טשיית חברה קבלנית לבנין בע”מ נגד מועצה מקומית גבעת זאב

בית המשפט המחוזי בירושלים

ת”א 17692 – 01 – 16 טשיית חברה קבלנית לבנין בע”מ נ’ מועצה מקומית גבעת זאב
בפני
כבוד השופט אביגדור דורות
התובעת:
ט.ש.ת חברה קבלנית לבנין בע”מ ע”י ב”כ עוייד גיל הירשמן
נגד
הנתבעת:
המועצה המקומית גבעת זאב ע”י ב”כ עוייד נורית שוב
פסק דין
3
לפניי תביעה לביטול הסכם פשרה, אשר נחתם בין הצדדים במסגרת הליך קודם, על רקע דרישת הנתבעת לתשלום חוב ארנונה בו חוייבה התובעת.
מבוא
6 7 8
9
10

1. העובדות העיקריות הנוגעות לתביעה אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים. בתמצית ניתן לומר כי התובעת הינה חברה קבלנית שזכתה במכרז לביצוע פרויקט בניה שבנייתו החלה בשנת 2000 בתחום הנתבעת. בשל נסיבות שונות העבודות בפרויקט הוקפאו למספר שנים ובשנת 2008 כאשר ביקשה התובעת לחדש את העבודה בפרויקט התברר לה כי לחובתה נצבר חוב ארנונה אצל הנתבעת. במסגרת הליכי גבייה בהם נקטה הנתבעת הוגשה על ידה ביום 24 . 11 . 2010 בקשה לפרוק התובעת שנדונה בבית משפט זה בפרייק 47609 – 11 – 10 מועצה מקומית גבעת זאב נ’ טשיית חברה קבלנית לבניין בע”מ (להלן ייהליך הפירוקי). ביום 7 . 2 . 2011 התקיים דיון במסגרת הליך הפירוק במהלכו הגיעו הצדדים להסכם פשרה שניתן לו תוקף של החלטה באותו היום. בהמשך הוגש הסכם נוסף שנחתם בין הצדדים אשר היה דומה ברובו המוחלט להסכם הראשון וגם לו ניתן תוקף של החלטה על ידי בית המשפט ביום 22 . 5 . 2011 . במרכז הסכם הפשרה עמדה בקשה להפחתת חוב הארנונה של התובעת, הפחתה שהסמכות לאשרה נתונה למשרד הפנים. בהסכם הפשרה הוסכם, בין השאר, כי הנתבעת תגיש למשרד הפנים בהסכמה בקשת להפחתת חוב הארנונה שתנוסח על ידי התובעת וכי הצדדים יפעלו בהתאם להחלטת משרד הפנים בבקשה, כאשר התובעת התחייבה לפרוע את החוב שיוותר לה ככל שבקשת הפחתת החוב תדחה ואף העניקה לנתבעת בטחונות לשם כך. בהמשך לחתימה על הסכם הפשרה הוגשו למשרד הפנים מספר בקשות לאישור הפחתת חוב הארנונה של הנתבעת אך הבקשות נדחו ובהתאם להסכם הפשרה היה על התובעת לשלם את יתרת
12 13 14 15 16 17 18 19 20 21
1 מתוך 14
בית המשפט המחוזי בירושלים

