בית משפט השלום בבאר שבע
ת”א 56315- 02 – 17 אגודה לשמירת זכויות הפרט ואח’ נ’ צבע הקשת – מעבדה ללוחות אופסט ושקפים בע”מ ואח’
תיק חיצוני:
בפני
כבוד השופטת אורית ליפשיץ
תובעת
אגודה לשמירת זכויות הפרט ע”י עו”ד ענת קדרון ועו”ד אסף חדי כהן
נגד
נתבעים
1.צבע הקשת – מעבדה ללוחות אופסט ושקפים בע”מ 2.יוסי כהן 3.אמיר כהן ע”י עו”ד מנשה צ. יאדו
פסק דין
מבוא
1. לפני תובענה כספית לפי “חוק איסור הפלייה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס”א”י, ( להלן: “חוק איסור הפלייה”) בסך כולל של
100,000 ₪, בגין שני אירועי הפליה שונים, כעולה מכתב התביעה.
2. הנתבעים מאידך הגישו כתב תביעה שכנגד על סך של 100,000 ₪ בהתאם לחוק איסור לשון הרבע, בגין שני פרסומים אותם פרסמו הנתבעים שכנגד.
מיהות הצדדים
3. התובעת הינה אגודה לשמירת זכויות הפרט, אשר מטרתה, כפי שהיא מצהירה על עצמה
הינו יסיפוק מענה מתאים לצורכי קהילת הלהטיב, השגת שוויון הזדמנויות עבור הקהילה, וקידום השוויון בישראלי (להלן: “התובעתיי), ואילו הנתבעת מס’ 1 (להלן: “הנתבעת”) בית דפוס בבאר שבע בשם המפורט בכתב התביעה והנתבעים מס’ 2- 3 הינם הבעלים של בית הדפוס (להלן: “הנתבעים”).
1 מתוך 16
בית משפט השלום בבאר שבע
ת”א 56315- 02 – 17 אגודה לשמירת זכויות הפרט ואח’ נ’ צבע הקשת – מעבדה ללוחות אופסט ושקפים בע”מ ואח’
תיק חיצוני:
טיעוני הצדדים
4. לטענת התובעת, ביום ה- 26
/ 10 / 16 פנתה התובעת באמצעות מתנדבת באגודה באוניברסיטת בן גוריון אל מספר בתי דפוס בדואר אלקטרוני, על מנת לקבל מהם הצעת מחיר להדפסת פוסטר.
5. לטענת התובעת, הנתבעת השיבה לה במייל כלהלן: ייאיננו עוסקים בחומרי תועבה. יהודים
אנחנו !יי לטענתה, הנתבעת שלחה מייל זה אף מבלי לדעת מהו תוכן הפוסטר המבוקש, ודי היה לה בזהות התובעת בכדי לסרב לפנייה.
6. ביום ה- 14
/ 11 / 16 פנתה התובעת לנתבעים וביקשה פיצוי בגין הפלייתה, אלא שהנתבעים סירבו ואיימו בהגשת תובענה בגין לשון הרע, היות ונציגת התובעת, הגב’ יעל סלוק, אשר נפגעה עד עמקי נשמתה מהנתבעים, כך לטענתה, פרסמה חוות דעת שלילית עליה בעמוד הפייסבוק שלה.
7. מעבר לאיום זה, כך לטענתה, טענו הנתבעים בתשובתם מיום ה- 24
/ 11 / 16 כי הם אינם מוכנה להדפיס חומרים שלעניות דעתם אינם תואמים את אופי המקום, וכן שאין הם מעוניינים לחשוף את קהל עובדיהם ולקוחותיהם לחומרים בעלי הקשרים מיניים כלל וכלל, וניתן להבין מתגובה זו כי כל דבר שתבקש התובעת להדפיס הרי שהוא בעל הקשר מיני פסול, וזוהי תמצית ה- ילהטוייפובויהיי, כך לטענתה.
8. התובעת טענה לאירוע נוסף מיום ה- 23
/ 5 / 16 עת פנה יעקב פרידמן, נציג התובעת, לנתבעים וביקש להדפיס פוסטר מסוים, אלא שלאחר ששלח את הקובץ התקשר, נציג הנתבעת יורם ליעקב והודיע לו כי הוא מסרב להדפיס את הקובץ בשל קישורו לקהילה הגאה. התובעת צרפה העתקים מהפניות במייל לתביעתה.
9. התובעת מפנה לסעיף 3 לחוק איסור הפלייה ולהוראות החוק שם. כן מפנה התובעת להפרת
חובה חקוקה כעולה מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. התובעת עותרת לבית המשפט כי יפסוק לטובתה פיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 50,000 ₪ בגין כל אחד ממקרי האפליה.
2 מתוך 16
בית משפט השלום בבאר שבע
ת”א 56315- 02 – 17 אגודה לשמירת זכויות הפרט ואח’ נ’ צבע הקשת – מעבדה ללוחות אופסט ושקפים בע”מ ואח’
תיק חיצוני:
48. למעשה- אין כלל חולק על קיומה של ההזמנה ועל קיומו של הסירוב, ואין חולק על חוסר
רצונם של הנתבעים לעבוד עם התובעת דווקא בשל זהותה של התובעת, ומשכך לא נזקק בית המשפט לשלב הראיות והוכחתן.
