מעוז
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
הפ”ב 43366-10-19 סופר נ’ א.ר.א.ב. בונוס בע”מ ואח’
02 יוני 2020
לפני
כב’ השופטת י. שבח, סג”נ
מבקש
בנימין סופר ע”י ב”כ עו”ד יואב רזין
נגד
משיבים
1. א.ר.א.ב. בונוס בע”מ 1. אריה גולדיאן ע”י ב”כ עו”ד רון טורקלטאוב
פסק דין
בקשה לביטול פסק בוררות בערעור” שניתן על ידי הבורר כבוד השופט בדימוס דן ארבל ביום 1308.2019. לפיו התקבל הערעור שהגישו המשיבים על פסק הבוררות שניתן בערכאת הבוררות הראשונה (ביום 2603.3017. ע”י כבוד השופט בדימוס ניסים ממן) וכפועל יוצא חויב המבקש לשלם למשיבים סך של 600,000 ₪ בתוספת שכר טרחת עו”ד והוצאות הבוררות.
פסק הדין יתמקד בהגדרת תפקידו של בורר בערעור, ובדרכי ההשגה על פסק בוררות בערעור.
סכסוך המקור
1. –
המבקש (להלן – סופר) הינו רואה חשבון במקצועו. המשיב 2, רואה חשבון בהכשרתו ובעיסוקו, והמשיבה 1, החברה שבשליטתו (להלן בצוותא בונוס), עוסקים במתן שירותים לרשויות מקומיות המתבטאים בין היתר בבדיקת שומות ואגרות בענייני מים, ביוב וארנונה, לרבות הכנת שומות מתקנות, הכל במכ
להשיא את הכנסות הרשויות מחיובים אלו. שכר הטרחה של המשיבים בשירות זה הינו תלוי הצלחה. החל משנת 2005 התקשרו סופר ובונוס בשורת הסכמים לפיהם הועברה לסופר מלאכת בדיקת השומות והכנת השומות המתקנות ביחס לרשויות וגופים מסוימים, ובהלימה לשכר בונוס מהרשויות, התבטא גם שכרו של המבקש כנגזרת אחוזית מאותם התקבולים שבונוס הייתה אמורה לקבל בפועל כתוצאה מעבודתו של סופר. במועד כלשהו החל המבקש לעבוד כשכיר במשרה מלאה בחברה לאוטומציה (להלן – אוטומציה), ומטבע הדברים חדל בשלב מסוים לספק לבונוס את השירותים נושא ההסכמים שנערכו ביניהם. בנובמבר 2009 הודיעו בונוס לסופר על ביטול ההסכם עמו.
1 מתוך 15
מעוז
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
הפ”ב 43366-10-19 סופר נ’ א.ר.א.ב. בונוס בע”מ ואח’
02 יוני 2020
המבקש טען כי בונוס נותרו חייבים לו כספים בגין השירותים שסיפק להם ושבונוס קיבלו בגינם תשלומים מהרשויות השונות. מנגד, טענו בונוס כי סופר הפר את ההסכם עימם, לא גילה להם כי החל לעבוד כשכיר במשרה מלאה, לא שמר את השומות בהן טיפל וגם לא המציא להם אותן באופן שגרם להם נזק המתבטא בצורך באיתור, שחזור, ותיקון. בונוס טענו כי סופר אף פגע במוניטין שלהם.
התביעות בבית משפט
2. בחודש מרץ 2012 הגיש המבקש לבית המשפט השלום בתל אביב תביעה כספית נגד בונוס בה תבע הפרשים המגיעים לו בגין עבודה שביצע עבורם, שכומתו על ידו בסך של 6,840,551 ש”ח. לצורכי אגרה העמיד סופר את התביעה על סך של 1,000,000 ש”ח. בונוס לא טמנו ידם בצלחת והגישו אף הם תביעה נגד סופר בגין נזקים נטענים שגרם להם והמתבטאים בשחזור, השלמה ותיקון השומות, אף פגיעה במוניטין, שכומתו על ידם בסך של 3,276,978 ₪. לצורכי אגרה הועמדה התביעה שכנגד על סך 1,250,000 ₪. בין כותלי בית המשפט הגיעו הצדדים להסכמה כי התביעות ההדדיות תתבררנה בבוררות, תוך אפשרות
להגדיל את סכומי התביעות.
אין מחלוקת כי הסכומים שעמדו לבירור בהליך הבוררות היו בסופו של דבר הסכומים שנקבו הצדדים בכתבי התביעה. הצדדים אף הגיעו להסכמה כי פסק הבוררות יהיה ניתן לערעור בפני בורר בערעור, לפי סעיף 21 א’ לחוק הבוררות תשכ”ח – 1968 (להלן- חוק הבוררות).
פסק הבוררות בערכאה הראשונה
3. כבורר בערכאה הראשונה מונה כבוד השופט בדימוס ניסים ממן. בפסק הבוררות היסודי, המנומק והמפורט שניתן על ידי הבורר ממן ביום 2603.2017. (להלן – פסק ממן) המחזיק לא פחות מ – 171 עמודים, נקבעו עיקרי הממצאים הבאים: ההסכמים בין בונוס לסופר “לא אסרו עליו לעבוד במקום אחר”; סופר התחיל לעבוד באוטומציה ביום 0106.2009.; בונוס לא ידעה בזמן אמת על התחלת עבודת סופר באוטומציה; הפסקת העבודה של סופר עבור בונוס “היתה בהסכמה ואינה עילה לתביעה”; בונוס ביטלה את ההסכם עם סופר ביום 0511.2009.; בונוס לא הוכיחה שסופר גרם לה לפגיעה במוניטין; בונוס לא הוכיחה את אחריותו של סופר בהוצאות שנגרמו לה עקב הצורך בשחזור והשלמת השומות.
2 מתוך 15
מעוז
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
הפ”ב 43366-10-19 סופר נ’ א.ר.א.ב. בונוס בע”מ ואח’
02 יוני 2020
שלישית, התנהלות סופר באי מתן ליווי לשומות, כמו גם בגין התנהגות חסרת תום לב – כבר נזקפה לחובת סופר בהגדלת הפיצוי לבונוס מ 100,000 ₪ ל800,000 ₪, כפי דברי הבורר ארבל: “בגין אי שמירת מסמכי השומות; הוצאות ההשקעה שהושקעו בטיפול בשומות; אי ליווי השומות; העיכוב בהכנת השומות, והתנהלות בחוסר תום לב העולה כדי הפרת החוזה אני מחייב את המשיב לשלם למערערים סך של 800,000 ₪” (סעיף 180 (א) לפסק ארבל). חזקה על הבורר ארבל שלא ביקש להלקות את סופר פעם נוספת בגין אותם רכיבים.
