לפני
כבוד השופט צ. ויצמן, אב”ד
כבוד השופטת י. מושקוביץ
כבוד השופטת צ. גרדשטיין פפקין
מערער
ט. ח.
ע”י ב”כ עוה”ד איריס צור
נגד
משיבה
ח. ג.
פסק דין
ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב’ הש’ נ. פישר) מיום 20.2.23 (תלה”מ 58012-12-18 ) שעניינו בתביעה לאכיפת פסק דין מיום 25.1.17 שניתן בתמ”ש 8126-11-13 ובתמ”ש 38835-11-16. במסגרת פסק דינו קבע בית המשפט את המתווה לאכיפת פסק הדין ומכאן ערעורו של המערער.
הנדרש לנדון
ביום 25.1.17 הגיעו הצדדים להסכם גירושין אשר קיבל תוקף של פסק דין. בין השאר הסכימו כי –
“במשך השנה הקרובה יעשה האב (המערער דכאן – הערה שלנו), על מנת לקבל אישורים מתאימים לפרצלציה במגרש עליו בנוי בית הצדדים. ובאופן כזה, שברור יהיה שהאישה והילדים ממשיכים להתגורר בבית, וככל שתתאפשר פרצלציה חלקו האחר של המגרש, ייוחד לזכותו של האב.
ככל שלא יעלה בידי האב להשיג אישורים מתאימים, כי אז מוסכם כי האם והילדים יישארו להתגורר בבית והזכויות של הנתבע בבית האמור יעברו על שמה ולזכותה של האישה.
ככל שאכן ניתן לבצע פרצלציה כי אז יופרד המגרש כך שהאם תהה (כך במקור – הערה שלנו) הבעלים של החלק עם בית הצדדים, והאב יהיה בעליו של החלק האחר. ככל שהפרדה זו תדרוש תשלומי איזון כי אז ישמש חוב העבר בגין המזונות אותו חב האב לאם, כולו או חלקו לתשלום כאמור.
ככל שלא ניתן יהיה לבצע פרצלציה מוסכם כי זכויותיו של האב במגרש יעברו על שמה ולזכותה של האם וזאת בתמורה לביטול חוב העבר, ולהיוון מזונות העתיד”.
ביום 25.02.18 הסכימו הצדדים על מתן אורכה בת 6 חודשים למועד שנקבע בפסק הדין מיום 25.1.17. בנוסף, הובהר על ידי ביהמ”ש כי לא תינתנה אורכות נוספות “וככל שלא יושלם ההליך יבוצע פסק הדין המוסכם, ככתבו וכלשונו” (פרוטוקול מיום 25.2.18, עמ’ 12).
ביום 16.4.18 התקבלה חוות דעת שמאי, מומחה מטעם בית המשפט לעניין שווי הנכס ושווי המגרשים ככל שיתאפשר ביצוע הפרצלציה.
בהחלטה מיום 16.05.19 התבקש השמאי, ליתן חוות דעתו לשאלה האם בוצע הליך הפרצלציה והאם ניתן לממש את פסק הדין מיום 25.01.17. המומחה הגיש את חוות דעתו ביום 8.7.19 ובה נקבע, בין השאר, כי נכון ליום 07.07.19 לא הושלמו ההליכים ליישום הפרצלציה, וכי נוכח העובדה שחלפה שנה ממועד הגשת התשריט לוועדה, ייתכן והתשריט שהוגש אינו רלוונטי וייתכן כי הועדה תדרוש תנאים חדשים ליישום הפרצלציה.
אלא שאף בחלוף הזמן הפרצלציה לא בוצעה ולמעשה ההליך לא הושלם עד היום.
