בפני
כב’ השופטת מיכל ברדנשטיין
תובע
האיש
על ידי עו”ד סנאא חרבאויי
נגד
נתבעים
האישה
על ידי עו”ד מאי מחמוד אלשיך
היועצת המשפטית לממשלה משרדי ממשלה
על ידי עו”ד אושרת שמעוני
פסק דין
לפני עתירת התובע למתן צו לעריכת בדיקת רקמות במטרה לבדוק האם התובע הוא אביו הביולוגי של הקטין X, יליד X (להלן: הקטין).
התובע והנתבעת 1 הם מוסלמים. השאלה המתעוררת היא האם בנסיבות העניין, שעה שהקטין נולד לנתבעת 1 בהיותה נשואה לתובע, וכ-9 חודשים מנישואיהם, יש מקום למתן צו כאמור, בהתחשב בשיקולים הנוגעים לטובת הקטין.
רקע עובדתי
התובע והנתבעת 1 (להלן: הנתבעת או האם), שניהם מוסלמים, נישאו ביום X. לשניהם היו אלה נישואים שניים.
יחסיהם של השניים לא האריכו ימים, למרבה הצער, והם והפרידו מגוריהם, לכל היותר, כחודש לאחר נישואיהם (כ-10 ימים מאז נישואיהם, לטענת התובע בתביעתו, וכחודש ימים לאחר נישואיהם, ביום X, בהתאם לאמור בכתב הגנת הנתבעת 1, ובתסקיר העו”ס לס”ד שהוגש ביום X).
ביום X ילדה הנתבעת את הקטין.
התובע רשום כאבי הקטין. הנתבעת רשומה כנשואה לנתבע.
טענות התובע בתביעתו
התובע טוען בתביעתו כי הוא סבור שהקטין אינו בנו ולכן הוא עותר לצו לבדיקת רקמות.
התובע טוען כי למעט פעם או פעמיים בתחילת הנישואין, התובע והנתבעת לא קיימו יחסי מין. עוד לדבריו, עוד בטרם החתונה, הנתבעת היתה “עייפה ומעולפת”, כלשונו, ואחרי החתונה היא סירבה לקיים עמו יחסים בטענה כי היא במחזור. לאחר שהנתבעת עזבה את בית הזוגיות, התובע גילה לטענתו כי מתקיים קשר בין הנתבעת לגבר אחר וככל הנראה מדובר בקשר רומנטי.
טענות הנתבעת בכתב הגנתה
בכתב הגנתה הנתבעת התנגדה למתן צו לבדיקת רקמות.
הנתבעת טענה כי הקטין הוא בנו של התובע שנולד מיחסי הצדדים. לטענתה, היא הרתה לאחר הנישואין. בהתאם לדין ההלכה השרעית, הקטין נחשב לבנו של התובע.
לטענת הנתבעת, ביום X התובע גירש אותה מבית הזוגיות. הנתבעת טענה כי התובע מנסה להוציא דיבתה רעה במטרה להשתמט מחיובו במזונות, וזאת, לאחר שבית הדין השרעי חייבו בתשלום מזונות זמניים בסך של 1,150 ₪ לחודש.
התסקיר והמלצות העו”ס לס”ד
בהחלטתי מיום 14.6.23 הורתי על הזמנת תסקיר לעניין בחינת טובת הקטין באשר לביצוע בדיקת רקמות.
ביום 1.8.23 הוגש תסקיר העו”ס לתיק.
התשתית לתסקיר מפורטת בפתח התסקיר והיא כוללת פגישה עם האם, צפיה באינטראקציה בינה לקטין, מידע אודות מצבו הנפשי של התובע לאחר עיון בבדיקות פסיכיאטריות בעניינו מהמועדים 23.2.22 ו-3.5.22 ומידע מהתערבויות קודמות עם האם ומשפחתה הגרעינית בענייני משמורת וזמני שהות.
