לפני
כבוד השופט מחמוד שדאפנה
בעניין הקטינות:
התובעת
1. ב. ד. ב. ילידת 2011
2. ה. ר. ב. ילידת 2014
י. ב.
ע”י ב”כ עו”ד עינב רוזנבלט
מינוי מטעם הלשכה לסיוע משפטי
נגד
הנתבע
ל. ב.
ע”י ב”כ עו”ד שולה אלמוזנינו זגורי
מינוי מטעם הלשכה לסיוע משפטי
פסק דין
ההליכים:
על המדוכה מונחות להכרעת בית המשפט שלוש תביעות בין בני זוג לשעבר שחיו ביחד כידועים בציבור:
תביעה בעניין הקטינות למשמורת משותפת- שהגיש האיש נגד האישה בתלה”מ 19384-08-20.
תביעה למזונות ילדים, מדור וחינוך- שהגישה האישה נגד האיש בתלה”מ 39002-11-20.
תביעה רכושית לפירוק שיתוף- שהגיש האיש נגד האישה בתלה”מ 19326-08-20.
מאחר ועסקינן באותם צדדים בשלושת התיקים, תחילה יפורט הרקע העובדתי ולאחר מכן תינתן התייחסות פרטנית לכל תביעה ותביעה.
רקע עובדתי:
גב’ י. ב. (להלן: “האישה” ו/או “האם” ו/או “י.” ו/או “ק.”) ומר ל. ב.(להלן: “האיש” ו/או “האב” ו/או “ל.”) (להלן שניהם: “הצדדים” ו/או “בני הזוג” ו/או “ההורים”), שניהם יהודים, ניהלו מערכת יחסים של בני זוג ידועים בציבור החל משנת 2009 משך כעשר שנים, ואף הוכרו על ידי המוסד לביטוח לאומי כידועים בציבור החל מיום 24.9.2011. הצדדים הכירו בעת שהאישה הייתה גרושה ואם לילד, בעוד האיש היה רווק ללא ילדים.
כתוצאה ממערכת היחסים בין הצדדים נולדו להם שתי קטינות משותפות: ב. ד. ב. (להלן: “ב.”) ו- ה. ר. ב. (להלן: “ה.”) (להלן שתיהן יחד: “הילדות” ו/או “הקטינות” ו/או “הבנות”).
האישה בעלת עסק עצמאי לבניית ציפורניים ועסק לקעקועים, בעוד האיש היה בעלים של מספר עסקים שחלקם כשלו, לרבות חנויות במרכז מסחרי, עסק בזכיינות של לוטו- טוטו הימורים ופייס, קפה ופיצוציה, מכון לשיזוף ומכוני יופי, אולם כיום לטענתו הוא נתמך מקצבת ביטוח לאומי בלבד.
במהלך החיים המשותפים התגוררו הצדדים בעיקר בדירות שכורות. בתחילה התגוררו הצדדים בדירה שכורה ב- ***, ובהמשך רכשו דירה והתגוררו בה, אולם הם נאלצו למכור דירה זו על מנת לסלק חובות. כיום מתגוררת האישה עם הקטינות בדירה שכורה ב- *** והאיש מתגורר בדירה שכורה (מתחת לבית הוריו).
יחסי הצדדים לא עלו יפה ובחודש 12/2019 החליטו במשותף כי ייפרדו וכל אחד ילך לדרכו הוא, וביום 24.6.2020 הגיש האיש לבית משפט זה בקשה ליישוב סכסוך (י”ס 59908-06-20), ובמקביל הגיש בקשה לסעד זמני לקיום זמני שהות עם הקטינות, ובהחלטה מיום 8.7.2020 הגיעו הצדדים להסכמה זמנית, כי הסדרי השהות יחולו כך שהאיש ייקח את הקטינות בימים שני ורביעי ובכל סוף שבוע שני (כולל לינה כל העת למעט בימי רביעי), וביום 27.7.2020 ניתן פסק דין המורה על סיום הליך יישוב הסכסוך ועל קיצור הליכי יישוב הסכסוך.
סמוך לאחר מכן הוגשו התביעות שבכותרת. ביום 10.8.2020 הגיש האיש תביעה נגד האישה למשמורת משותפת ותביעה לפירוק שיתוף, וביום 16.11.2020 הגישה האישה כנגד האיש תביעה למזונות ילדים מדור וחינוך. אלו התביעות נשוא פסק דיני.
בהחלטה מיום 29.6.2020 (במסגרת תיק י”ס 59908-06-20) הורה בית המשפט על הגשת תסקיר דחוף מטעם לשכת הרווחה המטפלת. בתסקיר מיום 29.9.2020 הומלץ, כי המשמורת על הקטינות תהא אצל האישה ונקבע כי זמני השהות יתקיימו כך שהאיש ייקח את הקטינות בימי ב’ ו-ד’ מהמסגרות ויחזירן לא יאוחר מהשעה 20:00 (ללא לינה), ובכל סוף שבוע שני ייקח האיש את הקטינות ביום שישי בשעה 12:00 ויחזירן ביום שבת לא יאוחר מהשעה 20:00. עורכת התסקיר עו”ס לסדרי דין גב’ נ.ש. (להלן: “העו”ס”) נחקרה על תסקירה ביום 23.2.2021. לאחר חקירת העו”ס ובדיון הנ”ל נקבעו הסדרי שהות זמניים וניתנה החלטה לפיה, זמני השהות ימשיכו להתקיים באותה מתכונת, וכי המשמורת הזמנית תהיה בידי האישה.
בדיון שהתקיים ביום 16.11.2020 הסכימו הצדדים על מינוי רו”ח לצורך הגשת חוות דעת בנוגע לזכויותיהם של הצדדים, וכי המועד הקובע לאיזון זכויותיהם הינו ביום 15.12.2019 ובהתאמה הוריתי על מינוי רו”ח נתן שטרנפלד (להלן: “המומחה”), לצורך הערכת שווים של כלל הנכסים הפיננסיים מכל סוג שהוא של הצדדים והצעת חלופות לאיזון משאבים, וביום 3.3.2021 התקבלה חוות דעת המומחה מיום 20.1.2021, לפיה על האיש להעביר לאישה סך של 48,019 ₪ לאיזון כולל של עודף זכויותיו הממוניות. נשלחו גם שאלות הבהרה וביום 4.7.2021 הוגשו תשובות לשאלות אלה. הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה על חוות דעתו ו/או על התשובות לשאלות ההבהרה, ועל כן אלו לא נסתרו.
ביום 14.1.2021 ניתנה החלטה בעניין מזונותיהן הזמניים של שתי הקטינות, בה נקבע בין היתר כי האיש ישלם למזונותיהן הזמניים של הקטינות סך כולל של 2,600 ₪ לחודש (1,300 ₪ לכ”א מהקטינות), הכולל השתתפותו במדור ואחזקתו (החל מיום 28.1.2021), בקיזוז דמי תלויים בסך של כ- 1,900 ₪ אותם מקבלת האישה (בשל היותו של האיש נכה בשיעור 100%). כן נקבע, כי בהוצאות החינוך והוצאות רפואיות חריגות יישאו הצדדים בחלקים שווים.
ביום 8.4.2021 הגיש האיש בקשה לקבלת תסקיר משלים לבחינת הרחבת זמני השהות של האיש עם הקטינות, וזאת לאחר שהאיש שכר דירה לצורך הסדרי השהות שלו עם הקטינות, וביום 26.4.2021 הוגש תסקיר משלים בו המליצה העו”ס, לאחר שהתברר שחלו שינויים חיוביים בקשר בין ההורים וכי שניהם מעורבים באופן שווה בחייהן של הקטינות, כי יש מקום לשקול משמורת משותפת. עם זאת, מאחר והקטינות ביקשו להישאר במשמורת האם, הומלץ על הרחבה הדרגתית בזמני השהות של הקטינות אצל האב, והוספת לינה נוספת באמצע שבוע למשך חמישה חודשים, כאשר בתום החמישה חודשים יבחן המצב והצורך בשינוי נוסף.
כאן המקום לציין, כי ביום 11.7.2021 נשמעו הקטינות בלשכתי, התרשמתי כי הקטינות קשורות מאוד לאביהן ואוהבות לבלות במחיצתו, והן לא התנגדו להוספת לינה לעוד יום באמצע שבוע בבית האב.
בנוסף, ביום 27.7.2021 הגישה האישה בקשה למתן צו הגנה (ה”ט 57616-07-21), בה עתרה להרחיק את האיש ממנה ומדירת המגורים בה היא גרה, מכיוון שהאיש עוקב אחריה, מטריד אותה, שולח לה הודעות ובהם כינויי גנאי, גידופים, יודע כל העת היכן היא נמצאת ועם מי, שולח את המשטרה לביתה בטענה כי היא מזניחה את בנותיהן ולא משלים עם הפירוד, ולאחר שבית המשפט (כב’ השופט הבכיר אסף זגורי כתוארו אז) עיין בבקשה ושמע את דברי האישה, ניתן צו הגנה במעמד צד אחד, אשר הוארך בהסכמת האיש ביום 3.8.2021 (על ידי כב’ השופטת ג’מילה ג’בארין כליפה) למשך שלושה חודשים נוספים.
בהחלטה מיום 22.10.2021 אימץ בית המשפט את המלצות תסקיר לשכת הרווחה מיום 26.4.2021 ונתן להן תוקף של החלטה זמנית, והורה על הרחבת זמני השהות של הקטינות אצל האיש, ונקבע כי הקטינות ילונו אצל האיש באמצע שבוע בימים ב’ ו- ד’.
כל אחד מן הצדדים הציג טיעונים שונים ביחס לנסיבות הפרידה. בקליפת אגוז ייאמר, כי האישה טענה, כי עיקר המחלוקות בין הצדדים נבעו כתוצאה מחובות גדולים שהאיש נקלע אליהם כתוצאה מעסקים שכשלו, שימוש בסמים והתמכרות להימורים של האיש. מנגד מודה האיש כי פגע בתקציב המשפחתי ובאמון, הכחיש כי השתמש בסמים (לטענתו השתמש רק פעם אחת), ובעניין ההימורים שיתף כי ההתמכרות נמשכה כחמש שנים אולם כיום הוא נקי. לטענתו, האישה מעוותת את המציאות ומסיתה את הקטינות נגדו ומחבלת בקשר בינו לבין הקטינות.
ביום 3.2.2020 נקבע התיק לשמיעת הוכחות, תוך קביעת מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים. תצהיר עדות ראשית מטעם האיש הוגש ביום 28.4.2022, ותצהיר עדות ראשית מטעם האישה הוגש ביום 9.5.2022.
בישיבת ההוכחות שהתקיימה בפניי ביום 18.5.2022 נחקרו הצדדים, אמו של התובע גב’ א. ב. (להלן: “אמו של האיש” ו/או “א.”) ואחיו של האיש מר ר. ב. (להלן: “אחיו של האיש” ו/או “ר.”), ובסיום ישיבת ההוכחות נקבעו מועדים להגשת סיכומים בכתב. הצדדים הגישו סיכומים בכתב. האב ביום 15.8.2022 והאם ביום 19.11.2022.
ביום 31.8.2023, לאחר הגשת סיכומי הצדדים, פנתה האישה אל בית המשפט בבקשה דחופה להפסקת המפגשים של האיש עם הקטינות, לאחר שהאיש היה עצור בכלא צלמון מיום 7.8.2023 ועד ליום 29.8.2023 ולאחר מכן שוחרר למעצר בית מלא בבית הוריו, וזאת לאחר שהמשטרה הגיע אליו עם צו חיפוש במסגרתו נתפס חומר החשוד כסם, ביום 3.9.2023 הוגשה תגובת האיש לפיה הוא חשוד בלבד וכי הוא אינו מקושר עם כל גורם פשיעה כזה או אחר, וכי בנוכחות הקטינות עמו אין כל סיכון ממשי לחייהן או לשלומן, ביום 5.9.2023 הוגשה תשובה לתגובה מטעם האישה, לפיה אין מקום להפקיר את הקטינות ויש לקבוע פיקוח מסודר ומקצועי של מפגשים עם הקטינות או צמצום משמעותי של המפגשים, וכי אין זה נכון להמשיך את מתכונת המפגשים כפי שהיא עד שיוגש כתב אישום או יתברר ההליך.
ביום 5.9.2023 ניתנה החלטה המורה כי בשלב זה יופסקו המפגשים, ובדיון שהתקיים ביום 10.9.2023 הורה בית המשפט על ביטולה של ההחלטה בעניין הקפאת זמני השהות, ובית המשפט לא מצא מקום להורות על הפסקת המפגשים.
לאחרונה, ביום 30.10.2023 הונח בפני תסקיר נוסף בעניינן של הקטינות, בו הומלץ נוכח מעצרו של האיש בגין אחזקת סם והתנאים הנוכחיים בהם שוהה האיש במעצר בית בבית הוריו, על צמצום זמני השהות, כך שהקטינות ישהו עם האיש ביום שני מסיום בית הספר ועד השעה 20:00 ולסירוגין, אחת לשבועיים, ביום שישי משעה 15:00 עד 21:00. כמו כן, הומלץ על שילובם של ההורים והקטינות במרכז טיפולי.
משפסיקת המזונות נגזרת מההכרעה בשאלת המשמורת וזמני השהות, יש לדון תחילה בתביעת המשמורת, ולהכריע בסוגיה זו.
תביעת המשמורת (תלה”מ 19384-08-20):
עיקר טענות האיש:
לטענת האיש, מאז ומעולם הוא נהג כאב למופת לקטינות עבורו הן כל עולמו, הוא השקיע ומשקיע בהן את כל מרצו, בחינוך ובטיפול בהן. לטענתו, הצדדים סיכמו ביניהם מתוך כבוד הדדי וראיית טובת הקטינות בלבד, כי הצדדים יהיו רשאים להיות כל אחד במחיצת הקטינות באופן שווה, כך שהקטינות ישהו אצל האיש שלושה ימים בימים ג’, ד’ ו- ה’ בשבוע אחד, ובשבוע שלאחר מכן בימים א’, ב’ ו’ ו- ש’. לטענתו, הסכם זה בין הצדדים לא נחתם מעולם, אולם היה נהוג ביניהם מתוך ראיית טובת הקטינות, וזאת עד להחלטה חד צדדית של האישה לפיה הסדר זה אינו מקובל עליה, והיא החלה לנכר את הקטינות כלפיו.
האיש טוען, כי מאז הפירוד ניסתה האישה כל העת לסחוט אותו, ודרשה ממנו לרכוש לה רכב שישמש אותה ואת הקטינות, ולאחר שהוא סירב לכך, החלה האישה לנכר את הקטינות נגדו, ולהשתיל למוחן סיפורי בדים עליו, תוך שטיפת מוח מוחלטת. לטענתו, בשל החשש לגורלן של הקטינות ולילדה של האישה מנישואיה הקודמים, שהיו עדים לשינויים קיצוניים בהתנהגות האישה, הגיש האיש בקשה ליישוב סכסוך ובקשה לסעד דחוף בעניין אכיפת הסדרי שהות עם הקטינות.
האיש הוסיף, כי לאור הקרבה הרבה בין הקטינות לאביהן ולאור החמימות והביטחון שמשרה האיש על הקטינות, הרי שטובתן שיהיו במשמורת משותפת לכל הפחות, ומשכך יש להורות על משמורת משותפת, כך שהאיש ייקח את הקטינות בימים ב’, ד’ ו- ה’ בשבוע אחד ובשבוע שלאחר מכן ייקח אותן בימים א’, ג’ ו’ ו- ש’.
