לפני כבוד השופטת שרון ריבלין-אחאי
המאשימה
מדינת ישראל
ע”י ב”כ עו”ד רוזין אדרי
נגד
הנאשם
פלוני (הובא באמצעות שב”ס)
ע”י ב”כ עו”ד אשרף שחדה
נוכחים:
ק. המבחן מר מאיר כהן
<#1#>
<#3#>
גזר דין – נוסח מותר לפרסום
הנאשם יליד 18/11/2005 וכיום כבן 17 וחודשיים, הודה ביום 30/11/2022 בכתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של החזקה/שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית-עבירה לפי סעיף 7(א)+7(ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל”ג-1973, והפרת חובת בעלים או מחזיק לטפל בבעל חיים ולמנוע התעללות בו-עבירה לפי סעיף 2א1+17 (ב) לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) תשנ”ד 1994.
על פי עובדות כתב האישום, … היא אמו של הנאשם (להלן –”…”)
במועד הרלוונטי לכתב האישום הייתה … המחזיקה החוקית בדירה …
במועד הרלוונטי לכתב האישום … ובן זוגה … התגוררו עם ילדיהם המשותפים וכן עם ילדיה של … מנישואיה הקודמים בדירה ב…
בתאריך 19.10.2022, עת היה הנאשם כבן 16 ו-11 חודשים, בשעה 03:00 או בסמוך לכך, החזיק הנאשם בדירה כסף מזומן בסך של 10,690 ₪ וסמים מסוכנים כמפורט להלן:
– על השולחן בסלון החזיק הנאשם בסם מסוכן מסוג חשיש במשקל כולל של 35 גרם נטו.
– בשקית על השולחן בסלון החזיק הנאשם בסם מסוכן KETAMIN במשקל כולל של 0.7 גרם נטו.
– בארון הבגדים בחדר השינה החזיק הנאשם ב-20 יחידות של סיגריות אלקטרוניות המכילות שמן של סם מסוכן מסוג קנבוס במשקל כולל של 100 גרם נטו.
– בשקית בארון הבגדים שבחדר השינה החזיק אשם בסם מסוכן מסוג MDMA במשקל כולל של 23.07 גרם נטו.
– בשקית בארון הבגדים שבחדר השינה החזיק הנאשם 20 יחידות של סם מסוכן מסוג MDMA.
בהמשך למתואר, החזיק הנאשם בדירה גור כלבים מסוג רועה בלגי ללא מים טריים ומזון נגיש, ללא שבב אלקטרוני וללא חיסון כלבת כשריצפת הדירה מכוסה בצואה ובשתן.
במעשים המתוארים החזיק הנאשם בסמים מסוכנים שלא לצריכתו העצמית, מבלי שהדבר הותר לו ברישיון, בפקוד או מאת המנהל.
כמו כן במעשיו לא סיפק הנאשם לבעל החיים את צורכי מחייתו ולא דאג לבריאותו.
תמצית תסקיר שירות המבחן
הנאשם מגיע ממשפחה …
גורמי החינוך וכן הנאשם בעצמו, דיווחו כי הנאשם בחר לעזוב את בית אמו לתקופה קצרה בשל חוסר הסכמות בניהם. לדברי אמו מדובר בוויכוח התואם את גילו של הנאשם ומאפיין את גיל ההתבגרות. האם ציינה כי עם סיום החופש הגדול דרשה מבנה לחזור לשגרת יום הכוללת הגעה מוקדמת הביתה ושינה בשעות התואמות חזרה לבית הספר. הנאשם התקשה לקבל זאת ובזמן שבני המשפחה היו בנופש עזב את ביתו ומסר כי נמצא בבית חברים ואז בבית משפחת אביו ב… לאחר תקופה קצרה חזר הנאשם לבית המשפחה באופן לא סדיר.
שירות המבחן התרשם מחד, כי מדובר במשפחה אשר ככל הנראה חוותה משבר סביב רצח האב אך יחד עם זאת הצליחו לשקם את חייהם ולנהל אורח חיים נורמטיבי . ילדיהם משולבים במערכת החינוך ומצבם הכלכלי מתואר כטוב. מאידך התרשם כי המשפחה התקשתה להוות סמכות עבור הנאשם ולמרות מעורבותם והקשר הטוב המתואר על ידי האם לא הצליחו להחזירו לשגרת חיים התואמת את גילו.
אשר לנאשם- אמו תארה כי בבית הספר היסודי למד היטב ולא היו בעיות התנהגותיות כלל. עם מעברה של המשפחה ל… שולב הנאשם בבית ספר בעיר וכן לאחר מכן בתיכון שם למד בכיתה קטנה עד למעצרו בגין תיק זה.
הנאשם עבר ועדת זכאות ואפיון ביום 08.12.2021 ובה נמצא כי זכאי לשירותי חינוך מיוחדים ונקבעה לו רמת תפקוד בינונית נמוכה, לנאשם לקות למידה ADHD וכי זקוק לכיתת חינוך מיוחד בבית ספר רגיל.
כעולה מהתסקיר, עד לשנת הלימודים הנוכחית הנאשם הגיע באופן סדיר יחסית לבית הספר, קיבל את סמכות המורים ולא היה מעורב בבעיות משמעת.