מתוך שכך הגישה המשיבה את תביעתה לאכיפת פסק דין במסגרתה עתרה לביצוע הסעד הנזכר בפסק הדין ולפיו זכויותיו של המערער במגרש תועברנה לידיה כנגד ויתורה על חוב מזונות העבר והיוון המזונות עתידיים. המשיבה הוסיפה והסבה את שימת הלב לכך שלאורך כל התקופה מאז התגלע הסכסוך בין הצדדים היא זו הנושאת בתשלומי המשכנתא החודשיים על בית המגורים, כמו גם נושאת במלוא התשלומים לילדים לרבות תשלום מחציות שאמור היה המערער לשאת בהן. בכל הנוגע להליך הפרצלציה טענה, כי המערער לא טרח לבצע את הפעולות הנדרשות על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה לצורך חלוקת המגרש ובכללן – רישום זכות מעבר בספרי המקרקעין למגרש העורפי מהחלק המערבי של המגרש החזיתי ורישום החלוקה המוצעת בספרי המקרקעין. פעולות שהמערער נמנע עד כה מלבצען. מלבד פעולות אלה יש לבצע פעולות נוספות בהתאם לקובץ נהלי האגף לרישום והסדר מקרקעין של רשות מקרקעי ישראל ובהתאם להוראות פרק ד’ לחוק התכנון והבניה התשכ”ה – 1965 ובכללן, צירוף אישורי מיסים ואגרות ככל שחלים על המקרקעין.
המערער טען, מאידך, כי כל שנדרש ממנו על פי פסק הדין היה להמציא אישורים לצורך עריכת הפרצלציה ואלו הומצאו על ידו. לגרסתו פסק הדין לא מחייב אותו לבצע רישום בעלויות נפרדות במגרש והוא אינו יכול לבצע רישום כזה טרם יערכו הצדדים התחשבנות כספית ביניהם. כך גם לא ניתן לבצע רישום בעלויות של כל אחד מהצדדים, כל עוד קיימת ורשומה משכנתא על המגרש. לדבריו המשיבה עושה שימוש בלעדי בבית הצדדים מזה מספר שנים ותשלומי המשכנתא המשולמים על ידה משולמים עבור חלקה במגרש כולל חלקה בבית המגורים וביחס לחלקו שלו הרי שבהתאם לפסק הדין תשלומים אלו יקוזזו מתשלומי האיזון שעל התובעת לשלם לו.
כך טען המערער כי הליך הפרצלציה הסתיים מבחינה תכנונית ואין מניעה לרישומו בספרי המקרקעין לאחר ביצוע התחשבנות בין הצדדים. המערער הוסיף וטען כי אין לבצע כל קיזוז או היוון של תשלומי המזונות העתידיים שכן השתנו הנסיבות והילדים שוהים אתו כמעט מחצית מהזמן.
פסק דינו של בית משפט קמא
בית המשפט נתן דעתו לחוות דעת המומחים שמונו על ידו, הן לחוות דעת השמאי והן להבהרת מומחה נוסף מטעם בית המשפט, כונס נכסים שמונה על ידי בית המשפט, עו”ד יעקב בראל, ולפיה הפרצלציה כרוכה בתשלום מקדמי למנהל בסכום של 150,000-200,000 ₪, והבהרתו כי “האפשרות הישימה והמתאימה הינה לפיו חלק הבעל במקרקעין יועבר לאישה באמצעות כונס נכסים” (וראו עמדתו זו אף בפרוטוקול הדיון מיום 19.5.20, עמ’ 21 מול שורות 11-20 לפרוטוקול). נוכח חוות דעת שני המומחים, כמו גם עדויות הצדדים עצמם, התרשם בית המשפט, כי אין בידי המערער כל נימוק המסבר את הדעת מדוע במשך 4 שנים לא התקדם עם הליך הפרצלציה כפי שהתחייב בהסכם שאושר בין הצדדים.
