בקשה מס’ 41, 42, 44, 45
לפני
כבוד השופטת גילה ספרא-ברנע
מבקש
האב
ע”י ב”כ עוה”ד עודד אבוקרט
נגד
משיבה
האם
ע”י ב”כ עוה”ד דקלה רוזנר
בעניין הקטינה
הקטינה
החלטה
לפניי בקשת האב לחידוש זמני השהות עם הקטינה, אשר הופסק ביוזמת עו”ס לסדרי הדין.
העובדות הרלוונטיות לבקשה זו בקצרה
ביום 26/2/21 קבעתי כי ההורים ישתתפו בהדרכה הורית, בה החלו, לא פחות מחודשיים, וכי ההורים יעברו איבחון מסוגלות הורית כתנאי לחידוש הקשר של האב עם הקטינה.
בערעור, רמ”ש 17916-10-21, נקבע כי זמני השהות במרכז הקשר יחלו בתדירות של אחת לשבוע, והאב חוייב בהסכמתו לעבור בדיקת מסוגלות הורית ע”י מומחה שימונה בתוך כחודשיים ובשכרו ישאו ההורים בחלקים שווים. עוד נקבע כי המפגשים של האב עם הקטינה יתקיימו אך ורק במרכז הקשר עד לקבלת תוצאות הבדיקה למסוגלות הורית או עד החלטה אחרת מבית המשפט לפי המאוחר.
המפגשים במרכז הקשר מתקיימים מאז ועד היום, כאשר האב טוען כי האם מבטלת מפגשים בדרך קבע באמתלה של מחלת הקטינה. האם עתרה לצמצום המפגשים, וטוענת כי נגרם לקטינה נזק בשל התנהלות האב, שאינו קשוב לצרכיה. האם עומדת על בדיקת המסוגלות ההורית.
הבקשה
האב עותר להוצאת המפגשים ממרכז הקשר, מפנה לחוות דעת טובות, שנכתבו עליו בתסקירים, מציין כי עבר הדרכה הורית ועוד מבקש למסור לילדה טלפון נייד פשוט על מנת שיוכל לדבר איתה, לאור זמני השהות המצומצמים והביטולים התדירים. האב טוען כי מסכים לעבור את בדיקת המסוגלות ההורית, אך בתנאי שהאם תישא בעלותה. האב טוען כי הוא מצוי בחסרון כיס ועוד כי האשמה בצורך לחדש קשר עם הקטינה מוטלת על כתפי האם שבמשך כ-4 שנים הסתירה ממנו את העובדה כי נולדה לו בת, וגזלה ממנו שנים של בניית קשר טבעי עימה.
התסקירים
בתסקיר שהוגש ביום 14/3/23, עוקב לתסקיר מיום 13/11/22 ותסקירם ועדכונים קודמים, נכתב כי האב מתקשה בהתאמת התנהלותו במפגשים (משחק, מגע) לרצון הקטינה וצרכיה; הובאו עמדות ההורים, האב שמוצא את המפגשים במרכז הקשר פוגעים בטובת הקטינה ובאיכות הקשר והחיבור הטבעי עימה, והתנגדותו לאיבחון המסוגלות ההורית מטעמים עקרוניים וגם כלכליים; האם המבקשת להמעיט במפגשים, שכן לדבריה הבת שבעבר הגיעה למפגשים ברצון מתנגדת להם, ועליה לשכנע אותה. בעדכון האחרון נכתב מפיה כי הילדה בנסיגה ומפתחת התנגדות לאב עד כדי רתיעה, למרות שהיא סקרנית להכירו. סיכום המידע על הקטינה מהמסגרת החינוכית העלה כי היא רגישה, רגועה וחברותית, התבגרה ומסוגלת להתגבר על תסכול, ככל שחשה. שיתפה בעניין אביה, אינה מדברת הרבה ולא ביקשה להוסיף או להמעיט במפגשים עימו. ההמלצה הינה להמשך המפגשים במרכז הקשר בפיקוח מלא ולהדרכה הורית פרטנית לאב מחוץ להדרכה שמקבל במהלך המפגשים במרכז הקשר. ההדרכה ההורית, בה השתתף בעבר, הסתיימה עקב תחושת חוסר תועלת מבחינת האב, והומלץ כי ההורים יפנו לתיאום הורי. האם מתנגדת בכלל לשהות עם האב בוודאי לדבר לידו.
