בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים
מנהליים
לפני כבוד השופטת הבכירה רחל ברקאי
26 במרץ 2020
עת”מ 3282- 08 – 19 אריאל ואח’ נ’ שר התחבורה ואח’
העותרים
1. הרה”ג יעקב אריאל 2. הרה”ג יצחק זילברשטיין 3. הרבנית טאובה טיברגר- זילברשטיין 4. התנועה למדינה יהודית ודמוקרטית 5. תנועת חותם- יהדות על סדר היום 6. מרינה צוקנוב ל. עדן סינואני 8. אסף שיבר 9. אסף פנחס 10. שרית חודד 11. ליאור גולגר 12. יעקב אפרתי 13. אליהו פנחס 14. שאול רויזן 15. יעל לירון גלבוע כהן 16. משה הלוי ע”י ב”כ עו”ד יחיאל וינרוט ואח’
נגד
המשיבים
1. שר התחבורה 2. משרד התחבורה והבטיחות בדרכים ע”י ב”כ פרקליטות מחוז ת”א – עו”ד יוסט ואח’
3. ראש העיר רמת גן – כרמל שאמה הכהן 4. עיריית רמת גן 5. מועצת עיריית רמת גן ע”י ב”כ עו”ד פז
6.הסעות ג’אד אליאס בע”מ – בהעדר
פסק דין
עניינה של עתירה זו בהפעלת שירותי הסעה ציבוריים בשבת, אותם מספקים המשיבים 3- 6 לתושבי העיר רמת גן. לטענת העותרים המדובר בפעולה בלתי חוקית, מבלי שיש בידי המשיבים רישיון ליתן שירות זה, שלטעמם אף עולה כדי עבירה פלילית.
.
1 מתוך 18
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים
מנהליים
לפני כבוד השופטת הבכירה רחל ברקאי
26 במרץ 2020
עת”מ 3282- 08 – 19 אריאל ואח’ נ’ שר התחבורה ואח’
מ
א
בהתאם, עתרו העותרים לסעד ולפיו יאכפו המשיבים 1- 2 על המשיבים 3 – 6 את האיסור הקבוע לטענתם בחוק, להפעיל הסעה ללא רישיון כנדרש וכי המשיבים 3- 6 ימנעו מהפעלת שירותי ההסעה בהעדר רישיון כנדרש על פי דין. השאלה המרכזית המתעוררת בעניין זה היא כיצד יש לסווג את שירותי ההסעות שמפעילה עירית רמת גן. האם מדובר בקו שירות, כטענת העותרים, הדורש רישיון קו, שאין חולק כי לא ניתן בענייננו למשיבים 3 – 6, או שמא, כטענת המשיבים, המדובר בייהסעה מיוחדת’י שהפעלתה דורשת רישיון פרטי, אשר לטענת המשיבים מצוי בידי המשיבה 6, החברה המבצעת את שירותי ההסעה.
ו
ס
ב
ס
העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת
ס
1. העותרים הינם תושבי העיר רמת גן, בחלקם דתיים ובחלקם חילוניים המבקשים לשמור
על צביון של יום השבת במרחב הציבורי בעיר רמת גן ואשר פועלים, בין השאר לשמירה על ערכי יהדות ודמוקרטיה במרחב הציבורי במדינת ישראל, כך לטענתם.
2. המשיבים 1 – 2 שר תחבורה ומשרד התחבורה הם הגורמים האמונים על אכיפת הוראות
החוק הרלבנטיות לעתירה זו, לרבות מתן הרישיונות הנדרשים לשם ביצוע הסעות לסוגיהן.
3. המשיבים 3 – 5 הינם בהתאמה, ראש עיריית רמת גן, עיריית רמת גן ומועצת העיר רמת גן.
המשיבה 6 הינה חברה בע”מ המפעילה אוטובוסים, ואשר על פי מיטב ידיעת העותרים, היא זו אשר נבחרה להפעיל את קווי ההסעות בשבת, בעיר רמת גן.
4. עתירה זו הוגשה בחודש אוגוסט 2019, בסמוך לפני שהחלו המשיבים 3 – 6 (להלן:
“המשיבים”), להפעיל את קווי הסעות בשבת, וזאת לאחר שעתירתם לבג”צ נמחקה מחמת העדר סמכות בהינתן שמדובר בעתירה שבמהותה עניינה תקיפת החלטת הרשות המקומית (ראו בג”צ 5197/ 19 ).
5. הצדדים ניסו לבוא בדברים ביניהם, בהתאם להמלצת בית המשפט ואולם, הדבר לא צלח
ועל כן נדרשת אנכי להכרעה בנדון. עוד יוער, כי משלא ניתן צו ביניים המשיכו לפעול קווי ההסעות בימי השבת כסדרם.
6. כאמור, עיריית רמת גן החליטה להתקשר עם חברת הסעות פרטית, על מנת שזו תבצע
הסעות באוטובוסים בצירים מרכזיים בין רמת גן לתל אביב בימי המנוחה ובסופי השבוע. אין חולק, כי הסעה זו, מאורגנת וממומנת על ידי עירית רמת גן ועוברת במסלול מוגדר
2 מתוך 18
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים
מנהליים
לפני כבוד השופטת הבכירה רחל ברקאי
26 במרץ 2020
עת”מ 3282- 08 – 19 אריאל ואח’ נ’ שר התחבורה ואח’
כאמור לעיל, העותרים ביקשו לדבוק בהגדרה של ייקו שירותי הקיימת בפקודת התעבורה ולפיה המדובר ביימסלול הסעה של אוטובוס ציבורי או מונית, שקבועות בו תחנות להעלאת נוסעים ולהורדתסיי. כאשר לטענתם, בהעדר כל התייחסות לרכיב הנוגע לתשלום אין לקבל את עמדת המשיבים, כי אופן התשלום עבור ההסעה הוא רכיב מהותי בהגדרת קו שירות. העותרים ערים לקיומה של התייחסות לאופן ביצוע התשלום בהוראות התקנות ואולם, טענו כי יש לתת עדיפות להוראות חקיקה ראשית על פני חקיקת משנה וטענו לפרשנות תכליתית. ומכאן לבחינת השדה המשפטי בתוכו אנו צועדים:
33. אכן עיון בפקודת התעבורה מלמד על הגדרה מצומצמת של ייקו שירותיי, כפי שצוין לעיל.
הפקודה מפרידה בין קו שירות לאוטובוסים וקו שירות למוניות ואולם, עיון מעמיק מלמד כי מדובר במאפיינים זהים למדי. תחת סימן ג1 העוסק במתן רישיון להפעלת מוניות בקו שירות מוגדר קו שירות למוניות כדלקמן :
“קו שירות למוניות” – מסלול הסעה קבוע של מוניות, שבו תחנת מוצא ותחנת יעד קבועות, ושכל נוסע, במונית, באותו מסלול, משלם בנפרד בעבור הנסיעהיי
בהתאם ובדומה קיימת הוראה בדבר הצורך בקבלת רישיון להפעלת קו שירות במוניות מהממונה על התעבורה (סעיף 14 לפקודה).