בית המשפט קבע כי הוכח, שהמערער לא פעל לצורך קידום הליך הפרצלציה וזו לא הושלמה בהתאם לסד הזמנים אשר התחייב לו בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין. בית המשפט דחה את טענת המערער כי כוונת הצדדים בהסכם הייתה כי חלה עליו האחריות לקבל את האישורים בלבד, וקבע, כי מעיון בהסכם עולה כי הסכמות בעניין חלוקת המגרש היו שלובות בהסכמות לעניין תשלום מזונות הקטינים, כאשר מטרת ההסכם הייתה להביא לסיום כלל המחלוקות בין הצדדים והפרדה פיזית בניהם. עוד עמד בית המשפט על כך שלאחר שאושר ההסכם ניתנה למערער שהות של שישה חודשים נוספים לפעול לצורך קידום הפרצלציה (ולא רק לצורך הצגת אישורים מתאימים), וגם אחר שחתמה המשיבה על הנדרש לא עשה המערער דבר לצורך קידום ההליך במשך כ-3.5 שנים נוספות. בית המשפט מצא, אף בהתבסס על חוות הדעת של המומחים כאמור, כי הליך הפרצלציה אינו ישים במקרה זה וכרוך בעלויות גבוהות, כפי שגם היה ידוע למערער. עוד קבע בית המשפט כי בחודש נובמבר 2019, עת הגיש כונס הנכסים את חוות דעתו לבית המשפט, ניסה כונס הנכסים לברר עם המערער האם הוא יכול לעמוד בעלויות הגבוהות של ביצוע הפרצלציה ולא זכה למענה.
לפיכך מצא בית המשפט להורות כי יש לפעול בהתאם להסכם הגירושין ולהורות כי זכויותיו של המערער במגרש יעברו על שם המשיבה כנגד מחיקת חוב מזונות העבר של האב והיוון מזונות העתיד.
בית המשפט הוסיף וחייב את המערער בהוצאות משפט בסך של 10,000 ש”ח
תמצית טענות המערער
שגה בית המשפט בקביעתו כי המערער לא פעל בשקידה ראויה לצורך השגת האישורים לצורך ביצוע הפרצלציה. כך גם לא הייתה כל חובה על המערער לבצע את הפרצלציה אלא אך ורק להשיג את האישורים לצורך ביצועה. כך שגה בית המשפט בקביעתו כי הליך הפרצלציה הוא סבוך ויקר שכן בנסיבות העניין ניתן לבצעו בדרך עקיפה פשוטה. שגה בית המשפט בהתעלמו מחוסר שיתוף הפעולה של המשיבה. כך שגה בית המשפט בקביעתו כי המשיבה חתמה על התשריט שהוגש לוועדת תכנון ובניה.
תמצית טענות המשיבה
הוסכם על הצדדים בהסכם הגירושין כי המערער ישלים את הליך הפרצלציה תוך שנה שאם לא כן תקבל המשיבה את זכויותיו במגרש כנגד ויתור על מזונות שלושת ילדיהם לעבר ולעתיד. אם היה ספק באשר לפרשנותו של הסכם זה, הרי שהדברים הובהרו במסגרת ההליך בתיק תמ”ש 38835-11-16 בפרוטוקול הדיון מיום 25.2.18, לפיהם על המערער הוטל להשלים ההליך בכללותו, היינו לא רק להמציא האישורים הנדרשים אלא אף מעבר לכך עד לרישום החלוקה תוצאת הפרצלציה.
גם אם תמצי לומר כי יש ממש בטענת המערער, וכי חובתו התמצתה אך ורק בהמצאת האישורים לביצוע הפרצלציה, דבר, שכאמור, אינו עולה עם שורת ההיגיון בנסיבות העניין, הרי שהמערער לא עמד בחובתו זו גם אחר שניתנה לו אורכה עד ליום 1.5.18. גם לאחר מועד זה, אף שקוימו לפני בית המשפט לא פחות מ- 4 ישיבות, לא מצא המערער במהלך פרק הזמן שהיה לו לקדם ולהשלים את עניין הפרצלציה כנדרש ובכלל זה לא טרח בהגשת התוכניות החתומות לצורך קידום הפרצלציה.