לאחרונה הופסקו המפגשים על ידי עו”ס לסדרי דין לאחר קבלת חוות דעת מעו”ס מרכז הקשר. תסקיר נושא תאריך 26/9/23 הגיע לתיק עקב בקשות האב רק ביום 30/10/23. בתסקיר עלה כי ארעו מספר מקרים בהם בכתה הקטינה במפגש במרכז הקשר מאחר והאב עשה דברים שלא רצתה. דווח על מספר מקרים כאלה, וניתנו דוגמאות (ליטוף על הראש בניגוד לרצונה, התערבות בציור, תפיסה בכח בידה עד סימן אדום, צחוק על הילדה הבוכה או חיקוי שלה). תואר מפגש בין האב לעו”ס לסדרי הדין, בו ביקש להוציא את המפגשים ממרכז הקשר, טען כי האם מסיתה את הקטינה כלפיו ומשחירה את שמו עד “דמוניזציה” שלו, וכי האם, אמה גורמי הרווחה וגם השופטת (כולן נשים) פועלות כ”חונטה”. הוא אינו מתכוון לעבור בדיקת מסוגלות הורית ולא איבחון פסיכו-דיאגנוסטי כפי שהמליצה עו”ס מחוזית לסדרי הדין.
ההמלצות בתסקיר האחרון הינן הדרכה הורית משותפת לשני ההורים עם גורם מטפל לפי שיקול דעת מנהלת היחידה לטיפול משפחתי, חידוש המפגשים במרכז הקשר, וככל שלא יהיה שיתוף פעולה (האם הודיעה על התנגדותה לשהות עם האב בהדרכה הורית, והאב הודיע כי יסכים רק להדרכת עו”ס [מסויימת], מנהלת תחנה לטיפול משפחתי, עימה נפגש בעבר), קיום ועדת תסקירים.
מרכז הקשר
קיום המפגשים במרכז הקשר במשך יותר משנתיים וחצי הינו חריג ביותר, ואינו תואם את מטרת קביעת המפגשים במסגרת זו. על תפקיד מרכז הקשר נכתב רבות, ראו למשל רמ”ש (חיפה) 25279-06-20 פלוני נ’ פלונית, 11.6.2020:
“החלטת השופט קמא מפורטת ומנומקת, תוך פירוט טענות הצדדים, ותוך הדגשת חשיבות מוסד מרכז הקשר ומטרותיו, והיותו של מוסד זה לעזור ולהגיע, מהר ככל הניתן, לזמני שהות עצמאיים בין ההורה לבנו או בתו הקטינים.
כן התייחס השופט לנסיבות המקרה דנן, והדגיש את העובדה כי המבקש מעולם לא התמודד עם צורכי הקטינה באופן עצמאי, לא צרכים פיזיים ולא צרכים רגשיים.
לכן, סבר השופט קמא כי אין בידיו לקבל את עמדתו של המבקש לגבי קיום מפגשים עצמאיים עם הקטינה, לפני שיהיו בידיו הערכות מקצועיות בקשר ליכולתו לקיום מפגשים כאמור.
הדגיש השופט קמא כי המפגשים במרכז הקשר בין המבקש לקטינה, ייבחנו על ידי גורמי המקצוע שיגישו תסקיר, ובהתאם לכך, תוך תקווה כי המבקש ישתף פעולה עם גורמי הטיפול, יוכל המבקש להגיע במהרה לזמני שהות עצמאיים עם הקטינה.
לא מצאתי כל טעות בקביעות אלה של השופט קמא, שכאמור הן מפורטות ומנומקות, ותואמות את נסיבות המקרה דנן, ואת טובת הקטינה”.
ראו גם ענ”א (חיפה) 32887-06-17 הקטינה ר’ נ’ המחלקה לשירותים חברתיים חיפה (3.8.2017). יצויין כי אמנם פסק הדין ניתן בתיק נזקקות, אך הציטוטים מתייחסים למרכז הקשר באופן כללי:
“בית משפט קמא קבע, כי המפגשים בין האב לבין הבת ר’ יתקיימו במרכז קשר.
