בוואיה נגד רשות המיסים בישראל

28/12/2019
59770-09-14, אביגדור דורות, בוואיה, בוואיה נ' רשות המיסים בישראל, בוואיה נגד רשות המיסים בישראל, בתי המשפט המחוזיים, מחוז ירושלים, עניינים כלכליים, פסק דין, רשות המיסים בישראל, שופט/ת אביגדור דורות

לא מצאת פסק דין שחיפשת? ניתן לעשות חיפוש מתקדם ולמצא את כל רשימת פסקי הדין!

בית המשפט המחוזי בירושלים
26 אוגוסט 2019
ע”מ

59770 – 09 – 14 בוואיה נ’ רשות המיסים בישראל
בפני
כב’ השופט אביגדור דורות
המערער:
עלי בוואיה ע”י ב”כ עוייד מי סייד-אחמד
נגד
המשיב:
מנהל מע”מ ירושלים ע”י ב”כ עו”ד ח’ דומברוביץ’
פסק דין
לפניי ערעור על החלטת המשיב בעניין הטלת כפל מס על המערער בגין הוצאת חשבוניות מס שלא כדין וכן על הטלת קנס בגין ניהול פנקסי חשבונות בסטייה מהותית מהוראות החוק.
o va a A WN
רקע וההליך המנהלי
10
11
12 13

1. המערער נרשם בשנת 2008 כייעוסקיי בענף הובלת מטענים תחת השם ייהובלות באוויהיי. במסגרת פעילותו, עסק המערער במתן שירותי הובלת פרגיות לחברת מקורית בר בעיימ (להלן : “מקוריתיי) ולחברת פרגיות ירושלים בע”מ (להלן: “פרגיות ירושלים”). במסגרת פעילותו מול חברת אלה (אשר ייקראו גם: יהלקוחותיי) מסר המערער ללקוחות, בנוסף לחשבוניות מעסקו, 55 חשבוניות מס של החברות: צוק תשתיות בעיימ, אוצר השרון בעיימ, יומאי הפקות בעיימ, בנין עילית בעיימ וחן אבני ישראל בעיימ (אשר יקראו להלן: “החברותיי ו- 55 החשבוניות שהוצאו על שמן יקראו להלן : “החשבוניות”). הלקוחות קיזזו את מס התשומות הגלום בחשבוניות אך מנגד, כך טוען המשיב, החברות לא שילמו את מס העסקאות הגלום בחשבוניות. סכום העסקאות הגלום בחשבוניות ללא מעיימ הוא 2 , 739 , 725 ₪ וסכום המס הגלום בהן הוא 378 , 033 .
14 15 16
17
18
2. בשנת 2012 נפתחה נגד המערער חקירה פלילית בגין החשד כי החשבוניות הוצאו שלא כדין ובהמשך הוא הועמד לדין, הורשע ונגזר דינו. במקביל, החליט המשיב להטיל עליו כפל מס בגין הוצאת חשבוניות שלא כדין וכן קנס בגין הפגמים בניהול הספרים.
25
3. בהודעה על הטלת כפל מס צוין שבביקורת שנערכה בעסקו של המערער נמצא שהמערער הוציא חשבוניות מס שלא כדין בניגוד לאמור בסעיף 47 לחוק מס ערך מוסף, התשליין – 1975 (להלן : “חוק מע”מ” או “החוק”י). המשיב פירט כי המערער הוציא 55 מסמכים הנחזים כחשבוניות מס של מספר חברות: אוצר השרון בעיימ, יומאי הפקות בע”מ, בנין עילית בעיימ וחן אבני ישראל בעיימ
26
27
1 מתוך 20
בית המשפט המחוזי בירושלים
26 אוגוסט 2019
ע”מ

59770 – 09 – 14 בוואיה נ’ רשות המיסים בישראל
1
חד משמעית לפיה המערער לא היה אחראי על פעולת הטעינה והפריקה של העופות ולכן לא ניתן, בהתבסס על דבריו, לסטות ממצאי פסק הדין הפלילי.
29. גם בעדות של יגאל גודר, מנהל בחברת פרגיות ירושלים, אין בכדי להביא לידי סטייה ממצאי פסק הדין הפלילי. יגאל גודר העיד כך:

“במהות באופן בסיסי יש הפרדה בין הדברים. אבל אנו תמיד קיבלתו חשבונית אחת שמשקפת גם את ההובלה וגם את ההעמסה והפריקה. אבל ברור שהתמורה שאנו שילמנו לחברה למערער הייתה מורכבת מאלמנט ההובלה ומאלמנט העבודה וגם במשאים ומתן שניהלנו איתם תמיד ידענו לעשות את האבחנה בין שני החלקים האלה של העבודה, שהחלק של ההובלה הוא שלו והחלק הנוסף זה עבור הפועלים …” (פרוטוקול, עמי 16, ש’ 8 – 12).
14
15 16

30. מעדות זו עולה שחברת פרגיות ירושלים הפרידה בין פעולת ההובלה ובין פעולת ההעמסה והפריקה, כאשר המערער ביצע את פעולת ההובלה ופועלים נוספים ביצעו את פעולת הטעינה והפריקה. מצד שני, אין להסיק מעדות זו שעוסק אחר, מלבד המערער, היה אחראי על פעולות הטעינה והפריקה, שכן, גם אם פעולות אלה בוצעו על ידי פועלים אחרים, לא טען מר גודר באף מקום שהמערער לא היה המעסיק שלהם או האחראי על העסקתם. נהפוך הוא, מר גודר תמיד ידע להפנות אך ורק למערער ולמי מטעמו בעניין זה. המשא ומתן בעניין שירותי ההובלה, הפריקה והטעינה נוהל מול המערער ומטעמו בלבד (פרוטוקול, עמי 17, שי 8 – 9), התשלומים עבור שירותי ההובלה, הפריקה והטעינה שולמו רק למערער או למי מטעמו בלבד (פרוטוקול, עמי 17, שי 12 – 13 ), ובכלל, מר גודר העיד שלא בוצעה שום הפרדה בחשבוניות בין פעולת ההובלה ופעולות ההעמסה והפריקה (פרוטוקול, עמי 16, ש’ 8 – 9). מכל אלה אני לומד כי אין בעדות של יגאל גודר כדי להביא לסטייה מהממצא של בית משפט השלום בפסק הדין הפלילי, לפיו המערער לבדו סיפק לחברת פרגיות ירושלים הן את שירותי ההובלה והן את שירותי הפריקה והטעינה.
17 18 19 20 21
24
31. צדו השני של המטבע, כפי שעולה מקביעות אלה, הוא שהחברות לא נתנו בפועל כל שירות למקורית ופרגיות ירושלים. קביעה זו מעוגנת בפסק הדין הפלילי של בית משפט השלום :
“חמשת החברות לא בצעו בפועל כל עסקה עם מקורית או עם פרגיות ירושלים”. (הכרעת הדין, עמי 7).
55
32. גרסתו של המערער, לפיה המכונה אבו-עטא הוא שנתן את השירות למקורית ופרגיות ירושלים, הופרכה כל ידי בית המשפט הפלילי. שם נקבע כך:
34
35
11 מתוך 20
בית המשפט המחוזי בירושלים
26 אוגוסט 2019
ע”מ

59770 – 09 – 14 בוואיה נ’ רשות המיסים בישראל
“כנגד העבודות אותן היה הנאשם אמור לבצע, הוא העביר לפרגיות ירושלים ומקורית חשבוניות כשרות על שמו וכן חשבוניות על שמות חמשת החברות.” (הכרעת הדין, עמי 7).
38.
גם מר אשר פאר, העד מטעם המשיב, הצהיר ברוח זו:
“בהתאם להודעות החקירה של גורמים מהחברות השונות, עולה כי החברות השונות כלל לא ביצעו עבודה ללקוחות של המערער וכל החשבוניות שהוצאו על ידי המערער הוצאו שלא כדין ובהתאם לכך, החברות השונות לא דיווחו על מס עסקאות בגין עבודה שהן כלל לא ביצעו” (תצהיר פאר, פסקה 11).
ובהמשך הוא הצהיר כך:
“מכל עדויות אלה עולה כי המערער סיפק שירותי הובלה, העמסה ופריקה של העופות בעבור שני הלקוחות שלו, ובגין עבודות אלה נתן המערער חשבוניות מס של חברות שונות אשר כלל לא היו רשומות על שמו.
זאת ועוד, בחקירה התברר כי בעלי החברות השונות כלל לא הכירו את המערער ו/או את החברות שאיתן עבד המערער, והן לא ביצעו על עבודה עבור לקוחותיו של המערער.
כמו כן, העידו בעלי החברות כי הם לא קיבלו כל תמורה בגין העבודה שלכאורה בוצעה על ידי החברות הנייל ללקוחותיו של המערער.” (תצהיר פאר, פסקאות
.(14-16
23
24
26