ת”א 17692 – 01 – 16 טשיית חברה קבלנית לבנין בע”מ נ’ מועצה מקומית גבעת זאב
הפשרה, וכן אישרו שבהליכי גבייה כנגד החייב לא תהיה כל תועלת כלכלית לרשות. נראה שבקשת הפחתת החוב בעניינה של טשיית יכולה הייתה להיכנס תחת סעיף זה: הסעיף מתווה מספר תנאים ברורים, טשיית ניסחה את בקשת הפחתת החוב בהתאם לתנאים ומשרד הפנים הפעיל את שיקול דעתו בעניין. אומנם, בסופו של דבר דחה משרד הפנים את הבקשה אך בכך התממש חלק מהסיכון שלקחה על עצמה טשיית בהסכם הפשרה, שהתבטא בצורה מפורשת בסעיף 5 להסכם הפשרה הראשון שקבע כי ייבמידה והחלטת משרד הפנים תדחה את הבקשה במלואה או בחלקה, תפעל החברה לסלק את כל החוב כלפי המועצה בגובה כל ההמחאות שמועד פרעונים חלף […]”.
2 3 4 5 6
11
12
33. אציין, כי אכן בדיעבד, לאחר שנקבע שבקשת הפחתת החוב בעניינה של טשיית אינה עומדת בתנאים שהותוו בנוהל, ניתן לקבוע כי לעמדת הגורמים הרלוונטיים במשרד הפנים טשיית לא עומדת בתנאי הסף ובהתאם ברי כי מעולם לא עמדה בתנאי הסף וזאת אף לפני החתימה על הסכם הפשרה. אולם לא ניתן לבסס על כך את טענת הטעות. כאשר צד התקשר בחוזה שתלוי בתנאי עתידי כמו אישור של גורם שלישי, קשה לראות כיצד בדיעבד יכול הוא להתנער מההסכם בטענה שסבר שיש סיכוי שהתנאי יתממש אך הוא מבין בדיעבד שמעולם לא היה סיכוי כזה ועל כן הסכמתו נובעת מטעות. עצם העובדה שהבקשה נדחתה בסופו של דבר אינה יכולה ללמד כי הצדדים (או המועצה בלבד) יכולים היו לדעת מראש בוודאות שהבקשה תדחה. טשיית לא הוכיחה כי ניתן היה לדעת בוודאות מראש שבקשתה תידחה ולכן טענת הטעות שהציגה אינה יכולה לעמוד.
13 14 15 16
19
22 23 24

34. בקשר לשאלת ידיעתה של המועצה, הפנתה טשיית לעדותו של גזבר המועצה בפניי, במהלכה ציין כי לדעתו טשיית לא עמדה בקריטריונים לצורך אישור הפחתת חוב (דיון מיום 4 . 6 . 2018 עמ’ 51 לפרוטוקול, שורות 15 – 9 ; עמ’ 52 לפרוטוקול, שורה 2). עם זאת, גזבר המועצה לא העיד בתור מומחה לנושא הנדון ולנוהל הפחתת חובות ולכן, אף אם עמדתו הייתה שטשיית לא עמדה בתנאי הסף, אין בכך כדי להוביל למסקנה שאכן לא היה כל סיכוי שבקשת טשיית תאושר. אוסיף כי אכן ייתכן שנציגי המועצה סברו שסיכויי הבקשה אינם גבוהים וזאת בהתאם להבנתם את הנוהל, אך עמדתם התבססה על הנוהל שעמד גם בפני טשיית ונציגיה ולא הוכח כי הייתה להם ידיעה וודאית או עודפת לגבי התוצאה. ניתן להניח שנציגי המועצה בקיאים יותר בנוהל אך לא מצאתי כי די בכך כדי לבסס טענת טעות וזאת, בין השאר, גם נוכח העובדה שטשיית הייתה מלווה ומיוצגת על ידי עורכי דין והסכמתה ניתנה במסגרת הסכם פשרה אשר, כאמור לעיל, ההנחה היא שההחלטה לגביו התקבלה לאחר שקילת השיקולים הרלוונטיים ולא כלאחר יד. יש לציין כי גם המועצה כמו טשיית התפשרה בהסכם, בכך שהסכימה שלא לדרוש את פירוק החברה ולקחה סיכון שבקשת הפחתת החוב תתקבל והחוב יופחת. כלומר, כל צד עשה את שיקוליו בעת שהיה מיוצג והחליט בהתאם לאופן בו ראה את טובתו. בהקשר זה, יש לזכור כי מלבד שאלת הפחתת החוב הסכם הפשרה הביא לסיום הליכי הפירוק שפתחה המועצה כנגד טשיית, הליכים אשר מובן שהייתה להם משמעות כבדה מבחינת טשיית ויש להניח שהסכמתה של טשיית לפשרה נבעה גם מתוך רצון להסיר מעל הפרק את בקשת הפירוק.
27
P
29
31 32
11 מתוך 14
בית המשפט המחוזי בירושלים
ת”א