25. באמור לעיל משתלבת גם טענת סופר לעניין חובת ההנמקה. סעיף ו’ לתוספת השנייה קובע כי “הבורר בערעור ינמק את פסק הבוררות”.
אכן נקבע בפסיקה שההנמקה הנדרשת מבורר היא מינימליסטית, “אין הכרח כי הבורר יכתוב פסק בוררות ארוך מפורט ומנומק לעייפה. פעמים רבות ניתן להסתפק בהנמקה קצרה ועניינית שהיא בבחינת ‘מפוי’ של השיקולים שהובילו את הבורר להחלטתו” (רע”א 1714/08 עזבון המנוח אריה נוי נ’ חיימוביץ, פסקה 20, ניתן ב-0105.2008.), אך דומה שאין צורך להכביר מילים על חשיבותה המיוחדת של ההנמקה דווקא בפסק בוררות בערעור, שכל תכליתו היא, משלא מדובר בשמיעה מחדש, לבחון את נכונות פסק הבוררות בערכאה הראשונה. באין הנמקה ההולמת את תפקיד ערכאת הערעור – ביקורת שיפוטית על פסק הבוררות בערכאה הראשונה – עלול לדבוק בפסק “אבק של שרירות”, והיעדרה יכול להיחשב לפגם היורד לשורשו של ההליך. בהינתן שכבוד הבורר ארבל לא חולק על הנתון האריתמטי בסך 1,043,697 ₪; בהינתן שכבוד הבורר מאמץ את קביעת הבורר ממן לפיה סופר לא התרשל בעבודת הכנת השומות; בהינתן שכבוד הבורר מאמץ את קביעת הבורר ממן לפיה בונוס לא הוכיחו פגיעה במוניטין; בהינתן שכבוד הבורר קובע שצריך לזקוף לחובת בונוס אשם תורם; ובהינתן שכבוד הבורר ארבל כבר הגדיל את הפיצוי לזכות בונוס (800,000 ₪) בגין ה”נושאים אחרים” (אי ליווי, אי המצאה, תיקון, וחוסר תום לב) מצופה היה שפסק הבוררות בערעור יכלול הנמקה מסודרת לסיבה בגינה בוטל את הסך 1,043,697 ₪, ותחתיו נקבע הסך 200,000 ₪ באומדנא.
חוששני כי ההנמקה “באין דרך מדויקת לחישובו” – לאו הנמקה היא.
26. ויודגש, ככלל, גם בורר בערעור יכול לטעות, ואם טעה, אין טעותו עולה כדי עילת ביטול. אבל מי שרשאי לבחון קיומה של טעות כבסיס להתערבות בפסק הבוררות הוא דווקא הבורר בערעור, הוא ולא אחר. על הבורר בערעור לבחון את נכונות פסק הבוררות בערכאה הראשונה, במובחן ממתן הכרעה חדשה במתווה הראוי בעיניו, כאילו ישב בהליך כערכאה ראשונה.
11 מתוך 15
מעוז
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
הפ”ב 43366-10-19 סופר נ’ א.ר.א.ב. בונוס בע”מ ואח’
02 יוני 2020
לא ימלא הבורר בערעור את הפונקציה של הבורר בערעור, ניתן יהיה לבטל את פסק הבוררות בערעור מכוח עילת הביטול שבסעיף 24(10) לחוק הבוררות. ואכן, השתכנעתי בקיומה של עילת ביטול לפי סעיף 24(10) לחוק הבוררות, בכל הנוגע לביטול זיכוי סופר בשכר טרחה בסך 1,043,697 ₪ והמרתו בסכום של 200,000 ₪ על דרך אומדנא.
לסעיף 24(9) לחוק הבוררות אין תחולה בענייננו, למרות התוצאה הלא פשוטה לפיה חרף העובדה שבונוס קבלו מן הרשויות תשלום בעבור עבודתו של סופר, סופר הוא זה שחויב לשלם להם פיצוי, משעילת הביטול נושא סעיף זה מתייחסת לתוכן פסק הבוררות הנוגד את תקנת הציבור, כגון היותו בלתי מוסרי, בלתי חוקי, במובחן מתוצאתו, אף אם היא קשה (רע”א 470/08 כרמל התפלה נ’ מדינת ישראל, פסקה 59 לפסק דינו של השופט דנציגר ופסק דינה של השופטת חיות,[ 0403.2010.] וכן אוטולנגי, כרך ב, עמוד 1091).
27. בצידו של הכלל בדבר התערבותו המצומצמת של בית המשפט בפסקי בורר, ניצבת המגמה לשמור על כללי הצדק הטבעי ועל תקינות הליך הבוררות, המחזקת את מוסד הבוררות ולא מערערת אותו. וכפי שצוין לאחרונה ברע”א 1662/20 יוסף מוסיוף נ’ חברת יהלומי אלול בע”מ: “אוסיף כי לתקינות ההליך ישנה השפעה מרובה גם על נכונות המתדיינים ללבן את מחלוקותיהם בגדרי הליכי בוררות. קיום הליך בלתי תקין בידי הבוררים יכול שיפגע אף באמון הציבור כלפי מוסד הבוררות, ולא רק בבעלי הדין בהליך נתון. על תפקידה וחשיבותו של מוסד הבוררות נכתב רבות בפסיקה… משום כך עמידתו של בית המשפט המחוזי על ההליך התקין, דווקא מחזקת את תפקידו של מוסד הבוררות כחיוני, עליו יוכלו לסמוך ולהסתמך בעלי הדין בבואם לקבל את יומם לפניו” (פסקה 19, כבוד השופט מינץ, פס”ד מיום 1904.20.).
