו למועד הגשת התביעות.
עוד הוסכם כי לאחר שיומצאו המסמכים כמצוין בס”ק (ג) לעיל, יינתן פסק-דין בכל ההליכים על בסיס החומר הקיים בתיק, כאשר בהסכמות הנזכרות לעיל בא לסיומו תיק האחריות ההורית (19916-12-21).
ואם כן על יסוד ההסכמות הנזכרות ניתן פסק דינו של בית משפט קמא וזאת ללא שמיעת ראיות ועל בסיס תיעוד שהוגש על ידי הצדדים לתיק בית המשפט. לכאורה, לא ניתן ללמוד מתוך הסכמות הצדדים באופן ברור וחד משמעי מה הייתה חלוקת זמני השהות של הילדים הגדולים – האם שוהים הם יותר אצל אמם? האם חלוקת הזמנים שווה או דומה? וכיוצ”ב, ואכן בדיון שלפנינו התרשמנו כי קיימת מחלוקת בין הצדדים לעניין זה. מכל מקום, אלו הנסיבות בהן ניתן פסק דינו של בית משפט קמא בהסכמת הצדדים.
פסק דינו של בית משפט קמא
בתביעת המזונות קבע בית המשפט את הקביעות העובדתיות הבאות –
ממוצע הכנסות המערערת הועמד על כ 8,900 ₪ לחודש, ממוצע הכנסות המשיב הועמד על כ – 7,250 ש”ח לחודש וזאת בהתבסס על תלושי השתכרות שהוצגו על ידי הצדדים.
כך נקבע כי המערערת נושאת בשכ”ד בעלות של 5,500 ₪ והמשיב נושא בשכ”ד בעלות של 3,000 ₪. לפיכך יש לקבוע את עלות המדור הרעיוני בשיעור של 4,000 ₪.
לגבי הקטינה ע., שהיא מקטני קטינים (מתחת לגיל 6), ושוהה אצל המערערת 60% מהזמן ואילו אצל המשיב 40%, יש להעריך את צרכיה בשיעור של 1,600 ₪ ואת מדורה בשיעור של 30% מכלל עלויות המדור של המערערת.
לפיכך בהתחשב בזמני השהות של הקטינה עם המשיב, נקבע כי הוא יישא בצרכי מזונותיה כולל מדורה בשיעור של 1,500 ₪ לחודש עד הגיעה לגיל 6, כאשר בצרכי החינוך והרפואה החריגים יישאו הצדדים בחלקים שווים.
בכל הקשור למזונות הקטינים לי. ול. הועמדו צרכיהם בשיעור של 2,250 ₪ לכל אחד, ובהתייחס לכך שקצבאות המל”ל בנוגע לקטינים משולמות לידי המערערת, ונוכח יחסי ההכנסות בין ההורים העומד לטובת המערערת, הרי שכל אחד מההורים יישא בעלות מזונות הקטינים בעת שהותו עמו. בצד זה בכל הקשור להוצאות רפואיות וחינוך חריגות יישא בהם המשיב בשיעור של 60% והמערערת בשיעור של 40% וכך יהיה אף ביחס למזונות הקטינה ע. לאחר גיל 6, ואולם יקוזז מחיוב זה סך של 3,000 ₪ אשר שולמו על פי החלטת בית משפט קמא מיום 7.9.21. יתרת הסכום תשולם בתשלומים שווים של 500 ₪ לחודש בד בבד עם תשלום המזונות השוטפים.
בכל הקשור לתביעה הרכושית הורה בית המשפט על מינוי מכון תצפית כאקטואר לצורך חישוב תשלומי האיזון בין הצדדים כאשר תקופת השיתוף היא ממועד הנישואין ועד למועד הקרע אותו קבע בית המשפט ליום 7.10.21 (מועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך), כאשר המומחה יערוך אף חישוב של חובותיהם המשותפים של הצדדים. הצדדים יישאו בחלקים שווים בשכ”ט המומחה. כך נקבע כי עם קבלת חוות דעתו של המומחה יהיה רשאי כל צד לשלוח שאלות הבהרה וככל שיבקש זאת ייקבע מועד לחקירת המומחה. כך נקבע כי לאחר קבלת חוות הדעת ואישורה יסתיים ההליך.
לעניין חלוקת המטלטלין נקבע כי המערערת תערוך שתי רשימות של התכולה המשותפת והמשיב יבחר רשימה אחת.
לא נפסקו הוצאות משפט.