39. מר פאר לא הסתפק בדברים אלה, אלא הביא גם בתצהירו מחקירותיהם של העדים בתיק הפלילי. הוא ציטט מחקירתה של גב’ גלית גוזלן בעימות שנערך בינה ובין המערער ביום 21 . 2 . 2012 ואשר בה היא מסרה שהיא קיבלה מהמערער שירות של הובלה, העמסה ופריקה של עופות ושהיא קיבלה ממנו חשבוניות של החברות עבור שירותים אלה. מעדות זו ניתן ללמוד כי החשבוניות לא הוצאו בהתאם לשירות שניתן לפועל כאמור לעיל. בעוד המערער היה הגורם שסיפק את השירות, הגורמים שעל שמם יצאו החשבוניות עבור השירות היו החברות, שלא היה להן כל קשר לעסקה (תצהיר פאר, פסקה 14 . 4 ); מר פאר הביא גם דברים מחקירתו של יגאל גודר אשר העיד כי בעוד הייעבודה” (השירות שניתן על ידי המערער לפרגיות ירושלים) בוצעה על ידי המערער, האחרון מסר לפרגיות ירושלים חשבוניות שיצאו על שם החברות (תצהיר פאר, פסקה 14 . 5 ). גם עדות זו מלמדת כי החשבוניות יצאו שלא בהתאם לשירות שניתן בפועל.
28 29
30
31
13 מתוך 20
בית המשפט המחוזי בירושלים
26 אוגוסט 2019
ע”מ

59770 – 09 – 14 בוואיה נ’ רשות המיסים בישראל
לא יצרה ספק בחזקה, כי הוא שהוציא את החשבוניות, בודאי שלא סתרה אותה. מכאן עולה, כי הוכח לפני ברמה הנדרשת בפלילים שהנאשם הוציא חשבוניות מס שלא היה רשאי להוציאן. וכן עשה מעשי מרמה ותחבולה על מנת להתחמק מתשלום מס.” (הכרעת הדין, עמ’ 8).
6
44. בית המשפט הפלילי קבע עוד שגם אם היו מעורבים אחרים בהוצאת חשבוניות שלא כדין של החברות, אין בכך כדי להמעיט מאשמתו של המערער בהוצאת החשבוניות. הוא קבע כך:
0
13
14
15
16
“מן הראיות עולה האפשרות, כי אנשים נוספים קשורים לשימוש בחשבוניות פיקטיביות של חמשת החברות הנזכרות בכתב האישום. בין היתר עלו השמות מוראד ערמין ויעקב שמואל. כמו כן, מעדותו של יוסף דגן ומהודעתו של מנצור שוויקי עולה, כי השניים שימשו אנשי קש של אחרים אשר הפיצו חשבוניות פיקטיביות של החברות אשר נרשמו כמנהליהן. מעבר לכך, מר דן שרון, בעליה של חברת אוצר השרון, נדון למאסר בגין ביצוע עבירות מרמה – וגם עניין זה מחייב זהירות ביחס אליו. גם אם אצא מהנחה שהיו נוספים אשר עשו שימוש בחשבוניות פיקטיביות של חמשת החברות, אין בכך כדי ליצור ספק באשמת הנאשם, או לסייע לו. דפוס מוכר בתחום של שימוש בחשבוניות פיקטיביות הוא, כי עבריינים מפיצים את החשבוניות לכל דורש בעבור בצע כסף, ובמקרים לא מטעים ניתן למצוא חשבוניות פיקטיבות של עוסק מסוים במקומות רבים ושונים. ב”כ הנאשם טעם בסיכומיו, כי ככל הנראה מוראד ערמין הוא אבו עטא. לא מצאתי לטענה זו כל אחיזה בראיות, מה גם שתמונתו של ערמין הוצגה לנאשם במסגרת חקירותו ת/7 – והנאשם אמר שאינו מכיר את האדם שבתמונה” (הכרעת הדין, עמי 16).
17
02
23
04
45.
ברוח הדברים העולים מפסק הדין הפלילי הצהיר מר פאר, העד מטעם המשיב:
30
“החלטתי זו התבססה על ממצאי החקירה מהם עולה כי המערער הוא זה שהוציא את החשבוניות של החברות השונות ומסר לחברות הלקוחות חשבוניות אלה, וזאת מבלי שחברות אלה ביצעו כל עבודה עבור החברות הלקוחות. בהתנהלותו זו של המערער הוא לא העביר את מס העסקאות בגין שירותי ההובלה למע”מ, ואידך החברות הלקוחות קיזזו את החשבוניות שהמערער מסר להן ובכך הקטינו את חבותן במס עסקאות.” (תצהיר פאר, פסקה 10).
33
34
15 מתוך 20
בית המשפט המחוזי בירושלים
26 אוגוסט 2019
ע”מ