על פניו ניתן לגזור מהגדרת קו שירות למוניות, אשר במהות זהה לקו שירות של אוטובוסים, את החשיבות הניתנת לאופן התשלום, כרכיב בהגדרת ייקו שירות למוניתיי.
ואולם, אין בכך די ויש להעמיק ולחקור אחר תכלית החקיקה. כך, נמצא כי סעיף 71 לפקודה קובע את סמכותו הכללית של שר התחבורה להתקין תקנות בקשר לרכב מנועי ציבורי בשורה של עניינים. בין השאר הסדר והגבלה למתן רשיונות רכב, הפיקוח עליהם, מספרם בכלל ובכל אזור, קו או סוג של שירות (71(1)) ; הסדר והגבלה לשימוש ברכב והפיקוח עליו (71(2)); הסדר והגבלה למתן רשיונות או היתרים להסעת נוסעים או להפעלת שירות הסעה (בסעיף זה – שירות), לרבות תנאי רשיונות והיתרים, ביטולם והפסקת תקפם
11 מתוך 18
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים
מנהליים
לפני כבוד השופטת הבכירה רחל ברקאי
26 במרץ 2020
עת”מ 3282- 08 – 19 אריאל ואח’ נ’ שר התחבורה ואח’
(71(3)); וכן ההוראה החשובה לענייננו היא הוראת סעיף 71(4) לפקודה המקנה הסמכות לשר כדלקמן :
“קביעת קווי שירות, איחודם והפרדתם וכל הסדר אחר של קווי שירות, תעריפי שכר נסיעה ולוחות זמנים לפיהם יופעל הרכב, לרבות דרך פרסומם ומקומם, הסדר הוצאת הכרטיסים והכרטיסיות למיניהם, לרבות לענין שימוש משותף בכרטיסים ובכרטיסיות של בעלי רשיונות שונים לקווי שירות ודרכי ההתחשבנות ביניהם בשל השימוש כאמור, הדפסתם ומכירתם, וכן מספר כלי הרכב שיופעלו, סוגיהם וכל הכרוך בכך;”
= Soovour own
רוצה לומר, כי הוראה זו הקובעת את סמכות השר לקבוע בתקנות את תעריפי שכר הנסיעה שישלם נוסע בקווי שירות, לרבות קביעת הסדר השימוש בכרטיסי נסיעה, מלמדת על חשיבותו של רכיב זה כמאפיין קו שירות, בין השאר בהינתן הסובסידיות הניתנות על ידי המדינה למפעילי קווי שירות כך גם קיימת התייחסות לנושא מחיר הנסיעה בהוראת סעיף 71ב (ג)(1) לפקודת התעבורה
הקובע כי:
ייבעל רישיון להפעלת קו שירות לאוטובוס ימסור למפקח על התעבורה, לצורך הפעלת מרכז המידע הארצי, נתונים מלאים ומעודכנים על כל קו שירות שהוא מפעיל, כמפורט להלן: מהלך קו השירות, מקום התחנות המשמשות אותו, לוח הזמנים המתוכנן למתן השירות לרבות מועד תחילתו, סיומו ותדירות הקו, משך הנסיעה המתוכנן בין התחנות, מחיר הנסיעה ונגישות האוטובוסים הפועלים בקו השירות לאנשים עם מוגבלות; בעל הרישיון ידאג לעדכן באופן שוטף את הנתונים שמסר כאמור;” (הדגשה שלי ר.ב.)
ล ล ล
אין חולק, כי הפעלת שירות הסעה באוטובוס מצריכה רישיון ממשרד התחבורה. בעניין זה קובעת תקנה 385 לתקנות התעבורה את הצורך בקבלת רישיון לשם עריכת הסעות באוטובוס בזו הלשון:
יילא יפעיל אדם שירות, לא ימשיך בהפעלתו ולא יסיע באוטובוס, למעט אוטובוס זעיר פרטי, אלא לפי רישיון מאת הרשות שניתן לפי חלק זה, ובהתאם לתנאי הרישיון.”
תקנה 386 לתקנות התעבורה קובעת את סוגי הרישיונות הניתנים על ידי המפקח על התעבורה.
12 מתוך 18
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים
מנהליים
לפני כבוד השופטת הבכירה רחל ברקאי
26 במרץ 2020
עת”מ 3282- 08 – 19 אריאל ואח’ נ’ שר התחבורה ואח’
בין היתר מוגדרים :
יירישיון קו – רישיון להפעלת קו שירותיי יירישיון פרטי – רישיון להסיע באוטובוס ציבורי שיעמוד כולו לרשות המזמין בתשלום כולל בעד השימוש בו.י
למונח ישירותיי קיימת הגדרה ספציפית גם בתקנה 384 לתקנות התעבורה, עניין חלק ה’ לתקנות המתייחס לאוטובוסים בזו הלשון: “ישירות – שירות נסיעות באוטובוס ציבורי שבו משלם כל נוסע בעד נסיעתו בנפרד. יי
הגדרת ייהסעה מיוחדת” בסעיף 1 לצו הפיקוח הסעות מיוחדות כ:ייהסעה שבה עומדים אוטובוסים או טיולית לרשות מזמין תמורת סכום כולל בעד השימוש בו.” הגדרה זו דומה להגדרת יירישיון פרטייי כמפורט בתקנה 386 לתקנות התעבורה.
34. מהאמור לעיל עולה כי ייקו שירותי הוא שירות הסעות מבוקר המצריך רישיון מיוחד למתן
שירותי הסעה לאנשים, בלתי מסוימים, כאשר כל אחד מהנוסעים יכול לבחור מתי ברצונו לעלות על האוטובוס ולממש כרטיס נסיעה שרכש ומתי לרדת, והוא אינו נדרש לתאם את ההסעה עם החברות המפעילות והכל כאשר בעד השירות הניתן משלם כל נוסע בעד נסיעתו בנפרד. כפי שהבהירו המשיבים 1- 2 בתגובתם, התחבורה הציבורית הממוסדת בישראל מוסדרת באמצעות רישיונות הקו והמדינה משלמת סובסידיה ניכרת לחברת האוטובוסים הנותנת השירות, על מנת שניתן יהיה להפעילה ברמת השירות שנקבעה בדין. כך גם נמצא, כי המחוקק ביקש לקבוע ייבלעדיותיי לתחבורה הציבורית, הפועלת במסגרת רישיונות הקו, כך שלא תיווצר תחרות על ידי גורמים פרטיים על הנוסעים המשלמים בתחבורה הציבורית.
ניתן להסיק מן האמור לעיל, כי רכיב התשלום בהגדרת קו שירות, כהגדרתו בתקנות, ולפיו כל נוסע משלם בנפרד עבור הנסיעה שלו, מהווה רכיב מהותי בהגדרת קו שירות ולא רכיב טכני כפי שטענו העותרים. ההגדרה בתקנות אך משלימה את ההגדרה בפקודה ומהווה חלק בלתי נפרד ממנה. שהרי, כעולה מהוראות הפקודה, לצורך הפעלת קו שירות יש להידרש לרישיון קו שינתן על ידי המפקח על התחבורה בהתאם להוראות התקנות, כשהתקנות חוזרות ומסדירות הגדרת ייקו שירותיי וקובעות בין השאר את התבחינים על פיהם ינתן רישיון לקו שירות.
