ב.ל,ע”י ב”כ עוה”ד,ויטולד איראני ו/ או מונא יזבק, פ.פ,ע”י ב”כ עוה”ד,ע”י ב”כ עוה”ד דורית ענבר סברדליק, פסק דין

לפני

כבוד השופט טל פפרני,  סגן הנשיאה

התובעת

ב.ל

ע”י ב”כ עוה”ד

ויטולד איראני ו/ או מונא יזבק

נגד

הנתבע

פ.פ

ע”י ב”כ עוה”ד

ע”י ב”כ עוה”ד דורית ענבר סברדליק

פסק דין

עניינו של פסק דין זה, שתי תביעות המתנהלות בין הצדדים כדלקמן:

תלה”מ 33604-01-22 – תביעה לאחריות הורית וזמני שהות.

תלה”מ 57750-02-22 – תביעת התובעת למזונות קטין ומדור.

רקע עובדתי

הצדדים בני העדה הנוצרית, בני זוג לשעבר, אשר נישאו ביום…. מנישואין אלו נולד הקטין מ., כיום כבן 5 יליד …. יחסי הצדדים עלו על שרטון והם נפרדו ביום …

בין הצדדים התנהלה תביעה בעניין רכוש …. בדיון ההוכחות שהתקיים ביום … נשמעו העדים: … עו”ס לסדרי דין, ו…….. באותה ישיבה הגיעו הצדדים לכלל הסכמות חלקיות, אשר אושרו וקיבלו תוקף של פסק דין, זאת בנוגע לדירה ולסוגיות הרכוש. בעניין מזונות ומשמורת סוכם כי יוגשו סיכומים, ויינתן פסק דין.

תלה”מ 33604-01-22 – התביעה בעניין אחריות הורית וחלוקת זמני שהות

תמצית טענות התובעת

האחריות ההורית על הקטין תהא בידה, עד הגיעו לגיל 6 או עד תום חזקת הגיל הרך או עד שהנתבע יהיה מסוגל להיות אחראי על הקטין לרבות מגורים סבירים. זמני השהות עם הקטין יחולקו באופן מדורג, כך שהקטין ישהה עמו פעמים בשבוע וסופ”ש עד מוצ”ש לסירוגין. בנוסף טוענת כי חזקת הגיל הרך סעי’ 25 לחוק הכשרות והאפוטרופסות מחייבת שהקטין יהיה בחזקתה ובאחריותה ההורית הבלעדית עד הגיעו לגיל 6.

מאז לידת הקטין התובעת היתה הדמות הדומיננטית והמשמעותית בחיי הקטין, טיפלה בו באופן כמעט בלעדי. וגם לאחר הפרידה של הצדדים המשיכה התובעת להיות הדמות הדומיננטית בחיי הקטין ומספקת כל צרכיו באופן כמעט בלעדי.

מסוגלותו ההורית של הנתבע, הינה מופחתת, זאת בשל כך שהוא הפעיל אלימות כנגד התובעת בנוכחות הקטין. הנתבע אינו מצליח להפריד בין טובתו של הקטין לבין האינטרסים שלו להתנקם בתובעת, הנתבע מבלה את רוב זמנו בעבודתו ואינו פנוי כלל לקטין ונעדר הבנה בסיסית לעניין חשיבות הקשר בין הקטין לבין שני ההורים כאחד.

בסיכומיה טענה בנוסף כי אין לקבל את המלצות התסקיר מיום 3.11.2022. וזאת בשל הפגמים והטעויות בתסקיר ובפרט אי עריכת בדיקה מעמיקה לנסיבות המקרה הספציפיות, ובהעדר התייחסות לקריטריונים שנקבעו בפסיקה ברור שבנסיבות המקרה לא מתקיימים התנאים לתוספת של ליל שבת ביום א’ נעשתה בתסקיר שנעשתה בתסקיר האחרון או כל הרחבה בזמני שהות, אימוץ התסקיר לא יטיב עם הקטין להפך הוא אימוץ התסקיר יפגע ביציבות בחיי הקטין.

תמצית טענות הנתבע

הנתבע טוען כי מאז לידת הקטין הוא אבא פעיל אשר טיפל בקטין. הנתבע מעוניין לשמש חלק בגידול הקטין ובטיפול בו. הנו אב בעל מסוגלות הורית, להבדיל מהאם שלה קשיים במסוגלותה ההורית.

התובעת בקשה ליטול לעצמה מנדט בעניין זמני שהות של הקטין עם אביו, תוך שהיא סבורה כי היא בלבד אמונה על טובתו של הקטין. יחסה של התובעת כלפי הקטין הינו גחמתי, כך שיום אחד היא אינה מעוניינת בו ויום למחרת מנסה למנוע מהמשיב מלפגוש את הקטין

תסקיר עו”ס לסדרי דין

ביום 3.11.22 הוגש תסקיר מטעם המחלקה לשירותים חברתיים … לדברי העו”ס, מדובר בהורים מיטיבים, אכפתיים ורגישים המביעים דאגה כנה לצרכיו של הקטין. כל אחד מהצדדים משווע לזמן איכות עם הקטין. כיום נפגש האב עם הקטין בימי שלישי וחמישי כולל לינה וכל סופ”ש שני מיום שישי עד מוצ”ש. העו”ס ציינה כי בשיחה שהתקיימה, האם הייתה דומיננטית, והאב הגיב והתנסח בלעומתיות. קיים פער קיצוני ומשמעותי באמונה ובנרטיב של משפחת המוצא, אשר גרם לפער בגישה לחיי משפחה וגידול הקטין. שני הצדדים מדווחים כי אלו היו נושאי המחלוקות, נרטיב שונה של חינוך ואמונה נתנו ביטוי מקצין ומפלג ביניהם. להתרשמותה של העו”ס לידת הקטין והתערבות משפחת המוצא נתנו את השפעתם לרעה, בין היתר בחיי הזוגיות, ההורים נדרשו להיעזר מפאת עבודתם במשפחת המוצא של האב, ליווי הקטין אחרי הצהרים ובכלל.

