בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
5.11.2019
עמ”ש
11333 – 06 – 18
לפני: כבוד השופט ישעיהו שנלר, סגן הנשיא – אב”יד כבוד השופט, קובי ורדי, סגן הנשיא כבוד השופטת עינת רביד
המערער:
י.ל ע”י ב”כ עו”ד בתיה אשורי ועוייד ב.ד.
נגד
המשיבים:
1.ע.ח. 2.ר.ת 3.י.ח. 4.י.ח. 5.ר.ח. 6.ש.ח. 8.ח.ח. על-ידי ב”כ עו”ד ערן דוידוב
פסק דין
.1
השופט ישעיהו שנלר, סג”נ: בפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (כב’ השופטת גליק) מיום 22 . 4 . 18 (תמ”ש 67005 – 06 – 16 ), אשר דחה את תביעת המערער כנגד המשיבים, אחיה ואחייניה של אשתו המנוחה, ובה עתר להצהיר כי הינו בעל הזכויות בחלק היחסי של מגרש בחולון שהזכויות בו היו רשומות על שם אשתו המנוחה. עוד קבע בית המשפט כי בהתחשב בגילו של המערער ומצב בריאותו ההוצאות תיפסקנה על הצד הנמוך, באופן שהמערער חויב לשלם הוצאות ושכייט עוייד בסך 7 , 500 ₪ בלבד.
3 4 5
7
.2
12
תמצית הרקע העובדתי וטענות הצדדים: המערער היה בעלה של המנוחה מ.ת זייל אשר נפטרה ביום 1 . 1 . 13 (להלן: המנוחה) וכאשר המשיבים הינם אחיה ואחייניה, והזוכים היחידים על פי צוואתה מיום 28 . 5 . 2000 (להלן: הצוואה). המערער והמנוחה (להלן: בני הזוג) נישאו ביום 2 . 12 . 67 והיו נשואים כ-46 שנים וללא שהותירו צאצאים.
13
1 מתוך 25
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
5.11.2019
עמ”ש 11333 – 06 – 18
1
•
ט
ד
מ
תמורה או עדים ניטרליים, וכאשר מנגד, דווקא המשיבים הוכיחו שהמנוחה היא זו שרכשה את המגרש והייתה מעורבת בענייניו עד סמוך לפטירתה. כך גם לא ניתן להתעלם אודות ייבעלותיי במגרש למעלה מ-40 שנה, ללא העברת המגרש על שם המערער משך כל השנים, לרבות על מנת שהמגרש יועבר לאחר פטירתו לידי יורשיו ולא ליורשי המנוחה. כך גם לא דווח אודות הנאמנות לרשויות המס או כל רשות אחרת, והמנוחה אף לא הפקידה בידיו של המערער הסכם בכתב או ייפוי כוח בלתי חוזר או אחר בעניין המגרש, ואף לא עת שהוגשה התביעה לפירוק השיתוף בזכויות במגרש, לרבות בעת ניהול המויימ מול הקבלן, כאשר המנוחה השתתפה בחלק מהפגישות והייתה מעורבת בבירור הזכויות. כך גם לא היה מקום לנטען כאילו בית המשפט ראה את פסיקתו בנושא הנאמנות בגדר אוביטר, ובעת שבית המשפט נדרש לכל טענה וטענה.
6 7
9
12
13
14 15 16
17
28. המשיבים מפנים לצוואתה האחרונה של המנוחה משנת 2000, שם ציינה במפורש כי היא מצווה את כל רכושה וכן את זכויותיה במגרש המתואר באופן ספציפי. דהיינו, כי המנוחה ראתה עצמה כבעלים הבלעדי של המגרש, פרי עמל 17 שנות עבודה טרם נישואיה, דבר המצביע על אומד דעתה וכי על כן יש לדחות את כל טענות המערער אודות מהימנות או הסכמה אחרת, וכל טענה בעל פה של צד שלישי אחר או אמירות כלפיו, הינן ללא כל ראיה ממשית ומעת שהמערער עצמו הצהיר שהמנוחה הייתה ייאישה חכמה”י ובעלת שיקול דעת. מנגד, המערער מונע מבצע כסף ועלבון, עת העלה גם במסגרת הליך ההתנגדות טענות מבישות בהליך סרק, תוך ניצול משאביו העצומים כאשר בסופו של יום כל טענותיו נדחו, לרבות במסגרת פסק הדין בהליך ההתנגדות כאשר בית המשפט דחה את ההתנגדות וכך גם נדחה הערעור על פסק הדין האמור. יתר על כן, במסגרת אותו פסק דין נכללו קביעות עובדתיות ברורות, לרבות בהתייחס למגרש, וכי דבריו שם אודות דברי המנוחה כי אם לא יטפל היא תעביר את הטיפול ליורש שלה מעידים על בעלותה.
19
20
26 27
29. המשיבים טוענים כי במסגרת ערעורו העלה המערער טענות חדשות אשר לא נשמעו בפני בית משפט קמא ובגדר הרחבת חזית אסורה. כך, הטענה כי העדים אשר היו מעורבים ברכישת המגרש נפטרו וכאשר דווקא המערער נסמך על אותם עדים בכתבי הטענות ובתצהיר, וכשלא טרח לציין במסגרת האמור כי מדובר בעדים שנפטרו וכמובן לא המציא תימוכין והוכחה לכך, ומכאן כי המערער מנוע מלטעון לעובדות ולהסתמך בטענתו על עדים אשר הוא נמנע מהבאתם, ובמקביל לטעון בערעור כי הם נפטרו. טענה נוספת חדשה אודות נוהג, כביכול, אשר שרר טרם חקיקת חוק הנאמנות לרישום נכס על שם בן זוג כתכנון מס, כאשר הדבר לא נטען ואף לא הוכח.
