ישראל
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת”א 68276-03-16 הידרופארם כימיקלים וציוד בע”מ ואח’ נ’ חכימיאן
לפני כבוד השופט אביים ברקאי
התובעים:
1.הידרופארם כימיקלים וציוד בע”מ 2.אפרים אליעזר שטרנהיים
נגד
הנתבע:
משה חכימיאן
ב”כ התובעים: ב”כ הנתבע:
עו”ד יובל אזני עו”ד גלעד נרקיס
פסק דין
חלק ראשון – פתח דבר, זהות הצדדים להליך ותמצית המחלוקת; טענות הצדדים;
רשימת הסעדים הכספיים שנדרשו
1. פתח דבר
1.1.
תחילתה של המחלוקת שהביאה לפסק דין זה הוא בהתקשרות בין התובעת לבין מושב מתתיהו בהסכם להקמת בריכת שחיה במושב. התמורה שנקבעה להקמה היא 4,240,000 ₪. בין המושב והתובעת התגלעו חילוקי דעות ואלה הועברו להכרעת בורר – הוא הנתבע. הבורר הומלץ על ידי המושב והיה בקשר, כנטען וכפי שאף הוכח עם מתחרה של התובעת. קשר זה היה כה עז עד כדי כך שבפועל שכר הבוררות התחלק בין הבורר לבין המתחרה. חלוקה זו נימק הבורר בנימוקים שעוד יובאו להלן.
1.2.
עניינו של פסק הדין הוא תביעה לפיצוי שהוגשה כנגד הבורר, בגין התנהלותו ופסק הבורר שהוציא. פסק הבורר שהוצא בשני שלבים חייב את התובעת כאן בתשלום הסך של 935,275 ₪ לצד שכנגד בבוררות – מושב מתתיהו.
1.3.
פסק הבורר בוטל. התובעת הגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה לביטול פסק הבורר והצד שכנגד, מושב מתתיהו הסכים לביטול פסק הבורר. לאחר ביטול פסק הבורר המשיכו התובעת ומושב מתתיהו בהליכים ביניהם. בנוסף הוגשה התביעה כאן בה עותרים התובעת ומנהלה ובעל מרבית מניותיה לחייב את הנתבע בסך של 541,682 ₪.
מכאן פסק הדין.
1 מתוך 14
ישראל
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת”א 68276-03-16 הידרופארם כימיקלים וציוד בע”מ ואח’ נ’ חכימיאן
2. זהות הצדדים ותמצית המחלוקת
2.1.
התובעת 1 (“התובעת”) הציגה עצמה כחברה העוסקת בהקמת בריכות שחיה ומתקניה כשהתובע 2 (“התובע”) הוא מנהלה ובעל מרבית מניותיה. התובעת התקשרה ביום 11/6/2012 עם מושב מתתיהו בהסכם בו התחייבה להקים ולבנות בריכת שחייה. התמורה להקמת הבריכה הועמדה עייס 4,240,000 .
2.2.
בין התובעת למושב התגלעו מחלוקות. בתחילה נעשו מאמצים לפתור המחלוקת בפשרה אך כטענת התובעים הסכמי הפשרה הופרו. בעקבות כך הסכימו הצדדים לפנות להליך של בוררות. הבודד שהוצע, הנתבע, הוצג על ידי המושב כמומחה להקמת בריכות שחיה.
23.. במהלך בדיקתו נפגש הנתבע עם שני הצדדים פעמיים במזכירות המושב. פעם ראשונה עם מינויו
ופעם נוספת עם מסירת הפסק. לטענת התובעים, הנתבע לא הסתפק בכך ונפגש בנוסף עם נציגי המושב מספר פעמים בנפרד, ללא נוכחות נציגי התובעת.
2.4.
פסק הבורר הוצא בשני שלבים. בתחילה הוציא הבורר ביום 15/3/15 מסמך שנקרא ייפסק דין – בוררות” ; כחודש לאחר מכן הוציא הבורר ביום 12/4/15 מסמך נוסך שכונה “פסק דין סופי –
בוררות”.
