לאאא
קשר
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
רע”א 30816-03-20
תיק חיצוני: 5054641119
בפני
כבוד השופטת ברכה בר-זיו
המבקש
דוד משה וינשטוק ע”י עוה”ד יוסי כהן
נגד
המשיבה
א. משה אלומיניום בע”מ ע”י עוה”ד משה ישראלי
החלטה
בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בימ”ש השלום בקריות (כבוד הרשמת הבכירה יונת הברפלד אברהם) מיום 33.20. בתיק 5880-03-20 לפיה הליכי הוצל”פ שננקטו נגד המבקש יעוכבו כנגד הפקדת סכום של 12,000 ₪.
בחודש נובמבר 2019 הגישה המשיבה ללשכת ההוצאה לפועל (בתיק 505464-11-19 ) שלוש המחאות שנמשכו על ידי המבקש, על סכום של 10,000 ₪ כל המחאה.
ביום 182.20. הגיש המבקש התנגדות, אליה צורפה בקשה להארכת מועד . כמו כן התבקש עיכוב הליכים.
מור
בתצהיר התומך בבקשה טען המבקש מסר את ההמחאות לצד ג’ בגין עבודה שהיה לבצע עבורו וכי צד ג’ מסר את ההמחאות למשיבה. המבקש טען כי העבודה לא בוצעה וכי צד ג’ הודיע לו כי הודיע למשיבה על ביטול ההמחאות, לתצהיר המבקש צורף גם תצהיר אותו צד ג’ המאשר כי לא ניתנה תמורה עבור ההמחאות, וכי הודיע על ביטולן למשיבה.
בסעיף 5 לתצהיר טען המבקש כי “הריני להצהיר ולהדגיש כי בתיק הנ”ל לא הספקתי להגיש התנגדות במועד וזאת עקב כך כי ידעתי לפני חודשיים בערך כי תיק ההוצאה לפועל נפתח כנגדי וכי לא מצאתי עו”ד אשר ייצגני במהרה”.
1 מתוך 4
לאאא
קשר
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
רע”א 30816-03-20
תיק חיצוני: 5054641119
בהחלטה מיום 182.20. הורה כבוד רשם ההוצאה לפועל על העברת ההתנגדות, יחד עם הבקשה להארכת המועד לבית משפט השלום בקריות. כבוד הרשם קבע כי הואיל והבקשה לא הוגשה במועד, הסמכות לעיכוב ההליכים הינה לבית משפט השלום ועל המבקש להגיש את הבקשות לבית משפט השלום אליו הועבר התיק “בעת שהבקשות להארכת המועד וההתנגדות תגענה לבית המשפט”.
לאחר הגשת ההתנגדות הגישה המשיבה בקשה להטיל עיקול על חשבונו של המבקש.
ביום 262.20. הגיש המבקש בקשה לביטול העיקולים , ללשכת ההוצאה לפועל בקריות. המבקש טען בתצהיר התומך בבקשה כי הגיש את ההתנגדות שלא במועד מאחר לא קיבל את האזהרה ולא ידע כי נפתחו נגדו הליכי הוצאה לפועל. המבקש טען כי החתימה על גבי אישור המסירה זוייפה , וביקש לבטל את כל העיקולים מאחר וטרם נפתח תיק התנגדות בבית משפט השלום “ולכן הזוכה משתמש בהליכי הוצאה לפועל לרעה כנגדי”.
בהחלטה מיום 272.20. דחה רשם ההוצאה לפועל את הבקשה, מאחר והסמכות נתונה לבית המשפט אליו הועברה ההתנגדות.
ביום 33.20. הגיש המבקש בקשה דחופה לביטול ההליכים, לרבות עיקול צד ג’ מתמשך לבימ”ש קמא. בבקשתו, חזר המבקש וטען כי לא קיבל את האזהרה. כמו כן טען כי הגיש בקשה לעיכוב ההליכים ללשכת ההוצאה לפועל וכי בקשתו נדחתה שם מחוסר סמכות.
בהחלטה מיום 33.20. קבע בימ”ש קמא כדלקמן:
“על פי התצהיר שצורף לבקשה להארכת מועד ההתנגדות לא הוגשה במועד היות והמבקש לא מצא עורך דין. הדבר אינו מהווה עילה להארכת מועד ולכן הליכי הוצאה לפועל יעוכבו כנגד הפקדת סך של 12,000 ₪ בקופת בית המשפט. ככל והמבקש מבקש לבטל כליל את העיקולים שהוטלו, יש להפקיד את מולא הסכום החוב בתיק ההוצאה לפועל. המבקש יעביר את בקשתו להארכת מועד ואת ההתנגדות לידי ב”כ המשיבה לשם מתן תגובתו תוך 30 יום מהיום”.
החלטה זו היא נשוא הבקשה בפני. ב”כ המבקש טען כי לאור ההחלטה המבקש נענש פעמיים, כאשר הוטלו עיקולים על חשבונו בגין חוב שמוכחש על ידו והן כי הוא נדרש לשלם סכום אסטרונומי לקופת בית המשפט.
