לפני
כבוד השופטת שני כ”ץ
תובעים:
1. ה’ כ’
2. ש’ כ’
ע”י ב”כ עוה”ד אדם ברמן
נגד
נתבע:
ה’ כ’
ע”י ב”כ עוה”ד איל מנחם
החלטה
לפני תביעה לפירוק שיתוף בדירת אמם המנוחה של הצדדים. הצדדים מסכימים למתן צו לפירוק השיתוף, אולם חלוקים באשר לאופן פירוק השיתוף.
תמצית העובדות הצריכות לעניין:
הצדדים הינם ילדיה ויורשיה של המנוחה, הגב’ ש’ כ’ ז”ל (להלן: “המנוחה”), אשר הלכה לבית עולמה ביום 2021.*.*.
צו לקיום צוואת המנוחה מיום 8.5.2014, ניתן ביום 15.8.2021, במסגרתו ירשו הצדדים, בין היתר, את זכויותיה של המנוחה בדירה ברח’ (—), הידועה כגוש (—) חלקה (—) (להלן: “הדירה”).
בין הצדדים מתנהלים, בעת הזו, תובענות נוספות בקשר עם חלוקת עיזבון המנוחה – תמ”ש 28533-11-21 הכרוכה אחר עתירתו של מר ה’ כ’, הנתבע בהליך זה, למתן צו עשה לשחרור כספי עיזבון המנוחה; ת”ע 37900-05-22 שעניינה עתירת מר ה’ כ’ למינוי בא כוחו למנהל עיזבון המנוחה ות”ע 29918-05-22 במסגרתה עותר מר ה’ כ’ לסילוק ידו של התובע 1 מהדירה.
בכתבי טענותיהם ובדיון שהתקיים ביום 11.5.2022 (להלן: “הדיון”), הביעו הצדדים הסכמתם למתן צו לפירוק שיתוף בדירה, אלא שהצדדים חלוקים באשר לאופן פירוק השיתוף.
אחר שבדיון לא עלה בידי בית המשפט להביא הצדדים לידי הסכמה בסוגיה זו, ניתנה החלטה בדבר הגשת עיקרי טיעון מטעמם לשם הכרעה בתובענה.
תמצית טענות הצדדים:
התובעים עותרים לפירוק השיתוף בדירה בדרך של התמחרות פנימית בין היורשים לאור הוראות סעיף 113 לחוק הירושה, תשכ”ה-1965 (להלן: “חוק הירושה” ו/או “החוק”). יצוין, כי התובע 2 גילה רצונו לרכוש את הדירה.
הנתבע ביקש בכתב הגנתו להורות על פירוק השיתוף בדירה בדרך של פרסום ומכר בשוק החופשי, ללא מתן עדיפות למי מהיורשים. ואולם, בעיקרי הטיעון מטעמו, שינה מעמדתו והסכים כי הוראות חוק הירושה חולשות על פירוק השיתוף בדירה; לצד זאת עתר הנתבע לקביעת מנגנון הפירוק על דרך של עריכת התמחרות ומתן זכות לצד חיצוני להשתתף בה, אך לאפשר ליורשים להיות נוכחים בהתמחות ולהשוות להצעה הגבוהה ביותר. בכתב הגנתו ובדיון הביע גם הנתבע רצונו לרכוש את הדירה.
הנתבע הוסיף וטען, כי התובעים השתלטו על הדירה וגרמו לה נזקים על מנת להפחית שוויה ובמטרה “להבריח” קונים או שוכרים אפשריים; נוכח האמור, עתר הנתבע, ביום 17.5.2022, חצי שנה לאחר הגשת התובענה לפירוק השיתוף בדירה ולאחר הדיון בתובענה דנן, למינוי מנהל עזבון.
דיון והכרעה:
פירוק שיתוף של נכס מקרקעין יכול להיעשות תחת שתי מסגרות משפטיות – הראשונה, על פי דיני הירושה והשנייה, על פי הוראות חוק המקרקעין.