28. שונים הם פני הדברים באשר לטענה המתייחסת להגדלת הפיצוי שנפסק לטובת בונוס בגין אי שמירת השומות והצורך בתיקון שומות מסך 100,000 ש”ח לסך 800,000 ₪. הבורר ממן אכן קבע כי שלא הובאה כל “ראיה ממשית” לנזק שסבלה בונוס בגלל אי שמירת תיקי השומות, אך הניח כי נזק אמנם נגרם: “אפשר להניח שהפרת החובה הראשונה [אי שמירת השומות] גרמה נזק לבונוס שנדרשה במקרים שהנסיבות חייבו זאת, להשלים את תיק המסמכים ואת הנתונים שעליהם הושתתה השומה” (סעיף 155), ובגינו פסק, על דרך האומדנא, פיצוי בסך 50,000 ₪. גם בהקשר לנזק שנגרם לבונוס לטענתה עקב הצורך לתקן את השומות קבע הבורר ממן כי בונוס הסתפקה במילים “לבדן בלי תימוכין כלשהם” וכשלה מלהוכיח “שמדובר בהוצאות של ממש” (סעיף
12 מתוך 15
מעוז
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
הפ”ב 43366-10-19 סופר נ’ א.ר.א.ב. בונוס בע”מ ואח’
02 יוני 2020
157); אך הניח שאכן נדרשה עבודת השלמה, שהפיצוי בגינה הוערך על ידו, אף זאת על דרך האומדנא, בסך של 50,000 ₪. כבוד הבורר ארבל הגדיל את הסכום פי שמונה, דרך האומדנא, והעמידו על סך 800,000 ₪. אולם, משגם הסך של 100,000 ₪ נקבע ע”י הבורר ממן בדרך של אומדנא, במובחן מתחשיב אקטוארי הנסמך על ראיות, לא הייתה מניעה לכבוד הבורר ארבל לקבוע כי הסכום שנפסק בערכאה הראשונה אינו עומד ביחס ישיר לנסיבות המיוחדות של המקרה כפישהוכחו ולראשי הנזק בגינם נפסק הפיצוי, באופן המחייב הגדלה. זוהי פררוגטיבה של בורר בערעור. כך נוהגת גם ערכאת הערעור בבית המשפט, למשל בערעורי נזיקין: “הטכניקה של הגדלה או הפחתה של סכום הפיצוי באופן גלובלי, נהוגה כדבר שבשגרה בערכאות הערעור, והיא מוצדקת מקום בו בית המשפט משתכנע לאחר בחינת הסכום הכולל שנפסק ובחינת ראשי הנזק השונים מ’מעוף הציפור’, כי יש מקום לשינוי מהותי של הסכום שנפסק בערכאה הדיונית (רע”א 3663/17 כלל חברה לביטוח בע”מ נ’ פלוני, פסקה 5, ניתן ב-1906.2017.). אין אפוא עילת ביטול בהקשר זה.
הסעד
29. סופר סבור כי אם יורה בית המשפט על ביטולו של פסק ארבל, הפועל היוצא מכך הוא אישורו מניה וביה של פסק ממן. לא מדוייק. סעיף 21א לחוק הבוררות קובע ש”קבעו צדדים להסכם בוררות כי פסק הבוררות ניתן לערעור לפני
בורר …
(ב) הוראות חוק זה החלות על בורר, על הליך לפני בורר ועל פסק בוררות, יחולו בשינויים המחויבים על בורר בערעור, על הליך הערעור לפני בורר ועל פסק הבוררות בערעור ובלבד שפסק הבוררות לעניין ההגדרה ‘פסק בוררות’ יהיה פסק הבוררות בערעור או פסק הבוררות של הבורר הראשון, אם לא הוגש ערעור או בחלוף המועד להגשתו”. מקובלת עלי פסיקתו של כבוד השופט בן ציון גרינברגר בה”פ 16552-05-15 עמותת ועד הכללי כנסת ישראל לצדקת רבי מאיר בעל הנס נ’ עמותת האגודה למען בית הרב קוק זצ”ל, לפיה: “כאשר ניתן פסק דין בערעור בהליך בוררות, פסק הדין היחיד הקיים לשם החלת הוראות חוק הבוררות הינו פסק דין זה ולא פסק הדין של הערכאה הראשונה. כדברי המחוקק… קביעה זו, לפיה ‘פסק הבוררות’ לצורכי כל הוראות חוק הבוררות הינו אך ורק ‘פסק הבוררות בערעור’, וכי לפסק דינו של ערכאת הבוררות הראשונה אין כל מעמד לצורכי החוק אלא רק כאשר לא הוגש ערעור או כאשר חלף המועד להגשתו, משקפת מושכלות יסוד של שיטתנו, לפיהן גלומים וכלולים פסקי הדין של
13 מתוך 15
מעוז
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
הפ”ב 43366-10-19 סופר נ’ א.ר.א.ב. בונוס בע”מ ואח’
02 יוני 2020
הערכאה הראשונה בתוך פסקי הדין שבערעור, ולאחר שניתן פסק דין בערעור, כבר אין קיום עצמאי לפסק הדין הקודם” (מחוזי ירושלים, פס”ד מיום 2507.2017., סעיף 28). תניית הבוררות מתעוררת לחיים ושוב זכאים הצדדים למצות את זכות הערעור הקבועה בה, כפי שממשיך וקובע כבוד השופט גרינברגר: “…ועל כן, אף אם יחליט בית המשפט לבטל את פסק הערעור ללא שיתקנו או יחזירו להרכב הבוררים שדנו בערעור, הוא לא יאשר את פסק הבוררות של ערכאה קמא, שכן זכות הערעור של בעל הדין אשר זכה בביטול פסק הערעור נשמרה בידו” (סעיף 29). כלומר, לו הוריתי על ביטולו של פסק ארבל, לא היה בכך כדי להביא לאישורו של פסק ממן, והצדדים היו חוזרים צעד אחד אחורנית, כשהם רשאים לממש בשנית את תנית הבורר בערעור.
30. ומה התוצאה הראויה בענייננו?
חוק הבוררות מפקיד בידי בית המשפט, בהינתן עילת ביטול, ארגז כלים מגוון, המסמיכו “לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר”- סעיף 24 לחוק הבוררות. כן קובע סעיף 26(ב) לחוק הבוררות כי “לא יבטל בית המשפט את פסק הבוררות כולו, אם ניתן לבטלו בחלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר”, שלגביו נפסק “הנה היא הדרכתו של החוק לבית המשפט: חלילה לו להעניק לבעל-דין סעד של ביטול פסק בורר בשלמותו, אם ניתן לבטל את הפסק אך בחלקו, אם ניתן להשלימו, אם ניתן לתקנו או אם ניתן להחזירו לבורר” (רע”א 6886/03 הדרן 2000 נ’ מכבי נתניה, פסקה 24)
וכן:
“…אכן, כעולה מסעיפים 24 ו-26 לחוק הרי ‘כשפסק בורר ניתן לתיקון ולהשלמה וכאשר על ידי החזרתו ניתן לתקן ולהשלים את הנדרש, מן הראוי לנקוט דרך זו של החזרת הפסק ולא לבטלו” (רע”א 1021/90 א.לוי קבלני בנין בע”מ נ’ גרגורי גויכמן; רע”א 9635/06 נשר נ’ מתכת זגורי).