49. הנתבעים מצדם, לא הפנו לכל הגנה אפשרית אשר חוק איסור הפלייה יכול היה לספק להם,
כאמור וכמפורט לעיל במסגרת הנורמטיבית.
50. ביריעה זו אין אנו נדרשים לדון בשאלת הפגיעה הנטענת בחופש הדת ובחופש הפרט של
הנתבעים, ובהיקפה של הפגיעה הנטענת. זאת, מאחר שלמעשה המחוקק, וההלכה הפסוקה בעקבותיו, מתווים את הדין הנוהג כאמור, והוא אשר מהווה את הבסיס הנורמטיבי להכרעה (בכפוף לסייגים שאינם ממין העניין, ואין בכללם טענה לפגיעה בחופש הדת או בחופש הפרט של הפוגע).
51. למעשה, ככל שעמדת הנתבעים תתקבל, יימצא כי כל אשר יאחז בחוות דעת הלכתית
כלשהי, או כל אשר יבקש להיצמד לתובנה סובייקטיבית המבוססת על מצפון אישי, יוכל להחריג את עצמו מהוראות החוק, ובכך תסוכל מטרת החוק.
52. אין בהוראות החוק או בפסיקה העוקבת יסוד לניסיון הנתבעים להחריג עצמם מהוראות
חוק תקף ומחייב, ומתחולתו של החוק עליהם, בשל קיומו של פסק הלכה או חוות דעת הלכתית. בית משפט ביושבו בדין בתביעה שבכותרת, אינו מוסמך לדון באיסורים הלכתיים כאלה או אחרים החלים על הנתבעים. בית משפט צריך וחייב לדון בזכויותיה של התובעת ובחובותיהם של הנתבעים לאור חוקי מדינת ישראל ובפרט בתיק שבכותרת, לאור חוק איסור הפליה במוצרים.
53. עיון בסיכומי הצדדים מעלה כי אין מחלוקת בין הצדדים בדבר תחולתו של חוק איסור
הפליה במוצרים גם על עסק פרטי וכי הנתבעת מס’ 1 הינה מקום ציבורי על פי חוק איסור הפליה במוצרים שכן הנתבעת מס’ 1 מספקת ללקוחותיה מוצרי דפוס מגוונים.
11 מתוך 16
בית משפט השלום בבאר שבע
ת”א 56315- 02 – 17 אגודה לשמירת זכויות הפרט ואח’ נ’ צבע הקשת – מעבדה ללוחות אופסט ושקפים בעמ ואח’
תיק חיצוני:
54. עיקר טענת הנתבעים בסיכומיהם הינה כי הוראות חוק איסור אפליה במוצרים אינו חל על
המקרה מושא התביעה שכן “החוק חל על הספקת מוצר ולא ייצור מוצר” (סעיף 2 לסיכומי הנתבעים). לטענת הנתבעים, סעיף 3 (א) לחוק איסור אפליה במוצרים קובע כי “ימי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה..”. לטענת הנתבעים, הספקת מוצר הינה במסגרת החוק ואילו יצור מוצר אינו נכנס בגדר החוק. לטענת הנתבעים, זכאים הם לסרב לייצר לתובעת מוצרי דפוס, כפי שביקשו בפנייתם מושא התביעה מיום 26
/ 10 / 16 אולם הם אינם זכאים לסרב לספק לתובעת מוצרים קיימים.
9 10
55. סבורתני כי דין טענות הנתבעים כי ייצור מוצר בשונה מהספקתו, אינו מוגן בחוק איסור
אפלייה במוצרים, להידחות. בשים לב לתכליתו של החוק והצורך לקדם שוויון במדינת ישראל, יש לפרש את הוראות החוק באופן שיקדם את תכליתו ולא יעקר אותו מתוכן. קבלת פרשנותם של הנתבעים להוראת החוק, משמעה כי הרבה מהמוצרים, אשר מטבע הדברים כרוכים בייייצוריי מוצר ובהמשך ייבהספקתויי, לא יכנסו תחולתו של החוק. טענות הנתבעים כי לגביהם חלה החובה רק למכור לתובעת מוצרי מדף קיימים ולא להדפיס לתובעת מוצרים, תעקר את החוק מתוכן ולמעשה תחריג מהוראות החוק ייהספקת מוצרים ” רבים וזאת ללא אחיזה בהוראות החוק ובתכלית החוק.
56. בשים לב לפסיקה שקבעה כי יש לפרש באופן מרחיב את סוגי המוצרים והשירותים שיחול
עליהם החוק, יש לקבוע כי הדפסת פליירים, סיכות דייש ומדבקות, כפי שביקשה התובעת להזמין מהנתבעים בפנייתה מיום 26
/ 10 / 16 עונה על הגדרה של ייהספקת מוצריי.
57. ויודגש, הנתבעים לא טענו כי המוצר שביקשה התובעת להדפיס חורג מגדר קשת המוצרים
המודפסים והנמכרים על ידם תדיר. המדובר במוצר שככלל הנתבעים מספקים אותו לכל דורש, לפי תוכן בקשתו. הלכך, אין מקום להחריג שירות כאמור מאלו המנויים בהוראות החוק.