העו”ס מציינת כי התובע והנתבעת נישאו ביום X וביום X הנתבעת עזבה את דירת הצדדים, וביום X ילדה את הקטין. האם מתגוררת עם הקטין בבית משפחתה המורחבת ואילו התובע גר עם אמו ב-XXX.
העו”ס מציינת כי התובע מצוי בנתק מוחלט מהקטין מעת לידתו ועד היום.
לפי סיכומי הבדיקות הפסיכיאטריות שנערכו לתובע, הוא מאובחן כלוקה ב-X מאז פברואר 2022 ומדווח על הזיות שמיעה וראיה ומחשבות שווא, רדיפה וקנאה, מפחד לצאת מביתו והרושם הוא שהוא במצב פסיכוטי בעקבות בעיות זוגיות. התובע טען בפני העו”ס כי מצבו הנפשי נגרם עקב בעיות הזוגיות בינו לנתבעת וכי הנתבעת בגדה בו. לדבריו, ערב חתונתם, הנתבעת שיתפה אותו, בין היתר, בכך שהכירה גברים רבים לפניו. חיי הזוגיות ארכו כחודש בלבד, שכלל שהות ממושכת של הנתבעת בבית הוריה. לדבריו, הנתבעת שהתה בבית הזוגיות כ-10 ימים בלבד.
התובע טען באזני העו”ס כי הוא משוכנע שהקטין אינו בנו שכן חיי הזוגיות שלו עם הנתבעת היו קצרים מאוד והתנהגות הנתבעת ודבריה העידו, לדבריו, על כך שהיא הרתה עוד טרם החתונה. עוד לדבריו, לאחר הפרידה הוא קיבל דיסק עם תמונות וסרטונים המתעדים קשרים של הנתבעת עם שני גברים אחרים. התובע מסר כי הוא לא מעוניין בקשר עם הקטין עד שיתבררו תוצאות בדיקת אבהות שיראו שהקטין הוא בנו, וכי אינו מעוניין בהמשך שיוך הקטין לשמו ושם משפחתו המורחבת ולכן הגיש את התביעה.
הנתבעת טענה באזני העו”ס כי היא נפרדה מהתובע כחודש לאחר החתונה כאשר גילתה כי הוא סוחר בסמים ובנשק, לטענתה. הנתבעת אישרה את דברי התובע כי גם במהלך חודש זה היא שהתה חלק מהזמן בבית הוריה, כשבוע לדבריה. האם לא שיתפה ברקע המשפחתי שלה אך מהמידע שבפני העו”ס מתקבל רושם של רקע פסיכוסוציאלי קשה. האם הגישה תביעת משמורת לבית הדין השרעי וניתנה החלטה המעניקה בידיה משמורת, לאחר שהאב הבהיר כי אינו מעוניין בקשר עם הקטין. האם הכחישה מכל וכל טענות מצד התובע כאילו ניהלה קשרים רומנטיים מחוץ לנישואין ועמדה על כך שהקטין הוא בנו של התובע ואף הביעה את נכונותה לערוך בדיקת רקמות כדי להוכיח זאת. הנתבעת טענה כי התובע מוציא דיבתה רעה ועורך נגדה מסע ביוש, לרבות תוך שימוש בחשבון הפייסבוק שלה ותוך פרסום כביכול של דברים בשמה XXXXXX ועקב כך היא ניסתה לשים קץ להריון פעם אחת כאשר “XXXX XX”, כלשון התסקיר. הנתבעת הביעה הערכתה כי התובע מתנהג כך במטרה להתנער מחיוב במזונות. מהתרשמות העו”ס, לאם לא ידוע על מצבו הנפשי של התובע.
העו”ס מציינת כי הקטין היה מבוהל בפגישה עמה ונמסר כי אינו מודע לזהות הוריו והוא מכנה את סבתו מצד האם “אמא” ואת בעלה “אבא” ואילו לאם הוא קורא בשמה “X”.