שירות המבחן מציין כי כלל הגורמים מתארים את הנאשם כנער אשר עד לשנת הלימודים הנוכחית ניהל אורח חיים נורמטיבי התואם לגילו, אך הפערים בין דיווחים אלה לבין העבירות נשואות כתב האישום הם משמעותיים ובני המשפחה מתקשים להסביר את פשר השינוי.
אשר לנאשם- ביום 19.10.2022 נעצר הנאשם בגין העבירות בכתב האישום המתוקן בהן הודה הנאשם. שירות המבחן נפגש עם הנאשם בעודו עצור בכלא אופק בכדי לקבל את התייחסותו לעבירה- הנאשם נמנע מלפרט על העבירה עליה נדון ובתחילה הכחיש כל מעורבותו בפלילים. לאחר מכן מסר כי אכן החזיק בסמים ומודה בעבירות אך סרב לשתף מדוע החזיק באותם סמים או איך הגיעו לידיו, ואך רמז כי ביצע את העבירות למטרות רווח כלכלי.
אשר לעבירה הנוספת הקשורה לבעל החיים- ציין כי מדובר בכלבו מזה כשלושה חודשים והיה מטפל בו באופן ראוי וכי ככל הנראה בזמן שנעצר לכלבו לא היו מים מאחר ולא היה בבית חצי מאותו היום. הנאשם הדגיש כי לא התעלל בכלבו ולא הייתה לו כל כוונה לעשות כן.
שירות המבחן התרשם כי הנאשם מודה בעבירות אך מתקשה לקחת אחריות על מעשיו, אינו מביע כל חרטה עליהם, מצמצם מאוד בהתייחסותו, ואינו מזהה נפגעים כלל. שירות המבחן התרשם כי הנאשם הסתגל היטב לתנאי המעצר בכלא אופק ותגובתו למעצר אינה מותאמת לנער שזהו מעצרו הראשון, כמו כן הנאשם מתנגד להשמתו בחלופה מוסדית.
הקשר עם שירות המבחן- הנאשם אינו מוכר לשירות המבחן למעט הפניית משטרה מחודש יולי 2019 אך התיק נסגר בשל חוסר עניין לציבור. שירות המבחן מציין כי בבואו לבחון את האפשרות לשחרורו של הנאשם למעצר באזוק בבית האם ובפיקוחה יחד עם בן זוגה וחברת המשפחה, התרשם כי מחד הערבים מבינים את תפקידם ופנויים למלא אותו וכן מכירים בקשיים העלולים לעלות בעת שהותו של הנאשם במעצר באזוק ממושך, מאידך התרשם כי מדובר באם שהתקשתה להפעיל סמכותה על הנאשם ולא זיהתה את גורמי הסיכון אשר עלו במצבו והובילו למעצרו. עובדה זו העלתה דאגה ותהיה האם תדע לזהות גורמי סיכון כאשר אלה יעלו ועל כן התקשה שירות המבחן לבוא בהמלצה לשחרור הנאשם למעצר באיזוק והמליץ על השמה בחלופה מוסדית אשר יכלה לאיין את מסוכנותו של הנאשם ולתת מענה מקיף למכלול צרכיו הטיפוליים.
שירות המבחן התרשם כי הנאשם זקוק להתערבות אשר תתמקד בהצבת גבולות ברורים וכן פיקוח מלא ומענה בתחום הסמים. על אף השכנועים הרבים, הנאשם סרב בתוקף לחלופה מוסדית ועל כן נשאר עצור בכלא אופק. על פי דיווח שב”ס- לא נפתחו לנאשם אירועים חריגים או בעיות משמעת בכלא, הוא יוצא כל יום למסגרת החינוך ומשולב בתכנית 12 שנות לימוד. הצוות מדווח כי הנאשם מגיע באופן עקבי, מכבד את כללי הכיתה ואת צוות המורים. מבחינה לימודית ממעט להשתתף ונראה כי מתקשה ללמוד באופן עצמאי, אך עם תיווך הוות מבצע את המשימות כנדרש.
לאור האמור, שירות המבחן העריך כי מדובר בנאשם הנתון בסיכון למעורבות פלילית חוזרת ולהתנהגות פוגענית, הנאשם אינו מכיר בחומרת מעשיו באופן מלא ומתקשה לזהות את הצורך שלו בטיפול ועל כן לא יכול היה שירות המבחן ליישם את ההמלצות הטיפוליות בעניינו.
טיעוני הצדדים
בראשית דבריה הציגה ב”כ המאשימה, בהסכמת ההגנה, סרטון המתעד את הדירה במועד בו נתפסו הסמים והכסף המתוארים בכתב האישום.
ב”כ המאשימה טענה כי במעשיו של הנאשם פגע בערכים חברתיים אשר כוללים את הפגיעה במשתמשים בסמים ואת הנזקים הכלכליים והחברתיים העקיפים כתוצאה משימוש בסמים. לדבריה, בית המשפט העליון התייחס לא אחת בשלל פסקי דין לכך שנגע הסמים פשה בחברה כמגיפה ובצורך להיאבק בתופעה, בדגש על כל שלבי השרשרת, החל מהסחר ההפצה והשימוש העצמי, ובמחויבות להעדיף את האינטרס הציבורי שבמיגור התופעה על ידי ענישה מרתיעה, על פני אינטרסים אחרים.