דף 86
58. טענותיהם של הנתבעים כי בית המשפט העליון בארהייב התיר הפלייה זו, ככל שזו ההלכה
התקפה המתפרשת בארהייב בעת הזו, אף הן, יכולות להיות מקור מצוין לשיח פורה ומרתק בעניין התנגשויות בין זכויות מהותיות, אך הן אינן רלוונטיות כלל לענייננו, היות והחוק התקף במדינת ישראל הינו החוק הישראלי, ובחוק איסור הפלייה במוצרים מעוגן כי הפלייה כזו הינה אסורה. ויודגש, כי לפי סעיף 1 לחוק יסודות המשפט, התשם-1980, רק
12 מתוך 16
בית משפט השלום בבאר שבע
ת”א 56315- 02 – 17 אגודה לשמירת זכויות הפרט ואח’ נ’ צבע הקשת – מעבדה ללוחות אופסט ושקפים בע”מ ואח’
תיק חיצוני:
אם בית המשפט לא מצא תשובה לשאלה משפטית הדרושה הכרעה, בדבר חקיקה בהלכה הפסוקה או בדרך היקש, עליו להכריע לאור עקרונות אחרים. מאחר שבמקרה זה השאלה מקבלת מענה מלא בחקיקה ובהלכה הפסוקה הישראלית, אין אנו נדרשים למקורות חלופיים כמסד להכרעה בענייננו.
מ
ו
59. כאמור בחוק – ההפליה, ככל שהיא כזו, בכל זאת לא תחשב הפלייה רק במקרים חריגים,
ורק, כעולה מסעיף 3(ד) (1) לחוק, כאשר “…הדבר מתחייב מאופיו או ממהותו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי”.
ב
ס
ס
60. בעניינו לא נטען כך, וממילא לא הוכח כך, וכאמור, כעולה מההלכה הפסוקה, יש ממילא
לפרש סעיף זה בצמצום, ולהחיל אותו רק במקרים חריגים, שבהם ההפליה אכן מתחייבת מעצם מהותו של המקום.
–
61. כעולה מתוכן המייל ששלחו הנתבעים, כמו גם מעמדתם הברורה בסיכומים שהגישו, כי
במקרה דנן, סרבו הנתבעים ליתן לתובעת שירותי הדפסה בשל זהותה ומהותה של התובעת, הרי שקמו החזקות החלוטות הקבועות בסעיף 6 לחוק איסור הפליה במוצרים, והנתבעים לא הוכיחו כי מתקיימים החריגים הקבועים בסעיף 3 לחוק, להגנתם.
62. העולה מן המקובץ, כי כאשר בית עסק מסוים, יהיו עמדותיו האישיות אשר יהיו, מסרב
לספק את שירותיו המקצועיים ללקוחות, אך ורק בשל זהותם של אותם לקוחות ואופיים של הלקוחות שלטענת הנתבעים, כל מטרתם לקדם ייבין היתר, קיום יחסים אסורים על פי ההלכה” (סעיף 1.6 לסיכומי הנתבעים), הוא פועל בניגוד לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים.
63. ויודגש. המחוקק אינו מבקש לחדור לצפונות ליבם של נותני השירות או לרדת לנבכי נפשם
בכל הנוגע לעמדתם הסובייקטיבית ביחס לאחר. המחוקק אף אינו מבקש להתערב בחופש הדת והפולחן השמורים להם ככל אדם, אלא אך לקבוע כי מקום שבו אמונתם מתנגשת עם ההכרח ליתן שירות לכל ייבמקום ציבורייי , הערך האחרון מכריע.
13 מתוך 16
בית משפט השלום בבאר שבע
ת”א 56315- 02 – 17 אגודה לשמירת זכויות הפרט ואח’ נ’ צבע הקשת – מעבדה ללוחות אופסט ושקפים בעמ ואח’
תיק חיצוני:
64. במקרה דנא, מוטלת על הנתבעים החובה להעניק שירות שוויוני לכלל הציבור, ולמעשה כל
אדם המקיים עסק ציבורי בישראל חייב לפעול בהתאם לחוק, האוסר על הפליה מכל הטעמים המוזכרים בו.
מ
א
ת
ה
–
65. לסיום אבקש להפנות לדבריו של בית המשפט המחוזי בעייא 5116
/ 11 / 12 בית הארחה וגן אירועים יד השמונה נגד יעקובוביץ ואחרי, דברים היפים לעניינו בשינויים המחוייבים כלהלן:
ס
“אין גם כל קשר בין סוגית חופש הביטוי השמורה למערערת, בין בענייני דת ובין בעניינים אחרים, לבין חובתה לקיים את הוראות חוק איסור הפליה. במקום שבו המערערת מנהלת עסק שאין לו כל מאפיינים דתיים, אינו מעניק שירותי דת, ואין לו, על פי האופן שבו הוא מוצג ברבים, זיקה לדת כלשהי. זכותם של מפעילי המערערת לדבוק בעיקרי אמונתם ולבטא אותם, שעה שהם מנהלים עסק מן הסוג האמור, נעצרת בקו הגבול שמתווה חוק איסור הפליה, ואין המערערת רשאית להפלות את מי שמבקש להשתמש בשירותיה, על רקע השתייכותם הדתית או נטייתם המינית….
