עו”ד פלונית – כונסת נכסים, עו”ד פלמונית – כונסת נכסים, אלמוני, אלמונית,ע”י ב”כ עו”ד ניר סמוגורה, החלטה

מספר בקשה:11

בפני

כב’ השופט יהורם שקד

המבקשות:

1. עו”ד פלונית – כונסת נכסים

2. עו”ד פלמונית – כונסת נכסים

נגד

המשיבים:

1. אלמוני

2. אלמונית

ע”י ב”כ עו”ד ניר סמוגורה

החלטה

זוהי החלטה בבקשתן של המבקשות לפסוק את שכר טרחתן.

א’ – העובדות הצריכות לעניין:

בין המשיבים התנהלו הליכים משפטיים בבית משפט זה בפני מותב אחר כאשר המבקשת 1 ייצגה את המשיב 1 ואילו המבקשת 2 ייצגה את המשיבה 2. בין לבין, ביום 12.12.2022 מונו המבקשות ככונסות נכסים על דירתם המשותפת של המשיבים ברחוב בתל אביב, שבהתאם לדו”ח שמאות שהוגש, שוויה 10,000,000 ₪. בסופו של יום, הדירה לא נמכרה, חרף כי לטענת המבקשות, עלה בידן לקבל הצעה לרכישת הנכס תמורת 10,300,000 ₪. בעניין זה יוער כי עיון בתיק הממוחשב העלה כי בין המשיבים נחתם הסכם לפיו: הדירה לא תימכר; המשיב 1 יוסיף להתגורר בדירה תמורת תשלום דמי שכירות למשיבה 2 וכן הסכמות נוספות בעניינה של הדירה.

תחת נסיבות אלה, ביום 7.8.23 הגישו המבקשות בקשה לפסיקת שכר טרחתן בה נרשם כי המבקשות השקיעו בעבור הכינוס 60 שעות עבודה ותוך שעתרו לחייב את המשיבים בשכר טרחתן בסך של 2% משווי ההצעה הנ”ל בתוספת מע”מ. עוד נרשם כי מאחר והמשיבים סירבו לתשלום הנ”ל, הוגשה הבקשה לבית המשפט.

המשיבים בתשובתם רשמו כי: “… המשיבים בדעה כי בקשת כונסות הנכסים אינה ראויה, על פניה, באשר נכון היה שהצדדים יגיעו ביניהם להסכמה בדבר התשלום ההוגן והפרופורציוני, אשר משקף את שעות העבודה שהושקעו בפועל על ידי כונסות הנכסים עד להפסקת הכינוס, במקום לגרור את המשיבים להתדיינות משפטית מיותרת…” (ר’ בפתיח). עוד נרשם כי כונסות הנכסים היו בתפקידן כשבעה חודשים, במהלכם לא נעשתה על ידן כל פעולה עצמאית למכירת הדירה, זולת פרסום בודד בעיתון והזמנת שמאות.

עוד נרשם כי כונסות הנכסים הסתייעו בשירותי תיווך לאיתור רוכשים פוטנציאליים ולהצגת הדירה, כאשר מעורבותן של הכונסות הסתכמה בליווי מי ממשרדן לביקורים שנערכו על ידי משרד התיווך.

המשיבים מוסיפים באשר לאותה הצעה כי הכונסות מעולם לא חילקו טופס הזמנה להציע הצעות, לא ערכו הסכם שנמסר למציעים פוטנציאליים ועל כן אותה הצעה שהוצעה לפי הטענה, לא עולה לכדי הצעה שיש להתחשב בה לצורך ההליך שבפני. המשיבים אף הפנו למחדל המבקשות באי צירוף תצהיר כדין לבקשתן.

בהחלטתי מיום 26.9.23 ולאחר שמצאתי כי יש ממש בתשובת המשיבים, הוריתי למבקשות להגיש בקשה מתוקנת בהתאם לדין, תוך צירוף אסמכתאות ותצהיר. עוד הוריתי למסור הודעה האם מוסכם שאפסוק על יסוד החומר שבתיק בית המשפט או שמא מי מהצדדים עותר לקיום דיון.

ביום 19.11.23 הוגשה בקשה מתוקנת לפסיקת שכר טרחה במסגרה צורפה רשימת חיובים ממשרדה של המבקשת 2 (המבקשת 1 לא צירפה רשימה דומה) שאף לגביה התייחסו המשיבים לאמור כי חלק לא מבוטל מהחיובים הנקובים אינם קשורים לענייני הכינוס, אלא לעניין הסכסוך של המשיבים בינם לבין עצמם.

בעוד שהמבקשות עמדו על קיום דיון, המשיבים הסכימו לכל פסיקה שתייתר דיון ו/או המשך הליכים, לרבות על דרך פשרה.

ביום 19.12.23 התקיים בפני דיון שבו הצדדים שבו ושטחו את טענותיהם והדיון נחתם בכך שהצדדים אמורים היו להודיע האם מסכימים להצעת פשרה או לכל הסדר דיוני אחר. ביום 25.12.23 הודיעו המבקשות כי הן עומדות על הגשת סיכומים בכתב ומתן החלטה מנומקת. ביום 26.12.23 הגישו המשיבים תשובתם בה הם סירבו להוסיף סיכומים בכתב מאחר והכל נאמר וניתן להחליט על יסוד החומר שבתיק. חרף הודעת המשיבים, נעתרתי לבקשת המבקשות וניתן צו לסיכומים בכתב. לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים, בשלה העת ליתן החלטתי.