****
ערעורה של המערערת נוגע לפסיקת המזונות של בית משפט קמא, אשר לטענתה מקפח אותה ואינו מאפשר לה לכלכל את ילדיה באופן ראוי.
תמצית טענות המערערת
שגה בית משפט קמא בקביעת שיעור מזונות הקטינים. שגה בית המשפט בהערכת שיעור השתכרות הצדדים, באשר השתכרות המשיב עולה על למעלה מ 7,500 ₪ לחודש, ואילו השתכרות המערערת היא כ 7,000 ש”ח בלבד.
שגה בית משפט קמא בקבעו כי כל אחד מהילדים יישא בצרכי הקטינים כאשר הם שוהים עמו, שעה שנקבע שבית המערערת הוא ביתם העיקרי של הקטינים.
שגה בית המשפט בכך שלא התחשב בחלוקת זמני השהות לצורך תחשיב המזונות. שגה בית המשפט בחייבו את המשיב בסך של 1,500 ₪ בלבד כולל מדור עבור הבת ע..
תמצית טענות המשיב
אין מקום להתערב בשיעור המזונות שנקבעו על ידי בית משפט קמא הן נוכח פסיקה עקבית לפיה ערכאת הערעור לא תתערב בשיעור מזונות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, והן לגופם של דברים נוכח הפרמטרים שנקבעו על ידי בית המשפט בפסיקתו.
הצדדים הסכימו כי בית המשפט יקבע על בסיס התיעוד שהועבר לעיונו את שיעור השתכרות הצדדים – וכך עשה – וכעולה מתלושי ההשתכרות, השתכרות המערערת עולה על השתכרותו של המשיב. בניגוד לטענות המערערת בית המשפט לא התעלם מכך שבית המערערת משמש כביתם העיקרי של הקטינים לי. ול.
****
אחר שעיינו בטענות הצדדים מצאנו כי יש מקום לקבל את ערעורה של המערערת באופן חלקי, הכול כפי שיפורט להלן –
עיון בתלושי השתכרות הצדדים מגלה כי לשני הצדדים שכר נמוך באופן יחסי, המלמד על רמת חיים נמוכה יחסית, ועל כן ברי כי יש לקבוע את צרכי הקטינים באופן מצומצם. כך גם ברי כי לא ניתן לספק את כלל צרכי הילדים מהשתכרותו הפנויה של אחד מהם בלבד, וכי שניהם יחדיו נדרשים להתגייס לצורך כך (לעניין הצורך להתחשב ביכולות ההורים אף לצורך קביעת צרכי מזונותיהם של הילדים התייחסו בתי המשפט עוד קודם להלכת בע”מ 919/15 וקבעו כי עיתים אין מנוס מצמצום צרכי הקטינים שאם לא כן לא יישאר להורים די לכלכלתם שלהם, וראו כדוגמה – בע”מ 5750/03 ר.א נ. א.א. (2055); בע”מ 2433/04 פלוני נ. פלונית (2005); עמ”ש 10881-01-16 מ. נ’ מ. ואח’ (2006)).
כך, מתוך עיון בתלושי ההשתכרות של הצדדים עולה כי אין מקום להתערב בשיעור ההשתכרות שנקבע על ידי בית משפט קמא לכל אחד מההורים – 8,900 ₪ למערערת ו7,250 ₪ למשיב, וזאת למרות שהסכום בבנק אותו מקבלת המערערת הוא נמוך יותר. הסיבה לכך היא שמתוך השתכרותה החודשית של המערערת מנוכה מידי חודש סך של למעלה מ-1,000 ₪ בגין הלוואה על סך כ 28,000 ₪ אותה נטלה בעבר, נסיבות לקיחת אותה הלוואה – האם לצרכי מחיה או לצרכים אחרים מעבר לכך – לא הובהרו. אלא, שכפי שנראה להלן, בכך לא די שכן לצורך חישוב שיעור המזונות הראוי יש לבחון את השתכרותו הפנויה של כל אחד מהצדדים ולאו דווקא את השתכרותו נטו כהוויתה.