לאמור, ברשותו של היחיד, אין יחיד אחר ואין הכלל יכולים לכפות עליו את רצונם. לעומת זאת, ברשות הרבים, אין היחיד יכול לכפות רצונו לא על יחיד אחר ולא על רבים (ע”א 6024 / 97 שביט נ’ חברה קדישא גחש”א ראשל”צ, פ”ד נג(3) 600). אמנם, גם לעסק שמנהל אדם בחצריו יש מאפיינים של רשות היחיד. יחד עם זאת, מקום שבו מנהל אדם בחצריו עסק הנותן שירות לציבור הכללי ואינו מיוחד או מוגבל לציבור מסוים, הוא מכריז, למעשה, על היות המקום בעל מאפיינים של רשות הרבים. הכרזה מעין זו צופנת בחובה גם את קבלת האיסור שמחיל הציבור, באמצעות המחוקק, על הפליה במתן שירותי אותו עסק ליחידים או לציבורים המשתייכים לקבוצה מסוימת, שאינה לרוחו או לטעמו של אותו אדם…”
סוף דבר
66. נוכח כל האמור לעיל, דין התביעה להתקבל.
14 מתוך 16
בית משפט השלום בבאר שבע
ת”א 56315- 02 – 17 אגודה לשמירת זכויות הפרט ואח’ נ’ צבע הקשת – מעבדה ללוחות אופסט ושקפים בע”מ ואח’
תיק חיצוני:
67. את טיעוניהם של הנתבעים בסיכומיהם ביחס ל- יקיזוזיי, וביחס לפגיעה שהתביעה הסבה
להם, הן מבחינה כלכלית והן מבחינות אחרות, וכן את טענותיהם בדבר העובדה כי עסקינן בעסק קטן אשר הכנסתו מצומצמת, בחרתי להביא בחשבון, באופן מסוים לעניין ההוצאות.
68. את טענתם בסיכומיהם כי ניאותו להתנצל והתנצלו והצרו על תגובתם בתצהיר הנתבע, לא
מצאתי לנכון לקבל, כי בסופו של יום, טוענים הנתבעים כי היו חוזרים גם היום על סירובם ליתן שירותי הדפסה לתובעת, כך שככל שמדובר בהתנצלות, הרי שהיא מהשפה לחוץ.
69. התובעת הוכיחה כי הנתבעים הפלו אותה, כעולה מחוק איסור הפלייה, והנתבעים לא הראו
שקיימת לזכותם הגנה מכוח החוק ומשכך אני מחייבת אותם לשלם לתובעת ביחד ולחוד סך של 50,000 ₪ בגין הפלייה זו, כקבוע בסעיף 5 לחוק איסור הפליה.
70. בנסיבות העניין, ולאחר ששקללתי את כלל השיקולים השונים, וביניהם הבאתי בחשבון את
העובדה כי הצדדים וויתרו על קיומו של דיון הוכחות והצגת ראיות, כי התובעת וויתרה על תביעתה בגין האירוע מיום 23
/ 5 / 16 ואילו הנתבעים ויתרו על התביעה שכנגד, הנני משיתה על הנתבעים הוצאות מופחתות בסך של 7,000 ₪.
71. סכומים אלו שפסקתי, ישולמו ע”י הנתבעים ביחד ולחוד לתובעת בתוך 60 יום ואם לא הם
יישאו ריבית והצמדה כחוק.
72. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.
73. זכות ערעור כחוק.
ניתן היום, כ”ו ניסן תשייפ, 20 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.
15 מתוך 16
בית משפט השלום בבאר שבע
ת”א 56315- 02 – 17 אגודה לשמירת זכויות הפרט ואח’ נ’ צבע הקשת – מעבדה ללוחות אופסט ושקפים בעמ ואח’
תיק חיצוני:
אורית ליפשיץ, שופטת
N
W
A
16 מתוך 16
בית משפט השלום בבאר שבע
ת”א 56315- 02 – 17 אגודה לשמירת זכויות הפרט ואח’ נ’ צבע הקשת – מעבדה ללוחות אופסט ושקפים בע”מ ואח’
תיק חיצוני:
10. הנתבעים הכחישו את זכאות התובעת לקבל פיצויים והגישו תביעה שכנגד על סך של
100,000 ₪ כנגד התובעת בגין שלושה פרסומי לשון הרע. לטענת הנתבעים, הרי שאינם כופרים באירועים מושא התביעה העיקרית, אלא שטוענים הם לזכותם בדין לנהוג כך. לטענתם, התובעת מבקשת לעקור את זכויות הפרט של הנתבעים ושל הפועלים מטעמה, לשלול מהם את חופש ההתקשרות המבטא את האוטונומיה המוגנת של הפרט ולחייב את הנתבעים ב- ייקום ועשהי, ולעשות מעשה שלפי גדרי ההלכה מהווה יסיוע לדבר עבירהיי.
8 9
11. לטענתם חוק איסור הפלייה לא חל על נסיבות מעין אלו של הזמנה להציע הצעה לייצור
מוצר עבור לקוח מסוים, החוק חל על מוצרים או שירותים אותם העמיד נותן השירות בהצעה בלתי חוזרת לציבור בלתי מסוים של אנשים. לטענתם לא נמצא בעולם כולו מצב בו כפו אדם בשוק הפרטי להתקשר עם מישהו ולייצר עבורו מוצר, בניגוד לאיסורי דתו והשקפתו.
12. כמו כן, לטענתם, הם לא דחו את פניית הנתבעים במישור העובדתי, ואילו התובעת מיהרה
לפנות לערוצים משפטיים לפני שמיצתה את הבירור מולם, והדבר עולה מהתכתבויות בין הצדדים.