עוד הוסיפה על כך את החומרה שבהזנחת הכלב עליו אמון הנאשם, המהווה פגיעה בבעל חיים חסר ישע.
עוד התייחסה לתסקיר שהוגש בעניינו של הנאשם, אשר לא בא בהמלצה טיפולית, לאור סירוב הנאשם להליך טיפולי, אשר שירות המבחן סבורים כי מותאם לצרכיו, ולאור התרשמותם כי מדובר בנאשם הנתון בסיכון למעורבות חוזרת ולהתנהגות פוגענית, אשר אינו מכיר בחומרת מצבו ומצמצם בלקיחת האחריות.
ב”כ המאשימה הפנתה להחלטות הבאות:
ת.פ. 40846-07-18 שם דובר בקטין ללא עבר פלילי אשר החזיק בכמויות גדולות של סם מסוג קנאבוס, ואשר סירב אף הוא להליך טיפולי. בימ”ש השית עליו 6 חודשי מאסר בפועל. יצויין כי בעברו של אותו נאשם תיק החזקת סמים שהסתיים ללא הרשעה.
ת.פ. 49967-03-19 שם מדובר בנאשם קטין אשר הודה בכתב אישום המייחס לו סחר בסמים מסוג קנאבוס, בימ”ש השית על הנאשם 10 חודשים מאסר בפועל.
ת.פ. 30609-07-17 נאשם קטין שהודה בסחר בסמים מסוג קאנבוס (וכן בהפרעת שוטר והחזקת סכין). בימ”ש השית 12 חודשי מאסר בפועל.
לטעמה של המאשימה, עניינו של הנאשם חמור יותר מהנאשמים בפסיקה הנ”ל: מדובר בנאשם שמכמויות הסמים ומגוון הרחב של סוגי הסמים אותם החזיק הנאשם בדירה, ברור לכל בר דעת כי אין מדובר בכמויות לשימוש עצמי אלא מיועדות לסחר המתגלגל למשתמשים.
עוד טענה כי לא אחת הפסיקה ציינה כי החזקה שלא לצריכה עצמית, היא אחותה של עבירת הסחר. היא הוסיפה כי מדובר בנאשם שביצע את העבירות בסמוך לגיל 17.
לקולא ציינה כי הנאשם נעדר עבר פלילי, הודה וחסך זמן שיפוטי יקר, אך יחד עם זאת טענה כי מדובר בעבירות חמורות, שלא בכדי המחוקק ייחס ענישה חמורה בצידן של העבירות. בשים לב לכך שהנאשם לא עבר כל הליך טיפולי או שיקומי המאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו, המאשימה עתרה להרשעת הנאשם ולהשתת עונש של מאסר בפועל, שלא יפחת מ 12 חודשי מאסר בפועל, וכן למאסר על תנאי ושלילת רישיון נהיגה בפועל ועל תנאי, קנס והתחייבות.
לעומתה טען ב”כ הנאשם כי מדובר בנאשם מופנם, שאינו נותן אמון בגורמי הטיפול עקב נסיבות חייו הקשות, ובראשן רצח אביו אשר בגינו לא קיבל טיפול ראוי. לטעמו, שירות המבחן לא נתן הזדמנות אמיתית לנאשם להוכיח את עצמו בקהילה, תחת פיקוח משפחתו המסורה, ומרגע שהנאשם סירב לחלופת מעצר מוסדית, שירות המבחן סירב לבוא בהמלצה טיפולית בעניינו.
לטעמו, עתירת המאשימה להרשעה ולמאסר בפועל ממושך מופרכת ואינה תואמת את רמת הענישה הנוהגת אף בעניינם של בגירים.
ב”כ הנאשם הפנה לאסופת החלטות בהן נמנעו בתי המשפט מהרשעה/ענישה ממשית בעניינם של בגירים שעברו, לטעמו, עבירות חמורות יותר:
ת”פ (מחוזי נצרת) 64418-09-16 שם דובר במי שהורשע בגידול סמים מסוג קאנבוס בהיקף נרחב והחזקת סמים מסוג חשיש שלא לצריכה עצמית ונגזרו עליו מע”ת, של”צ והתחייבות.
עפ”ג (מחוזי חיפה) 43561-08-20 גם שם מדובר בעבירה של גידול סם מסוכן מסוג קאנבוס, החזקת סמים לצריכה עצמית מסוג קאנבוס והפרת הוראה חוקית והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, וגם שם העונשים היו מע”ת, צו מבחן, קנס ושל”צ. (יצויין כי בית המשפט המחוזי שם נמנע מלהתערב בהרשעתו של הנאשם חרף המלצה חיובית של שירות המבחן).
ת”פ 14303-11-20 שם הורשע הנאשם בהחזקת סם מסוג קאנבוס במשקל 150 ג’ נטו מחולק ל 5 שקיות נפרדות. בית המשפט קיבל שם את המלצת שירות המבחן שלא להרשיע את הנאשם והסתפק בעניינו בשל”צ ובצו מבחן.
