בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני: כב’ השופט הבכיר אריאל ואגו – אב”יד כב’ השופט אלון אינפלד כב’ השופט אריאל חזק
תפ”ת
54153 – 08 – 17
המאשימה:
מדינת ישראל באמצעות פמייד – עו”ד איילת קדוש
נגד
הנאשם:
סמיר אבו ג’ודה ע”י ב”כ עו”ד ארז שלו
הכרעת דין
השופט הבכיר א. ואגו – אבייד:
כללי: עניינה של הכרעת הדין הוא באירוע מיום 12 . 8 . 17 לפנות בוקר, כאשר, כנטען, במועד זה, ביצע הנאשם במתלוננת עבירות מין חמורות ולאחר מכן ניסה לשבש מהלכי משפט. אין חולק, שהנאשם והמתלוננת שהו יחד, למשך דקות ספורות, בזמן ובמקום, שבו, לפי כתב האישום, בוצעו עבירות המין, ברם, ובכך מתמקדת הכרעת הדין, גרסת הנאשם היא, שמדובר באקט מיני מרצונה החופשי, ואף ביוזמתה, של המתלוננת, וכי לא נעברה כל עבירה, במועד האירוע, ואף לאחריו – בהקשר לאישום בדבר שיבוש ההליך.
כתב האישום: בין המתלוננת לנאשם אין היכרות מוקדמת, ובמועד הרלוונטי, 12 . 8 . 17 , הנאשם הועסק כמנקה שירותים במועדון ייהפורוס”י בבאר-שבע, בעוד המתלוננת, ילידת 1997, שהייתה חיילת בצהייל, באה למועדון, יחד עם מספר חברות, לצורך בילוי.
טרם היציאה לבילוי, בלילה שבין שישי לשבת של 12 . 08 . 17 , המתלוננת וחברתה, נ.א, שתו אלכוהול בבית החברה והמשיכו לשתות משקאות אלכוהוליים גם בתוך המועדון, כאשר הן שוהות בעיקר בקרבת הבר, הסמוך לשירותים בפורום. בסמוך לפני השעה 03 : 00 , המתלוננת התפנתה בתא שירותי הנכים בחדר שירותי הנשים של המועדון, ודקות ספורות אחייכ הבחינה שאיבדה את התעודה המזהה הצהיילית שלה, שבתוכה החזיקה גם כרטיסים, כרטיס אשראי וכסף מזומן (להלן : ייהחוגריי). היא עדכנה בכך את חברותיה, אך, הן לא מצאו את האבדה.
המתלוננת פנתה לנאשם, שהיה העובד הראשון שנקרה על דרכה, וסיפרה לו על אובדן החוגר, ומסרה לו את מספר הנייד שלה כדי שיתקשר אם האבדה תמצא. הוא הקליד את המספר בטלפון הנייד שלו,
1 מתוך 45
בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני: כב’ השופט הבכיר אריאל ואגו – אב”יד כב’ השופט אלון אינפלד כב’ השופט אריאל חזק
תפ”ת
54153 – 08 – 17
פרט למ.א, הגיעו לשם חברות נוספות, שיצאו מהמועדון, הן חיפשו מונית, בעודה שכובה ודואבת, ולבסוף נסעו לביתה של חברה אחרת של נ.א.. החברות עזרו לה להחליף בגדים ואחת מהן הציעה לנסוע לבית החולים להיבדק, ולקחו אותה לשם. לשאלה מדוע החליפו בגדיה, השיבה כי “הבגדים היו מגעילים… קודם כל הייתי במחזור גם… הרגיש לי מגעיל להיות בהם, לא יודעת למה הן החליפו לי”. המתלוננת סיפרה על הבדיקה הרפואית (כמסתבר – בידי דייר איריס שוהם, ועל כך – להלן), ועל שיחה עם פסיכולוגית שהגיעה לשם, וכן על הגעת שוטר ושוטרת למקום, כדבריה. לאחר ששבה לביתה, סיפרה, בקווים כלליים, על ההתרחשות לאמה ולאחיותיה ואחיה, ובמוצאי שבת הלכה למפקדת שלה (העדה ש.ט), שהיא רואה בה חברה קרובה וכעין אחות, ושיתפה גם אותה. לדבריה, סיפרה למפקדת הישירה רק “שמישהו נגע בי ושהייתי בבית חולים”, מתוך הבנה, שש.ט תעביר זאת גם למפקדים הבכירים יותר. לדברי העדה, ציידו אותה בבית החולים בתרופות, שלהבנתה הן נגד מחלות, כמו איידס, ונטלה אותן במשך כחודש אחר כך. היא סיפרה על תקופה של פחדים רבים, בחיי היום-יום, קושי לצאת מהבית, הצורך של מפקדיה בצבא לבוא ולהסיעה לבסיס, מחשש לנסוע לבד וללכת ברחוב, ואפילו בבסיס המשיכה לפחד, אף שמפקדה הרגיעה ששומרים עליה.
היא הבחינה שמישהו מנסה להתקשר אליה, ולא ידעה במי מדובר, והמפקדת ש.ט לקחה את המכשיר ושוחחה עם המתקשר, כשאת התוכן לא שמעה (מדובר בשיחה שבגדרה מיוחס לנאשם אישום של שיבוש).
התובעת מבקשת התייחסות לגרסת הנאשם ולפיה יינפלה עליויי ואחר כך נשכה אותו, ושהיא יישיחקהי באיבר מינו, והיא משיבה “אני לא יודעת לעשות דברים כאלה, בחיים לא, אני אומרת לכם נקטע הושמט לשם הגנת הפרטיות]
העדה מופנית, על ידי התובעת, לסרטון האבטחה ת/12, המתעד את המועד הרלוונטי במסדרון השירותים, כאשר, מובהר, שהשעה בסרטון מקדימה בשעה אחת את זמן האמת. העדה מזהה את עצמה ואת הנאשם בסרטון, מבחינה בשלב חיפושיה אחר החוגר, כשגילתה את חסרונו, ואחר כך מגיעה לקטע שבו היא שבה למסדרון, ונכנסת, או, מוכנסת לתא האחרון, לאחר מציאת האבדה בידי הנאשם. כפי שכבר צוין, אופן הגעתה או הכנסתה לתא, היא נקודה השנויה במחלוקת רבתי, משום, שההגנה גורסת, שרואים בעליל, שאין מדובר במשיכה כפויה מאמצע המסדרון, ואם כאן לא דייקה המתלוננת, ויש לכך תימוכין אובייקטיבים, בסרטון, יש לסבור, שאפשר, שהאמת אינה נר לרגליה גם במקומות אחרים. לגבי ההתרחשות במסדרון, ולאור האמור, מציינת העדה (עמ’ 41) כי “אבל אני זוכרת בראש שהוא לקח אותי… שנפגשנו באמצע והוא פשוט תפס לי את היד והראה לי ככה את החוגר, באתי לקחת אותו…”. היא מאשרת שראתה את הסרטון במשטרה, וערה לכך, שדבריה אינם מתיישבים, חד
11 מתוך 45
בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני: כב’ השופט הבכיר אריאל ואגו – אב”יד כב’ השופט אלון אינפלד כב’ השופט אריאל חזק
תפ”ח 54153 – 08 – 17
הסנגור מבקש ללבן את שאלת היוזמה לקבוע מפגש ההחזרה דווקא בשירותים, במקום, למשל, להיפגש בבר שבו היא נמצאה ממילא, ומוקפת חברות. העדה מטעימה שהנאשם ביקש שתגיע לשירותים ולא היא יזמה זאת (עמי 84 ש’ 13 – 14 ). בדיעבד, היא ערה לכך שבקשתו לא הייתה מובנת מאליה, אך היא לא חשבה על כך בזמנו: “…כי אני חייבת את החוגר, אני רציתי לקחת את החוגר, לא חשבתי על זה, לא חשבתי על זה, אני אגיד לך, אני סתומה, אני סתומה, אני אגיד לך, אני סתומה, לא חשבתי על זה” (החזרה, פעמיים או שלוש, על הביטויים הללו, היא במקור). המתלוננת אינה זוכרת מדוע נכנסה דווקא לשירותי הנכים בקצה המסדרון, סבורה שכך הנחה אותה הנאשם, אך אינה זוכרת בוודאות. לשאלת בית המשפט, מאשר הסנגור, שמצפייה בסרטונים נראה, שבפעמים הקודמות שבהן היא שהתה בשירותים, באחת הפעמים היא כבר שהתה גם באותו תא קיצוני. עולה השאלה, האם חיכתה, משום מה, לנאשם, בתוך התא ואף לא מחוצה לו במסדרון. לפי זיכרונה, הם עמדו שניהם במסדרון, והנאשם לקח אותה מאמצע המסדרון (עמי 92, ש’ 4). המתלוננת עדיין גורסת, שהנאשם אחז בידה כבר מאמצע המסדרון (בהמשך נפרט את ההתרשמות מהצפייה בדיסק עצמו, ואנתח את האפשרויות והתהיות לנוכח מה שנחזה כאי-התאמה בין עדותה זו לבין העולה מהסרטון). אין לה הסבר ברור, לאי-ההתאמה בין החקירה הראשונה במשטרה (הנאשם ממתין לה בתא האחרון) לבין העדות כעת, ואף ביחס לשחזור במקום, בזמנו, שלפיהם, נפגשו במרכז המסדרון והיא הובלה על ידו לתא. היא רק אומרת ש”אבל ככה זה הרגיש לי” (עמ’ 94, שי 92). וכן, כאשר הסנגור מפרט את המקומות שבהם חזרה ואמרה שהנאשם לקח אותה לתא, היא שבה ואומרת “אבל ככה זה בראש שלי”, או בדומה לכך. עמדת ההגנה היא, שרואים מהסרטון, שלמעשה, המתלוננת הגיעה לתא קודם לנאשם, ואפילו, כנראה, נכנסה פנימה, וכי הנאשם הגיע רק בין 28 ל- 34 שניות אחר כך.
היא נשאלת לגבי השלב, בעימות עם הנאשם, שבו, בתיאום מראש עם החוקר, יצא הוא מהחדר, והותיר את השניים לבד. העדה עומדת על כך, שמאוד פחדה מהסיטואציה וכהגדרתה יישקשקתי”. בשלב זה, היא החלה לבכות כשהעידה על כך (עמי 108). גם בקטע זה של העימות, כך מטיח בה הסנגור, היא אמרה לנאשם שהוא זה שלקח אותה לשירותים. העדה עומדת על כך, שזו הייתה תחושתה וחווייתה, עד היום, ובלשונה “אבל ככה זה מרגיש לי, עד עכשיו אני אגיד לכם, גם אם תראו אלף סרטונים”.
המתלוננת השיבה לשאלות הסנגור לעניין מצבה באותו לילה, ופירטה שהייתה בסוף המחזור, שהיא משתמשת בתחבושת הגיינית – פד, ושרק אם היא הולכת לבריכה או לים משתמשת בטמפון. באותו יום או יום קודם, היא לא הלכה לבריכה או לים. היא בטוחה שלא ציינה בפניו את היותה במחזור, ואפשר, שראה את הפד שלה, חרף התאורה העמומה. מדוע, אם כן, עולה מרישומי דייר שוהם, שבאותו
13 מתוך 45
בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני: כב’ השופט הבכיר אריאל ואגו – אב”יד כב’ השופט אלון אינפלד כב’ השופט אריאל חזק
תפ”ת
54153 – 08 – 17
שמדובר בהחדרה של איבר מין, והיא רואה סימוכין לכך בעצם הבקשה מנ.א, מיד לאחר האירוע, לנסות ולוודא האם נעשה שימוש בקונדום.