העו”ס הביעה עמדתה כי טובת הקטין היא כי לא ינתן צו לביצוע בדיקת רקמות לבחינת אבהות התובע עליו, בהאי לישנא:
“שני הצדדים הביעו הסכמתם לביצוע בדיקת הרקמות, בשונה מהעיקרון המנחה אותנו הנוגע לטובת הקטין, הדורשת שייכות משפחתית – בפרט כשמדובר בחברה ערבית מסורתית שהשייכות של הפרט למשפחתו היא שקובעת את מעמדו החברתי, ולכן ביצוע הבדיקה עלול לגרום לנזק ונידוי חברתי לקטין באם יתברר מהבדיקה שהתובע אינו אביו. הקטין רשום על שם X, והינו שייך למשפחתו למרות הנתק הקיים ביניהם. במידה ותוצאת הבדיקה תהייה שלילית זה עלול לפגוע בזכויותיו ולגרום לו להיות דחוי ללא אב – זו סטיגמה חברתית קשה מאוד המשפיעה על התפתחות הקטין מבחינה נפשית, חברתית ורגשית, ופוגעת באפשרויות העתידיות שלו מבחינת עבודה וקיום משפחה. בנוסף לכך, תוצאה כזו עלולה לחשוף את האם לסכנות פיזיות ממשיות ולאיומים, בנוסף לנידוי החברתי והדתי בגין חילול כבוד המשפחה.
לאור המצב המתואר לעיל, אנו מתרשמים כי עריכת הבדיקה יכולה להביא לתוצאות והשלכות מסוכנות ובלתי הפיכות ולכן ממליצים לא להורות על ביצוע בדיקת הרקמות”.
תגובת התובע להמלצות העו”ס
הנתבע בתגובתו שהגיש ביום 15.8.23 ביקש שלא לאמץ את המלצות העו”ס ועמד על טענתו כי יש לתן צו לבדיקת רקמות כדי להוכיח שהקטין הוא בנו הביולוגי. התובע מציין כי כאמור בתסקיר, גם האם מסכימה היום למתן צו לבדיקת רקמות.
התובע חולק על עמדת העו”ס בעניין ההשלכות החברתיות והאישיות על הקטין, כתוצאה אפשרית מביצוע בדיקת רקמות שתלמד על תוצאה שלילית, וכן חולק על הטענה כי תוצאה שלילית של בדיקת רקמות עלולה גם לחשוף את האם לסכנה, וזאת בנוסף על הנידוי הדתי והחברתי בשל חילול כבוד המשפחה.
לטענת התובע, העו”ס לא שקלה את היתרונות בביצוע בדיקת רקמות והעובדה כי ככל ויתברר בבדיקה כי התובע הוא אביו הביולוגי של הקטין הרי שהדבר יביא לביסוס קשר בין האב לקטין. עוד לטענתו, הקטין הוא ממילא פעוט, ובשל גילו, אין הוא יכול להינזק מתוצאה שלילית של בדיקת רקמות, שכן אין הוא מבין את המשמעות של הליכים משפטיים.
בכל מקרה, לטענת התובע, טובת הקטין היא בקיום וודאות לגבי זהות אביו אשר תושג באמצעות עריכת בדיקת רקמות. טובת הקטין עולה בקנה אחד עם האינטרס של האב לבדוק באמצעות בדיקת הרקמות את סוגיית האבהות לנוכח הספקות שמקננים אצלו.
תגובת ב”כ היועמ”ש
בתגובת ב”כ היועמ”ש שהוגשה לתיק ביום 27.8.23 היא עומדת על כך שהתובע רשום כאבי הקטין והנתבעת רשומה כנשואה לתובע.
ב”כ היועמ”ש טוענת כי בהתאם לאמור בתסקיר העו”ס, טובת הקטין היא שלא לבצע בדיקת רקמות בהינתן שהמשפחה נמנית על חברה ערבית מסורתית והשייכות של הפרט למשפחתו קובעת את מעמדו החברתי ובהינתן החשש הממשי כי ככל ויתברר שהתובע אינו אבי הקטין, הדבר עלול לגרום לו לנזק ולנידוי חברתי.