לטענת האיש, מאז הגיעו הצדדים להסכמה בפרוטוקול מיום 8.7.2020 (י”ס 59908-06-20) להסכמה זמנית כי הסדרי השהות יחולו כך שהאיש ייקח את הקטינות בכל שני, רביעי וסופ”ש שני להחזקתו, תוך שהן ילונו במחיצתו כל העת למעט בימי רביעי, עמד האיש בהסכמה זו תוך שהוא מקפיד לבקר את הקטינות בכל מועד שהתבקש. לטענתו, הקטינות דורשות להרחיב את הסדרי השהות עמו, וכי ברשותו הקלטות של שיחות עם אנשי חינוך של הקטינות המעידים כי האישה אכן מנכרת את הקטינות, וכי הקטינות כמהות לקשר מורחב יותר עם אביהן.
האיש טוען בסיכומיו, כי טובת הקטינות הינה משמורת משותפת של הצדדים. לטענתו, הוא מעורב בחיי הקטינות לרבות בחינוכן, גידולן והטיפול בהן, ומשמש אב למופת לקטינות, וכי סביבתו של האיש הינה משפחתית חמה ואוהבת.
במסגרת סיכומיו טען האיש, כי יש להיעתר לתביעה ולקבוע כי הסדרי השהות אשר חלו בין הצדדים לקטינות ערב הפירוד ימשיכו לחול, ולקבוע זמני שהות שווים עם הקטינות ביחס של 7 ימים אצל האם ו- 7 ימים אצל האב, וכי כל אחד מהצדדים יישא בעצמו ועל חשבונו ישירות בכל צרכי הקטינות בעת שהותן עמו.
עיקר טענות האישה:
האישה טוענת, כי התביעה הוגשה במטרה לבטל חיובים כספיים ובמטרה לשלוט ולהשחיר את שמה וכבודה, גם באמצעים שאינם כשרים. לטענתה, עסקינן באב שאינו ערני, מעורב ואחראי לכל תפקוד וצרכי הקטינות, זנח את צרכי הקטינות ובנה מנישואיה הקודמים, האיש אינו צמוד לקטינות, אינו מלווה אותן במפגשים בצורה קבועה ורציפה, והקטינות מתארחות אצל סבם וסבתם ולא אצל האב.
האישה הוסיפה, כי האיש לא משלם ולו אגורה שחוקה עבור צרכי הקטינות, ומעבר למפגשים פעמיים בשבוע ובסופי שבוע לא קונה ביגוד, הנעלה, ולא משתתף בהוצאות מדור, שכירות, כלכלה, קניות ובריאות. לטענתה, האיש השתתף במחצית עלויות מחשב לכל ילד, בעלויות שכר לימוד ומעבר לכך מאומה.
לדברי האישה, היא אינה מערבת את הקטינות בכל הנוגע לטענות מי מהצדדים, היא מעולם לא ניתקה את האב מן הקטינות ולא סיכלה מפגשים. לטענתה, האיש אינו רואה את טובתן של הקטינות ורואה עצמו בלבד.
עוד מוסיפה וטוענת האישה, כי נאלצה בעבר כשהיו הצדדים יחד כמעט להגיע לאבטחה צמודה או מקלט, בשל איבה ומתח שיצר האיש סביב הבית, וזאת מבלי שדאג מה יעלה בגורל משפחתו. לדבריה, היא אינה יכולה לשכוח את רימון הרסס שנשלח לביתם, וכי עד ליום זה היא דואגת כשהבנות אצלו. האישה הוסיפה בסיכומיה, כי לא ניתן לאפשר משמורת משותפת כאשר אין לאיש את התנאים המתאימים עבור הקטינות, וכאשר הוא מותיר אחריו חובות, פיגורים, תשלומים שוטפים, ואין לאפשר לינה ושהות משותפת של שתי הקטינות, שיקלעו למציאות של ניתוקים, הוצאה לפועל, פינוי וצו מאסר.
לטענת האישה, משמורת משותפת אפשרית רק כאשר קיימת קרבת מגורים ותקשורת מטיבה ונוחה בין הצדדים. לטענתה, מעבר לקרבה פיזית אין כל דבר במשותף בין הצדדים, הצדדים אינם מצליחים לשוחח זה עם זה, לחלוק תפקידים, מידע, תשלומים וכל אמירה מסתיימת באיומים, צו הגנה או תלונה במשטרה.
עוד מוסיפה וטוענת האישה, כי האיש נכה, עוסק ומצוי בסביבת אנשים מפוקפקים, והוריו אינם יכולים לשמש ערובה ובטוחה למפגשים ולכל הסדרי שהייה. לטענתה, האיש מארח את בנותיו הקטינות בדירת הוריו, ואלו לא זוכות כמעט להימצא במחיצתו, כאשר מיד לאחר הגעתן אליו בימי המפגש, מזדרז האיש בחיפזון להתפנות לעיסוקיו ולהימוריו.
האישה טוענת בסיכומיה, כי הקטינות אינן חפצות בהרחבת זמני השהות, ומבקשות להישאר יותר אצל אמן, מטעמי חופשיות, צניעות, נוחות וחברויות. לטענתה, הקטינות רגילות לשהות אצל אמן מיום הולדתן, הינן חשות בחופשיות וברוגע סביבתי, וכאשר הן אצל אביהן, הן אינן עמו פיזית אלא עם סבתן ובני משפחה.
לסיום טענה האישה, כי דין התביעה להידחות על הסף, וכי יש להותיר את חלוקת זמני השהות כפי שהם, ולקבוע כי טובת הקטינות במשמורת אימן.
המלצות התסקיר מיום 29.9.2020:
ביום 1.10.2020 הוגש תסקיר מיום 29.9.2020 בעניינן של הקטינות. נוכח חשיבותו להליך שבפניי, יובא האמור בתסקיר בהרחבה. לצורך התסקיר, נפגשה העו”ס עם הצדדים, וקיימה שיחות פרטניות עם כל הורה בנפרד. בתסקירה בחנה העו”ס שלוש חלופות למשמורת וחלוקת זמני שהות:
חלופה 1- משמורת משותפת –חצי שבוע אצל האם וחצי שבוע אצל האב. האב ביקש להמליץ על סידור זה, וציין כי משמורת משותפת אמורה להקל עליו מבחינה כלכלית. האם מתנגדת למשמורת משותפת בטענה כי לבנותיה הכי טוב עמה.
חלופה 2- הקטינות במשמורת האב- האב בטוח כי לבנות הכי טוב במשמורת האם, אך סבור כי משמורת משותפת יותר מטיבה לקטינות. האם מתנגדת בתוקף לסידור זה, וטוענת שהיא זו שדאגה מאז ומעולם לכל צרכיהן של הקטינות, ומשתפת שגם בימים של זמני השהות האב משאיר את הקטינות תחת אחריותם של הוריו.
חלופה 3- הקטינות במשמורת האם- האב מבקש משמורת משותפת, יחד עם זאת מבין כי במידה והמשמורת המשותפת לא תתאפשר, לקטינות הכי טוב לגדול עם האם והוא יכבד את זמני השהות שייקבעו. האם מסכימה לסידור זה ובטוחה שסידור זה הכי מותאם לצורכיהם של הבנות.
בהערכה המסכמת מציינת העו”ס, כי קיימת בין ההורים מחלוקת סביב עניינים הקשורים למשמורת, האב מעוניין כי הקטינות יהיו במשמורת משותפת, ואילו האם מתנגדת בטענה כי האב אינו פנוי לטיפול בקטינות ומשאיר את הקטינות לטיפולם של הוריו ועובד עד שעות מאוחרות. בנוסף, האם העלתה קושי סביב מעורבות האב בענייני בריאות הקטינות וסירוב האב לחתום על מסמכים נדרשים עבור טיפול רגשי עבורן, ואילו האב טען מנגד, כי האם מסיתה את הקטינות נגדו ומחבלת בקשר בינו לבין הקטינות. להתרשמות העו”ס, בין ההורים קיימים קשיי תקשורת אשר מקשים על התנהלותם כהורים, וכי בשל הקונפליקט העוצמתי וחוסר התקשורת התקינה לטובת הקטינות אין להמליץ על משמורת משותפת, ויש להפנות את ההורים להדרכה הורית.
לאחר ניתוח החלופות, המליצה העו”ס על החלופה השלישית, לפיה הקטינות יהיו במשמורת של האם. לעניין זמני השהות נקבע, כי האב ייקח את הקטינות בימי ב’ ו-ד’ מהמסגרות ויחזירן לא יאוחר מהשעה 20:00. כן נקבע, כי עקב חוסר זמינות של האב בשל השקעה רבה במקום עבודתו והשארתן של הקטינות לטיפול של הסבים, העו”ס לא מצאה לנכון להמליץ על לינה של הקטינות באמצע שבוע. בנוסף נקבע, כי בכל סוף שבוע שני ייקח האב את הקטינות ביום שישי בשעה 12:00 ויחזירן ביום שבת לא יאוחר מהשעה 20:00, וכי בחגים האב ייקח את הקטינות אליו, מחצית מהזמן לסירוגין, כך שבכל שנתיים יהיו הקטינות אצל האם בחג כלשהו ובשנה השנייה אצל האב באותו חג. כן הומלץ, כי המשפחה תשולב במרכז “הורים וילדים” בו הקטינות יעברו טיפול וההורים יקבלו הדרכה הורית.
העו”ס נחקרה על תסקירה על ידי שני הצדדים בדיון אשר התקיים בפני ביום 23.2.2021. בחקירתה העידה העו”ס כי: “…המשפחה נמצאת בקונפליקט חריג בעוצמתו שפוגע בכל אחד מבני המשפחה” (עמ’ 7, ש’ 24- 25 לפרוטוקול מיום 23.2.2021), וציינה כי: “במהלך כל התהליך לא התרשמתי באינטראקציה בין האב לקטינות. הוא היה עסוק בקונפליקט עם האם ולא היה קשוב לטובת הקטינות. בנוסף לכך האב ערב גורמים פוליטיים ויצר אווירה מאיימת ועוינת” (עמ’ 7, ש’ 25- 27 לפרוטוקול מיום 23.2.2021).
העו”ס עמדה על המלצתה לפיה המשמורת על הקטינות תהא בידי האם, וכך העידה: “אני לא סוטה מההמלצות. עומדת על מה שכתבתי בתסקיר. אני חושבת שבמהלך אפשר לשקול משמורת משותפת” (עמ’ 8, ש’ 9- 10 לפרוטוקול מיום 23.2.2021). עוד הדגישה העו”ס, כי לצורך משמורת משותפת עוצמת הקונפליקט בין הצדדים צריכה להיות נמוכה: “ההמלצה שלנו למשמורת משותפת נובעת מכמה דברים, קודם כל קונפליקט, קונפליקט תמיד קיים, אבל עוצמת הקונפליקט צריכה להיות נמוכה לטובת הקטינות, מגורים קרובים ואינטראקציה ויכולת לצדדים לשתף פעולה ולהגיע להורות משותפת תחילה” (עמ’ 8, ש’ 16- 18 לפרוטוקול מיום 23.2.2021).
לאחר חקירת העו”ס ובדיון הנ”ל ניתנה החלטה לפיה, זמני השהות ימשיכו להתקיים באותה מתכונת, ונקבע כי המשמרות הזמנית תהיה בידי האם וכי אין בקביעה זו לקבוע מסמרות לעניין המשמרות הקבועה.
תסקיר משלים מיום 26.4.2021:
לנוכח בקשתו של האב לקבלת תסקיר נוסף, הוגש ביום 26.4.2021 תסקיר משלים.
העו”ס ציינה בתסקיר המשלים שהוגש מטעמה, כי בפגישה שהתקיימה עם שני ההורים האב סיפר כי שכר בית ב- ***. האב שיתף כי חלו שינויים משמעותיים בחייו אשר הובילו אותו לפנייה חוזרת בבקשה להרחבת זמני השהות. בנוסף, האב סיפר כי חל שיפור בתקשורת בינו לבין האם, וכי הוא מעסיק עובדים בעסק שלו ובימים בהן הקטינות שוהות אצלו הוא נמצא איתן במשך כל היום, וציין כי ביום שהקטינות אצלו הוא יסגור את העסק ויהיה עם בנותיו. האב פנה לבית המשפט בבקשה למשמורת משותפת במטרה להיות שותף פעיל. לדבריו, הוא לא מרגיש שותף מלא בחינוך וגידול של בנותיהם. בניגוד לאב, האם שיתפה כי מאז הדיון האחרון לא השתנה הרבה. לדבריה, מעורבות האב בחייהן של הקטינות משמעותית והיא מדרבנת את הקטינות להיות בקשר רציף עם האב, אך הבנות לא רוצות ללכת אליו. בסוגיית המשמורת המשותפת, האם פנתה לבנות, אך הן מסרבות לכך.
להתרשמות העו”ס, חל שיפור בקשר בין ההורים, שני ההורים מצליחים לקיים שיח בסיסי, להגיע להחלטות משותפות לטובת הקטינות. כמו כן, לאב בית משלו אשר מותאם להתפתחותן ולגידולן התקין של הקטינות.
בהערכה מסכמת של העו”ס, צוין כי חלו שינויים חיוביים בקשר בין ההורים, ההורים מצליחים להגיע להחלטות משותפות לטובת הקטינות, האב שכר בית שמאפשר לגדל את הקטינות באופן מותאם לגילן, וכי עולה רושם ששני ההורים מעורבים באופן שווה בחייהן של הקטינות, אוהבים ודואגים לכל צרכיהן. להתרשמות העו”ס, יש מקום אמתי לשקול משמורת משותפת, אולם משיחות שהתקיימו עם הקטינות עלה כי הן מעוניינות להישאר במשמורת הנוכחית. הקטינות אוהבות להיות אצל האב, אך הן מבקשות להישאר במשמורת האם, ולא ברור האם רצונן של הקטינות נובע מהסכסוך בין ההורים, או שהן עדיין לא מספיק רגילות לשינויים שמתרחשים בתא המשפחתי.
לאור האמור לעיל, המליצה העו”ס, על הרחבה הדרגתית בזמני השהות של הקטינות אצל האב, על מנת לאפשר להן להסתגל לשהות משותפת במחיצתו ולפרידה מאמן, והומלץ להוסיף לאב עוד לינה נוספת באמצע שבוע למשך חמישה חודשים, וכי בתום חמישה חודשים אלו יבחן המצב והצורך בשינוי נוסף.
תסקיר עדכני מיום 30.10.2023:
כאמור לאחרונה, לפני כחודש ביום 30.10.2023 הוגש תסקיר נוסף, לאחר שבחיפוש שנעשה בביתו של האב, נתפס חומר החשוד כסם, האב נעצר והוא שוהה כיום במעצר בית בבית הוריו. מתסקיר זה עולה, כי כיום הקטינות מתגוררת עם האם ומגיעות לבית הסבים (הוריו של האב) פעמיים בשבוע, שני ורביעי, להיפגש עם האב שנמצא במעצר בית בביתם, ללא לינה.
העו”ס מתייחסת בתסקירה לשיחה שערכה עם האב, בה שיתף כי הוא נעצר בגין אחזקת סם והוא שוהה כיום במעצר בית בבית הוריו. לדבריו, הוא כיבד את בקשתן של הקטינות לא להישאר לישון אצל הוריו, והוא מבין את המורכבות וחוסר הנוחות הכרוכה גם להוריו וגם לבנותיו הקטינות. בעניין היחסים בינו לבין בנותיו הקטינות, שיתף האב כי השיח בינו לבין האם לא טוב, הקטינות הפנו אליו מילים קשות ופוגעות, זאת לאחר שתיאר קשר חזק ביניהם ויחסי אב- בנות טובים, ובנוסף הוא חש כי הפן החברתי תופס מקום רחב יותר בחייהן. עוד ציין, כי כיום הם לא מדברים כלל במפגשים אצל הוריו, וכי הבנות מגיעות למפגשים, אוכלות, לוקחות ממנו כסף, ולא מנהלות עמו שיחות כלל, הן מרבות להביע התנגדות למפגשים ביניהם והודיעו לו שהן כבר גדולות והוא אינו יכול להכריח אותן. האב הביע חשש משינוי בזמני השהות אשר ישפיע על הקשר שלהם בעתיד.