13 מתוך 18
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים
מנהליים
לפני כבוד השופטת הבכירה רחל ברקאי
26 במרץ 2020
עת”מ 3282- 08 – 19 אריאל ואח’ נ’ שר התחבורה ואח’
יתר על כן, גם מהוראות הפקודה למדים אנו, כי התשלום מהווה רכיב מהותי בהגדרת קו שירות, בהינתן הפיקוח ההדוק הנעשה על המחיר שנדרש נוסע לשלם בגין השימוש בקו
שירות.
לסיכום, ניתן לומר כי שירותי התחבורה הציבורית, קווי שירות, הניתנים על פי רישיון מאת המדינה מצויים בפיקוח קפדני ביותר כמפורט סעיף 71ב (ג)(1) לפקודת התעבורה, בין השאר בהינתן מאפיין התשלום ושיעורו, לעומת שירותי הסעות פרטיות הממומנות על ידי המזמין והעומדות לרשות המזמין, בהתאם לשיקול דעת המזמין והנוסעים אינם נדרשים לכל תשלום לא לחברת ההסעות ולא למזמין. מסקנה זו נגזרת מלשון הוראות החוק ותואמת את תכלית החקיקה בצורה הטובה והנכונה ביותר.
35. במקרה שבפני אין חולק כי מדובר בהסעה שנקבעו לגביה תחנות איסוף ופיזור נוסעים וכי
הנוסעים עושים שימוש בהסעות אלו על פי שיקול דעתם ואולם, אין הנוסעים משלמים כלל עבור ההסעות ואלה משולמות על ידי העירייה כמזמין ההסעות. ההסעות עומדות לרשות המזמין, בכוחו להפסיק את ההסעות מהיום למחר וברצונו ימשיכן, אין כך הדברים כאשר מדובר בקו שירות הנמצא בפיקוח המדינה. על כן גם לא יידרש כל פיקוח כפי שנעשה בהפעלת קו שירות.
19 20
36. כך, וכפי שהובא בפני, נמצא כי רשויות מקומיות שונות מקדמות, בתמיכת המשרד להגנת
הסביבה, קווי נסיעה למוקדי בילוי ומקומות עבודה שאינם קווי שירות, אלא מופעלים על ידי הרשות המקומית תחת רישיון של ייהסעה מיוחדתיי. כך גם בנסיבות דנן, אין המדובר בקו שירות המתכוון להתחרות בקווי שירות קיימים כי אם עניינו בשירות העומד לרשות המזמין ומופעל על פי שיקול דעתו.
37. לבסוף, יוער כי הפניית העותרים לפסיקה שהביאו בפני (ובעיקר עייפ (ת”א) 71825/ 05 כל חפץ תשנייד בע”מ נ’ משרד התחבורה ( 29.1.2007 ) ופסיקה נוספת של בתי המשפט השלום) אין בהם כדי לסייע להם מאחר ומניתוח הפסיקה עולה, כי נושא התשלום לפיו כל נוסע משלם בנפרד עבור הנסיעה מהווה אינדיקציה לכך שאין מדובר בקהל סגור הומוגני המתארגן לנסיעה משותפת. באותם מקרים הנסיבות למדו, כי כל נוסע שילם בעד נסיעתו בנפרד, נתון שלא התקיים כאן. לאור כל האמור לעיל, אין לי אלא לקבוע כי אין המדובר בקו שירות.
14 מתוך 18
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים
מנהליים
לפני כבוד השופטת הבכירה רחל ברקאי
26 במרץ 2020
עת”מ 3282- 08 – 19 אריאל ואח’ נ’ שר התחבורה ואח’
האם מדובר בהסעה מיוחדת ? 38. לטענת העותרים אין המדובר בייהסעה מיוחדתי מאחר ומדובר בהסעות אשר אינן
מיועדות לאנשים מסוימים הנוסעים ליעד מסוים כקבוצה, כי אם בהסעות המיועדות לקהל הרחב קרי, לציבור בלתי מסוים, במובן בו כל מי שחפץ לעלות על האוטובוס יכול לעשות כן, מבלי שהוא נדרש לתאם הנסיעה קודם לכן עם המפעיל או עם המזמין – העירייה ועוד נטען כי ההסעות עוצרות בתחנות אוטובוס של קווי שירות.
גם בעניין זה אין בידי לקבל את עמדת העותרים. הגדרת ייהסעה מיוחדת’י בסעיף 1 לצו הפיקוח הסעות מיוחדות כ:ייהסעה שבה עומדים אוטובוסים או טיולית לרשות מזמין תמורת סכום כולל בעד השימוש בו.” הגדרה זו דומה להגדרה הנוגעת למתן רישיון פרטי יירישיון פרטי – רישיון להסיע באוטובוס ציבורי שיעמוד כולו לרשות המזמין בתשלום כולל בעד השימוש בו.”
הגדרת יינסיעה מיוחדת”י מתאפיינת, אפוא, בעצם הסעה אשר עומדת לרשות המזמין תמורת סכום כולל המשולם בגין מתן השירות. ירצה המזמין יקיים ההסעות ירצה יפסיק ההסעות. זה המבחן המגדיר ומאפיין הסעה מיוחדת. אמנם, מקובל הוא כי הסעה מיוחדת מיועדת לקהל מסוים הנוסע ליעד המוכתב על ידי המזמין – כגון הסעות של בתי ספר, צבא מקומות עבודה וכיוב’ ואולם, אין בעובדה כי מדובר בקהל בלתי מסוים כדי לשלול דבר מסוימות ומיוחדות המשתמשים המבקשים לעשות שימוש בשירות זה. המטרה העיקרית של שירות ההסעות הוא איסוף הקהל בתחנות מסוימות בעיר והבאתם לאותן נקודות פיזור המאפשרות גישה לחיי תרבות בעיר תל אביב. מטרת השירות לא נועדה להתחרות בקו שירות קיים והיא בבחינת הסעה מיוחדת אותה ביקש המזמין, עירית רמת גן להעמיד לרשות תושבי העיר.
39. לאור כל האמור לעיל, ובהינתן הרישיונות הקיימים על פי הפקודה יש לסווג ההסעה
הנדונה כייהסעה מיוחדתיי הדורשת רישיון פרטי. בהינתן העובדה עליה אין חולק כי למשיבה 6 רישיון פרטי, אזי אין לומר כי השירות ניתן שלא בהתאם לדין.
עצירה בתחנות האוטובוס
40. העותרים הפנו להוראות תקנה 72(א)(12) לתקנות התעבורה וטענו זו מורה על האיסור
לעצור ו/או להחנות בנתיב ציבורי ו/או תחנת אוטובוס.