הדיווח שהתקבל ממסגרת החינוך בו מתחנך הקטין היה גם הוא חיובי ביחס לשני ההורים. בנוסף צוין כי הקטין אינו בשל רגשית ובמצבים חברתיים מגיב פיזית כלפי חבריו. על רקע חוסר בשלות רגשית זו, הומלץ מתן טיפול רגשי. לאחרונה נמצא הקטין בתור להתפתחות הילד בקופת חולים. באינטראקציה עם ההורים, מ. הגיב ותיקשר עם שני הוריו באופן בטוח, נראה נינוח, התנהג בחופשיות. שני ההורים חיבקו ונשקו את הקטין. בבית האב נכחו גם הסבים נראה כי מ. אוהב אותם מאוד ונינוח לידם מחובק ומטופל על ידיהם. העו”ס ציינה כי הצדדים נמצאים בקונפליקט זוגי לא פתור, גירושין מורכבים מבחינת דתית וסכנה להתמשכות הליכים עלולים להשפיע על הקטין ולפגוע.

המלצת העו”ס בתסקיר מיום 3/11/22, הנה לקביעת משמורת משותפת וחלוקת זמני שהות רחבים, תוך הרחבת זמני השהות והוספת לילה נוסף בסופי שבוע, באופן שבו יחזיר האב את הקטין לידי האב ביום א’ בשעה 19:00. בהחלטה מיום 20/11/22 אומצו המלצות העו”ס, וזמני השהות הורחבו זמנית בהתאם.

דיון והכרעה

סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב – 1962 [להלן: “חוק הכשרות”], שכותרתו “תפקידי ההורים” קובע כדלקמן:

589915010223500אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו.

סעיפים 24 ו- 25 לחוק הכשרות מתייחסים להורים החיים בנפרד, ובהם נקבע כדלקמן:

24.היו הורי הקטין חיים בנפרד – בין שנישואיהם אוינו, הותרו או הופקעו בין שעדיין קיימים ובין שלא נישאו – רשאים הם להסכים ביניהם על מי מהם תהיה האפוטרופסות לקטין, כולה או מקצתה, מי מהם יחזיק בקטין, ומה יהיו זכויות ההורה שלא יחזיק בקטין לבוא עמו במגע; הסכם כזה טעון אישור בית המשפט והוא יאשרו לאחר שנוכח כי ההסכם הוא לטובת הקטין, ומשאושר, דינו – לכל ענין זולת ערעור – כדין החלטת בית המשפט.

25.לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית המשפט לקבוע את הענינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת.

בבואו להכריע בכל סוגיה בה מעורבים קטינים, על בית המשפט להביא בראש ובראשונה את טובתו של הקטין הספציפי הניצב בפניו. כדברי כבוד השופטת ארבל בעניין בע”מ 27/06 פלוני נ’ פלונית, [פורסם במאגרים המקוונים [פורסם בנבו]]: “עקרון על הוא זה והוא ניצב כעיקרון מנחה בודד בסוגיות משמורת ילדים, מבלי שיישקלו לצדו באופן עצמאי שיקולים אחרים” שיקול טובת הקטין הנו: “עמוד האש ההולך לפנינו, על פי צו המחוקק וצו המצפון, היא טובת הקטין.” [ראה רע”א 1841/08 מפי כבוד השופט א. רובינשטיין [פורסם במאגרים המקוונים [פורסם בנבו] ]] [וראה גם בג”צ 5227/97 דוד נ’ ביה”ד הרבני הגדול בירושלים, פ”ד נה(1) 413 (1998)].

בהתאם לפסיקה, להמלצות עו”ס לסדרי דין בתסקיר, יש ליתן משקל של ממש. התסקיר אמנם אינו בגדר חוות דעת כמשמעותה בסעיף 20 לפקודת הראיות, ואולם לתסקיר מעמד מיוחד ובחיקוקים שונים ונקבע כי יש לתת לו משקל יתר (ראה דברי כב’ השופט ג’יוסי בעמ”ש (חי’) 1472-02-17, פורסם במאגרים המקוונים, [פורסם בנבו], וגם ראה בע”מ 4259/06 פלונית נ’ היועמ”ש, [פורסם בנבו], בע”מ 5072/10, פלוני נ’ פלונית, פורסמו במאגרים המקוונים [פורסם בנבו]). עם זאת, בהתאם לפסיקה בית המשפט הוא הגורם המכריע, ולבית המשפט תמיד נתון שיקול הדעת הסופי. בפסיקה נקבע כי:

“…הגם שככלל, מטבע הדברים, יינתן במסגרת הבחינה השיפוטית משקל רב ביותר לעמדתם של מומחים מקצועיים, הרי ההכרעה השיפוטית מתחת ידו של השופט היא יוצאת, לא מתחת ידו של המומחה המקצועי. כבכל תחום בו מתבקשת קבלת חוות דעת מומחה, אין בית המשפט משמש “חותמת גומי” לעמדת המומחה המקצועי, אין הוא רואה בה עובדה מוגמרת אלא המלצה אשר ככלל יש ליתן לה משקל רב ביותר, אך לא מכריע. האחריות בקבלת ההכרעה מוטלת אפוא כולה על כתפי בית המשפט ואין הוא חולק בנטל האחריות עם כל מומחה או מומחים מקצועיים, יהיו אלה רבים ככל שיהיו. לפיכך, משהונחה בפני בית המשפט חוות דעת מומחה, וגם אם תהא זו נחרצת, ברורה וחד משמעית, אין בית המשפט פטור מהפעלת שיקול דעת שיפוטי עצמאי בגיבוש הכרעתו. אכן, בתחום רגיש, עדין ומורכב… נדרש בית המשפט לגבש הכרעה עצמאית, תוך שהוא נעזר בחוות דעת הגורמים המקצועיים שמונו על ידי בית המשפט, בראיות נוספות אשר הובאו בפניו ואשר את המשקל שיש ליתן להן הוא בוחן, באמות המידה שהתווה המחוקק, בפסיקת בתי המשפט, ואולי יותר מכל – תוך שהוא מדריך עצמו בניסיון החיים, בשכל ישר, ברגישות ובהבנה למצבו המורכב של כל אחד מן המעורבים בעניינים אלה…” (בע”מ 27/06 פלוני נ’ פלוני [פורסם בנבו] (1.5.06) ציטוט מסעיף 15 לפסק הדין).

בעניין בע”מ 1858/14 פלוני נ’ פלונית [פורסם במאגרים המקוונים [פורסם בנבו]], חזר והדגיש בית המשפט העליון כי “חזקת הגיל הרך”, הקבועה בסיפא לסעיף 25 לחוק הכשרות, ניצבת בעינה, זאת למרות הקולות הקוראים לשינוי החזקה, לרבות דו”ח ועדת שניט. באותו עניין דחה בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור, בעיקר מהטעם שלא נמצאו אותן ראיות כבדות משקל הדרושות לצורך סתירת חזקת הגיל הרך, וכדברי כבוד השופט רובינשטיין: “ואולם, אנו אין לנו אלא החוק כמות שהוא, ולפיו חלה בענייננו, בקטין שטרם מלאו לו שש, חזקת הגיל הרך. לסתירת חזקה זו מסיבות מיוחדות, על פי סיפת סעיף 25 לחוק, יש צורך בראיות כבדות משקל, מטבע הדברים. כאלה אינן מתקיימות דיין בענייננו.”

במקרה זה לאחר ששקלתי כלל טענות הצדדים והאזנתי לחקירתה של העו”ס הגעתי למסקנה כי יש מקום לאמץ המלצות העו”ס, ודומני כי במקרה זה, עלה בידי האב לסתור את חזקת הגיל הרך, באופן שבו למרות גילו של הקטין, יש מקום לקבוע אחריות הורית משותפת. להלן אנמק.

ראשית, חלוקת הזמנים המתקיימת כבר כיום רחבה, כוללת לינות אמצע שבוע וסופי שבוע, ואף הורחבה זמנית בהתאם להמלצת העו”ס וההסדר פועל מזה זמן בלתי מבוטל, ללא תקלות משמעותיות. טובתו של כל קטין עולה בקנה אחד עם קיומו של קשר רחב עם שני הוריו. לפיכך, וכפי שנקבע בפסיקה, אינני סבור כי עיקר הנטל על האב להוכיח כי הוא אב ראוי, וכי יש מקום להרחיב את זמני השהות, אלא שעיקר הנטל מוטל על האם להוכיח את טענתה כי אין מקום להרחיב את זמני השהות כאמור. יש לזכור כי עד כה הורחבו זמני השהות מפעם לפעם בהסכמת שני ההורים. מתקשה אני להאמיןשהאם הסכימה להרחבת זמני השהות ולהוספת לינות אם אכן חשבה שהאב אינו מיטיב עם הקטין, שלא לומר מסוכן. אינני סבור כי עלה בידי האם לעמוד בנטל הנדרש. מכלל החומר שבפניי, כולל דבריה של עו”ס לסדרי דין, עולה כי מדובר באב טוב, מיטיב וראוי לקטין. הקטין נתרם ושמח לשהות במחיצתו, ואין בעיניי כל ספק כי כך טובתו.

שנית, דומני כי עיקר התנגדות האם נשענת על העמדה כי התקשורת בין ההורים לקויה. לפיכך, לשיטתה, אין מקום להורות על הרחבת זמני השהות. בכל הכבוד, אינני מקבל טענה זו, שכן אם תתקבל, עלולה להביא ליצירת מניפולציות מצד אחד ההורים, שבאופן יזום עלול ליצור אווירה של קשיים בתקשורת, ובכך למנוע קיום זמני שהות רחבים.התקשורת בין ההורים אמנם אינה מיטבית, יחד עם זאת, לאחר ששמעתי טענות הצדדים והעו”ס, דומני כי מדובר בתקשורת פונקציונאלית סבירה ומספקת לצורך קביעת זמני שהות רחבים.