בנסיבות אלו, ולנוכח הוראת סעיף 28ד(א) לחוק מידע גנטי, תשס”א-2000 (להלן: החוק) היא מבקשת לאמץ את המלצות העו”ס מטעמיה, ומתנגדת אפוא לעריכת בדיקת רקמות.
תגובת האם
הנתבעת בתגובתה שהוגשה ביום 28.9.23 הודיעה כי היא מצטרפת לאמור בתגובת ב”כ היועמ”ש.
דיון והכרעה
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עמדתי היא כי יש לאמץ את המלצות העו”ס מטעמיה, שכן לא שוכנעתי כי יש בעריכת בדיקה גנטית צורך ממשי הגובר על פגיעה בטובת הקטין שעלולה להיגרם כתוצאה מהבדיקה.
הוראת סעיף 28ד’ שכותרתה “צו לעריכת בדיקה בנסיבות מיוחדות”, קובעת כדלקמן:
“… היתה אמו של קטין…. כמי שהיתה נשואה בתוך 300 ימים שלפני יום לידת הקטין… לאדם שממצאי הבדיקה עלולים לשלול את אבהותו או לקבוע את אבהותו של אדם אחר זולתו או היה אדם רשום במרשם כאביו של הקטין… וממצאי הבדיקה עלולים לשלול את אבהותו או לקבוע את אבהותו של אדם זולתו, או היה אדם רשום במרשם כאמור כאביו של קטין, לא יורה בית המשפט על עריכת הבדיקה, אלא אם כן שוכנע שיש בעריכתה צורך ממשי הגובר על פגיעה שעלולה להיגרם כתוצאה מהבדיקה.
(ב) בבוא בית המשפט להורות על עריכת בדיקה לפי סעיף קטן (א), יביא בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) קיומו של חשש לפגיעה בקטין… לרבות לפי דין דתי, כתוצאה מהבדיקה;
(2) אפשרות לערוך את הבדיקה בדרך שתקבע את קשרי המשפחה כך שהפגיעה בזכויות הקטין, החסוי או פסול הדין, תצומצם או תימנע”.
יישום האמור בהוראת חוק זו בענייננו מביא לדחיית עתירת האב לתן צו לעריכת בדיקת רקמות לבחינת אבהותו על הקטין.
סעיף 28ד'(ב)(1) לחוק מתייחס מפורשות לחשש מפני פגיעה בקטין מבחינה דתית אם תיערך בדיקת האבהות.
על פי האסלאם, בנישואין נוצרת אבהות חוקית, וילד שנולד שלא מנישואי הוריו עלול להיות ילד ללא אב מבחינה משפטית, וזכויותיו מכוח הדין הדתי יהיו רק כלפי אמו. כפי שקבע כב’ השופט א’ זגורי בתמ”ש 71414-11-20 פלוני נ’ פלונית (קטינה) ואח’, נבו, ניתן ביום 8.8.21:
“25… על פי האסלאם, רק בנישואין נוצרת אבהות ‘חוקית’ ורק אבהות זו מולידה זכויות וחובות של אב וילדו בתחומי הירושה, האפוטרופסות והמזונות מכוח הדין הדתי (ראו: ע”א 3077/90 פלונית נ’ פלוני, פ”ד מט(2) 578). לעומת זאת, ילד מוסלמי שנולד שלא מנישואיו הוריו נדון להיות בן בלי אב מבחינה משפטית וזכויותיו מכוח הדין הדתי הן אך כלפי אמו ודבק בו כתם חברתי (השופט סילמן בתמ”ש (קריות) 282/08 פלוני נ’ פלוני (21/1/2009) [פורסם בנבו]). אותה פגיעה חברתית הושוותה בפסיקה לתווית של ממזרות בדין העברי (ראו שם). ניתן לפיכך לראות בחשש מפני פגיעה חברתית, תדמיתית ופסיכולוגית בקטין שייקבע לגביו שנולד שלא מקשר נישואין כחשש לשלומו שהוא בבדרך כלל בגדר ידיעה שיפוטית כללית ולא נדרשות ראיות מיוחדות לעניין זה. אין כמעט תסקיר סעד, פסק דין או עמדת אפוט’ לדין בתיקים של אבהות במגזר הערבי שאינם מתייחסים לסיכונים וחששות מפני פגיעות שכאלה בילדים שעניינם מתברר בפני בתי המשפט (ראו למשל סעיף 52.3 לפסק דינה של השופטת ענבל קצב-קרן בתמ”ש (חי’) 347-05-16 פ. נ’ ר. (9/3/2020) [פורסם בנבו]; פסק דינו של השופט סילמן בתמ”ש (קריות) 7920/06 פלונית נ’ פלוני (2009) [פורסם בנבו]).