ת”פ 9050-04-13 גם שם נמנע בית המשפט להרשיע נאשם שהודה ב 4 עבירות של סחר בסם מסוג קאנבוס, נוכח נסיבותיו הייחודיות של הנאשם והמלצתו החיובית של שירות המבחן.
ת”פ 1297-03-22 שם הודה הנאשם בהחזקת עציץ של קאנבוס, וכן החזקת סמים מסוגים שונים לצריכה עצמית. הושתו על הנאשם מאסר מותנה וקנס.
לטעמו של ב”כ הנאשם הפסיקה הנ”ל מוכיחה כי גם במקרים חמורים יותר בעניינם של בגירים, נמנעו בתי המשפט מהשתת מאסר בפועל ולעתים אף נמנעו מהרשעה ועל כן בעניינו של הנאשם, שביצע את העבירות בהיותו קטין צעיר לימים, ללא כל עבר פלילי, ואשר עד למעצרו תפקד באופן נורמטיבי לחלוטין, ובהתחשב בנסיבותיו האישיות המורכבות, נכון יהיה להימנע מהרשעה אשר תהווה מכשול בפני גיוס לצבא ובפני עתיד נורמטיבי, ויש להסתפק בדרכי טיפול צופות פני עתיד כגון צו מבחן. לחלופין, ככל שיורשע, עתר להסתפק בימי מעצרו.
ב”כ הנאשם הוסיף כי הנאשם נתון במעצר כבר כ 3 חודשים, לראשונה בחייו, והדבר ללא ספק ישפיע עליו באופן עמוק. עוד עתר להימנע מהכרזת הנאשם כסוחר סמים, הכרזה שיכולה להשפיע על עתידו באופן חמור, וזאת אף נוכח העובדה שלא הוכח קשר בין הכסף שנתפס לבין הסמים כפי שיפורט בהמשך.
עוד הוסיף וטען כי אין מדובר בסוחר סמים, או באדם בעל דפוסים עברייניים אלא “בילד שניצלו אותו”, ויש לתת לו הזדמנות לחיים נורמטיביים בחסות משפחתו התומכת.
דברו האחרון של הנאשם
להלן יובאו דבריו כלשונם: “אני מצטער מאוד על המעשה. לא הייתי צריך לעשות את זה.
לשאלת בית המשפט איך הגעתי למצב הזה, אני אומר שעשיתי טעות.
בעוד שנה אני רוצה להתגייס.
אני אלך ואעשה הליך דרך שירות המבחן.”
דיון והכרעה
הנאשם הודה במעשים חמורים ביותר: החזקת סמים מסוכנים מסוגים שונים החל בקאנבוס והמשך בקאטמין ו MDMA-בכמויות משמעותיות. תיאור הדירה בה נתפסו הסמים (שאף הוצגה לבית המשפט בסרטון), אינו משאיר מקום רב לדמיון: הסמים בכל רחבי הדירה, הכסף המזומן, הכלב המורעב שנראה כי הוא הדר היחיד בדירה, כל אלו לצד ההיגיון והשכל הישר מלמדים על “תחנת סמים” לכל דבר ועניין, “תחנה” עשירה ומגוונת אותה החזיק הנאשם. בכך שונה וחמור עניינו של הנאשם ממרבית המקרים בהם עוסקת הפסיקה אותה הגישו שני הצדדים, והעוסקת כמעט כולה בסמים מסוג קאנבוס בלבד, ואף מובנת אף המקבילה שעושה ב”כ הנאשם לתיקים העוסקים בעבירה של סחר בסמים, שכן נקבע לא אחת כי:
“אין מנוס מהכבדת היד על המחזיקים סמים שלא לצריכה עצמית, שכל בר דעת מבין כי נועדו לצריכת הזולת, קרי, להוספת שמן על מדורת הסמים אשר להבותיה אופפות רבים וטובים, או רבים שהיו טובים. עבירה זו היא תאומתה הסטטוטורית של עבירת הסחר בסמים, אלא שלא ניתן להוכיח לגביה את הסחר עצמו, ונקבע לשתיהן עונש זהה, עונש מירבי של עשרים שנות מאסר וקנס פי עשרים וחמישה מזה הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, העומד כיום על 202,000 ש”ח […] יידעו המעורבים בסמים שלא לצריכה עצמית, כי יד המשפט תכבד עליהם” (ע”פ 1345/08 איסטרחוב נ’ מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה כ”ג (18.5.2009)).
תסקיר שירות המבחן מתאר נסיבות מורכבות של הנאשם, אך לצד האמור מתאר נאשם אשר מגלה אדישות למצבו, חרף מעצרו הממושך בגילו הצעיר. הוא אינו מביע כל חרטה על מעשיו אינו מספק להם כל הסבר, ואינו מעוניין בכל מענה טיפולי. בנסיבות העניין מובנת לחלוטין עמדת שירות המבחן המגלה דאגות רבות במצבו של הנאשם, ומתייחסת לסיכון ממשי להמשך ביצוע עבירות ועל כן לא באה בהמלצה טיפולית בעניינו, וגם בכך שונה עניינו מעניינם של מרבית המקרים אשר נדונו בפסיקה אליה התייחס ב”כ הנאשם.