העו”ס מציינת, כי בשיחה עם הקטינות שיתפה הקטינה ה. בעניין הקשר ביניהן לבין האב, כי לרוב האב יושב בסלון עם הנייד שלו, כעוס ולא מסתכל עליה וכי אין שיתוף פעולה מצדו. הקטינה ב. שיתפה, כי היא מאוד אוהבת את סבה וסבתה, אוהבת לבוא אליהם, אך בזמן האחרון כשהאב שם היא מרגישה שהוא מפנה אליה מבטים כעוסים, במידה והם מדברים הוא אינו שואל לשלומה אלא מדבר על עצמו, וכי הוא סיפר באחת משיחותיהם על המעצר בפרטי פרטים ובפעמים אחרות סיפר על האם סיפורים שונים. בשיחה ללא אחותה ה., שיתפה ב., כי האב משתף אותה בתכנים שונים שאינם מותאמים לגילה. לעניין המפגשים כיום, לדבריה היא מגיעה לבית הסבים מתוך כבוד לאביה, אך מרגישה שזה לא הדדי. לדבריה, האב מביט בה בצורה קרה והיא מרגישה שהוא לא מכבד אותה. ב. מבקשת שלא יהיו הסדרי שהות וכי יפגשו עם האב כשירצו בכך.
בהערכה מסכמת של העו”ס, צוין כי לאחר מעצרו של האב המשפחה עברה טלטלה רגשית, וכי ניכר כי האב התקשה להפריד בין הקשיים וחוסר ההשלמה עם הפרידה הזוגית, ובין תפקידיו ההוריים אשר היו אמורים למנוע את חשיפת הבנות לקשיים אלה. עד המשבר הנוגע לחיפוש והמעצר, על אף הקושי המתואר, התקיימו זמני השהות שנקבעו עם המוגבלויות שתוארו, אולם לנוכח ההתפתחות האחרונה והמגבלות במתן מענה לצרכי הקטינות, ממליצה העו”ס על צמצום זמני השהות עם האב לטובת הקשר וחיזוקו, וכי בהמשך במידה ויחולו שינויים לנוכח מצבו של האב ובהתאם לצרכי הקטינות, ניתן יהיה לשקול שינוי והרחבה בזמני השהות.
בסוף המליצה העו”ס, נוכח הנסיבות הקיימות ובתנאים הנוכחיים, על צמצום הקשר לפי המתווה הבא: יום שני- מסיום בית הספר עד השעה 20:00, ולסירוגין אחת לשבועיים ביום שישי משעה 15:00 עד השעה 21:00. כמו כן, הומלץ על שילובם של ההורים והקטינות במרכז טיפולי.
דיון והכרעה:
המסגרת הנורמטיבית:
חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב- 1962 (להלן: “חוק הכשרות המשפטית”) קובע, כי שני ההורים הינם האפוטרופסיים הטבעיים של ילדיהם הקטינים, וכאשר אין הסכמה ביניהם מי יחזיק בקטין, יכריע בכך בית המשפט (סעיפים 14, 24 ו- 25 לחוק הכשרות המשפטית).
בהתאם לסעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית, כאשר הוריו של קטין חיים בנפרד, הם רשאים להסכים ביניהם “על מי מהם תהיה האפוטרופסות לקטין…. מי מהם יחזיק בקטין, ומה יהיו זכויות ההורה שלא יחזיק בקטין לבוא עמו במגע”. עוד נקבע, כי הסכם לעניין זה טעון אישור בית המשפט, לאחר שזה ייווכח כי ההסכם משרת את טובת הקטין.
סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית קובע, כי בהעדר הסכמה בין ההורים בעניין המשמורת, הרי שבית המשפט הוא שאמור לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית כפי שיראה לו לטובת הקטין:
“לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את הענינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת”.
בבואו של בית המשפט להכריע בשאלת המשמורת, השיקול הבלעדי הינו בהתאם לעקרון “טובת הקטין” אשר הוכר כעקרון על במשפט הישראלי. “טובת הקטין”- הינו מושג עמום ורחב ובית המשפט נדרש לצקת לתוכו תוכן וליישמו לגבי אותו קטין קונקרטי בעניינו הוא דן, בהתאם לנסיבות, וזאת תוך הסתייעות במומחים וגורמי מקצוע (ראו גם: עמש (ב”ש) 30516-10-18 י.ר נ’ ש.ר (פורסם בנבו, מיום 2.6.2019)).
לצורך בחינת טובת הקטין, נעזר בית המשפט בתסקירים ובחוות דעת מומחים להם יש את היכולת והכלים המתאימים לבחון את המקרה בעין מקצועית וסובייקטיבית (רע”א 4575/00 פלונית נ’ אלמוני, פ”ד נה (2) 321; בג”צ 4238/03 לוי נ’ בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ”ד נח (1), 481). בהתאם לפסיקה, חוות דעת מומחים בסוגיה כה רגישה הינן בעלות משקל משמעותי במכלול הראיות, ובתי המשפט נוטים לאמץ את ממצאי המומחים ומסקנותיהם. ניתן יהא לסטות מממצאים אלה, רק בהינתן טעמים כבדי משקל המצדיקים זאת.
בבע”מ 919/15 פלוני נ’ פלונית ואח’ (פורסם בנבו, מיום 19.7.17) (להלן: “בע”מ 919/15”) קבע בית המשפט העליון קריטריונים לקביעת משמורת משותפת. בסעיפים 134 ואילך לפסק דינו של כב’ השופט פוגלמן, צוין כי הכרעה בשאלת משמורת על קטין מחייבת בחינת טובתו של הקטין, בחינה מעמיקה של כוונות ההורים, רצונותיהם ויכולתם לקיים משמורת משותפת, כאשר ההכרעה נסמכת במידה רבה על חוו”ד מומחים, נפסק כי:
“מסכת התנאים הדרושה כדי לקבוע הסדר של משמורת משותפת, שורטטה בשורה של פסקי דין, כגון: מסוגלות הורית טובה דומה או שווה של שני ההורים; רמה גבוהה של שיתוף פעולה בין ההורים וטיב התקשורת ביניהם; רצון הילד; מעורבות רבה של שני ההורים בחיי הילדים; קיומו של קשר טוב ותקין בין שני ההורים לבין כל אחד מהילדים; מגורי ההורים בסמיכות זה לזו, ותפיסת הילדים את שני הבתים כבתים מרכזיים בחייהם … לכך יש להוסיף כי ההכרעה השיפוטית לאפשר משמורת פיזית משותפת מתקבלת לאחר בחינת דפוסי התנהלות המשפחה בעבר … בהקשר זה הבחינו בתי המשפט לענייני משפחה בין ניסיון העבר הקרוב – היכול ללמד על ההתנהלות ההורית בתנאים של סכסוך; לבין ניסיון העבר הרחוק, המבהיר מי שימש כהורה המטפל העיקרי עובר לפרידה …”
משמורת משותפת משמעותה על פי רוב חלוקה שווה של זמני שהיית הקטין אצל כל אחד מן ההורים, אם כי לעיתים נעשה שימוש בביטוי זה גם כדי לתאר חלוקת זמנים שאינה מחצה על מחצה (ראו: בע”מ 919/15, בפס’ 3 לפסק דינו של כב’ השופט פוגלמן(.
בתי המשפט נוטים כיום לפסוק משמורת משותפת כאשר מתקיימים התנאים המאפשרים זאת. הפסיקה שרטטה מספר תנאים הנחוצים לשם החלת הסדר של משמורת משותפת, וביניהם: (א) מסוגלות הורית טובה דומה או שווה שני ההורים; (ב) רמה גבוהה של שיתוף פעולה בין ההורים וטיב התקשורת ביניהם; (ג) רצון הילד; (ד) מעורבות רבה של שני ההורים בחיי הילדים; (ה) קיומו של קשר טוב ותקין בין שני ההורים לבין כל אחד מהילדים; (ו) מגורי ההורים בסמיכות זה לזו; (ז) תפיסת הילדים את שני הבתים כבתים מרכזיים בחייהם (ראו: תמ”ש (טב’) 12148-04-10 ס.ג. נ’ ע. ג. (פורסם בנבו, מיום 28.4.2011) ועמ”ש (ת”א) 55785-02-12 ק.ש. נ’ ע.ש. (פורסם בנבו, מיום 20.9.12)).
מן הכלל אל הפרט:
בעקבות מעצרו של האב ושחרורו למעצר בית בבית הוריו, העו”ס שקללה את הפרמטרים הרלוונטיים העכשוויים ונתנה המלצותיה בתסקיר האחרון מיום 30.10.2023, לצמצום הקשר של האב עם הקטינות. האב לא ביקש לזמן לחקירה את העו”ס על תסקירה האחרון מיום 30.10.2023.
בתגובתו מיום 1.11.2023 מתנגד האב נחרצות להמלצות התסקיר האחרון מיום 30.10.2023, ומבקש כי במידה ובית המשפט יצמצם את זמני השהות, בשלב זה יהיה זה באופן זמני, רק עד חזרתו לבית המגורים שלו. לדבריו, הקטינות אינן מקיימות את זמני השהות כאמור בתסקיר, הוא אכן עבר עבירה פלילית והוא לוקח על כך אחריות, ועדכן כי התקבל לבית משפט קהילתי, וקבלתו לבית משפט קהילתי מעידה על אופק השיקום. לדבריו, חשיפת הקטינות לאירוע המעצר אירעה באקראי, וכי פסק הדין צריך להיקבע על בסיס העבר והתסקירים הקודמים ועד להחזרת האב לביתו, והוא מבקש כי יקבעו סנקציות ככל והקטינות לא יגיעו לאב בזמנים שנקבעו.
האם הודיעה בתורה בתגובתה מיום 5.11.2023, כי היא מסכימה ומקבלת את מסקנות הרווחה, והיא מודה על צמצום המפגשים שהינם אך ורק לטובת שלום וביטחון הקטינות שנחשפו למשבר בין הצדדים, והבהירה שהקטינות בהתנגדות רבה ומתקשות כיום לקיים זמני שהות עם האב, ומשכך יש לצמצם את המפגשים ולהותיר מעקב של הרווחה.
אומר כבר עתה, כי לאחר שעיינתי בתסקירים שהוגשו על ידי שירותי הרווחה מתאריכים 29.9.2020 ו- 26.4.2021, כמו גם עדותה של העו”ס מיום 23.2.2021, ולאחר שעיינתי בתסקיר האחרון מיום 30.10.2023, וכן בחינת מכלול השיקולים שהותוו בפסיקה לעניין קביעת משמורת משותפת, וכאשר לנגד עיניו של ביהמ”ש עומדת בראש ובראשונה טובת הקטינות, נחה דעתי כי לעת הזו אין היתכנות למשמורת משותפת, וכי יש לאמץ את ההמלצות שבתסקיר האחרון מיום 30.10.2023 ולהורות על צמצום הקשר בין האב לקטינות. להלן אפרט נימוקיי.
אכן, אישרה האם בחקירתה, כי לאחר הפרידה הצדדים הסכימו והיה ניסיון לזמני שהות שוויוניים של הצדדים עם הקטינות, וכך העידה:
“ש. כאשר נפרדתם מה הסידור לגבי הסדרי שהות של התובע עם הקטינות ושלך עם הקטינות
ת. ביקשתי שנישאר חברים אני לא אדם של מלחמות ולא תבעתי אותו כמו שכל אישה יכולה לתבוע את בן הזוג שלה על מזונות ועל איומים. כאשר מכרנו את הדיר הלא תבעתי אותו על הדירה זאת. אנו סיכמנו הסדרי שהייה נסיוני לטובת הבנות שלושה ימים אצלי ושלושה ימים אצלו שבוע אחרי הפוך
ש. שבוע אחד 3 ו- 4 שבוע שני 4 ו- 4
ת. שלושה ימים אצלי שלושה אצלו יומיים אצלו יומיים אצלי
ש. יש 7 ימים בשבוע.
ת. לא זוכרת.
ש. שבוע אחד יהיה אצלו ראשון שני שישי שבת שבוע אחד שלישי רביעי וחמישי
ת. כן
ש. מבחינת הסדרי שהות היו חצי חצי.
ת. זה היה ניסיון
ש. איפה כתוב ניסיון? תראי לי.
ת. אז איך אתה מסביר את זה שאנו כן הגענו להסכמות האלה. שזה חצי חצי אולי זה לא היה..
ש. את טוענת שזה ניסיון. תראי לי.
ת. זה היה ניסיון. אני שאלתי את הבנות
ש. מראה התכתבות שלך מחודש 19/1/2020. קצת אחרי הפירוד כתבת מה שאמרת כרגע, הוא שלח סימן שאלה ואישרת לו
ת. אני לא מתנגדת זה באמת נכון. זה מה שהיה.
ש. זאת אומרת הסדרי שהות ביום הפרידה היה חצי חצי.
ת. כן. זה היה ניסיון”.
(עמ’ 30, ש’ 5- 26 לפרוטוקול מיום 18.5.2022).
אולם בשל הקונפליקט העוצמתי וחוסר התקשורת התקינה לטובת הקטינות, אשר הקשו על התנהלותם כהורים, העו”ס בתסקיר מיום 29.9.2020 לא המליצה על משמורת משותפת.
בהמשך ובשל שיפור בקשר בין ההורים, ציינה העו”ס בתסקיר מיום 26.4.2021, כי יש מקום לשקול משמורת משותפת, והומלץ על הרחבה הדרגתית בזמני השהות של הקטינות אצל האב. עם זאת, בשל המצב הקיים כיום, המליצה העו”ס בתסקיר האחרון מיום 30.10.2023 על צמצום הקשר של האב עם הקטינות, כך שהקטינות ישהו עם האב ביום שני מסיום בית הספר ועד השעה 20:00, ולסירוגין אחת לשבועיים ביום שישי בין השעות 15:00- 21:00. כן נקבע, כי במידה ויחולו שינויים במצבו של האב ובהתאם לצרכי הקטינות יישקל שינוי והרחבה בזמני השהות.
כמתואר לעיל, רשויות הרווחה מלוות את המשפחה משך תקופה ארוכה וההמלצות בתסקיר האחרון מיום 30.10.2023 מנומקות היטב לנוכח מצבו של האב כיום וההתרשמות ממנו ומהקשר שלו כיום עם האם ועם הקטינות. במצב הדברים כיום, כאשר לאב אין מסוגלות הורית טובה, ואין ביכולתו לספק את צרכיהן הרגשיים, הפיזיים, החינוכיים והחברתיים של הקטינות, הוא אינו מעורב בחיי הקטינות, התקשורת בינו לבין האם ובינו לבין הקטינות לקויה ובפרט בתקופה האחרונה, אין שיתוף פעולה בין ההורים, הקטינות מביעות התנגדות רבה למפגשים, ומאחר והאב אף מצא לנכון לשתף אותן בתכנים שאינם מתאימים לגילן, האב אינו יכול לקיים משמורת משותפת, ויש להורות על צמצום זמני השהות עם האב.
לנוכח כל המפורט לעיל, אני סבור כי במקרה דנן טובתן של הקטינות, בשלב זה, להמשיך ולהתגורר עם האם ולהיות בחזקתה, וכן להיות בקשר עם האב במתכונת עליה הומלץ בתסקיר האחרון מיום 30.10.2023. מצב המשפחה הוא כזה שאינו מאפשר משמורת משותפת. בנוסף, זמני השהות שהוצעו על ידי העו”ס בתסקיר האחרון מיום 30.10.2023 אינם מתיישבים עם משמורת משותפת, ואין המדובר בחלוקת זמני שהות שוויוניים. משכך, תביעת האב למשמורת משותפת- דינה להידחות.