59770 – 09 – 14 בוואיה נ’ רשות המיסים בישראל

שמספרה 221 של בנין עילית הוצאו ונמסרו על ידי העוסק לאחר מועד הדוח האחרון שדיווחה החברה הזאת. דהיינו לפחות משתי חשבוניות אלה ברור שהם לא דיווחו. כשהייתי בחוסר ידיעה לגבי השאר וללא הוכחה מצידכה שדווחו, וכאשר יש לי ראיה ברורה ששתיים לא דווחו הסקתי את המסקנה” (פרוטוקול, עמי 20, שי 8 – 17). ובהמשך : “ש. אתה עכשיו אומר לי על סמך בדיקה אקראית של שתי חשבוניות אתה הסקת שכל החשבוניות האלה לא דווחו ת. לא נכון. אמרתי שעברתי על כל החומר. כשאני עורך התאמה ומחפש את חשבוניות המס בחומר שיש בכלל החקירה של ערמין, כלל חשבוניות המס הרשומות מטה מלבד השתיים שהזכרתי לפני כן כלל אל היו שם, כך שלא ייתכן שמישהו דיווח על משהו שלא היה אצלו. כשבאתי ועברתי על חשבונית חשבונית ומצאתי שתי חשבוניות שברור שהם לא דווחו, הגעתי לידי מסקנה שהשתיים האלה בוודאות לא דווחו והשאר לא נמצאו, המסקנה שלי היא שכנראה כל החשבוניות לא דווחו’י (פרוטוקול, עמי 20, ש’ 25 – 31 ).
17 18 19 20

48. המערער מנסה להסתמך על ההודעה של זכייה משהראוי בפני רשות המסים ואשר במסגרתה היא העידה כי היא טיפלה בהנהלת החשבונות של חברת אוצר השרון בעיימ בין יולי/אוגוסט 2011 עד דצמבר 2011 ושהיא הייתה מדווחת על החשבוניות של חברה זו לרשויות המס. בעדות של מר פאר הוא ציין כי אמנם היו בחומרים של חברת אוצר השרון בעיימ חשבוניות אך לא היה שם חומר של הנהלת חשבונות (פרוטוקול, עמ’ 22, ש’ 21 – 22 ). מלבד זאת, המגוון הרב של תחומי הפעילות של אוצר השרון בעיימ מעלה חשד כבד ביחס לפעילותה. העד פאר העיד כך: “… עברתי על החשבוניות המצורפות של אוצר השרון ומהם אני מגלה שמלבד העמדת עובדים הם עוסקים בעבודות חשמל, אינסטילציה, עבודות פיתוח, שילוט, העמסת עופות לכל מיני דברים, בניה, עבודות גמר. זאת אומרת ככל הנראה המדובר בחברה שעוסקת כביכול בכל תחום אפשרי או שלחילופין לא עוסקת בכלום חוץ לכיסוי חשבוניות עבור חברות אחרות …” (פרוטוקול, עמי 23, שי 6 – 10).
25
49. מעבר לאמור, אין לשכוח כי דיון בשאלה האם החשבוניות דווחו לרשויות המס הוא מעבר לדרוש ואינו רלוונטי לשאלה אם החשבונית הוצאו כדין, אם לאו. ככל שהמערער הוציא חשבוניות של חברת אוצר השרון בעיימ מבלי שהוא היה מוסמך לעשות כן ומבלי שהאחרונה ביצעה עבודה כלשהי עבור מקורית ופרגיות ירושלים, הרי שחשבוניות אלה הוצאו שלא כדין, ללא קשר לשאלה אם הן דווחו על ידי חברת אוצר השרון בעיימ, אם לאו.
30
31
34
50. המערער טען שמשום שרשות המסים הוציאה למקורית ופרגיות ירושלים שומת תשומות עבור המס הגלום בחשבוניות, לא נגרם לה למעשה נזק ולכן, אין לדרוש ממנו לשלם כפל מס. הוא
35
17 מתוך 20
בית המשפט המחוזי בירושלים
26 אוגוסט 2019
ע”מ