29 30
31
32
11 מתוך 25
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
5.11.2019
עמ”ש 11333 – 06 – 18
1
המנוחה אמרה לה כי רק המערער הוא המחליט, וכי אם אכן כדבריה, מדוע לא שלחה את הצעת שכר הטרחה למערער.
4
6
33. המשיבים מתייחסים לעדים הנוספים מטעם המערער, ומנמקים מדוע עדויותיהם אינן מסייעות וכשמדובר, בהתייחס לחלקם, בעדות מטעם. מכל מקום, וכפי שקבע בית משפט קמא, הגם שהמערער לא עמד בנטל ההוכחה המוגבר, המשיבים הפנו לראיות רבות המחזקות את הטענה כי אכן הרישום משקף, וכאשר לא נסתרה העדות אודות רכישת המגרש בסמוך לבית האח הבכור זייל תוך הפניה לסתירות נוספות בעדות המערער, כאשר מנגד העדים מטעם המשיבים תיארו את מצבה של המנוחה, ובעת שהמערער עצמו אישר כי המנוחה לא טעתה בצוותה את המגרש, בצוואתה.
8 9
11
12
13
14 15
34. בעניין הטענה לשיתוף ספציפי, הרי זו לא יכולה לעמוד לאור הטענה כי מדובר בבני זוג שחלה עליהם הלכת השיתוף אך בפועל התנהגו תוך הפרדה רכושית מלאה, וכי בה בעת שהמערער טען בחקירתו כי המשיך לעבוד ולצבור רכוש, הרי לגרסתו המנוחה ייהסכימהיי להישאר חסרת כל ועתה הוא אף חפץ בזכויותיה במגרש. בנוסף קיימת גם מניעות לטעון לשיתוף ספציפי דווקא במגרש אך לא בדירת המגורים אשר בני הזוג גרו בה כל השנים. בצדק נדחו הטענות והעדויות מטעם המערער אודות היחסים שבין בני הזוג וכי התשלומים אשר טען כי ביצע לא היוו דבר חריג מכל אותם תשלומים שהמערער עצמו טען כי נשא בהם, דהיינו בכל הוצאות בני הזוג אשר מומנו על ידו.
16
26
הטיעונים בעל פה: 35. במסגרת קדם הערעור הסבירה ב”כ המערער כי הגם שמדובר בקביעות עובדתיות הרי הן נקבעו בטעות, כאשר הדברים מתייחסים בראש ובראשונה לאותה קביעה כאילו מדובר על רישום פיקטיבי, בה בעת שמדובר בתכנון מס ורישום בנאמנות, וכאשר באותה עת לא הייתה חובה לרשום נאמנות ואף לא היה צורך לדווח על כך לשלטונות המס. כך גם נטען כי המערער עמד בנדרש להוכחת הנאמנות וכי בית משפט קמא לא אפשר להוכיח את הדברים כמו שצריך. לדוגמא, כי אף אחד לא ידע על מחלתה של המנוחה וכי בעקבות החלטה בברייע שהוגשה על ידה, הוזמן האונקולוג שטיפל במנוחה. אולם, לאחר שהתברר כי העד אינו זוכר אם ביקשו ממנו להגיש תצהיר בית המשפט שחרר את העד, הגם שאף בייכ המערער אינה סבורה שפסק הדין ישתנה אם יוזמן הרופא לעדות, אולם זה חלק מהפאזל לשיטתה. לא בכדי נדרש בית המשפט לשאלה כי לאחר שנקבע כי לא הייתה השפעה בלתי הוגנת בעריכת הצוואה וכי המנוחה הייתה כשירה, אזי עולה מהצוואה כי לפחות לשיטתה של המנוחה, המנוחה סברה כי המגרש שלה וכשהיא לא ציוותה מאומה למערער, ואכן בייכ המערער אישרה זאת. משכך
29
31
13 מתוך 25
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
5.11.2019
עמ”ש 11333 – 06 – 18
1
5
6
ארצה בשנת 50′ ושנתיים לא עבדה, וכאשר בלודג’יה עבדה 5 שנים, חסכה כסף ורכשה דירה, וכשאין כל הסבר ראוי מדוע קנתה מגרש לתעשייה גם אם אחיה גר בדירה באזור. כך חזרה גם על הטענה כי המשיב עצמו לא טען שהטיפול הועבר אליו בעניין המגרש ואינו יודע מאומה, ובניגוד לאשר קבע בית המשפט. כך הפנתה לסתירות נוספות והתעלמות משורה של עדים ניטרליים שהעידו אודות מערכת היחסים הטובה בין בני הזוג, ובעת שבית המשפט קבע על סמך עדות אחת של המשיב, שהיחסים לא היו תקינים. כך גם הוסיפה כי בעת שהמנוחה ניסתה להתאבד אמרה שהיא מפקידה את חייה בידי בעלה, אך בית המשפט לא התייחס לכך, כפי שלא התייחס לחומר שהוצג על ידי המערער. כך גם נטען כי המערער העיד בפירוש שהוא זה שקונה מגרשים ומבין בנדליין. עוייד ב.ד. אשר אף היא טענה למערער, הוסיפה כי מהצהרות ההון ניתן להיווכח על הסכומים הנמוכים שהיו למנוחה, לעומת ההון שהיה למערער, וכי מדפי החשבון של המנוחה עולה כי לא הוצאו על ידה סכומים בגין המגרש. עוד נדרשה עוייד ב.ד. לשאלה, אם אכן מדובר בנאמנות מדוע נערכה פניה למנוחה, והתשובה כי היא זו הרשומה בפועל והיא בעלת הדין בתביעה לפירוק שיתוף, ולכן גם כתב התביעה הופנה אליה. כך גם הסבירה כי היה אמון מוחלט בין בני הזוג וכי על כן, ולשאלת בית משפט, חרף עבור שנים רבות לא נדרש לבצע מאומה, לרבות כי המגרש שלו. כך גם בהתייחס לשאלה אודות תביעת פירוק השיתוף בשנת 2010 כשהמנוחה הייתה עוד בחיים מדוע לא נטל ייפוי כוח להעביר את הנאמנות לנהנה, והתשובה כי לא היה צורך וכי היה אמון מוחלט. יתר על כן, נטען מטעם המערער כי הוא שילם מס רכוש לכל התקופה וזה לא בטל בשישים ובניגוד לאשר קבע בית משפט קמא.