17692 – 01 – 16 טשיית חברה קבלנית לבנין בע”מ נ’ מועצה מקומית גבעת זאב
1
אי חיות (כתוארה אז)). טעם זה מצטרף לשאר הטעמים עליהם הצבעתי ומחזק את המסקנה כי יש לדחות את טענותיה של טשיית.
הפרת הסכם הפשרה:
6 7 8 9 10
12 13
14 15 16 17 18

38. טענה נוספת שהציגה טשיית הייתה שהמועצה לא באמת הסכימה להפחתת החוב (סיכומי התובעת, בסעיף 49). לטענת טשיית, משרד הפנים אכן הבטיח לה כי החוב יופחת ככל שתוגש בקשה בהסכמת המועצה אך המועצה בסופו של דבר לא נתנה את הסכמתה כנדרש – פעמיים הוגשה הבקשה ללא האישורים הנדרשים ולכן בפעם השלישית שהוגשה הבקשה באופן נכון, כבר היה ברור שהמועצה לא באמת מסכימה. בין השאר, טענה טשיית כי התנהלות זו עולה כדי הטעיה (סעיף 50 לסיכומי התובעת, דיון מיום 4 . 6 . 2018 עמי 23, שורות 17 – 9 ). טענה זו של טשיית יש לדחות. יש לציין כי בעצם לא מדובר בטענה להטעיה אלא בטענה להפרת הסכם הפשרה וטענה זו יש לדחות לגופה היות והמועצה קיימה את חלקה בהסכם. כמצוין לעיל, בהסכם הפשרה התחייבה המועצה להגיש בהסכמה למשרד הפנים בקשת הפחתת חוב שתנוסח על ידי טשיית וכך עשתה המועצה. כפי שפורט לעיל, לאחר שהבקשה נדחתה בפעם הראשונה היא הוגשה פעמיים נוספות, כאשר המועצה מתקנת את הדברים כך שהבקשה תעמוד בתנאים הנדרשים וזאת תוך השגת האישורים הדרושים מהגורמים הרלוונטיים במועצה. על רקע מצע עובדתי זה, שטשיית עצמה הציגה ואינה חולקת עליו, אין מקום לקבל את הטענה כי המועצה לא הסכימה לבקשת הפחתת החוב. אין מקום גם לקבל את הטענה כי עצם העובדה שנדרש היה להגיש את הבקשה מספר פעמים ולבצע השלמות מסוימות לימדה את הגורמים הרלוונטיים במשרד הפנים כי המועצה לא באמת מסכימה לבקשה. הבקשה הוגשה לבסוף בהתאם לנוהל, נדונה לגופה ונדחתה ולא הוכח שיש קשר כלשהו בין הבקשות הראשונות שהוגשו לבין דחיית הבקשה האחרונה שהוגשה. טענת טשיית בהקשר זה מעלה את האבחנה שנדונה בפסיקה, בין חיוב תוצאה, לפיו אי השגת התוצאה המבוקשת היא כשלעצמה הפרה של החוזה, ובין חיוב השתדלות, שהוא חיוב לנקוט באמצעים המתאימים למען השגת המטרה מבלי להתחייב להשגתה. סוגיה זו נדונה לאחרונה בעייא 8389 / 17 דניאל אלכס א.ש. חזקות בע”מ נ’ לקסל אסטבלישמנט ( 6 . 5 . 2019 ) וניתן ללמוד מהקביעות שם גם לענייננו בכל הקשור לחיובה של המועצה להגיש את בקשת הפחתת החוב בהסכמה. בפסק הדין הנייל נקבע כי המשיבה לקחה על עצמה חיוב השתדלות ברמה גבוהה והפרה אותו. כבוד השופט ד’ מינץ בחוות דעתו התייחס למקרים בהם חיוב ההשתדלות תלוי באישור של גורמים שלישיים, כגון גורם מנהלי. צוין כי במקרים אלה החיוב כולל חובה שלא לעכב ולא למנוע דיון רלבנטי לקיום התנאי מול כל בעלי הסמכות הרלבנטיים (פסקה 19 לחוות דעתו של השופט ד’ מינץ). כאמור, לא ניתן לקבוע כי בענייננו המועצה עיכבה או מנעה את הדיון בבקשת הפחתת החוב. יש לשים לב שחיובה של המועצה לא היה חיוב ברמה גבוהה אלא רק חיוב להגיש בהסכמה את הבקשה שתנסח טשיית. אין כל בסיס לטענה כי המועצה הכשילה את בקשת הפחתת החוב או הפרה את התחייבויותיה לפי הסכם הפשרה.
20 21
22 23 24 25
6
29 30 31
34
13 מתוך 14
בית המשפט המחוזי בירושלים
ת”א