כאשר הסנגור מבקש לקבל אישור לכך, שלמרות הכל מדובר בהגעה יזומה שלה לתא וכניסה מוסכמת לשירותים עם הנאשם, המתלוננת מציגה מעין “סיכום” של עמדתה במילים האלה: “לא, אני לא הסכמתי [ קטע מושמט לשם הגנת הפרטיות]
מה? ולמה שאני ארצה ללכת? רציתי כולה את החוגר, אתם מבינים?” (עמ’ 159, ש’ 1 – 4). כאשר ביהמייש מבקש התייחסות משלימה גם לגרסה שהעלה הנאשם על יימשחקי שלה עם איבר מינו, היא משיבה [קטע מושמט לשם הגנת הפרטיות] היא מוסיפה שוב, [קטע מושמט לשם הגנת פרטיות המתלוננת] ביחס לשתיית אלכוהול באותו לילה, היא מאשרת ששתתה, אך הייתה צלולה (עמ’ 163).
הסנגור תוהה מדוע לא רואים בסרטון אקט של בריחה או ריצה מתוך תא השירותים, אלא יציאה יחסית שלווה מצדה לאחר האירוע. היא משיבה “הלכתי יצאתי משם”. לשאלת בית המשפט היא מסבירה, שהליכתה בסרטון היא צורת ההליכה הרגילה שלה, בהינתן שהיא עם עקבים ואינה רגילה בכך, וללא קשר לשתיית אלכוהול. היא אינה זוכרת שנשכה את הנאשם בחזהו, אך לא שוללת ההיתכנות לכך. מכל מקום – מוחה על כך שניתן לפרש את הנשיכה כביטוי של תשוקה והסכמה למגע מיני מצדה (אין חולק, שפרט להערת חוקר על אדמומיות בחזה, לא תועדה, צולמה או נבדקה טענתו על כך שננשך על ידה בזמן האירוע).
לקראת סיום החקירה הנגדית, כאשר הסנגור מציג בפניה את גרסת ההסכמה והיוזמה מצדה, כפי שהנאשם מעלה, היא מגיבה בכך ש”לא, אני לא הסכמתי והוא הכניס, אני לא נגעתי בו ואני לא התקרבתי אליו, אפילו, הוא התקרב אלי, והוא עשה הכל בכוח אפילו… כל הזמן אני אמרתי לו לאיי.
בחקירה החוזרת – העדה מאשרת, שכניסתה השלישית לשירותים בשעה 02 : 42 (כנראה הכוונה לזמן הסרטון ולא לזמן אמת), היא הכניסה שבאה בעקבות הזמנת הנאשם לאחר מציאת החוגר. לות הזמנים שהתובעת מציגה לה לגבי איבוד החוגר ושלב איתורו, מתאשר בידי העדה, גם בעקבות הצגת צילום מסכי התכתובת בוואטסאפ בינה לבין נ.א (ת/13). עוד היא מאשרת, כפי שהתבטאה בעימות, שייתכן שנשכה הנאשם כאמצעי הגנה, ולא מעבר לכך. מוסיפה ומגדירה כ”נכון באלף אחוזי (עמ’ 186, ש’ 4), את ההגדרה, שהנאשם ניסה להיכנס, ולכן השתמשה בביטוי ייניסיון” ואחר כך גם הצליח וחדר.
בכך תמה עדות המתלוננת, כשעיקרי תוכנה והפרטים המשמעותיים מתוכה הובאו לעיל.
15 מתוך 45
בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני: כב’ השופט הבכיר אריאל ואגו – אב”יד כב’ השופט אלון אינפלד כב’ השופט אריאל חזק
תפ”ח 54153 – 08 – 17
מי היא מדברת, כלומר, לא הייתה שתויה לחלוטין. עם זאת, משיבה לשאלת הסנגור שהמתלוננת “הייתה מאוד שיכורה”. העדה ניסתה לשאול את חברתה מה קרה, אך היא לא הגיבה, ובכתה. העדה הסיקה שקרה משהו מיני, בעיקר משום ששמעה מהמתלוננת שיעשו לה משהו בשירותים”. היא אינה זוכרת מה נאמר לה במדויק, אך זכרה שהכוונה הייתה לכך שהיה אתה מישהו נוסף בשירותים, ולא מדובר, למשל, בנפילה עצמית או כיוצא בכך. היא לא שמעה מהמתלוננת, אז, או לאחר מכן, התבטאות, שלפיה היא עברה אונס.
לשאלות בית המשפט העדה הבהירה, שלאחר שהמתלוננת הסתמסה עם אותו בחור, כשהיו מחוץ לפורום, לקחה ממנה את הטלפון ורבה עם הבחור, תוך שביקשה שיצא החוצה כדי שיראו אותו וישאלו אותו מה קרה, אך, כידוע הוא לא נעתר לכך, ואף לא השיב על דבריה אלה בשיחה. היא גם זוכרת הודעות סמס שבהם המתלוננת שאלה אותו אם היה עליו קונדום. הבינה מדברי המתלוננת שאותו בחור עדיין נמצא בתוך המועדון, ושהוא זה שהיה אתה בשירותים, כאשר ייקרה משהו”. כמו כן, שמעה מוזיקה ברקע בעת שיחת הטלפון. כאשר ניסתה לשוחח עם אותו בחור, היה זה לאותו מספר שבו התכתבה אתו המתלוננת בסמס. לזיכרונה, זה אותו מספר שממנו התקבלה הודעה אצל המתלוננת, על מציאת החוגר. אין היא יכולה לאשר האם אותו בחור דובר עברית אם לאו, משום שלא ענה לה לדבריה בטלפון וגם לא השיב לה להודעת טקסט כלשהי.
המפקדת – חברה – ש.ט העידה ביום 02 . 01 . 2018 – המתלוננת הגיעה לביתה במוצ”ש – 13 . 08 . 2017 מלווה באימה. כפי שגם העידה המתלוננת – אישרה עדה זו, שהיא הייתה לא רק ממונה על המתלוננת בצבא, אלא גם מקורבת אליה והשתיים שתפו אחת את רעותה בעניינים אישיים. מאחר שהיו אצלה אז חברים, השיחה נערכה על ספסל מחוץ לבית. היא הגדירה את התנהגות המתלוננת ואימה כיימוזרהיי, המתלוננת החלה לבכות והאם עדכנה שעברה משהו קשה. המתלוננת סיפרה על אובדן החוגר בייפורוס”י, על המפגש עם המנקה, הבינה ממנה שהשניים החליפו טלפונים למקרה שהחוגר יאותר, והמתלוננת הוסיפה וסיפרה על בקשת הנאשם שתגיע לשירותים ולזיכרונה סיפרה לה עוד ש”הוא פשוט אמר לה, כאילו, בואי, זה פה, והוא נתן לה את זה ביד וככה, ממה שהבנתי, הוא הוביל אותה איכשהו, אני לא יודעת, כאילו, הבחורה הזאת היא מאוד תמימה, יכול להיות ש… היא ראתה בזה משהו חברי, לא חברי, …איכשהו הוא הוביל אותה לתא האחרון של השירותים ושם קורה מה שקורה” (עמי 190, ש’ 49).
המתלוננת השיבה לשאלתה האם היה מגע מיני בתשובה חיובית, וסיפרה שלא הבינה מה קורה ופשוט דחפה אותו ויצאה משם נסערת. בעת השיחה הזו התרשמה העדה שהמתלוננת הייתה במצב על הפנים… גם אחרי זה היא הייתה מאוד סגורה הייתה מאוד מופנמתיי. העדה התלוותה למחרת למתלוננת לבית מרקחת לקבל תרופה, שלהבנתה הייתה למנוע מחלת איידס. באותה עת התקשר למתלוננת, בנוכחותה, אדם, שהיא הבינה שהוא קרוב של הנאשם, ולבקשת המתלוננת העדה שוחחה
17 מתוך 45
בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני: כב’ השופט הבכיר אריאל ואגו – אב”יד כב’ השופט אלון אינפלד כב’ השופט אריאל חזק
תפ”ת
54153 – 08 – 17
ממצאים פורנזיים, דניא, חוות דעת דייר שוהם ועדותה: הוגשו שתי חוות דעת של פקד אורטל ויסקופף, קצינת מעבדה ביולוגית במטה הארצי (ת/ 22 – 21 ), ובהן תוצאות בדיקות דנייא מחומר שנלקח מגופה של המתלוננת, מפריטי לבוש שלה ומהתחבושת ההגיינית שהשתמשה בה.
התוצאות והמסקנות של בדיקות הדנייא ברובד העובדתי והמדעי אינן נתקפות בידי ההגנה ועל כן אין צורך להציג בהרחבה את הפרטים. הצדדים מסבירים אחרת, איש לשיטתו, כיצד ממצאים אלה הגיעו או יכלו להגיע למקומות ולאתרים ששם זוהו.
על מכנסיה ועל הגופייה של המתלוננת נמצא זרע של הנאשם. תאי זרע הובחנו שם בהסתכלות מיקרוסקופית ופרופיל הדנייא זוהה כזה של הנאשם. מחולצתה התקבלה תערובת של פרופילים שונים, ביניהם פרופיל דנייא בולט של הנאשם. לא הוברר מאיזה חלק או אזור של פריטי לבוש אלה נלקחו הדגימות (האמור – מתוך ת/21).
על תחתוניה של המתלוננת והתחבושת היה חומר שנקבע שהוא זרע, ובהסתכלות מיקרוסקופית על חומר מפריטים אלה וכן ממטושים שנלקחו מפנים הנרתיק ומהפות החיצוני (כפי ההגדרה במוצג), הובחנו תאי זרע. בדיקת דנייא של חומר מהתחתונים ומהמטוש שנלקח מהפות החיצוני, העלתה שמדובר בנאשם. בדגימה נוספת מהתחתונים, התקבלו תערובות דנייא שונות שמקורן ביותר מפרט אחד, אך הפרופיל הבולט היה של הנאשם. החומר שהיה במטוש שנלקח מפנים הנרתיק הכיל תערובת שמקורה ביותר מפרט אחד, אך הפרופיל הבולט שם הינו של המתלוננת עצמה. לא מצאתי לפרט ממצאים בנוגע לנוכחות ברמת ייאין לשלוליי של דנייא הנאשם באתרים אחרים שנדגמו, ויש להתמקד, לענייננו, רק בממצאים הפוזיטיביים הברורים.
מתוך הממצאים הפוזיטיביים המוכחים, יוצא, לפיכך, ובניסוח לא מדעי, שזרעו של הנאשם נמצא על בגדיה של המתלוננת – מכנסיים, גופייה, חולצה, ותחתונים, וכן בחלק החיצוני של איבר מינה. לגבי התחבושת – הובחן זרע, ותאי זרע נצפו בבדיקה מיקרוסקופית, גם בחלק הפנימי של איבר המין, אך אין ממצא דנייא שיכול לקבוע זהות האדם שזה זרעו.
דייר איריס שוהם, רופאה מומחית במיילדות וגניקולוגיה, שהכשרתה ומומחיותה – גם בתחום בדיקת נפגעות תקיפה מינית, נתנה חווייד אודות בדיקת המתלוננת – ת/20. הוגשו גם מסמכים מתוך תיק העבודה של הרופאה – ת/19 א’-ג’. המומחית העידה בישיבת 11 . 12 . 18 .
19 מתוך 45
בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני: כב’ השופט הבכיר אריאל ואגו – אב”יד כב’ השופט אלון אינפלד כב’ השופט אריאל חזק
תפ”ח 54153 – 08 – 17
גבולות מטושטשים, וממצא אדמומי עד לשעה 3 ו- 9 מאורך אובלי בממדים של כ- 5 מיימ על 2 מיימ מכל צד, עם שוליים מטושטשים, המתיישבים עם שטף דם תת רירי. בשעה 4 שריטה אלכסונית באורך כ- 1 . 2 מיימ. אין ממצא חבלתי חדש בקרום הבתולין, שנץ היכול להיות פיסיולוגי בשעה 2, ללא דימום. ברירית הלדן אין ממצא חבלתי. דימום וגינלי קל מתאים לדימום ויסתי. בפי הטבעת לא היה ממצא חבלתי.