שלישית, להתרשמותי, עמדת האם בעניין חלוקת זמני השהות קשורה לרצונה לקבוע ולהחליט באופן בלעדי בענייניו של הקטין, תוך שהיא מאמינה כי זהו תפקידה כאם. דומה כי האם מתקשה להכיר בחשיבות הקשר שבין האב לקטין, ולזכותו של הקטין לנוכחות אב בחייו, שותף מלא בגידולו ובקבלת החלטות מהותיות הקשורות בו.

לנוכח כלל האמור, לאחר שעיינתי בחומר המצוי לפני, ושקלתי טענות הצדדים, ומשאני סבור כי המלצות העו”ס הנן לטובת הקטין, אני מאמץ את ההמלצות בתסקיר מיום 3/11/22 ונותן להמלצות תוקף של פסק דין.

האחריות ההורית משותפת לשני ההורים. חלוקת זמני שהות תתקיים כמפורט בתסקיר, זאת הן בשוטף ובן בתקופת החגים וחופשות ממסגרת החינוך.

תלה”מ 57750-02-22 – התביעה למזונות

תמצית טענות התובעת:

הצדדים נוצרים, והדין החל עליהם הינו הדין הנוצרי שקובע את חובתו של הנתבע לזון את ילדיו עד גיל 18 לכל הפחות וכן עד הגיע הקטין לגיל שבו יוכל לעבוד והתפרנס. ואין כל חובה על התובעת להשתתף עמו במזונות הקטין ומדורו.

התובעת עובדת בחברת .. ומשתכרת שכר של כ-10,000 ₪ בממוצע לחודש. הנתבע עובד בחברת … ושכרו הממוצע החודשי הינו כ-17,000 ₪ ברוטו בחודש. לנתבע הכנסות נוספות בלתי מדווחות ….מגיעה לכל הפחות לכ-20,000 ₪ נטו בחודש.

הנתבע עזב את דירת הצדדים בחודש 10/21 ועבר להתגורר בדירת הוריו, הוא חולק עם אחיו חדר אחד על כן מאז הפרידה זמני השהות של הנתבע עם הקטין היו ללא לינה. עד שניתן החלטה.

התובעת העמידה את מזונות הקטין על סך של 4,000 ₪ בחודש. הכוללים כלכלה, היגיינה, בגוד והנעלה מדור והוצאות אחזקת מדור. מאז הפרידה התובעת מפרנסת את הקטין והיא נעזרת בבני משפחתה ונושאת בהוצאות מדור ואחזקתו לבדה.

בסיכומיה טענה כי זמני השהות עם הקטין אין כל השלכה על סכום המזונות שבו הוא חייב באופן בלעדי כלפי בנו לפי הדין האישי שלו. בנוסף טענה כי לא מדובר באחריות הורית משותפת ביניהם שעה שהיא ההורה המרכז ומטפלת העיקרי בקטין. אין השתכרות או פוטנציאל השתכרות שווה בין הצדדים שעה שהתובעת משתכרת בסך של 10,000 ₪ בחודש והנתבע משתכר בסך של 16,000 ₪ בחודש והקטין הינו בן 4 דהיינו מתחת לגיל 6 אולם אין תחולה לבע”מ 919/15 במקרה שלנו אך אילו הינו מחלים את עקרונות הפסיקה אין להפחית את מזונות המגיעים לקטין מאביו לרות בשל היותו קטין מתחת לגיל 6.

תמצית טענות הנתבע

הנתבע מקיים זמני שהות עם הקטין באופן שווה עם התובעת, האב שוהה עם הקטין בימים א’ ,ג’ ,ה’ וכל סופ”ש שני מיום שישי עד שבת בערב. למעשה ניתן לומר כי הקטין באחריות משותפת של האב והאם.

הדין החל על הצדדים אינו מנותק מהדין האזרחי והשפעותיו והוא אינו מצוי בווקום, אלא שקיימת רוח שוויוניות בכל תחום המזונות, בהתאם לחוק כבוד האדם וחירותו.

הנתבע עובד כשכיר ושכרו עומד על סך 11,000 ₪ לחודש. הכנסתו של הנתבע לא צפויה לעלות. לנתבע אין כל הכנסה אחרת. הנתבע ממצה את פוטנציאל ההשתכרות שלו. לעומת זאת הכנסותיה של התובעת הינם במגמת עליה ושכרה עומד על סך 12,000 ₪ נטו בחודש ולה הטבות רבות נוספות.

התובעת ציינה בתביעתה כי הוצאות הקטין החודשיות הם 4,000 ₪ , סכום מופרז שנועד להציג מצג שווא בפני בית המשפט, בני הזוג חיו ברמת חיים ממוצעת בהתאם להכנסות שלהם ולא כפי שמנסה התובעת להציג.

בסיכומיו טען כי יש להשיב את המזונות הזמניים שניתנו בתחילת ההליך עת התקיימו זמני שהות מצומצמים בינו לבין הקטין כעת מתקיימים זמני שהות שוויוניים יש להשיב את הסכום ששולם בגין מזונות הזמנים החל מיום ההחלטה מיום 6.4.2022.

התובעת והנתבע חייבים במזונות הקטין בחלקים שווים ובשים לב כי הקטין שוהה מחצית מהזמן אצל האב הרי אין לחייבו במזונות הקטין.