כאשר עסקינן בפירוק שיתוף במקרקעין בנכס שהתקבל בירושה, המנגנון של פירוק שותפות בנכסי עזבון לפי חוק הירושה, קודם להפעלת המנגנון של פירוק שיתוף על פי חוק המקרקעין, אלא אם כן יוכח שהעיזבון כבר חולק (ר’ 535/85 שם טוב נ’ צוק פ”ד לט (4) 755; (ת”א) 58790/97 אלי חנינה נ’ משה שמחה (פורסם בנבו)); תמ”ש (משפחה תל אביב-יפו) 42557-09-20 מ’ ר’ נ’ צ’ ר’ (נבו 08.08.2021); ע”א 513/82 רייזמן נ’ וושצ’ין, פ”ד לז(2) 813)).
בענייננו, אין מחלוקת בין הצדדים, כי פירוק השיתוף צריך שיערך בהתאם להוראות חוק הירושה החלות בעניין (ר’ לעניין זה גם סעיף 7 לעיקרי הטיעון מטעם הנתבע).
באין הסכם בין היורשים לחלוקה העיזבון, כבמקרה שלפנינו, יחולקו נכסי העזבון בין היורשים על פי צו בית המשפט. לעניין נכסים שאינם ניתנים לחלוקה, קובע סעיף 113 לחוק הירושה את מנגנון החלוקה:
“(א) נכס שאינו ניתן לחלוקה ונכס שעל ידי חלוקה היה מאבד שיעור ניכר מערכו, לרבות יחידה בחקלאות, בתעשיה, במלאכה או במסחר, ולמעט משק חקלאי שסעיף 114 חל עליו — יימסר ליורש המרבה במחירו, ובלבד שלא יפחת ממחיר השוק; הסכום שהציע אותו יורש ייזקף על חשבון המגיע לו מן העזבון, ואם עלה על המגיע כאמור, ישלם היורש את הסכום העודף.
(ב) לא הסכים אף יורש אחד לרכוש את הנכס כאמור בסעיף קטן (א) יימכר הנכס ודמי המכר יחולקו.
(ג)בית המשפט רשאי להורות שהמכירה תהיה בדרך שנכסים כאלה נמכרים בהוצאה לפועל או בדרך אחרת שיקבע, ורשאי הוא לקבוע את תנאי התשלום לפי סעיף קטן (א) ותנאי תשלום דמי המכר לפי סעיף קטן (ב).”
מכאן, כי “דרך המלך” לביצוע פירוק שיתוף בדירת עזבון בהעדר הסכמה בין כל היורשים, ובהעדר אפשרות לחלוקת הנכס בעין, היא עריכת מכירה פנימית של הנכס בין היורשים, כך שהנכס יימסר ליורש המרבה במחיר, ובלבד שלא יפחת ממחיר השוק.
רק במידה שאף אחד מהיורשים לא הסכים לרכוש את הנכס כאמור בסעיף 113(א) לחוק הירושה, יש לפעול בדרך של מכירה חיצונית, וכספי המכר יחולקו כאמור בסעיף 113(ב) לחוק הירושה.
בנוסף, כלשון סעיף 113(ג) לחוק הירושה, כאשר נוקטים בהליך של התמחרות חיצונית, מוקנה לבית המשפט שיקול דעת להורות האם המכירה החיצונית תתבצע בדרך שנכסים כאלה נמכרים בהוצאה לפועל, או בדרך אחרת שייקבע.
הנה כי כן, ניתן ללמוד מסעיף 113 על עדיפות לרכישת דירת עזבון על ידי יורש המרבה במחיר, על פני צד ג’ ברכישת אותה דירה. יפים לעניין זה דבריו של כב’ השופט זגורי בת”ע (משפחה טבריה) 14335-03-09 פלונית ז”ל נ’ האפוטרופוס הכללי במחוז חיפה והצפון (פורסם בנבו 7.8.2011):
“עדיפות זו מהווה מעין ‘זכות קדימה’ קולקטיבית של כל היורשים (ללא עדיפות למי מהם) על פני רוכשים חיצוניים.