הממצאים, שיכולים להתייחס לתקיפה מינית, היו שטף הדם התת רירי, שריטה בפורשט, ושפך דם תת עורי באמה הימנית. בגוף חוות הדעת פורט, שהממצא באמה מתאים לחבלה כהה שיכלה להיגרם במועד הנטען, והממצא באיבר המין יכול להתאים לחבלה כהה מאיבר גלילי חלול, כגון אצבע או איבר מין, ושזה הוא הממצא החבלתי הנפוץ ביותר בעת מעבר פין בזקפה או אצבע בגנטיליה. השריטה יכולה להתאים לחבלה מציפורן. אין לשלול, שהשריטה היא כתוצאה מהכנסת טמפון בבוקר, אם כי המתלוננת לא הרגישה שום כאב שם במהלך היום, ובמהלך הכנסת הטמפון. צוין, שתלונתה העיקרית הייתה כאב שורף באזור השריטה, כך שסביר שנגרמה במועד הנטען. בסיכום חוות הדעת נאמר כי “הממצאים מתיישבים עם חבלות כהות ושיכולות היו להיגרם במועד הנטען”.
דייר שוהם נתנה עדות במשטרה (נ/3, 12 . 8 . 17 שעה 10 : 30 ). הדברים שמסרה באו לידי ביטוי במסמכי תיק העבודה ובחוות הדעת. לשאלת החוקרת רס”מ וינר, האם יש אינדיקציה לחדירה לתוך איבר המין, השיבה, שלא ניתן לקבוע בוודאות אם הייתה חדירה מלאה, אך העדר ממצאים בקרום בתולין, אינו שולל חדירה מלאה. השריטה בנרתיק נגרמה מחפץ חד כדוגמת ציפורן.
בעדותה בפנינו ( 11 . 12 . 18 מעמי 372), הציגה המומחית את ניסיונה הרב בטיפול בנפגעות תקיפה מינית, כאשר, היא מרכזת את בדיקת כל המתלוננות על אינוס באזור הדרום. לאחר שהוגשו המסמכים שערכה, או שנוגעים לחוות דעתה, השיבה לשאלות הסנגור. היא מאשרת, שאם כתבה שבבוקר הוכנס טמפון, בידי המתלוננת, להבדיל מפד, אזי, שמעה זאת, אכן, מפי המתלוננת. המומחית אישרה את השערת הסנגור, שלפי מצב המחזור של המתלוננת באותה עת, אם היא עצמה לא שיתפה את התוקף בכך שמצויה במחזור, סביר שהיה צריך לראות את הפד שבתחתוניה כדי לדעת פרט זה.
לגבי קביעתה שלא ניתן לדעת אם הייתה חדירה מלאה, הרופאה הבהירה, שבמונח זה, כוונתה לחדירה של כל איבר המין הגברי, כלומר – כאשר קצה הפין נמצא בקצה הנרתיק הפנימי.
בעדות הסבירה המומחית, שבאיבר המין של המתלוננת, נמצאו שני ממצאים חבלתיים. יש שריטה ויש חבלה שהיא במבוא הנרתיק. החבלה, להבדיל מהשריטה, אינה מתקשרת להחדרת טמפון, שיכולה להסביר, אולי, רק את השריטה. החבלה שהיא התייחסה אליה, הינה הממצא הנפוץ בהחדרת איבר גלילי חלול, אך לא טמפון. טמפון אינו יוצר פגיעה כזו. תאורטית, וכדוגמא, החדרת ויברטור
21 מתוך 45
בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני: כב’ השופט הבכיר אריאל ואגו – אב”יד כב’ השופט אלון אינפלד כב’ השופט אריאל חזק
תפ”ח 54153 – 08 – 17
אותה והיא, בתגובה, נתנה לו אגרוף לפנים. העד התוודע לפרשה, ככל הנראה, למחרת יום האירוע, ותיווך בין הנאשם למשטרה כדי שהנאשם יתייצב לחקירה ללא צורך לשלוח שוטרים להביאו.
העד סיפר על שיחת הטלפון עם מי שחשב שהיא המתלוננת. בחקירה הראשית הסביר (עמ’ 339), שאשתו שוחחה בטלפון, והוא לקח ממנה את המכשיר, והמשיך בשיחה. הציג את הצעתו יילסגור את זהיי כרעיון שלו, והמשיל זאת לתאונת פח, שבה במקום לערב את חברות הביטוח, הצדדים מסתדרים בעצמם. התובעת הבהירה, שעדותו בקשר לאותה שיחה לא תשמש נגדו במישור הפלילי. לדבריו, הנאשם השאיר את מספר הטלפון של המתלוננת אצל אשת העד (אחות הנאשם) משום ש”הוא אמר אם תוכלו לדבר איתה, לא עשיתי שום דבר, אני רק תקפתי אותה והיא תקפה אותי, אין שום דבר” (עמי 340, ש’ 15). סיפר, שכאשר הבין שהוא בעצם מדבר עם חברה של המתלוננת (כמסתבר – עם המפקדת ש.ט.), ביקש שיגיעו להסכמה, וכי כוונתו הראשונית הייתה רק להבין את כל הסיפור ובמה מדובר. לאחר מכן, חפץ להגיע להסדר כלשהו, אם כי לא ידע שמדובר על משהו חמור יותר מאותה תקיפה של דחיפות ואגרוף מצד המתלוננת. הוא סבר, שאולי מכיר את החברה, מעבודתו כנהג הסעות, ויהיה נוח להגיע להסדר. לאחר שהפרשה התפתחה והוא הבין שהדברים יותר מורכבים מכפי ששמע מגיסו, זנח את הטיפול בעניין ולא עשה עוד דבר. בחקירה הנגדית הסביר, שסייע לגיסו להסגיר עצמו לחקירת משטרה, משום שיש לו קשרים עם אנשי משטרה ולא הרחיב בכך. באשר לידיעת השפה העברית, ולשאלת הסנגור, שהעלה, כזכור, טענות ביחס לחקירה ולמחדלים הנטענים בה, העד סיפר ש”הוא לא יודע לדבר עברית, הוא מגמגם, הוא תקוע בזה…”.
בזיקה לשאלת הסיבה, שבעטיה, למחרת האירוע, הנאשם נסע לחברון ועזב את אזור מגוריו הרגיל, מסר העד ש”הוא סיפר לי…הוא היה בחברון בשביל תרופות, הוא ואשתו…כי הם עושים להיריון וכל
זה”.
עדות דודו עבאדה: עדותו של העד (ישיבת 13 . 02 . 2018 , מעמי 313), מתייחסת לתפקידו, כמנהל משקאות ומזון ובקר פנים של מועדון הפורום, ואודות היכרותו את המקום וסדריו. העד מסר למשטרה את סרטוני מצלמות האבטחה, ובהם ת/12, הוא ער להפרש שקיים בין שעת המצלמה לשעה האמיתית, אך אינו יודע לכמת זאת במדויק. אישר, שבזמן הרלוונטי היה מקובל שגברים ניקו את תאי שירותי הנשים, בשל מחסור בעובדות. עם זאת, בכל אחת משתי הקומות, יש מתחמי שירותים נפרדים לבנים ולבנות.
בחקירה הנגדית, אישר העד את מבנה מתחם שירותי הנשים, הרלוונטי, שבו שבעה תאי שירותים, כאשר הדלתות נפתחות כלפי פנים, וניתנות לנעילה מבפנים, לצד אפשרות נוחה לפתוח מבחוץ בשעת הצורך, כגון שמשתמש ננעל בפנים או התעלף. מצלמות האבטחה אינן מכסות את פנים תאי השירותים, אלא, ניתן לראות את הכניסה למתחם השירותים, ולא את כל המסדרון (אעיר, שלפי
23 מתוך 45
בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני: כב’ השופט הבכיר אריאל ואגו – אב”יד כב’ השופט אלון אינפלד כב’ השופט אריאל חזק
תפ”ח 54153 – 08 – 17
מתגובת אשתו ההרה. התביעה, מצדה, טוענת, שהגרסה ייהסופית” אינה אלא ניסיון להתמודד, בדרך שאינה מפלילה, עם ממצאי הדנייא שהוטחו בו.
אמרה מ 13 / 8 / 17 (ת/1, הדיסק – ת/1א – 02 : 37 החוקר שמעון אבוטבול) – מספר, שסיים לעבוד בפורום בשבת ב- 07 : 00 , ומעבידו, מוחמד, הסיעו הביתה, לכסיפה. לאחר שישן חצי שעה, נסע לחברון, לקנות דברים, ברכבו של יימישהו מהשכונה”י, וחזר סביב 18 : 30 . באשר לאירועי הלילה – פירט את אבדן תעודת החוגר של המתלוננת, מציאתה, ובקשתו שתבוא לקחתה ממנו ואז “הבחורה הגיעה ואני נתתי לה את החוגר והיא נפלה עליי ונשכה אותי בחזרה” (שי 53). החוקר ציין סימן אדמומיות על חזהו של הנאשם והוא הסביר שזה “סימן של השיניים שלה. אני דחפתי אותה….והמשכתי לעבוד”. הוא לא זכר היכן ארעה הנשיכה, ואינו מאזכר את השירותים מיוזמתו. אין לו הסבר מדוע פתאום נשכה אותו ייהבחורהיי בחזה. הוא התקשר אליה 3 פעמים עד שענתה, אך, את מספרה מחק למחרת הבוקר מזיכרון המכשיר שלו. כאשר נשאל אם נכון שהפגישה להחזרת החוגר היתה ליד השירותים, השיב שזה היה ליד הבר, אך, כאשר החוקר שואל אם נכון שהמתין לה ליד התא האחרון בשירותים, משיב “לא. אני הייתי מחוץ לשרותים”. מכחיש שהחל לנשקה לאחר שלקחה את החוגר, ומכנה אותה שקרנית. לשאלה, מדוע בחורה שאינו מכיר, ואף החזיר לה את החוגר, תמציא עליו שקרים, משיב שאולי בגלל שדחף אותה. ברם, הרי, קודם לכן, ציין שהיא זו שנשכה אותו, לפתע, לפני הדחיפה. אין הסבר מדוע פעלה כך והוא אומר “יהיא לבד עשתה ככה”. מכחיש כל תקיפה מינית, לאחר מכן, ואת כל הפרטים, מסיפורה של המתלוננת, המוטחים בפניו. לגבי הנסיעה לחברון, חוזר על כך, שנסע לקנות דברים, ברכבו של חבר מהפזורה, בלוויית אמו, ובידיעת אשתו, ולפי תכנון עוד מקודם, ושלא מדובר בבריחה לאחר המעשה. לשאלה מה יגיד אם יימצא דנייא שלו, השיב “תביא, נראה אבל לא עשיתי דבר כזה” (שי 154). לדבריו, סיפר לאמו על כך שננשך בחזה, בידי בחורה. בנקודה זו, יצוין, שהודעת האם – שפא אבו ג’ודה, הוגשה במסגרת תיק המוצגים (ת/8 מיום 23 . 08 . 17 , החוקר מאיר סיידה). היא אשרה, שנסעה עם בנה לחברון, בשבת בבוקר, כדי לקנות דברים לילדים בבית הספר. אשת הנאשם, כלתה, נסעה אף היא לחברון, אולם, עם אביה. בשבת בבוקר, בנה סיפר לה שאשה לא טובה נשכה אותו בשירותים, ראתה סימני שיניים מעל החזה, אך הוא לא הסביר מדוע עשתה לו את זה. היא שאלה אותו על הנשיכה אך הוא לא ענה. לשאלה מדוע הנאשם, שלא ישן כל הלילה, הזדרז לנסוע לקניות בחברון, השיבה, שבלילה כאבה הבטן של אשתו והיא נסעה לבית החולים בחברון. לתהייה כיצד זה מתיישב עם גרסת הנסיעה לשם קניות, השיבה “הוא נסע עם אשתו לבית החולים ואני קניתי דברים”. אינה זוכרת מתי כלתה נסעה לחברון.