מזונות זמניים – ביום 6.4.22 ניתנה החלטה למזונות זמניים, במסגרתה חויב הנתבע לשלם לתובעת דמי מזונות הקטין בסך של 1,350 ₪ לחודש. בנוסף, נקבע כי על הצדדים לשאת בחלקים שווים בהוצאות חינוכיות ורפואיות חריגות, וכן כי החזר הלוואת המשכנתא, תבוצע על ידי שני הצדדים בחלקים שווים.

דיון והכרעה

הדין החל בענייננו

סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי”ט-1959 (להלן – “חוק המזונות”), מורנו ש”אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה”.

המסגרת המשפטית – הדין האישי

הדין הנוצרי-קתולי לעניין מזונות קטינים,, מאוגד בקובץ המכונה לרוב בפסיקת בתי המשפט “חוקי המעמד האישי של העדה היוונית קתולית” (ראה גם דו”ח הוועדה לבחינת נושא מזונות הילדים בישראל, “ועדת שניט”, ס’ 2.3, ע’ 19). קובץ חקיקה זה מכונה גם “חוק לענייני משפחה של העדות המזרחיות קתוליות” (ר’ תמ”ש (נצ’) 10211/06 ‏‏ עכ”ס נ’ עו”נ, “נבו”, מיום 10.1.11); או “חוק המשפחה הביזנטי” (ר’ בש”א (קריות) 1417/08 א”ל נ’ א”י, “נבו” מיום 4.6.2008). כך או כך אין חולק שזהו הדין שחל על בני כל העדות הקתוליות המוכרת, ויכונה להלן “חוק העדה הקתולית”.

ההוראות הרלוונטיות, המתורגמות מהשפה הערבית, הועלו על הכתב בשלל פסקי דין, ונעמוד על ההוראות העיקריות הנוגעות לענייננו:

סעיף 139 לחוק העדה הקתולית קובע ש”המזונות הם כל מה שנחוץ לאדם לחיות חיים ראויים בדומה לרואים לו… וכוללים: מזון ולבוש ומדור לכולם, ריפוי לחולה,… השכלה וחינוך לקטינים… “. לאמור שככלל, הצרכים המכוסים על ידי חוק העדה הקתולית, הם אותם הצרכים המוכרים והדרושים לקטין היהודי מתוקף הדין העברי (עמ”ש (מרכז) 34733-03-15‏ ‏ רא”ק נ’ ד”ו, “נבו”, מיום 19.4.16).

בנוגע להיקף צרכיהם של קטינים, מוצא בית המשפט שאין מקום לכל אבחנה בין צרכיו של קטין מתוקף דין אחד לבין צרכיו של קטין מתוקף דין אחר – יהא הדין אשר יהיה. אכן “בין אם מדובר בקטין יהודי, מוסלמי, נוצרי, דרוזי או חסר דת – השימוש בפסיקת המינימום הינו עיוור צבעים ודתות. שכן צרכי הבסיס של ילד אינם משתנים רק בשל השתייכותו הדתית” (כבוד השופט (אז) אסף זגורי בתמ”ש (נצ’) 5151-06‏ ש”א (קטין) נ’ א”א, “נבו, מיום 1.2.11; ור’ גם פסק דינו של כבוד השופט ארז שני בתמ”ש (ת”א) 25361-11-10‏‏ י”ד ואח’ נ’ י”ח, “נבו”, מיום 24.5.11).

לעניין צרכי הקטין מתוקף חוק העדה הקתולית ר’ עוד תמ”ש (נצ’) 10211/06 ‏‏עכ”ס נ’ עו”נ לעיל; וגם תמ”ש (נצ’) 11310-04-11‏‏ לא”ע (קטינה) נ’ אא”ר, “נבו”, מיום 25.6.12.

הפרמטרים העיקריים לפסיקת מזונות קטין בחוק העדה הקתולית נמנים בין היתר בסעיף 140(א) לחוק העדה הקתולית, לפיו לצורך קביעת שיעור מזונות הקטין יש להתחשב במספר גורמים, “והם, בין היתר, צרכי המבקשים, מעמדם, יכולת האב לשאת במזונות והנהוג והמקובל באותה חברה”; סעיף 143 מוסיף וקובע ש”בקביעת חיוב במזונות ילקחו בחשבון צרכי הזכאים להם ויכולתו של החייב בהם ומה שמקובל על תושבי העיירה… חיוב המזונות יהיה בהתאם למצבו הכלכלי של החייב”.

סעיף 164(א) קובע ש”האב חייב במזונות בנו הקטין עד שיוכל להתפרנס בכוחות עצמו, ואילו במזונות בתו הוא חייב עד לנישואיה”. סעיף 166 מוסיף וקובע שחובת המזונות חלה על האב גם בנסיבות בהן מצבו הכלכלי קשה, וכל עוד מסוגל לצאת ולעבוד. יחד עם זאת, לפי סעיף 167(א), במידה ומצבו הכלכלי של האב קשה או שפסק מלשאת במזונות ילדיו מכל סיבה שהיא, למעט בשל אי יכולת להשתכר, ומצבה הכלכלי של האם הטוב, היא חבה במזונות ילדיה.