מרכז קשר הורים-ילדים הוא:
“מסגרת מוגנת, תומכת ומקצועית לקיום מפגשים בין הורים לילדיהם במצבים של קונפליקטים במשפחה על רקע של פירוד, גירושין או אלימות וסיכון. מרכז הקשר נועד לבנייה והבניה מחדש של קשר בין הורים לילדיהם כשקשר זה אינו מתקיים בצורה עצמאית. המגמה היא לבנות, במידת האפשר, תכנית טיפול שתאפשר בצורה הדרגתית, לפי הצרכים והיכולות של הילדים ושל ההורים, לעבור מהסדרי ראייה במסגרת מוגנת להסדרי ראייה עצמאיים וקבועים בקהילה, לבד מן המקרים שיחייבו פיקוח צמוד זמן ממושך” (ראה תע”ס 3.36).
על פי מדיניות משרד הרווחה והשירותים החברתיים, עבודת מרכזי הקשר מכוונת להביא להמשך קשר בטוח ולא מפוקח בין ההורה הלא משמורן לבין הילד. בחלק מן המקרים היעד הוא לקדם את חיזוק הקשר, ובמקרים אחרים היעד הוא למנוע נתק שהיה קורה אלמלא הטיפול. (ראה: מרים נבות, הסתר פאס, הילה צדקה, מרכזי קשר הורים-ילדים: מחקר הערכה ארצי, משרד הרווחה והשירותים החברתיים, אגף למחקר, תכנון והכשרה, האגף לשירותים חברתיים ואישיים, ירושלים, אדר א’ תשע”ד, פברואר 2014- www.molsa.gov.il/…/מרכזי%20קשר%20הורים-ילדים%20-%20מחקר%20הערכה%20ארצי-20).”
ברור אפוא, שזמני השהות במרכז הקשר הם זמניים ונועדו לתכלית מוגדרת על מנת לאפשר את זמני השהות הקבועים באופן עצמאי בין ההורה לקטין”.
ועוד נקבע בענ”א (חיפה) 32887-06-17 בעניין זמניות המפגשים במרכז הקשר:
“אדגיש, המפגשים במרכז קשר מיועדים להיות מוגבלים בזמן ואינם אמורים להיות פתרון קבע. ההחלטה, שהורתה על קיום מפגשים במרכז קשר בין האב לבין ר’, היא החלטת ביניים שתשוב ותבחן על ידי הגורמים המקצועיים וכן על ידי בית משפט קמא”.
בענייננו אין חולק כי המפגשים מתקיימים בין הבת לאב במרכז הקשר זמן ממושך, יותר משנתיים. עם זאת מדיווחי מרכז הקשר לא ניכרת התקדמות, אלא דווקא דאגה לטובת הקטינה. מצד אחד זו סקרנית ומבקשת את הקשר עם האב, מן הצד האחר הוא אינו קשוב לרצונותיה, ואף לא להדרכת העו”ס במרכז הקשר, אף שקיים ליווי מלא במפגשים. האב נוגע בבת בניגוד לרצונה, מניף אותה, ובתגובה להדרכה, שמקבל, מגלה התנגדות הנובעת ממערכת אמונותיו. במקביל מאשים את האם בגין העבר, עת לא הודיעה לו על לידת הבת. בצירוף להתנהלות שהביאה לחיובו בבדיקת מסוגלות הורית, יוצא כי אין כל יסוד להתקדמות בזמני השהות והוצאתם ממרכז הקשר. האב, המבקש לבסס קשר טבעי עם בתו, אינו מצליח להעמיד את טובתה במקום הראשון, וכזכור נפסק כי בהיות אדם הורה נדרש ממנו לוותר על מנת לזכות במתנה, שמקנה ההורות (בפסק הדין דלהלן התייחס כב’ השופט סילמן למשמורת וקיום זמני שהות בשאלת מעבר מגורים):
“הורות הינה הקרבה והינה ויתור. כאשר הורה נבחר לשמש משמורן, זוכה הוא בעולם ומלואו. ביכולתו ליהנות, מרבית הזמן- מזיו פני הילדים בשעות הבוקר, וממבט על עיניהם העצומות, בעת שנתם. בצד זכות זו, עומדת חובה – עול טיפול, והקרבה אינסופית, ובכללם החובה לפעול למען טובת הקטינים, גם במחיר הקידום האישי והחירות האישית” (תמ”ש (קריות) 6832-01-23 פלוני נ’ פלונית, 1.9.2013).