15 מתוך 18
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים
מנהליים
לפני כבוד השופטת הבכירה רחל ברקאי
26 במרץ 2020
עת”מ 3282- 08 – 19 אריאל ואח’ נ’ שר התחבורה ואח’
לצד זאת, מורה תקנה 72(ד) כי:
“על אף האמור בתקנת משנה (א)(12), מותרת החניה בתחנת אוטובוסים בשבתות ובמועדי ישראל אם הוצב בה תמרור 439 המתיר חניה בשבתות ובמועדי ישראל.
בנוסף קובעת פקודת התעבורה בסעיף 70א1(א) לפקודה כי :
יירשות תימרור מקומית תציב, בתחום תחנת אוטובוס, תמרור הקובע כי ניתן להחנות או להעמיד רכב פרטי בתחום תחנת האוטובוס, משעה
20 : 00 בערב יום מנוחה ועד שעה 16 : 00 ביום המנוחה; בסעיף זה, “ימי מנוחה” – כמשמעותם בסעיף 18א(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש”ח-1948
להוראה זו מספר סייגים כמפורט בסעיף 70א1(ב) שאינם רלבנטיים לענייננו.
41. לגופם של דברים, ניתן ללמוד כי המחוקק העניק לרשות מקומית את הסמכות להתיר
עצירה וחניה בתחום תחנות אוטובוס בשבתות וכי לשם כל יש להציב תמרור לעניין העצירה ו/או החניה בתחום תחנות האוטובוס. הרציונל העומד בבסיס הוראות אלו הוא, כי התחבורה הציבורית ייהממוסדתיי ומוסדרת באמצעות רישיונות ייקווי שירותיי, עליה משלמת המדינה סובסידיה, אינה פועלת בשבתות ומשכך עצירה בתחנות האוטובוס של התחבורה הציבורית בימי השבת אינה מהווה תחרות לקווי השירות ואינה מפריעה לפעילותם השוטפת. בהתאם, הרציונל העומד מאחורי האיסור בחניה או עצירה בתחנות אוטובוס (לפי תקנה 72(א)(12) לתקנות, הוא למנוע הפרעה לשירותי התחבורה הציבוריים הסדירים. בהינתן האמור, אך מובן כי כאשר התחבורה הציבורית אינה פועלת אין סיבה שלא להתיר שימוש של חניה ו/או עצירה בתחנות האוטובוס.
42. מעבר לאמור, ההוראות הנדונות, כמפורט לעיל, המסדירות את נושא החניה בתחנות
האוטובוס בימי מנוחה נחקקו במטרה להקל על מצוקת החניה במיוחד בערים הגדולות, ללא הפרעה לתחבורה הציבורית. (ראו דברי ההסבר להצעת החוק לתיקון פקודת התעבורה (מס’ 92) (חניה בתחנת אוטובוס בימי מנוחה) התשס”ט – 2009.
43. בעניין שבפני לא הוצגה בפני תמונה כוללת ממנה ניתן ללמוד, כי בתחנות האוטובוס בעיר
רמת גן, ובפרט באלו בהן עוצרת ההסעה המיוחדת, לא מוצב תמרור מתאים. על כן, על פניו אין בידי להידרש לטענות העותרים בנדון.
16 מתוך 18
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים
מנהליים
לפני כבוד השופטת הבכירה רחל ברקאי
26 במרץ 2020
עת”מ 3282- 08 – 19 אריאל ואח’ נ’ שר התחבורה ואח’
44. לצד זאת, וככל שבפיהם טענה כי ההסעות עוצרות בתחנות אוטובוס בניגוד לתמרורים
בתחנות ובכל מקרה, ככל שקיים צורך להסדיר התמרור, המדובר בסמכות הנתונה לעירייה, בהיותה רשות תמרור מקומית, ועל כן מן הראוי היה כי העותרים יקדימו פניה אליה בנדון, בטרם פניה אל בית המשפט, דבר אשר לא נעשה. כאשר אך מטעם זה נכון היה לדחות טענת העותרים בנדון.
מ
ו
ס
ב
45. גם לגופו של עניין, וככל שהנושא אינו מוסדר, אין המדובר בעניין מהותי היורד לשורשו
של עניין אשר יצדיק ביטול הרישיון למשיבה 6, כאשר מדובר בעניין טכני בר תיקון. ואולם, כאמור לא הוכח בפני כי אין בתחנות תמרור מתאים.
ס
ס
46. טענת העותרים כי ההסדר המאפשר עצירה בתחנות אוטובוס בימי מנוחה מיועד אך לכלי
רכב פרטי ולא לרכב ציבורי, ראיתי לנכון לדחות. מן האמור לעיל, ניתן להסיק כי התיקון נועד לאפשר חניית כלי רכב פרטיים בתחנות אוטובוס במהלך ימי מנוחה שבהם האוטובוסים אינם פועלים. מכאן, ניתן להסיק כי המחוקק לא ביקש לאסור עצירה רגעית של אוטובוס המבקש להעלות ו/או להוריד נוסעים בבטחה במתחם תחנת האוטובוס, כבמקרה שבפני. מה גם שעל פי התמרורים הקיימים בתחנות אוטובוס (ראו תמרורים 511 – 513 ), בין אם על דרך סימונס על הכביש, מותרת עצירה לשם העלאה ו/או הורדה של נוסעים של סוג מסוים של כלי רכב שיכול להיות על פי התמרור מקום עצירה למונית (תמרור 509) מקום עצירה לרכבת מקומית (תמרור 506) או תמרור עצירה לאוטובוס ציבורי (תמרור 505). ואכן תמרור 505 הוא המתנוסס בתחנות אוטובוס וקובע, כי מדובר בתחנת אוטובוסים ציבוריים, לפיכך, מותרת העצירה בתחנות לאותו סוג מסוים של רכב לשם העלאה והורדת נוסעים. רכב ציבורי, על פי הגדרתו בסעיף 1 לפקודת התעבורה הינו יירכב ציבורי שהוא אוטובוסי אוטובוס מוגדר יירכב מנועי המיועד להסעת 8 אנשים או יותר …” ובתקנה 1 לתקנות התעבורה מוגדר יירכב ציבורייי כי יירכב המשמש או המיועד לשמש, להסעת נוסעים בשכר” ניתן להסיק מן האמור, כי האוטובוסים המבצעים את ההסעות מושא הדיון הינם אוטובוסים ציבוריים המיועדים לשמש הסעת נוסעים בשכר בו נושאת העיריה.
47. מסקנה זו תואמת אף את הגדרת היירישיון”י הניתן לשם הסעה פרטית כמפורט בסעיף 386
לתקנות המגדירה יירישיון פרטייי בתור יירישיון להסיע באוטובוס ציבורי שיעמוד כולו
17 מתוך 18
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים
מנהליים
לפני כבוד השופטת הבכירה רחל ברקאי
26 במרץ 2020
עת”מ 3282- 08 – 19 אריאל ואח’ נ’ שר התחבורה ואח’
לרשות המזמין בתשלום כולל בעד השימוש בויי. וכן את הוראות סעיף 1 לצו הפיקוח המגדיר ייהסעה מיוחדתיי בתור ייהסעה שבה עומדים אוטובוס או טיולית לרשות המזמין תמורת תשלום סכום כולל בעד השימוש בו.” ואוטובוס מוגדר בסעיף זה ייכמשמעות אוטובוס ציבורי בתקנות התעבורה.”