10 11
14 15 16
18
21 22
25 26
38. ב”כ המשיבים טען כי מרבית הנטען על ידי המערער לא הוכח וכי פסק הדין נשען על עובדות שנקבעו על-ידי בית המשפט, לרבות קביעה בשאלת מהימנות של עדים. בית המשפט דן בכל טענה וטענה והעדיף את גרסת המשיבים, דהיינו הנתבעים והעדים מטעמם, ולא בכדי נקבע כי ערכאת הערעור לא תתערב אלא במקרים חריגים. כך גם, היה קשר הדוק בין המנוחה למשיבים שהיו בני משפחתה היחידים. עוד נטען כי המשיב היה קרוב אליה והתבקש על ידה לפנות לעירייה ולרשויות אחרות, זאת בכל הקשור להליך מול הקבלן, גרסה שבית המשפט קיבל. עוד נטען כי לא מדובר בייאישה קטנהיי אשר לא ידעה ולא הייתה מעורבת, וכפי שקבע בית משפט מדובר באישה דעתנית היודעת חפצה. ב”כ המשיבים נדרש לשאלת בית משפט אודות הטענה כי בית המשפט הניח השערות, כגון שהמנוחה קיבלה פיצויי פיטורים, ותשובתו כי בתביעה כנגד עיזבון הנטל לא על המשיבים וכי קיים כשל בהבאת הראיות על ידי המערער לאורך כל ההליך, וכי בכל עניין מהותי או סוגיה מהותית נמנע המערער מלהביא ראיה, כגון אסמכתא לעניין הרכישה וראיה כי הוא שילם את התמורה.
30 31
33
2
15 מתוך 25
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
5.11.2019
עמ”ש 11333 – 06 – 18
1 2 3
משכך, כבר עתה יש לציין כי מעת שניתן פסק דין אשר הפך לפסק דין חלוט, לא ניתן להתעלם מתוכנו וקביעותיו, לרבות אשר נקבע באותו פסק דין בהתייחס לנושאים הקשורים להכרעה בתיק דנן, וכך גם אודות העדים השונים שנדרש להם בית המשפט, גם במסגרת פסק הדין בהליך ההתנגדות. דומה כי לא בכדי קבע המחוקק כי אותו מותב יידרש לסכסוך משפחתי על כל הכלול בו, וכמובן שהדבר נועד גם לצורך בחינת כלל הנושאים יחדיו, גם אם מדובר בהליכים נפרדים (ראו בעיימ 1444 / 13 פלוני נ’ פלונית ( 29 . 5 . 13 ) (כב’ השופט רובינשטיין כתוארו אז)).
5 6
10 11
15
17
43. טרם שנידרש לכך, יש להציב את השאלה אשר עמדה להכרעה בפני בית משפט קמא. כאמור, לית מאן דפליג כי הזכויות במגרש נרשמו ורשומות על שם המנוחה, ועל כן צדק בית המשפט בהפנותו לחזקת תקינות הרישום וכעולה מסעיף 125(א) לחוק המקרקעין, ובמיוחד בעת שמדובר במקרקעין מוסדרים. עם זאת, בצדק נטען על ידי המערער כי אין הוא חולק על עצם הרישום, דהיינו כי הזכויות נרשמו על שם המנוחה אשר חתמה על ההסכם לרכישת הזכויות במגרש, ועל כן לכאורה הרישום משקף את האמור. אולם, לטענת המערער הרישום על שם המנוחה היה במסגרת נאמנות של המנוחה, דהיינו המנוחה שימשה כיינאמויי בעוד שהמערער כיינהנהיי, בביצוע העסקה האמורה. הפסיקה הכירה בטיעון של נאמנות הטוען זאת מול הרישום, הואיל ואין בטיעון זה לסתור את אשר נחזה כעסקה שבוצעה אלא כטיעון אודות הסכמה בין הנאמן לבין הנהנה, לפיה הנהנה יהיה רשאי בכל עת לדרוש את רישום זכויותיו הוא מכוח הנאמנות (ראו ע”א 8168 / 09 ועד חברת עולי משהד (אירן) ירושלים נ’ הוועד המרכזי לעולי (אנוסי) משהד אירן ( 23 . 10 . 12 ) (כב’ השופטת חיות כתוארה אז) (להלן: עניין ועד עולי משהד). יתר על כן, בהתאם לפסיקה לא מדובר בעסקה במקרקעין הדורשת מסמך בכתב, הואיל ונאמנות יכולה להיווצר גם בעל פה (ראו בעיימ 7033 / 15 פלונית נ’ פלוני ( 1 . 9 . 16 ) (כב’ השופט הנדל) (להלן : פלוני)). כך גם , העברת זכויות מנאמן לנהנה פטורות ממס, דהיינו אינה בגדר עסקה במקרקעין, בחינת שלטונות המס, כפוף כמובן לקיום התנאים הנדרשים לשם כך, וכהוראת סעיף 69 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה) תשכ”ג-1963.