עוד אוסיף ואומר, כי טענת האב כי התקיים כלפיו ניכור הורי לא הוכחה, ומשכך דין טענה זו להידחות. יש לקוות כי עם סיום הקרבות המשפטיים ישכילו שני ההורים להעמיד את טובת בנותיהן הקטינות בראש מעייניהם. באחריות ההורים לשמור ולהגן על הקטינות ולא לחשוף אותן לסכסוך ביניהם.
לאור כל האמור לעיל, אני נותן תוקף של פסק דין להמלצות התסקיר האחרון מיום 30.10.2023, ואני קובע כדלקמן:
תביעת האב למשמורת משותפת- נדחית.
המשמורת הפיזית על הקטינות תהא בידי האם, עד הגיע כל אחת מהקטינות לגיל 18 או עד החלטה אחרת.
זמני השהות בין האב לבין הקטינות יתקיימו ביום שני מסיום בית הספר ועד השעה 20:00, ולסירוגין אחת לשבועיים ביום שישי בין השעות 15:00- 21:00.
במידה ויחול שינוי במצבו של האב, ובהתאם לצרכי הקטינות, תינתן במסגרת פסק הדין הסמכה לעו”ס לסדרי דין לשנות ולהרחיב את זמני השהות.
תביעות המזונות (תלה”מ 39002-11-20):
עיקר טענות האישה:
האישה טוענת, כי שני הצדדים עצמאיים, האיש בעל עסקים רבים, אשר ברובם לא ידועים לה, ובנוסף הינו נכה גפיים, לאחר תאונת דרכים ופגיעה עצבית, מוכר לביטוח הלאומי ונכה בשיעור של 100%, ומחזיק ברכב חדש במימון או סיוע של הביטוח הלאומי.
עוד טענה האישה, כי האיש נטל הלוואות שלא בידיעתה גם בשוק האפור, סיכן אותה ואת הקטינות, היה מעורב בפלילים, ורוקן את חשבון האישה וזכויותיה מן העבר.
לדברי האישה, עם היכרות הצדדים, הוכרו והוכרזו הצדדים כידועים בציבור במוסד לביטוח לאומי. לטענתה, האיש בתחילה הרעיף אהבה וחיבה כלפיה, אולם עד מהרה גילתה כי אינו אמין, התקשתה לסמוך עליו והוא החל להיות אובססיבי כלפיה, עוקב ומתחקה אחר צעדיה ומהלכיה.
אשר למצבה הכלכלי טוענת האישה, כי הכנסותיה זעומות לאור העובדה כי הינה זו שמגדלת את הקטינות ללא כל תמיכה, עבודתה לא באה על חשבון זמני שהות עם בנותיה הקטינות. לטענתה, הכנסתה עומדת על סך של כ- 5,000 ₪ לחודש, והיא קורסת מבחינה כלכלית ומצבה בכי רע, אין לה יציבות והיא אינה מצליחה להתמודד עם התשלומים החודשיים מהכנסתה הזעומה.
באשר למצבו הכלכלי של האיש טוענת האישה, כי האיש אמיד בעל משפחה יציבה ועסקים למכביר. לטענתה, האיש מחביא ומסתיר את הכנסותיו, הינו בעל עסקים מצליח, בעל מכוני יופי חדישים ומשופצים, חנויות לוטו טוטו, הימורים, מסחר במרכז העיר, מעסיק 2 עובדות, רופא לאסתטיקה ומעסיק בכל חנות עובד במשמרות, ואינו מדווח על כל הכנסותיו.
האישה טוענת, כי לנתבע מסוגלות ויכולות גבוהות, הוא מחזיק במספר של תארים, שמאי, כלכלן, משפטן ויזם, מצבו הכלכלי טוב מאוד, הכנסתו גבוה ומגיעה לסך של מעל 40,000 ₪ ברוטו בממוצע, וכי הוא מסתתר ומעלים תקבולים והפקדות. לטענתה, האיש לא הוכיח את כישלון עסקיו והיעדר הכנסות כפי שטוען. לטענתה, לסך הנ”ל מתווספים זכויות, קרנות, קופות, ביטוחים ונכות קבועה צמיתה של 13,000 ₪.
האישה פירטה בכתב התביעה ובתצהיר מטעמה מיום 5.5.2022 את צרכיהן החודשיים של הקטינות:
הוצאות הקטינה ב.:הוצאות הקטינה ה.:
כלכלה- 1,400 ₪א. כלכלה- 1,400 ₪
ביגוד והנעלה- 200 ₪ב. ביגוד והנעלה- 200 ₪
משחקים, ספרים תרבות ופנאי- 100 ₪ג. משחקים, ספרים תרבות ופנאי- 100 ₪
בריאות- 80 ₪ד. בריאות- 160 ₪ (לאחר אבחון צליאק)
נסיעות- 150 ₪ה. נסיעות – 150 ₪
שכ”ל צהרון הסעה- 130 ₪ו. שכ”ל תלבושת והסעה- 130 ₪
___________________________________________________
סה”כ: 2,060 ₪סה”כ: 2,010 ₪
וכן, הוצאות המדור והחזקת המדור:
שכירות- 2,850 ₪
חשמל- 450 ₪
ארנונה וביוב- 350 ₪
מי נע- 120 ₪
גז- 60 ₪
כבלים אינטרנט ותשתית- 330 ₪
_____________________
סה”כ: 4,160 ₪
האישה הוסיפה בסיכומיה, כי היא מקבלת סיוע בדיור בסך של 1,090 ₪ ומשלמת עבור מדור ושכירות סך של 1,760 ₪ (1,760 ₪= 1,090 ₪- 2,850 ₪), קרי עבור מדור על האיש לשלם סך של 704 ₪ (40%), לא כולל הוצאות החזקת מדור. עבור הוצאות החזקת מדור בסך של 1,310 ₪, על האיש לשלם סך של 524 ₪ (40%), ובסה”כ על האיש לשלם סך של 1,231 ₪.
האישה עתרה בסיכומים לתשלום מזונות הקטינות, מדור ואחזקתו בסך כולל של 5,590 ₪(5,591 ₪ = 2,180 ₪ (הוצאות הקטינה ב.) + 2,180 ₪ (הוצאות הקטינה ה.)+ 1,231 ₪), ובקיזוז קצבת תלויים בסך של 1,908 ₪, ובסה”כ סך של 3,682 ₪ למזונות הקטינות.
עוד ובנוסף טענה האישה בסיכומיה, כי לקטינות הוצאות חריגות ומיוחדות שמסתכמות בסכום של מעל 2,000 ₪ בחודש, הן על חינוכן, ספרי לימוד, ציוד בית ספר, שהות בחוג, שיעורים פרטיים, עלויות טיפול ורכיבה על סוסים (45 ₪ לשיעור), הוצאות לרגישות לצליאק של ה. והוצאות טיפולים לצורך התמודדות עם משבר ההורים. לטענתה, יש לחייב את האיש גם בתשלום מחצית הוצאות רפואיות וחינוכיות חריגות עבור הקטינות.
עיקר טענות האיש:
לטענת האיש, תביעת המזונות שהוגשה לוקה בחסר ובחוסר תום לב מוחלט של האישה ודינה להידחות על הסף. הצדדים סיכמו כי יחלקו בנטל גידול הקטינות באופן שווה וכי תהיה משמורת משותפת, והצדדים יישאו בנטל גידולן ורווחתן של הקטינות כל אחד במחיצתו, ועל כן לא ישולמו דמי מזונות.
לדברי האיש, אכן ישנם חובות כבדים בשל חייו המשותפים עם האישה, הוא אכן נטל הלוואה מהשוק האפור לצרכי שיקום ביתו, אך בידיעת האישה ובהסכמתה הבלעדית. לטענתו, חובות אלו כיום הינם על כתפי האיש, וזאת חרף הפקדת המחאת ביטחון של האישה בידי הגורם המלווה וחתימתה תוך מתן ערבות אישית.
לטענת האיש, כל רצונה של האישה הינו להשחיר אותו בכל דרך אפשרית ורמיסת כבודו, תוך שהיא מנסה בכל דרך להפוך את האיש לחסר כל ומרושש מנכסיו. לטענתו, למעט דמי המזונות נושא הוא בנטל מחציות גידולן ולרבות תשלום בעבור חוגי הקטינות (בהם נושא לבדו), הוצאות רפואיות חריגות ובכל צרכי הקטינות בעניין חינוך, הוצאות נלוות וכו’.
עוד טען האיש, כי תביעת המזונות הוגשה אך ורק בשל דרישתו למשמורת משותפת, אשר הופרה על ידי האישה באופן חד צדדי, עת סירב לרכוש עבור האישה רכב לצרכיה ולצרכי הקטינות.
ביחס ליכולת השתכרות האישה טוען האיש, כי הכנסתה של האישה גבוהה, והכנסתה עולה על סך של 10,000 ₪ לחודש, וכי מדו”חות שהציגה האישה עולה כי בשנת 2018 הרוויחה האישה סך של כ- 100,000 ₪, וכי נכון לשנת 2019 פתחה האישה עסק נוסף העוסק בקעקועים אשר העלו את הכנסות העסק. לטענתו, האישה מכניסה כספים רבים במזומן אשר אינם מדווחים כלל לצרכי מס. האיש הוסיף כי האישה מכניסה כמעט מידי חודש כספים נוספים לחשבונה. ביום 14.10.2020 הכניסה סך של 5,450 ₪ ממשרד הבינוי והשיכון, ביום 22.9.2020 סך של 11,500 מהמדינה, ביום 13.9.2020 סך של 4,300 ₪ מהמדינה (על חשבון חודש אוגוסט) וביום 14.7.2020 הכניסה סך של 4,300 ₪ מהמדינה. על פי גרסת האיש, הוצאות המחייה של האישה עולים על הכנסותיה, ומכאן ברור כי היא מכניסה מזומנים רבים לכיסה אשר אינם מופיעים בתדפיסי החשבון שהוגשו.
לעניין יכולת השתכרותו טוען האיש, כי בשנת 2019 הרוויח סכום כולל של כ- 130,000 ₪ לשנה, כ- 11,000 ₪ בממוצע לחודש. לטענתו, חלה הרעה משמעותית במצבו הכלכלי, בין היתר בשל נזקי הקורונה נאלץ האיש לסגור את עסקיו אשר כשלו, דמי הנכות המשולמים לו כיום הינם בסכום זעום של כ- 8,250 ₪ לחודש, דבר המקשה עליו את חייו מכיוון שזו הכנסתו היחידה. לטענת האיש, הוא משלם דמי שכירות בגובה של כ- 2,800 ₪ לחודש.
כן טען האיש, כי הסכומים המפורטים בכתב התביעה באשר לצרכי הקטינות הינם גבוהים ומנופחים ואינם משקפים את הוצאות ו/או צרכי הקטינות בפועל.
לבסוף, האיש טען, כי דין תביעה זו להידחות על הסף, ויש לקבוע כי קצבת התלויים אשר שולמה לידי האישה מתוך נכותו של האיש תוחזר לחשבונו הפרטי, וזה ישמש אותו לצרכי מחייה של הקטינות עת ישהו אצלו בהסדרי שהות שווים, וכי יש לבטל כל תשלום נוסף מעבר לכך.
דיון והכרעה:
המסגרת הנורמטיבית:
הצדדים בתיק הינם יהודים, משכך חל בעניינם הדין העברי.
סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי”ט- 1959, קובע:
“אדם חייו במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה”.
חבותו של הנתבע במזונות הקטינות נגזרת מהוראת סעיף 3 (א) לחוק המזונות לפיה אדם חייב במזונות ילדיו הקטינים לפי הדין האישי החל עליו, ובהיות שני הצדדים יהודים, על חבותו של האב בתשלום מזונות חל המשפט העברי.
לאחרונה, חל שינוי בפסיקה ביחס לקטינים בגילאי 6-15. ביום 19.7.2017 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט העליון, אשר דן בשאלת פרשנות הדין האישי ומידת חיוב האב במזונות ילדיו (בע”מ 919/15 ובע”מ 1709/15 פלוני נ’ פלונית ואח’ (פורסם בנבו, מיום 19.7.2017)) (להלן: “בע”מ 919/15”).
בפסק הדין בע”מ 919/15 נקבע, כי בגילאי 6- 15 תחול על שני ההורים האחריות למזונות הילדים באופן שווה מדין צדקה, כאשר היקף החיוב ייקבע על בסיס יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות, לרבות הכנסה מעבודה ובהתחשב בחלוקת זמני השהות של הקטינים ובהתחשב ביתר נסיבות העניין:
“בגילאי 6-15 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה תקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, בשים לב לנסיבות המקרה”.
לפי פסק הדין המנחה של כב’ השופט שוחט בעקבות בע”מ 919/15, במהלך קביעת חיוב אב במזונות יש לבחון את הפרמטרים, כדלהלן:
“א. הערכת וקביעת צרכי הילדים לפי רמת החיים שהורגלו הילדים ערב הפירוד (צרכים תלויי שהות ובכללם מדור והחזקתו, צרכים שאינם תלויי שהות וצרכים חריגים).
ב. היכולות הכלכליות של הצדדים (לא רק הכנסותיהם הפנויות של ההורים אלא קביעת יכולת כלכלית מכל המקורות העומדים לרשות ההורים לרבות שכר עבודה).
ג. קביעת יחסיות ביכולת הכלכלית של ההורים זה מול זה.
ד. חלוקת משמורת בפועל (שקלול הוצאות תלויות שהות ביחס היכולת הכלכלית של שני ההורים וקביעת גובה החיוב בהתאם).
(ראו: עמ”ש (ת”א) 14612-10-16 פ.ב. נ’ א.ב. (פורסם בנבו, מיום 20.12.2017)).
כן נפסק כי אין מדובר בנוסחאות אריתמטיות נוקשות, ועל הסתמכות על נתונים יבשים, והכל תלוי במכלול נסיבות העניין, כששיקול העל הוא טובת הילד ורווחתו בתי שני הוריו.
יש לציין, כי ההלכה התקדימית שנקבעה בבע”מ 919/15 חלה גם במקרה בו המשמורת אינה משותפת וגם במקרים בהם ההתדיינות החלה קודם ניתן פסק הדין בבע”מ 919/15 (ראו: תלה”מ (ראשל”צ) 17237-01-17 ו.ג. נ’ ש.ג. (פורסם בנבו, מיום 17.10.2017); תלה”מ (ת”א) 53712-11-16 פלונית נ’ פלוני (פורסם בנבו, מיום 23.10.2017) ותלה”מ (ראשל”צ) 7531-05-17 פלונית נ’ פלוני (פורסם בנבו, מיום 14.11.2017)).
עפ”י ההלכה הפסוקה העדכנית, כיום, נאמדים צרכים אלו בסך של 1,600 – 2,250 ₪ לחודש עבור הצרכים ההכרחיים של קטין. (ראו: עמש (ת”א) 46291-01-16 פלונית נ’ פלוני (פורסם בנבו, מיום 09.10.17) ורמ”ש (מרכז) 59188-10-18 י.נ נ’ א.נ (פורסם בנבו, מיום 25.10.18)).