כך בהתאם להלכה הפסוקה, לצורך קביעת היחס הכלכלי בין הורים יש לתת על הדעת את ההשתכרות הפנויה של כל אחד מהם, וכפי שצוין בעניין בע”מ 919/15 –
“‘ההכנסה הפנויה’ הרלוונטית לצורך קביעת חיובו של הורה במזונות נקבעת תוך הערכת יכולתו הכלכלית הכוללת ב’ראיה רחבה’, כך שלא רק משכורת ה’נטו’ מובאת בחשבון, אלא סך כל המקורות הכלכליים העומדים לרשות משלם המזונות, כולל נכסים, חסכונות, ואף פוטנציאל ההשתכרות (בע”ם 3432/09 פלוני נ’ פלונית, פסקה יח (23.6.2009); ע”א 239/85 עמיצור נ’ עמיצור פ”ד מ(1) 147, 154-152 (1986);ע”א 130/83 פרייס נ’ פרייס, פ”ד לח(1) 721, 727-725 (1984)).”
ואם כן, כאמור, לא את השתכרות הצדדים בלבד עלינו לבחון לצורך חישוב ראוי של סך המזונות, אלא את הכנסתם הפנויה.
בנדון נקבע כי המערערת נדרשת לשכירת דירה בעלות של 5,500 ₪ ואילו המשיב נדרש לשכירת דירה בעלות של 3,000 ₪. בית משפט קמא מצא בנסיבות אלו יש לקבוע עלות רעיונית של מדור בשיעור של 4,000 ₪, ואולם עדיין נמצא כי המערערת בפועל מוציאה 5,500 ₪ לחודש לשכירות דירה, ולטעמנו אכן מדובר בסכום ראוי לדירה בה אמורים להתגורר המערערת ושלושת ילדיה גם יחד. המשיב אומנם מוציא סך נמוך יותר על שכירות ואולם הסיבה היא שהוא שוכר דירה בת חדר וחצי שוודאי אינה מתאימה להלנת שלושת הילדים באופן קבוע וביחד. לפיכך, ממשכורתה של המערערת יש להפחית לצורך חישוב יחסי ההשתכרויות הפנויות של הצדדים, סך של 5,500 ₪ מה שמביא אותנו להשתכרות פנויה של 3,400 ₪ (8,900-5,500), ואילו השתכרותו הפנויה של המשיב היא בשיעור של 3,250 ₪ (7,250-3,000).
ניתן לומר, אפוא, כי עסקינן בזוג הורים שהשתכרותו הפנויה מצומצמת ביותר וכמעט שווה (3,400 ₪ אל מול 3,250 ₪ כאשר ניתן לראות מדי חודש שינויים כאלה ואחרים בהשתכרויות הצדדים בטווחי ההפרש הזעיר הנזכר).
בהמשך לכך איננו סבורים כי יש מקום להתערב בצרכי הקטינים כפי שנקבעו על ידי בית המשפט – 1,600 ₪ לקטינה ע. קודם להגיעה לגיל 6, ו – 2,250 ₪ לכל אחד מהקטינים אחר הגיעו לגיל 6.
הפערים בין צרכי הקטינים קודם לגיל 6 ולאחר גיל 6 ברורים – כידוע, קודם לגיל 6 מחויב ע”פ הדין האישי הנוהג אך ורק האב לשאת בצרכים ההכרחיים של הקטין לפיכך צרכי הקטין המחושבים מצומצמים אך ורק לצרכיו ההכרחיים כאשר ביתרת הצרכים נושאים ההורים על פי יכולותיהם (וראו לעניין זה , כדוגמה – תמ”ש (נצרת) 5151/06 ש.א. נ’ א.א (2008) – “…השימוש בפסיקת המינימום הינו עיוור צבעים ודתות. שכן צרכי הבסיס של ילד אינם משתנים רק בשל השתייכותו הדתית. סכום המינימום אינו אלא תחשיב ממוצע של צרכי קיום ברמת המינימום שבלעדיהם אין קיום אנושי לקטין”- ההדגשה שלנו), מאידך לאחר גיל 6 חבים ההורים שניהם יחדיו במכלול צרכיו של הקטין אף מעבר לצרכיו ההכרחיים ומתוך שכך סכום הצרכים גבוה יותר.