מ
א
ת
ס
ב
48. לסיכום, התמרור הקיים מאפשר עצירת ההסעות הנדונות, המתבצעות באוטובוסים,
בתחומי תחנות האוטובוס ציבוריים לשם הורדת נוסעים והעלאתם. מסקנה זו אינה עומדת בניגוד להוראה המאפשרת חניה של כלי רכב פרטיים בימי מנוחה בתחנות אוטובוס מאחר ואין המדובר בהסדר חניה כי אם בהסדר עצירה.
co
ס
ס
49. לאור האמור לעיל, לא נותר לי אלא לדחות הטענה בנדון מה גם שאין בטענה זו כל קשר
לסעד אשר התבקש בעתירה והוא לאסור על המשיבים 3- 6 להפעיל ההסעות ללא רישיון
כנדרש.
סוף דבר 50. לאור כל האמור לעיל, לא נותר לי אלא לדחות העתירה.
משנדחתה העתירה לגופה אין עוד צורך להכריע בטענות הסף. העותרים יישאו בהוצאות המשיבים בסכום כולל של 25,000 ₪.
ניתן היום, אי ניסן תשייפ, 26 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.
רחל ברקאי, שופטת בכירה
18 מתוך 18
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים
מנהליים
לפני כבוד השופטת הבכירה רחל ברקאי
26 במרץ 2020
עת”מ 3282- 08 – 19 אריאל ואח’ נ’ שר התחבורה ואח’
מראש עבור קהל בלתי מסוים. הנוסעים אינם נדרשים לשלם עבור הנסיעה לא לעירייה וגם לא לחברת ההסעות, בהתאם, העיריה איננה גובה תשלום עבור הנסיעות. מלוא התשלום עבור שירות הסעות זה משולם לחברת ההסעות, על ידי העיריה, מתוך תקציב העיריה.
מ
ר
ד
מ
ס
כך פרסמה עיריית רמת גן את השירות:
“מדובר בשני קווי תחבורה, המיועדים לכלל הציבור; הקווים הם בעלי מסלול נסיעה קבוע בכל רחבי העיר רמת גן, ובין הערים רמת גן ותל אביב (ומספר תחנות בתל אביב עצמה); כל אחד מהקווים מבצע עשרים נסיעות במהלך השבת, כאשר מסלולי הקווים כוללים עשרות תחנות שבכל אחת מהן מתבצעים איסוף והורדת נוסעים במקומות קבועים מראש, על פי לוחות זמנים ידועים ומוגדרים.”
ס
טענות העותרים 7. העותרים טענו, כי הפעלת קווי השבת אינה חוקית מאחר ויש לראות בהסעה זו כייקו
שירותי הדורש רישיון קו, שלא ניתן למשיבים, וכי הפעלת שירות זה ללא רישיון מהווה עבירה פלילית.
8. ביתר פירוט נטען, כי יש לראות בשירות הניתן כייקו שירותיי, כהגדרתו בפקודת התעבורה
[נוסח חדש] (להלן: “פקודת התעבורה”י ו/או ייהפקודה”), הקובעת כי: ייקו שירות- מסלול ההסעה של אוטובוס ציבורי או מונית, שקבועות בו תחנות להעלאת נוסעים ולהורדתם, כפי שנקבע ברישיון קו השירות.”
לטענתם, בהינתן העובדה, כי על פי הפרסומים הקווים המדוברים עוברים בתחנות איסוף והורדה קבועות, לפי מסלולים קבועים מראש ובזמנים מוגדרים מראש ומיועדות לציבור בלתי מוגדר, קו שירות שכזה מצריך קבלת רישיון, בהתאם להוראות סעיף 2 לצו פיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוסים ובמוניות), התשלייד – 1974 (להלן : ייצו הפיקוח אוטובוסיםיי) ותקנה 385 לתקנות התעבורה, התשכ”א-1961 (להלן :ייתקנות התעבורהיי).
בהתאם, נטען כי הקווים פועלים ללא רישיון להפעלת קו שירות וכי יש להניח כי אילו היה מתבקש רישיון כזה ממשרד התחבורה אזי הוא לא היה ניתן מאחר והתקנות קובעות כי רישיון לקו שירות בימי המנוחה והשבת לא יינתן למעט במקרים נדירים וחריגים אשר אינם מתקיימים בענייננו.
3 מתוך 18
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים
מנהליים
לפני כבוד השופטת הבכירה רחל ברקאי
26 במרץ 2020
עת”מ 3282- 08 – 19 אריאל ואח’ נ’ שר התחבורה ואח’
9. העותרים בקשו לדחות את עמדת המשיבים וטענו, כי אין לראות בהסעה הנדונה כמי שעונה
על ההגדרה של ייהסעה מיוחדתיי, כהגדרתה בהוראת סעיף 1 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב) התשמייה – 1985. (להלן: ייצו הפיקוח הסעה מיוחדתיי). הוראה הקובעת כי: “הסעה מיוחדת – הסעה שבה עומדים אוטובוס או טיולית לרשות מזמין תמורת תשלום סכום כולל בעד השימוש בו.”
ר
o ו co N
לטענת העותרים, השאלה הקובעת לצורך ההגדרה אינה המבחן הטכני של אופן ביצוע התשלום, אלא בחינת המאפיינים המהותיים של קו שירות מזה מול הסעה מיוחדת מזה. (לעניין זה הפנו העותרים לעייפ (ת”א) 71825 /
05 כל חפץ תשנייד בע”מ נ’ משרד התחבורה ( 29.1.2007 ) (להלן: “פרשת כל חפץ”), שם קבע בית המשפט, כי העובדה שהנהג אינו מקבל תשלום מכל נוסע בנפרד, כי אם מהעמותה המפעילה את שירות ההסעה, אין בה די כדי לקבוע כי מדובר בהסעה מיוחדת ובית המשפט נתן הדעת לעובדה כי מדובר בנסיעה המאפשרת נסיעה עם מספר אנשים לא מסוים, כאשר כל נוסע רשאי לבחור היכן לעלות והיכן לרדת ואיך לממש כרטיס שרכש. בהתאם, טענו כי גם בענייננו המדובר בציבור נוסעים בלתי מסוים וכל נוסע רשאי לעלות לאוטובוס היכן שיבקש ואין הוא נדרש לתאום ההסעה הפועלת בפועל כקו שירות.