על משך הזמן המקובל לקיום מפגשי הורה-קטין במרכז הקשר ראו רמ”ש (חיפה) 44364-01-21 נ’ב’ נ’ י’ב’, 9.3.2021:
“אפנה לדבריה של גב’ מירי ספיר, מפקחת ארצית של משרד הרווחה, בדיון בנושא “פעילות מרכזי קשר הורים-ילדים” בוועדה המיוחדת לזכויות הילד של הכנסת מיום 06.03.2018,
“מרכזי הקשר מופעלים על ידי הרשויות המקומיות שאחראיות על הפעלתם. מרכז-הקשר הוא לא מטרה אלא אמצעי. בסוף התהליך נרצה להביא להסדרי קשר עצמאיים בתוך הקהילה ובלי פיקוח. התכנית שלנו היא זמנית. מחצית מהמשפחות מסיימות את הטיפול לאחר חצי שנה, 71% מסיימות אותו בתום שנה, ו-13% אחרי למעלה משנתיים. מרכז-הקשר הוא הכלי האחרון בו נשתמש כדי לאפשר קשר. מרכז-הקשר הוא חלופה לנתק. לקשר שלא יכול להתקיים במסגרת אחרת. כמו כן מתקיימות ועדות הערכה עד שישה חודשים מתחילת הטיפול. אין מצב שמשפחה מוכנסת ואף אחד לא מעריך ומתבונן על הפעילות”. (ההדגשה אינה במקור)”.
איבחון מסוגלות הורית
כאמור, ועל אף שהחלטתי לחיוב האב באיבחון מסוגלות הורית אושרה בבית המשפט המחוזי עוד ביום 25/10/21 לביצוע בתוך חודשיים, נמנע האב מלבצע את הבדיקה עד היום, וטוען פעם כי אין לו יכולת כלכלית, פעם כי על האם לשאת בבדיקה כי אילולא מנעה ממנו את הידיעה על הולדת בתו עם לידתה לא היה נדרש להליך, ופעם מצהיר כי אין לו אמון בבדיקה או אינו מאמין כי היא נחוצה. דומה הדבר להתייחסותו להדרכה ההורית.
בעל דין המסרב לבצע בדיקה, הנדרשת על מנת שבית המשפט יוכל לתת פסק דין בתביעתו על בסיס מלוא המידע המקצועי, ייקח בחשבון כי הדבר יפעל לחובתו, ועלול להגיע עד מחיקת התביעה. ראו תלה”מ (נצרת) 20017-06-18 פלוני נ’ פלונית, 11.3.2020:
“בהליכי משמורת כאשר בית המשפט מגיע למסקנה שיש צורך בחוות דעת מומחה ומי מהצדדים אינו משתף פעולה עם המומחה, אינו מעמיד עצמו לבדיקה, אינו יוצר קשר ואינו מאפשר למומחה לערוך את חוות הדעת, אותו צד חייב לקחת בחשבון האפשרות שעמדתו ו/או תביעתו/הגנתו יידחו או יימחקו רק מטעם זה. מדובר בקביעה שיפוטית ערכית שנכונה להליך זה אך גם נובעת משיקולי מדיניות מערכתית. ללא הפעלת סמכותו של בית המשפט, לא ניתן יהיה לקדם הליכים ולקדם את טובת הילד. ללא שבעל דין נשמע להוראות בית המשפט בכל הנוגע לשיתוף פעולה עם מומחה לא יכול בית המשפט לקבל מידע חשוב ולעתים קריטי לעניין מסוגלותו או מסוכנותו של אותו הורה ועצם אי שיתוף הפעולה מדבר בעד עצמו. יש לראות באי שיתוף פעולה של צד עם מומחה שמונה בהליכים בענייני משפחה, כעילה וטעם מוצדקים למחיקת כתב טענות ובמקרים מתאימים אף דחיית תביעה/הגנה ולבית המשפט סמכות להורות כן מכוח סעיף 8(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ”ה-1995 והוראות סעיף 68(א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962”.