בהינתן כי אלו העובדות הנדרשות לתחשיב המזונות, נעבור לתחשיב גופו, כאשר עלינו לזכור כי אף אם בבסיס התחשיב עומד חישוב אריתמטי מסוים עדין דומה על בית המשפט לבחון את הנסיבות הכוללות, להתייחס ליכולותיהם האמתיות של ההורים, לברר מי הנושא בעיקר נטל גידול הילדים אף במנותק מחלוקת זמני השהות ועוד. מילים אחרות – המבקש להגיע לפסיקת מזונות ראויה לא יקיש רק במקשי ה”מחשבון” אלא יוסיף ויאחז בחידוד ה”מחשבה” תוך שהוא נותן מבטו אל התמונה המשפחתית בכללותה. החישוב האריתמטי אכן יכול לשמש כעוגן, כמגדלור וכמתווה לדרך חישוב ואף ראוי שכך יעשה על מנת שלא נמצא עושים את מלאכתנו כלאחר יד ועל דרך הניחוש וההשערה עד שאין קורא, או אפילו בעל הדין, מבין מה הדרך בה אחזנו לחישוב שיעור החיוב, ואולם אין די בו – וכפי שאמרנו בעניין בעמ”ש 11623-07-17 (מחוזי מרכז) ש’ נ’ ש’ (2018):
“יש מקום, לטעמנו, לתחושתו של השופט באשר לזהות ההורה עליו מוטל עיקר הנטל בגידול הקטינים ומתוך כך לשקלול – לאו דווקא מתמטי מדוייק – של הפרמטרים הנזכרים וזאת מתוך הנחה כי – כדוגמה בלבד – אפשר שגם אם יחס זמני שהיית הקטינים אצל ההורים עומד על 70% אצל האחד ו – 30% אצל האחר, הרי שההורה שהקטינים מצויים עמו מירב הזמן משקיע בעניינם השקעה גבוהה יותר באופן ניכר מהשקעתו של ההורה האחר שמתבטאת לא רק באותו יחסי מתמטי אחוזי של זמני השהייה– הכל כמובן תלוי נסיבות.”
ובדומה הבהיר כב’ הש’ ע. פוגלמן בעניין בע”מ 919/15 עצמו –
“אין מדובר בנוסחאות אריתמטיות נוקשות הקושרות בין הכנסות ההורים להיקף המשמורת הפיזית הנתונה הנתונה לכל מהם ולבין שיעור המזונות . פסיקת מזונות לעולם לא תסמוך על “המספרים היבשים”…הקביעה תהיה נטועה תמיד במכלול נסיבות העניין כששיקול העל המנחה אותה הוא טובת הילד ורווחתו בבתי שני ההורים ” (ועוד ראו לעניין זה – עמ”ש (חי) 60567-12-21 א. נ’ ב. (2022))
מכאן נבוא לחישוב והערכת צרכי הקטינים.
חישוב חיוב המשיב במזונות הבת ע. קודם הגיעה לגיל 6 (מזונות קטני קטינים)
בכל הקשור לבת ע. אנו יודעים במדוייק ואופן ברור את יחס זמני שהותה עם כל אחד מההורים – יחס זמני השהות עמה והוא 6 ימים בסבב של 14 יום למשיב (ימי ב’ וד’ בכל שבוע ושני לילות כל שבועיים בסוף השבוע) לעומת 8 ימים למערערת.
לפיכך חיובו של המשיב במזונותיה עד הגיעה לגיל 6, שבו החיוב הוא חיוב מוחלט המוטל על האב היהודי על פי הדין האישי, יעשה באופן הבא –
סך המזונות הוא 1,600 ₪ כאשר ע”פ יחס זמני השהות בהם שוהה הקטינה עם המשיב הוא 6 ימים מתוך 14 נמצא כי הוא נושא ב 685 ₪ במעוגל מצרכיה ( 6/14*1,600=685 ₪), כך שנותר לו לשאת בעוד 925 ₪ (1,600-685).
זאת ועוד – בכל הקשור למדור הרי שחלקה של הקטינה הוא 1/3 מעלות המדור של כל הילדים (3 ילדים). עלויות מדור של שלושה ילדים הם, כפי שהוערך בפסיקה – 50% מדמי שכירות המדור (וראו לעניין זה – ע”א 52/87 הראל נ. הראל (1989); ע”א 764/87 אוהר נ. אוהר (1987); תמ”ש (ירושלים) 56446-06-16 י’ נ. יו’ (2017)), לפיכך מחצית מדמי שכירות בסך 5,500 ₪ עולים כדי – 2750 ₪ ושליש מהם, כ – 915 ₪ נדרשים לבת ע., מהם נושא המשיב בסך של כ – 400 ₪ מעוגל, שכן הקטינה לנה עמו 6/14 מימי השבוע (915*6/14). סך זה בצירוף חיוב מזונות של 925 ₪, מגיע כדי 1325 ₪, ואולם בהתייחס לכך שעל פניו עיקר הטיפול בקטינים מוטל לשכמה של המערערת חיובו של המשיב במזונותיה בשיעור של 1,500 ש”ח הוא סביר וראוי ואין מקום של ממש להתערב בו (מה גם שהמשיב לא ערער על חיובו זה).