עוד יצוין שנגבתה עדות גם מאשת הנאשם, תמאם אבו ג’ודה, ואף היא הוגשה בהסכמה, במסגרת תיק המוצגים (ת/7 מיום 23 . 8 . 17 , החוקר מאיר סיידה). לדבריה, בשבת בבוקר היא אמרה לבעלה שרוצה ללכת לקופת חולים ושניהם הלכו לאמו. היא שמעה שסיפר על הנשיכה והראתה שמדובר במקום מעל החזה. היא לא שאלה אותו לפרטים, אך הוא ציין שהבחורה היתה שיכורה ולא ידעה מה היא עושה,
25 מתוך 45
בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני: כב’ השופט הבכיר אריאל ואגו – אב”יד כב’ השופט אלון אינפלד כב’ השופט אריאל חזק
תפ”ח 54153 – 08 – 17
עימות מיום 20 . 8 . 17 (ת/6 שעה 13 : 46 החוקר מאיר סיידה, הדיסק – ת/6א, תמלול – ת/6ב). הנאשם אומר שהמתלוננת נפלה עליו, היא שיחקה באיבר מינו, נשכה אותו, והוא דחף אותה. הוא מכחיש את גרסתה על כפיית מגע מיני עליה, וכאשר נשאל אם הגיע לסיפוק, השיב “לא יודע לא זוכר”. כופר בכך שהכניס את איבר מינו לזה שלה, אינו יודע כיצד נמצא זרע שלו בתחתוניה ובאיבר מינה, הוא מכחיש בתוקף שאנס אותה.
אמרה מיום 20 . 8 . 17 (ת/3 שעה 14 : 06 החוקר מאיר סיידה, הדיסק – ת/3א, תמלול – ת/3ב). נאמר לנאשם, שנמצא דנייא שלו, והכוונה לזרע בתחתוני המתלוננת. הוא אינו יודע כיצד הגיע זרעו לשם. נאמר לו, שנמצא דנייא שלו – זרע, בתוך איבר המין של המתלוננת, הוא משיב שאינו יודע. טוען שלא אנס אותה ושאינו מבין שהימצאות זרעו באיבר המין קושרת אותו באופן ישיר לאינוסה.
אמרה מיום 23 . 8 . 17 (ת/4 שעה 10 : 17 החוקר מאיר סיידה, הדיסק – ת/4א, תמלול – ת/4ב). זוהי הגרסה הייסופיתיי שעליה התקבע הנאשם בהמשך ההליך. כאן, מספר הנאשם שהוא הגיע לשירותים ונכנס פנימה לתא האחרון. המתלוננת החלה לתת לו נשיקות ונשיכות בפה ובחזה וירד לו דם. הוא ביקש שלא תנשך אותו. היא הורידה לעצמה את מכנסיה ותחתוניה, וסיפרה שהיא במחזור. הוא ביקש שיאשים אותו מאחורה”, אך היא סירבה ואמרה לו “תשים אותו מקדימה”. הוא הוציא את איבר מינו, אך נגעל מכך שהיא במחזור ולא רצה, והמתלוננת “נגעה לי בזין שלי, משחקת קצת ושפך, שפך על התחתון שלה, עכשיו נגעלתי ממנה ולבשתי, והיא התחילה בפינה והיא שיחקה בזין שלי שהוא בפנים שהוא במכנס ומשחקת איתו ומנשקת ונושכת…” (שי 12 – 14 ). הנאשם ביקש שתעזוב אותו כי יש לו עבודה, וגם בנות אחרות החלו לנסות לפתוח את הדלת, והוא ביקש ממנה שיצא ראשון מהתא. המתלוננת חפצה שהוא יוסיף ויבעל אותה, אך הוא סירב וביקש לחזור לעבודתו. פתח את הדלת, יצא והמשיך לעבוד. לדבריו, החלה להתקשר אליו ולאיים עליו “בן זונה אני אזיין אותך” והוא לא מבין מדוע. לשאלות החוקר השיב, שהיא חיכתה לו בשירותים שתי דקות, החלה לנשקו ולנושכו, היא הורידה לבד את המכנסים והתחתונים שלה, כשהם עומדים אחד מול השני, הוא רק פתח את רוכסן מכנסיו. איבר מינו לא היה זקור, והיא התחילה למשוך אותו ואז הגיע לסיפוק לאחר כחצי דקה. אין לו הסבר מדוע תאמר לו המתלוננת שהיא במחזור, לפתע, אחרי שהיא חפצה בקיום יחסי מין ואף מתפשטת לשם כך. נשאל, למה היתה כוונתו שרצה יילהכניס לה מאחוריי הוא משיב שהכוונה “מאחורה-מהתחתיי (ש’ 54). הוא מכחיש בתוקף שהכניס את איבר מינו לזה שלה. שולל אפשרות שנמצא זרע שלו באיבר מינה, וטוען ששפך זרעו בתחתוניה. לשאלה כיצד הגיע לשם הזרע אם הם עמדו אחד מול השני, והיא שיחקה באיברו, משיב “היינו צמודים, נגע לי ושפך, היא היתה פותחת רגליים שלה” (שי 77). הנאשם מכחיש שניסה להחדיר את איברו לאחוריה, ושזו הסיבה שהיא אמרה שיעשה זאת מקדימה, כדי למנוע, בכל מקרה, בעילתה מאחור, והוא אומר, שרק ביקש ממנה זאת והיא סירבה. ביחס לשיחה של אנואר עם המתלוננת, טוען, שסיפר לו על המקרה, אך לא שלח אותו ולא ביקש שישוחח אתה. לאמו הוא סיפר רק שבחורה נשכה אותו ודחף אותה, וזה גם מה
27 מתוך 45
בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני: כב’ השופט הבכיר אריאל ואגו – אב”יד כב’ השופט אלון אינפלד כב’ השופט אריאל חזק
תפ”ח 54153 – 08 – 17
שבועיים מראש או רק לילה קודם. מאשר, שסיפר לאשתו, לאמו ולאנואר רק חלק קטן מהסיפור, ובצורה לא מדויקת. מכחיש שביקש מאנואר לשוחח עם המתלוננת. אינו יודע מדוע גיסו העיד ברות זו. לדבריו, אנואר רק ביקש ממנו את מספר הטלפון וזהו.
הנאשם נשאל, מדוע העדיף להיוותר במעצר, ודבק בגרסה המכחישה כל מגע, תוך הסתרת גרסת האמת המזכה (לשיטתו), של מה שבאמת התרחש ביניהם, והוא מסביר זאת באותה בושה שחש, בהיותו נשוי ואשתו בהיריון, וחשש שמשפחתו תדע שהתייחד עם המתלוננת בתא השירותים. כאשר תהתה התובעת, מדוע פתאום החליט לומר את האמת, טוען, שדיבר עם אשתו והאחים שלו, בטלפון, מתוך המעצר. לאחר שיחות עם אחים, האם והאישה, החליט לספר האמת. התובעת ציינה, לשאלתנו, שאין בחומר החקירה אינדיקציה לכך שהחוקרים התירו לנאשם לדבר עם בני משפחתו בעיצומה של החקירה. התובעת מטיחה בו ששינוי הגרסה בא משום שחפץ להתאימה לממצאי הדנייא. הנאשם מכחיש את הקשר לכך, וטוען שמאותו בוקר רצה לחשוף את האמת לאחר השיחה עם אשתו.
טוען, שהמתלוננת הורידה בעצמה את מכנסיה ותחתוניה והיא זו שסיפרה לו שמצויה במחזור. הוא לא ראה דבר משום שלא היה אור ובקושי ניתן היה לראות משהו. לכן, לא ראה שום דימום אצלה. מכחיש שהבין את דבר המחזור, כאשר הרגיש זאת בעת החדרת איבר מינו. הוא רק ביקש לבעול אותה מאחור והיא סירבה. היא עצמה ביקשה שיעשה זאת מקדימה, אך הוא סירב לכך. את גרסתו ייהסופיתיי הוא מתמצת בכך (עמ’ 420), ש”היינו אני והיא ביחד בשירותים, היא התחילה לנשק אותי ולנשוך אותי, גם אני זרמתי איתה, גם התחלתי לנשק אותה, ביקשה ממני שאני אשכב איתה, אמרתי לה בסדר, פתחתי את הרוכסן של המכנס שלי והוצאתי את איבר המין שלי, היא הורידה את המכנסיים שלה עד הברכיים והיתה עומדת מולי ואמרה לי שהיא במחזור, אמרתי לה להכניס, להחדיר מאחורה אמרה לי לא, להחדיר מקדימה, רגיל, נגעלתי ממנה ואמרתי לה לא רוצה, תפסה את איבר המין שלי ומשכה אותו אליה, שיחקה קצת ואני גמרתי… היא היתה משחקת בו אבל אני לא החדרתי… “.
תהינו, מדוע קבע את מפגש החזרת החוגר דווקא בשירותים, ולא, למשל, באזור הבר, אם אותה עת לא היתה מצדו שום כוונה מינית, ולא ידע שהיא מצדה, לשיטתו, חפצה במגע אתו. הוא הסביר, שזה אזור עבודתו, סביב השירותים, ואילו את מיקום התא הספציפי – המתלוננת עצמה קבעה, כאשר אמרה לו בטלפון שהיא ממתינה בתא האחרון. לדבריו, היא זו שסגרה את הדלת, לאחר שהוא נכנס לתא, והסיבה שלא יצא מיד לאחר החזרת החוגר, היתה שהיא החלה לבקש ממנו לשכב אתה. הם החלו להתמזמזיי, נישקה אותו ולמעשה כפתה עצמה עליו. אותה עת החוגר היה עדיין בכיסו, ושאלה אותו היכן החוגר נמצא, רק לאחר שהחלה לנשק אותו. מעריך בכשתי דקות את השלב של יימשחקיי באיבר מינו עד שהגיע לסיפוק. גם לאחר מכן, תפסה אותו, דחפה לפינה והחלה לנשקו והוא הורה לה לצאת החוצה כי אינו רוצה. אמר לה שלא ישכב אתה ושיש לו עבודה ושתצא החוצה. הנאשם סיפר
29 מתוך 45
בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני: כב’ השופט הבכיר אריאל ואגו – אב”יד כב’ השופט אלון אינפלד כב’ השופט אריאל חזק
תפ”ת
54153 – 08 – 17
תשובת הנאשם על כתב האישום וגרסתו הסופית: תשובת הנאשם על כתב האישום הוגשה בכתב, בידי סנגורו.
הנאשם לא הכחיש קיום אינטראקציה כלשהי בינו לבין המתלוננת במקום ובזמן הרלוונטיים, שברקעה – איבוד החוגר ותיאום מפגש לשם השבתו לחזקתה.
הוא טען, שהמתלוננת הגיעה ונכנסה מרצונה החופשי לתא השירותים וכי יזמה, עודדה, וכמעט כפתה עליו אקט מיני, ובוודאי שלא נעשה דבר בכפייה מצדו.
הוא הכחיש כל ניסיון לשבש הליכי חקירה או משפט, וגרס, שנסע לחברון עם רעייתו לצרכי בדיקת היריון ולא היה לו חלק בשיחה כלשהי של גיסו עם המתלוננת (כפירה מחוסר ידיעה בפרט זה של כתב האישום).