מטעמים אלה נקבעו על ידי כב’ השופט ג’יוסי בתמ”ש (נצרת) 4232/04 ב.א.א. נ’ א.ש.א. (2/6/2010) [פורסם בנבו] כללים וחזקות על פי הדין המוסלמי בדבר מניעות, השתק ו/או מחסום בפני בירור תביעה לשלילת אבהות והכל במטרה לשמור על טובת הילד. כך למשל נקבע באותו מקרה כי על פי הדין המוסלמי קיימת חזקה שילד שנולד לאשה נשואה הינו בנו של בעלה בהתאם לכלל “אלוולד ללפראש”, קרי “הילד שייך למיטת הזוגיות”, אך בעל רשאי לפעול לשלילת האבהות ובלבד שעשה זאת במועד לידת הילד או בימים בהם נהוג לברך על הולדת היילוד, אך לא בשלב מאוחר יותר (ראו גם פסק דינה של השופטת ג’בארין בתמ”ש (נצ’) 51871-01-20 פלוני נ’ פלונית (22/4/2021) [פורסם בנבו])” (ההדגשות במקור).
הדברים יפים כמובן גם למקרה דנן, שעה שעסקינן בקטין שנולד לאם מוסלמית בעת נישואיה למוסלמי, ובאופן שמתיישב לחלוטין עם תקופת הריון מתאימה מאז הנישואין ועד ללידה, ועל כן החזקה לפי הדין המוסלמי היא שהקטין הוא בנו של התובע, בעלה של האם.
בענייננו, מעבר להתקיימות חשש מבוסס לחלוטין לפגיעה משפטית בקטין מבחינת הדין הדתי החל, קיימים שיקולים נוספים שיש לשקול בהיבט של טובת הקטין, המצדיקים לדחות את בקשת האב לתן צו לבדיקת רקמות.
מאחר וסעיף 28ד'(ב)(1) לחוק נוקט לשון קיומו של “חשש לפגיעה בקטין… לרבות לפי דין דתי, כתוצאה מהבדיקה”, הרי שברור כי החובה לשקול פגיעה בקטין מבחינה דתית מתווספת לצורך לשקול פגיעה בקטין גם מבחינה חברתית, משפחתית, תדמיתית והתפתחותית, וזאת, בהתחשב בתכלית של החוק ועקרון טובת הילד.
הוראה זו נותנת ביטוי לעקרון טובת הילד, שהוא עקרון בסיס המנחה, כידוע, במתן הכרעות שעניינן בקטינים. מטרת ההוראה בסעיף 28ד’ לאזן בין האינטרס בידיעת זהות אביו של קטין ויחוסו שהיא חלק מ”האני” האישי, המשפחתי והחברתי של הקטין, וזכותו של הורה ביולוגי לדעת מיהו בנו, כמו גם האינטרס הציבורי בקביעת אבהות על יסוד הראיות המשכנעות ביותר – אינטרסים העומדים ביסוד מתן צו לבדיקה גנטית – לבין טובת הילד שלא לבצע בדיקה כאמור כאשר קטין נולד בתוך 300 ימים ממועד הנישואין, בשל החשש שתוצאה שלילית של הבדיקה תפגע, בין היתר, בשיוכו המשפחתי ומעמדו המשפחתי והחברתי.