אכן השיקולים שישקול בית המשפט לנוער שונים מאשר בעניינם של בגירים. השיקולים המנחים את בתי המשפט לנוער הינם בראש ובראשונה שיקולי שיקום, וזאת בשונה מהשיקולים בעניינם של בגירים, אשר הובנו בתיקון 113 לחוק העונשין, התשל”ז 1977, ואשר העיקרון המנחה לגביהם הוא עקרון ההלימה (סעיף 40ב לחוק העונשין). משכך אף הוחרג עניינם של קטינים מהתיקון האמור, אולם לצד האמור קבע המחוקק (בסעיף 40 טו לחוק העונשין) כי ” בית המשפט רשאי להתחשב בעקרונות ובשיקולים המנחים בענישה המנויים בסימן זה, תוך התאמתם לענישת הקטין, ככל שסבר שראוי לתת להם משקל בנסיבות המקרה.”
ואכן בית המשפט העליון קבע לא פעם כי “קטינות אינה יוצרת חסינות ולעתים שיקולים של הרתעה, מניעה ותגמול עולים במשקלם על השיקול השיקומי” (דברי כב’ הנשיא ברק בע”פ 8264/02 פלונים נ’ מ”י), וכי “מתן הדגש המיוחד על שיקולי שיקומו של הקטין אינו מאיין את הצורך באיזון עם שיקולי ענישה אחרים, כמו שיקולי ההרתעה והגמול, בהתאם לחומרת העבירה ונסיבותיה” (ע”פ 6435/16 פלוני נ’ מדינת ישראל (13/09/2016)).
בעניינו של הנאשם למרבה הצער, דומה במי שבחר לבצע עבירות חמורות, ואף אינו מנסה לתת למעשיו הסבר, או לעשות כל מעשה לשינוי מצבו. התרשמתי כי דברו האחרון בפניי ניתן מן השפה אל החוץ באופן מאולץ, ואני מצטרפת לשירות המבחן בדאגה עמוקה נוכח הסיכון הנשקף במצבו. במצב דברים זה, כאשר אופק השיקום של הקטין לוט בערפל, אין מנוס מליתן משקל משמעותי לאינטרס הציבורי העצום, שבמניעת השימוש בסמים והפצתם, ובכך, בתקווה, להרתיע את הנאשם ואחרים מלשוב ולעסוק בתחום זה – עיסוק אשר לרוב מונע מתאוות בצע .
משכך אין מקום שלא להרשיע את הנאשם ויש להשית עליו עונש מאסר ממשי, לצד מאסר מותנה, קנס כספי ממשי ופסילת רישיונות נהיגה, בפועל ועל תנאי.
בגזירת עונשו לא נעלמו מעיני הודאתו של הנאשם באשמה, אשר חסכה זמן שיפוטי כמו גם נסיבותיו האישיות המורכבות, עברו הנקי, וגילו הצעיר, ולכל אלו נתתי משקל, אשר מיתן במידת מה, את חומרת העונשים בעניינו.
חילוט הכסף שנתפס בדירה
כאמור, העובדה כי לצד הסמים, החזיק הנאשם בדירה בה נתפס סכום כסף של 10620 ₪ במזומן, היא עובדה בה הודה הנאשם במסגרת כתב האישום המתוקן.
כמו כן לכתב האישום (המתוקן כמו גם המקורי) צורפה הודעת המאשימה, בה מבקשת לחלט את סכום הכסף שנתפס. בהודעה מתייחסת המאשימה הן לחילוט על פי סעיף 36א (ב) לפקודת הסמים המסוכנים: דהיינו – מבקשת לקבוע כי הנאשם הנו סוחר סמים ולחלט את הרכוש, והן לחילוט על פי סעיף 36א (א) לפקודת הסמים, דהיינו – חילוט הרכוש ששימש כאמצעי לביצוע העבירה/פרי העבירה.
בטיעוני המאשימה לעניין העונש חזרה המאשימה על בקשתה לחלט את הכסף, אולם לא ציינה על אילו מסעיפי הפקודה היא נסמכת בבקשתה זו.
ב”כ הנאשם בסיכומיו, כאמור, ביקש שלא להכריז על הנאשם כ”סוחר סמים”, וזאת על מנת שלא לפגוע פגיעה חמורה בעתידו, אשר לטענתו נלווית להכרזה שכזו. עוד טען כי אין מדובר בעבירות סחר ו/או גידול ו/או יבוא ו/או ייצור ו/או הפקה וכן המאשימה לא הוכיחה את הקשר בין הסמים לבין הכסף, וכי הגם שמדובר בהחזקת סמים שלא לצריכה עצמית, על המאשימה לעבור את המשוכה של הוכחת היות הנאשם “סוחר”. לדבריו, “מדובר בנאשם אשר מצא לו מזור במחייה בבית של אימו, בית עמידר, והכסף אשר היה ברשותו נלקח טרם ליציאתו מחבית וזאת על מנת שיוכל לכלכל את עצמו.”
