אס. וי. טקפרו בע”מ נגד ירדני

בית המשפט המחוזי בחיפה

ת”א 2480 – 05 – 18 אס. וי. טקפרו בע”מ נ’ ג’רסי; ת”א 65418 – 06 – 18 אס. וי. טקפרו בע”מ נ’ ירדני
3.9.19
בפני:
כבוד השופט גדעון גינת, שופט עמית
התובעת:
אס. וי. טקפרו בע”מ חברות 515343408
נגד
הנתבעים:

1. שביט ג’רסי (ת”יא 2480 – 05 – 18 ) 2. מיכאל ירדני (ת”א 65418 – 06 – 18 )
ב”כ התובעת – עו”ד איתן עמרם ב”כ הנתבעים – עוהייד שלומי שרון ו-איתמר בונוס
פסק דין
העובדות

1. אס. וי. טקפרו בעיימ [התובעת] היא הבעלים והמפעילה של מכללת אס. וי. קולגי (ס’ 22 לכתב התביעה נגד ג’רסי [כתב תביעה 1]; ס’ 23 לכתב התביעה נגד ירדני [כתב תביעה 2]; פטי מיום 19 . 8 . 19 , עמ’ 2, שוי 1918 [פט’]). התובעת פיתחה מסלול לימודים למקצוע בדיקת התוכנה (QA), הכולל 5 שלבים: לימוד הקורס המקצועי עצמו ; הכנה לראיונות עבודה; שילוב הבוגרים בהתלמדות מעשית; שדרוג קורות חיים וסימולציות לראיונות עבודה; וליווי הבוגרים עד לקבלת חוזה עבודה [מסלול הלימודים] (ס’ 8 לכתב תביעה 1; פט’, עמ’ 2, שו’ 23 עמי 3, שו’ 2).
6 7 8 9 10 11
12

2. ביום 31 . 12 . 14 נרשם שביט ג’רסי [הנתבע 1] למסלול הלימודים וסיימו (ס’ 25 28 לכתב התביעה 1; נספח א, שם; ס’ 44 לכתב ההגנה של נתבע 1 [כתב הגנה 1). ביום 28 . 10 . 14 נרשם מיכאל ירדני [הנתבע 2] למסלול הלימודים וסיימו (ס’ 16 18, 26 30 לכתב תביעה 2; נספח א, שם; ס’ 34, 45 לכתב ההגנה של נתבע 2 [כתב הגנה 2)).
13 14 15 16
טענות התובעת
3. בשנת 2017 החל, לטענת התובעת, כל אחד מן הנתבעים להעתיק את שיטת מסלול הלימודים – קרי את עצם השילוב שבין קורס מקצועי לסיוע השמתי – וכן תכנים ממנו, לפרסמם וללמדם, בלא שקיבלו את הזכויות לכך ומבלי ששילמו לתובעת תמורתם (ס’
18 19 20
1 מתוך 8
בית המשפט המחוזי בחיפה

ת”א 2480 – 05 – 18 אס. וי. טקפרו בע”מ נ’ ג’רסי; ת”א 65418 – 06 – 18 אס. וי. טקפרו בע”מ נ’ ירדני
3.9.19

אין בסיס לטענת התובעת בעניין זכות היוצרים המוקנית לה (ס’ 19 20, 61 64, לכתב ההגנה 1, ולכתב ההגנה 2; ס’ 77 78 לכתב ההגנה 1; ס’ 78 79 לכתב ההגנה 2; פטי, עמי 13, שוי 11 עמי 14, שו’ 12; ס’ 1, 15 16 לסיכומי הנתבע 1 ולסיכומי הנתבע 2).
1 2 3