‘זכות קדימה קולקטיבית’ זו שונה ונחותה מזכות הקדימה האינדיבידואלית הקבועה בסעיף 114 לחוק הירושה לענין עדיפות של יורש היכול לקיים משק חקלאי על פני יתר היורשים וקל וחומק כאשר מדובר בבן זוג (סעיף 114(ג) לחוק הירושה). ברם, אין לומר כי ‘זכות קדימה קולקטיבית’ אינה קיימת או כי היא נעדרת משמעות. תוצאת החלת סעיף 113 לחוק הירושה מביאה למעשה לכך, שמקום שמדובר בנכס שלא ניתן לחלוקה או מקום שהחלוקה גורמת לירידת ערך הנכס, קמה זכות קדימה ליורש המעוניין לרכוש הנכס במחיר השוק לעשות כן. זכות זו גוברת על זכותם של צדדי ג’ וגם על רצונו של מי מהיורשים כי הנכס יימכר לצד ג’ ולא למי מהיורשים”.
ההבחנה בין פירוק שיתוף לפי לחוק הירושה, במובחן מפירוק שיתוף לפי חוק המקרקעין, נדונה בהרחבה בפסק הדין בעמ”ש 49602-02-14 ר’ א’ א’ נ’ עיזבון המנוחה ח’ ס’ א’ א’, [פורסם בנבו] , 2017:
“בפירוק שיתוף לפי חוק המקרקעין, כאשר לא ניתן לבצע חלוקה בעין (לפי סעיף 39 לחוק) או רישום של המקרקעין כבית משותף (לפי סעיף 42), ברירת המחדל היא לפרק את השיתוף “בדרך של מכירת המקרקעין וחלוקת הפדיון” (סעיף 40(א)); אם כי, כאמור לעיל, עדיין מוקנה לבית המשפט שיקול דעת להורות על מכירה שאינה פומבית אלא מכירה הנעשית בדרך יעילה וצודקת אחרת, ובכלל זה התמחרות פנימית בין השותפים (סעיף 40(ב)). לעומת זאת, כאשר בית המשפט נדרש לחלק נכס (לרבות נכס מקרקעין) בין יורשים לפי חוק הירושה, קיים בחוק גופו שלב נוסף, המהווה מבחינת סדר העדיפויות שלב ביניים בין החלוקה בעין (לפי סעיף 112) לבין המכירה החיצונית של הנכס (לפי סעיף 113(ב)). שלב ביניים זה קבוע בסעיף 113(א) לחוק, לפיו: “נכס שאינו ניתן לחלוקה ונכס שעל ידי חלוקה היה מאבד שיעור ניכר מערכו… יימסר ליורש המרבה במחירו, ובלבד שלא יפחת ממחיר השוק”. הוראה זו ייחודית לחוק הירושה, שהלוא בפירוק שיתוף לפי חוק המקרקעין לא קיים שלב ביניים דומה (ע”א 199/69 מלמד נ’ הווארד, פ”ד כג(2) 210, 220; ד”נ 27/69 מלמד נ’ הווארד, פ”ד כד(1) 39, 41). בפירוק שיתוף במקרקעין, דרך המלך למכירת הנכס (אם לא ניתן לחלקו בעין או על ידי רישום בית משותף) היא המכירה הפומבית, וסטייה ממנה מסורה לשיקול דעת בית המשפט. לעומת זאת, כאשר נכזבה התוחלת לחלק את נכס העיזבון בעין לפי סעיף 112 לחוק הירושה, רכישת הנכס על ידי אחד היורשים אינה מסורה לשיקול דעת בית המשפט, אלא בידיו של כל יורש החפץ בכך זכות מוקנית לביצוע החלוקה בדרך של רכישת הנכס במחיר מרבי מבין המחירים שהציעו יתר היורשים, ולא מתחת למחיר השוק, כמצוות סעיף 113(א) לחוק. עומד על כך פרופ’ ויסמן, בספרו הנ”ל (עמ’ 311, 315):
“אינה דומה חלוקת נכסי עיזבון בין יורשים לחלוקת נכס שבבעלות משותפת שלא בין יורשים… בחלוקה של נכסי עזבון משותפים, הנעשית על פי הוראות חוק הירושה, תשכ”ה-1965, נקט המחוקק עמדה שונה מזו שנקט בחוק [המקרקעין]. ליורשים הוענקה זכות קדימה ברכישת נכסי העיזבון, בטרם יועמדו הנכסים למכירה פומבית”.