18
19 20
קט
26
29
31
44. משכך, היה על בית המשפט לבחון אם אכן הוכחה טענת הנאמנות כדבעי, אם לאו, ולא להסתפק, כביכול, בשאלת המרשם וסתירת אשר נקבע בו. בנושא זה, ובניגוד לאשר נטען על ידי המערער, בית המשפט לא התעלם מהכרעה בשאלה האמורה אלא קבע בסעיף 28 לפסק דינו, כי אכן המשיבים צודקים כי התובע, הוא המערער, לא התייחס לשאלת חזקת נכונות המרשם ולא הצליח לסתור חזקה זו “…גם לא ע”י טענת הנאמנות. (בהתייחס לטענת הנאמנות אפרט בהמשך פסק דיני)יי.
>
17 מתוך 25
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
5.11.2019
עמ”ש 11333 – 06 – 18
“כאשר מדובר בתביעה כנגד עיזבון, רובץ על התובע נטל הוכחה גבוה מזה המוטל על תובע בהליך אזרחי רגיל. הטעם העומד בבסיסה של הלכה זו הוא, כדבריו של השופט שרשבסקי, כי “אין לדעת האם הנפטר, אילו היה חי, לא יכול היה לטעון טענות ולהביא הוכחות שהיה בהן כדי להכשיל את התביעה” (ע”א 118 / 75 שריידי נ’ מנסור…) לפיכך נקבע בפסיקה כי על התובע מעיזבון להביא ראיות חזקות במיוחד וסיוע לעדותו שלו (ראו: ע”א 5997 / 92 מלק ני דויטש…).
כך גם הפניה להוראת סעיף 54(4) לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשלייא-1971, בדרישה מיוחדת לסיוע בעת שמוגשת תביעה נגד עיזבון.
11
13
14
15 16
17
18
48. דומה כי המקרה דנן יש בו להצביע על אותו חשש ואותה דרישה, נוכח העדר כל פעולה מצד המערער משך כל השנים הרבות, וכאשר לכך יש להוסיף, את אותה מערכת היחסים כפי ששררה בין בני הזוג, על כל המשתמע מכך. לאמור יש להוסיף כי אף אם היה המערער מגיש תביעתו אף בחיי המנוחה ועוד טרם פטירתה, בצדק יכול והייתה נטענת טענה של שיהוי. אכן לעניין התיישנות המועד הקובע הכחשת הנאמן אודות הנאמנות (ראו עייא 2950 / 07 סולימאן נ’ מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל ( 26 . 10 . 09 )), אך עדיין יכול ותועלה טענה של שיהוי. ודוק, גם אם התביעה לא תידחה מחמת טענת השיהוי, יש לשיהוי זה משמעות אודות נטל הוכחה מוגבר. דומה כי נסיבותיו של המקרה דנן דומות לנסיבות כפי שהיו בעייא 8496 / 06 עיזבון המנוח משה איסקולסקי ז’יל נ’ גן-הדר קורפוריישן אינק (גן הדר קורפורציה) ( 4 . 5 . 08 ) שם נדרש בית המשפט, בין השאר, לנטל ההוכחה המוגבר בתביעות נגד עיזבון מעת שמדובר בניסיון לקעקע רישום מקרקעין מוסדרים וזאת באמצעות טענות המיוסדות על מסמכים בני עשרות שנים שמחבריהם אינם בין החיים, וכאשר העדים מטעם הבעל הרשום אף הם אינם בין החיים. יתר על כן, הגם שבאותו מקרה נדחתה טענת הנאמנות ועל כן התביעה התיישנה, מוסיף בית המשפט וקובע כי היה מקום לשקול את דחיית התביעה בגין השיהוי בהגשתה, על אף שרק במקרים חריגים תידחה תביעה בגין כך, אולם במקרה שם “…שעה שההליך נפתח עשרות בשנים לאחר שנודעה הזכות הנטענת, ורק לאחר שכל המעורבים מטעם החברה נפטרו והחברה עצמה נמחקה – יתכן שהיה מקום לקבל טענת שיהוי. אין ספק שאילו היה המערער פונה לעוייד גרוסמן במשך שנים אלה, היתה החברה יכולה להציג גירסה פוזיטיבית לגבי מעמדה במקרקעין, ויתכן שהיתה יכולה להסביר גם את מהות האישור בכתב ידיי. כך גם הוסיף בית המשפט שם כי ייבנסיבות, השיהוי הניכר יכול לעלות כדי נזק ראייתי…”.