59770 – 09 – 14 בוואיה נ’ רשות המיסים בישראל
1
2
ה
3

השימוע תקבע על פי הלכת הבטלות היחסית, באשר לתוצאות של פגם משפטי שנפל בהחלטה המנהלית. סיווג הפגם אינו מכתיב את סיווג הסעד והאחרון נקבע בכל מקרה על יסוד שיקולים שונים הקשורים לנסיבות המקרה (יצחק זמיר, הסמכות המנהלית כרך ב, עמ’ 1195 – 1191 (מהדורה שנייה, 2011) (להלן: ייזמיר”י); ראה גם עניין זאב שרון (פסקה 37). לאור הלכה זו, ההפרה יכולה לגרום לבטלות ההחלטה המנהלית; לביטול ההחלטה המנהלית והחזרת העניין לרשות המנהלית על מנת שתקיים שימוע חדש, או לקביעה כי ההפרה של חובת השימוע, על אף הפגם, אינה פוגעת בתוקף ההחלטה המנהלית. כך הדבר כאשר ההפרה היא קלת ערך, בעלת אופי טכני וכאשר אילו הייתה חובת השימוע מתקיימת כהלכתה ההחלטה לא הייתה משתנה, או כאשר ההחלטה לא גרמה עוול (זמיר, שם).
6
י 11
13 14
15

54. לאור נסיבות העניין, מסקנתי היא שאין להתערב בהחלטה של המשיב להטיל על המערער כפל מס וזאת מכמה סיבות. ראשית, בהזמנה לשימוע ציין המשיב בפירוש כי בכוונתו לחייב את המערער “בתשלום כפל מס עסקאות הכלול בחשבונית/יות מס’ שהוציא המערער “בתקופה 2008 עד 2012”, כך שהמערער יכול היה לחשב מהו סכום כפל המס הנכון העלול להיות מוטל עליו ; שנית, המערער שטח בפני המשיב את הטענות שלו נגד הטלת כפל המס הן בכתב והן בעל פה. הטענות שטען המערער במסגרת הליך השימוע לא היו אמורות להשתנות אילו ציין המשיב בהזמנה לשימוע את סכום כפל המס המלא; שלישית, אני מקבל את העדות של מר פאר כי הטעות בסכום כפל המס הינה טעות סופר בלבד. הוא העיד כך: “את האמת שזאת טעות סופר, היה צריך לכתוב באמת כפליים. טעות סופר בהזמנה”. נוכח הצטברות שיקולים אלה, נקבע שלא נגרם למערער עיוות דין כתוצאה מהטעות בהזמנה לשימוע וכי אין בטעות זה כדי להביא לבטלות ההחלטה על הטלת כפל המס (להחלטה דומה ראה: עניין זאב שרון, פסקאות 37 – 38 ).
16 17
18 19 20
הטלת הקנס
55. טוען המערער שמאחר והמשיב לא פסל את ספריו, אין להתיר לו להטיל עליו קנס לפי חוק מעיימ. סעיף 95(א) לחוק מעיימ קובע כדלהלן :

“לא ניהל החייב במס פנקסי חשבונות או רשומות כפי שנקבע, או שניהלם בסטיה מהותית מהוראות חוק זה או התקנות על פיו, רשאי המנהל להטיל קנס על 1 % מסך כל מחיר עסקאותיו או מסך כל השכר והריווח, לפי הענין, לשנת המס שבה לא נוהלו הפנקסים או הרשומות כפי שנקבע, ובלבד שהקנס לא יפחת מ-316 שקלים חדשים לחודש.”
56. מבלי להרחיב בעניין זה אציין, כי הן עמדת הפסיקה והן עמדת המלומדים הינה, כי אין צורך שהמנהל יפסול את הספרים בכדי שייקבע כי החייב במס ניהל את ספריו תוך ייסטייה מהותיתיי
34
19 מתוך 20
בית המשפט המחוזי בירושלים
26 אוגוסט 2019
ע”מ