ככלל, השיקול שידו תהיה על העליונה בהקשר זה הוא שיקול טובת הקטין.
היטיבה לתאר את האינטרסים המתנגשים בהקשר זה כב’ השופטת עליסה מילר בתמ”ש (תל אביב) 8764-01 מ. א נ’ מ. ל ואח’, נבו, ניתן ביום 16.2.12:
“22. הפסיקה רואה בידיעת זהותו של אביו של קטין ויחוסו: “…חלק מ”האני” האישי, המשפחתי והחברתי שלו. אמנם זהות הורים אינה דבר הניתן לבחירתו ולקביעתו של אדם, אולם התייחסותו של אדם לזולתו כאל בנו-בתו, או התייחסות הבן-הבת לאדם כאל הורהו, מבטאת את אישיותו, את רגשותיו ואת חובותיו במישור האתי-מוסרי…” (ר ‘פסק דינה של כב’ הנשיאה בייניש בע”א 7155/96 פלוני נ’ היועמ”ש, פ”ד נא(1) 160, 176).
מדובר בזכות יסוד המבוססת על כבוד הקטין באשר הוא אדם:
“ואדם כי יבקש לדעת מי אביו, מי אימו, מניין בא – “מי אני”, יזעק – כבודו יחייב אותנו, את כולנו, להושיט יד לעזרו. אכן, זכות-יסוד כבוד האדם כוללת את “רצונו של הקטין כילוד אנוש לדעת מוצאו, כדי לשמור על זכויותיו הקנייניות, המשפחתיות והאנושיות” (הנשיא שמגר בע”א 5942/92 פלוני נ’ אלמוני; [פורסם בנבו]). מצווה הוא אדם שיידע מניין בא – דע מאין באת – וציווי זה משמיע מעצמו זכותו של אדם: זכותו שיידע מניין בא. זה כבודו של האדם באשר הוא אדם: עימו נולד, ובאשר יילך יילך אף הוא. לו אמרנו לנעול שערי בית-משפט בפניה של פלונית הקטנה – ולהותירה שתוקית כל ימי חייה – כי אז הורינו הלכה הנוגדת את חוש ההגינות וההוגנות הטבוע בנו” (ע”א 3077/90 פלונית נ’ פלוני, פ”ד מט(2) 578, עמ’ 596-597).
גם האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד 1989 (להלן – “האמנה”), שנחתמה ע”י ישראל ביום 3.7.1990 ונכנסה לתוקף לאחר אשרורה (04.8.91) ביום 2.11.1991, קובעת בסעיף 7:
“The child shall be registered immediately after birth and shall have the right from birth to a name, the right to acquire a nationality and.” as far as possible, the right to know and be cared for by his or her parents”.
יחד עם זאת, נפסק כי זכותו של קטין לדעת מיהו אביו מולידו אינה עומדת בפני עצמה, ואפשר ואף צריך בנסיבות מסוימות להכפיפה לערכים אחרים: זכות האב הביולוגי לדעת מיהו ילדו; זכות הבן לדעת מיהו אביו מולידו; זכות הבן הקטין להגנה על טובתו הוא; אינטרס הציבור לדעת את זהותו של ההורה הביולוגי למען טובת הציבור בכללותו. “אלה כמו גם אלה – הם אבני יסוד” (ר’ ע”מ (חיפה) 526/07 ג’ נ’ ע’, [פורסם בנבו] תק-מח 2008(1) 3878).
ביהמ”ש נדרש, אפוא, לאזן איזון ראוי בין האינטרסים השונים, כאשר, ככלל, ינתן מעמד בכורה לאינטרס של טובת הקטין הספציפי (ר’ ע”מ (ת”א) 1260/07 ג.ק. נ’ י.ע., ניתן ביום 6.10.08, עמ’ 13, פורסם במאגר המשפטי נבו).