כן נקבע בפסיקה, כי בית המשפט לא יהיה מחויב לנוסחאות אריתמטיות נוקשות, אלא יוכל לשקול שיקולים שונים העולים ממכלול הנסיבות המשפחתיות, כששיקול העל הוא טובת הילד ורווחתו (ראו: עמ”ש (ת”א) 32172-11-17 ע. ש. (קטינה) נ’ נ.ש. (פורסם בנבו, מיום 10.1.2019)
מן הכלל אל הפרט:
יכולותיהם הכלכליות של הצדדים:
יכולותיה הכלכליות של האישה: לטענת האישה, הינה בעלת עסק לבניית ציפורניים ועסק לקעקועים, אולם לדבריה הכנסותיה זעומות. לטענתה, הכנסתה עומדת על סך של כ- 5,000 ₪ לחודש, וכי מצבה הכלכלי משתנה ומחריף, והיא נאלצת לגייס כספים כדי לקיים את צרכי הקטינות.
בחקירתה נשאלה האישה לגבי עסקיה, והשיבה:
“ש. …היום את מנהלת את העסק שלך עדיין.
ת. כן. עסק לציפורניים. ומנסה להתקדם בקעקועים.
ש. העסק של קעקועים לא עובד
ת. זה בתחילת הדרך. מנסה לפרסם את זה מחברים לא מקבלת כספים כי הם נותנים לי את הגוף שלהם כדי להתנסות. ויש פה ושם מחירים ואני מפרסמת את עצמי”.
(עמ’ 28, ש’ 13- 18 לפרוטוקול מיום 18.5.2022).
לשאלה מתי העסק נפתח, היא ענתה:
“ש. מתי העסק שלך נפתח
ת. בשנת 2010.
ש. זה בהכרות שלך עם התובע או אחרי?
ת. היינו ביחד. הייתי שכירה ופתחתי את העסק
ש. איפה שכירה?
ת. ב-*** אם אני לא טועה, ואחר כך כאשר פתחתי את העסק עבדתי ב-***.
ש. אי ך פתחת את העסק? לבד או ביחד
ת. על שמי פתחתי.
ש. אחרי ההכרות שלכם
ת. כן
ש. כאשר הייתם ביחד
ת. כן”.
(עמ’ 28 ש’ 29- 35, עמ’ 29 ש’ 1- 5 לפרוטוקול מיום 18.5.2022).
כשנשאלה כיצד מימנה את פתיחת העסק, תשובתה הייתה:
“ש. הוא עזר לך לממן את זה?
ת. כל הציוד שהייתי קונה זה היה מרווחים.
ש. איזה רווחים?
ת. ציפורניים פעם אחת הפתיע אותי קנה לי מתנה שולחן.
ש. היה חלק מתפעול העסק והקמת העסק והשדרוג לו במהלך הזמן
ת. שדרוג לא
ש. אמרת שקנה לך שולחן
ת. זה היה מתנה”.
(עמ’ 29, ש’ 6- 13 לפרוטוקול מיום 18.5.2022).
בהמשך חקירתה העידה האישה כי הכנסותיה מהעסק עומדות על סך של כ- 5,000 ₪ לחודש בלבד, אולם לא נתנה הסבר לפער בין הכנסותיה להוצאותיה הגבוהות:
“ש. אני מעיין בהכנסות שלך לפי דוח רווח והפסד את מכניסה בממוצע בשנים שהייתם ביחד ושנת 2021 החלפת רואה חשבון
ת. כן. עברתי רואה חשבון בסוף 2021.
ש. לפי הדוח שלך מכניסה משהו של 5000 שקל בחודש שזה 60 אלף שקל- 70 אלף שקל מדי שנה.
ת. כן.
ש. אני אומר לך שהדוח הזה הוא רק חלק מההכנסות שלך. אסביר לך למה אומר את זה. מי שמכניסה 5000 שקל בחודש או 6000 שקל בחודש, ומשלמת שכירות של 2950 על שכירות ארנונה 300 חשמל 1000 מים 100 גז ותקשורת וכל הדברים האלה ואוכל זה בין 500 שקל לפי פירוט כרטיסי אשראי ל- 1000 שקל. 4 נפשות בדירה, זה מה שהם אוכלים בחודש?
ת. לא חושבת זה תלוי באיזה חודש”.
(עמ’ 31, ש’ 24- 34 לפרוטוקול מיום 18.5.2022).
ובהמשך, לשאלה מה הכנסתה כיום, השיבה:
“ש. היום את מכניסה אותו דבר? מאמין שההוצאות לא פחתו
ת. מכניסה אותו דבר. התחילה להיכנס לי עבודה של קעקועים
ש. את ושלושת ילדיך מתכלכלים באוכל בין 500 ל- 1000 שקל בחודש
ת. אני קונה במזומן
ש. איפה?
ת. כל ההכנסות שלי מדווחות לרואה חשבון”.
(עמ’ 32, ש’ 24- 29 לפרוטוקול מיום 18.5.2022).
עוד אישרה האישה בהמשך חקירתה, כי חלק מרווחי העסק מתקבלים במזומן ואינם מופקדים לחשבון הבנק:
“ש. אז לפי מה שאמרת מצב ההכנסות שלך בחשבון, לפי תדפיסים שהגשת, זה בלי מזומנים
ת. אני מפקידה את כל המזומן שלי. ונשאר לי עוד
ש. את נשארת עם עוד מזומן בכיס לצרכי מחיה
ת. אני תמיד עם מזומן אחר כך מפקידה.
ש. אני רואה הפקדות מינוריות
ת. זה קשה לי לסגור את החוד. זה שאני מנסה לפרנס את הבנות שלי ולתת להן את מה שהן יכולות אני מנסה לא למנוע מהן אני מונעת מעצמי ועם כל הכבוד אני לא מנסה לפגוע בהן כמו שהתובע עשה את זה
ש. לא שאלתי על התובע.
ת. אל תשכח שאני לא תבעתי אותו. אני רציתי לומר שאם משהו לא היה בסדר ולא היה משהו בהכנסות שלי מס הכנסה היה חוקר אותי
ש. היית תחת חקירות והאם כתוצאה מזה היה מקרה ולו פעם אחת ואת מעידה בשבועה, שבו שיבשת חקירה.
ת. לא היה ולא נברא
ש. לא אמרת דיברת עם לקוח שעשית לו קעקוע ואמרת לו “אם ישאלו אותך תגיד שעשיתי לך בהתנדבות”
ת. לא אמרתי את זה…”.
(עמ’ 33, ש’ 3- 19 לפרוטוקול מיום 18.5.2022).
כאמור, בחקירתה הודתה האישה כי חלק מהכספים במזומן שמשולמים לעסק לא מופקדים לחשבון הבנק והיא משתמשת בהם לצרכי מחיה. כמו כן, לא ניתן כל הסבר לפער בין הכנסותיה של האישה לבין הוצאותיה החודשיות ואופן כיסוי הפער.
משכך, לא מצאתי לקבל את טענת האם לפיה הכנסתה עומדת על סך של 5,000 ₪ בלבד לחודש, שכן הכנסתה גבוהה יותר מזו המדווחת, ואני מעריך את יכולת השתכרותה של האם בסך של כ- 7,000 ₪ נטו לחודש.
יכולותיו הכלכליות של האיש: כאמור, האיש היה אדם פעיל, בעל עסקים רבים, לרבות חנויות במרכז מסחרי, דוכן של לוטו- טוטו הימורים ופייס, מכון לשיזוף ומכוני יופי. במסגרת תצהירו הצהיר האיש, כי חל שינוי לרעה במצבו הכלכלי, וכי כיום כל הכנסותיו מסתכמות בקצבת הנכות אותה הוא מקבל מהמוסד לביטוח לאומי בסך 6,000 ₪ לחודש (ראו: סעיף 39 לתצהיר מיום 19.4.2022; עמ’ 17, ש’ 7- 8 ועמ’ 24, ש’ 11- 12 לפרוטוקול מיום 18.5.2022).
מעיון במכתב מטעם היועצת המשפטית של מפעל הפיס שנשלח לב”כ האישה ביום 18.3.2021, במענה לפנייתה בעניין צו להסרת חיסיון, עולה כי האיש הינו זכיין לשעבר של מפעל הפיס, אשר פעל באזור חיפה החל מחודש פברואר 2017 עד לחודש פברואר 2021, קרי החל מחודש פברואר 2021 הוא אינו זכיין של מפעל הפייס ואינו מפעיל עוד תחנת לוטו- טוטו, וכן מעיון בתדפיסי עו”ש עולה, כי האיש מקבל מביטוח לאומי סך של כ- 7,064 ₪ בתוספת קצבה בסך של כ- 5,378 ₪, ובסה”כ 12,442 ₪ לחודש.
בעדותו העיד האיש כי כיום הוא אינו בעל עסקים, וכי עסקיו נסגרו ונמכרו, וכך העיד:
“ש. לגבי העסק- יש לך היום עסק
ת. לא. אין עסק.
ש. ב.ה. לא קיים?
ת. היה. תם ונשלם. הוא לא קיים.
ש. היו עובדים? פיטרת? שחררת ציוד?
ת. העברתי את העסק על חובות הוא נמכר לבחור בשם א. ו-ש. א..
ש. למה לא הצהרת?
ת. זה הוקם אחרי הפירוד, לא חייב לדווח לך מה שאני עושה היום
ש. מתי נמכר העסק?
ת. משהו לפני שנה בערך.
ש. התצהיר הוא מחודש 4/22. לפני כמה ימים שבועות למה לא הצהרת שאין לך עסק.
ת. זה דווח מיליון תצהירים אחרים במסמכים שהגשנו לבית משפט.
ש. תראה לי.
ב”כ התובע: מפנה לסעיף 39 בתצהיר שכיום משתכר בהכנסה בלבד מביטוח לאומי.
ש. לא הצהרת ולא כתוב בלבד. אין היום ה. ב.
ת. אין.
ש. אם אלך למקום אין כלום
ת. יש משהו אחר ולא ה. ב.. לא יודע איך קוראים למקום. משמכרתי לא הלכתי לשם
ש. כמה עובדים היו לך? היו תביעות שכר?
ת. לא היו תביעות שכר. היתה עובדת בשם מ., היא שוחררה אחר כך היתה את ל. עבדה קצת זה בעיקרון היו פרילנסרים היה רופא שעשה הזרקות אני הייתי שם”.
(עמ’ 19 ש’ 31- 35, עמ’ 20 ש’ 1- 18 לפרוטוקול מיום 18.5.2022).
אולם בהמשך עדותו אישר הכנסות מדמי שכירות, וטען כי העסק נמכר תמורת חוב, ולא נותר לו מאומה מכספים אלה:
“ש. יש לנו טפולים של בוטוקוסים
ת. לא. משכיר להם חדר על זה.
ש. משלמים לך שכירות?
ת. כן. במזומן.
ש. כמה כסף שילמו
ת. אלף שקל.
…
ש. העסק נמכר בסכום של כמה? לאותו מ..
ת. לא לאותו מ..
…
ש. בכמה הוא נמכר?
ת. נמכר תמורת חוב של 300,000 ₪. עם הציוד שהוא משלם עבר עליו כל הזכויות כל המשכון של המכשיר הוא התחייב לשלם לחברות על המכשירים
ש. כל מכונות שיזוף
ת. יש לי חוב בהוצל”פ
ש. כמה?
ת. איך זה קשור? בסביבות 40000- 30000 שקל. זה נעשה אחרי הפירוד.
ש. איך עשית העברה
ת. לא עשיתי. היו חובות שהוא לקח על עצמו
…
ש. ויתרת על העסק
ת. ההוצאות היו כבדות. הלכתי לתהום גדול, אז מכרתי”.
(עמ’ 20 ש’ 19- 24, ש’ 29- 30, ש’ 33- 35, עמ’ 21 ש’ 1- 6, ש’ 16- 17 לפרוטוקול מיום 18.5.2022).
נוסף על כך העיד האיש, כי הוא בעל השכלה במשפטים, כלכלה ושמאות מקרקעין, כשנשאל כיצד מימן את שכר הלימוד. (ראה עמ’ 22, ש’ 16- 23 לפרוטוקול מיום 18.5.2022).
בהמשך העיד, כי נאלץ לסגור בתקופת הקורונה את דוכן טוטו- לוטו אותו הפעיל, לאחר שנגמרה לו הזכיינות ומצבו הכלכלי לא היה טוב:
“ש. יש לך חובות לטוטו לוטו
ת. לא
ש. לחנות שסגרת שם?
ת. לא
ש. מתי סגרת?
ת. בקורונה.
ש. שנת 2020
ת. בקורונה סגרתי אחרי שנגמר לי הזכיונות מצב כלכלי לא טוב לא יכול להעביר כספים לחשבון
ש. היו ערבים לעסק
ת. כן. גם הנתבעת
ש. אין לה הגבלות
ת. כי שילמתי הכל
ש. יש לך אסמכתא על התביעות חוב? מכתבים מעורך דין מאנשים.
ת. יש.
ש. תראה לי.
ת. אין בעיה. בסוף הדיון תקבלי”.
(עמ’ 23, ש’ 7- 22 לפרוטוקול מיום 18.5.2022).
לשאלה כיצד הוא משלם את סכום המזונות הזמניים שנפסק, ומה גובה קצבת התלויים המשולמת על ידי המוסד לביטוח לאומי, הוא השיב:
“ש. איך אתה משלם את המזונות 2600 שקל
ת. 1908 יורד מהתלויים את השאר מצטבר ל- 2000 עושים משיכה מקצבת נכות מעביר אליה
ש. כמה מעבירים. כמה חודש שעבר קיבלה
ת. היא מקבל 1908 וכל פעם משהו אחר, היא מגישה בקשה”.
(עמ’ 24, ש’ 18- 21 לפרוטוקול מיום 18.5.2022).
וכשנשאל האיש מדוע כספי המוסד לביטוח לאומי ירדו מסך של 12,000 לסך של 6,000 ₪, הוא השיב כי:
“ש. למה הכנסה שלך מביטוח לאומי ירדה מ- 12 לסך של 6 אלף.
ת. כי הייתי בשלילה 3 חודשים וזה אמור לחזור לי
ש. בוועדות לביטוח לאומי
ת. לא. ברגע שאין רישיון מקזזים מהקצבת ניידות.
ש. אין לך רישיון,.
ת. הייתי בשלילה
ש. אתה בתביעות מול ביטוח לאומי
ת. לא
ש. הנכות צמיתה
ת. כן
ש. כמה ניידות מקבל
ת. 6500 שקל
ש. מדוע היתה לך שלילה?
…
ת. נסעתי על רכב של חבר לא ידעתי שאין לו טסט. היה לי זימון לבית משפט ושללו לי את הרישיון”.
(עמ’ 26, ש’ 6- 22 לפרוטוקול מיום 18.5.2022).
האיש נחקר גם אודות מקור המימון להשקעה בפתיחת העסק ב. ה. על ידו, ומסר:
“ש. כאשר פתחת ב. ה. מתי זה היה?
ת. אחרי הסגר הראשון.
ש. לא זוכר לומר לי?
ת. לא זוכר תאריך
ש. איך הקמת את העסק?
ת. בתשלומים.
ש. כמה אתה יכול לומר שהשקעת בעסק?
ת. מה זאת אומרת?
ש. כמה הוצאת בתשלומים?
ת. כל חודש.
ש. כמה?
ת. לא מעט.
ש. יש לך סכום? אתה איש עסקים
ת. נו ו..
…
ת. הנגרות עלתה לי בסביבות 12000 שקל סך הכל 16000 שקל. השיפוצים עלו בסביבות 20 אלף שקל. כל השאר זה משכון כל המכונה
ש. מכונה 2000 אלף
ת. מכונת לייזר”.
(עמ’ 26 ש’ 25- 35, עמ’ 27 ש’ 1- 12 לפרוטוקול מיום 18.5.2022).
כן נשאל האיש על הכנסתו מהעסק, והוא השיב:
“ש. כמה הכנסות?
ת. בהתחלה היו סגרים.
ש. אנשים היו בבית ולא ויתרו על זה
ת. ויתרו. אני לא פתחתי בקורונה. העסק היה סגור
ש. כמה הכנסות היו מהביוטי
ת. הפסדים. שילמתי שיפוצים ורק המענקים עזרו
ש. קיבלת מענקים
ת. כן
ש. כמה סך הכל המענקים?