הנאשם אישר, שמסר בתחילה גרסאות כוזבות ומרחיקות לחוקריו, והסביר זאת ברגשי בושה וחשש מתגובת אשתו, שהייתה בהריון עם בנם הבכור, ומיתר בני המשפחה. לטענתו – סיפורו ייהסופייי, בשלהי החקירה, משקף את האמת לאשורה, וזה נמסר רק לאחר שנועץ, טלפונית, מהמעצר, ברעייתו, שעודדה אותו לחשוף הכל. לשיטתו – אמנם, זו גרסה כבושה, אך היא זו הנכונה.
גרסתו המפורטת וייהעדכניתיי (שכן סיפורו, כמבואר, עבר התפתחויות מסוימות לאורך שלבי החקירה וההליך), נמסרה, גם, בעדותו בפנינו, עם פתיחת פרשת ההגנה, וזו תיסקר, כמובן, בפירוט, בהמשך. תמציתה בכך, שבתא השירותים, שם היא המתינה לו, המתלוננת ייהתנפלהיי עליו, נשכה ונישקה אותו. היא חפצה שיבעל אותה ואף הפשילה מכנסיה והתחתונים. הוא הוציא את איבר מינו מבעד רוכסן המכנסיים. כאשר שמע ממנה, שהיא מצויה במחזור, חש גועל, ביקש לקיים עמה מין אנאלי, ומשסורב, יזמה המתלוננת ייתחליף”, של הבאתו לסיפוק, באמצעות יימשחקיי של ידיה באיבר מינו. לפיכך – שפך זרעו בתחתוניה. מכאן, גם נגזרים הסברי ההגנה לממצאים הפורנזיים – איתור דנייא של הנאשם על גבי בגדיה של המתלוננת ובאיבר מינה מצדו החיצוני.
גדרי המחלוקת והראיות – מבט על: בסופו של יום, מרבית ההתרחשויות של אותו לילה, לפנות בוקר של 12 . 08 . 2017 , אינן במחלוקת. ברקע המפגש הקריטי, בין המתלוננת לנאשם, שבמהלכו התקיים מגע פיזי בין השניים, מצוי מתאר מוסכם. המתלוננת בילתה, עם חברותיה במועדון הייפורוס”י, כרטיס החוגר אבד בשירותי הנשים, והפגישה עם הנאשם – עובד הניקיון, שמצא את החוגר, תואמה והייתה מוסכמת, ומטרתה הראשונית,
3 מתוך 45
בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני: כב’ השופט הבכיר אריאל ואגו – אב”יד כב’ השופט אלון אינפלד כב’ השופט אריאל חזק
תפ”ח 54153 – 08 – 17
החוקר יגאל סטמקר – העיד בישיבת 15 . 1 . 18 , הוא ערך עם המתלוננת את השחזור במקום וערך את העימות הראשון בין הנאשם למתלוננת (ת/5). סיפר, שאמנם הגעת המתלוננת לשחזור היתה עם המפקדת ש.ט., אך היא חיכתה בחוץ ולא נכחה בפעולת החקירה. החוקר אישר שהיה מודע לטענת הנאשם על הנשיכה בחזה והסימן שנותר, אך לא פעל לפתח את החקירה בעניין זה. באשר לקטע, במהלך העימות, שבו הוא יצא מהחדר והותיר את המתלוננת עם הנאשם, הבהיר החוקר, שלא תדרך אותה במאומה לגבי מקטע זה של העימות, אלא, לכל היותר, הכין אותה לאפשרות שהוא יעזוב, לזמן מה, את החדר. מר סטמקר אישר, לשאלות הסנגור, שלא היה ער לכך שהנשיכה בחזה הנאשם לא צולמה. הוא מסכים שזו נקודה חשובה וצריך היה לבצע זאת. עוייד שלו מעמת את החוקר עם כך שהמתלוננת בשחזור מציגה את משיכתה לתא השירותים, פחות או יותר, מאזור הכיור הראשון במסדרון. הדבר אינו תואם את הצפייה בסרטון האבטחה, אך, החוקר מבהיר שהיא זו שמובילה אותו בשחזור, כרצונה, ואין הוא מכווין אותה או מקשה עליה ביחס לאופן ההכוונה שלה. החוקר מאשר, שלא התעמק בשאלה אם דלת השירותים, לגרסתה, נסגרה, או שגם ננעלה. הוא לא בדק אם המנעול תקין או תקול.
החוקר שמעון אבוטבול – העיד בישיבת 15 . 1 . 18 . הוא גבה את ההודעה הראשונה מהנאשם – ת/1. החוקר העיד שלא היתה בעיה עם העברית של הנאשם והוא לא התקשה בהבנת הדברים. כאשר החתים את הנאשם, על ההודעה, בתום החקירה, הוא לא מסביר לו דבר, מעבר לכך שמגיש לנחקר את ההודעה הכתובה ומבקש את חתימתו. בהמשך עדותו ציין מר אבוטבול שבחקירה מתועדת אין צורך להקריא לנחקר את תוכן הדברים טרם החתימה. זו זכותו של הנחקר לסרב לחתום אם הטקסט כתוב בעברית ואינו שולט בשפה. ביחס לאזהרה, בפתח החקירה, העיד מר אבוטבול שהוא מסביר לכל נחקר את זכותו להיות מיוצג ולהסתייע לפי הצורך בסנגור מהסנגוריה הציבורית. לדבריו, לו היה הנאשם מבקש לראות עורך דין או שימנו לו סנגור, היה רושם זאת. החוקר מדגיש שלא ראה מקום להזמנת מתורגמן כי לא היה בכך צורך. כאשר מוצגות לו נקודות של היסוס בתשובות הנאשם בחקירה, או אמירות שמהן יכול להשתמע שהנאשם לא הבין את השאלות, החוקר מציין שאינו רואה בכך אינדיקציה לבעיית שפה, אלא זו התנהגות רגילה של חשודים ולעתים משקפת קטע של התגוננות, כהגדרתו. מר אבוטבול הסכים שהיה מקום לצלם את האדמומית שאותה אזכר, בחזהו של הנאשם, אך לטעמו איש מזייפ היה אמור לעשות זאת. לדבריו, השימוש במילה “אדמומיתיי, מראה שלא היה מדובר על סימני נשיכה משמעותיים. יתכן אפילו שהאדמומית הקלה לא היתה משתקפת בצילום, לו נעשה, ואולי גם בשל כך הדבר לא בוצע. החוקר נשאל מדוע השתמש בביטוי ייבריחה” בהקשר נסיעתו של הנאשם לחברון בבוקר השבת והוא אינו רואה בעיה בביטוי זה.
עיקרי התיעוד החזותי של התרחשויות הליבה מתוך הדיסק ת/12 ועל רקע השחזור ת/11א: מצלמת האבטחה מס’ 63 מספקת מידע חזותי, אובייקטיבי, אודות ההתרחשויות במסדרון השירותים, בפרקי הזמן הרלבנטיים. במוקד הצפייה, החשובה להכרעה, מצויות הדקות הספורות,
31 מתוך 45
בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני: כב’ השופט הבכיר אריאל ואגו – אב”יד כב’ השופט אלון אינפלד כב’ השופט אריאל חזק
תפ”ח 54153 – 08 – 17
מתא השירותים, כשהיא נתמכת בכיורים הנקרים בדרכה, לאורך המסלול החוצה, וידה השנייה אוחזת במכשיר הטלפון, ובהמשך נראית מקלידה עם שתי הידיים בדרכה אל מחוץ לאזור המכוסה. בשעה 02 : 55 : 29 יוצא הנאשם מתא השירותים האחורי, ומתחיל בעבודות ניקיון באמצעות המגב. שניות ספורות לאחר מכן, בשעה 02 : 55 : 52 מגיע הממונה עליו ומתחיל להתווכח אתו. אם כן, בקליפת אגוז – המתלוננת הגיעה ראשונה לתא ונכנסה ללא כפייה או הולכה, והנאשם הגיע לשם רק אחריה. נסיבות כניסתו המדויקות לתוך התא אינן נצפות. לנפקויות פער זה בין גרסת המתלוננת לבין הראיה האובייקטיבית – נתייחס להלן.
ניתוח הראיות, דיון והכרעה: כפי שפורט, מרבית ההתרחשויות והרקע לאירוע הליבה בתא מספר 7 אינם במחלוקת. ביחס לאותן כ-10 דקות קריטיות, בתוך התא, קיימים שני נרטיבים. ההכרעה ביניהם נגזרת, ראש וראשונה, מהאמון שנמצא לתת לאיזו מהעדויות, שהן בגדר יימילה מול מילהיי. הראיות הפריפריאליות יכולות לאשש ולחזק נרטיב מסוים, אך אין בהן להפריך, חד משמעית, את הנרטיב האחר. כך – למשל – אפשר להסביר את הממצאים הביולוגיים (אחד מהם, המצאות זרע בפנים הנרתיק – מאד בדוחק), ואף את ממצאי דייר שוהם, ואולי את סערת הרגשות ומצבה הנפשי של המתלוננת, לאחר האירוע, גם באופן שיתיישב עם סיפורו של הנאשם.
אולם – נקודת המוצא של בחינת הנרטיבים הסותרים, אף בטרם נתייחס למהימנות מוסריהם ולרושם שהותירו עלינו, מכבידה על אמוץ גרסתו של הנאשם, ולו, מהזווית של ניסיון החיים והשכל הישר. למתלוננת היה מניע מובהק ואינטרס ברור בממשק עם הנאשם באותו לילה, שאין להם שום קשר לאינטימיות ולמין. היא חפצה לקבל בחזרה את החוגר שאבדה, מעובד הניקיון, שמצא אותו – אדם שעמו אין לה שום היכרות קודמת ושאין לה בו כל עניין אישי. קביעת פגישה עמו, לשם כך, אף אם היא מבוצעת בזירה יימוזרהיי, של תאי השירותים, אינה בלתי הגיונית, משום, ששם הוא עובד ושם מקום איבוד החוגר ומקום מציאתו. התפנית בעלילה, מבחינתה, ככל שהיא עגומה ומעציבה, אינה בלתי מוכרת, וכדוגמתה ראינו, לא אחת: מצוקתה של הצעירה, שחפצה בהשבת האבדה, מנוצלת לרעה, בכך, שהמפגש, שנועד להיות תמים ואנושי, ייממונףיי לשם סיפוק היצר ולתקיפה מינית, בניגוד לרצון הצד שמנגד, וללא הסכמתו. ההתקשרויות המקדימות בטלפון, מצדו, שלפחות אחת מהן הייתה עוד בטרם אותר החוגר, יכולות, אפילו, להצביע על עניין שהתעורר אצל הנאשם, באותה צעירה, שלא באופן ספונטני ובעת הפגישה בתא, אלא קודם לכן, ועל ראשית תכנון מוקדם לייצר עמה מגע, החורג מיעודה התמים של פגישת החזרת החוגר. לשיטת הצעירה, ולפי סיפורה, הופתעה ונחרדה מההתרחשויות במפגש, שייעודו מבחינתה, וכוונתה ביחס להתנהלותו, היו שונים לחלוטין. סיפורו של הנאשם, מנגד, מאד לא שגרתי, ובדרך כלל הוא אינו מתיישב עם ניסיון החיים. לשיטה זו – חיילת צעירה, שמבלה במועדון, יחד עם חברות, ונפגשת עם עובד הניקיון, שמצא את מה שאיבדה, ושעמו אין לה כל הכרות, וכל מטרתה לקבל בחזרה את רכושה, לפתע פתאום, יימתנפלתי עליו, נושכת אותו,
33 מתוך 45
בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני: כב’ השופט הבכיר אריאל ואגו – אב”יד כב’ השופט אלון אינפלד כב’ השופט אריאל חזק
תפ”ח 54153 – 08 – 17
בהם ממש, קשה להלום, שבעימות עם המתלוננת, כאשר היא מטיחה בו, תוך בכי, את שעולל לה, אפילו לא ירמוז על כך, שדברים התרחשו מרצונה וביוזמתה, וכל שהוא מוצא להשיב לה, על הטענות הקשות והאישום החזיתי בפגיעה מינית אלימה וחמורה, הינו, שיינפלת עלי ועשית לי בשיניים (נשיכה), הרמתי אותך והזזתי אותך…”. הסברי הייבושה והמבוכהיי, שיכולים לתרץ התכחשות בשלבים ראשוניים, ואולי בגביית הודעה ראשונה ממנו, מאד לא משכנעים לגבי שלבי ההמשך, כמו העימות דנן, ואינם מתיישבים עם השכל הישר.