קשה שלא להתרשם, מבלי לקבוע מסמרות, שחוק העדה הקתולית והדין העברי שחל על מזונות הילד היהודי, דומים הם, שלא לומר זהים בעקרונותיהם:

“ניתן, אם כן, להבחין בנקל בדמיון ובקרבה שבין הוראות הדין העברי והדין הנוצרי הקתולי בחיוב אב במזונות ילדיו, כאשר על פי כל אחד מהדינים נופל עיקר הנטל על האב על פי יכולתו הכלכלית וזאת תוך התחשבות אף ביכולתה של האם וצרכי הקטין עצמו. אמור מעתה, די לנו ששתי מערכות הדינים אשר אפשר ויחולו על המערער – בין אם הדין העברי ובין אם הדין הקתולי – דומות וזהות ותוצאתן שווה לעניין חיובו במזונות ילדיו [הדגשות אינן במקור, וכך להלן, א”מ] (עמ”ש (מרכז) 34733-03-15‏, לעיל; ור’ גם תמ”ש (ת”א) 35053/04‏ ‏דח”ה נ’ ח”נ‏, “נבו” מיום 3.3.2005; וגם תמ”ש (קריות) 13083/01 ‏‏פלונית נ’ פלוני, “נבו”, מיום 24.7.09).

עוד נפסק ש”פרשנות הדין האישי על ידי מותבים שונים בבתי המשפט לענייני משפחה, מחוזיים ואף בבית המשפט העליון חתרה להחלה שוויונית יותר של מזונות הילדים באמצעות כלים פרשניים שונים […] רוצה לומר, כי גם במסגרת יישום הדין האישי הנוהג ביחס לחיוב מזונות קטינים, ניתן בהחלט להתייחס ליכולת הכלכלית של שני ההורים ולפרמטרים נוספים רלבנטיים, כגון התחשבות ברכוש ובבעלות בדירת מגורים ו/או במידת הטיפול שכל צד מעניק לילדיו” (תמ”ש (נצ’) 42952-05-12 ל”ש נ’ ר”ש, “נבו”, מיום 31.12.12).

מן הכלל אל הפרט:

האב טוען שמן הראוי להחיל על הדין מתוקף חוק העדה הקתולית, את העקרונות שהניח בית המשפט העליון בבע”מ 919/15, ושהתייחסו למזונות הקטין היהודי בגילים 6 עד 15. בסיכומיו מפנה האב לפסיקה שלכאורה מחזקת טענה זו. מנגד, האֵם מחזיקה בטענה שחוק העדה הקתולית מחיל על האב חובה אבסולוטית לזון את ילדיו וכופרת בטענה שיש להשית על דין זה את העקרונות המנחים בבע”מ 919/15. לטענתה נוגעת ההלכה למזונות הקטין היהודי כאמור, וההלכה מבוססת על דיני הצדקה בדין העברי.

במקרה זה, אינני מוצא צורך להכריע בשאלה האם ההלכה בבע”מ 919/15 חלה על חוק העדה הקתולית, הואיל וספק אם קיימת סתירה בין שני המקורות. נזכיר בתמצית שבפסק הדין בבע”מ 919/15, בית המשפט העליון פירש באריכות את הדין העברי לצד מקורות ועקרונות אחרים, וקבע שלשם פסיקת מזונות קטינים בגילים 6 עד 15, רשאי בית המשפט לפנות לכל נסיבות העניין אותן הוא מוצא רלוונטיות, ובכך פתח אשנב לנסיבות שקודם לכן היו ברובן נטולות משקל. עיקר הדיון נסוב בעבר על צרכי הקטין וחוסנו הכלכלי של האב בלבד. בעידן שלאחר פסק הדין בבע”מ 919/15, רשאי בית המשפט לבחון בין יתר הנסיבות גם את רמת השתכרותה של האֵם, ואף את חלוקת זמני השהות המתקיימת בפועל בין כל אחד מההורים לבין הקטינים. כשם שבואר לעיל, גישת חוק העדה הקתולית דומה, וכך הוא פורש על ידי הערכאות. כאמור, “על פי כל אחד מהדינים נופל עיקר הנטל על האב על פי יכולתו הכלכלית וזאת תוך התחשבות אף ביכולתה של האם וצרכי הקטין עצמו” (עמ”ש (מרכז) 34733-03-15‏ ‏ לעיל).

זהות הדינים, למצער במישור המעשי, מייתרת את ההכרעה בטענה הקונקרטית לתחולת ההלכה בבע”מ 919/15. אך אין לכחד שאותם העקרונות מנחים, מצויים הן בדין העברי והן בחוק העדה הקתולית, ולא יהיה זה מרחיק לכת לקבוע שיש מקום להחיל את עקרונות ההלכה בבע”מ 919/15 על פסיקת מזונות הקטינים כולם, בהתעלם מהדין הקונקרטי החל על מזונותיהם.

לאחרונה עמדה שאלה זו ממש במרכז המחלוקת שהגיעה לפתחו של בית המשפט המחוזי בחיפה, ונדונה בפניי כבוד השופט ניצן סילמן. מן הראוי להביא מדבריו מימים אלה ממש, המתיישבים עם מסקנת בית המשפט בדבר זהות הדינים במישור המעשי:

“אמנם עסקינן בבני זוג המשתייכים לעדה הנוצרית אורתודוכסית, אשר הדיןהאישי החל לגביהם הוא חוק המשפחה הביזנטי […] עם זאת, בדין קבע ביהמ”ש קמא כי יש להחיל עקרונות שהותוו בבע”מ 919/15 […] חרף שמדובר בצדדים שאינם יהודים, תוך התייחסות להכנסות הצדדים וזמני השהות של הקטינים עמם.