20 21
ועוד הטעים בא כוחם, בתשובה לעמדת המשיבים, וטען כי גם בהינתן הוראת תקנה 384 לתקנות התעבורה, אליה הפנו המשיבים בתגובתם, המגדירה ישירותיי כשירות נסיעות באוטובוס ציבורי בו משלם ייכל נוסע בעד נסיעתו בנפרדיי, הרי שזו מהווה אך אינדיקציה לכך שכל קהל הנוסעים המיועד אינו קהל סגור, הומוגני המתארגן לנסיעה אחת משותפת, אלא קהל רחב המשתמש בשירות ההסעות הציבורי ללא תיאום מראש, תוך שהוא מחליט מהיכן להיכן לנסוע. בהתאם, נטען כי אין לתת כל משקל להיבט התשלום כי אם למהות ואופי ההסעה וגרס כי יש להעדיף את הגדרת ייקו שירותי הקבועה בחקיקה ראשית – מאז שנת 1999 בפקודת התעבורה, על פני הגדרה המופיעה בתקנות, כאשר החקיקה הראשית שמה דגשים על המהות ואיננה מזכירה כלל את נושא התשלום.
10. לטענת העותרים, פרשנות תכליתית של הוראות הדין מחייבת את המסקנה כי מרכז הכובד
של הגדרת קו שירות אינה טמונה ברכיב התשלום כי אם באופי ההסעה – קהל יעד מגוון ובלתי הומוגני העושה שימוש בהסעה באופן עצמאי על פי דרישותיו ושיקוליו, מיעדים שונים ליעדים שונים.
4 מתוך 18
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים
מנהליים
לפני כבוד השופטת הבכירה רחל ברקאי
26 במרץ 2020
עת”מ 3282- 08 – 19 אריאל ואח’ נ’ שר התחבורה ואח’
נטען כי ניתן ללמוד על תכלית זו מהוראות סעיף 71(7א) לפקודת התעבורה המסמיך את השר להתקין תקנות בקשר לרכב מנועי ציבורי בעניין: “איסור הפעלת אוטובוס ציבורי בימי מנוחה בקו שירותיי ומוסיף כי: יילעניין זה יתחשב השר ככל שניתן במסורת ישראל בכל הנוגע לאיסור תנועת כלי רכב בימי מנוחה. ” מלשון הוראה זו ביקשו העותרים ללמוד כי זו מגשימה את ערכי היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, כאשר מצד אחד אין המדינה מתערבת בחופש הפרט במישור האישי ואולם, במרחב הציבורי, קובעת כי יש להתחשב ככל הניתן במסורת ישראל בדבר איסור נסיעה בכלי רכב בשבת, באופן שלא תופעל נסיעה ציבורית, כאשר לטעמם, העיקר הינו איסור תנועת כלי רכב ציבוריים בשבת וכי עניין התשלום עבור הנסיעה אינו מעלה ואינו מוריד.
11. לחילופין נטען, כי גם אם אין השירות הניתן נופל לגדר הגדרה של ייקו שירותי אין הוא
עונה על ההגדרה של ייהסעה מיוחדת”י וכי בפועל המדובר ביצור כלאיים שהמחוקק לא נתן לו הדעת.
12. בנוסף, נטען כי חלק ניכר מהתחנות של שירותי ההסעה נשוא העתירה, הינן תחנות של קווי
שירות ועל כן העצירה של האוטובוסים הנותנים שירותי ההסעה בשבת, בתחנות המיועדות לאוטובוסים מכות רישיון לקו שירות, מהווה הדבר עבירה לפי סעיף 77 (ב) לפקודת התעבורה. בתגובה לעמדת המשיבים בנדון, אשר תובא להלן, ולפיה על פי הוראת תקנה 72(ד) לתקנות התעבורה, מותרת עצירה של כלי רכב בתחנות אוטובוס בימי השבת, טענו העותרים מנגד, כי תיקון החקיקה בנדון כולו עוסק במתן אפשרות לחניית כלי רכב פרטי ולא יירכב ציבורייי ובכל מקרה מותרת החניה ו/או העצירה לכלי רכב פרטי רק מקום בו הוצב תמרור כדין (תמרור 439), המתיר חנייה בשבת. והוסיפו והפנו לסעיף 70א1(א) לפקודת התעבורה, המחייב הצבת תמרור המסדיר החנייה בתחנת אוטובוס. לטענת העותרים, ראשית אין לראות באוטובוסים כעונים על הגדרה של יירכב פרטייי והפנו בנדון להגדרות הרלבנטיות של רכב פרטי ורכב ציבורי כהגדרתן בפקודת התעבורה. שנית, טענו, כי אין בנמצא תמרור מתאים בתחנות האוטובוס, המאפשר חניה כאמור וכי המשיבים בעצמם אינם טוענים כי בכל התחנות מוצב תמרור כדין ובכל מקרה וככל שקיים תמרור 439 אין בו כדי להתיר עצירה של אוטובוס אלא רק של רכב פרטי.
5 מתוך 18
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים
מנהליים
לפני כבוד השופטת הבכירה רחל ברקאי
26 במרץ 2020
עת”מ 3282- 08 – 19 אריאל ואח’ נ’ שר התחבורה ואח’
העותרים ביקשו לדחות את טענות המשיבים ולפיהם העדרו של תמרור 439 בתחנות העצירה הקיימות הוא עניין טכני. בהינתן האמור, טענו העותרים כי יש לקבוע כי הפעלת קווי השירות במתכונת הנדונה מהווה עבירה על החוק ויש להורות על הפסקתה.
13. בתגובה לטענת המשיבים ולפיה, גם לאוטובוסים שאינם פועלים במסגרת קו שירות מותר
לעצור בתחנות אוטובוס של קו שירות לשם העלאת והורדת נוסעים, טענו העותרים כי התמרור המקים תחנת אוטובוס ציבורי הינו תמרור שמוצב אך ורק לשם עצירת קווי שירות וכי קבלת עמדת המשיבים, אשר תאפשר להסעות פרטיות לעצור בתחנות אוטובוס של קווי שירות תביא לכאוס תחבורתי ולפגיעה בבטיחות הנוסעים בקווי השירות.
14. ועוד הוסיפו וביקשו לדחות את טענת השיהוי שנטענה נגדם וטענו, כי מסלולי קווי האוטובוס פורסמו רק ביום 30.7.19 , יומיים בלבד לפני הגשת העתירה, באופן מפורט וברור אשר ביסס עתירתם כי מדובר בהסעה בעלת מאפיינים ברורים של קווי שירות, המקימים עילות להתערבות בית משפט. העותרים ביקשו לדחות את טענת המשיבים, כי החלטות התקבלו במועצת העיריה כבר בחודש יוני. לעניין זה הפנו העותרים להחלטות מועצת העיריה והצביעו כי במהלך חודש יוני לא נתקבלה כל החלטה אופרטיבית בנדון. החלטה ראשונה המלמדת על גיבוש עקרוני של המתווה התקבלה ביום 9.7 19. , ואולם לא פורסמה לציבור ורק החלטה מיום 30.7.19 המציגה את הפעלת הקווים היא זו שפורסמה לציבור ובפועל קבעה במהותה את מועד המרוץ לשיהוי. כאמור, לטענתם, משהוגשה העתירה יומיים לאחר מכן אין כל בסיס לטענת המשיבים.