וכן פרופ’ דויטש, בספרו הנ”ל (עמ’ 609):
“גם בתהליך ההורשה למספר יורשים מתקיים הליך של חלוקה לגבי הזכות המשותפת בעיזבון, כמכלול. ליורשים לא נתונה זכות כלפי נכס ספציפי כלשהו, בטרם שלב החלוקה של העיזבון, וזכותם היא זכות באגד הנכסים כולם. בשלב החלוקה של נכסי העיזבון חלים כללים קרובים (אף כי לא זהים) לכללים אשר חלים ביחס לפירוק השיתוף מחוץ להליכי הירושה, ובראשם ההעדפה של חלוקה בעין של הנכסים. אם החלוקה בעין אינה אפשרית או ראויה, על פי הקבוע בסעיף 113 לחוק הירושה, תשכ”ה-1965, מתבצעת מכירה ליורש המרבה במחיר, או, אם לא קיימות הצעות לרכישה, מתבצעת מכירה לצד שלישי”.
בענייננו, אין חולק כי לא ניתן לחלק את הדירה בעין וכי הצדדים לא מעוניינים בכך. כמו כן, העיזבון טרם חולק. משכך, ולאור סעיף 113 לחוק הירושה, עומדת לכל אחד מהיורשים הזכות לקיים התמחרות פנימית ולרכוש את הזכויות בדירה, בכפוף לכך שהתמורה בגין הדירה לא תפחת משווי שוק.
הנתבע מבקש להסתמך בעיקרי הטיעון מטעמו על מנגנון פירוק השיתוף כפי שנקבע בפסק דינו של כב’ השופט א’ זגורי בתמ”ש (נצ’) 43961-03-12 ד.ב.צ. נ’ א.א. (פורסם בנבו, 10.6.2012) ומבקש כי בית המשפט יישם המנגנון שנקבע במקרה זה אף בנסיבות ההליך דנן (ר’ סעיפים 17-13 לעיקרי הטיעון).
דא עקא, שאין הנדון דומה לראיה. בתמ”ש 43961-03-12 לעיל, הדרך לפירוק השיתוף בנכס הוסדרה מפורשות במסגרת צוואת המנוח לגביה ניתן צו ירושה. במקרה שם קבע המנוח, כי הדירה לא תעבור להיות רשומה על שם מי מיורשיו, אלא היא תימכר והתמורה שתתקבל בעקבות המכירה תתחלק ביניהם בחלקים שווים. משכך, קבע כב’ השופט זגורי, כי נוכח הוראות הצוואה “איני נדרש כלל לשאלה, האם מדובר בנכס שיש לבצע בו פירוק שיתוף מכוח דיני הירושה או מכוח דיני המקרקעין, שכן הדרך הראויה להוציא לפועל את צוואת המנוח היא למנות מנהל עזבון אשר יבצע את הוראת סעיף 6(ג) לצוואה בכך שימכור הנכס לצד ג’ המרבה במחיר” (ההדגשה אינה במקור, ש.כ).
במקרה שלפנינו, צוואתה של המנוחה אינה כוללת הוראות בדבר חלוקת נכסי העיזבון, ולפיכך יש לחלקם בהתאם להוראות חוק הירושה.