בעניין זה ראה ע”מ (חיפה) 526/07 ק. נ’ ע., ניתן ביום 28.1.08, פורסם במאגר המשפטי נבו:
“בבוא בית המשפט להכריע בסוגיית בירור זהות האב עליו לערוך איזון ראוי בין הזכויות, הערכים והאינטרסים השונים המתנגשים אלה באלה ואשר משקלם, מטבע הדברים, משתנה מהקשר להקשר. הכלל שנקבע הוא כי במתח הקיים בין האינטרסים השונים והזכויות הלגיטימיות של האב, הציבור והקטין, גוברת זו האחרונה – זכות הקטין לשמירה והגנה על טובתו. בעריכת האיזון יינתן מעמד בכורה לזכותו של הקטין שטובתו לא תפגע. כל יתר הזכויות, האינטרסים והערכים, נסוגים בפני זכות זו של הקטין.
ראה:
“אכן, בסכסוך הנסוב על מעמדו של קטין, טובתו של הקטין הוא עמוד האש ועמוד הענן שיוליכונו הדרך. טובתו של הקטין הוא שיקול-על, והוא שיכריע. … וכפי שנאמר בדנ”א 7015/94 … “שיקול טובתו של הילד הוא שיקול העל, השיקול המכריע. אכן, בצידו של שיקול זה יעמדו שיקולים נוספים… אך כל אלה שיקולים משניים יהיו, וכולם ישתחוו לשיקול טובת הילד ” (בג”צ 5227/97 דויד נ’ בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ”ד נה(5) (5) 53 (1998);…” (כל ההדגשות במקור).
לשם בחינת טובת הקטין ואיזונה מול האינטרסים האחרים, בית המשפט נוהג להסתייע בתסקיר עו”ס המתייחס לקטין הספציפי שבו עסקינן.
במקרה דנן בית המשפט הורה על עריכת תסקיר והוגש תסקיר מפורט ובו המלצה ברורה ומנומקת מדוע טובתו של הקטין כי היא לא ינתן צו לבדיקת רקמות.
כידוע, חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט היא בעלת מעמד מיוחד ובית המשפט לא יסטה ממנה “…בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן” (ראו למשל: ע”א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע”מ נ’ מונטי רבי (נבו, ניתן ביום 31.12.1988). הדברים אמורים גם לגבי תסקיר עובד סוציאלי, המהווה כלי מרכזי ומשמעותי במסכת הראיות המובאת בפני בית המשפט, כאשר תפקידו הוא להניח תמונה כוללת בפני בית המשפט, לאחר שריכז את המידע מגורמים רלבנטיים שונים, בצירוף המלצה. מדובר בראיה בעלת חשיבות ומשקל רב, שנועדה לסייע לבית המשפט בבחינת המקרה. לא אחת נכתב בפסיקה כי יש להתייחס לתסקירי העובד הסוציאלי בדומה לחוות דעת מקצועיות, הואיל והעובד הסוציאליים הם בעלי הכלים והניסיון לצורך בחינת השאלות המתעוררות בכל מקרה ומקרה, בעין אובייקטיבית, בשל היותם גורם נייטרלי בלתי מוטה לצידו של מי מהנפשות הפועלות. כיוון שכך, הרי שנטיית בתי המשפט היא לאמץ את המלצות התסקיר המוגשות לו, כל עוד אין טעמים ושיקולים של ממש המצדיקים סטייה מממצאי התסקיר ומסקנותיהן (ר’ למשל: 4259/06 פלונית נ’ היועמ”ש (נבו, ניתן ביום 13.7.2006)); עמ”ש 55785-02-12 ק.ש. נ’ ע.ש. (נבו, ניתן ביום 20.9.2012).
במקרה דנן, לא מצאתי כל נימוק שלא לאמץ את המלצותיה. נהפוך הוא: מכלול נימוקיה תומך בדחיית העתירה למתן צו לבדיקה גנטית.