9. עוד טענו באי-כוחם של הנתבעים, כי גם בהנחה, כי מסלול הלימודים עומד בדרישת המקוריות, הרי שמדובר ברעיון בעלמא שאיננו מקים זכות יוצרים (ס’ 22 לכתב ההגנה 1 ולכתב ההגנה 2; ס’ 79 80 לכתב ההגנה 1; ס’ 80 81 לכתב ההגנה 2; סי 7 9 לסיכומי הנתבע 1 ולסיכומי הנתבע 2).
5 6 7
דיון והכרעה
10 11
12
10. התובעת סמכה ידיה, בין השאר, על הרצאות שנשאו הנתבעים, שבאמצעותן – כך לטענתה – הופרו זכויותיה במסלול הלימודים. בס’ 4(א)(1) לחוק נקבע כי זכות יוצרים תהא ביייצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית […] המקובעת בצורה כלשהייי, ובכלל זה הרצאה (שם, ס’ 1). התובעת לא הביאה כל ראיה לקיבוען של הרצאותיה, מלבד שתי הרצאות, שיידונו להלן. הרצאות אלו – המקובעות באמצעות הקלטות – נופלות בגדר יצירה ספרותיתי לעניין חוק זכות יוצרים. גם בהנחה, שהרצאותיה של התובעת ממלאות אחר תנאי המקוריות, הרי אין בפניי ראיה לכך, שזכותה הופרה.
13 14 15
14
11. בס’ 11 לחוק נקבע כי ייזכות יוצרים ביצירה היא הזכות הבלעדית לעשות ביצירה, או בחלק מהותי ממנה, פעולה, אחת או יותר, כמפורט להלןיי. בין הפעולות מנויה שם העתקה (ס’ 11(1)), המוגדרת כ’עשיית עותק של היצירה בכל צורה מוחשיתי (ס’ 12), לרבות יאחסון של היצירה באמצעי אלקטרוני או באמצעי טכנולוגי אחר’ (ס’ 12(1)). האם ביצעו הנתבעים יהעתקה’ (ס’ 47(א) לחוק)!
17 18 19 20
22
23

12. בפסיקה נקבעו שני תנאים מרכזיים להוכחת העתקה: ראשית, יש להוכיח כי הייתה לנתבע גישה ליצירת התובע; שנית, יש להראות כי מידת הדמיון בין היצירות שוללת אפשרות של דמיון מקרי (ע”א 10242 / 08 רבקה מוצפי נ’ רחל קבלי, פסקה 26 לפסק דינו של השופט י’ עמית; השופטים אי חיות ו-ע’ פוגלמן עמו (פורסם בנבו, 10 . 10 . 2012 ); ע”א 7996 / 11 סייפקום בע”מ נ’ עופר רביב, פסקה 27 לפסק דינו של
24 25 26
3 מתוך 8
בית המשפט המחוזי בחיפה

ת”א 2480 – 05 – 18 אס. וי. טקפרו בע”מ נ’ ג’רסי ; ת”א 65418 – 06 – 18 אס. וי. טקפרו בע”מ נ’ ירדני
3.9.19

המופיע בתמליל הנתבע 1 בעמ’ 24, מופיע בתמליל התובעת בעמי 33; נושא 12 (יסביבת פרודקשין’) מופיע בתמליל הנתבע 1 בעמ’ 31 32, אך בתמליל התובעת בעמי 47; ולבסוף, נושא 13 (בדיקת שפיות’) מופיע בעמ’ 50 בתמליל הנתבע 1, בעוד שאצל התובעת מופיע הנושא האמור בעמי 56. ברור אפוא, כי אין בתמלילים כדי הוכחה לעניין דמיון בסדר הצגת הנושאים.
1 2 3 4
6
8 9
10
11 12
13
14

15. גם הטענה השנייה, אותה העלתה התובעת ביחס להרצאת הנתבע 2 (ס’ 32 לכתב התביעה 2; ס’ 30 לסיכומי התובעת), נדחית. פרטי הייעוץ הזהים המצויים בהרצאות התובעת והנתבע 2 (העוסקות בהליך חיפוש מקום עבודה) – כגון ביצוע תחקיר אודות חברת ההשמה וביצוע סימולציות ראיון – נטולי כל מקוריות. בס’ 4(א)(1) לחוק נקבע תנאי לפיו זכות יוצרים תקום לייצירה ספרותית’ – ובכללה הרצאה – שהיא יצירה מקורית’. בפסיקה נקבע, שיהעובדה כי ייאבני הבנייויי, שהיו החומר שביד היוצר במלאכתו, הן נחלת הכלל, אין לה ולא כלום לשאלה אם קמה לו זכות יוצרים ביצירתוי (עייא 2790 / 93 Eisenman נ’ קימרון, פייד נד(3) 817, פסקה 10 לפסק דינו של השופט י’ טירקל; השופטים אי ברק ו-ד’ ביניש עמו ( 30 . 08 . 00 ) [ענין קימרון]). אולם בד בבד נקבעו שני תנאים מצטברים לשם בחינת קיומה של מקוריות – השקעת משאב אנושי כלשהו (דוגמת זמן, כשרון או ידע) ויצירתיות. אכן, הרף שנקבע לשני התנאים הינו מינימאלי (עייא 513 / 89 Interlego A / S נ’ Exin – Lines Bros . S . A , פייד מח(4) 133, פסקה 12 לפסק דינו של הנשיא מ’ שמגר; השופטים ד’ לוין ו-ד’ דורנר עמו ( 09 . 06 . 94 ); ענין קימרון, פסקה 11; ע”א 8485 / 08 The FA Premier League Limited נ’ המועצה להסדר ההימורים בספורט, פסקאות 25 38 לפסק דינו של השופט ס’ ג’ובראן; השופטים נ’ הנדל ו-מ’ נאור עמו (פורסם בנבו, 14 . 03 . 10 ) [עניין פרמייר ליג]; עניין אסטרולוג, פסקה 33). עם זאת, אין ספק, כי נדרש קורטוב של מקוריות. בהתאם לכך נקבע בהתייחס ליצירתיות, כי היצירה חייבת לשאת בחובה חותם כלשהו – גם אם לעיתים מזערי – של המחבר או המלקט. היא חייבת להיות ייפרי עמלו הרוחני של היוצרי […] ולשקף למצער יירמה נמוכה ביותר של ביטוי אישיייי (עניין פרמייר ליג, פסקה 31); ידרישת היצירתיות נתחמה בפסיקה על דרך השלילה, באופן שבו היצירה לא חייבת להיות חדשנית ביחס ליצירות קיימות ; די ביצירתיות מועטה ואף חסרת ערך כדי לספק את תנאיו של מבחן זה’ (עניין אסטרולוג, שם. וראו גם: גרינמן, כרך א, בעמי 9990). דומה, כי פריטי הרצאת התובעת הזהים לאלו שבהרצאת הנתבע 2 – פריטים
15 16 17 18
19
21 22 23 24 25
26
27 28 29
5 מתוך 8
בית המשפט המחוזי בחיפה