13. הנתבעים מפנים לעקרונות כמו חופש ההתקשרות, חופש המצפון, חופש הדת, הזכות
לתרבות, לכך שעולם ההלכה המטיל איסור הלכתי על העניין, וכן מפנים הם לצביונה היהודי של מדינת ישראל. לטענת הנתבעים, בסופו של יום, הם רשאים לסרב להדפיס הזמנות לאגודה שהיא ארגון להטייבים.
14. במסגרת כתב התביעה שכנגד טענו הנתבעים/תובעים שכנגד לשלושה פרסומים שונים, הראשון מיום 26
/ 10 / 17 השני פרסום באתר מאקו, והשלישי בעיתון אינטרנטי באר שבע נט, במסגרתם, הוציאה התובעת ונציגים מטעמה לשון הרע על הנתבעים.
15. בהמשך ההליך בפני, הנתבעת צרפה לתיק פסק דין של בית המשפט העליון בארהייב מיום ה- 4
/ 6 / 18 , אשר בו נפסק כי אופה היה רשאי לסרב לבקשה להכין עוגת חתונה עבור זוג חד מיני, וכי הדבר יפר את זכותו לביטוי חופשי. לטענתם, בית המשפט פסק כי התנגדויות להומוסקסואליות הינן השקפות מוגנות ובנסיבות מתאימות מהוות צורות ביטוי מוגנות.
3 מתוך 16
בית משפט השלום בבאר שבע
ת”א 56315- 02 – 17 אגודה לשמירת זכויות הפרט ואח’ נ’ צבע הקשת – מעבדה ללוחות אופסט ושקפים בע”מ ואח’
תיק חיצוני:
רקע דיוני
16. ביום ה- 4
/ 7 / 19 קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט לפיה יוותרו על שלב הראיות, יתמקדו באירוע מיום ה- 26.10.16 , יוותרו על האירוע מיום ה- 23.5.16 (שיחת הטלפון הנטענת בכתב התביעה), ואילו הנתבעים מצדם יוותרו על התביעה שכנגד שעניינה לשון
הרע.
17. עוד הסכימו הצדדים על הגשת סיכומים בסוגיה העקרונית כפי שעולה מכתבי הטענות.
18. לאור ההסכמה הוריתי על מחיקת סעיף 9 לכתב התביעה ועדכון סכום התביעה על סך של
50,000 ₪, וכמו כן הוריתי, כאמור לעיל, על מחיקת כתב התביעה שכנגד.
19. נוכח ההסכמה לעיל, הרי שפסק הדין נסוב סביב התנהלות הצדדים וטענותיהם בכל הנוגע לאירוע מיום 26
/ 10 / 16 בלבד.
רקע עובדתי אשר אינו שנוי במחלוקת
20. אין חולק על הנסיבות העובדתיות שתוארו בכתבי טענות התובעת בכל הנוגע לאירוע מיום
26./10/16
21. אין חולק כי נשלח ע”י נציגי התובעת מייל לנתבעת ועוד בתי דפוס וכי במייל התבקשו בתי
הדפוס ליתן הצעה להדפסת החומרים המפורטים לעיל (פוסטר וכיוב’).
22. אין חולק כי התובעים נענו בסירוב ע”י הנתבעים, סירוב בכתב, ובמסגרת הסירוב השיבו
הנתבעים כי : “….”איננו עוסקים בחומרי תועבה. יהודים אנחנו!”י
23. אין חולק בין הצדדים, כעולה מפרוטוקול הדיון שנערך בפני, כי הנתבעים, בטרם סירבו,
כלל לא עיינו בפוסטר המוצע לפרסום, וזאת בטרם סירבו להדפיסו ולייצרו.
4 מתוך 16
בית משפט השלום בבאר שבע
ת”א 56315- 02 – 17 אגודה לשמירת זכויות הפרט ואח’ נ’ צבע הקשת – מעבדה ללוחות אופסט ושקפים בע”מ ואח’
תיק חיצוני:
השאלה שבמחלוקת
24. האמנם יכולים היו הנתבעים לסרב לבצע עבודה עבור התובעת היות והם מתנגדים עקרונית
לפעולותיה? האמנם סירובם של הנתבעים להדפיס ולייצר חומרים לתובעת בשל זהותה ותכליתה הינו בדין!
25. האמנם סירובם של הנתבעים לספק את השירות לתובעת מהווה הפרה של חוק איסור
הפלייה? האם זכאים הנתבעים לסרב לספק לתובעת שירות בשל אמונותיהם וצו מצפונם! האם טענת הנתבעים כי ישנו פסק הלכה לפיו מתן שירות לתובעת עולה כדי סיוע לדבר עבירה, מקנה להם את הזכות שלא לספק לתובעת שירות, רק בשל זהותה!
26. האם זכאית התובעת לסעד כספי בגין האירוע הנטען ?
זכות השוויון וחוק איסור הפלייה
27. המסגרת הנורמטיבית אשר במסגרתה הוגשה התביעה הינה חוק איסור הפלייה במוצרים,
בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, התשס”א, אשר קובע כלהלן:
3. (א) מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, גיל, מעמד אישי, הורות או לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה או ענידת סמליהם.
א )
א א
א
(ב) לעניין חוק זה, אחת היא אם העיסוק נעשה למטרת רווח או שלא למטרת רווח ואם נגבה או לא נגבה תשלום תמורת הספקת המוצר או השירות הציבורי, הפעלת המקום הציבורי, מתן הכניסה למקום הציבורי או מתן השירות במקום הציבורי.