ב’ – דיון:

תקנה 36(ב) לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ”א 2020 מורה כי: “בית המשפט יפסוק את שכרו של כונס נכסים; השכר שיפסוק לא יעלה על 4 אחוזים מתקבולי מימוש בדרך של מכירה, ולגבי ניהול נכס אחר, שאינו כרוך במכירה, לא יעלה על 2 אחוזים מתקבולי הכנסה”. הינה כי כן, פסיקת שכר טרחה כנגזרת של אחוזים היא “מתקבולי מימוש בדרך של מכירה”. במקרה דנן, אין חולק כי בסופו של יום, הנכס לא נמכר ולכן אינני יכול להיאחז בלשון התקנה על מנת לפסוק את שכר טרחתן של המבקשות מתוך שווי הנכס.

העובדה כי הנכס לא נמכר אין משמעותה כי למבקשות לא מגיע שכר בעבור מלאכתן וזמנן, ושכר זה [כל אימת שנכס לא נמכר] ייקבע בשים לב לפרמטרים הבאים:

הפעולות שנעשו ע”י הכונס והיקפן;

הזמן שהושקע בפועל על ידי הכונס אל מול הזמן הסביר שהיה נדרש לאותן פעולות;

התוצאות הכלכליות שהושגו בהליך הכינוס.

המומחיות והמוניטין של הכונס שמונה.

(ראה והשווה גם לתמ”ש (ת”א) 5680/98 עו”ד רוסטוביץ נ’ אביהו שחר (נבו, 15.6.199) וכן לתלה”מ (קריות) 17930-12-20 עו”ד שאולי נ’ ד.ש. (נבו, 14.3.22))

ביני לביני, מאחר וכל פעולה משפטית נבחנת גם באספקלריה של תום לב – ר’ אחד מיני רבים, דברי כב’ השופט א’ ברק בבר”ע 305/80 שילה ואח’ נ’ רצקובסקי ואח’, פ”ד לה(3) 449, 461: “חובתו זו של בעל דין להפעיל את כוחותיו המשפטיים-דיוניים “בדרך מקובלת ובתום לב”, מטילה עליו את החובה לפעול, כפי שבעל דין הגון וסביר היה פועל במקומו” – במקרים מיוחדים בהם הליכי הכינוס נעצרו בשל חוסר תום ליבם של בעלי הזכויות, ניתן ליתן משקל גם לזאת (לדוגמא, הליכי כינוס שנעצרים לבקשת בעלי הכנס חרף מציאת רוכש רק כדי שבעלי הנכס ייתקשרו עמו בעסקת מכר מחוץ להליכי הכינוס ועל מנת להימנע מתשלום שכ”ט הכונסים וכו’). בעניין זה, לא נטען ולא הוכח כי הפסקת הליכי הכינוס הייתה נגועה בחוסר תום ליבם של המשיבים, וכמובן שזו זכותם להגיע לכל הסדר בינם לבין עצמם, לרבות להסדר המבטל את הליכי הכינוס לטובת סידור כלשהו.

יוצא, איפוא, כי יש לבחון את היקף הפעולות שבוצעו על ידי כונסות הנכסים. בעניין זה אין לכחד כי לא נערך הסכם מכר, לא נתקבלו הצעות, לא נערכה התמחרות ולמעשה, עיקר פעולותן הנדרשת של הכונסות הסתכמה בהצגת הנכס לרוכשים פוטנציאליים וכן בביצוע עניינים ‘מנהלתיים’ מול משרד התיווך ו/או מול בעלי הנכס. מאחר ולא הושגו תוצאות כלכליות בעקבות הליכי הכינוס ומאחר והמציע הנטען הובא על ידי משרד התיווך, לא מצאתי ליתן משקל לפרמטרים ג-ד שבסעיף 11 לעיל.

עיינתי עיון מדוקדק ברשימת החיובים שצורפה ולא מצאתי להתייחס לכל חיוב וחיוב ואולם, מתוך הניסיון ומתוך טבעם של דברים, מצאתי להעריך את סך שעות העבודה הראויות למלאכה שבוצעה בכ 40 שעות. בעניין זה אציין כי כ 13 שעות חיוב נרשמו בעבור הגשת הבקשה לפסיקת שכ”ט ותגובת המבקשות לתשובת המשיבים, וכמובן ששעות עבודה אלו אינן חלק מהליכי הכינוס ואין להתחשב בהן בעת פסיקת שכר טרחת כונסות הנכסים.

עוד ובנוסף, מצאתי כי יש ממש בטענת המשיבים כי חלק מהחיובים כלל לא קשור לעניין שבפני (“שיחה על תביעת אכיפה… קריאה של הסכם ומייל על סמכות מכריעה… קריאת הסכם הגירושין + בקשה לדמי שכירות שעל האיש לשלם… עריכת מכתב דרישה טרם נקיטת הליכים… שיחה עם הלקוחה לגבי דמי שימוש…” ועוד).

כפי שהובא לעיל, המשיבים הסכימו לפסוק את שכר טרחתן של המבקשות ואף הלינו על הארכת הדיון שלא לצורך, בעוד שהמבקשות עמדו על זכותן לקיום דיון ואף עמדו על הגשת סיכומים בכתב. עוד לא ניתן שלא להזכיר את הצורך בהגשת בקשה מתוקנת לשכ”ט, דבר שגרר טרחה נוספת למשיבים, אשר, כאמור, יוצגו על ידי עו”ד ומן הסתם, נושאים בשכרו. בעניין זה לא ניתן להתעלם מגובה הבקשה המקורית (206,000 ₪ בתוספת מע”מ) שלמעשה אילצה את המשיבים להיעזר בייצוג משפטי.

לאחר שנתתי לכל האמור לעיל ולהתנהלות, מצאתי לחייב את המשיבים בתשלום שכ”ט המבקשות בסך כולל של 35,000 ₪ + מע”מ כדין, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

החלטתי זו מותרת בפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום, ה’ שבט תשפ”ד, 15 ינואר 2024, בהעדר הצדדים.