ב”כ הנאשם הפנה לפסיקת בית המשפט העליון בע”פ 4496/04 מוחמד עלי מחגינה נ’ מדינת ישראל) באשר לתנאים שיש להוכיח עת נדרש חילוט רכושו של סוחר סמים, וכן לדברי בית המשפט העליון בבש”פ 7715/07 לפיהם יש לנקוט בחילוט רכוש (בהליך ביניים) כאמצעי אחרון.
ראשית אציין, כי ראוי היה להבהיר את הדברים במסגרת הכרעת הדין, שכן כאמור הנאשם הודה בהחזקת הכסף המזומן לצד החזקת הסמים, בכתב אישום אשר כלל בקשה של המאשימה לחלט את הכספים. לצד האמור “ההודעה על כך שלכך תעתור המדינה – הופיעה בכתב האישום שעל כן המערער היה מודע לצורך להיערך לטיעון בנושא זה ולגבש הגנתו. לא ברור מדוע לא נעשתה ההכרזה בגוף הכרעת הדין, הדעת נותנת כי מדובר בטעות אנוש של התביעה שלא חזרה על הבקשה שהופיעה בכתב האישום, וטעות זו גררה גם את חוסר ההתייחסות של בית המשפט. תוך יציאה מנקודת ההנחה כי זכויותיו של המערער נשמרו במלואן, טעות אנוש זו איננה יכולה להכתיב את גורל הבקשה.” (ע”פ170/07 ליאור מטיס נ’ מדינת ישראל)
לגופו של עניין, סברתי כי יש מקום להורות על חילוט הכסף שנמצא בדירה, ואפרט:
סעיף 36א לפקודת הסמים קובע כדלקמן:
36א. (א) הורשע אדם בעבירה של עסקת סמים, יצווה בית המשפט, זולת אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט, כי בנוסף לכל עונש יחולט לאוצר המדינה כל רכוש שהוא –
(1) רכוש ששימש או נועד לשמש כאמצעי לביצוע העבירה או ששימש או נועד לשמש כדי לאפשר את ביצוע העבירה;
(2) רכוש שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה או כתוצאה מביצוע העבירה, או שיועד לכך.
לענין פסקאות (1) ו-(2) –
“ביצוע העבירה” – לרבות ביצוע כל עבירה אחרת של עסקת סמים, אף אם לא הורשע בה הנידון, ובלבד שהיא קשורה לעבירה שבה הוא הורשע.
(ב) בית המשפט שהרשיע אדם בעבירה של עסקת סמים והוכח לו כי הנידון הפיק רווח מעבירה של עסקת סמים או שהיה אמור להפיק רווח מעבירה כאמור, יקבע בהכרעת הדין, על פי בקשת תובע, שהנידון הוא סוחר סמים ומשעשה כן – יצווה בגזר הדין, כי בנוסף לכל עונש יחולט לאוצר המדינה כל רכוש של הנידון שהושג בעבירה של עסקת סמים, אלא אם כן סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט.
(ג)לא יצווה בית משפט על חילוט כאמור בסעיף זה אלא לאחר שנתן לנידון וכן אם הם ידועים לבעל הרכוש, למי שהרכוש נמצא בחזקתו או בשליטתו ולמי שטוען לזכות ברכוש (להלן – הטוען לזכות ברכוש), הזדמנות להשמיע את טענותיהם.
(ד) טען אדם שאינו הנידון לזכות ברכוש כאמור בסעיף קטן (ג), וראה בית המשפט, מטעמים שיירשמו, כי בירור הטענות עלול להקשות על המשך הדיון בהליך הפלילי, רשאי הוא לקבוע שהדיון בחילוט יהיה בהליך אזרחי; קבע בית המשפט כן, יחולו בהליך האזרחי הוראות סעיף 31(6).
(ה) בקשת תובע לחלט רכוש לפי סעיף זה ופירוט הרכוש שאת חילוטו מבקשים, יצוינו בכתב האישום; נתגלה רכוש נוסף שאת חילוטו מבקשים, רשאי תובע לתקן את כתב האישום בכל שלב של ההליכים עד לגזר הדין.
(ו)הודעה על בקשת תובע לחלט רכוש תימסר לטוען לזכות ברכוש, אם הוא ידוע
עוד יש להפנות לסעיף 31 לפקודה הקובע בס”ק 6 כי :
(6)קבע בית המשפט לפי סעיף 36א(ב) שנידון הוא סוחר סמים –
(א)כל רכוש של אדם כאמור, ורכוש של בן זוגו ושל ילדיו אשר טרם מלאו להם עשרים ואחת שנים, וכן רכוש של אדם אחר שהנידון מימן את רכישתו או העבירו לאותו אדם ללא תמורה, ייראה כרכוש של הנידון שהושג בעבירה של עסקת סמים, אלא אם כן הוכיח הנידון אחד מאלה:
(אא) האמצעים להשגת הרכוש היו חוקיים;
(בב) הרכוש הגיע לידיו או לידי בעליו לא מאוחר משמונה שנים שקדמו ליום הגשת כתב האישום בשל העבירה שעליה נדון;
(ב)כל רכוש שנמצא בחזקתו או בחשבונו של הנידון ייראה כרכוש שלו אלא אם כן הוכיח שהרכוש הוא של זולתו, שאינו אחד האנשים המפורטים בפסקה (א).