נוסיף ונבחן, אפוא, מהו שיעור החיוב הראוי למזונותיה של ע. לאחר הגיעה לגיל 6 וביחס לאחיה האחרים שאף הם עברו את גיל 6 (הגדול לי. יליד 11/04 הוא בגיר אשר שיעור חיובו הוא שליש משיעור החיוב לקטין רגיל).
ובכן בעניין זה ובהינתן שהקטינים עצמם שוהים אצל שני ההורים (אף כי קיימת מחלוקת מהותית בין ההורים לעניין זמני השהות של הילדים הגדולים ל. ולי. אצל כל אחד מההורים) נקבע סך צרכיהם החודשי של כל קטין על 2,250 ₪ שהוא סכום מזונות סביר לקטין הנדרש לשני בתים (וראו לעניין זה – רמ”ש (מרכז) 59188-10-18 נ. נ’ נ. (2018); עמ”ש 4202-02-20 (מרכז) ש.מ נ’ ח.י.מ (2020); עמ”ש (חיפה) 56600-10-18 פלוני נ’ פלונית (2019); עמ”ש (מרכז) 65692-11-19 ד.ס נ’ ל.צ (2020) ועוד רבים אחרים).
חלקו של המשיב במזונותיהם של הקטינים הוא מחצית מסך צרכיהם כיון, שכאמור, יחס ההשתכרות הפנויה של הצדדים זהה, לפיכך על המשיב לשאת ב 1,125 ₪ עבור כל קטין (2,250/2 ₪) וכאמור חלקו של קטין במדור עומד על כ – 915 ₪ ועל פי יחס ההשתכרויות על המשיב לשאת במחצית סך זה היינו כ – 460 ₪ לכל קטין, לפיכך על המשיב לשאת במזונות כל קטין לרבות מדורו לאחר גיל 6 בשיעור של 1,585 ₪.
אלא שהמשיב נושא בחלק מעלויות כל ילד בעת שהיותו עמו.
הקטינה ע. שוהה עם המשיב 6/14 מהזמן לכן המשיב מכלכל אותה בעת שהייתה עמו בסך של 3,165 ₪ *6/14 = היינו כ – 1,350 ₪, כך שנותר לו לשאת במזונות הקטינה ע. בשיעור של 235 ₪ (1585-1350 ש”ח), אלא שלסברתנו נוכח העובדה שעיקר הטיפול בילדים ובכלל זה בקטינה נופל לשכמה של המערערת (בהיות ביתה הבית העיקרי של שלושת הילדים כפי שנקבע בפסק דינו של בית המשפט קמא) ראוי להעמיד את חיובו החודשי של המשיב בעניינה לאחר הגיעה לגיל 6 מעבר לכך, על סך 350 ₪ לחודש.
בכל הקשור לשני הילדים הנוספים הרי שעד להגיעם לגיל 18 או סיום לימודיהם התיכוניים ראוי לחייב את המשיב לשאת במזונותיהם בשיעור כדלקמן –
החיוב בגין בצרכי הקטינים בהתייחס ליחס ההשתכרויות הפנויות עומד, כאמור, על הסך של 1,585 ₪ לכל אחד, לרבות רכיב המדובר (ראו לעיל לעניין תחשיב צרכי ע.), כאשר מסך זה יש להפחית סכום שהמשיב מוציא לכלכלתם בעת שהייתם עמו. דא עקא, שביחס לילדים אלו כלל לא נקבע מתי ישהו עם כל אחד מהוריהם אלא נקבע באופן כללי כי בית האם יהיה ביתם העיקרי וכי הם ילונו אצל כל אחד מהוריהם לפי רצונם בהתחשב גילם. המערערת טענה כי הילדים ממעטים לשהות עם המשיב (ראו טענות באת כוחה בפרוטוקול הדיון מיום 20.12.23, עמ’ 1 ש’ 18) ואילו המשיב טען כי הם דווקא מבלים את עיקר זמנם אתו (ראו עמ’ 2 ש’ 6-15 לפרוטוקול הנזכר), זה טוען בכה וזו טוענת בכה.