המגמה הנוהגת היום בפסיקה היא ליישום עיקרון שוויון מגדרי שנקבע בהלכת בע”מ 919/15 […] כך שימצא ביטויו גם בחיוב דמי מזונות עפ”י הדין האישי, תוך ראיית התא המשפחתי ושקלול הכנסות שני הצדדים וחלוקת זמן הורי, מתוך מטרה לספק לקטינים רמת חיים נאותה אליה הורגלו בשני הבתים […]

יובהר, כי חישוב גובה המזונות בהתאם למתווה שנקבע בבע”מ 919/15 […] היה מביא לתוצאה שונה לחלוטין, וסכומים הנמוכים משמעותית מהסכום שנקבע. זאת, אף לאחר ניכוי הוצאות כשהתוו בבע”מ 919/15 […] תוך התחשבות בדין החל על הצדדים והתייחסות קונקרטית והוגנת במכלול הנסיבות דכאן” (רמ”ש 18027-01-22‏ ‏פלונית נ’ אלמוני, “נבו”, מיום 30.11.22).

מן הכלל אל הפרט

צרכי הקטין – אלו לא גובו באסמכתאות מספקות. לפיכך, אעשה שימוש בשיקול הדעת הנתון לבית המשפט כיושב בתוך עמו. אני מעריך את צרכי הקטין בסך של 1,500 ₪. בנוסף, בגין צרכים שאינם תלויי שהות סך של 500 ₪. סה”כ 2,000 ₪ לחודש.

מדור- בהתאם להסכם אליו הגיעו הצדדים, שילם הנתבע לתובעת סך של 422,000 ₪ בגין חלקה הנטען בדירת המגורים. בסיכומיה מפנה התובעת להוצאות אותן שילמו שני הצדדים בסך כולל של כ- 7,500 ₪ לחודש, כולל משכנתא והוצאות החזקת הדירה. לפיכך, אני מעריך את הוצאות המדור אצל כל אחד מההורים בסך של 4,500 ₪ לחודש [כולל הוצאות החזקת המדור]. חלקו של הקטין 30% קרי 1,350 ₪ לחודש.

סה”כ צורכי הקטין 3,350 ₪ לחודש.

הכנסות התובעת – בהתאם לתלושים שצורפו כ- 10,000 ש”ח נטו לחודש.

הכנסות הנתבע – בהתאם לתלושים שצורפו לכתב ההגנה, וכך אני מעריך את שכרו כולל פוטנציאל, סך של כ- 12,500 ₪ נטו לחודש.

יחס ההכנסות בין ההורים 44% התובעת ו- 56% הנתבע.

חלוקת זמני השהות – כאמור לעיל, הקטין לן אצל כל אחד מההורים כמחצית הזמן.

חישוב דמי המזונות-

א.        חישוב צרכי הקטין ביחס להכנסות הצדדים:

            3,350 X 44% =  1,474 ₪ – האם

            3,350 X 56% = 1876 ₪ – האב

ב.         חישוב צרכי הקטין ביחס לזמני השהות:

            3,350X50% =  1,675 ₪אצל האם

            3,125 X    50% = 1,675 ₪  אצל האב

לאור האמור, בהתחשב בכלל הנתונים כמפורט לעיל, בהתאם לנוסחה המוצעת, סכום המזונות שעל הנתבע לשלם לתובעת סך במעוגל של כ- 200 ₪ לחודש.

לצורך קביעת דמי המזונות, הבאתי בחשבון את הדברים שנאמרו בבית המשפט העליון בבע”מ 919/15 וכן בפסקי דין נוספים (עמ”ש 54256-09-14 וכן עמ”ש (חי) 42513-09-14) לפיהם על בית המשפט לעשות שימוש מושכל בנוסחה המוצעת, וכי הכלל: “כל מקרה לגופו ועל פי נסיבותיו”, עודנו חל, וביתר שאת, ולפיכך ייקבע סכום המזונות תוך שקלול כלל הנתונים לרבות הנוסח המוצעת, וכדבריו של כב’ השופט פוגלמן (ס’ 64 לפסק הדין):   

“מכל מקום, הנוסחה מציעה כלי עזר בלבד, תוך שמודגש כי גם לאחר הצבת הנתונים בה, על בית המשפט להפעיל שיקול דעת פרטני אשר לחיוב גופו, בשים לב למכלול נסיבות העניין”

“וגם זאת יש לומר. אין מדובר בקביעת נוסחאות אריתמטיות נוקשות הקושרות בין הכנסות ההורים והיקף המשמורת הפיזית המסורה לכל אחד מהם לבין שיעור המזונות. פסיקת המזונות לעולם לא תסמוך אך על “המספרים היבשים” – אם לעניין נתוני ההשתכרות של ההורים, אם לעניין יחס השהייה אצל כל אחד מהם. בטרם יפסוק באופן סופי את סכום המזונות על בית המשפט להוסיף ולהתבונן היטב על התא המשפחתי שלפניו ועל נסיבותיו הפרטניות, ולהבטיח את חלוקת הנטל ההולמת ביותר תנאים אלה. הקביעה תהיה נטועה תמיד במכלול נסיבות העניין, כששיקול העל המנחה אותה הוא טובת הילד ורווחתו בבתי שני ההורים”