17692 – 01 – 16 טשיית חברה קבלנית לבנין בע”מ נ’ מועצה מקומית גבעת זאב
.5

במסגרת ניסיונות גביית החוב פתחה הנתבעת במספר הליכים כנגד התובעת ובין השאר, הגישה לבית משפט זה בקשה לפרוק התובעת, שנדונה במסגרת תיק הפירוק. ביום 7 . 2 . 2011 התקיים דיון בתיק הפירוק במהלכו הסכימו הצדדים לסיים את ההליך בפשרה (להלן “הסכם הפשרה הראשוניי). ההסכם שנכתב בכתב יד צורף כנספח 3 לסיכומי התובעת וכנספח 9 לסיכומי הנתבעת. הצדדים הסכימו כי טשיית תנסח על פי שיקול דעתה בקשה להפחתת חוב הארנונה ותוכל לצרף לבקשה כל מסמך שתמצא לנכון. בקשה זו תועבר למועצה אשר תגיש אותה בהסכמה למשרד הפנים (סעיפים 1 ו-2 להסכם הפשרה הראשון). עוד הוסכם, כי עם קבלת החלטת משרד הפנים יפעלו הצדדים בהתאם להחלטה כך שאם תתקבל מלוא בקשת טשיית יסגרו כל התיקים כנגדה ויושבו הפיקדונות שנתנה החברה וההמחאות העתידיות שהיו מצויות בידי המועצה. לעומת זאת, אם משרד הפנים יחליט לדחות את הבקשה במלואה או בחלקה, תפעל החברה לסלק את כל החוב כלפי המועצה וזאת תוך 30 ימים מיום מתן ההחלטה (סעיפים 6 – 4 להסכם הפשרה בכתב יד). נוסף על כל האמור, הוסכם בין הצדדים כי טשיית תספק למועצה בטחונות שיוכלו לשמש לפירעון החוב במקרה שבקשת הפחתת החוב תדחה וטשיית לא תשלם את יתרת החוב כמוסכם. בהסכם הפשרה הראשון הוסכם כי יירשם שעבוד לטובת המועצה על שתי דירות בפרויקט שבנתה טשיית אך בהמשך, בשל התנגדות הבנק לו שועבדו הדירות בשעבוד ראשון, ניתנה למועצה בטוחה אחרת בדמות מספר חנויות שהיו בבעלות טשיית. בסופו של הדיון ביום 7 . 2 . 2011 נתן בית המשפט תוקף של החלטה להסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים (פרוטוקול הדיון מיום 7 . 2 . 2011 וההחלטה מאותו יום צורפו כנספח 4 לסיכומי התובעת).
4 5 6 7 8 9 10
12
13 14 15 16
20
21