יתר על כן, המערער הצהיר כי אין ביכולתו הכלכלית להפקיד ערבות בתיק הערעור לפיכך לא ברור כיצד יישא בעלויות הפרצלציה גם אם לסברתו עליו לשאת רק בחלקו שלו בעלויות אלו.
בניגוד לטענות המערער, המשיבה שיתפה עמו פעולה; כך חתמה על תשריט החלוקה שהוגש לוועדה עובר להחלטתה מיום 1.5.18, חתמה על תשריט מעודכן מיום 5.7.19, אף שעבר המועד שהוקצה למערער לצורך סיום הליך הפרצלציה, חתמה על התוכניות הנוספות שהוגשו לה (ראו מייל מיום 7.7.19 מוצג 6 לנספח ז’ לערעור, ומכתב באת כוחה מיום 21.8.19 שם, מוצג 7).
אין כל ממש בטענות המערער לאפשרות של פיצול המגרש בהליך חלופי של חלוקה פנימית. הסכמת הצדדים נגעה להליך פרצלציה ולא לכל הליך אחר חלופי אפשרי. לבד מכך כונס הנכסים שמונה על ידי בית המשפט הבהיר כי ההליך המוצע על ידי המערער הוא ארוך ויקר ואין מקום לקבלו בנדון.
****
אחר שבחנו את טענות הצדדים מצאנו לדחות את הערעור מכוח סמכותנו על פי הוראת תקנה 148 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע”ט -2018 וזאת אחר שמצאנו כי אין מקום להתערב בעובדות שנקבעו על ידי בית משפט קמא ובקביעותיו המשפטיות העולות בקנה אחד עם העובדות ועם הוראות החוק.
מעבר לנדרש נוסיף בקיצור מילין כי שוכנענו, כפי שנקבע פוזיטיבית על ידי בית משפט קמא, אשר סייע לצדדים בגיבוש הסכם הפשרה, בדיון מיום 25.1.17, כי הוסכם על הצדדים שהמערער הוא זה אשר ישלים את הליך הפרצלציה מראשיתו ועד וסופו שאם לא כן אין כל תכלית להסכם שנחתם ביניהם. קביעה זו אף עולה בקנה אחד עם החלטת בית משפט קמא מיום 25.2.18 המורה למשיב להשלים את ההליך – רוצה לומר, את הליך הפרצלציה במלואו – תוך פרק זמן נוסף עד ליום 1.5.18 וככל שזה לא יעשה יבוצע פסק הדין ככתבו וכלשונו, רוצה לומר – “כי זכויותיו של האב במגרש יעברו על שמה ולזכותה של האם וזאת בתמורה לביטול חוב העבר, ולהיוון מזונות העתיד”.
הדברים עולים מפורשות מתוך הכתובים והגיונם בצדם – כוונת הצדדים הייתה להיפרד זה מעל זו אם בדרך של פרצלציה – הפרדת מגורים על המגרש – כנגד המשך תשלום מזונות הילדים ואם בדרך של העברת זכויות המערער למשיבה במגרש כנגד ויתור על חובות המזונות. מעת שכשלה דרך הפרצלציה ממילא נותר הסעד של העברת הזכויות במגרש למשיבה כנגד ויתור חוב המזונות של המערער.
הרבה מעבר לנדרש נאמר, כי גם אם הייתה מתקבלת טענת המערער כי כל שהיה עליו להציג הם האישורים הנדרשים לביצוע פרצלציה, הרי שאף זה לא נעשה בפרק הזמן שנקצב על ידי בית המשפט וממילא אף מטעם זה יש לקיים את הסעד הנזכר בפסק הדין. לעניין זה יאמר כי לא מצאנו כל ממש בטענות המערער לאי שיתוף פעולה מצד המשיבה – היפוכם של דברים, מתוך הראיות שהובאו בנדון, וכפי שנקבע על ידי בית משפט קמא, עולה באופן ברור, כי זו חתמה על התשריט הנדרש ואף על התוכניות הרלבנטיות.