21 22
23
25
29
19 מתוך 25
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
5.11.2019
עמ”ש 11333 – 06 – 18
1 2 3
A D ת
5
ס
ב
30
הצוואה נערכה על ידי המנוחה עוד בשנת 2000, דהיינו כ-13 שנה טרם פטירתה ולאחר שבית המשפט פסק בפסק דין חלוט, במסגרת הליך ההתנגדות, כי יש לדחות את כל טענותיו של המערער, לרבות אותה טענה של טעות של המנוחה אשר ניתן להבין כי כוללת היא את הציווי אודות המגרש. בלשון אחרת, דומה כי אם אכן כטענת המערער, אין כל סיבה מדוע המנוחה תציין בצוואתה את המגרש באופן מפורש ותצווה מה ייעשה בו, וכאשר מדירה היא את המערער מכל רכוש שהוא, כולל המגרש. ודוק, כפי שקבע גם בית משפט קמא, מערכת היחסים שבין בני הזוג לא הייתה ייסוגה בשושנים”. יתר על כן, בשנת 2007 אף ביטלה המנוחה ייפוי כוח אשר אפשר למערער לפעול בחשבונה, זאת לאחר שהתגלה כי המערער בגד באמונה, והוציא סכום נכבד שלא כדין מחשבונה. דהיינו, כי עוד טרם אירוע חמור זה, מצאה לנכון המנוחה שלא לצוות מאומה למנוח, דבר אשר הוא אף הוא אומר דרשני. מכל מקום, מדובר בייעדותיי שבכתב, וכפי שנטען על ידי המשיבים, יכולה היא להצביע על אומד דעתה של המנוחה כי הזכויות במגרש שלה. ודוק, חלק ניכר מהנטען אודות אשר, כביכול, אמרה המנוחה בהתייחס לנטען על-ידי המערער היה בשנת 2009 (ראו סעיפים 7 ו-8 לתצהירה של עוייד ב.ד.) וכאשר האמור אינו מתיישב מול אשר צויין ייבכתביי דהיינו בצוואה, וזאת כאמור עוד בשנת 2000.
8 9
ס
11
16
19
52. לכך יש להוסיף את הנסיבות המיוחדות של המקרה דנן, וכפי שעולה מפסק דינו של בית משפט קמא. הגם שנידרש לנושא כוונת השיתוף הספציפי בנפרד, אין מנוס מבחינת מערכת היחסים שבין הצדדים ודרישותיו של המערער מהמנוחה מחד גיסא ותירוציו אודות אשר יכול ומגיע למנוחה מאידך גיסא. המערער חזר וציין כי בני הזוג ניהלו ביניהם מערכת של הפרדה רכושית מוחלטת, ועל כן נטען מטעמו כי דירת מגורים אשר בה התגוררו בני הזוג שנים רבות, הרישום של הזכויות על שמו הוא המשקף את הנכון, ואין המנוחה זכאית למאומה. דברים אלו כמובן יפים, לשיטתו, גם בהתייחס לרכוש הרב שצבר ולרבות אותו תיאור אודות רכושו, עבודתו ועיסוקיו, כולל בעסקי נדליין, וכאשר המגרש נכלל במסגרת אותו עיסוק בנדליין, אשר רק בגין יעוץ שקיבל, נרשמו הזכויות על שם המנוחה, וזאת כאמור בנאמנות. משכך, בעת שבאים אנו לבחון את סבירות גרסתו, לא מובן הכיצד לא טרח להחתים את המנוחה ולו על ייפתקיי, אשר יהיה בו להצביע על אותה נאמנות נטענת. יתר על כן, מדוע לא טרח לקבל ייפוי כוח. במיוחד יפים הדברים לאור רצונו בהפרדת רכוש מוחלטת וכאשר מלווה הוא באנשי מקצוע, כולל יודעי דין ומס, אשר קשה להניח שהיו מתעלמים מהצורך לתמוך את רכישת המגרש בנאמנות בתיעוד, אם הייתה שכזאת, ובמיוחד בהחרישו משך עשרות שנים.
30 31 32 33
31
21 מתוך 25
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
5.11.2019
עמ”ש 11333 – 06 – 18
1 2
4 5 6 7 8 9
10
11 12
55. כאמור, בנקודת הזמן של עריכת הצוואה, בשנת 2000, הגשימה הצוואה את אשר העיד המערער אודות הפרדת הרכוש הטוטאלית שבין הצדדים ולמצער מעיד הדבר אודות אומד דעתה של המנוחה בנושא זה. עם זאת, אין חולק כי המנוחה לא גילתה אודות תוכן צוואתה ועל כן יכול והייתה יכולה להתקבל טענת המערער – הגם שלא נטענה – כי לא ידע אודות תוכן הצוואה עד לאחר פטירתה של המנוחה. אולם, טענה זו הייתה נדחית לפחות בגין שני גילויים אשר נקבעו גם על ידי בית משפט קמא. ראשית, אותה אמירה של המנוחה אשר משמעותה הייתה כי אם המערער לא יטפל בנושא המגרש אזי היא תעביר את הטיפול ליורש שלה, וכהמשך לאמור אשר הועד והתקבל על ידי בית המשפט, פנייתה למשיב לבירור נתונים אלו או אחרים בכל הקשור לזכויות במגרש. לא למותר לציין כי גם בנושא זה מדובר בקביעה עובדתית. מכל מקום, יש באמור להצביע ועתה באופן ישיר מול המערער, אודות כך שהמנוחה סברה כי הזכויות במגרש שלה ואף יכולה היא להעבירן ליורש שלה ולא למערער וכמובן שיש בכך סתירה מוחלטת לטענת הנאמנות או לטענה אודות שיתוף זה או אחר בזכויות במגרש. שנית, האירוע בשנת 2007, דהיינו ביטול ייפוי הכוח אשר אפשר למערער לפעול בחשבונה, לאחר שאיבדה את האמון נוכח נטילת כספים על ידו, ועל אחת כמה וכמה לשיטת המערער כי המנוחה הוסטה ע”י המשיב. משכך, לדידי, מדובר באירוע שחייב פעולה מצד המערער על מנת שלא יילאבדי את זכויותיו הנטענות במגרש, בין מכות נאמנות ובין מכות שיתוף ספציפי אשר מכוחו יהיה זכאי למחצית מהזכויות. ודוק, כל האמור בשנת 2007 וכאשר המנוחה נפטרה בשנת 2013, וכשלכל האמור יש להוסיף את אשר נקבע אודות הנתק בין המערער למנוחה, כאשר המערער אף אינו מודע למחלתה ודייל. בלשון אחרת, מעת שהמערער לא פעל מאומה עוד בחיי המנוחה על מנת לדרוש את יישום הנאמנות הנטענת או החלופה של שיתוף ספציפי, ולמצער עריכת תיעוד מול המנוחה בעניינים אלו, לא רק שהדבר מצביע על ייויתוריי אלא יש בו משום חיזוק לכך כי טענות אלו נטענו רק לאחר פטירת המנוחה וללא כל בסיס.