ת. לא זוכר. זה היה גם עם הקיוסק. העסק הזה לא קיבלתי עליו כי היה חדש זה היה על הקיוסק
ש. נכון שעשית 13000 שקל הכנסות
ת. מה שמדווח הכל אצל הרואת החשבון. כל הקבלות שם והדוח שיצא הוא האמת
ש. אז כן הרווחת. העסק לא היה בנפילה
ת. לא
ש. למה לא
ת. כי זה הכנסות לא מראה הוצאות
ש. רווחים 19132
ת. לשנה.
ש. כן היו רווחים
ת. איפה הוצאות מסביב?”.
(עמ’ 27, ש’ 13- 32 לפרוטוקול מיום 18.5.2022).
כבר עתה אומר, כי רב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע להכנסות האב. האב טוען, כי נאלץ לסגור את עסקיו אשר כשלו, אולם לאחר מכן טען בעדותו כי הוא נהנה מהכנסה נוספת מדמי שכירות, וכי העסק “ה. ב.” נמכר לצד שלישי, אולם לא הציג כל אסמכתא לכך שעסקיו נסגרו או שאין לו הכנסות, ומשלא עשה זאת, יש לזקוף זאת לחובתו. האיש לא הציג כל אסמכתא בדבר מכירת העסק ו/או סגירתו, ומעיון בפרופיל דף הפייסבוק שלו ומעמוד האינסטגרם של העסק עולה, כי הוא עדיין הבעלים של עסק פעיל בשם “ה. ב.” ובעלים של “ס. ב.”. בנוסף, בהתאם להצהרת הון מיום 18.11.2018, האיש מצהיר על 3 רכבים בשווי 335,000 ₪, תכולת בית 47,800 ₪ ו- 453,776 רכוש נקי בבית ובעסק.
תשובותיו המתפתלות של האיש בעניין זה עשו רושם שלילי על בית המשפט, וניכר מהן כי הן נועדו להסתיר את האמת, לפיה חלק מעסקיו של האיש עדיין פעילים. נוסף על כך, בדף חשבון הבנק של האיש ניתן לראות הפקדות מזומנים בסכומים גדולים, דבר המלמד על הכנסותיו והוכחה למסוגלותו הכספית. עדותו של האיש לא הייתה מהימנה עלי והינה מגמתית ומתחמקת, וניכר כי הוא ניסה בכל מאודו להסתיר את העובדה, כי נותר הבעלים מספר עסקים. הגדיל לעשות כן כשהעיד את אמו, עדות שאף עומדת בסתירה לעדות האיש עצמו.
האם גב’ א. אישרה בעדותה בפניי כי עסקיו של בנה פעילים, והיא יודעת שבנה מנהל עסקים ב-***:
“ש. את יודעת איפה הוא מנהל עסקים?
ת. ב- *** היה לו עסק איפה שעושים, לוטו טוטו היה בהתחלה, עם הזמן פתח עוד מכון יופי ושיזוף”.
(עמ’ 8, ש’ 6- 8 לפרוטוקול מיום 18.5.2022).
אוסיף ואומר, כי האיש בעל מספר תארים ותעודות, כלכלן, משפטן, שמאי ויזם, ופוטנציאל השתכרותו גבוה. מהנתונים שבפניי, אני רואה לנכון להעמיד את כושר השתכרותו של האיש בסך של כ- 20,000 ₪ נטו לחודש.
יחס הכנסות הצדדים:
מאחר וקבעתי כי הכנסתו של האב הינה בסך 20,000 ₪ לחודש, וכי הכנסתה של האם הינה בסך של 7,000 לחודש, הרי שלאור נתונים אלה, היחסיות בהכנסות הצדדים היא 74% לטובת האב לעומת 26% לטובת האם.
יחס חלוקת זמני השהות:
בהתאם לסעיף 80 לפסק הדין זמני השהות עם האב יתקיימו בהתאם להמלצות התסקיר האחרון מיום 30.10.2023, בכל יום שני מסיום בית הספר ועד השעה 20:00, ובכל סוף שבוע שני, ביום שישי בין השעות 15:00- 21:00. על כן, ניתן לראות כי הקטינות שוהות אצל האב 20% מהזמן ואצל האם 80% מהזמן.
דיון בצרכי הקטינות:
כאמור, עסקינן בקטינות, ב. ו- ה., בנות 12 ו- 9 שנים. האם העמידה בסיכומיה את הוצאות וצרכי הקטינות בסך כולל של 5,590 ₪, ובקיזוז קצבת תלויים בסך של 1,908 ₪, ובסה”כ בסך של 3,682 ₪.
אשר להוצאות וצרכי הקטינות העידה האישה כך:
“ש. את תובעת מזונות. אמרת 1400 שקל לילדה. את מוציאה כלכלה 1400 שקל לילדה.
ת. אני רוצה להסביר, קודם כל הילדה הקטנה צליאקית זה משהו חדש, אני מנסה מלא מלא דברים חדשים כדי שיהיה לה מה לאכול. אנו הולכים למקדולנס פעם בחודש אני חייבת להוציא אותם הן היו רגילות לחיים אחרים אז פעם בחודש”.
(עמ’ 32, ש’ 30- 35 לפרוטוקול מיום 18.5.2022).
באשר לדרישתה כי האיש יישא במחצית עלויות רכיבה טיפולית על סוסים, אישרה האישה בחקירתה כי לא ניתן לה אישור רפואי לפיו הקטינות צריכות טיפול ברכיבה:
“ש. …את תבעת אותו על טיפולים רפואיים לצורך רכיבה. הצגת לצורך זה סיכום רפואי מרופא המשפחה בסיכום הרפואי רשום במפורש לבקשת האם. זאת אומרת הבנות אני מבין מזה, לא עברו סוג של אבחון על ידי איש מקצוע שקבע באופן חד משמעי שהן צריכות טפול ברכיבה. זה היה לבקשה שלך נטו.
ת. אם אתה זוכר מתחילת הדרך כל הזמן ביקשתי טיפול לבנות כי לא נתן לי אישור פסיכולוגי אז בית משפט קבע שכל הוצאות של רופא שיניים ורופא לא צריך אישור של התובע אלא אם כן זה מטעם קופח עשיתי מה שיכולתי ניגשתי לרכיבת טיפולית דרך קופת חולים טפולי פסיכולוגי לא מוכן לתת אישור
ש. האם רופא קבע שהן צריכות טפול כלשהו
ת. איך אם לא נותן לי אישור
ש. ברגע שאין אישור של הצד השני וגם השופט רשם כשאין הסכמה מי שיקבע זה הרופא
ת. כן. אני רוצה לטובת הבנות
ש. רופא מקצועי קבע את זה או לא?
ת. לא…”.
(עמ’ 34, ש’ 6- 19 לפרוטוקול מיום 18.5.2022).
כבר עתה אומר, כי צרכי הקטינות כי שפירטה האם בתביעה פורטו בהגזמה. במצב דברים זה, כאשר לקטין יש צרכים כצרכי בני גילו, מוסמך בית המשפט להעריך את הסכום הנדרש על פי ניסיונו (ראו: ע”א 93/85 שגב נ’ שגב, פ”ד לט (3) 822, 829 (1985) וע”א 687/83 מזור נ’ מזור, פ”ד לח(3) 29, 33 (1984)).
לאור כל האמור לעיל ונוכח פסיקת בית המשפט בעניין גובה המזונות ההכרחיים ובשקלול כל הנתונים שבפני, יכולותיהם הכלכליות של הצדדים ויחס הכנסותיהם הפנויות אשר עומד על כ- 74% לטובת האב לעומת 26% לטובת האם, בהתחשב בזמני השהות המועטים עם האב וצרכי הקטינות, ובהתחשב בסיוע בשכר דירה שמקבלת האישה בסך 1,090 ₪, אני מוצא בנסיבות העניין להותיר את סכום המזונות שנקבע בהחלטה למזונות זמניים ולחייב את האב בתשלום מזונות הקטינות בסך כולל של 2,600 ₪ כאשר סכום זה כולל הוצאות המדור ואחזקתו, בקיזוז קצבת תלויים בסך של כ- 1,908 ₪ אותם מקבלת האישה, ובסה”כ 692 ₪ עבור שתי הקטינות (346 ₪ לכל אחת מהקטינות).
בנוסף, יישאו הצדדים בחלקים שווים בכל הוצאות הקטינות שאינן נובעות משהותן: קרי, הוצאות החינוך והבריאות השוטפות והחריגות, לרבות טיפולי שיניים, אורתודנטיה, משקפיים ועדשות, טיפולים פסיכולוגיים, רגשיים, ריפוי בעיסוק, תרופות, אבחונים נוירולוגיים ורופאים מומחים. רכיבה טיפולית על סוסים רק באישור רופא הממליץ על רכיבה טיפולית. ככל שתהיה מחלוקת בין הצדדים על נחיצותו של הטיפול, יפעלו הצדדים לפי המלצת הרופא המטפל, וכן בכל הוצאות החינוך, לרבות שכ”ל, תשלומים לבית הספר, תשלומי הורים, שכר מעון פרטי, ציוד, ספרים ותלבושת לבית הספר, אבחונים דידקטיים, חוגים (בעלות מתנ”ס), קייטנות, תנועות נוער וטיולים, שיעורי עזר וכיו”ב, ככל שיידרש. בכל מקרה של מחלוקת בין הצדדים בדבר נחיצות ההוצאה, יכריע הגורם המקצועי הרלבנטי. חיוב האיש בהשתתפות עבור יותר מחוג אחד לכל ילדה כפופה להסכמתו מראש ובכתב להשתתפות באותו חוג.
התשלומים ייעשו ככל הניתן למוסדות הרלבנטיים, לנותן השירות או לגורם המטפל. בהעדר יכולת יישא בהם אחד הצדדים והצדדים יערכו התחשבנות ביניהם, בכפוף להצגת חשבוניות או הצעות מחיר בכתב. במקרה בו אחד הצדדים קיבל דרישת תשלום מהצד השני ולא שילם את חלקו בתוך 14 יום, חלקו של אותו הורה ניתן יהיה לביצוע בהוצאה לפועל כחלק מתשלום דמי המזונות.
התביעה הרכושית לפירוק שיתוף (תלה”מ 19326-08-20):
עיקר טענות האיש:
לדברי האיש, במהלך חייהם המשותפים איחדו בני הזוג את משאביהם, ופעלו מתוך מאמץ משותף ומתוך הסכמה מפורשת ו/או מכללא ו/או מכוח כל דין, כי כל הכספים והרכוש שנצברו בידי אחד הצדדים במהלך חייהם המשותפים שייכים במשותף לשני בני הזוג, בשל האמון ההדדי שהיה בין בני הזוג ובגין הסתמכותו של האיש על הסכמות אלו.
לטענת האיש, הוא זכאי למחצית הרכוש שהצטבר במהלך הנישואים, לרבות הנכסים והכספים הרשומים על שם האישה, בין היתר לאור החיים המשותפים, ההסכמות המפורשות ו/או מכללא ביניהם, כוונת השיתוף, איחוד משאביהם והמאמץ המשותף, וכן מכוח חובת תום הלב שחבה האישה כלפי האיש והסתמכות האיש על הסכמות אלה. לטענתו, הוא זכאי לפירוק השיתוף ו/או לאיזון משאביהם אשר נצברו להם במהלך שנות חייהם המשותפים של הצדדים.
האיש טוען, כי את כל הנכסים והכספים יש לחלק שווה בשווה בין הצדדים לרבות כל החובות/ ההלוואות, בין בעין, בין על ידי תשלומי איזון. לטענתו, לצדדים חובות משותפים בסך כולל של כ- 376,000 ₪, כמפורט להלן:
סך כולל של 174,000 ₪ שהעבירה אמו של האיש לבני הזוג במהלך חייהם המשותפים. יתרת סילוק נכון ליום 1.1.2020 בסך של 165,000 ₪.
סך כולל של כ- 80,000 ₪ שהעביר אחיו של האיש לבני הזוג. יתרת סילוק מעודכן ליום 1.1.2020 בגובה של כ- 61,000 ₪ .
סך כולל של 150,000 ₪ שהעבירה דודתו של האיש גב’ פ. פ. (להלן: “דודתו של האיש” ו/או “פ.”) בהתאם להסכם הלוואה מיום 30.11.2019 (להלן: “הסכם ההלוואה”) שנערך בין בני הזוג לבין דודתו של התובע.
בסיכומיו טען האיש, כי ההלוואות שנלקחו ממשפחתו לצרכי מחיית בני הזוג בחייהם המשותפים נעשו כחוק, וכי האישה ידעה כל העת על הלוואות אלה, וזאת על אף הכחשתה הגורפת. לטענתו, ניתן ללמוד מידיעת האישה על הלוואות אלה, עת העבירה מעת לעת לחשבונה של אמו, וכן לחשבונו של אחיו סכומי כסף לצורך כיסוי ההלוואות, ואף קיבלה חלק מהכסף לחשבונה האישי כמפורט בתדפיסי הבנק של אמו של האיש אשר צורפו לכתב התביעה.
לבסוף, טען האיש, כי יש לקבל את התביעה לפירוק שיתוף במלואה, וכי יש לנכות מהמלצת האקטואר את כל ההלוואות אשר לקחו בני הזוג ממשפחת האיש, תוך קיזוז יתרות אלו.
עיקר טענות האישה:
האישה טוענת, כי לא ידעה אודות ההלוואות לבני משפחתו של האיש. לטענתה, ההלוואות לא נחתמו או אושרו על ידה, וגם אם היו העברות אלו היו בבחינת מתנות לא תמורה. עוד טענה האישה, כי ההתנהלות הכלכלית בין הצדדים הייתה תמיד בהפרדה, עם הסתרת והחבאת מידע וכספים, האיש נטל על עצמו חובות והתחייבויות מבלי להיוועץ עמה וגם דירות מגורים שרכש מכר. לטענתה, האיש נטל הלוואות בצורה מוגזמת מבני משפחה ואחרים, ולאחר שהייתה בעלת זכויות מגורים נותרה חסרת כל אגורה, יציבות כלכלית וביטחון.
לדברי האישה, היא ניהלה חשבון בנפרד, אסרה על האיש להיכנס לפרטיה האישיים לאחר שגילתה כי הוא מעביר מחשבונה כספים, ולא טרח לספר לה מעולם על הלוואות שנטל ממשפחתו. עוד הוסיפה וטענה האישה בסיכומיה, כי האיש לא הרים את הנטל המוגבר החל עליו להשית על האישה את כל החובות אשר לטענתו הוא נטל, וכי אכן הייתה כוונת שיתוף ורצון חוזי או מעשי או הסכמי לשותפות.
עוד ובנוסף טוענת האישה, כי אינה חולקת על הזכויות שצברו כידועים בציבור, אולם בכל הנוגע להלוואות אותן נטל האיש, נטען כי אלו לא היו בידיעת האישה ולא בהסכמתה, אף הלוואה לא נחתמה בהסכם גם על ידה, והצדדים לא השיבו ללווה את ההלוואה יחד או לחוד. לטענתה, מדובר בטענות שפוברקו לצרכי דיון ולחץ, ויש לקבוע כי הלוואות אלה יוחרגו ולא יהיו כנטל ואחריות על האישה.
עוד הוסיפה האישה וטענה, כי מדובר במעשה קנוניה שעשה האיש עם משפחתו ומעשה בלתי הגון כפעולה אישית מניפולטיבית לצורך חיוב האישה בתשלומים שלא שלה. לטענתה, האיש הרוויח לאורך השנים יפה מאוד, עסקיו שגשגו, ועל אף האמור הוא מציג תמונה שונה, על הלוואות מבני משפחה.