עוד נוסיף כי ההליכים בין הצדדים החלו כבר בשנת 2011. למעט תקופה קצרה בה ביקשו הצדדים לחזור ולנסות ליישב הסכסוך ביניהם, הרי שבמשך השנים, ולמעט סכום זניח יחסית, המערער אינו נושא בתשלומי המזונות או בתשלומי המשכנתא או תשלומים כלשהם בהם הוא מחוייב. המשיבה היא הנושאת בכלל התשלומים הנדרשים לשלושת ילדיהם הקטנים.
המערער אף אינו נושא בסכומים בהם חוייב במסגרת ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין ביום 25.1.17, ולמעשה מבקש כעת להנות מהמקרקעין אותו רכשו בני הזוג יחדיו בשנת 2007, בסך של 147,000 דולר, כשחלק משמעותי מהתשלום עבור המקרקעין שולם באמצעות משכנתא, אשר מאז פרוץ הסכסוך משולמת בעיקרה על ידי המשיבה.
נוכח האמור, מצאנו, כי לבד מהעובדה כי יש לקבל את הערעור נוכח ההסכם בין הצדדים שקיבל תוקף של פסק דין ופרשנותו הסבירה, יש לקבלו אף נוכח התנהלות הצדדים ומטעמים של צדק; לא מצאנו לקבל את עמדת המערער לפיה, מבקש הוא להנות משתי החלופות שהוצעו לו גם יחד ולאחוז במקל משני קצותיו.
למערער הוצגו שתי חלופות, האחת, לבצע את הליך הפרצלציה (או לגישתו, לפעול על מנת לאפשר קיומו של הליך זה) ולצד זאת לשלם את מזונות ילדיו, או לחילופין, לוותר על חלקו במקרקעין כנגד ויתור על חובות העבר והיוון מזונות לעתיד. המערער מאז שקיבלה הסכמת הצדדים תוקף של פסק דין, בחר שלא לשלם את מזונות ילדיו ולא את תשלומי המשכנתא, כאילו תומך הוא באכיפת הסכם היוון המזונות. לטעמנו, באם אכן היו פיו וליבו של המערער שוים שומה היה עליו לפעול להשלמת הליך הפרצלציה אף אילו סבר, כי אין עליו חובה לעשות כן. אלא שככל הנראה, לבד מרצונו של המערער לבצע את הליך הפרצלציה, אין לו את האפשרות לעשות כן, ומשכך, בחר ב”שב ואל תעשה” תוך שהוא עושה דין לעצמו, לא מקדם את הליך הפרצלציה ובוחר שלא לשלם כל תשלום – לא עבור המקרקעין ולא עבור מזונות ילדיו. במצב דברים זה, בו מצויים אנו למעלה מחמש שנים לאחר שניתן פסק הדין שאישר את ההסכם בין הצדדים, כאשר השלמת הליך הפרצלציה אינה קרובה, והדברים נאמרים בלשון המעטה, הגיעה העת להורות על אכיפת ההסכם כפי שנקבע על ידי בית המשפט קמא עוד בשנת 2017.
מכלל האמור הערעור נדחה.
המערער יישא בהוצאות המשיבה בסך של 5,000 ₪.
סכום ההוצאות ישולם מתוך הערובה שהופקדה לידי המשיבה וזאת כנגד פרטים שתמסור למזכירות.
יתרת הערובה תושב למערער באמצעות באת כוחו.
ניתן לפרסום ללא פרטי הצדדים.
ניתן היום, ט”ז טבת תשפ”ד, 28 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.
צבי ויצמן, שופט
אב”ד
יעל מושקוביץ, שופטת
צבייה גרדשטיין פפקין, שופטת