6. ביום 22 . 5 . 2011 הגישו טשיית והמועצה במסגרת הליך הפירוק בקשה למתן תוקף של החלטה להסדר פשרה מעודכן שהחליף את ההסדר הקודם (להלן ייההסדר המעודכניי). ההסדר המעודכן היה זהה ברובו להסכם הפשרה הראשון והשינוי העיקרי שנכלל בו נגע להסכמה כי לשם הבטחת סילוק מלא של חובה של טשיית, בא כוח המועצה יתמנה ככונס נכסים על חמש חנויות הנמצאות בפסגת זאב בירושלים ויוכל לממש נכסים אלה לצורך סילוק החוב.
24
26
ניתן לראות שבמרכז הסכם הפשרה עמדה סוגיית הפחתת חובה של טשיית למועצה. נושא זה נוגע להוראות ולנהלים הקשורים למחיקת חובות ברשויות המקומיות. כאן המקום לציין בתמצית, כי בפקודת העיריות [נוסח חדש], בצו המועצות המקומיות, תשי”א-1950, בצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), תשי”ח-1958 ובתקנון המועצות המקומיות (יהודה ושומרון), תשמ”א-1981 נקבעו הוראות בעניין מחיקת חובות לרשויות המקומיות ונקבע באילו מקרים יידרש אישור משרד הפנים להפחתה. אין מחלוקת כי הפחתת חובה של טשיית דרשה את אישור משרד הפנים. מנכ”ל משרד הפנים קבע נוהל בנוגע למחיקת חובות ברשויות המקומיות שמטרתו הייתה להסדיר את נושא מחיקת החובות וסוגיית אישור משרד הפנים למחיקות החוב. הנוהל פורסם בחוזר מנכייל משרד הפנים 4 / 01 ובתיקון לו בחוזר מנכייל 6 / 02 אשר במסגרתם הובהר באילו תנאים
29 30
32
33
34
3 מתוך 14
בית המשפט המחוזי בירושלים

ת”א 17692 – 01 – 16 טשיית חברה קבלנית לבנין בע”מ נ’ מועצה מקומית גבעת זאב

12. ביום 5 . 7 . 2012 דחה בית המשפט את בקשתה של טשיית תוך שקבע את הדברים הבאים: בית משפט זה, סיים את מלאכתו עם מתן תוקף של החלטה להסכם הפשרה שבין הצדדים. בתוך כך, יש לזכור כי בית משפט זה הינו בית משפט לחדלות פירעון כשהסכם הפשרה בא אך ליתן פתרון לבקשת הפירוק שהוגשה על ידי המשיבה כנגד המבקשת. הא ותו לא. לפיכך, אין בית המשפט זה האכסניה המתאימה לדון בטענות אודות ביצוע ההסכם שבין הצדדים”.
1 2 3 4

13. במקביל המשיכו הצדדים לפעול מול משרד הפנים לגבי הפחתת החוב וביום 19 . 11 . 2012 שלחה המועצה, בהסכמת טשיית, בקשת הבהרה בעניין והדגישה שבקשת הפחתת החוב נשלחה כחלק מהסכם פשרה בהליך משפטי ומשרד הפנים מתבקש לעיין שוב במכתבים הקודמים שנשלחו אליו בנושא (מכתב המועצה למשרד הפנים צורף כנספח 11 לסיכומי התובעת).
8 9
12
13
14

14. ביום 10 . 2 . 2013 הגישה טשיית תביעה לבית משפט השלום בירושלים (תייא 17568 – 02 – 13 ) ודרשה סעד של אכיפת הסכם הפשרה. טשיית טענה כי מהחלטות משרד הפנים עולה שמבחינתו המועצה לא נתנה הסכמתה להפחתת החוב כנדרש ולכן יש להורות למועצה לבצע כל שדרוש על מנת שמשרד הפנים יכיר בכך שהמועצה מסכימה להפחתת החוב המבוקשת. בהמשך לכך, השלימה המועצה את כל שנדרש ממנה בהתאם לנוהל מחיקת חובות של משרד הפנים ובכלל זה סיפקה את אישור המועצה הכללית, חתימת יוייר המועצה והגזבר והגישה, ביום 21 . 7 . 2014 , פנייה נוספת למשרד הפנים (העתק הפנייה מיום 21 . 7 . 2014 צורף כנספח 12 לסיכומי התובעת).
16

15. ביום 28 . 12 . 14 ניתנה החלטתו הסופית של משרד הפנים בנוגע לבקשת הפחתת החוב. משרד הפנים דחה את הבקשה (העתק המכתב מיום 28 . 12 . 2014 צורף כנספח 13 לסיכומי התובעת). בבסיס החלטת משרד הפנים עמדו שני טעמים עיקריים:
20 21
“1. לא מצאתי כי יש מחלוקת של ממש על עצם קיומו של החוב;
25

2. לא מצאתי כי קיימים קשיי גביה, אלא כי סיכויי הגביה טובים וקיימת תועלת כלכלית בהמשכם (קיים עיקול על חנויות החייב)”.