אלא שלעניין זה אנו מקבלים את גרסת המערערת מכמה טעמים – ראשית, כעולה מהסכמת הצדדים בית המערערת ישמש ביתם העיקרי של הילדים, ממילא גם אם ימצא כי חלוקת הזמניים דומה הרי שעדיין , הצדדים עצמם הסכימו כי עיקר הבית וממילא אף עיקר צרכי הילדים יושתו לכתפי המערערת, ובוודאי כך הם הדברים כאשר אין לפנינו תסקירים או עדויות שמצב הדברים השתנה.
שנית, בהינתן שהמערערת שוכרת דירה מרווחת יותר, בה יכולים לשהות שלושת הילדים יחדיו, שעה שהמשיב שוכר דירה קטנה שמטיבה אינה מתאימה לשהיית שלושת הילדים יחדיו, הרי שיש להניח שהם שוהים פחות במחיצתו שהרי אינם יכולים לשהות עמו יחדיו (גם אם נתייחס לדירה כדירת 2.5 חדרים, כפי שעולה מחוזה השכירות שצורף על ידי המשיב, עדיין נראה שמדובר בדירה קטנה הדורשת לינת מי מהצדדים בסלון הבית דבר שיוצר מטיבם של דברים חוסר נוחות). בנתונים הנזכרים מצאנו לקבוע את שהיית שני הקטינים עם המשיב בשיעור של 4 ימים מתוך 14. לפיכך נמצא כי בעת שהייתו עם כל אחד מהם נושא המשיב ב 3,165 ₪*4/14 = 905 ₪ במעוגל, לפיכך נותר עליו לשאת ב 680 ₪ לכל קטין כולל צרכי המדור (1585-905 ₪).
ושוב – אין להסתפק בחישוב אריתמטי ועלינו להתחשב גם ביכולותיו הכלכליות המצומצמות של המשיב, לפיכך אנו קובעים כי עד הגיעה של הקטינה ע. לגיל 6 (שאז, כאמור, המשיב חב בעניינה במזונות בשיעור של 1,500 ₪) יעמוד חיובו בגין כל קטין נוסף עד גיל 6 על 300 ₪ בלבד וביחס לבן הבגיר על 100 ₪ לחודש,ואולם עם הגיעה של ע. לגיל 6, שאז החיוב במזונותיה יפחת ל- 350 ₪ בלבד, יעמוד החיוב לקטין ל. על 680 ₪ וללי., הבגיר, שליש מסך זה, היינו 230 ₪ במעוגל.
סיכום הדברים
שיעור המזונות בהם חב המשיב יהא כדלקמן –
חיוב המזונות והמדור לבת ע. עד הגיעה לגיל 6 יהיה כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא, היינו 1500 ₪ לחודש. עד הגיעה של ע. לגיל 6 יוסי ויישא המשיב בגין מזונות ל. ולי. בשיעור של 300 ₪, כאשר החיוב עבור לי. אחר הגיעו לגיל 18 או סיום לימודיו התיכוניים יעמוד על 100 ₪.
אחר הגיעה של ע. לגיל 6 יעמוד חיוב המזונות והמדור בגינה על 350 ₪, ובגין הקטין ל. על 680 ₪ ובגין כל ילד אחר הגיעו לגיל 18 או סיום לימודיו התיכוניים ע”פ המאוחר על 230 ₪ (לרבות ביחס לע. שאף לגביה אין סיבה ממשית שהשתתפות אחר לאחר גיוסה יעמוד על סך פחוּת מכך בהינתן שעיקר הוצאותיה מוטל על המערערת).
כלל החיובים הנזכרים יהיו החל מיום הגשת התביעה. המשיב ישלם את חוב העבר הנצבר בתשלומים חודשיים של 400 ₪ שיווספו לתשלום המזונות השוטף.
שאר החיובים יהיו כמפורט פסק דינו של בית משפט קמא (דוגמת החיובים בגין הוצאות רפואיות וחינוך, העברת קצבאות המל”ל וכו’)
מאחר והערעור התקבל בחלקו המשיב יישא בהוצאות המערערת בשיעור של 5,000 ₪.
הערובה שהופקדה על ידי המערערת תושב לידיה באמצעות באת כוחה.
ניתן לפרסום ללא פרטי הצדדים.
ניתן היום, י”ב טבת תשפ”ד, 24 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.
-128714510287000
21907521463000
ורדה פלאוט, שופטת, סגנית הנשיאה
צבי ויצמן, שופט
יעל מושקוביץ, שופטת