31. ההתדיינות בין הצדדים החלה בשנת 2012 עם הגשת התביעה העיקרית (1,000,000 ₪) והתביעה שכנגד (1,250,000 ₪) לבית משפט השלום, שאז הועברה ההתדיינות לבוררות. האפשרות לבטל את פסק הבוררות כולו ולהחזיר את הצדדים בשלהי שנת 2020, אחרי שמונה שנים ואחרי שני הליכי בוררות, על עלותם הכספית, לשלב של בקשה חוזרת למינוי בורר בערעור- מחלישה את מוסד הבוררות ומערערת את אמון הצבור בעשייה השיפוטית. יש לנקוט בתרופה שעוצמתה פחותה, קרי: “לבטל” רק את “חלקו” של פסק הבוררות, לא את כולו, וגם “להחזירו לבורר” לצורך השלמת החלק שבוטל, תוך מתן הוראה לבורר מהי ההשלמה הנדרשת לצורך תיקון.
14 מתוך 15
מעוז
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
הפ”ב 43366-10-19 סופר נ’ א.ר.א.ב. בונוס בע”מ ואח’
02 יוני 2020
וכפי שנפסק במקרה הדרן נגד מכבי נתניה לעיל: “אכן, אגב החזרת הפסק לבורר, יש לו לבית המשפט שיקול דעת מה יורה את הבורר כי יעשה בפסק שהוחזר אליו, וכיצד יפעל לתיקונו של הפגם. כך, למשל, יכול בית המשפט לבטל את חלקו של הפסק ולהותיר את יתרתו על כנה-כמובן, אם ניתן הפסק להפרדה…” (סעיף 24 סיפא).
התוצאה
32. הבקשה לביטול פסק הבוררות בערעור מתקבלת באופן חלקי. אותה הקביעה שבפסק הבורר ארבל בדבר המרת הסכום האקטוארי 1,043,697 ₪ לסכום אומדני של 200,000 ₪ – מבוטלת. כן בטלות עמה גם ההוראות שעניינן בנשיאה בשכר הבורר ושכ”ט עו”ד. יתר חלקי פסק הבוררות, לרבות סכום השומה האקטוארית והפיצוי בסך 800,000 ₪ – נותרים על כנם.
משבפסק הבוררות בערעור ציין הבורר מחד גיסא, שאין בדעתו להתערב בפסק הבורר ממן על דרך שינוי שיעור ההפחתה, ומאידך גיסא, ציין ששיעור ההפחתה בגין אי מתן ליווי אמור להתבטא, להערכתו, באחוז גבוה יותר, אני מורה על השבת פסק הבוררות לכבוד הבורר על מנת שישלימו בסוגיית שיעור ההפחתה הראוי לדעתו, האם יוותר על כנו שיעור ההפחתה שקבע הבורר ממן, או שישונה. בעשותו כך ייתן דעתו כבוד הבורר לנתונים הבאים: הסך של 1,043,697 ₪ כבר משקף הפחתה של 10
%; כבוד הבורר קבע כי יביא בחשבון גם מרכיב זה של האשם התורם שהוכח ביחס להתנהלות המערערים” (סעיף 171 לפסק); עמדת בונוס ביחס לשיעור ההפחתה הראוי (סעיף 66 לפסק) וכי כבוד הבורר כבר פסק בסעיף נפרד פיצוי לטובת בונוס בסך של 800,000 ₪, המהווה פיצוי גם “בגין אי שמירת מסמכי השומות; הוצאות ההשקעה שהושקעו בטיפול בשומות” אך גם בגין “אי ליווי השומות; העיכוב בהכנת השומות, והתנהלות בחוסר תום לב העולה כדי הפרת החוזה” (סעיף 180 (א) לפסק). לאחר התיקון יתן כבוד הבורר הנחיה חדשה בקשר להוצאות הבוררות ושכ”ט עו”ד.
בגין ההליך שלפני ישאו בונוס בהוצאות סופר בסך של 25,000 ₪.
ניתן היום, י’ סיוון תשייפ, 02 יוני 2020, בהעדר הצדדים.
22,
יהודית שבח, שופטת, סג’ין
15 מתוך 15
מעוז
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
הפ”ב 43366-10-19 סופר נ’ א.ר.א.ב. בונוס בע”מ ואח’
02 יוני 2020
4. בפרק מיוחד שהוקדש להתחשבנות בכל אותן העבודות שבוצעו מול הרשויות השונות בגינן דרש סופר שכר, ואשר משתרע על פני 82 עמודים (סעיפים 175 – 373 וסעיף 384) קבע כבוד הבורר ממן, לאחר הפחתה של 10
% בגין הימנעות סופר ממתן ליווי לשומות שערך, כי סופר זכאי לשכר טרחה המסתכם בסך של 1,043,697 ₪ בגין טיפולו בחמש עשרה שומות (ראו פירוט מסכם בסעיף 384 לפסק ממן). מסכום זה הורה הבורר ממן לנכות גם סך של 71,242 ₪ -המקדמות שבונוס שילמו לסופר. מן העבר האחר קבל הבורר ממן שני רכיבים מהתביעה שכנגד שהגישו בונוס: האחד – “אי שמירת תיקי השומות ואי מסירתם לידי בונוס עם סיום העבודה” בגינו פסק לזכות בונוס,על דרך “הערכה” פיצוי בסך 50,000 ש”ח, “בהיעדר כל ראיה ממשית מצד בונוס על הפעולות שעשתה בעניין זה” ואף ש”בונוס לא נתנה שום מידע בעניין זה” והשני – מלאכת “שיפור ותיקון” השומות בגינו נפסק פיצוי נוסף לזכות בונוס בסך של 50,000 ₪ + מע”מ, חרף “ההפרזה בתיאור ההשקעה מעידה כי מדובר בתביעה בלתי מבוססת בעיקרה”. הפיצוי שהגיע לבונוס בגין “אי השתתפות בלווי השומה ובהגנה עליה מול הנישום” נזקף לחובת סופר, כאמור, על דרך ניכוי של 10
% מהשכר שהגיע לו עבור כל שומה ושומה בנפרד. הבורר ממן דחה את תביעת בונוס לפיצוי בגין נזק למוניטין “הן בשל אי הוכחת אשם והן בשל אי הוכחת נזק”.
ג
5. בשורה תחתונה חוייבו בונוס לשלם לסופר סך של 866,855 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, 75 % משכר הבורר, וכן סך של 150,000 + מע”מ כשכ”ט עו”ד.
פסק הבורר בערעור
6. שני הצדדים לא השלימו עם פסק הבוררות שניתן על ידי הבורר ממן, וניצלו את זכות הערעור
שהוקנתה בתנית הבוררות.