(ג) בחוק זה, “מי שעיסוקו” – לרבות בעלים, מחזיק או מנהל של עסק, וכן האחראי בפועל על הספקת המוצר או השירות הציבורי או על הפעלת המקום הציבורי או הכניסה אליו.
(ג1) לעניין סעיף זה, רואים כהפליה גם קביעת תנאים שלא ממין העניין….”.
5 מתוך 16
בית משפט השלום בבאר שבע
ת”א 56315- 02 – 17 אגודה לשמירת זכויות הפרט ואח’ נ’ צבע הקשת – מעבדה ללוחות אופסט ושקפים בע”מ ואח’
תיק חיצוני:
לצד הקביעות הללו, החוק כן מחריג ומסייג ומתיר לעתים חריגות אפלייה, כמפורט להלן:
(ד) אין רואים הפליה לפי סעיף זה – (1) כאשר הדבר מתחייב מאופיו או ממהותו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי; (2) כאשר הדבר נעשה על ידי ארגון או מועדון, שאינו למטרת רווח, ונעשה לשם קידום צרכים מיוחדים של הקבוצה שאליה משתייכים החברים במועדון או בארגון, ובלבד שצרכים מיוחדים כאמור אינם נוגדים את מטרת החוק; (3) בקיומן של מסגרות נפרדות לגברים או לנשים, כאשר אי הפרדה תמנע מחלק מן הציבור את הספקת המוצר או השירות הציבורי, את הכניסה למקום הציבורי, או את מתן השירות במקום הציבורי, ובלבד שההפרדה היא מוצדקת, בהתחשב, בין השאר, באופיו של המוצר, השירות הציבורי או המקום הציבורי, במידת החיוניות שלו, בקיומה של חלופה סבירה לו, ובצורכי הציבור העלול להיפגע מן ההפרדה….”.
28. עוד כעולה מהחוק, “מקום ציבורי” הינו – “..כל מקום המיועד לשימוש הציבור, לרבות
אתר תיירות, בית מלון, אכסניה, בית הארחה, גן ציבורי, מסעדה, בית קפה, אולם המשמש למופעי בידור ותרבות, מוזיאון, ספריה, דיסקוטק, אולם או מיתקן ספורט, בריכת שחיה, קניון, חנות, מוסך וכן מקום המציע שירותי תחבורה ציבוריתיי;
ואילו יישירות ציבורייי הינו “…שירותי תחבורה, תקשורת, אנרגיה, חינוך, תרבות, בידור,. תיירות ושירותים פיננסיים, המיועדים לשימוש הציבור;”. (שם).
29. זאת ועוד, החוק מגדיר חזקות :
יחזקות : “…הוכיח התובע בהליך אזרחי לפי חוק זה אחד מאלה, חזקה שהנתבע פעל בניגוד להוראות סעיף 3, כל עוד לא הוכיח אחרת:
(1) הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לאחר שבירר פרטים הנוגעים לעילות ההפליה המנויות בסעיף 3;
6 מתוך 16
בית משפט השלום בבאר שבע
ת”א 56315- 02 – 17 אגודה לשמירת זכויות הפרט ואח’ נ’ צבע הקשת – מעבדה ללוחות אופסט ושקפים בע”מ ואח’
תיק חיצוני:
(2) הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, ולא סירב כאמור, באותן נסיבות, למי שאינם נמנים עם אותה קבוצה; (3) הנתבע התנה הספקת מוצר או שירות ציבורי, כניסה למקום ציבורי או מתן שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, בקיום תנאי אשר לא נדרש ממי שאינם נמנים עם אותה קבוצה;”.
30. ההלכה הפסוקה כמו גם הרקע לחקיקת חוק איסור הפליה, כך עולה, הינם ענפים ועבותים
ונסמכים על זכות השוויון.
31. הזכות לשוויון הוכרה בישראל כזכות יסוד רבת חשיבות החל מימיה הראשונים של
המדינה. זכות זו קיבלה ביטוי כבר במגילת העצמאות, מסמך היסוד של מדינת ישראל, בה נקבע כי מדינת ישראל ייתקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין”.
32. השוויון הוא אפוא ערך יסודי עליון בכל תפיסה דמוקרטית המכבדת זכויות אדם, ובלעדיו
חברה לא תיחשב כחברה דמוקרטית ומדינה לא תוכל להיקרא כמדינה דמוקרטית.
33. בית המשפט העליון עמד בשורה ארוכה של פסקי דין לאורך השנים על חשיבותו ומקומו המרכזי של ערך השוויון, שהוא “מנשמת אפו של המשטר החוקתי שלנו כולו” (בג”ץ 98/ 69 ברגמן ני שר האוצר, פייד כג(1) 693,698 (1969), להלן: ענין ברגמן); שהוא ייעקרון יסוד חוקתי, השלוב ושזור בתפיסות היסוד המשפטיות שלנו ומהווה חלק בלתי-נפרד מהו”י (בגייץ 114 / 78 בורקאן ני שר האוצר, פייד לב(2) 800,807 (1978); כי – “לא ניתן לקיים חברה במדינה דמוקרטית ללא שוויון שהוא אחד מנגזרות הצדק וההגינות” (בג”ץ 6298/ 07 רסלר ני כנסת ישראל, פסקה 18 לחוות דעתה של השופטת ארבל ( 21.2.12 ); וכי ייהשוויון מונה בבסיס הקיום החברתי. הוא מעמודי התווך של המשטר הדמוקרטי” (דנג”ץ 4191 /97 רקנט נ’ בית-הדין הארצי לעבודה, פייד נד(5) 330,362 (2000)).