עוד בעניין בדיקת מסוגלות הורית קבעה כב’ השופטת אלון בענ”א 32887-06-17 דלעיל:
“המסוגלות ההורית מתייחסת למילוי צורכי הילד בתחומים רבים ומגוונים. מסוגלות הורית הינה מידת התאמתו של הורה המחזיק בילד ו/או מגדלו ו/או מבקש לגדלו, להעריך נכונה את צרכיו הפיזיים, הרוחניים והנפשיים של ילדו, בקונטקסט גילו והתפתחותו, ולהיות זמין ונכון לענות על צרכים אלה” (ההדגשה במקור, ג.ס.ב).
על החובה למנות מומחה שיבחן את טובת הילד הרלוונטי, ללא תלות במחדלי הצדדים, ראו גם עמ”ש (חיפה) 51566-10-20 א’ב’ נ’ ג’ד’, 18.3.2021, בהסתמך על בג”ץ 5227/97 מיכל דוד נ’ ביה”ד הרבני הגדול בירושלים, פ”ד נה(1) 453:
“דבר אחרון בהקשר ענייננו עתה. כולנו נסכים כי בית-המשפט – או בית-הדין – הוא שיכריע מה היא טובתו של ילד פלוני, ובהכריעו כך יוסיף ויחליט לאן ילך הקטן, מה חינוך יזכה לו, היכן יגור ומה תהא דרכו, ואולם, על דרך הכלל – וברובא-דרובא של המקרים – לא יקבע בית-משפט טובת הילד מהי עד אשר יונחו לפניו חוות-דעתם של מומחים – מומחים לבריאות הגוף ובעיקר מומחים לבריאות הנפש, קרי רופאים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, בשאלה מה היא טובת הילד ומה היא רעתו, מה ייטיב לילד ומה ירע לו. טובתו של ילד אינה מושג תאורטי. לעניינה נדרש בית-המשפט לקביעת מימצאים-שבעובדה. מימצאים אלה בית-משפט לא יוכל לקובעם – על דרך הכלל – אלא אם יובאו לפניו ראיות, וראיות לענייננו פירושן הינו – בעיקרם של דברים – חוות-דעת של מומחים”. (ההדגשה אינה במקור)”.
בשולי כל האמור לעיל, לפנינו ילדה בת כשש, אשר מצד אחד אינה אמורה לשמש כ”שפן נסיונות” ומן הצד האחר, תוך הכרת זכותה לקשר עם כל אחר מהוריה, אין ליצור נתק, שיקשה עליה לשוב לתהליך, לאחר שתתקבל הדרכה מספקת וחוות דעת. לא נקבע כי הקשר עם האב אינו בטובתה כלל. ראו רמ”ש (תל אביב יפו) 22674-05-22 פלוני נ’ אלמונית, 26.5.2022:
“מקרה דנן נמנה עם אותם מקרים חריגים, היות שאי מתן הוראות לחידוש הקשר בין הקטין למבקש כבר עתה באופן מידי, מפוקח ומבוקר, עלול לגרום לקטין נזק מהותי ופגיעה קשה בטובתו והדבר אף פוגע פגיעה משמעותית בזכותו של המבקש.
מדובר בקטין בן פחות משנה. אין צורך להכביר מילים אודות חשיבות הקשר בין אב לבנו הקטין כבר מגיל ינקות. “זמן ילד” אינו דומה ל”זמן מבוגר”. כל עיכוב בהיכרות הקטין עם אביו עלול להקשות על חידוש הקשר בשלב יותר מאוחר. במקרה דנן, התסקיר יוגש לכל המוקדם בחודש ספטמבר ולא היה מקום לעכב לגמרי את הסדרת מפגשים בין המבקש לקטין ולהמתין חודשים ארוכים עד שיוגש תסקיר.