טענות המשיבים 2- 1 15. המשיבים 2 – 1 בקשו לדחות את טענות העותרים ופרשנותם להוראות הדין וטענו, כי לשון הדין ברורה ולפיה, עניין התשלום של כל נוסע באופן אישי הינו רכיב מהותי להגדרת ייקו שירותיי והצביעו על שורה של הוראות בפקודת התעבורה המלמדות על החובה על כל נוסע לשלם מראש את דמי נסיעתו בקו שירות (סעיף 61ב לפקודה), כמו גם סמכות השר לקבוע את תעריפי הנסיעה בקו שירות (סעיף 70(3) לפקודה). בהתאם נטען, כי במקרה דנן לא מתקיים התנאי הקבוע בהגדרת יישירותיי מאחר והנוסעים אינם משלמים בעד נסיעתם בנפרד ומשתנאי מהותי זה, לדידם, אינו מתקיים אין לומר כי
6 מתוך 18
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים
מנהליים
לפני כבוד השופטת הבכירה רחל ברקאי
26 במרץ 2020
עת”מ 3282- 08 – 19 אריאל ואח’ נ’ שר התחבורה ואח’
מדובר בייקו שירותיי. לטעמם, המדובר בתנאי שבלעדיו אין ועל כן אין לתת משקל לעובדה כי מדובר בקהל בלתי מסוים המחליט היכן לעלות והיכן לרדת בהסעה זו.
16. בנוסף טענו, כי מסלול נסיעה של קו שירות נקבע ברישיון ייקו השירותיי בעוד שבהסעה
מיוחדת רשאי המזמין לקבוע תחנות עצירה על פי צרכיו. עוד נטען, כי על מנת להפעיל שירות של ייהסעה מיוחדת’י נדרש אדם להחזיק ברישיון נהיגה יילמשרד הסעותיי וברישיון יילהסעה מיוחדת’י. בעוד שתחבורה ציבורית מוסדרת בישראל באמצעות רישיונות הקו והמדינה משלמת סובסידיה ניכרת על מנת שניתן יהיה להפעילה ברמת שירות ראויה.
17. לצד כל זאת, ציינו המשיבים 1- 2, כי ספק אם נצפתה הסיטואציה הנוכחית שבה הסעה
מאורגנת ממומנת על ידי הרשות המקומית ועוברת במסלול מוגדר מראש עבור קהל בלתי מסוים, הפועלת בשבת. על כן, צוין כי שר התחבורה (המשיב 1) הנחה הגורמים הרלבנטיים במשרד התחבורה לקיים בחינה של הוראות הדין, על רקע התכליות העומדות ביסודן.
18. אשר לסוגיית תמרור תחנות האוטובוס באופן המאפשר חניה ו/או עצירה של כלי רכב
בתחנות האוטובוס לשם העלאה ו/או הורדת נוסעים, נטען כי הרציונל העומד בבסיס הוראות אלו הוא, כי התחבורה הציבורית המוסדרת באמצעות רישיונות ייקו שירותיי אינה פועלת בשבתות. על כן, עצירה בתחנות אוטובוס של התחבורה הציבורית בימי מנוחה ושבתות אינה מהווה תחרות לקווי השירות ואינה מפריעה לפעילותם השוטפת. בהתאם, האיסור לעצור בתחנות אוטובוס במהלך ימי השבוע (תקנה 72(א)(12) לתקנות נועד למנוע הפרעה לשירותי התחבורה הציבורית הסדירים. משכך, נטען, כי במקרים בהם התחבורה הציבורית אינה פועלת מתאפשר השימוש בתחנות האוטובוס בימי השבת לשם עצירה ו/או חניה של כלי רכב.
19. אשר לעצם קיומו של תמרור מתאים בתחומי התחנות אוטובוס, המסדיר העצירה ו/או
החניה בשבת, נטען כי העותרים לא הוכחו העדר שילוט וממילא לא הוכח כי ההסעות עוצרות בניגוד להוראות התמרורים. בכל מקרה נטען, כי יש לתת משקל לתכלית ההוראה המאפשרת עצירה של כלי רכב בתחנות אוטובוס בימי השבת תוך שמירה על בטיחות הנוסעים והמשתמשים בדרך בו אין הפרעה לשירותי התחבורה ואין כל תחרות מולם, גם כאשר מדובר בהסעה מיוחדת של אוטובוס העוצר לשם הורדה והעלאת נוסעים.
7 מתוך 18
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים
מנהליים
לפני כבוד השופטת הבכירה רחל ברקאי
26 במרץ 2020
עת”מ 3282- 08 – 19 אריאל ואח’ נ’ שר התחבורה ואח’
20. לבסוף, נטען כי גם בהעדר הצבת תמרורים המסדירים עצירה בתחנות האוטובוס בימי
השבת, אין המדובר בפגם היורד לשורשו של עניין ויש לאפשר לעירייה, בכובעה כרשות התמרור המקומית ומכוח סמכותה לפי תקנה 76(א) לתקנות התעבורה, להסדיר הנושא.
טענות המשיבים 3 – 5
21. בפתח דבריהם טענו המשיבים 3- 5 ארוכות בדבר הצלחת המיזם וחשיבותו הרבה מצד
אחד תוך התחשבות ברגשות הציבור מצד שני.
22. כטענת פתיחה טענו, כי יש לדחות העתירה על הסף מחמת שיהוי בעיר בשל הטענה כי כבר ביום 9.7.2019 , בישיבת המועצה נערך דיון ממצה בנוכחות נציגי התושבים לרבות רבני העיר, שעמדותיהם נשמעו ובתום אותה ישיבה התקיימה הצבעה ובהתאם הכרעה לקיים את מתווה ההסעות בשבת. בהתאם, נטען כי לפחות חלק מן העותרים ידע על ההחלטה בזמן אמת ועל כן ומקום שהעתירה הוגשה רק ביום 2.8.19 , יש לקבוע כי העותרים השתהו בהגשתה ועל כן לדחותה.
16 17
23. לגופו של עניין הצטרפו המשיבים 3- 5 לטענות שבאו מפי המשיבים 1- 2 וטענו, כי אין
המדובר בהסעות העונות על הגדרה של ייקו שירותיי ופרשנות העותרים עומדת בניגוד לתכלית ההגדרה של שירותיי. המשיבים חזרו וטענו, כי ההסעות הניתנות עונות על הגדרה של ייהסעה מיוחדתיי וביקשו לדחות את הפרשנות שביקשו העותרים לתת להגדרת ייקו שירותיי.
24. אשר לטענת העותרים, כי ההסעות עוצרות בתחנות של קווי שירות, בניגוד לדין בהעדר
תמרור המסדיר זאת, טענו המשיבים כי יש לדחות הטענות על הסף משלא מיצו העותרים הליכים בנדון בטרם פניה לבית המשפט ולכל היותר וככל שתתקבל עמדת העותרים בנדון יש ליתן לעירייה זמן סביר להסדיר את נקודות העצירה על דרך של הצבת תמרור מתאים.