16. בעקבות החלטה זו הוגשו מספר בקשות במסגרת ההליך בבית משפט השלום וטשיית אף ביקשה לאפשר לה לתקן את כתב התביעה. בסופו של דבר ביום 1 . 11 . 2015 הגישה טשיית בקשה למחוק את התובענה תוך שציינה כי בכוונתה להגיש תובענה מתאימה לבית המשפט המחוזי (הבקשה למחיקת התובענה בבית משפט השלום צורפה כנספח 15 לתצהיר העדות הראשית שהוגש מטעם הנתבעת). בעקבות זאת הוגשה בסופו של דבר התובענה שלפניי, בגדרה מבקשת טשיית כי אורה על ביטול הסכם הפשרה.
28 29 30 31
5 מתוך 14
בית המשפט המחוזי בירושלים

ת”א 17692 – 01 – 16 טשיית חברה קבלנית לבנין בע”מ נ’ מועצה מקומית גבעת זאב
כמון
1
2
4
שקדמו להסכם הפשרה. משום כך, טשיית יכולה הייתה להעריך האם בקשתה תתקבל או לא ולבחון האם היא אכן עומדת בתנאי הנוהל ואין בסיס לטענתה שלא היה באפשרותה לדעת שאין היא עומדת בתנאי הנוהל. מעבר לכך, המועצה טענה כי עוד לפני שנחתם הסכם הפשרה גזבר המועצה ונציגיה עדכנו את נציגיה של טשיית שהחברה אינה עומדת בתנאי הסף הקבועים בנוהל אך נציגי טשיית עמדו על כך שהבקשה תוגש וציינו כי הם כבר יסתדרו מול משרד הפנים. המועצה סבורה שטשיית קיוותה שמשרד הפנים יאשר את בקשת ההפחתה לפנים משורת הדין ובניגוד ללשון הנוהל אך תקווה זו התבדתה בסופו של דבר. נוסף על כל האמור, טענה המועצה כי אם ניתן לייחס טעות כלשהי לטשיית הרי שמדובר בטעות בכדאיות העסקה, טעות שאינה מקימה זכות לביטול ההסכם.
6 7 8
10
22. עולה כי השאלה העיקרית שיש להכריע בה במסגרת הליך זה היא האם יש להורות על ביטול הסכם הפשרה בין טשיית למועצה בשל פגם בכריתתו. שאלה זו אינה נוגעת לסוגיית חוב הארנונה עצמו או להחלטת משרד הפנים לגופה ולכן כמובן לא אתייחס לשאלות אלה.
11
דיון והכרעה
23. להלן, אתייחס תחילה למסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לסוגיה של ביטול הסכם פשרה בשל טענה בדבר טעות או הטעייה ובהתבסס על דיון זה אפנה להכריע בשאלת ביטול הסכם הפשרה במקרה שלפניי.
המסגרת הנורמטיבית :
20
24. כאמור לעיל, התובעת מבססת את טענותיה על סעיפים 14(א) ו-15 לחוק החוזים-כללי וטוענת כי הסכמתה לפשרה ניתנה עקב טעות ואף הטעיה שהטעתה אותה המועצה ולכן יש לבטל את הסכם הפשרה.
21
25.
סעיף 14 לחוק החוזים-כללי קובע, תחת הכותרת ייטעותיי, את הדברים הבאים:
14. (א) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני ידע או היה עליו לדעת על כך, רשאי לבטל את החוזה.
(ב) מי שהתקשר בחוזה עקב טעות וניתן להניח שלולא הטעות לא היה מתקשר בחוזה והצד השני לא ידע ולא היה עליו לדעת על כך, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הצד שטעה, לבטל את החוזה, אם ראה שמן הצדק לעשות זאת; עשה כן, רשאי בית המשפט לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה.
28 29 30
7 מתוך 14
בית המשפט המחוזי בירושלים

ת”א 17692 – 01 – 16 טשיית חברה קבלנית לבנין בע”מ נ’ מועצה מקומית גבעת זאב
1 2
4
5