כבורר בערעור מונה כבוד השופט בדימוס דן ארבל. בפסק הבוררות בערעור שניתן על ידו ביום 1308.2019. (להלן – פסק ארבל) סקר הבורר ארבל את הרקע העובדתי; את התביעות; את פסק הבורר ממן, ואת טענות הצדדים, וקבע כי “הבורר קמא אכן שגה בקביעתו” באשר לאופן הפסקת העבודה, כי זו “לא הייתה ‘פרי מסקנה הדדית’ אלא הייתה פעולה חד צדדית שכפי שנפסק, היא הוסתרה מפני המערערים”, וכי מעברו של סופר לעבוד כשכיר באוטומציה, אף שלא נאסר בהסכמים, והסתרתו מבונוס משקפים “אי עמידה בדרישות תום לב בקיום חוזה, העולה למעשה כדי הפרת חוזה”.
3 מתוך 15
מעוז
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
הפ”ב 43366-10-19 סופר נ’ א.ר.א.ב. בונוס בע”מ ואח’
02 יוני 2020
7. בה בעת אישר הבורר ארבל את קביעת הבורר ממן לפיה לא הוכחה פגיעה במוניטין “בנושא אי פסיקת פיצוי בגין הפגיעה הנטענת במוניטין לא מצאתי פגם בהחלטה שלא לפסוק פיצוי בגין רכיב זה. אני סבור שאין בסיס לערעור בעניין קביעות כב’ הבורר קמא על כך שהמערערים לא הציגו ראיות ממשיות להוכחת פגיעה במוניטין ולא הוכיחו זכאות לקבלת פיצוי בגין פגיעה במוניטין…” (סעיף 116 לפסק ארבל). וכן סעיף 120 לפסק ארבל.
8. הבורר ארבל אף אישר את ממצאיו של הבורר ממן ביחס לשכר הטרחה שהגיע לסופר בגין השומות שערך וקבע בפרק שכותרתו “הסכומים שנקבעו ביחס לכל שומה” כי “אני סבור כי אין להתערב בקביעות שבפסק הבורר בעניין סוגיית רשלנות המשיב לגבי אופן עריכת כל שומה ושומה. בעניין זה יש להעדיף את קביעות הבורר קמא שראה ושמע את העדים ובדק כל שומה ושומה…” (סעיף 114 לפסק ארבל), אף “… כמפורט לעיל, אין בדעתי להתערב בגוף ההחלטות שבפסק הבורר בעניין השומות השונות…” (סעיף 179 לפסק ארבל). אלא שחרף המצוטט לעיל קבע כבוד הבורר: “מנגד באשר לסכום שנפסק (בפסק הבורר) לטובת המשיב (1,043,697 ₪) אני סבור כי נוכח המסקנות דלעיל, ולרבות נוכח התנהלותו וחוסר תום לב של המשיב המשיב זכאי לקבל מהמערערים 200,000 ₪ (במקום הסך הנ”ל של 1,043,697 ₪). גם סכום זה הינו על דרך האומדנא, באין דרך מדויקת לחישובו. סכום זה משקף להערכתי גם את אשמם התורם של המערערים” (סעיף 180 (ב) לפסק ארבל).
9. הבורר ארבל אף העלה את הפיצוי שנפסק על ידי הבורר ממן בגין אי שמירת מסמכי השומות וההוצאות שנגרמו בתיקונן (50,000 ₪ + 50,000 ₪) לסך של 800,000 ₪, וכדבריו: “בגין אי שמירת מסמכי השומות; הוצאות ההשקעה שהושקעו בטיפול בשומות; אי ליווי השומות; העיכוב בהכנת השומות, והתנהלות בחוסר תום לב העולה כדי הפרת החוזה אני מחייב את המשיב לשלם למערערים סך של 800,000 ש” (סעיף 180 (א) לפסק ארבל).
10. בסופו של דבר התהפכה הקערה על פיה: סופר, שלפי פסק ממן זכה ב 866,855 ₪ בתוספת הוצאות ושכ”ט, חויב בערעור לשלם לבונוס סך של 600,000 ₪ בתוספת 75
% מהוצאות הבוררות בערכאה הדיונית; בתוספת 75
% מהוצאות הבוררות בערכאת הערעור; בתוספת שכ”ט עו”ד בסך 100,000 ₪ + מע”מ בגין הערכאה הדיונית ובתוספת שכ”ט עו”ד בסך 60,000 ₪ בערכאת הערעור.
4 מתוך 15
מעוז
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
הפ”ב 43366-10-19 סופר נ’ א.ר.א.ב. בונוס בע”מ ואח’
02 יוני 2020
טענות סופר
11. אף שסופר סבור שהבורר ארבל שגה עת ביטל את ממצאו העובדתי של הבורר ממן להפסקת העבודה בהסכמה, ועת קבע שנהג בחוסר תום לב, לא מושתתת בקשת הביטול מטעמו על השגתו זו. בקשת הביטול מתמקדת בשתי טענות מרכזיות: האחת – הבורר ארבל לא היה רשאי לבטל במחי יד את החישוב האריתמטי, המדויק והמפורט שערך הבורר ממן בקשר לשכר הטרחה המגיע לו (1,043,697 ₪ עבור 90
% מהעבודה) ולהמירו בפיצוי על דרך האומדנה בסך של 200,000 ₪ בלא שנקב מהי הטעות; והשנייה – נוכח ממצאו העובדתי של הבורר ממן לפיו לא הגישו בונוס ראיות לגבי ההוצאות ו/או הנזקים שנגרמו להם בגין “אי שמירה” ובגין “תיקון שומות”, שהבורר ארבל לא חלק עליו, לא היה רשאי הבורר ארבל להגדיל את סכום הפיצוי בהקשר זה מסך של 100,000 ₪ לסך של 800,000 ₪. נטען כי שתי הטענות לעיל מקימות עילת ביטול לפי סעיף 24(9) לחוק הבוררות – משתוכנו של פסק ארבל מנוגד לתקנת הציבור, אף מבססות את עילת הביטול לפי סעיף 24(10) לחוק הבוררות – לפיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד.
12. טענה נוספת בפי סופר מתייחסת להעדר הנמקה של פסק הבוררות בערעור ביחס לשני רכיביו העיקריים. ביטול החישוב המדויק שערך הבורר ממן והחלפתו בפיצוי על דרך האומדנה, אינו מלווה בהנמקה הנדרשת, ואינו עולה בקנה אחד עם אמות המידה שהותוו בפסיקה” ביחס לחובת ההנמקה, משגם בורר בערעור מחויב בהנמקה. עוד טוען סופר כי פסק ארבל יוצר עיוות דין באין מחלוקת כי בונוס קיבלו עבור עבודתו תשלום מהרשויות, ובמקום שבונוס הם שישלמו לו עבור העבודה שביצע עבורם, הוא זה שחויב בסופו של הליך לפצותם.