59770 – 09 – 14 בוואיה נ’ רשות המיסים בישראל
2 3 4 5 6 7

6. לטענת המערער, רשות המסים הוציאה למקורית ופרגיות ירושלים שומת תשומות עבור המס הגלום בחשבוניות ומשום כך לא נגרם לה למעשה נזק, עובדה המונעת, לטעמו של המערער, מהמשיב לדרוש מהמערער כפל מס. המערער הוסיף שהעונש שנגזר עליו במסגרת ההליך הפלילי הגשים את המטרה ההרתעתית של הדין ועל כן, אין מקום להפעיל את סעיף 50(א) לצורך הגשמת מטרה זו; המערער העלה טענות נגד השתת כפל מס על סך 756 , 066 ₪ כאשר בהזמנה לשימוע צוין כי בכוונת המשיב להטיל כפל מס על סך 378 , 033 בלבד. המערער טען כי פגם זה אינו פגם טכני וכי הוא מצדיק לכל הפחות את ביטול תשלום הכפל. המערער הוסיף כי כאשר ההזמנה לשימוע נשלחה אליו, רצון המשיב היה לחייב בסכום המס בלבד וזאת, משום שרשויות המס לא התירו למקורית ופרגיות ירושלים לנכות את מס התשומות הגלום בחשבוניות; לטענת המערער, המשיב זנח את החלטתו לפסול את ספריו ולכן יש לבטל את החלטתו בעניין הטלת הקנס; נטען כי ההכרעה בהליך הפלילי אינה מייתרת את ההכרעה בערעור זה נוכח ההבדל בין התכליות של שני ההליכים.
8
9
10
11 12
טענות המשיב
.7
16
18 19
20 21 22 23
24

המשיב הפנה להחלטה מיום 22 . 2 . 2017 לפיה “הממצאים והמסקנות של פסק הדין הפלילי יהיו קבילים בתיק זה והדיון יוגבל לנושאים שלא הוכרעו בו” וטען כי נוכח הקביעות שנקבעו במסגרת ההליך הפלילי, המערער הוציא חשבוניות מס שלא כדין למקורית ולפרגיות ירושלים ועל כן, ההחלטות של המשיב להטיל כפל מס ולפסול את ספרי החשבונות של המערער הן החלטות נכונות ואין מקום להתערב בהן. ביחס לטענות המערער בעניין הזימון לשימוע טען המשיב כי לא נקבע בחוק הליך שימוע או השגה בעניין כפל מס, וכי במסגרת ההזמנה לשימוע נקבע במפורש כי המשיב מתכוון לחייב את המערער בכפל מס, ולכן הטענה של המערער היא לפגם טכני בלבד. המשיב טען כי מקום שהתברר לו שהמערער פעל בניגוד לחוק והוציא חשבוניות של חברות שלא היה לו כל קשר אליהן, אין צורך לבדוק מה עשו הלקוחות, שקיבלו את החשבוניות. נטען כי בית המשפט קבע בהליך הפלילי ממצא עובדתי לפיו המערער ביצע הן את פעולת העמסת העופות והן את פעולת ההובלה והמערער אינו יכול לטעון בהליך זה נגד ממצאים אלה; המשיב הוסיף כי טענת המערער כי החשבוניות דווחו בדיווחים השוטפים של החברות היא טענה בעלמא הנסמכת על כתב אישום שהוגש נגד מוראד עראמין אך לא הוכחה בתיק זה. המערער היה זה שנתן למקורית ולפרגיות ירושלים את החשבוניות והוא היה צריך להוכיח כי חשבוניות אלה דווחו לרשויות המס. המשיב הוסיף כי על אף העובדה שהשיקים בעבור העבודה המגולמת בחשבוניות ניתנו יילמוטב בלבד”י, נקבע בפסק דין הפלילי כי המערער הוא זה שקיבל את השיקים ובנוסף לכך, מאחר והשיקים הופקדו בחשבונות בנק שונים, קיימת אפשרות שהמערער עצמו פדה את השיקים, מה גם שהמערער לא הוכיח אחרת. מכל מקום, טען המשיב, שגם אם נניח שהשיקים לא נפדו על ידי המערער אין בכך כדי לשלול כי הוא הוציא חשבוניות שלא כדין; המשיב טען כי לא זנח את הקנס בגין פסילת הספרים והמצהיר
26 27
28
31
32
33
34
3 מתוך 20
-על
בית המשפט המחוזי בירושלים
26 אוגוסט 2019
בוואיה נ’ רשות המיסים בישראל 59770 – 09 – 14
ע”מ
8778
54862 |
1294
6222

| יומאי הפקות 31 . 8 . 2011 | יומאי הפקות 30 . 9 . 2011 | יומאי הפקות 31 . 10 . 2011
| 38893 | 45726
1360
7316
1410
10747
| 67169
| אוצר השרון 31 . 12 . 2011
169