העו”ס הבהירה כי מדובר במשפחה ערבית מוסלמית מסורתית והשייכות של הפרט למשפחתו קובעת את מעמדו החברתי. ככל ויתברר חלילה עקב מתן צו לבדיקת רקמות כי התובע אינו אביו של הקטין, הגם שהקטין נולד לאחר הנישואין לנתבעת והתובע רשום כאביו של הקטין, הקטין יהיה דחוי ללא אב, ומדובר בסטיגמה חברתית שתשפיע באופן קשה מאוד על התפתחותו של הקטין מבחינת נפשית, חברתית, ורגשית ועלולה לפגוע גם באפשרויות העתידיות של הקטין בתחום העבודה ובניית משפחה. כמו כן, תוצאה שלילית – כפי שהסבירה העו”ס – עלולה אף לחשוף את הנתבעת לסכנות פיזיות ולאיומים, בשל חילול כבוד המשפחה וזאת בנוסף לנידוי דתי וחברתי.
מדובר בטעמים רבי משקל, משכנעים ומכריעים לטעמי, שלא לתן צו לבדיקת רקמות בשל החשש הממשי לפגיעה בטובת הקטין, ככל ותוצאת הבדיקה תשלול את אבהות התובע עליו.
לא מצאתי כי יש בטענת התובע ולפיה, ביצוע בדיקה ואישור אבהותו תהיה לטובת הקטין כדי להוות משקל נגד לטעמי העו”ס בהמלצתה.
ראשית ועיקר, העו”ס לס”ד אמונה על טובת הקטין, וכגורם אובייקטיבי בידה להעריך האם טובתו היא במתן צו לבדיקה גנטית אם לאו, ועמדתה בעניין זה כאמור ברורה ואינה תומכת בעמדת האב.
שנית, לתובע רקע נפשי של מחלת הסכיזופרניה. בנוסף, הוא אינו בקשר עם הקטין מאז לידתו. ספק רב בעיני אם לאור מצבו, הכולל XXXXXX (כאמור בתסקיר ועל יסוד הבדיקות הפסיכיאטריות שנערכו לתובע), והתנהגותו ודבריו בפועל, הכוללים האשמה של הנתבעת בבגידה והוריית הקטין מחוץ לנישואין, הוא באמת יפעל לביסוס הקשר, ככל ואכן בדיקת רקמות תעיד על אבהותו.
מכל מקום, הפגיעה הגלומה בטובת הקטין במקרה שבדיקה גנטית תשלול את אבהות התובע, היא שיקול שגובר על משקל האפשרות שביצוע בדיקה שתאשר את אבהות התובע תדרבן את האב לקשר עם הקטין, ולפיכך, הוא מטה באופן חד משמעי את הכף לטובת אי ביצוע הבדיקה.
אין ממש גם בטענת התובע כי הסכמת הנתבעת לביצוע הבדיקה, כפי שזו הובעה בפני העו”ס לס”ד, מצדיקה מתן צו לבדיקה הגנטית. כפי שציינה העו”ס, הסכמת ההורים במקרה דנן אין בה כדי להוות משקל ממשי שעה שטובת הקטין היא שלא להורות על ביצוע בדיקה גנטית בנסיבות העניין בהתחשב בתוצאות החמורות למעמדו והתפתחותו ככל וחלילה תוצאת הבדיקה תשלול את אבהות התובע. מעבר לכך, לאחר הגשת התסקיר ועמדת ב”כ היועמ”ש, ובמסגרת התגובה שהגישה הנתבעת להמלצות העו”ס, היא הצטרפה לאמרו בעמדת ב”כ היועמ”ש, ולפיה, אין להורות על צו לבדיקת רקמות.
לנוכח מכלול האמור, אני דוחה את תביעת התובע.
התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 2,500 ₪ בתוך 30 ימים, שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום בפועל.
התיק יסגר.
ניתן היום, י”ד תשרי תשפ”ד, 29 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.