ואם בכך לא סגי, הרי בתמ”ש 43961-03-12 לעיל עליו מבקש הנתבע להסתמך, קבע כב’ השופט זגורי, כי “בת”ע (טב’) 14335-03-09 ס.פ. קטינה ואח’ נ’האפוטרופוס הכללי במחוז חיפה והצפון [פורסם בנבו] (07/08/2011) ניתן המענה והפירוט הנדרש לאופן שבו יש לדון בתביעות מסוג זה”.
יוצא איפוא, כי אף מפסק הדין עליו מבקש הנתבע לתמוך עמדתו, עולה כי פירוק השיתוף בדירת העזבון צריך שיעשה תחילה בהתמחרות פנימית בין היורשים, ומכירתו ליורש המרבה במחירו, ובלבד שלא יפחת ממחיר השוק.
נוכח מכלול השיקולים שפורטו לעיל, לא מצאתי לקבל טענת הנתבע, כפי שנטענה לראשונה בעיקרי הטיעון מטעמו, כי עניינו נכנס בגדר המקרים לפיהם ראוי לערוך התמחרות פנימית עם מתן זכות לצד ג’ להשתתף בה.
באשר לעתירת הנתבע לעכב פירוק השיתוף בדירה עד להכרעה בתובענה למינוי מנהל עזבון וסילוק ידו של התובע מהדירה, בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי בעת הזו שלא להורות על צו מידי לפירוק השיתוף בטרם הוכרעה שאלת מינוי מנהל העיזבון.
מעבר לשיהוי המשמעותי בו נקט הנתבע עת הגיש בקשתו למינוי מנהל עזבון ב-17.5.2022, לאחר הדיון בתובענה דנן, הרי שאף לגופו של עניין לא מצאתי לקבל טענת הנתבע כי ביצוע פירוק השיתוף לפי סעיף 113 לחוק הירושה, חייב להתבצע על ידי מנהל עזבון דווקא. ודוק. סעיף 121(ב) לחוק הירושה קובע, כי כאשר “לא נתמנה מנהל עזבון, ינוהל ויחולק העיזבון על ידי היורשים לפי הוראות סימן זה”. סעיף 125 לחוק הירושה קובע, כי “על חלוקת העיזבון בין היורשים יחולו, בשינויים המחויבים, הוראות הסעיפים 107 עד 120…”.
ממילא בשלב זה ניתנה ליורשים שהות בת 45 ימים לנהל התמחרות פנימית על יסוד חוות דעת שמאי שתוגש, כפי שיפורט להלן. ככל שמי מהיורשים לא יבקש לרכוש את זכויות היורשים האחרים בדירה, בניגוד לעמדתם בגדרי ההליך דנן, תינתן החלטה נוספת בשאלת מינויו של מנהל עזבון לצורך פירוק השיתוף.
סוף דבר
אשר על כן, אני מורה כדלקמן:
ניתן בזאת צו מידי לפירוק השיתוף בדירה בדרך של מכירת הזכויות בדירה.
פירוק השיתוף ייעשה בדרך של עריכת התמחרות פנימית בין היורשים. כל יורש יוכל לרכוש זכויות היורשים האחרים במחיר המרבי מבין המחירים שיוצעו על ידי שאר היורשים, ובלבד שמחיר זה לא יפחת משווי שוק, כפי שיקבע על ידי שמאי שימונה על ידי בית המשפט.
ההתמחרות הפנימית בין היורשים תיערך בתוך 45 יום מיום קבלת חוות דעת השמאי. ב”כ הצדדים יפנו בבקשה מתאימה לאחר מיצוי ההליך דלעיל ובמידת הצורך.
צו מינוי שמאי ייחתם בהחלטה נפרדת.
ב”כ הצדדים יגישו הודעת עדכון לתיק בתום המועד.
בשלב זה, לפנים משורת הדין ועל מנת לאפשר לצדדים למצות את ההליכים בהסכמה, איני עושה צו להוצאות.
המזכירות תמציא ההחלטה לב”כ הצדדים.
ת.מ בתום המועדים.
ניתנה היום, ד’ תמוז תשפ”ב, 03 יולי 2022, בהעדר הצדדים.