חשבוניות שנמסרו לפרגיות ירושלים סכום ללא מע”מ | סכום מעיימ עייש מס’ חשבונית |תאריך | אוצר השרון 30 . 11 . 2011 | אוצר השרון 31 . 12 . 2011
8363
52271
146
6215
38848
168

19396 7138 15051
124356 44614
927 1014 1126
94071
| 31.5.2011
3690
23064
1090
8756
54730
1039

15232 6845 11286
42785
1360
70543
1409
5988
36294
257
13353
809 30
254
55626
268
316

9178 11187 2939 19673 5152
345
69919 18355 122959 32200
383

| 46810 | חן אבני ישראל 31 . 12 . 2010 | חן אבני ישראל | 62775 31 . 10 . 2010
10044
|
133
5 מתוך 20
בית המשפט המחוזי בירושלים
26 אוגוסט 2019
ע”מ
59770 – 09 – 14
בוואיה נ’ רשות המיסים בישראל
2 3
13. המערער כפר במה שיוחס לו בכתב האישום וטען כי אדם אחר, בשם אבו-עטא, אשר עבד עמו בסוג של שיתוף פעולה עסקי, היה אחראי על הוצאת החשבוניות למקורית ולפרגיות ירושלים. במסגרת ההליך הפלילי טען המערער עוד שהוא עצמו לא סיפק, מלבד החשבוניות של העסק שלו, חשבוניות של אף עוסק אחר למקורית ולפרגיות ירושלים וכי החשבוניות שהוצאו על ידי חמשת החברות שיקפו עבודה אותה ביצע אבו-עטא בעבור מקורית ופרגיות ירושלים.
◄
5
ס
ס
ס
10

14. במסגרת הכרעת הדין שניתנה ביום 19 . 8 . 2015 בבית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ירון מינטקביץ) הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. במסגרת הכרעת הדין בחן בית המשפט את העדויות של העדים שלהלן : גבי גלית גוזלן, עובדת של חברת מקורית בר בעיימ ; יגאל גודר, מנהל חברת פרגיות ירושלים; יוסף דגן, המנהל הרשום של חן אבני ישראל בעיימ ; ברק מונדר, המנהל של חברת אוצר השרון בע”מ; דן שרון, בעל המניות של חברת אוצר השרון בעיימ ; את ההודעה של אפי פרי, המנהל הרשום של חברת בנין עילית בעיימ ; הודעה של מנצור שוויקי, מנהלה הרשום של חברת צוק תשתיות בעיימ ; הודעה של מרואן נאצר, מנהלה הרשום של חברת יומאי הפקות בעיימ ; הודעות הנאשם בחקירתו וכן עדותו של אחיו, מחמוד בוואיה.
13
14
15
16
17 18 19
20

15. בהכרעת הדין בתיק הפלילי נקבע כי מן הראיות עולה שלאורך השנים 2008 – 2011 ביצע המערער עבודות של הובלת עופות עבור מקורית ופרגיות ירושלים. העבודות כללו את העמסת העופות על משאית באמצעות פועלים ואת שינוע העופות בין לולים שונים ופריקתם. המערער היה הגורם שהתקשר עם מקורית ופרגיות ירושלים והוא סיכם אתן את מחיר העבודה. מבחינתו של מקורית ופרגיות ירושלים, המערער היה האחראי לביצוע העבודה בכל שלביה. המערער העביר לפרגיות ירושלים ומקורית חשבוניות כשרות על שמו וכן חשבוניות שהוצאו על שם חמשת החברות, אשר לא התקשרו בפועל בכל עסקה מול מקורית ופרגיות ירושלים וכאשר אין למערער כל קשר לגיטימי אליהן והוא אינו מורשה להוציא חשבוניות שלהן. נקבע כי ייחלק מן החשבוניות של חמשת החברות מולאו על ידי הנאשם וחלק על ידי מנהלת חשבונות של פרגיות ירושלים”. נקבע עוד שהשיקים שהוצאו לטובת חמשת החברות נשלחו אל המערער או נמסרו לידיו. המסקנה העולה מן העובדות האמורות,
23
24
היא כי:
“… הנאשם הוא שביצע את העבודות בעצמו והוציא את החשבוניות של חמשת החברות במטרה להתחמק מתשלום המס.” (פסק דין, עמ’ 8).
16. ביחס לגרסה של המערער לפיה אדם בשם ייאבו-עטאיי הוא שביצע את עבודת העמסת העופות ופריקתם והוא שסיפק את החשבוניות מטעם חמשת החברות, נקבע כי גרסת הנאשם עומדת בסתירה לראיות ברורות, נעדרת תמיכה חיצונית ומשוללת הגיון ועל כן אין לתת לה משקל. את קביעתו זו ביסס בית המשפט בתיק הפלילי בחלקה על עריכת השוואה בין החשבוניות של המערער והחשבוניות
33 34 35
7 מתוך 20
בית המשפט המחוזי בירושלים
26 אוגוסט 2019
ע”מ