במקרה זה, דומני כי אין מקום לעשות שימוש בנוסחא המוצעת, שכן הכנסות שני הצדדים אינן על הצד הגבוה, ולנוכח גילו של הקטין, הדין האישי וכל יתר הנתונים, דומני כי יש מקום לעשות שימוש בשיקול הדעת הנתון לבית המשפט, היושב בתוך עמו.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושקלתי טענותיהם ולאחר עיון במסמכים שצורפו לכתבי טענת הצדדים ובהתחשב בכל האמור לעיל, בשים לב לדין האישי החל, גיל הקטין וצרכיו, הכנסות הצדדים, חלוקת זמני השהות, פוטנציאל השתכרותם של הצדדים, ההוצאות הנטענות של הצדדים, ועל סמך התשתית העובדתית שהונחה בפני לעת הזו, אני מורה כדלקמן:

ההחלטה למזונות זמניים תמשיך לחול ולחייב עד מועד פסק הדין.

החל ממועד פסק הדין ואילך, הנתבע ישלם לתובעת דמי מזונות הקטין, סך של 950 ₪ לחודש, אשר ישולמו עד הגיעו הקטין לגיל 18 ו/או עד לסיום לימודי התיכון, לפי המאוחר מבין שני המועדים. (להלן: “דמי המזונות”).

דמי המזונות ישולמו מידי חודש בחודשו, עד ה-10 לחודש עבור אותו חודש, ישירות לחשבון הבנק של האם, כשהסכום הנקוב בס”ק א’ לעיל יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן על בסיס המדד הידוע היום ויעודכן פעם בשנה – במזונות חודש ינואר של כל שנה, ללא הפרשים לתקופות הביניים.

מדור דמי המזונות שנקבעו, כוללים דמי מדור ואחזקתו.

קצבת הילדים המשולמת ע”י המוסד לביטוח לאומי בגין הקטין תשולם לאם בנוסף לדמי המזונות.

החל מיום הגשת התביעה יישאו הצדדים בחלקים שווים ביניהם בהוצאות רפואיות חריגות מכל מין וסוג שהוא, לרבות רפואת שיניים כולל אורתודנטיה, טיפולים פסיכולוגיים/רגשיים, אבחונים לרבות אבחוני ליקוי למידה, וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה אשר איננה מכוסה על ידי קופ”ח ובכלל זה הפרשים לאחר קבלת החזר מכל מקור שהוא.  כל החלטה על הוצאה רפואית, שאינה במצב חרום, תתקבל תוך שיתוף והיוועצות בין ההורים ובהסכמתם, ועל יסוד הוראה רפואית המאשרת את נחיצותה.  במקרה של מחלוקת לגבי עלות ו/או נחיצות ההוצאה יכריע במחלוקת רופא המשפחה המטפל בקטין או רופא מומחה בתחום הדרוש המוסכם על הצדדים. 

החל מיום הגשת התביעה יישאו הצדדים בחלקים שווים ביניהם בהוצאות החינוך על פי דרישת מערכת החינוך ו/או המסגרת החינוכית כדלקמן: אגרות חינוך, שכר לימוד, סל תרבות, וכל תשלום אחר הנדרש לתשלום ישירות למסגרת החינוכית, וכן גן וצהרון [עד סוף כתה ב’ בהתאם לתעריף צהרון ציבורי], חוגים [עד שני חוגים בעלות מתנ”ס], שיעורי עזר, תנועת נוער, קייטנות [מחזור אחד בקיץ ואחד בחופשת הפסח בעלות קייטנת עירייה / מתנ”ס].  כל החלטה על הוצאה חינוכית מהותית  תתקבל תוך שיתוף והיוועצות בין ההורים ובהסכמתם.  במקרה של מחלוקת לגבי עלות ו/או נחיצות ההוצאה, תכריע במחלוקת יועצת בית הספר מחנכת הכיתה או גורם חינוכי אחר המקובל על הצדדים. 

הורה אשר יישא במלוא הסכומים בגין ההוצאות המפורטות לעיל, יקבל מהורה השני את חלקו בהתאם לאמור לעיל, וזאת בתוך 10 ימים מיום שההורה המשלם שלח להורה השני דרישה בצירוף האסמכתא הרלוונטית על התשלום הנדרש, בסמס/ווטסאפ/מייל/בדואר רשום. אין השולח מחויב להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את ההודעה, אלא כי שלח לו באחד מאופני התקשורת המפורטים לעיל.

סיכום ותוצאה:

אחריות הורית – אחריות משותפת וחלוקת זמני שהות, כמפורט בסתקיר עו”ס לסדרי דין מיום 3/11/23.

מזונות – התביעה מתקבלת חלקית, כמפורט לעיל.

הוצאות – לנוכח התוצאה אליה הגעתי, אינני עושה צו להוצאות.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא לצדדים ותסגור התיקים שבכותרת.

ניתן היום, ט”ו חשוון תשפ”ד, 30 אוקטובר 2023, בהעדר הצדדים.

ניתן היום, ב’ כסלו תשפ”ד, 15 נובמבר 2023, בהעדר הצדדים.

חתימה