13. סופר עותר לבטל את פסק הבורר בערעור, עת הפועל היוצא מביטול זה מחייב, לטעמו, לאשר
את פסק הבורר ממן.
עמדת בונוס
14. בונוס הודפת את בקשת הביטול ועותרת לדחייתה משלטעמה אין מדובר אלא ב”כתב הודעת ערעור על החלטה בערעור, כלומר מעין ערעור בדרגה שלישית…”. לגופן של טענות נטען כי “זכותו המלאה וסמכותו של כבוד הבורר להכריע בין העמדות השונות על דרך האומדנה”, כקבוע בפסיקה, וכי הפיכת הפיצוי החשבונאי לפיצוי על דרך אומדן אינה עולה כדי עילת
5 מתוך 15
מעוז
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
הפ”ב 43366-10-19 סופר נ’ א.ר.א.ב. בונוס בע”מ ואח’
02 יוני 2020
ביטול. בונוס אף דוחים את טענת סופר באשר להעדר הנמקה ומשיבים כי “פסק הדין מנומק היטב, בוודאי שהוא ממלא את הוראות הדין לעניין אופן ההנמקה של פסק בורר”.
15. במהלך הדיון בעל פה הוסיפו בונוס וטענו כי היפוך התוצאה, קרי: ביטול קביעת הבורר ממן באשר לאופן סיום יחסי העבודה, לא בהסכמה כי אם בחוסר תום לב העולה כדי הפרת ההסכם, חייב, בהלימה הנדרשת, גם את היפוך התוצאה הסופית לרבות זיהוי הגורם המשלם. עוד נטען, כי יש להבין את פסק ארבל כך שהבורר ארבל קיבל אמנם את החישוב האריתמטי שתוצאתו הינה 1,043,000 ₪ לזכות סופר, אך בה בעת ביטל את קביעת הבורר ממן לפיה יש לבצע הפחתה בשיעור 10
% בלבד, וקבע כי יש לבצע הפחתה בשיעור גבוה יותר. התוצאה אליה הגיע הבורר ארבל – 200,000 ₪ – מבטאת לדעת בונוס את אותה ההפחתה המוגדלת.
דיון והכרעה
16. נקודת המוצא בדיון היא ההלכה הנוהגת באשר להתערבותו המוגבלת והמצומצמת של בית המשפט בפסקי בוררות, אף באשר לאי היותה של טעות בפסק הבוררות עילת ביטול. המדובר במושכלות יסוד שאין עליהן עוררין, גם באי כוח סופר לא חלקו עליהן, כך שמתייתר הצורך להרחיב על כך את הדיון.
ההכרעה בבקשה שלפני תתמקד בדרך ההשגה על פסק בורר בערעור, במובחן מדרך ההשגה על פסק בורר בערכאה ראשונה, וזאת מעבר למגבלה שבדין, זו שבסעיף 21א (ג) לחוק הבוררות לפיה “קבעו צדדים כאמור בסעיף קטן (א) -ניתן להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות על פי העילות האמורות בסעיף 24(9) ו- (10) בלבד”.
17. בעוד שתפקידה של הערכאה הדיונית הוא לשמוע את העדויות, לבחון את הראיות, לקבוע את הממצאים הנדרשים, ולהכריע בטענות הצדדים ובסעדים הנתבעים, אין ערכאת הערעור שומעת את המשפט מחדש. “תפקידה של ערכאת הערעור אינו ‘שמיעה מחדש’ של המשפט. אלא העברת פסק דינה של הערכאה הדיונית תחת שבט ביקורתה” (ע”א 8184/12 מרכז תורני לאומי ע”ר נ’ הרב מרדכי דב קפלן, פסקה כח לפסק דינו של כבוד השופט רובינשטיין, 2810.2015.).
וכן:
“תפקידה של ערכאת הערעור אינו ‘שמיעה מחדש’ (rehearing) של המשפט, אלא בחינה האם הממצאים שנקבעו בפסק דינה של הערכאה הדיונית מעוגנים בחומר ראיות אמין, האם המסקנות שהוסקו עומדות במבחן ההוכחות, ההיגיון ומכלול הנסיבות, והאם התוצאה מתחייבת מבחינת
6 מתוך 15
מעוז
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
הפ”ב 43366-10-19 סופר נ’ א.ר.א.ב. בונוס בע”מ ואח’
02 יוני 2020
הוראות הדין החלות על העניין…” (ע”א 1242/04 ש. גמליאל חברה לבנין ופיתוח בע”מ נ’ ש. ארצי חברה להשקעות בע”מ, פסקה 24, ניתן ב-1109.2006.). ויש להקפיד על “חלוקת התפקידים” בין שתי הערכאות כדי לשמור על האיזון הראוי : “… התשתית העובדתית הנדרשת לקבלת ההכרעה בתיק, נקבעת בערכאה הראשונה, שבידיה הכלים המתאימים לכך, ואילו ערכאת הערעור מעבירה תשתית זו- כמו גם כמובן את ההכרעה עצמה – תחת שבט ביקורתה. שינויים ב’חלוקת עבודה’ בסיסית זאת, אף שלעיתים הם אפשריים, צריכים ככלל להיעשות בזהירות יתרה על מנת שלא לשבש את האיזון הראוי בין תפקידי הערכאה הדיונית וערכאת הערעור…” (ע”פ 3338/99 פקוביץ נ’ מדינת ישראל, פסקה 6, ניתן ב-2012.2000.).
ערכאת הערעור אף אינה מבטלת את שיקול דעתה של הערכאה הדיונית ומחליפה אותו בשיקול דעתה שלה, אלא בנסיבות חריגות ויוצאות דופן בלבד:
“הלכה מושרשת וידועה היטב היא כי ערכאת הערעור אינה מחליפה את שיקול דעתה של הערכאה הדיונית בגזירת דינו של נאשם אלא בנסיבות חריגות, כאשר נפלה בגזר דינה של הערכאה הדיונית טעות מהותית בולטת על פניה או שעה שהעונש שנגזר על ידה חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות” (ע”פ 8279/11 טל מור נ’ מדינת ישראל, פסקה 100,0107.2013.).