59770 – 09 – 14 בוואיה נ’ רשות המיסים בישראל

21. לאחר קבלת תגובה מטעם המערער קבעתי בהחלטתי מיום 22 . 2 . 2017 כי “הממצאים והמסקנות של פסק הדין הפלילי יהיו קבילים בתיק זה והדיון יוגבל לנושאים שלא הוכרעו בויי. בהמשך לאותה החלטה קבעתי כי “בניגוד לסברת ב”כ המערער בתגובתו לבקשה, אין בכך בכדי לאיין את הערעור ולמנוע דיון בשאלת סמכותו ושיקול דעתו של המשיבי.
1 2 3
22. למעשה, הכרעה זו, סותמת את הגולל על רוב רובן של המחלוקות העובדתית שהתגלעו בין הצדדים בתיק זה. יחד עם זאת, ובבחינת מעבר לדרוש, אתייחס בפסק הדין לראיות שהובאו בפני בהליך זה.
6 7
co –
ס
10
23. סעיף 50(א) לחוק מעיימ קובע את הסמכות להטיל כפל מס. מפאת חשיבותו להלן נוסח ההוראה:
“אדם שאינו רשאי לפי סעיף 47 להוציא חשבונית מס, והוציא חשבונית מס או הוציא מסמך הנחזה כחשבונית מס אף אם חסרים בו פרטים הנדרשים לענין חשבונית מס, יהיה חייב בתשלום כפל המס המצויין בחשבונית או המשתמע ממנה.”
18
19 20 21

24. סעיף 50(א) לחוק קובע כי הסנקציה הקבועה בו תוטל על ייאדם שאינו רשאי לפי סעיף 47 להוציא חשבונית מס”. אם כך, הטלת כפל המס מחייבת לבחון האם מוציא החשבונית היה רשאי להוציאה לפי סעיף 47 לחוק. עמדת הפסיקה היא כי חשבונית מס שהוצאה ייכדיויי היא כזו שהוצאה על ידי עוסק המורשה לכך, הממלאת אחרי דרישות טכניות הקבועות בחוק ואשר ממלאת אחרי דרישה מהותית לפיה החשבונית משקפת עסקה ממשית בין הצדדים הנכונים והאמיתיים לעסקה (ע”א 6267 / 14 עודד גולד נ’ מנהל מע”מ תל אביב ( 26 . 03 . 2017 ) פסקה 12 (להלן: “עניין גולדיי); עייא 4069703 מ.א.ל.ר.ז שיווק מתכות בע”מ נ’ מנהל מכס ומע”מ, פ”ד נט(5) 836, 849 (2005) פסקה 22; עייא 4566 / 06 ס.ר, יהלומים (ישראל) בע”מ נ’ מדינת ישראל, מנהל מע”מ גוש דן ( 21 . 2 . 2008 ) פסקה
.(16
25. בית המשפט הפלילי קבע כי המערער התקשר עם מקורית ופרגיות ירושלים, כאשר לפי תנאי ההתקשרות הוא היה אחראי על העמסת העופות, הובלתם ופריקתם. בלשון בית המשפט הפלילי :
“הנאשם הוא שהתקשר עם פרגיות ירושלים ועם מקורית, סיכם איתן את מחיר העבודה ומבחינתן היה אחראי על כל שלבי הובלת העופות”. (הכרעת הדין, עמי
9 מתוך 20