28. מכאן שבעת בחינת טענותיה של התובעת יש לנקוט בגישה זהירה ולזכור כי נדרשים טעמים כבדי משקל בכדי להצדיק את המסקנה שדין הסכם הפשרה להתבטל. הנטל להוכיח כי טעמים אלה מתקיימים במקרה זה מוטל על התובעת (עניין בן לולו, פסקה 12 לפסק דינו של השופט ת’ אור; עניין דדון, פסקה 1 לפסק דינו של השופט י’ דנציגר). אומנם, לא מדובר בנטל הוכחה מוגבר בהשוואה לנטל ההוכחה שנדרש להוכחת קיומו של פגם בכריתת הסכם באופן רגיל, אך נקודת המוצא היא שהסכם פשרה מעצם טבעו הינו הסכם שהצדדים שקלו היטב בטרם כריתתו, ולכן, כאמור, יש לבחון בזהירות יתרה טענה לפגם בכריתתו (עניין דדון, בפסקה 1 לפסק דינו של השופט י’ דנציגר). עוד יש לציין, כי אחת מן הטענות הנפוצות בהן נעשה שימוש בניסיון לבטל הסכמי פשרה, הינה כי ההסכם נגוע בטעות או בהטעיה (ע”א 816 / 11 שרותי בריאות כללית נ’ ברנשטיין ( 8 . 12 . 2011 ), פסקה 6 לפסק דינו של כבוד השופט א’ גרוניס (כתוארו אז) (להלן: “עניין שירותי בריאות כלליתיי)). נוכח השיקולים עליהם הצבעתי לעיל וביניהם הרצון לעודד פשרות ולכבד את ציפיית הצדדים כי הפשרה תביא לסיום הסכסוך, נקבע כי כאשר מדובר בטעות בחלוקת הסיכונים שנטלו על עצמם הצדדים להסכם, לא יהיה בכך, ככלל, כדי להצדיק ביטול הסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק-דין. עמדה זו מתיישבת עם דיני החוזים הכלליים ומתבססת על הוראת סעיף 14(ד) אשר לפיו טעות בכדאיות העסקה איננה עולה כדי פגם בכריתת החוזה ואינה מזכה את הצד שטעה בביטולו (עניין בן לולו, בפסקאות 13 – 15 לפסק דינו של כבוד השופט ת’ אור; עניין שמר, בפסקה 9 לפסק דינה של השופטת א’ חיות (כתוארה אז); עניין שירותי בריאות כללית, פסקה 6 לפסק דינו של כבוד השופט א’ גרוניס (כתוארו אז)).
6 7 8 9 10
12 13 14 15
16
17
טעות או הטעיה:
21
23
29. לטענת טשיית, טעותה הייתה בכך שסברה שיש סיכוי שבקשת הפחתת החוב תאושר ולא ידעה שהיא כלל אינה עומדת בתנאי הסף הקבועים בנוהל. עוד טענה טשיית כי המועצה הטעתה אותה בכך שלמרות שידעה שאין סיכוי שבקשת הפחתת החוב תאושר, לא ציינה זאת טרם החתימה על הסכם הפשרה וכן התחייבה להסכים להפחתת החוב אך בפועל לא נתנה הסכמתה כנדרש. כבר בפתח הדברים אציין כי הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את טענותיה של טשיית בעניין וכי טשיית לא הוכיחה כי התקשרה בהסכם עקב טעות.
25

30. כמתואר לעיל, בהסכם הפשרה התחייבה המועצה להגיש בהסכמה למשרד הפנים בקשת הפחתת חוב שתנסח טשיית. טשיית ניסחה את בקשת הפחתת החוב בהתבסס על נוהל מחיקת חובות, נוהל שטשיית הכירה קודם לחתימתה על הסכם הפשרה ואף התבססה עליו במסגרת הליכים קודמים שנוהלו בין הצדדים עוד בשנת 2010 (עדות מנהל טשיית, דיון מיום 4 . 6 . 2018 בעמי 12 לפרוטוקול, שורה 12 וכן נספחים 19 – 21 לתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת). כלומר, טשיית ידעה שהפחתת חוב תלויה באישור משרד הפנים, הכירה את הנוהל על פיו מחליטים נציגי משרד
29 30 31 32 33
9 מתוך 14