13
14
16
18
20
24
29
56. ככל שנדרשים אנו לשיתוף הספציפי הנטען, דומה כי אין מקום להתערב בקביעת בית משפט קמא, לרבות הקביעה כי המערער לא עמד בנדרש להוכחת אותה כוונה משותפת לשיתוף ספציפי, בהתאם לעקרונות כפי שנקבעו בבעיימ 1398 / 11 אלמונית נ’ אלמוני ( 26 . 12 . 12 ), ובמיוחד בעת שעסקינן בנכס חיצוני ייעסקייי, דהיינו המגרש, ולא בבית מגורים. כפי שנקבע שם, אכן בהתייחס לדירת מגורים יש להקל בדרישות, הגם שיש צורך בהוכחת יידבר מה נוסף”, אך לא כן הדברים ביחס לנכסים אחרים. יתר על כן, דומה כי בנסיבות דנן ומעת שהוכח וגם לשיטת המערער כי לא התקיימה שותפות נמשכת בחיי הנישואין, כך גם לא יאורח חיים קישורייי כלשונו של פרופי ליפשיץ וכמובא שם, גם
31
33 34
23 מתוך 25
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
5.11.2019
עמיש 11333 – 06 – 18
אני מסכימה.
8. כמי 3
עינת רביד, שופטת
הוחלט בהתאם לפסק דינו של השופט שנלר.
המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.
ניתן היום, ז’ חשון תש”פ, 5 נובמבר 2019.
}. כמי 3
>
עינת רביד, שופטת
ישעיהו שנלר, שופט, סג”נ אבייד
קובי ורדי, שופט, סג”נ
25 מתוך 25
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
5.11.2019
עמ”ש
11333 – 06 – 18
6
פסק הדין: כאמור, עוד ביום 17 . 8 . 15 ניתן על ידי אותו מותב פסק דין בהליך ההתנגדות ובתובענה לקיום צוואת המנוחה, וכי כבר שם צוין אודות עירוב בין טענות להתנגדות לצוואה לבין טענות להיקף העיזבון, וכי אכן התובענה בעניין המגרש שונה מההתנגדות.
.7
בית המשפט הפנה להוראות סעיף 125(א) לחוק המקרקעין, תשכ”ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין) אודות חזקת נכונות הרישום, וכי מדובר במקרקעין מוסדרים ועל פי הנסח רשומות הזכויות על שם המנוחה, וכי המשיבים צדקו בטענתם כי המערער כלל לא התייחס לשאלת חזקת נכונות המרשם ולא הצליח לסותרה, גם לא על ידי טענת הנאמנות, ודי היה בכך לדחות את
11 12 13
התביעה.
17
8. עם זאת דחה בית המשפט את טענת המשיבים כי טענת המערער אודות רישום המגרש בנאמנות על שם המנוחה (להלן : טענת הנאמנות) מהווה משום שינוי חזית, זאת לאור אשר צוין בתביעה וכי אכן מוכרת בדין נאמנות קונסטרוקטיבית. הגם שכך, קבע בית המשפט כי לאחר בדיקת התשתית הראייתית, המערער לא הרים את הנטל הראייתי המוטל עליו להוכיח את טענת הנאמנות.
19
23
24
26
27
בית המשפט קבע כי גרסת המערער שמדובר בשיקולי מס, משמעותה כי מדובר על רישום פיקטיבי על מנת שלא לשלם מס, וכי עצם טענה זו פוגמת במהימנותו. בנוסף, לא תמך את טענתו כי הכספים היו שלו עוד קודם לנישואיו וכי מדובר בגרסה כבושה ובניגוד למרשם, שהועלתה לאחר 36 שנים. כך גם נמנע המערער מלהביא לעדות את רואה החשבון שלו אשר נטען כי הוא זה שייעץ לו בעניין הרישום, וכך גם נמנע מלזמן את עורך הדין אשר ערך את הסכם הרכישה, ובנוסף את המתווך. כך גם נמנע מלהעיד את הקבלן מזרחי ואת עורכי הדין מטעם הקבלן, זאת בכל הקשור למעורבותו הנטענת בקשור לפיתוח המגרש. בית המשפט אף הפנה לאשר נקבע במסגרת הליך ההתנגדות, בעת שהמערער צרף לתצהירו הצהרות הון לפיהן הצהיר כי בבעלותה של המנוחה מגרש, וכך גם קבלות משנת 1980 על תשלום המיסים בגין המגרש וכאשר צוין בפסק הדין כי המערער לא סיפק הוכחה כי הוא שילם את החשבונות מחשבון נפרד כלשהו ושלא מהחשבונות המשותפים. דהיינו, שגרסת המשיבים נתמכה בהצהרות ההון. עוד הפנה בית המשפט לכך שבאותו הליך לא זכר המערער מי חתם על הסכם
30 31
33
34
3 מתוך 25
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
5.11.2019
עמ”ש 11333 – 06 – 18
1 2 3 4 5 6 7
9