בסיכומיה טענה האישה בכל הנוגע לכספים אותם העבירה אימו של האיש, כי אימו לא תבעה את הצדדים ולא דרשה את הכספים בחזרה דבר המלמד על מתנה. לטענתה, האיש לא הציג כל מסמך בכתב בין הצדדים לאימו של האיש, וכי האיש לא הרים את הנטל לא באשר למקור העברה, בחבות המשותפת ובדרישה להחזר.
דיון והכרעה:
המסגרת הנורמטיבית: המשטר הרכושי החל על הידועים בציבור:
אין מחלוקת במקרה הנדון כי הצדדים היו ידועים בציבור, ואלו אף הוכרו על ידי המוסד לביטוח לאומי כידועים בציבור החל מיום 24.9.2011, וכי מתקיימים התנאים לצורך קביעת היותם של בני הזוג “ידועים בציבור”.
הפסיקה קובעת, כי בהתקיים תנאים מסוימים עשויה הלכת שיתוף נכסים יציר הפסיקה לחול גם על בני זוג אשר חיים כידועים בציבור. הלכת שיתוף נכסים בין בני זוג שנישאו (לפני תחולת חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל”ג- 1973) מבוססת על קונסטרוקציה משפטית שענייניה קביעה שיפוטית של קיומו של הסכם משתמע בין צדדים, לפיו הם שותפים שווים בזכויות ברכוש המשותף. אותו היגיון ורציונל חל גם ביחס לבני זוג שלא נישאו ומקיימים זוגיות כידועים בציבור. לפיכך, על בית המשפט לתור אחר קיומן של אינדיקציות ראייתיות המעידות על תחולתה של הלכת השיתוף בין בני זוג שהם קיום אורח חיים תקין תוך מאמץ משותף בניהול משק הבית ובגידול הילדים. בהתקיים תנאים אלה עשויה הלכת השיתוף לחול גם על בני הזוג החיים יחד ללא נישואים (ראו: ע”א 4385/91 רחל סלם נ’ רם כרמי, פ”ד נא(1) 337 (1997)).
כן נפסק, כי נטל ההוכחה הרובץ על הידוע בציבור הטוען לשיתוף רכושי הינו נטל כבד יותר מאשר על בן זוג נשוי הטוען לשיתוף כאמור (ראו: בג”ץ 4178/04 פלונית נ’ בית הדין הרבני לערעורים, פ”ד סב(1) 235, פסקה 7 (2006)).
כאמור, האישה אינה חולקת על הזכויות שצברו הצדדים כידועים בציבור, אולם בכל הנוגע להלוואות אותן נטל האיש, היא טוענת כי אלו לא היו בידיעתה או בהסכמתה, ומשכך יש להחריג אותן.
חוות דעת המומחה:
ביום 3.3.2021 הוגשה לתיק חוות דעת המומחה מיום 20.1.2021 בה נקבע, כי על האיש לשלם לאישה סך של 48,019 ₪, לאיזון כולל של עודף זכויותיו הממוניות.
האקטואר התייחס בחוות דעתו לעניין ההלוואות הנטענות, וכך הוא רושם בסעיף 7 לחוות הדעת :
“7. הלוואות מבני משפחה
הבעל העביר אליי תצהירים והסכם הלוואה מבני משפחתוולטענתו קיימים לו חובות לבני משפחתו בגין הלוואות שקיבל מהם במהלך השיתוף.
להלן הפירוט להלוואות הנטענות:
יתרת הלוואה נכון למועד הקובע בסך 150,000 ₪ מהדודה הגב’ פ. פ..
יתרת הלוואה נכון למועד הקובע בסך של 165,730 ₪ מאמו הגב’ א. ב..
יתרת הלוואה נכון למועד הקובע בסך של 59,000 ₪ מאחיו מר ר. ב..
לגבי ההלוואה הנטענת מהדודה אכן ראיתי שהועבר לחשבון העסקי של הבעל 150 אלף ₪ ביום 26/11/2019 מבנק יהב, אך לא ברור באם מדובר בחשבון של הדודה.
לגבי ההלוואות הנטענות מאימו ואחיו של הבעל, לא קיבלתי אסמכתאות המוכיחות העברות כספים מחשבונם לחשבון הבעל כנגד הלוואות.
לאור המפורט לעיל, היות שמדובר בהלוואות מבני משפחה, הרי שמדובר בסוגיה משפטית שדין איזונה להתברר בפני כבוד בית המשפט, כך שעל הבעל להעלות טענתו לאיזון ההלוואות מבני משפחתו בפני כבוד בית המשפט”.
ב”כ האיש שלח שאלות הבהרה, וביום 1.7.2021 נמסרו תשובותיו של המומחה, כמפורט להלן:
בכל הנוגע להלוואות מאמו של האיש, נקבע כי: “מאחר ומדובר בהעברות כספים בין בני משפחה , הרי ההחלטה האם לראות בכך הלוואה או מתנה נתונה כמובן להחלטת כב’ בית המשפט”.
בכל הנוגע להלוואה מאחיו של האיש, נקבע כי: “לא קיבלתי כל נתון על העברת כספי הלוואה זו מהאח לבני הזוג וכן לא ראיתי החזרים שבוצעו לחשבון הבנק של האח ע”י בני הזוג. לאור זאת, על הבעל להעלות טענות לגבי הלוואה זו בפני כב’ בית המשפט”.
בכל הנוגע להלוואות מדודתו של האיש, נקבע כי: “בניגוד לנטען הסכם ההלוואה לא חתום ע”י שני בני הזוג ולכן גם כאן נדרשת החלטת כב’ בית המשפט, האם יש לראות בהלוואה זו כמשותפת, מאחר ומדובר בהלוואה מבני משפחה”.
הצדדים בחרו שלא לזמן את המומחה להיחקר על חוות דעתו ועל תשובותיו לשאלות ההבהרה.
הלוואות שניתנו על ידי בני משפחתו של האיש במהלך החיים המשותפים:
אומר כבר עתה, כי האיש לא עמד בנטל ההוכחה אשר רובץ עליו, שהוא מאזן ההסתברות, ולא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו, ולהוכיח את דבר קיומן של ההלוואות שנטל מבני משפחתו, ובחבות המשותפת של הצדדים, ואפרט להלן.
הלוואה מאמו של האיש:
בעניין דנן, מדובר על כספים שהעניקה אמו של האיש לצדדים, כאשר האיש טוען כי הכספים ניתנו כהלוואה ואילו האישה טוענת למתנה.
מעיון בדפי הבנק של אמו של האיש עולה, כי בוצעו העברות הבאות מחשבונה של האם לבני הזוג: ביום 4.8.2019 הועבר סך של 38,000 ₪ לעו”ד סלפני עבור האיש, ביום 8.8.2019 הועבר סך של 15,000 ₪ לאיש, ביום 18.8.2019 הועבר סך של 79,000 ₪ לאיש, ביום 18.8.2019 הועבר סך של 26,200 ₪ לאישה וביום 1.9.2019 הועבר סך של 15,000 ₪ לאישה, ובסה”כ 173,200 ₪. היות ומדובר בהעברות כספים בין בני משפחה, על בית המשפט לבחון האם לראות בכך הלוואה או מתנה.
ההלכה המשפטית בעניין זה ברורה, פסיקת בית המשפט העליון החילה את ה”חזקה ההפוכה” על קרבה משפחתית ראשונה. במקרים בהם בין נותן הכספים לבין מקבל הכספים מתקיימים יחסי קרבה המתאפיינים בדאגת הנותן למקבל, לדוגמה יחסי הורים- ילדים מתקיימת “חזקת המתנה”, כחריג לכלל החל בדרך כלל במשפט האזרחי לפיו במקום בו מודה נתבע כי קיבל כספים מתובע, אך טוען שהכספים התקבלו במתנה, הנטל עובר על הנתבע להוכיח כי כספים אלו התקבלו במתנה (ראו: ע”א 3829/91 וואלס נ’ גת, פ”ד מח(1) 801 (1994)). כאשר מתקיימים אותם יחסי קרבה אשר מתאפיינים בדאגה בין הנותן למקבל, קיימת חזקה כי אותן העברות ניתנו כמתנה ולא כהלוואה (ראו: רע”א 8068/16 קטן נ’ כהן (פורסם בנבו, מיום 25.1.2018)).
חזקה זו זכתה לניתוח מקיף בפסק דינו של כבוד השופט יעקב כהן בפסק דינו בתמ”ש (ראשל”צ) 7630/06 י.פ. נ’ ר.פ.ה (פורסם בנבו, 26.9.2006):
“ניסיון החיים מלמד כי הורים נוהגים להעניק לצאצאיהם מתנות כספיות ואחרות.
…בהתבסס על הגיון הדברים וניסיון החיים, נתינה שכזו לצאצאים ולבני זוגם תסווג כמתנה, אלא אם כן יוכח מפורשות כי הנתינה ניתנה בגדר הלוואה או כנגד תמורה מוגדרת (ראה: ע”א 3821/91 אבינועם וואלס נ. נחמה גת, פ”ד מ”ח(1) 801 – וע”א 34/88 רייס נ. עזבון אברמן ז”ל, פ”ד מ”ד(1) 278)”.
החזקה המשפטית היא אפוא, כי הכספים שנתנו לצדדים ניתנו כסיוע על דרך מתנה. נטל הראיה לסתור חזקה זו, מוטל על התובע- האיש.
האישה מכחישה ידיעתה על ההלוואות שנטל האיש מבני משפחתו, וכי העבירה כספים לחשבון אמו של האיש. לדבריה, הכספים הועברו מחשבונה ללא ידיעתה וללא אישורה:
“ש. כל ההלוואות שנלקחו מאמו מאחיו ומהדודה את ידעת על הכל,
ת. לא ידעתי.
ש. בנוסף מדפי חשבון של האם, רואים בוודאות שאת העברת לה את אותו סכום שהעידה מקודם שקיבלה פר חודש,
ת. תקשיב.. בזמן
ש. את מכחישה את זה
ת. בזמן שהיינו יחד התובע היה משתמש בחשבון שלי גם כרטיס אשראי שלי היה אצלו.
ש. הפקדה שאת עשית לאמו.
ת. זה מהחשבון שלי יכל לעשות מה שהוא רוצה.
ש. לא מה הוא עשה בחשבון שלך מה את עשית. העברת כסף לאמו
ת. הוא היה מעביר כספים החשבון שלי למי שהיה רוצה. גם היה מפקיד לי
ש. העברת כספים לאמו
ת. לא זכור לי.
ש. מציג לך נספח א’ לכתב התביעה לפירוק שיתוף עמוד 3 לנספח, עמוד 2 לנספח, תדפיס חשבון של אמו של התובע שביום 1.9 וביום 2.10.19 העברת סכום כסף לאמו. על אותו סכום. בסך 3150 שקל.
ת. זה כמו שהתובע היה מפקיד לי כספים ושיקים וגם היה מעביר לאנשים. מושך כסף מעביר.
ש. רשום שחור על גבי לבן.. שאת ביצעת את העברה.
ת. זה מהחשבון בנק שלי.
ש. זה את עשית. את לא מאשרת שביצעת את זה?
ת. לא”.
(עמ’ 35, ש’ 10- 30 לפרוטוקול מיום 18.5.2022).
ובהמשך בחקירה החוזרת חזרה על הטענה, כי לא ידעה על ההלוואות שנטל האיש מבני משפחתו:
“ש. הלוואות של המשפחה ידעת עליהן?
ת. לא”.
(עמ’ 38, ש’ 18- 19 לפרוטוקול מיום 18.5.2022).
אמו של האיש א. נחקרה ביום 18.5.2022 על תצהירה מיום 5.8.2020 ותצהיר נוסף מיום 19.4.2022, והעידה כי העבירה כספים לצדדים, אולם אלו הועברו לחשבונו של האיש בלבד (עמ’ 7 ש’ 24, עמ’ 8 ש’ 1 לפרוטוקול מיום 18.5.2022), כך גם בהמשך העידה לעניין זה:
“ש. העברת סכום של 165729 ₪ העברת לתובע. לאיזה בנק?
ת. פועלים”.
(עמ’ 8, ש’ 2- 3 לפרוטוקול מיום 18.5.2022).
כשנשאלה מדוע לא חתמה על הסכם הלוואה מול בנה האיש, היא השיבה:
“ש. מדוע לא החתמת את התובע, למרות שהוא הבן שלך, לא החתמת את הצדדים על 160 אלף שקל.
ת. בחיים לא אחתים את הילדים שלי גם אמא שלי ואמא של בעלי נתנו לנו כסף ולא חתמנו. לא פחדתי ועכשיו לא פוחדת. מאמינה שיחזירו לו”.
(עמ’ 9, ש’ 29- 32 לפרוטוקול מיום 18.5.2022).
ובהמשך עדותה:
“ש. את לא החתמת אותם על שום מסמכים
ת. לא”.
(עמ’ 10, ש’ 3- 4 לפרוטוקול מיום 18.5.2022).
האם א. המשיכה והעידה בנוסף, כי סמכה על הצדדים:
“ש. את אמרת שאת יודעת שיחזירו ולא דאגת. זה היה סוג של מתנה עד שיעמדו על הרגליים
ת. לא מתנה. היו מחזירים לי. אני סומכת עליהם ויודעת שלא יהיו בעיות עכשיו הם בקשיים והם יתנו לי”.
(עמ’ 10, ש’ 7- 9 לפרוטוקול מיום 18.5.2022).
וכשנשאלה איך שילם האיש בפועל את כספי ההלוואה, השיבה:
“ש. בתצהיר שהגשת אמרת שעכשיו מחודש ינואר ועד היום הבן שלך ל. נושא לבד בתשלומים
ת. כן. אבל לא מצליח לשלם
ש. איך שילם את ה- 3000 שקל
ת. מתי שיש לו הוא משלם
ש. איך שילם בשנת 2019
ת. הם היו ביחד, שילמו שכירות אחת, היו להם הוצאות משותפות היה להם אפשרות.
ש. אמר לך הנה זה כסף להלוואה? בבית בבנק?
ת. נתן לי או מזומן. או מעביר כסף.
ש. למה לא אמרת שנתן לך מזומן או כסף
ת. כשהם היו ביחד הם שילמו הם נפרדו יש קשיים לשניהם. הוא בני אם לא יתן לי אז אין לו. אז אני לא יכולה לדרוש. להפך יכול להיות שאין להם משהו במקרר אני יכולה לקנות מוצרים לשים לו במקרר…”.
(עמ’ 10, ש’ 21- 32 לפרוטוקול מיום 18.5.2022).
ולשאלה מדוע לא הועלתה גם דרישה להחזר כספי ההלוואה, היא השיבה:
“ש. לא תבעת ולא חשבת לתבוע את האישה על החזרי ההלוואה? זה סכום גבוה
ת. אני אומרת מה שהיה. שנתתי להם כסף ועכשיו אני מקווה שהם שניהם אני לא יודעת חלוקה איך בין שניהם, שהם יחזירו לי במידה כמה שהם יכולים מתי שהם יכולים.
ש. אם לא יחזירו?
ת. הם צריכים להחזיר. אני אומרת שבמידה כמה שהם יכולים לשלם לי ישלמו לי. כי הם ילדים שלי שניהם”.
(עמ’ 11, ש’ 2- 7 לפרוטוקול מיום 18.5.2022).
העדה הוסיפה בחקירה חוזרת כי סמכה על הצדדים שיחזירו לה את כספי ההלוואה ולא חשבה לתבוע אותם:
“ש. …את כל הזמן סמכת עליהם שהם יחזירו לך
ת. כן.
ש. מעולם לא חשבת לתבוע, התצהיר שלך הוגש עכשיו, כתוצאה מהמצב שהם נקלעו אליו?