לטעמי, וברוח האמור בפתח פרק זה, לא רק, שההסבר לכבישת הגרסה קלוש ודל, וההסבר עצמו נכבש והוצף, בפועל ובפירוט, רק בעדות בבית המשפט, אלא, שנסיבות ועיתוי העלאת הגרסה הסופית, בפני עצמם, מסבכים ומכבידים. הנאשם מנסה להתאים את סיפורו לממצא המדעי האובייקטיבי שמוטח בפניו. נבנה סיפור, שעדיין אינו מפליל, אולם, מתיישב עם מציאת הדנייא (וכמסתבר – זרעו) בתחתוני המתלוננת.
לפיכך – באותה ייתחרותיי של ימילה מול מילהיי, מצויה מילתו של הנאשם, אותה גרסה כבושה, שאותה הוא מבקש שנאמץ, בנקודת מוצא נחותה ומוחלשת. לא מדובר בשני נרטיבים שווי ערך ומקבילים שיוצאים למרוץ שוויוני. עם זאת, ולצד המחשה ייספרותיתי זו, אטעים, ובל נשכח, שאין מדובר במשפט אזרחי, שבו גרסה מסוימת צריכה לשכנע במאזן ההסתברויות הרגיל. עלינו להשתכנע, מעבר לספק סביר, שסיפורה של המתלוננת משקף את האמת לאמיתה. כל שעל הנאשם לעשות, הוא לטעת ספק סביר באמיתות דבריה. די בכך, שגרסתו ונסיבות העלאתה, לא יימצאו מופרכים או בלתי
סבירים.
בנקודה זו, המתקשרת עם העלאת הגרסה הכבושה, ועם רצף חקירות הנאשם, אקדיש מילים אחדות למחדלי החקירה הנטענים, והדברים ייעשו בקיצור, משום, שאין בהם ממש: אשר לצילום הנשיכה בחזה – אכן, ראוי היה שהפציעה הזו תתועד. ברם, גם אם נגדיר את העדר התיעוד לנשיכה כיימחדל חקירהיי, אין בכך כל נפקות ובוודאי לא פגיעה בהגנת הנאשם. הנאשם סיפר, שבשלב מסוים, ננשך בידי המתלוננת. בתחילה, טען, שעשתה זאת ללא מניע מובן, שמא, מתוך שהאשימה אותו בהעלמת החוגר. לאחר מכן, בגרסה הסופית הכבושה, ייחס זאת להתלהטות היצרים והתשוקה מצדה, לבוא עמו בקשר פיזי אינטימי. המתלוננת, מצדה, אינה שוללת שנשכה אותו, נשיכה הגנתית, כהגדרתה, בשלב השהייה בתא 7, וכאשר ניסתה להודפו מעליה. היא אינה זוכרת זאת במדויק. כך, או כך, וכאשר, עצם קיום האדמומית, שלא ברור אם אופיינה בסימני נשיכה אם לאו, (ובאמת מוטב היה לו תועד הדבר), אינו במחלוקת, וגם מבחינת המאשימה בהחלט ייתכן שהוא ננשך באירוע, נתון זה לא היה מסייע בקביעה עובדתית משמעותית כלשהי. אשר לזכות ההיוועצות – הנאשם הוזהר כחוק, והחוקר אזכר בפניו את זכותו לייצוג, גם של סנגור ציבורי. הנאשם אמר שאינו חפץ בכך. מצפייה בדיסק החקירה, של החקירה הראשונה, עולה, שהחוקר אבוטבול שואל במפורש
35 מתוך 45
בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני: כב’ השופט הבכיר אריאל ואגו – אב”יד כב’ השופט אלון אינפלד כב’ השופט אריאל חזק
תפ”ח 54153 – 08 – 17
[קטע מושמט להגנת פרטיות המתלוננת]. תמיהתה, על כי בכלל מנסים לייחס לה ייהתנפלותיי כזו על הנאשם, ביוזמתה, נראית אותנטית לחלוטין. גלוי הלב והכנות, נעדרת מניפולטיביות, של העדה, באו לידי ביטוי מובהק, כאשר סיפרה על ניסיון החדירה מאחור. הניסיון הזה כה החריד אותה, עד כי, הבהירה לו, ששם, בשום פנים ואופן לא יגע בה, והיא הסתובבה כשפניה אליו. כלומר – אם נגזר עליה שייכפה עליה מגע, היא ייבחרהיי בין שתי הרעות, את זו שפחות הפחידה אותה והגעילה אותה, יחסית. הנאשם, ניסה, לימים, לראות בסלידתה מניסיון החדירה מאחור, משום יעידודויי לעשות זאת מקדימה, באיבר המין, אך, גם הוא מאשר את סירובה הנחרץ להיבעל מאחור. כנותה וגלוי הלב שלה בנקודה זו מעצימים את מהימנותה, משום, שלכאורה, וממבט שטחי, ניתן היה לפרש את התנהלותה זו, ואת שפת הגוף, באותה הסתובבות אליו, כראשית הסכמה לבעילתה מלפנים, לאחר הסירוב למגע מאחור, או, לפחות, כהשלמה עם כך. המתלוננת אינה נרתעת לנוכח פרשנות אפשרית כזו, ומדגישה, כי בכל מחיר, חפצה לסכל את ניסיון החדירה מאחור, גס ביימחירי של העצמת ההתכנות לאינוסה מלפנים, כפי שאכן בוצע. המתלוננת אינה מתיימרת לזכור כל פרט, אינה מנסה לדייק ייבכוחיי, כאשר אינה בטוחה בפרט כלשהו, מודעת לכך שהייתה שתויה, במידה כזו או אחרת, והיא משלימה עם זה שמאותו לילה נותרו אצלה פערי זיכרון ודברים שנשתכחו. עדותה לא אופיינה בנקמנות וברצון לסבך, עד כמה שניתן, את הנאשם. אין האדרה של גלויי אלימות וכוחניות מצידו, יש ניסיון לדייק במה שעשה, ולא מעבר לכך, וניכר, שהיא מנסה, כמיטב זיכרונה, לפרט את שאירע לאשורו. מה שאינה זוכרת או שאינה בטוחה בו- אינה מנסה להשלים ולאלתר, כדי לרצות את השואל או כדי לחזק את אמינותה.
סיכום ההתרשמות מהמתלוננת הינו של עדה מהימנה שהעידה אמת.
מעבר לאותות האמת ייהפנימיים” הללו, ראינו, שגרסתה הבסיסית קוהרנטית ורציפה, לאורך מתן אמרותיה במשטרה ובמהלך העימותים עם הנאשם. ייתכנו שינויי ניואנסים וגוון, במסירת פרט, או בהיזכרות בנקודה מסוימת, אולם, התמונה הכוללת – אחידה ומוצקה. על אי התאמות, או אי דיוקים, אמיתיים או מדומים, בדברי המתלוננת, אעמוד להלן, בפרק נפרד.
בהקשר זה, ובצדק, הפנתה התובעת, לפסיקת ביהמייש העליון, שלפיה, בחינת גרסתו של נפגע עבירת מין, אינה נבחנת באספקלריה של דיוק בפרטי פרטים, ובהיתלות בכל סתירה או אי דיוק בעניין שולי. בחינת האמינות נעשית מתוך רצון לאתר את ייגרעין האמתיי ובראייה כוללת. ההשפעה הייחודית של פגיעה מינית בקורבן יכולה להביא לעמעום פרטים ולכשלי היזכרות בנקודות מסוימות. שקילת הגרסה ואיתנותה נעשים בהתחשב באלה, ומתוך הבנה, שקשה לקבל, במקרים רבים, גרסה, שתהיה לגמרי שלמה, קוהרנטית ומדויקת (ר’ ע”פ 252 / 16 , פלוני נ. מייי, מיום 21 . 12 . 17 , ע”פ 9741 / 16 , מור אסלן נ. מייי, מיום 19 / 7 / 18 ו- ע”פ 5633 / 12 ,ניימן נ. מ”י, מיום 10 . 07 . 13 ).
37 מתוך 45
בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני: כב’ השופט הבכיר אריאל ואגו – אב”יד כב’ השופט אלון אינפלד כב’ השופט אריאל חזק
תפ”ח 54153 – 08 – 17
טמפון, מוקדם יותר באותו יום (המתלוננת לא שללה היתכנות לכך, למרות שבתחילה סברה שלא השתמשה באותו יום בטמפון), דייר שוהם אינה סבורה, כלל ועיקר, שהחדרת טמפון יכולה להסביר את אותו ממצא חבלתי. המתלוננת שללה שימוש בחפצים אחרים, כגון צעצועי מין, שיכלו, תאורטית, לגרום לממצא הזה. כזכור, המתלוננת שבה ותיארה כאב עז שחשה, כאשר פגע בה הנאשם, ובעקבות כאב זה הצליחה להתעשת ולהודפו. החבלה באיבר מינה, שנגרמה, לפי חוות הדעת הרפואית, ממגע של חפץ גלילי שהוחדר לשם, מחזקת את עדותה ומתיישבת היטב עם גרסתה, הראשונית והעקבית של המתלוננת.
תלונה מידית ומצב נפשי לאחר האירוע: מעדותה של החברה נ.א., כמו גם מהודעות הטקסט ששיגרה המתלוננת אליה, אנו למדים, שבסמוך לאחר האירוע בשירותים, הזעיקה המתלוננת את חברתה וכאשר יצאו מחוץ למועדון לאזור ייהסלעים” ששם ישבו, הבחינה החברה במצבה הקשה של המתלוננת, אשר בכתה והייתה נסערת. כבר בשלב זה, הבינה נ.א. שקרה משהו לא טוב עם בחור, למרות שהפרטים המדויקים לא נודעו לה. חלק ממצבה של המתלוננת ניתן ליחס לצריכת האלכוהול שקדמה לשעות הללו, אולם, לפי עדות נ.א. ברור היה לה שלא מדובר רק בשכרות, אלא, שקרה משהו, ושחברתה נפגעה. עדה זו גם זכרה התכתבות של המתלוננת עם ייהבחוריי אודות שימוש בקונדום. לא הייתה למתלוננת שום סיבה ומוטיבציה לשאול במישור זה, אם לא הייתה חדירה לאיבר מינה. ככל שמרצונה וביוזמתה יישיחקה באיבר המיני של הנאשם, כגרסתו, בוודאי לא הייתה צריכה לסבור שעליה לבדוק אם השתמש בקונדום. הפגישה בין המתלוננת לבין המפקדת, שהיא גם חברה קרובה, העדה ש.ט., התרחשה, אומנם במוצ’יש, שעות לאחר האירוע, אך, ש.ט. העידה על התנהגות מוזרה של המתלוננת, בכי מצדה, וסימנים של סגירות ומופנמות מצדה לאחר מכן. למחרת התלוותה העדה למתלוננת, לבית המרקחת, לשם רכישת תרופה שהעדה הבינה שנועדה למנוע הידבקות באיידס. משמע – המתלוננת התנהלה כמי שבטוחה ויודעת שקוים איתה מגע מיני, והיא חוששת מהשלכותיו (אזכיר – המתלוננת הבינה שהנאשם חדר לתוכה מתוך הכאב העז שחשה, היא לא העידה שראתה זאת). אין טענה, שהמתלוננת, בתחכום רב, ביימה התנהלות זו, מטעם כלשהו, כדי שסביבתה תוטעה לחשוב שהיא נאנסה. לפיכך, אנו רואים, שבסמוך לאחר האירוע, ומתוך ההתנהלות ביום שאחר כך, המתלוננת הייתה במצב נפשי נסער, לרבות בכי, והתנהלותה היא כשל מי שעברה פגיעה מינית. סמיכות הצפת הפגיעה המינית בה, לזמן אמת של ההתרחשות, ומצבה הנפשי באותה עת, מחזקים את עדותה ומתיישבים עם אמיתותה.