2.5.
לתובעים טענות כנגד פסקי הבורר, לרבות טענה לפיה חרג מסמכותו ופסק בנושאים בהם לא הוסמך. ובעיקר העלו התובעים טענות כבדות משקל כנגד הבורר עצמו ואופן התנהלותו. בשל טענות אלה הגישו התובעים ביום 30/4/15 בקשה לביטול פסק הבורר. לאחר תשובת המושב לבקשה לביטול הבורר הגישו התובעים, לדבריהם בקשות לצירוף תצהירים והוספת עילה לה צורפו ראיות רבות בדבר הקשר בין המושב לבורר ולכך ש”בעצם הבורר נשכר ע”י המושב ליתן פסק בוררת ידוע מראש כנגד הנתבעת”. כך או כך, ביום 6/10/15 ועוד טרם הדיון הראשון הסכים מושב מתיתיהו לביטול פסק הבורר.
3. טענות התובעים
בין הטענות כנגד הנתבע – הבורר ציינו התובעים כך:
הנתבע התנהל תוך הפרת כללי ניהול הבוררות, כאשר חרג מסמכותו ופסק בשני פסקיו כי על התובעת להחזיר למושב כ- 1,000,000 ₪ בעוד כלל לא הוסמך לדון בכך.
3.1.
3.2.
הבורר ניהל עם המושב באמצעות ייאדם אחריי מגעים רבים וסיכם עמו באופן עקרוני את תוצאות הפסק. מכיוון שהאותו ייאדם אחריי אינו צד להליך, ובשל אמירות שונות במסגרת ההליך ופסק דין זה ביחס אליו – לא אנקוב בשמו והוא יכונה “האדם האחר”.
2 מתוך 14
ישראל
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת”א 68276-03-16 הידרופארם כימיקלים וציוד בע”מ ואח’ נ’ חכימיאן
התובעים עותרים לחיוב הנתבע בתשלום הסך של 61,682 ₪ בגין עלות הליך ביטול פסק הבורר. יש מקום לקבל טענה זו ולעניין זה יובאו הדברים הבאים: (א) הבקשה לביטול פסק הבורר הייתה סבירה ונכונה בנסיבות העניין. חלק ניכר מהנסיבות שהביאו
לבקשה לביטול פסק הבורר הן אלה שעומדות גם בבסיס החיוב בפסק דין זה. ניתן לומר שגם המושב הכיר בפועל בטענות אלה וזאת כאשר הסכים לביטול פסק הבורר.
(ב) התובעים הציגו אסמכתאות לדרישות התשלום ולתשלום שכר הטרחה וההוצאות. זאת ועוד –
מזכירת משרד בייכ התובעים העידה אף היא בהליך והתייחסה להוצאות ולשכר הטרחה שנדרשו.
(ג) די בכך שהוצגו אסמכתאות לתשלום. למעלה מהנדרש אציין שלא הוכח שאין סבירות בדרישת
הסך של – 61,682 ₪ בגין הוצאות לרבות שכר טרחה של הליך לביטול פסק בוררות בהיקף של פסק הבוררות שהוציא הנתבע תחת ידיו.
(ד) הנתבע מפנה לכך שסך כל האסמכתאות שהוצגו מתייחס לסך של 72,180 ₪ בעוד התובעים
עותרים לקבל סך מופחת של 61,682 . כלומר – התובעים שילמו יותר מאשר הם דורשים. לא מצאתי בכך דבר הגורע מטענות התובעים. יש אף שיגידו שדרישת סכום מופחת דווקא מלמדת על מהימנות הדרישה.
אשר על כן – יש לחייב את הנתבע בתשלום הסך של 61,682 ₪ כאמור בכתב התביעה.
9.4.