(ההדגשות שלי ש.ר.א).
ויובהר “החילוט אינו עונש, על אף שהוא אמצעי בעל היבטים עונשיים. כאמצעי ענישה בהליך הפלילי משרת הוא תכליות שונות: התכלית הראשונה היא תכלית הרתעתית. החילוט מונע מצב בו חוטא יוצא נשכר ממעשה עבירתו ופוגע בתמריץ העיקרי שיש לעבריין בביצוע העבירה – בכדאיות שבביצוע עבירה המניבה רווח מהיר ונכבד, לעיתים רווח קל, כשלמולו סיכון שאינו נתפס כממשי ביותר. הפגיעה בבסיס המימון של העבריינים בתחום זה מייעלת את המלחמה בעברות של הלבנת הון (ע”פ 4496/04 מחג’נה נ’ מדינת ישראל (לא פורסם, 11.9.05); ע”פ 7598/95; וראו גם הדברים שנאמרו בהצעת החוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (מס’ 3), התשמ”ח – 1988, הצ”ח 1893 בעמ’ 245, אשר עקרונם יפה גם לענייננו אנו; ע”א 6702/04 מאזן נ’ מדינת ישראל (לא פורסם, 10.11.05)).”
תכלית נוספת שמשרת החילוט היא בעלת אופי קנייני עליו עמדה הפסיקה בתארה את מהות החילוט כ”הוצאת בלעו של גזלן מפיו” (ע”פ 7475/95 מדינת ישראל נ’ בן שטרית, פ”ד נב(2) 385, 410 (1998). להלן: עניין בן שטרית). לאמור, אין מדובר בפגיעה בכיסו של העבריין המורשע (כפי שקורה כאשר הוא נקנס בגזר הדין), אלא מטרת החילוט להוציא מידיו של העבריין רכוש שאינו שייך לו ואינו מוחזק על ידו כדין, שכן הושג בעבירה (עניין בן שטרית, שם).
(בש”פ 6817/07 סיטבון נ’ מ”י)
לטעמי, בענייננו ניתן להורות על חילוט הכסף שנמצא בדירה, הן מכח סעיף 36א(א) (רכוש ששימש לביצוע העבירה או שהושג כתוצאה ישירה או עקיפה מביצועה) והן מכח סעיף 36א(ב) (“הכרזת סוחר סמים”):
כאמור, מדובר בכסף מזומן, שנתפס בדירה לצד כמויות גדולות מאוד של סמים מסוגים שונים. הנאשם הודה בהחזקת הכסף ובהחזקת הסמים שלא לצריכה עצמית כמקשה אחת. כאמור, מהנסיבות ניתן ללמוד על עסק של “תחנת סמים” אותה החזיק בפועל הנאשם. בהעדר כל ניסיון הקל שבקלים של הנאשם להסביר את האופן שבה החזיק את הדירה, הסמים והכסף המזומן (למעט הסבר בעלמא שעלה אך בסיכומי ההגנה לפיו הכסף הובא על ידי הנאשם מבית אמו לצרכי מחייתו), הרי שהמסקנה המתבקשת היחידה הינה כי הכסף המזומן שבדירה הוא כסף ששימש לצרכיו של אותו העסק או שהוא תולדה של רווחיו, ובכך מתמלאים תנאי סעיף 36א(א).
לעניין זה יודגש כי העובדה כי הנאשם הודה בעבירה של החזקת הסמים שלא לצריכה עצמית, אינה גורעת מהגדרת העבירה כעסקת סמים, ועמד על כך בית המשפט העליון לא פעם (ר’ ע”פ 1435/08 הנ”ל לעיל).
כמו כן יוזכר כי תנאי הסעיף מתייחסים אף לביצוע כל עבירה אחרת של עסקת סמים, אף אם לא הורשע בה הנידון, ובלבד שהיא קשורה לעבירה שבה הוא הורשע.
באשר לתנאי סעיף 36א(ב) גם כאן הדגישה הפסיקה כי נסיבות ביצוע העבירה יכולות ללמד על כך שנעברה למטרות רווח כאמור בע”פ 170/07 הנ”ל:
“בית משפט קמא סבר כי הכמות שמדובר בה, כשאליה מצטרף הנתון כי הסם היה מחולק ל-28 שקיות נפרדות, די בה כדי להוכיח כי המערער היה אמור להפיק רווח מעבירה של עסקת סמים – ומסקנתו המעוגנת בשכל הישר – מקובלת עלי. המעט שניתן לומר הוא כי הסיטואציה העובדתית שתוארה לעיל מעבירה את נטל הבאת הראיות, אם לא את נטל השכנוע, אל שכם המערער. המערער צריך היה לספק הסבר למה נועד הסם, מדוע היה מחולק, מדוע הוביל אותו וכיוצא בזה, כאשר ההסברים מקהים את עוקצן של העובדות, ומצביעים על כך שמה שנחזה להיות השלב הראשון בדרך להפצת הסם תוך גריפת רווחים נאים – איננו למעשה כזה. משלא עשה כן – המסקנה הלכאורית הופכת להיות גם המסקנה הסופית והיא עומדת בקריטריון הנדרש של למעלה מספק סביר. בהקשר דומה (אם כי לא בהתאמה מוחלטת), אמר בית משפט זה:
“משהוכחו עובדות המצביעות על כך שנאשם פלוני החזיק בפועל בסם מסוכן, או שהיתה לו שליטה על סם זה כמוסבר לעיל, כי אז נוצרת פרזומציה עובדתית הפועלת לחובתו, אולם זו ניתנת לסתירה אם הנאשם מצליח בהסברים הניתנים על ידו, ובראיות המוצגות מטעמו, לעורר ספק סביר בדבר נכונותה של אותה פרזומציה עובדתית. במקרה כזה הספק יפעל לטובתו.” (ע”פ 1478/91 מדינת ישראל נ’ רובבשי, פ”ד מו(1), 829, עמ’ 835-836; וראה גם ע”פ 611/80 מטוסיאן נ’ מדינת ישראל, פ”ד לה(4) 85).