לעבוד עוד בשנת 1951 וכי בשנת 1960 כבר רכשה דירה, וחסכה את רוב שכרה לאור מגוריה בדירת הוריה אשר נסמכה על שולחנם, וכאשר הייתה אישה צנועה וחסכנית. יתר על כן, אותו עד העיד כי המנוחה סיפרה לו על כוונתה לרכוש את המגרש וזאת בשנת 1970, בהעידו כי המנוחה עדכנה אותו כל הזמן. כך גם ניתן הסבר אודות מיקום המגרש, דהיינו בסמוך לנכס שרכש אחיו הבכור שנפטר 10 שנים לפני כן, וכאשר עדותו בכל הקשור להיות המנוחה אישה ברת דעת ומפוקחת נתמכה בעדויות המשיבים האחרים, דהיינו מדובר באישה דעתנית היודעת אשר היא רוצה וכך גם עולה מהעדות אודות השקעת כספים שחסכה. עוד הוסיף בית המשפט, אודות הפסקת עבודתה בשנת 1968 כאשר מהסתם קיבלה פיצויים, דהיינו היו לה גם כספים משלה, וכך קבע גם בית המשפט כי עדות המשיב וכך עדות עדת ההגנה נ.ח. מקובלים עליה, מול חישובים תיאורטיים שערך המערער. עוד הפנה בית המשפט לפתק נ/8 שצרף המשיב הכולל גם, בחלקו, את כתב ידה של המנוחה וכאשר ביקשה מהעד לברר בעירייה אודות התפתחות המצב המשפטי בעניין פיתוח המגרש והצהרתו כי אכן הוציא עבור המנוחה מסמכים, דברים הסותרים את גרסת המערער כי רק הוא עסק בענייני המגרש. משכך, קבע בית המשפט כי גרסת המשיבים עדיפה וכי אכן הוכח, לרבות בראיות חיצוניות, כי המגרש בבעלות המנוחה וכשלא הייתה נאמנות. עוד הדגיש בית המשפט כי לא התעלם מהנטען אודות תשלום מס רכוש על ידי המערער, דבר טבעי לאור כך שהמנוחה לא עבדה לאחר הנישואין.
11
13
14
15
16
24
26
13. בחלקו האחרון של פסק הדין התייחס בית המשפט לטענת המערער, טענה חלופית, כי חרף ההפרדה הרכושית, הבעלות במגרש הייתה משותפת לו ולמנוחה, כאשר המשיבים הכחישו זאת מכל וכל וטענו כי אין מקום לטעון לשיתוף רק בנכס אחד ולא בהתייחס לכלל הנכסים של בני הזוג. לאור נישואי בני הזוג בשנת 1967 חלה ייהלכת השיתוף” וכשלא הייתה מחלוקת כי הצדדים חיו בהפרדת רכוש. בית המשפט הפנה לפסיקה ולדעת המלומדים כי אכן ניתן להכיר בכוונת שיתוף ביחס לנכס ספציפי כאשר הפסיקה עסקה בעיקר בדירת מגורים, אולם מדובר בבני זוג שניהלו אורח חיים קישורייי וכאשר נדרש גם יידבר מה נוסף” ולא די בעצם חיי הנישואין, ובעת שנכס נרשם על שם אחד מבני הזוג בלבד. בית המשפט קבע כי המערער חזר והדגיש אודות הפרדת הרכוש המוחלטת בין בני הזוג, ואף נשאל אודות הדירה בה התגוררו בני הזוג 40 שנה והאם הדירה היא דירה משותפת, והשיב על כך בשלילה, וכאשר בית המשפט הפנה לדבריו כי מדובר בדירה שלו שאינה משותפת וכי הוא קנה את הדירה “…אני קניתי הכל מהמסמר, שום דבר היא לא הוציאה…”. משכך קבע בית המשפט כי
.
30 31 32 33
5 מתוך 25
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
5.11.2019
עמ”ש 11333 – 06 – 18
15.
משכך נדחתה גם הטענה החלופית ובאופן שהתביעה נדחתה.
5 6
טיעוני המערער: 16. המערער טען כי מוקד המחלוקת בין הצדדים, בשאלת זכויות הבעלות במגרש, כאשר המערער טען כי המגרש נרשם על שם המנוחה בנאמנות ואילו המשיבים טענו שהמנוחה היא זו שרכשה את המגרש. דהיינו, מדובר על נאמנות קונסטרוקטיבית, המאפשרת לשאוב הלכות מדיני הנאמנות אל עבר מצבים שההלכה רואה בהם מצבים דמויי נאמנות, בהפנותו לפסיקה בנושא זה, ומשכך עתר המערער כי בית המשפט יבחן את יחסי הצדדים וכלל הראיות אשר מהן עולה כי למעשה לא היה למנוחה כל מקור מימון לצורך ביצוע הרכישה, כך גם לא טיפלה המנוחה מאומה משך השנים בכל הקשור למגרש. מנגד, רכישת המקרקעין כייעוד לתעשייה תאמה את מהות הנכסים שנרכשו על ידי המערער.
8 9
2
11
12
17. לטענת המערער טעה בית המשפט בקביעתו, בתחילת פסק הדין, לפיה המערער לא התייחס כלל לשאלת נכונות המרשם וסתירת חזקה זו, בה בעת שהיה על בית המשפט להידרש לשאלת הנאמנות והשיתוף, לאור הפסיקה לפיה נאמנות אינה סותרת את הרישום אלא מבקשת ליתן לו משמעות נוספת שלא משתקפת מהרישום.