כפי שציין ביהמ”ש קמא בהחלטתו מיום 12.5.21 “גם אדם שאינו יציב בנפשו רשאי להיות הורה”. אף אם כל טענות המשיבה בדבר היותו של המבקש נוכל מקצועי, מתחזה ערמומי ושקרן מדופלם נכונות, אין הדבר גורע מזכותו של הקטין לקשר עם אביו מולידו ולא ניתן לפגוע גם בזכותו של המבקש לקשר עם בנו”.
סיכום ומסקנות
לאחר שפירטתי את השיקולים, שהביאוני להחלטה בעניין התלוי ועומד, אני קובעת כדלהלן:
זמני השהות של הקטינה עם האב יחודשו במרכז הקשר בX באותה תדירות עד להחלטה אחרת. האב מחוייב לכללי ההתנהגות במרכז הקשר, כולל שיתוף פעולה עם הנחיות עו”ס מרכז הקשר או המטפלת שם או עו”ס לסדרי הדין.
האם תביא את הקטינה לכל המפגשים, למעט נסיבות חריגות מוצדקות ומתועדות.
ההורים ישתתפו בהדרכת הורים משותפת בתחנה לטיפול משפחתי בX. זהות המטפל, התדירות והרכב המפגשים יקבעו על ידי מנהלת התחנה לטיפול משפחתי.
אני דוחה את הבקשה למתן טלפון לבת לתקשורת בלתי מפוקחת עם הקטינה, שאינה תואמת את חוות הדעת שהועלו עד עתה בתסקירים, וקיים חשש כי האב יפעל גם בשיחות אלה בניגוד לטובת הקטינה ולהמלצות המקצועיות.
האב יבצע את בדיקת המסוגלות ההורית לפי ההחלטות מיום 13/7/21 ומיום 27/10/21 בתוך 30 יום. מייד עם קבלת אישור על הסדרת הבדיקה לאב, תפעל האם לביצוע הבדיקה והתשלום עבורה.
אין משמעות לכך שההמלצה לאבחון המסוגלות ההורית אינה כתובה בתסקיר האחרון, בהינתן כי הינה מעוגנת בהחלטת מותב זה ובפסק דין של ערכאת הערעור.
כל אחד מההורים יישא במחצית העלות הכוללת של הבדיקה לשני ההורים ולקטינה. אני דוחה את טענת האב החוזרת ונשנית להעדר יכולת מימון, שמעולם לא הוכחה. הוא מיוצג על ידי עו”ד פרטי, וכאמור טובת הקטינה גוברת על כל שיקול פרטי של האב. לא ניתן שלא להתרשם מתגובת האב כי סירובו עקרוני ואינו קשור ליכולת הכלכלית, כפי שפירט בעניין בפני ערכאת הערעור (פר’ עמ’ 2, ש’ 24-26). גם עבר זמן רב מאז שחוייב בביצוע הבדיקה, ויכול היה לגייס את הכסף.
בהעדר ביצוע הבדיקה במועד, גם ככל שיהיה שיתוף פעולה בהמלצות האחרות, אמליץ לעו”ס לסדרי דין לשקול קיום ועדת תסקירים, בהינתן כל השיקולים שפורטו לעיל.
דיון במעמד הצדדים ייקבע לאחר הגשת חוות הדעת בעניין מסוגלות הורית. איני מוצאת מקום לקיום דיון לפני כן, אף לא בנוכחות העו”ס לסדרי דין, אשר לכל אחד מההורים השגות על המלצותיה, בהעדר חידוש כלשהו במצב הקיים.
עדכון עו”ס לסדרי הדין אודות המפגשים במרכז הקשר וההדרכה ההורית יוגש בתוך 60 יום.
ההחלטה תהיה מותרת לפרסום בהשמטת פרטים מזהים לא לפני 7 ימים ממסירתה לב”כ הצדדים.
המזכירות תדוור את ההחלטה לב”כ הצדדים ולעו”ס לסדרי הדין, ותקבע מעקב.
ניתנה היום, כ’ כסלו תשפ”ד, 03 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.