18. מושכלות יסוד אלו כוחן יפה גם בהגדרת תפקידו של בורר בערעור, משאין סיבה להבדל, בהקשר זה, בין ערכאת הערעור בבית המשפט לבין בורר בערעור. גם הבורר בערעור אינו שומע מחדש את הבוררות, בהלימה לפרט ד’ לתוספת השניה לחוק הבוררות לפיו “הבורר בערעור רשאי לקיים ישיבה בנוכחות הצדדים…אך אינו רשאי לשמוע עדים…”. גם הבורר בערעור אינו אמור לדחוק את שיקול דעתו של הבורר בערכאה הדיונית ששמע את העדים והתרשם מהם באופן בלתי אמצעי, ולהעדיף עליו את שיקול דעתו שלו, אלא עליו לבחון אם המסקנות שהסיק הבורר בערכאה הדיונית עולות בקנה אחד עם הדין, עם הראיות, עם ההיגיון ועם הסעדים שנתבקשו. רק אם יגיע למסקנה שהתשובה שלילית – יתערב.
בהיבט זה סמכותו של הבורר בערעור רחבה יותר מסמכותו של בית המשפט הדן בבקשת ביטול של פסק בוררות בערכאה ראשונה. בעוד שטעות בדין אינה עולה כדי עילת ביטול אף שהבורר הוסמך לפסוק לפי הדין, ואינה מכשירה את התערבות בית המשפט, הרי תפקידו העיקרי של הבורר בערעור הוא לבדוק אם נפלה שגגה בפסק הבוררות בערכאה הראשונה, ואם נפלה, מסמכותו ומתפקידו להתערב ולתקנה.
7 מתוך 15
מעוז
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
הפ”ב 43366-10-19 סופר נ’ א.ר.א.ב. בונוס בע”מ ואח’
02 יוני 2020
19. למעשה, הכלל – בדבר אי היות טעות של בורר עילת ביטול, מש”טעות בולטת על פני הפסק” לפי הדין הישן, לא נכללה בחוק הבוררות – הוא התכלית לכינונה של אינסטנצית הבורר בערעור נושא סעיף 21א לחוק הבוררות. וכאמור בדברי ההסבר להצעת חוק הבוררות (תיקון מס’ 2): “…כמו כן מסתבר כי הקושי לתקן טעות בפסק בוררות מרתיע צדדים מפניה פנייה לבוררות”; “לפיכך מוצע לעגן בחוק הבוררות הליך ערעור בפני בורר שיאפשר תיקון טעויות בפסק הבוררות… נטען כי עגון והסדרה של ההליך בחקיקה עשויים להכביר את המודעות לכך ולהפחית את הרתיעה מהליך בוררות”.
צורך הציבור באפשרות מוסדרת, הגם שנדרשת לה הסכמה, לקיומה של ערכאה שתוסמך לבחון נכונותו של פסק בוררות בערכאה ראשונה – עומד ביסוד תיקון מספר 2. תפקיד הבורר בערעור הוא אפוא לבחון את נכונותו של פסק הבוררות בערכאה הראשונה, ולדאוג ל”תיקון טעויות בפסק הבוררות”, אם ישנן כאלו. לא בכדי הוספה חובת ההנמקה.
20. על רקע האמור לעיל יש לבחון את טענת סופר לפיה כבוד הבורר ארבל לא מילא את פונקציית הבורר בערעור, מה שמאפשר לו כניסה לעילות הביטול לפי סעיפים 24(9) או 24(10) לחוק הבוררות. הדיון יתמקד אפוא בקביעת כבוד הבורר ארבל המבטלת את החישוב האריתמטי, הפרטני, והמדוקדק שערך הבורר ממן, לפיו מגיע לסופר עבור עבודתו שכר טרחה בסך 1,043,697 ₪, תוך המרתו בפיצוי גלובלי על דרך האומדנה בסך של 200,000 ₪.
21. פסק הבורר ממן: החל מהפרק הנושא את הכותרת “תביעתו של מר סופר – כללי” (סעיף 175 עד סעיף 373) מקדיש הבורר ממן את כתיבתו לדרישת סופר לשכר הטרחה עבור כל אותן העבודות שביצע בשם בונוס מול הרשויות הרלבנטיות ביחס לגופים וחברות שונים. בתחילה סוקר הבורר ממן את כל אותן השומות, 30 במניין, עבורן דרש סופר שכר טרחה, תוך הפרדה בין הרשויות השונות מולן עבד, ולאחר מכן הוא עובר להתייחס לכל אותם הגופים בנפרד, החל מהחברה לפיתוח, מפעלי קירור, אגד, סלטי צבר, סוגת, רכבת ישראל, חברת החשמל, מחלבת תנובה, השוק הסיטונאי, ועוד, ומנתח בצורה מפורטת ועניינית, לפרטי פרטים, את הנסיבות של כל דרישה, מה נעשה, מה הייתה הבעיה, מה נטען, מה הושג, כמה דרשה הרשות, כמה שולם, מה היה ההישג, מה טען סופר, מה טענה בונוס, וכו’, תוך כניסה להתחשבנות פרטנית ומדויקת, משל היה רואה חשבון העורך שומה סופית. בתוך כך גם מתייחס הבורר ממן לטענות משפטיות שהועלו בהקשר לשומה כזו או אחרת (למשל טענת הרחבת חזית שהועלתה ע”י בונוס בקשר לשומת חברת החשמל), ומכריע בהן. ביחס לכל גוף אנו מוצאים בפסק ממן “שורה תחתונה” מכומתת עד לדיוק של שקל בודד, ממנה הופחתו 10
% בגין אי מתן שירותי ליווי להגנה על השומה.
,
8 מתוך 15
מעוז
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
הפ”ב 43366-10-19 סופר נ’ א.ר.א.ב. בונוס בע”מ ואח’
02 יוני 2020
סעיף 384 לפסק ממן הוא פרק “סיכום הסכומים המגיעים” ובו נכללות אותן העבודות בגינן זיכה הבורר ממן את סופר בשכר טרחה (15 במניין) ולצידן “הסכום המגיע לאחר הפחתות” (10%) המצטברים כדי סך 1,043,697 ₪. מסכום זה הורה הבורר ממן לנכות גם סך של 71,242 ₪ – סכום המקדמות שבונוס
שילמו לסופר.