ב”כ המבקש טען כי יש להתערב בהחלטת בימ”ש קמא מאחר ובימ”ש קמא טעה בהחלטתו והטעות גלויה ובולטת על פני הפסק, במיוחד בכל הנוגע לחיוב המבקש בהפקדת 32,000 ₪
2 מתוך 4
לאאא
קשר
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
רע”א 30816-03-20
תיק חיצוני: 5054641119
כערבון לתיק. כמו כן טען כי “אין תועלת למבקש להפקיד 12,000 ₪ בדבר עיכוב הליכים , שכן הדבר אינו פרקטי למבקש, וזאת כי כבר העיקולים רובצים על חשבונו”.
ב”כ המבקש טען כי בימ”ש קמא בהחלטתו העניק “פרס” למשיבה שעשתה שימוש לרעה בהליכי ההוצאה לפועל, כאשר בחר לפעול בלשכת ההוצאה לפועל רק כאשר ראה כי המבקש הגיש התנגדות “וניצל את “התפר” שבין בקשת המבקש לעיכוב ההליכים בבית המשפט לבין העברת התיק למותב שיפוטי”.
ב”כ המבקש טען כי שגה בימ”ש קמא בהסתמכו על סעיף 5 לתצהירו של המבקש, מאחר ולא היתה למבקש מסירה כדין ובהוצאה לפועל כל עוד לא הוגשה לתיק כל בקשה – אין חזקת ידיעה.
בהחלטה מיום 263.20. קבעתי כי הבקשה מצריכה תגובה. בתגובה נטען כי צדק בימ”ש קמא בהחלטתו מאחר ואין בנימוק של המבקש זכות למבקש כי יראו בהתנגדות כאילו הוגשה במועד.
ב”כ המשיבה טען כי למרות שהמבקש לא הפקיד איזה מהסכומים שנקבעו בהחלטת בימ”ש קמא, המשיבה לא פעלה עד היום למימוש הכספים המעוקלים. כמו כן טען כי אין בסיס לטענת המבקש לפיה המשיבה פעלה בחוסר תום לב, מאחר וכל עוד לא ניתנה החלטה אחרת, למשיבה זכות לפעול במסגרת תיק ההוצל”פ.
ב”כ המשיבה טען כי המבקש הגיש לבימ”ש קמא , לאחר מתן ההחלטה נשוא הבקשה, בקשה לעיון חוזר, אשר נדחתה על ידי בימ”ש קמא בהחלטה מיום 83.20. הן מאחר והבקשה לא נתמכה בתצהיר והן מאחר וסעיף 5 לתצהירו של המבקש מדבר בעד עצמו וממנו עולה כי המבקש המתין חודשיים עד להגשת ההתנגדות, מהרגע בו ידע על התיק שנפתח נגדו.
ב”כ המשיבה טען כי הבקשה מהווה ניסיון לעקוף את החלטת בימ”ש קמא וזאת משיקולים פרקטיים, כפי שניתן לראות מהאמור בסעיף 18 לבקשה (בה נאמר כי למבקש אין תועלת להפקיד את הסכום של 12,000 ₪ שכן הדבר אינו פרקטי למבקש”) וכי הבקשה אינה נשענת על אדנים משפטיים.
ב”כ המשיבה טען כי הטענה בדבר זיוף החתימה על אישור המסירה אינה רלבנטית כאשר המבקש הודה כי ידע על פתיחת תיק ההוצאה לפועל לפחות חודשיים לפני שהגיש את הבקשה וכי בבקשתו המבקש מנסה לחזור בו מגרסתו.
3 מתוך 4
לאאא
קשר
בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
רע”א 30816-03-20
תיק חיצוני: 5054641119
לאחר קבלת התשובה, החלטתי ,מכח סמכותי לפי תקנה 407 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד- 1984, לדחות את הבקשה.
ת
צדק בימ”ש קמא בקביעתו כי העובדה שהמבקש לא מצא עורך דין אינה מהווה טעם להארכת המועד להגשת התנגדות. בנסיבות אלה , רק חסד עשה בימ”ש קמא עם המבקש כאשר הורה על עיכוב הליכים כפוף להפקדת סכום של 12,000 ₪ , ובפועל בכך פתח למבקש את השער לבית המשפט לשמיעת ההתנגדות.
טענת ב”כ המבקש בדבר חזקת הידיעה כלל אינה רלבנטית כאשר המבקש הודה בתצהירו באופן מפורש כי ידע על נקיטת ההליכים נגדו, ומאחר והיא בלבד מהווה הטעם המשפטי של ב”כ המבקש, דין הבקשה להידחות, וכך אני מורה.
גם לא מצאתי ממש בטענת ב”כ המבקש כי המשיבה פעלה בחוסר תום לב.
לפנים משורת הדין אני מאריכה למבקש את המועד להפקדת הסכום/ים שקבע בימ”ש קמא עד
15.5.20.
המבקש ישלם למשיבה שכ”ט עו”ד בסכום של 2,000 ₪.
המזכירות תעביר למשיבה, באמצעות בא כוחה, את הערבון על סכום של 2,000 ₪ שהפקיד המבקש.
ניתנה היום, כ”ז ניסן תש”פ, 21 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.
ברכה בר-זיו, שופטת
4 מתוך 4