רכיב הנזק הרביעי מחמישה (200,000) – פיצוי עונשי. אין לקבל הדרישה בגין רכיב זה
התובעים עותרים לחיוב הנתבע בפיצוי עונשי בסך של 200,000 ₪. אין לקבל טענה זו בשל הנימוקים
הבאים:
(א) קביעת פיצוי עונשי במסגרת הליך משפטי צריכה להיעשות במשורה. הלכה פסוקה היא כי “בית
המשפט לא ייטה לפסוק פיצויים עונשיי במסגרת הליך אזרחי, אלא במקרים חריגים” ור’ רע”א 9670/07, פלונית נ’ פלוני (מיום 6/7/09, כב’ הש’ א. רובינשטיין) ופסקי הדין הנסקרים בו.
(ב) עוד ר’ ע”א 2144/13 עזבון המנוח עמית עמוס מנטין זייל ני הרשות הפלסטינאית (מיום
6/12/2007) שם סקר כב’ הש’ א. רובינשטיין את הדין הנוהג בישראל תוך השוואה למדינות אחרות וקבע בין היתר כי “אף כי אין חולק עוד על קיומה של סמכות כאמור, הובהר בפסיקה כי נוכח הבעייתיות הטמונה בפיצויים העונשיים ואופיים העונשי החורג ממאפייני המשפט האזרחי, אלו “שמורים למקרים חריגים ביותר’יי. פסק הדין מפנה אל עייא 2570/07, זושא לס נ’ הסתדרות מדיצינית הדסה (מיום 29/1/2000) ולפסק הדין בעניין זה בבית
11 מתוך 14
ישראל
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת”א 68276-03-16 הידרופארם כימיקלים וציוד בע”מ ואח’ נ’ חכימיאן
המשפט המחוזי שם נקבע כי פיצוי עונשי ייקבע “במקרים חריגים, שהנם מקוממים ומעוררי סלידה במיוחד” (תא (י-ם) 6331/04, לם זושא ני הסתדרות מדיצינית הדסה (מיום 4/2/2007). בסופו של הליך אמנם נקבע בפרשת מנטין פיצוי עונשי, אך מדובר במקרה חמור של “הפעלת מחנה אימונים המשלב אימוני נשק עם עידוד לביצוע מעשי טרור” אשר הביא למעשה טרור שנדון בהליך. בכל זאת מקרה שונה מענייננו.
(ג) כאשר רצה המחוקק לאפשר הטלת פיצוי עונשי הוא כלל זאת בהוראות חוק ספציפיות ור’ יהודה
אדר, התשלום העונשי כסנקציה בדיני החוזים, 2003. וכך ניתן להפנות אל הוראות החוקים
הבאים:
חוק חוזה הביטוח, תשמ”א – 1981 הקובע בסעיף 28א מקרים בהם מחויב מבטח ובהם יירשאי בית המשפט לחייבו, בתשלום ריבית מיוחדת בשיעור שלא יעלה על פי עשרים מן
הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ”א
; “1961
1957 –
חוק הגנת השכר, תשייית 1958 – הקובע מנגנון פיצוי במקרה של הלנת שכר, אשר עיקר מהותו הוא פיצוי עונשי שנועד להרתיע את המעביד מאי תשלום שכר כדין; חוק יישוב סכסוכי עבודה, תשיייז
המאפשר לבית המשפט לקבוע במקרים מסוימים יפיצויים מוגדלים” שמשמעם בפועל הוא פיצוי עונשי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשלייא – 1970 מתייחס לאפשרות להסכמה מוקדמת לתשלום פיצוי מוסכם ללא הוכחת נזק שמשמעותו האופרטיבית יכולה להיות פיצוי עונשי בכל מקרה של הפרה.