סתירות וחולשות בעדות המתלוננת, אמיתיות או מדומות:
המצאות המתלוננת במחזור: לטענת ההגנה, למד הנאשם מפי המתלוננת, שהיא מצויה במחזור. מכאן, מבקש הסנגור להסיק, שמה שקרה היה בהסכמה, וכאשר היא, מיוזמתה, שיתפה אותו בכך, הוא נגעל, וכך התגלגלו הדברים
39 מתוך 45
בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני: כב’ השופט הבכיר אריאל ואגו – אב”יד כב’ השופט אלון אינפלד כב’ השופט אריאל חזק
תפ”ח 54153 – 08 – 17
הסתירה בין הסרטון ת/12 לגרסת ההובלה לתא השירותים: באשר לשלב כניסת המתלוננת לתא מספר 7 ותזמון הכניסה ביחס להגעת הנאשם, קיימת אי התאמה ברורה בין גרסתה לבין העובדות האובייקטיביות. אין זה נכון, שהיא הובלה, תוך אחיזה בידה, מאזור הכיורים אל התא. הצפייה בסרטון האבטחה מעלה, שהיא הגיעה לתא, ואף, ככל הנראה, נכנסה פנימה, טרם שהנאשם בכלל הגיע לתחילת המסדרון. עוברות 8 שניות עד שהוא מגיע, הולך לכיוון התא, וככל הנראה נכנס לתוכו, אחריה. יש לסייג זאת בכך, שהן בשל ריחוק התא הקיצוני מהמצלמה, והן בשל הסתרה הנגרמת מנשים אחרות העוברות במסדרון, קשה, עד בלתי אפשרי, להבחין בפרטי הכניסה או היציאה לתא עצמו. גרסתו של הנאשם, על כי היא המתינה לו בתא (כנראה לאחר תיאום טלפוני שנועד, ראש וראשונה, להחזרת החוגר), וכי הוא הגיע לשם לאחר שניקה את שירותי הגברים, מתאשרת מצפיה בסרטון. אופי תנועתו במסדרון אל עבר תא 7, הוא, בעליל, כדי להגיע לתא ולפגוש בה, משום, שבניגוד לקטעים אחרים, לאורך שעות עבודתו המתועדות, הוא אינו מבצע שום פעולת ניקיון, במסדרון, והמגב מורם ונישא בידו באופן יימנהלתייי. מצטייר תסריט (תרתי משמע) של תיאום טלפוני להיפגש בקצה המסדרון, כאשר היא מקדימה אותו בשניות אחדות, הוא מגיע בתזמון קצר לאחר מכן, והולך ישירות לאותו תא.
המתלוננת, כאשר עומתה עם מצב דברים זה, אינה מתכחשת לבעייתיות, אך, אינה מבינה כיצד הסתירה נוצרה. אין לה הסבר, והיא חוזרת שבחוויה שלה, שעדיין היא חווה אותה, מבחינתה הסובייקטיבית, בטוחה היא שהובלה בידי הנאשם לתא, ולא נכנסה אליו ביוזמתה ומרצונה הצרוף. בעת השחזור, עם החוקר סטמקר, היא ממחישה את המפגש עם הנאשם והאחיזה בידה כבר מאזור הכיורים הראשונים שבתחילת המסדרון, מרחק של מטרים אחדים לפחות, מתא 7. אין הסבר ברור ומובהק לפער זה, בין הסרטון לבין עדות המתלוננת. ההגנה מבקשת ללמוד מכך על חוסר מהימנות ועל היות כל הנרטיב של כפיית מגע מיני בגדר בדותא, או אולי הזיה על רקע שתיית יתר. ברם – ייתכנו תרחישים אחרים. קטעי הכניסה לתא השירותים עצמו, אינם ברורים וייתכן, שהמתלוננת המתינה לנאשם בפתח התא, או מעט בתוכו, כשהדלת פתוחה. במצב כזה, ייתכן, שכאשר נפגשו השניים באזור פתח התא, הוא באמת אחז בידה, בין שהדף אותה פנימה, ובין שהוביל אותה בעדינות, ולאחר מעשה, ובחוויה הסובייקטיבית שלה, העצימה את אותה הובלה מעבר לממדיה. זו השערה בלבד, ואין ראיות לבססה או להפריכה. ניתן עוד לשער, בהסתמך על התבטאויות המתלוננת, בדיעבד, עד כמה הייתה תמימה ופתיה, כשנפלה למלכודת ייהחזרת החוגריי, שהיא חפצה עד מאוד להאמין, ולשכנע את עצמה, שלא ייתכן שמרצונה ובתמימותה נכנסה לתא השירותים אל תוך המלכודת. נוח לה יותר להאמין שהובלה לשם ושהדבר נכפה עליה. לא יהא זה משום מתן גרסה שקרית, כי אם שחזור לא מדויק של ההתרחשות, בזיכרונה המאוחר יותר, ובאופן המיטיב יותר עם תחושתה והרגשתה. אף זו השערה גרידא. נותר, בנקודה זו, ספק ראייתי. ברם – אין לראות בזה, בפני
41 מתוך 45
בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני: כב’ השופט הבכיר אריאל ואגו – אב”יד כב’ השופט אלון אינפלד כב’ השופט אריאל חזק
תפ”ח 54153 – 08 – 17
והנאשם חזר על סיפורו והשיב לשאלות שנשאל. התנהגותו בבית המשפט – השפלת הראש, הדיבור בקול נמוך מאד, יכול שיוסברו אך בקשיי המעמד ובסיטואציה המלחיצה. אולם, אם נשאל עצמנו, עד כמה משכנעת הגרסה העדכנית, על רקע הגרסאות השקריות והמרחיקות שקדמו להעלאתה, ובאיזו מידה יש בה לטעת ספק, ולהצביע על התכנות נרטיב חלופי מזכה, לאירועי הלילה – תשובתי תהא שלילית בתכלית. הנאשם לימד על עצמו, שאינו מהסס לשקר ולבדות סיפור כוזב לחלוטין (נפלה עלי, נשכה, דחפנו אחד את השני), כשהדבר נוח לו. הסבריו, על כי חרד מתגובת משפחתו, קלושים, כאשר, עסקינן בחשדות, מהחמורים שיש, וכאשר אלה הביאו למעצרו. שנוי הגרסה נעשה בהתאמה מלאה לעיתוי הטחת הממצאים הביולוגיים בנאשם, ובאופן שיייסתדר” עם נפקויות אותם ממצאים. נסיבות אלה מקשות, מאד, על מתן אמון בגרסה העדכנית ועל אימוצה בתור נרטיב חלופי ריאלי ומעורר ספקות. כפי שפורט כבר, סבירותה האובייקטיבית של הגרסה, בכללותה – התנפלות המתלוננת עליו והניסיון “לאונסויי, לפתע פתאום, נמוכה ממילא. היא אפשרית – אך ברמה כמעט תיאורטית. אין בכוחה של גרסת הנאשם לטעת ספק, אפילו ברף הלא גבוה, שנאשם בפלילים צריך להרימו, אל מול איתנותה של גרסת המתלוננת, הנתמכת בראיות חיצוניות, וכשתלונתה נעדרת כל מניע שהוא להפללת שווא ולרקימת עלילה נגדו.
מסקנתי היא, וכך אמליץ להכריע הדין, שעבירות המין שיוחסו לנאשם בכתב האישום הוכחו מעבר לספק סביר, וכי יש להרשיעו בהן. התקיימות יסודות העבירות, לפי סעיפי החיקוק, במעשי הנאשם (אינוס – ביחס לבעילתה באיבר המין, וניסיון למעשה סדום – ביחס לניסיון החדירה מאחור) אינם שנויים במחלוקת בין הצדדים. החבלה באיבר המין, וגם השריטה בצדו החיצוני – מקיימים את הנסיבה המחמירה של “גרימת חבלה גופנית”, מושא סעיף 345(ב)(3) של החוק.
שיבוש הליכי משפט: נסיבות הנסיעה בבוקר יום השבת לאזור חברון, נותרו עמומות. לא הוברר, עד תום, מתי הוחלט על הנסיעה, האם תוכננה זמן רב מראש, האם יועדה לקניות, לבדיקת אולטרסאונד, או לשניהם כאחד. הגרסאות לנדון- שונות, וחלקן, בעליל, אינן מדויקות. ברם – אין חולק, שהנאשם שב לביתו בערב, גיסו אנואר סייע לתאם הגעתו לחקירה, כאשר הבין שהמשטרה מחפשת אחריו, והנאשם הגיע למשטרת ערד, נעצר, והועבר, לפנות בוקר, לבאר שבע (ת16 – דויית פעולה יוסף צלח). אין ראיה לכך, שהנסיעה והשהיה באזור חברון היו בגדר ניסיון הימלטות, או שהזמן נוצל לפעולות של שיבוש החקירה. לא הוכחו, ביחס לנסיעה זו, יסודות של עבירת שיבוש הליכים.
התמונה בהקשר שיחת הטלפון של אנואר עם ש.ט., מורכבת יותר. תכני השיחה היו בשליטתו של אנואר בלבד, והנאשם לא היה צד לה, ובעת קיומה היה כבר עצור. אנואר ביקש לדעת מה קרה, וחפץ
43 מתוך 45
בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני: כב’ השופט הבכיר אריאל ואגו – אב”יד כב’ השופט אלון אינפלד כב’ השופט אריאל חזק
תפ”ח 54153 – 08 – 17
אני מסכים.
אלון אינפלד, שופט
כב’ השופט א. חזק:
אני מסכים.
אריאל חזק, שופט
לפיכך, הוחלט כאמור בחוות דעתו של כב’ השופט הבכיר א. ואגו.
ניתנה היום, כ”ד אלול תשע”ט, 24 ספטמבר 2019, במעמד הצדדים.
76
7.5
אלון אינפלד, שופט
אריאל חזק, שופט
אריאל ואגו, שופט בכיר אבייד
45 מתוך 45
בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני: כב’ השופט הבכיר אריאל ואגו – אב”יד כב’ השופט אלון אינפלד כב’ השופט אריאל חזק
תפ”ת
54153 – 08 – 17
לצד עדויות המתלוננת והנאשם בפנינו, הוגשו ההודעות שנגבו מהם במשטרה (כולל התיעוד החזותי והקולי, ככל שהיו) והעימות בין השניים. אמרות המתלוננת הוגשו בידי הסנגור, כדי להצביע על סתירות ונקודות מסוימות שההגנה חפצה להציף. לצד אלה, התובעת הגישה דוייחות ומזכרים מתוך תיק החקירה.
העידו, מטעם המאשימה, חוקרי המשטרה שעסקו בפרשה, חברתה של המתלוננת, שהייתה עמה במועדון, המפקדת של המתלוננת בצבא, עובדים במועדון, גיסו של הנאשם (בהקשר עבירת השיבוש), והרופאה המומחית שבדקה את המתלוננת. הוגשו, בין היתר, חוות הדעת של הרופאה ושל המעבדה הביולוגית במזייפ (לעניין דנייא), סרטוני מצלמות אבטחה מהמועדון, בדגש על השניות שלפני כניסת השניים לשירותים, ושרטוט חדר השירותים הרלוונטי (הוגש מטעם ההגנה). הנאשם העיד להגנתו כעד יחיד.