34. הפליה היא היפוכו של השוויון – ייעקרון השוויון, אשר אינו אלא הצד השני של מטבע
ההפליה ואשר המשפט של כל מדינה דמוקרטית שואף, מטעמים של צדק והגינות, להמחישו, משמעותו, כי יש להתייחס, לצורך המטרה הנדונה. יחס שווה אל בני אדם,
7 מתוך 16
בית משפט השלום בבאר שבע
ת”א 56315- 02 – 17 אגודה לשמירת זכויות הפרט ואח’ נ’ צבע הקשת – מעבדה ללוחות אופסט ושקפים בע”מ ואח’
תיק חיצוני:
אשר לא קיימים ביניהם הבדלים של ממש, שהם רלוונטיים לאותה מטרה. אם אין מתייחסים אליהם יחס שווה, כי אז לפנינו הפליה. לעומת זאת, אם ההבדל או ההבדלים בין אנשים שונים הינם רלוונטיים למטרה הנדונה, אזי תהיה זו הבחנה מותרת” (דיין
10 / 69 בורונובסקי נ’ הרב הראשי לישראל, פ”ד כה(1) 7,35 (1971)).
6 7 8
35. הפסיקה קבעה זה מכבר כי פגיעתה של הפליה באושיות החברה היא קשה. הפליה היא
ירעה החודרת לבסיס המשטר הדמוקרטי, מחלחלת ומקעקעת את יסודותיו, עד שלבסוף היא מביאה להתמוטטותו ולחורבנו.” (בג”ץ 2618
/ 00 חברת פארות בע”מ נ’ שר הבריאות, פייד נה(5) 49,58 (2001). וכן – “והפליה, ידענו, היא הרע-מכל-רע. הפליה מכרסמת עד כלות ביחסים בין בני-אנוש, ביניהם לבין עצמם. תחושת הפליה מביאה לאובדן עשתונות ולהרס מירקם היחסים בין אדם לרעהו… כך בהפליה אישית, כך בהפליה חברתית, כך בהפליה אתנית, כך בכל הפליה והפליה. הפליה תפרק משפחה. בהפליה מתמשכת יאבד עם ותשבות ממלכה” (בג”ץ 7111 / 95 מרכז השלטון המקומי נ’ הכנסת, פייד נ(3) 485,503
.((1996)
36. על המדינה ואורגניה, כמו גם על כל רשות ציבורית, חלה אפוא חובה כללית לנהוג בשוויון
ולהימנע מהפליה. “חובה זו – של שוויון בין כלל אזרחיה של מדינת ישראל – ערבים ויהודים כאחד – מהווה יסוד מיסודותיה של היות מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית”. (בג”ץ 11956 / 05 סוהר בשארה נ’ שר הבינוי והשיכון, פסקה 7 ( 13.12.2006 )).
37. עקרון יסוד זה, הטבוע בנשמת אפה של חברה חפצת חיים, הוחל במידה שווה גם על מי
שאינו נמנה על רשות ציבורית, מתוך הבנה כי החלה מצומצמת של העיקרון למערך היחסים שבין הרשויות הציבוריות לפרטים, לא יהא בה כדי לענות על הצורך להנחיל את השוויון והעדר ההפליה בחברה בכללותה.
ראו לענין זה דבריו של בית המשפט העליון ברעייא 10011
/ 17 מי טל הנדסה ושירותים בע”מ נגד חאלד סלאמן שם נקבע כי :”הזכות לשוויון והאיסור לנהוג באפליה קיבלו ביטוי לא רק בפסיקה רבה וענפה אלא גם בחקיקה נרחבת של הכנסת, אשר הטילה חובה להימנע מאפליה, בתחומים שונים, גם על מי שאינו בגדר רשות ציבורית. מקובל לציין את חוק שיווי זכויות האשה, התשי”א-1951, אשר קבע כי יידין אחד יהיה לאשה ולאיש לכל פעולה משפטית”, כדבר החקיקה הראשון שעיגן את הזכות לשוויון ואיסור הפליה.
8 מתוך 16
בית משפט השלום בבאר שבע
ת”א 56315- 02 – 17 אגודה לשמירת זכויות הפרט ואח’ נ’ צבע הקשת – מעבדה ללוחות אופסט ושקפים בע”מ ואח’
תיק חיצוני:
בהמשך נחקקו חוקים רבים נוספים שעיגנו את האיסור להפליה בתחומים שונים…” (הדגשה שלי א.ל.)
38. חוק איסור הפליה נמנה כמובן על קבוצת חוקים אלה. מטרתו המוצהרת, כפי שהיא באה
לידי ביטוי בסעיף 1 לחוק, הוא סעיף המטרה, “לקדם את השוויון ולמנוע הפליה בכניסה למקומות ציבוריים ובהספקת מוצרים ושירותים”.
39. בחוק איסור הפליה ביקש המחוקק ליצור מנגנון יעיל למאבק בתופעות ההפליה בתחומים
בהם הוא עוסק. המחוקק למעשה ביקש להעניק לנפגעי הפליה דרך פשוטה, מהירה, זולה ויעילה לפיצוי, ללא הוכחת נזק, במטרה לעודד אותם להגיש תביעות מבלי לחשוש מקשיים – בעיקר קשיי כימות והוכחת הנזק, כמו גם עלויות משפטיות – הקיימים במסלולי תביעה רגילים, ובכך לקדם את המאבק בתופעת ההפליה כתופעה חברתית רווחת.