ת”א 2480 – 05 – 18 אס. וי. טקפרו בע”מ נ’ ג’רסי; ת”א 65418 – 06 – 18 אס. וי. טקפרו בע”מ נ’ ירדני
3.9.19
1 2

שנקבעו במערכות הדינים האחרות. חוק עשיית עושר ולא במשפט אינו בגדר סלילת כביש עוקף לדין המהותי, המחייב כל אדם שקיבל טובת הנאה הקשורה לאדם אחר להשיבה לאחר. מבחינה קונספטואלית, מצב חקיקתי כזה עשוי ללמד כי המחוקק הביע את עמדתו כי התעשרות הזוכה במצב כזה היא ייעל פי זכות שבדיוייי (עייא 3425 / 17 Societe des Produits Nestle נ’ אספרסו קלאב בע”מ, פסקה 39 לפסק דינו של השופט נ’ הנדל; השופטים ג’ קרא ו-נ’ סולברג עמו (פורסם בנבו, 7 . 8 . 19 )). דברים אליה עולים בקנה אחד עם לשונו הברורה של סעיף 6(א) לחוק עשיית עושר לפיהם יהוראות חוק זה יחולו כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות לענין הנדוני.
5 6

19. כתבי התביעה לוקים גם בפן המושגי-משפטי. משום מה הגדירה התובעת את מסלול הלימודים כיסימן מסחר מוכר היטבי; לדבריה “עצם ההעתקה של סימנה המסחרי המוכר היטב – שיטת הלימוד – ועשיית שימוש בו לצרכי מסחר תוך הפרת זכויותיה, מדברת בעד עצמה ומצביעה על המוניטין הרב ממנו נהנה המותג וסימן המסחרי (ס’ 24, 41 לכתב תביעה 1; ס’ 25, 37 לכתב תביעה 2). מובן כי אין להגדרה זו שחר. בהמשך לטענתה בדבר קיומו של סימן מסחר, טענה התובעת לעוולת גניבת עין (ס’ 71 75 לכתב תביעה 1; ס’ 67 71 לכתב תביעה 2), אף שגם לשיטתה לא הוכח על ידיה קיומם של מוניטין (להם היא טוענת בסתם, ראו ס’ 21 24 לכתב תביעה 1; ס’ 22 25 לכתב תביעה 2) וסכנת הטעיה, כנדרש. טענות נוספות של התובעת, הנעדרות אחיזה עובדתית או משפטית, מתייחסות לחוק זכויות מבצעים ומשדרים, תשמיד- 1984 (ס’ 53 לכתב תביעה 1; ס’ 49 לכתב תביעה 2), ולעוולת הגזל שבס’ 52 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (ס’ 76 78 לכתב תביעה 1; ס’ 72 74 לכתב תביעה 2). גם לסי 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל”ג-1973, אין שייכות לעניינינו ולמצער לא הוכח היעדר תום לב מצד נתבע 1 במהלך משאו ומתנו עם התובעת (ס’ 68 70 לכתב תביעה 1; ס’ 64 66 לכתב תביעה 2). על כן לא ראיתי לנכון להאריך בעניין של טענות אלה.
9 10 11 12 13 14 15 16 17 18
19
20 21 22 23
7 מתוך 8