לכל אלה, אתייחס בהמשך, ולפי ההקשר.
עדות המתלוננת ואמרותיה: הודעות המתלוננת במשטרה הוגשו כראיות מטעם ההגנה, בעיקר – לשם הצפת סתירות ותמיהות, שהסנגור מצא בהן, לשיטתו. הגם, שמטעמי בהירות ודיוק כרונולוגי, יובאו אלה כעת, אף טרם סקירת עדותה בביהמייש, ברי, שהשימוש בתוכנן כפוף להנחיות ההלכה הפסוקה לנדון. ממילא – וכפי שנראה – אין שם תוכן מהותי שונה ומפליל, שיכול להתווסף מעבר לעובדות הליבה הנקובות בכתב האישום, ושעליהן חזרה המתלוננת בעדות הפרונטלית. דברי המתלוננת בעימותים עם הנאשם – ולפי שהוגשו מטעם התביעה, להוכחת אמרות הנאשם במהלכם – מובאים אך לשם הבנת רציפות גרסתה, האינטרקציה עם הנאשם ותגובותיה לדבריו, כמו גם להשתקפות מצבה הנפשי במהלך מפגשי העימות הללו והתייחסותה הספונטנית לגרסתו המוטחת בה על ידו.
אמרה ראשונית של המתלוננת, נרשמה, שלא במישרין מפיה, אלא, במסגרת דויים פעולה של רסייר יצחק ניר, מיום 12 . 08 . 2017 בסמוך לשעה 07 : 24 (ת/18), עת השוטר הגיע לבית החולים ושוחח עם המתלוננת. הדויים הוגש במסגרת תיק מוצגים מוסכם, ואין מחלוקת, לפיכך, שהוא משקף התכנים ששמע איש המשטרה מהמתלוננת. רסייר ניר כותב שהמתלוננת “מסרה לי שהייתה בפורום בלילה עם חברות, שתתה אלכוהול, ואיבדה את החוגר, והגיע בחור שנראה לה שעובד שם, אך לא בטוחה לציין כי אינה מכירה אותו, וביקשה ממנו לעזור לה לחפש את החוגר שלה, כי חשבה שעובד שם. במהלך החיפושים, הלכו לחדר צדדי, שם החל לגעת בה בניגוד לרצונה, לציין כי לא מוסרת פרטים מעבר לכך, ולא מספרת לגבי אקט עצמו שהתרחש, הנייל ממתינה בסורוקה לבדיקה ולעובדת סוציאלית…”.
5 מתוך 45
בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני: כב’ השופט הבכיר אריאל ואגו – אב”יד כב’ השופט אלון אינפלד כב’ השופט אריאל חזק
תפ”ח 54153 – 08 – 17
אמרתה הבאה של המתלוננת, כרונולוגית, היא במסגרת העימות עם הנאשם ביום 14 . 08 . 2017 (שעה 09 : 35 , החוקר יגאל סטמקר, דויית העימות – ת/5, הדיסק – ת/5א והתמלול – ת/5ב). שם אומרת המתלוננת שהנאשם פגע בה, ונגע בה, ללא הסכמתה וכשהיא אינה רוצה בכך, וכי הוא השתמש בכוח ו”הייתי בהלם וקפאתי עד שבסופו של דבר עצרתי אותך, ברחתי, וכל הזמן אמרתי לך לא, שאני לא רוצה”. בעימות הזה, המתלוננת אינה אומרת שלקחה ממנו את החוגר מיד כשפגשה אותו בשירותים, אלא שהוא הראה לה את התעודה, היא ביקשה אותה, אך הוא לקח אותה לתא, ואחרי שסגר את הדלת היא חטפה ממנו את החוגר ושמה בכיסה. כאשר באה לצאת משם, הוא התחיל לגעת בה ואמרה לו שאינה רוצה. בשלב זה של העימות, היא התפרצה בבכי והמשיכה וסיפרה שהחל להפשיטה, והיא אמרה שאינה רוצה, וייקפאתי, פשוט קפאתי והתחלת להכאיב לי… אני כל הזמן אמרתי לך שאני לא רוצה…הוא התחיל לגעת בי ולהכניס את האיבר מין שלו… הוא ניסה להיכנס מאחורה… הסתובבתי והוא ניסה להיכנס מקדימה”. המתלוננת פונה לנאשם ואומרת מספר פעמים, שכל הזמן אמרה שאינה רוצה. מספרת שלא הייתה מסוגלת להתנגד ושהנאשם ממש הכאיב לה. היא דחפה אותו וברחה. הטיחה בנאשם שהוא “בן אדם רע” ושהוא פצע אותה, כואב לה, ואינה מסוגלת לזוז, ופוחדת לצאת מהבית. בקשר לטענתו שהיא נשכה אותו, המתלוננת גורסת, שייתכן שעשתה זאת כאמצעי הגנה מפניו.
הודעה שנייה נגבתה ביום 14 . 08 . 2017 (שעה 10 : 31 , החוקר יגאל סטמקר, נ/5). המתלוננת התבקשה להגיב על גרסת הנאשם בעימות ולפיה נפלה עליו ונשכה אותו מעל חזה ימין, מכחישה שנפלה עליו בשלב כלשהו, ולא זכור לה שנשכה אותו, אך, ייתכן שכך היה בתא השירותים. בהמשך סיפרה על נסיבות קבלת שיחת הטלפון, בזמן שהייתה עם המפקדת שלה, ש.ט, שיחה שהמשיכה אותה המפקדת, ולגביה נטען, שהייתה ניסיון שיבוש החקירה מטעמו של הנאשם.
הודעה שלישית נגבתה מהמתלוננת ביום 15 . 08 . 2017 (נ/6, שעה 12 : 37 החוקר יגאל סטמקר). היא נשאלת אודות מספר שיחות יוצאות שמופיעות ממנה לנאשם, בזמנים הרלוונטיים, בנוסף לשיחות ממנו אליה. מסבירה, שבתחילה הוא חייג אליה כדי שמספרה יהיה רשום אצלו, למקרה שימצא את החוגר, ואחר כך סבורה, שהתקשרה חזרה אליו, כאשר ראתה ממנו שיחה נכנסת, וכך גם בהמשך, ככל שלא זיהתה בזמן אמת, שהוא מנסה לחייג אליה. הוסיפה שמדובר בשיחות הקשורות לברורים בעניין מציאת החוגר, וכן, שהנייד שלה עתיר תקלות בנושא חיוג אקראי. ביחס לסוגית הליבה של התיק, ומשהחוקר שואל אם היא עומדת על דעתה שנעשה בה אקט מיני ללא הסכמה, בידי עובד הניקיון, שכבר עצור מזה ארבעה ימים, היא משיבה “אני בטוחה במיליון אחוז שחדירה של האיבר מין שלו הייתה באיבר מין שלי, ואני לא סתם ישקר, ונכון שתיתי שתייה חריפה, אך לא הייתי כלל במצב של שיכורה והייתי ערה לכל דבר שנעשה כלפי ונכון שהיו דברים שאני לא זוכרת כי גם הייתי בהלם וקפאתי במקום עם כל מה שנעשה כלפי”.
7 מתוך 45
בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפני: כב’ השופט הבכיר אריאל ואגו – אב”יד כב’ השופט אלון אינפלד כב’ השופט אריאל חזק
תפ”ח 54153 – 08 – 17
לאחר שדחפה אותו, ומאשרת שייתכן שהתבלבלה בפרטים, לאור זה, שרואים בסרטון שהיא נכנסת ראשונה לתא והוא אחריה, בעוד שבעדותה הראשונה אמרה שהוא המתין לה בתוך התא. היא אינה זוכרת האם אמרה לנאשם שהיא בתולה, ושוב שוללת שסיפרה לו על המחזור. סבורה, שייתכן שראה את הפד שלה וכך הסיק שהיא במחזור, מסימני דם שהיו על הפד. בהקשר לניסיון לבעול אותה מאחור, ולאמירתה בעדות הראשונה שביקשה מהנאשם לא לגעת בה מאחור, ובעוד שבעימות הראשון לא הזכירה ניסיון כזה, היא מבהירה יעניין שהזכרתי שרק לא יכנס מאחורה, אבל הזכרתי שהוא ניסה להיכנס אלי, כנראה שבאותו רגע של העימות הייתי קצת בלחץ ואפילו בכיתי שסיי. עוד הבהירה, לשאלת החוקר, שסידרה את מכנסיה ותחתוניה בתוך התא, ועל סף היציאה ממנו. שוללת, שוב, שנעשה משהו בהסכמה, ומכנה את הנאשם כשקרן, וכן “אני בחיים לא עושה דברים כאלה ולא היה לי מגע פיזי. הוא שקרן. אני אפילו לא יודעת לעשות מה שהוא תיאר”י. לטענתו של הנאשם, שהוא הגיע לשפיכה וכי היא רצתה בכך ונגעה בו, אומרת “בא לי להקיא”. אינה זוכרת דבר באשר לסמס שחברתה סיפרה ששלחה לנאשם, לברר האם השתמש בקונדום. לשאלה מדוע לא דפקה בדלת או צעקה לנוכחים מחוץ לשירותים, ענתה “לא הייתי מסוגלת, קפאתי, אני זוכרת רק שלא הצלחתי לזוז בתא, ורק בסוף כשכבר הכאיב לי נורא, דחפתי אותו וכך הצלחתי לצאת”. נשאלת על ידי החוקר כיצד היא נראית יוצאת מהתא, כשהיא רגועה, ומשיבה “בקושי הבנתי מה קרה איתי, מיד סימסתי ל(נ.א) שאני צריכה אותה דחוף, שתעזור לי… מה שאני זוכרת הכי הרבה שאמרתי כמה פעמים שאני לא רוצה”.
המתלוננת העידה בבית המשפט ביום 02 . 01 . 2018 (מעמ’ 8): המתלוננת, כבת 20, לעת העדתה, שירתה, בעת האירוע כחיילת, בתפקיד טכני בבסיס חיל-אוויר. התגוררה בעיר דרומית, עם אימה, שתי אחיות ואח. סיפורה נשטח בתשובה לשאלות התובעת, עוייד איילת קדוש, בחקירה הראשית. סיפרה, שיצאה לבלות, עם חברותיה, במועדון הריקודים, לאחר למעלה משנה של אבל, בשל פטירת אביה. טרם היציאה למועדון, שתתה כוס וודקה עם ייאקסליי בביתה של החברה מ.א.. במועדון, על רקע מוסיקה רועשת, רקדו ושתו. שתתה וודקה וייטובייי (סוג של עראק). ביציאה מהשירותים, המצויים בסמוך לבר משקאות שבמועדון, הבחינה בחסרון החוגר, שהיה אמור להיות בכיס האחורי של מכנסי הג’ינס. חיפושיה בשירותים לא הועילו, שיתפה את חברותיה בדבר, והרגיעו אותה, ואז הבחינה בעובד ניקיון (אין חולק שהיה זה הנאשם) וביקשה, שיתקשר אליה אם ימצא את האבדה. לשם כך – ציידה אותו במספר הנייד שלה, ע”י כך, שהנאשם התקשר אליה, וכך נשמר אצלו מספרה. היו מספר התקשרויות, מצדו, ובשל הרעש והמוסיקה לא הבחינה בשיחה הנכנסת. היא חזרה אליו והבינה שלא מצא את החוגר, ותהתה, מדוע יזם שיחה, אם כך הדבר. לאחר מכן הודיע לה שמצא, וביקש שתבוא לשירותים לקחת את התעודה. היא לא ראתה בכך בעיה, ולא חשדה במאומה. בשלב זה, חשנו, שהמתלוננת נבוכה ומהססת להמשיך (עמ’ 18). ביהמ”ש הבהיר לה שהדיון הוא בדלתיים סגורות, שעדותה לא תתפרסם ויכולה לדבר בחופשיות.
9 מתוך 45