40. תכלית זו קיבלה ביטוי גם בדברי ההסבר להצעת חוק איסור הפליה:
“הוראת סעיף 6 יוצרת את העוולה האזרחית שבהפליה בניגוד להוראות החוק. מוצע לקבוע אפשרות לקבל פיצוי -מוגבל בסכום- בלא הוכחת נזק, בשל הקושי לכמת ולהוכיח את הנזק שבפגיעה הנגרמת לאדם שנמנעת ממנו כניסה למקום או הספקת מוצר או שירות. סעיפים דומים נחקקו באחרונה בחוק איסור לשון הרע, התשכ”ה-1965, ובחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ”ח-1998”.
41. בית משפט העליון עמד על ייחודיותו של מנגנון הפיצויים הקבוע בחוק איסור הפליה
בציינו כי –
ייחודו של חוק איסור הפליה, אם כן, אינו ביצירת מושג חדש של שוויון החורג מתפישת השוויון הכללית החלה במשפט החוקתי. יחודו הינו בעיצוב הכלים האופרטיביים העומדים לרשותו של נפגע הפליה בבקשו סעד מבית המשפט” (רע”א 8821 / 09 פרוזאנסקי נ’ חברת לילה טוב הפקות בע”מ ( 16.11.2011 )).
42. מנגנון האכיפה הייחודי שנקבע בחוק דנן (ובמספר תחומים נוספים כאמור) נועד לתת מענה
לקשיים הייחודיים הכרוכים באפשרות להוכיח מעשה הפליה הנובעים לעיתים בשל פערי מידע, שימוש בתנאים ומגבלות בעלי חזות ניטראלית, קושי לספק ראיות בדבר ההתנהלות המפלה,
9 מתוך 16
בית משפט השלום בבאר שבע
ת”א 56315- 02 – 17 אגודה לשמירת זכויות הפרט ואח’ נ’ צבע הקשת – מעבדה ללוחות אופסט ושקפים בע”מ ואח’
תיק חיצוני:
פערי כוח חוסר אמון וחסמים תרבותיים ועוד (גיל גן-מור ייהפליה במבחן: הפעלת בוחנים (טסטרים) לחשיפת הפליה בידי ארגונים לשינוי חברתייי מעשי משפט ט 207,212- 210 (2018), להלן: הפליה במבחן). דיון והכרעה
43. השאלה העומדת להכרעתי היא, האם איסור הפליה בהספקת מוצרים הקבוע בחוק איסור הפליה, חל על בקשת התובעת מיום 26
/ 10 / 16 לקבל מהנתבעים שירותי דפוס. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, פרוטוקול הדיון וסיכומי הצדדים, הגעתי להכרעה כי התשובה הינה חיובית וכי דין התביעה להתקבל ולהלן נימוקי:
44. חוק איסור הפלייה נחקק בשנת 2000 על מנת לקדם את השוויון”, ככותרת החוק,
והוא אוסר על הפליה בכניסה למקומות ציבוריים ובהספקת מוצרים ושירותים, מטעמים שונים כגון גזע, דת, לאום, נטייה מינית, גיל, ועוד. כמו כן קובע החוק כי מקום ציבורי הוא כל מקום המיועד לשימוש הציבור, כולל: אתר תיירות, בית מלון, אכסניה, בית הארחה, גן ציבורי, מסעדה, בית קפה, אולם המשמש למופעי בידור ותרבות, מוזיאון, ספריה, דיסקוטק, אולם או מתקן ספורט, בריכת שחיה, קניון, חנות, מוסך וכן הלאה.
45. עיון בהוראות החוק מעלה כי הוא אינו עושה אבחנה בין יימקום ציבורייי כהגדרתו בחוק
שהינו בבעלות פרטית לבין יימקום ציבורייי שהינו שייך לרשות ציבורית.
46. בענייננו, אין חולק כי עסקם של הנתבעים מהווה ייחנותיי, לכל דבר ועניין, בה הנתבעים
מכרו מוצרים ואף סיפקו שירותי דפוס לקהל הצרכנים.
47. זאת ועוד, בענייננו, הנתבעים אינם חולקים על כך שסירבו לספק שירותי דפוס לתובעת
שנזקקה לכך. לא רק זאת, אלא שהנתבעים אינם חולקים למעשה על עובדות התביעה כלל ועיקר, ומצהירים כי אכן סירבו לספק לתובעת שירותי דפוס, לא בגלל סוג העבודה הנדרש או כל סיבה אחרת הקשורה לאופי העבודה המתבקש, אלא אך ורק בשל זהותה של התובעת ואופייה של התובעת שלטענת הנתבעים, כל מטרתה לקדם ייבין היתר, קיום יחסים אסורים על פי ההלכהיי (סעיף 1.6 לסיכומי הנתבעים). מטעם זה השיבו הנתבעים במייל העוקב לפניית התובעת: ייאיננו עוסקים בחומרי תועבה. יהודים אנחנו!”י, באופן המלמד כי זהות הפונה ולא תוכן הפנייה, הם ששימשו יסוד לדחיית מתן השירות המבוקש.
10 מתוך 16