למעלה מן הנדרש אני רואה להוסיף, כי לשיטתי הרווח שמדובר בו – אינו חייב להיות רווח ממוני מידי. גם אם מדובר בהובלת סם שנעשתה (למשל) כדי לבצר את מעמדו של פלוני בעולם הסמים וכיוצא בזה – גם לזאת רווח יקרא.”
אציין כי הפסיקה אליה התייחס ב”כ הנאשם דנה בסוגיית חילוט רכוש השייך לאדם אחר שאינו הנאשם, וכן למשמעות חילוט בהליך ביניים, עניינים שאינם דומים לענייננו.
מכאן שלדעתי ניתן אף לקבוע כי מתקיימים תנאי סעיף 36א(ב) לפקודה.
לצד האמור, “הכרזת סוחר סמים”, על פי סעיף זה משמעה האפשרות לחלט רכוש בהיקף נרחב של הנאשם ושל בני משפחתו, ועשויות להיות לה משמעויות נרחבות, מעבר לחילוט המתבקש. משכך, משביקשה המאשימה לחלט אך את הכסף המזומן שנתפס בדירה, ומשנמנעה מלטעון לעניין הסעיף הספציפי מכוחו מבקשת היא לעשות כן, ומשסברתי כי ניתן לחלט את הכסף אף לפי סעיף 36א(א) ונוכח בקשת ב”כ הנאשם להימנע מלהכריז על הנאשם כסוחר סמים לאור נסיבותיו והמשמעות החמורה שעשויה להיות להכרזה כזו על המשך חייו, ולאור הרשעתו של הנאשם בעבירה בה הודה, מצאתי להורות על חילוט הכסף המזומן כמבוקש, מכח סעיף 36א(א) לפקודת הסמים המסוכנים.
לפיכך מורה על חילוט הסמים והכסף שנתפס בדירה כמבוקש.
לאור כל האמור לעיל, אני מחליטה להרשיע את הנאשם עפ”י סעיף 24 (1) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל”א – 1971 וגוזרת את דינו כדלקמן:
אני גוזרת על הקטין עונש מאסר בפועל של 7 חודשים. מתוך תקופת המאסר ינוכו הימים בהם שהה הקטין במעצר .
אני גוזרת על הקטין 5 חודשי מאסר אותם ירצה, אם בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, יעבור שוב עבירה בה הורשע, או כל עבירת סמים מסוג פשע או ניסיון, שידול, סיוע או קשירת קשר לעבור עבירות אלו.
על הקטין לשלם קנס בסך 3,000 ₪, הקנס ישולם ב – 5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 01/06/2023. פיגור בתשלום אחד מן השיעורים שנקבעו לעיל, יעמיד לפירעון מיידי את יתרת הקנס שטרם שולמה ויחייב את הקטין בתשלום תוספת פיגורים כחוק. אם הופקדו על ידי הקטין כספים בעקבות צווי הבאה שהוציא בית המשפט, ייחשבו כספים אלה על חשבון הקנס; היתרה, ככל שקיימת, תוחזר לקטין.
הנני פוסלת את הקטין מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים מיום שחרורו מהמאסר. מובהר לקטין כי עליו להפקיד את רישיון הנהיגה או להצהיר על העדרו במזכירות בית המשפט על מנת להתחיל את מרוץ התקופה, אולם הפסילה חלה החל מיום שחרורו, אף אם לא ימסור את הרישיון או הצהרה כאמור במזכירות בית המשפט. הנאשם מצהיר כעת כי אין לו רישיון נהיגה ועל כן, תקופת הפסילה תחל מיום שחרורו מהמאסר.
הנני פוסלת את הקטין מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 5 חודשים על תנאי למשך שנתיים, והתנאי שלא יעבור כל עבירת סמים מסוג פשע.
הסמים, הסיגריות האלקטרוניות והכסף שנתפסו בתיק יחולטו.
הודעה לקטין זכותו לערער על גזר הדין בתוך 45 יום מהיום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.
<#2#>
ניתנה והודעה היום י”ט טבת תשפ”ג, 12/01/2023 במעמד הנוכחים.
שרון ריבלין-אחאי, שופטת
הוקלד על ידי אורלי מרקוס