17
20
23
18. עוד נטען כי פסק הדין אינו מעוגן בחומר הראיות וכי הקביעות העובדתיות אינן מבוססות, לרבות הוצאת דברים מהקשרם ופרשנות שגויה, בהפנותו בעיקר להתייחסות בית משפט לעדה המרכזית והניטרלית עוייד ב.ד. אשר בית המשפט בחר לצטט קטעים מעדותה אך תוך התעלמות מקטעים אחרים, וכדוגמא כי לאחר הצהרתה שאמרה למנוחה כי תוכל לשמוע הצעות ולקבל החלטה, הצהירה העדה כי המנוחה השיבה כי המערער הוא זה שיחליט מה לעשות עם המגרש “…כי זה המגרש שלויי, וכך גם הבהרות העדה כי פניותיה למנוחה היו מתוך כבוד כבת זוגו של המערער. משכך, לא היה מקום לפסול את עדותה ומעת שהיה בקביעות בית המשפט משום פגיעה ממשית בעורכת דין אמינה וניטרלית. יתר על כן, ככל הנראה חלוף הזמן בין שמיעת עדותה ועד כתיבת פסק הדין, השכיח את ההתרשמות האמתית של בית המשפט מעדותה, וכאשר דווקא בית המשפט הבהיר לא אחת כי מדובר בחיסיון. יתר על כן, במסגרת ישיבה מיום 19 . 4 . 15 בהליך ההתנגדות, הייתה חקירתה של העדה רציפה ומהימנה וכשבית המשפט במסגרת חקירתה ציין אודות הפרת החיסיון ופגיעה בפרטיות וכשלטענת המערער, הגם שהדבר לא בא לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון, במהלך עדותה
29 30 31 32 33
7 מתוך 25
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
5.11.2019
עמ”ש 11333 – 06 – 18
1
D E ת A
5
ס
–
כל ראיה לתשלום בגין המגרש על ידי המנוחה או פעולה אחת הקשורה לניהולו או לתשלומים בגינו. כך גם לא היה מקום לבחון את הנסיבות כאילו מדובר במועד הדיון בבית המשפט, בה בעת שהעסקה בוצעה כ-48 שנים טרם לכן והקשורים לכך נפטרו וכשגם גילו של המערער עצמו הינו מעל 90 ועל כן לא היה מקום לזקוף לחובת המערער הימנעות, כביכול, להבאת עדויות של רואה החשבון דאז וכך של עורך הדין עורך ההסכם והמתווך. משכך טען כי לא היה מקום לקביעה כי מדובר ברישום פיקטיבי, דבר שלא נאמר על ידי המערער, וכי עצם טענת הנאמנות הקונסטרוקטיבית היא זו המאיינת את חזקת נכונות המרשם. עוד השיג המערער על כך כי בית משפט קמא לא דן כלל בסוגיית מימון רכישת המגרש ומדוע אין תיעוד בחשבון המנוחה לתשלום בגין הרכישה, ומעת שהמערער הוכיח כי למנוחה לא היו הכספים הנדרשים לרכישתו במועד בו נרכש, דבר העולה בקנה אחד עם טענתה של המנוחה בפני כולי עלמא כי אין לה זיקה למגרש, וכאשר אין כל טעם שיסביר מדוע המנוחה, עקרת בית, תרכוש מגרש עם עוד 62 שותפים לבנייה משותפת של תעשייה קלה, וכאשר חתימתה על המסמכים השונים נצרכה באופן פורמלי.
Go
ס
9 10 11
12
13
16
17
18
21 22
22. לטענת המערער בית המשפט טעה עת קבע כי המערער לא הוכיח כי המגרש נרכש מכספו וכך גם קבע כי למנוחה היו כספים לרכישתו, כל זאת מבלי שהוצבה תשתית או ראיה לקביעות אלו. כך, לא היה מקום לאותה הנחה לפיה המנוחה יומן הסתם” קיבלה פיצויים עת הפסיקה עבודתה ומבלי שהדבר הוכח. יתר על כן, המשיב נשאל אם הוא יודע מי שילם עבור רכישת המגרש והשיב בשלילה וכשמדובר על אחיה אשר רכש את דירתה והיה איש סודה, כאשר אף הוא משער כי המנוחה רכשה את המגרש אשר הינו לצורכי תעשיה, על מנת להתגורר קרוב לאחיה הבכור, והכיצד אינו יודע מי שילם עבורו. יתר על כן, בית המשפט אף לא התיר את אשר התבקש אותו אח, להפנות לדפי חשבון הבנק על מנת להראות הוצאת כספים, כביכול, לרכישת המגרש. בכל הקשור להצהרת ההון הרי דווקא מתוכנה ניתן להסיק אודות נכונות גרסת המערער, הואיל והמגרש הופיע בהצהרת ההון שלו הגם שצוין כי יימגרש על שם האישהי, דהיינו רק רישום אך בבעלותו הוא, וכשמדובר על השנים 1971 ו-1976. בד בבד קבע בית המשפט כי המערער הוכיח שאכן שילם את מס הרכוש כל השנים, דבר המעיד כי למנוחה לא היו כספים לכך, וכי בית המשפט טעה גם בנושא מועד רכישת הדירה כאמור בהצהרת ההון שמדובר על דירה שנרכשה בשנת 1963, דהיינו כי המערער צדק שהמנוחה עבדה לאחר רכישת דירת המנוחה 4 שנים בלבד.
25
29
23. עוד טעה בית המשפט בנימוקו כי העובדה שהמערער לא פעל משך כל השנים להעברת המגרש על שמו, מעידה כנגד גרסתו ובאופן שמדובר בעדות כבושה, כל זאת תוך התעלמות מכך כי במסגרת התא המשפחתי בן זוג לא עומד על זכויותיו הפורמליות. כך גם נטען כי לא היה מקום
32 33 34
9 מתוך 25