ת. כן”.
(עמ’ 11, ש’ 27- 30 לפרוטוקול מיום 18.5.2022).
לאחר בחינת הראיות והעדויות בפניי, נחה דעתי כי הכספים ששילמה אמו של האיש לצדדים הינם בגדר מתנה ולא הלוואה. מצאתי, כי עדותה של האישה בעניין זה אמינה וישרה ולא היו בה סתירות, ובית המשפט נוטה לקבל את גרסת האישה בעניין זה, לפיה לא ידעה אודות ההלוואה, ואני מקבל את גרסתה של האישה, לפיה כל הפעולות שבוצעו מחשבונה נעשו שלא בידיעתה וללא הסכמתה.
בנוסף לאמור, אין כל מסמך בכתב בעניין ההלוואה, ואמו של האיש אף לא מצאה לנכון להגיש תביעה כספית נגד הצדדים או מי מהם, ולא דרשה החזר ההלוואה, דבר המלמד על מתנה. נתונים אלה תומכים בגרסת האישה כי אין מדובר בהלוואה אלא בסיוע שעל דרך מתנה של הורים לילדיהם.
משכך, האיש כשל מלהוכיח כי הצדדים חייבים לאמו כספים בשל הלוואה שאמו נתנה לו, ויש לדחות טענתו בעניין זה.
הלוואה מאחיו של האיש:
לגרסת אחיו של האיש ר. בתצהירו, אחיו פנה אליו על מנת שיסייע לו מכספו הפרטי, ולצורך כך לקח הלוואה מהחשבון הפרטי שלו (סעיפים 7- 8 לתצהיר מיום 5.8.2020). האח צירף לתצהיר שהוגש מטעמו מסמך שכותרתו הלוואה, אשר לטענתו מעיד על הלוואה שלקח לטובת בני הזוג. עם זאת, מסמך זה חסר פרטים ולא צוין בו זהות בעל החשבון ופרטי המלווה ו/או הלווה. בנוסף, לא צורפה כל אסמכתא בדבר העברת כספי הלוואה מהאח לבני הזוג ו/או אסמכתא בדבר החזרים שבוצעו לחשבון הבנק של האח על ידי בני הזוג.
בחקירתו מיום 18.5.2022 שב האח ר. על כך כי הכסף שנתן לצדדים שימש כהלוואה:
“ש. אתם לא תובעים החזר על ההלוואה?
ת. לא הגשתי כתב תביעה. הבאתי להם הלוואה שישלמו אותה”.
(עמ’ 12, ש’ 18 -19 לפרוטוקול מיום 18.5.2022).
האח מר ר. לא החתים את הצדדים על כל הסכם, וכך השיב כשנשאל לעניין זה:
“ש. יש הסכם או חוזה? בכל זאת לקחת הלוואה מהבנק
ת. אין הסכם
ש. בכל התקופה שיש פיצוץ לא חשבת להחתים את התובע על הסכם
ת. לא
ש. נתת הלוואה ואמרת שיחזירו
ת. נתתי הלוואה זה הכל.
ש. לא עיקלת לו את הרכב או עסקים? יש לו ביטוח לאומי. לא חשבת לחתום על מסמך עם הצדדים?
ת. לא”.
(עמ’ 12, ש’ 22-30 לפרוטוקול מיום 18.5.2022).
לדברי האח, הוא לא ראה כל צורך גם לבדוק את מצבם הכלכלי של בני הזוג, מאחר ומדובר באחיו הקטן והוא סמך על מילתו ומילתה של האישה, וסמך על הצדדים כי כספו יושב לו בתשלומים כפי שהתחייבו, והוסיף כי הוא קיים שיחה עם הצדדים בטרם העמדת ההלוואה, וכך העיד:
“ש. יש תצהיר משנת 2000. אמרת שניהלת שיחות עם אחיך ועם הנתבעת והכסף נועד להרמת העסק וחיי היום יום של הזוג
ת. איתם דיברתי ביום שנלקחה ההלוואה.
ש. השכן אומר לך צריך הלוואה, אתה לא בודק את המצב הכלכלי?
ת. לא. זה אחי”.
(עמ’ 12, ש’ 31- 35 לפרוטוקול מיום 18.5.2022).
בנוסף לאמור, האח גם לא פנה בדרישה באמצעות עורך דין או באופן עצמאי או באמצעות תביעה להחזר תשלומים ו/או הבטחה להחזר תשלומים:
“ש. לא דאגת?
ת. לא דאגתי? לא הגשתי תביעה.
ש. לא עירבת צדדי ג’?
ת. לא.
ש. לא הייתי בלחץ אם לא היה מגיש תביעה לא היית פונה לנתבעת שתחזיר לך כסף.
ת. אני אחיו. אחיו הבכור. אני אתן לו אפשרות להחזיר”.
(עמ’ 13, ש’ 13- 18 לפרוטוקול מיום 18.5.2022).
כשנשאל האח מאיזה חשבון קיבל החזרים, השיב כי:
“ש. בלי תנאי התחייבות. אתה אומר שהעבירה לך כסף, שילמו בני הזוג לעיתים בהעברה בנקאית… לפעמים גם מחשבון האישה. מאיזה בנק?
ת. לא יודע.
…
ש. מחודש יולי 2017 עד היום, 5 שנים, לעיתים בהעברה בנקאית מחשבון הנתבעת. תוכיח
ת. לא התבקשתי. אפשר להוציא.
ש. לא טרחת להוציא היום?
ת. לא”.
(עמ’ 13, ש’ 19- 27 לפרוטוקול מיום 18.5.2022).
בהמשך החקירה, אחיו של האיש גם לא ידע היכן מנהל האיש את חשבונו, דבר שעליו לדעת אילו העביר לו את כספי ההלוואה:
“ש. אין לך מסמך שהעברת כסף לתובע? לחשבון שלו. איזה חשבון הוא מנהל?
ת. לא יודע.
ש. מסד? איגוד
ת. לא יודע. זה משהו שצריך להוציא.
ש. י שמסמך אחד 3/8.17 הלוואה 80000 שקל. אין לך מושג איזה חשבון הוא מפעיל
ת. לא
ש. העברת לים
ת. לא. לחשבון שביקשו”
(עמ’ 13 ש’ 31- 35, עמ’ 14 ש’ 1 – 3 לפרוטוקול מיום 18.5.2022).
הרושם המתקבל בענייננו, הוא שהאיש עשה יד עם אחיו כנגד האישה. גרסת אחיו של האיש על ההלוואה שניתנה מלאת סתירות, מעורפלת ולא הוכחה. האח לא החתים את הצדדים על כל מסמך בגין ההלוואה, לא בדק את מצבם הכלכלי, לא פנה בדרישה להחזר תשלומים, לא היה לו כל מידע בנוגע לחשבון הבנק של אחיו ו/או לא ידע להשיב לאיזה חשבון העביר כסף ו/או מאיזה חשבון קיבל החזרים. גם מסמך שצירף בדבר ההלוואה הינו מסמך חסר ללא פרטי בעל החשבון ו/או פרטי המלווה והלווה, והדבר מעורר תהיות האם בכלל הייתה עסקת הלוואה מהאח.
משכך ולאור האמור לעיל, לא הוכחה קיומה של הלוואה בין האח לצדדים, ולא הוכח קיומו של חוב משותף שחבים הצדדים לאח.
הסכם ההלוואה שנחתם עם הדודה :
האיש נשען על הסכם הלוואה מיום 30.11.2019 על סך 150,000 ₪ בינו לבין דודתו פ., לפיו הלוותה לו ביום 26.11.2019 סך של 150,000 ₪, כמקור לחיובה של האישה בחובות אשר לטענתו הוא נטל מבני משפחתו. מנגד טוענת האישה, כי מדובר בהסכם שלא נחתם על ידה, ומדובר בקנוניה וטענות שפוברקו לצורך חיובה של האישה בתשלומים שלא שלה.
אביא להלן עיקרי הסכם ההלוואה שנחתם ביום 30.11.2019 בין האיש לדודתו גב’ פ.:
הסכם הלוואה
להלן: הסכם הלוואה ע”ס 150,000 ₪
בין ב. ל. ת.ז *** (להלן: הלווה)
לבין פ. פ. ת.ז *** (להלן: המלווה)
יובהר בזאת כי ההלוואה הנ”ל ניתנה במסגרת משפחתית ולצורך עזרה כלכלית
וללא כל מטרת רווח מצד המלווה
ההלוואה נלקחה מחשבונה של המלווה לטובת כך והועברה בתאריך 26-11-2019
לחשבונו של הלווה בהעברה בנקאית
סוכם והובהר כי ההחזר החודשי יועבר בכל 28 לחודש לחשבון של ב. א. ו- מ. (להלן: ערב)
ומחשבונם לחשבון של המלווה פ. פ., לצורך תשלום ההלוואה
ההחזר החודשי צפוי להיות 2820 ₪ בחודש אך בכפוף להחזר החודשי אשר יוצג בחשבון המלווה
ההלוואה נפרסה ל- 60 חודשים
מצ”ב טופס העברת בכספים
ולראיה באנו על החתום
_______________________________________
ב. ל.פ. פ.
(הלווה)(המלווה)
לשלמות התמונה יצוין, כי אכן מדפי חשבון הבנק של האיש עולה כי ביום 26.11.2019 קיימת הפקדה לחשבונו על סך של 150,000 ₪, אך לא ברור באם מדובר בחשבון של הדודה. מעיון בהסכם ההלוואה עולה, כי הוא נחתם ביום 30.11.2019, בין האיש לדודה פ. בלבד, כשהאישה אינה צד לו.
אין מחלוקת כי ההלוואה בסך 150,000 ₪ מעולם לא נפרעה על ידי מי מהצדדים, על אף שבהתאם להסכם ההלוואה מיום 30.11.2019, התחייב האיש כי ההחזר החודשי בסך 2,820 ₪, יועבר בכל 28 לחודש לחשבון של הוריו ב. א. ו- מ., ומחשבונם לחשבונה של הדודה פ., וזאת למשך 60 חודשים.
בהעדר כל דרישה ו/או פעולה לגביית הכספים בהתאם להסכם ההלוואה מצדה של הדודה פ., עולה החשד כי הסכם ההלוואה מיום 30.11.2019, שנחתם כחודש לפני פרידת הצדדים, אינו אלא הסכם פיקטיבי, אשר נחתם לצרכי התביעה בלבד. האיש גם לא הוכיח כי היה איזשהו דין ודברים בין האישה לבין הדודה פ. בעניין ההסכם, ולא הוכח כי האישה הייתה צד להסכם וכי הסכם זה הובא לידיעתה.
אוסיף בעניין זה, כי האיש גם לא מצא לנכון להביא לעדות את הדודה פ. וכן את אביו מ. שעל פי ההסכם הינו ערב להסכם ההלוואה, אשר בוודאי יכלו לשפוך אור על השאלה שבמחלוקת. הימנעותו של האיש מלהביא ראיה אשר יש בה בכדי לתמוך בטענתו של בעל דין, מקימה חזקה שבעובדה שהיה באותה ראיה לפעול לחובת הנמנע. הכלל הוא שאי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שהיה אמור להזמינו. משלא הביא בעל דין ראיה שהייתה ברשותו פועלת עובדה זו לרעתו (ראו: ע”א 641/87 קלוגר נ’ החברה הישראלית, פ”ד מד(1) 239 (1990) וע”פ 437-82 סלומון נ’ מדינת ישראל, פ”ד לז(2) 085 (1983)).
בסוגיה זו, לא מצאתי ממש בטענות האיש, ואני רואה לנכון לקבל את גרסת האישה במלואה. גרסתה של האישה על פי לא ידעה כלל על הסכם ההלוואה מקובלת עלי, היא לא הייתה מעורבת כלל בעניין ו/או לא ידעה ו/או הסכימה להלוואה, ועולה החשד כי הסכם זה נחתם לצרכי התביעה בלבד.
לפיכך, אני רואה לנכון לדחות את טענות האיש גם בעניין זה.
סיכום ותוצאה:
מכל המקובץ נקבע כדלקמן:
תביעת האב בתלה”מ 19384-08-20 לעניין משמורת משותפת – נדחית.
1. המשמורת הפיזית על הקטינות תהא בידי האם עד הגיעה של כל אחת מהן לגיל 18.
2. זמני השהות בין האב לבין הקטינות יתקיימו ביום שני מסיום בית הספר ועד השעה 20:00, ולסירוגין אחת לשבועיים ביום שישי בין השעות 15:00- 21:00.
3. אני מסמיך את פקידת הסעד, בהתאם לסמכותי עפ”י סעיפים 19 ו- 68 לחוק הכשרות המשפטי והאפוטרופסות, לפקח, לשנות ולהרחיב את זמני השהות בהתאם לשיקול דעתה ולאחר שתשמע את עמדת הצדדים. תוקף ההסמכה הינו לחצי שנה מהיום.
4. בשים לב למתואר בתסקיר האחרון מיום 30.10.2023 אני מורה על שילובם של ההורים והקטינות במרכז טיפולי.
תביעת האם למזונות הקטינות בתלה”מ 39002-11-20-10-20- מתקבלת באופן חלקי.
האב ישלם לידי האם, מזונות שתי הקטינות בסך של 2,600 ₪, כולל הוצאות מדור ואחזקתו, בקיזוז קצבת תלויים בסך של כ- 1,908 ₪ אותם מקבלת האישה, ובסה”כ 692 ₪ עבור שתי הקטינות (346 ₪ לכל אחת מהקטינות).
דמי המזונות ישולמו לאם בכל 28 לכל חודש עבור אותו חודש, וזאת החל מיום 28.12.2023 (עבור חודש דצמבר 2023).
דמי המזונות הנקובים לעיל, יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן, כפי שזה מתפרסם מידי 15 בכל חודש על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מדד הבסיס יהא המדד שפורסם בחודש 11/23 (להלן: “מדד הבסיס”). דמי המזונות הנ”ל יתואמו ויעודכנו על פי השינויים ממדד הבסיס הנ”ל מדי שלושה חודשים.
למען הסר ספק, מודגש בזה שמדדים שליליים לא יובאו בחשבון, קרי דמי המזונות לא יופחתו.
דמי המזונות המפורטים לעיל ישולמו לידי האם בנוסף לקצבת הקטינות המשולמת לה ע”י המל”ל.
דמי המזונות ישולמו לקטינות עד הגיען לגיל 18, או סיום לימודיהן התיכוניים ולפי המאוחר. בתקופת השירות הצבאי או שירות לאומי ישולם 1/3 מהסכום האמור.
תביעת האב לפירוק שיתוף בתלה”מ 19326-08-20- מתקבלת באופן חלקי.
1. הזכויות הפנסיוניות ויתר הזכויות שצברו הצדדים יחולקו בין הצדדים בהתאם לאמור בחוות דעת המומחה. האיש ישלם לתובעת סך של 48,019 ₪ וזאת בהתאם לחוות דעת המומחה מיום 20.1.2021, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום חוות הדעת ועד התשלום בפועל.
2. לא מצאתי לקבל את טענת האיש ביחס להלוואות אשר ניטלו מבני משפחתו במהלך החיים המשותפים, ונראה כי טענה זו “פוברקה” לצורך הדיון, ומכאן אין לאזן בין הצדדים את ההלוואות הנטענות, ואני דוחה טענה זו של האיש.
אשר לפסיקת הוצאות, מאחר ושני הצדדים מיוצגים על ידי הסיוע המשפטי, ועל מנת לא להסלים את הסכסוך בין הצדדים, וכשטובת הקטינות לנגד עיני, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.
המזכירות תמציא פסק הדין לב”כ הצדדים וללשכת הרווחה המטפלת ותסגור את התיקים שבכותרת.
מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, כ”ה כסלו תשפ”ד, 08 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.