22. נעבור עתה לפסק הבורר בערעור. כבוד הבורר ארבל מאשר את מסקנת הבורר ממן השוללת רשלנות מצד סופר בעריכת השומות: “אני סבור כי אין להתערב בקביעות שבפסק הבורר בעניין סוגיית רשלנות המשיב לגבי אופן עריכת כל שומה ושומה. בעניין זה יש להעדיף את קביעות הבורר קמא שראה ושמע את העדים ובדק כל שומה ושומה…” הגם שהוא קובע שבדעתו להתערב “בהכרעות ובתוצאות הכספיות” בקשר להתנהלות סופר “בנושאים אחרים”, שהם: אי – שמירת השומות, אי ליווי השומות ואופן עזיבת העבודה (סעיף 114 לפסק ארבל), ומציין כי לעמדתו, שיעור ההפחתה בו נקב הבורר ממן – 10
% – קטן מדי: “…חלק העבודה בשלב ליווי השומה וההגנה עליה הינו גדול הרבה יותר מ-10
%” (סעיף 152 לפסק ארבל). כן קבע כבוד הבורר ארבל כי “אין בדעתי לבצע תיקון של הקביעות הכספיות כפי שנקבעו בפסק הבורר באמצעות הנתון האמור לעיל (דהיינו באמצעות קביעת אחוז גבוה יותר מ-10 % אשר יופחת מהסכומים שיועדו למשיב בגין כל שומה)…” (סעיף 153 לפסק ארבל). הבורר ארבל הוסיף וציין בפרק שכותרתו “הסכומים שנקבעו ביחס לכל שומה” כי “שני הצדדים העלו טענות ערעור לגבי ההכרעות והקביעות שנקעו בפסק הבורר בנוגע לשומות ובנוגע לסכומים שקבע כב’ הבורר קמא לחובת או לזכות מי מהצדדים, ביחס לשומות השונות. כמפורט לעיל, אין בדעתי להתערב בגוף ההחלטות שבפסק הבורר בעניין השומות השונות, אלא לאור המסקנות אליהן הגעתי, בכוונתי להתערב בתוצאה הכספית הכללית…” (סעיף 179 לפסק ארבל). זאת ועוד, הבורר ארבל אף קבע כי לחובת בונוס אשם תורם וכי “בעת פסיקת הסכומים ברכיבים השונים שייקבעו בסוף פסק בורר זה” וכי יביא בחשבון גם מרכיב זה של האשם התורם שהוכח ביחס להתנהלות המערערים” (סעיף 171 לפסק ארבל).
בהינתן כל האמור לעיל, הבורר ארבל אכן היה מוסמך, מתוקף תפקידו כערכאת ערעור, לבצע הפחתה נוספת, בקשר להתנהלות סופר “בנושאים אחרים”, אם סבר שהנסיבות שהוכחו מצדיקות זאת, אך נוכח קבלתו את התחשיב החשבונאי שערך הבורר ממן, היה עליו לעשות זאת על בסיס נתון היסוד, אותו אישר כאמור, המתבטא בסך 1,043,697 ₪, הכולל כבר הפחתה של 10
%, בתוספת ההנמקה המתבקשת.
9 מתוך 15
מעוז
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו
הפ”ב 43366-10-19 סופר נ’ א.ר.א.ב. בונוס בע”מ ואח’
02 יוני 2020
23. ומה הייתה התוצאה הסופית בפועל?
קובע כבוד הבורר ארבל: “… אני סבור כי נוכח המסקנות דלעיל, ולרבות נוכח התנהלותו וחוסר תום לב של המשיב – המשיב זכאי לקבל מהמערערים 200,000 ₪ (במקום הסך הנ”ל של 1,043,697 ₪). גם סכום זה הינו על דרך האומדנא, באין דרך מדויקת לחישובו. סכום זה משקף להערכתי גם את אשמם התורם של המערערים” [סעיף 180 (ב) לפסק ארבל].
אלא שההנמקה “אין דרך מדויקת לחישובו” הינה בעייתית, בהינתן הקביעה לפיה אין בדעת הבורר ארבל להתערב “בנוגע לשומות ובנוגע לסכומים שקבע כב’ הבורר קמא”; בהינתן כל אותם 82 עמודים מפורטים וחשבונאיים שבפסק ממן; ובהינתן שפע הראיות שהוצגו בבוררות המאפשרות לחשב את שכר סופר כנגזרת מהתשלום שקיבלה בונוס, בכימות מדוייק. מוקשית בעיני ההכרעה בערעור ב”דרך האומדנא” עת בנמצא חישוב אריתמטי מפורט שנערך בערכאה הדיונית. אם שיעור ההפחתה שנקבע ע”י הערכאה הדיונית, היה נמוך מדי לדעת ערכאת הערעור, דבר לא מנע מהבורר בערעור לנקוב בשיעור הפחתה אחר, גדול יותר, ביחוד עת נתון זה היה אחד משני הנושאים העיקריים בהם מצא הבורר ארבל להתערב בפסק הבוררות שבערכאה הראשונה. מתוקף תפקידו כבורר בערעור, היה על הבורר ארבל לזהות את הטעות שבפסק ממן, להסביר למה מדובר בטעות ולתקן אותה. בזאת מתמצה תפקידו כבורר בערעור, במובחן מבורר היושב בדין כערכאה ראשונה. בורר בערעור אינו רשאי ליטול פסק בוררות יסודי, מנומק כדבעי, היורד לפרטי פרטים ומציג ממצאי עובדה ותוצאה חשבונאית מדויקת, לבטל במחי יד את מסקנותיו, ולפסוק תחתיו סכום גלובלי לפי אומדנא, לפי דעתו, משל הצדדים הסמיכו אותו לפסוק לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. כך לא מוכרע ערעור.
24. טוענים בונוס כי הפחתת שכר הטרחה ל 200,000 ₪ מבטאת חשבונאית את תוצאת הגדלת שיעור ההפחתה בגין אי מתן ליווי לשומות. אינני מקבלת את הטענה. ראשית, הבורר ארבל קבע בעצמו כי לא יגדיל את שיעור ההפחתה: “אין בדעתי לבצע תיקון של הקביעות הכספיות …דהיינו באמצעות קביעת אחוז גבוה יותר מ-10 % אשר יופחת מהסכומים שיועדו למשיב בגין כל שומה…” (סעיף 153 לפסק ארבל); שנית, סכום שכר הטרחה המלא שהגיע לסופר, לו ביצע 100
% של העבודה מתבטא כפי קביעת הבורר ממן, בטרם הפחתת 10
% בסך 1,159,663 ₪. גם לו קיבל הבורר ארבל את מלוא טענת בונוס ביחס לשיעור ההפחתה הראוי – 40
% (סעיף 66 לפסק ארבל) וגם לו נמלך בדעתו והחליט להתעלם מהאשם התורם של בונוס, עדיין היה מסתכם שכר הטרחה המוקטן ב 695,798 ₪.
10 מתוך 15