25. אשר לטענה כי גם בהינתן קיומו של תמרור אין הדין מאפשר עצירה של אוטובוס פרטי
בתחנת הסעה, בימי השבת והמנוחה, אלא רק לרכב פרטי, טענו המשיבים 3- 5 כי תמרור 505 המתנוסס על תחנות האוטובוס שמשמעותו היא ייתחנת אוטובוס ציבוריים” מאפשר עצירה של אוטובוס ציבורי בתחנה וכי מתן שירותי ההסעה הנדונים מבוצעים באמצעות
8 מתוך 18
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים
מנהליים
לפני כבוד השופטת הבכירה רחל ברקאי
26 במרץ 2020
עת”מ 3282- 08 – 19 אריאל ואח’ נ’ שר התחבורה ואח’
אוטובוס ציבורי” כהגדרתו בתקנות התעבורה ובפקודת התעבורה ועל כן, ובוודאי שבימי מנוחה מתאפשרת עצירה לכמה דקות לצורך העלאת ו/או הורדת נוסעים.
o za e Aw N
דיון והכרעה 26. אקדים ואומר כי לאחר שחזרתי והפכתי בטענות המרתקות אשר באו בפני מפי הצדדים
ולאחר ששקלתי את כל הדברים ראיתי לנכון לדחות העתירה. 27. ערה אני לעובדה, כי שירותי ההסעה בשבת ובימי מנוחה אותם החליטה עיריית רמת גן
להעמיד לרשות תושביה, עוררה סערה בין תושבי העיר. המדובר בסוגיה רגישה אשר לעולם תעמוד בלב המחלוקת בחברה הישראלית. מחד גיסא, תושבים דתיים וחילוניים המבקשים להקפיד ולשמור על צביון השבת ומאידך גיסא ציבור חילוני אחר, במרביתו צעירים, בני נוער, חיילים וסטודנטים, המבקשים להגיע למוקדי בילוי בתל אביב, ואף לצרוך אלכוהול מבלי שיהא בכך כדי לחשוף אותם לנהיגה מסוכנת. מעבר לכך, התעורר צורך בקרב ציבור מבוגרים חילוני, אשר אינו מחזיק ברכב פרטי ונדרש לו אמצעי תחבורתי בשבת לשלל מטרות, בן השאר הגעה למוקדי בילוי ותרבות, בתי חולים, משפחה וחברים, חופי ים, גנים ציבוריים, מוזיאונים וכיוב’.
28. על פי המסמכים אשר באו בפני, בפרט דיונים שהתקיימו בנדון, סביב קביעת מתווה
ההסעות, נחה דעתי כי המתווה שתוכנן נועד לאזן בין הרצונות והצרכים השונים של כלל התושבים בעיר רמת גן. כך, גם נעשה מאמץ לצמצם, ככל האפשר, את מעבר ההסעות בסמוך לריכוזי אוכלוסייה דתיים ולבתי כנסת. בהתאם, נקבעו מסלולי ההסעות בעיקר בצירים המרכזיים, מבלי להיכנס לשכונות המאופיינות בריכוזי אוכלוסייה דתית גדולה. מתווה זה אושר לאחר דיונים רבים ולאחר שנשמעו המתנגדים, בישיבת מועצת העיריה.
29. עירית רמת גן, בכתב תשובתה ציינה כי בסוף השבוע שבין 2 ל – 3 לאוגוסט 2020 הופעלו לראשונה שירותי ההסעות וכי נמצא להם ביקוש עצום, כאשר למעלה מ- 1,300 נוסעים עשו בהם שימוש ובסופי שבוע לאחר מכן, גדלו המספרים ל- 10,000 איש אשר בחרו לעשות שימוש בשירותי ההסעה. עוד ציינה עיריית רמת גן, כי קיבלה תגובות אוהדות רבות
מהציבור.
30. לגופו של עניין, ספק אם המחוקק צפה הסיטואציה הנוכחית שבה הסעה מאורגנת ממומנת
על ידי הרשות המקומית ועוברת במסלול מוגדר מראש עבור קהל בלתי מסוים, פועלת
9 מתוך 18
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים
מנהליים
לפני כבוד השופטת הבכירה רחל ברקאי
26 במרץ 2020
עת”מ 3282- 08 – 19 אריאל ואח’ נ’ שר התחבורה ואח’
בשבת. ואולם, משהתעוררה מחלוקת פרשנית מעמיקה בין הצדדים, סביב הוראות החוק הקיימות, אין לי אלא להידרש למחלוקת זו.
31. העותרים ביקשו לתקוף את חוקיות המהלך בשלוש חזיתות. האחת בטענה כי שירות
ההסעות עונה על ההגדרה של ייקו שירותיי ובהעדר רישיון שניתן לכך אין המשיבים רשאים להפעיל את שירות ההסעות. השניה, כי אין המדובר בייהסעה מיוחדת”י כי אם מדובר ביצור כלאיים שאינו מוסדר כלל בהוראות הדין, ועל כן גם אינו יכול להיכלל בהגדרה של ייהסעה מיוחדתיי. השלישית, מתייחסת לתחנות העצירה של שירותי ההסעה בתחנות האוטובוס, כשלטענת העותרים גם אם יקבע כי מדובר בייהסעה מיוחדתיי, לא ניתן לעצור בתחנות האוטובוס המורשות בימי השבת אלא אם מוצב במקום תמרור המסדיר זאת ובכל מקרה גם אם מוצב תמרור המתיר עצירה בימי השבת אזי, העתירה מותרת רק לכלי רכב פרטי ולא לרכב ציבורי. ולהלן הכרעותיי בנדון :
האם המדובר בקו שירות או בהסעה מיוחדת
32. כיצד, אפוא, יש להגדיר את שירותי ההסעות שהעירייה מעמידה לרשות תושביה, כייקו
שירותי או כייהסעה מיוחדת’י או שמא לא זו ולא זו. הסיווג הראשוני, בין שתי האפשרויות חיוני ונחוץ מכיוון שהסמכות לאסור הפעלה של אוטובוסים ציבוריים בימי מנוחה קיימת רק ביחס לקו שירות, וזאת בהתאם להוראות סעיף 71(א) לפקודת התעבורה הקובע, כי לא יינתן על ידי משרד התחבורה רישיון להפעלת קו שירות בימי מנוחה למעט במקרים חריגים כאשר ההנחיה הנקבעת הינה להתחשב ככל הניתן במסורת ישראל בכל הנוגע לאיסור תנועת כלי רכב בימי מנוחה. וזו לשון ההוראה:
” בנוסף על סמכותו הכללית…. רשאי שר התחבורה להתקין תקנות בקשר לרכב מנועי ציבורי בעניינים אלה …. איסור הפעלת אוטובוס ציבורי בימי מנוחה בקו שירות; לעניין זה יתחשב השר ככל שניתן במסורת ישראל בכל הנוגע לאיסור תנועת כלי רכב בימי מנוחה;….”
תקנה 386א(א) לתקנות התעבורה קובעת מהם התנאים שבהם תיתן הרשות רישיון להפעלת קו שירות בימי מנוחה וזאת רק במקרים מיוחדים כגון: שירות הסעת נוסעים לבית חולים, שירות הסעה לישוב ספר ועוד.
10 מתוך 18