;
– להרחבה נוספת ומכיוון שסעיף 30 לחוק הבוררות קובע שהפיצוי שייפסק הוא כייפיצויים הניתנים בשל הפרת חוזהיי ניתן להפנות אל דניאל פרידמן ונילי כהן בספרם, חוזים (בע”מ 635) שם הביעו עמדתם לפיה “חוק התרופות אינו מאזכר אפשרות זו והדעה המקובלת היא שאין
לפסוק פיצויים עונשיים בשל הפרת חוזה.
– עוד ר’ גבריאלה שלו, בספרה דיני חוזים החלק הכללי, מסבירה כך (ההדגשות לא במקור)”בהיותה של מטרת הפיצויים.. ..פיצוי הנפגע ולא ענישת המפר,ברור על שום מה אין זכר בחוק התרופות והפסיקה שהתפתחה על יסודותיו’. וכן כי העדר מושג הפיצויים העונשיים בחוק אינו מקרי ..,דין החוזים בישראל אינו מכיר אפוא בפיצויים שאינם מיועדים לפצות את הנפגע.” ועל כל אלה הוספה האמירה “אין לבית המשפט סמכות כללית לפסוק פיצויים סמליים או נומינליים ,ואף לא פיצויים עונשיים.”
(ד) ולסיכום פסקה זו – אין לחייב את הנתבע בתשלום פיצויים עונשיים.
12 מתוך 14
ישראל
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת”א 68276-03-16 הידרופארם כימיקלים וציוד בע”מ ואח’ נ’ חכימיאן
9.5.
רכיב הנזק החמישי מחמישה (100,000) – פיצוי בגין עגמת נפש ופגיעה במוניטין, אין לקבל הדרישה בגין רכיב זה התובעים עותרים לפיצוי כללי בסך של 100,000 ₪ בגין עגמת נפש ובגין פגיעה במוניטין. לא ניתן להיעתר לבקשה זו ולעניין זה יובאו הדברים הבאים: (א) נתתי דעתי לדברי התובע בדבר עגמת הנפש שסבל וכן גבו שנתפס. בהמשך אציין שממילא יש
לחייב את הנתבע בפיצוי רק לטובת התובעת, שהיא הצד לבוררות ולהתקשרות. אך מעבר לכך – איון מקום לחייב את הנתבע בתשלום נוסף וכללי בגין עגמת נפש. אין להקל ראש בהתנהלות שפורטה לעיל. אך לא מצאתי שיש בה כדי לחייב בנפרד חיוב לא ממוני בגין עגמת נפש.
(ב) באשר לטענת הפגיעה במוניטין – לא הוכחה פגיעה במוניטין ולא הוכח היקפה. בנוסף גם לא
הוכחה ירידה בהכנסות התובעים בגין אירועי הבוררות.
חלק רביעי – הערה לפני סיום וסוף דבר
10. הערה לפני סיום התביעה הוגשה גם על ידי התובע 2, הגם שזה לא היה חלק מהליך הבוררות או מההתקשרות עם המושב, אלא ההתקשרות נעשתה באמצעות החברה שבניהולו. בנסיבות אלה אין מקום לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי לתובע. כך או כך, בסופו של יום נקבע פיצוי אך ורק בשל ההוצאות שהושתו על התובעת בגין הליכי ביטול פסק הבורר. ואולם מובהר שגם אילו היו נפסקים פיצויים ברכיבי נזק אחרים – הרי הנכון היה לפסוק אותם לטובת התובעת בלבד. אשר על כן התביעה מתקבלת רק ביחס לתובעת, אך אין מקום לחיוב בהוצאות כלשהן בגין כך.
11. סוף דבר
אני מחייב את הנתבע בתשלום הסכומים הבאים, אשר ישולמו לתובעת 1: (א) סך של 61,682 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31/3/2016 ועד למועד התשלום
בפועל; (ב) בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו”ד בסך כולל של 25,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה
וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.
ניתן היום מוצ’יש, כ”א סיוון תשייפ, 13 יוני 2020, בהעדר הצדדים.
13 מתוך 14
ישראל
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת”א 68276-03-16 הידרופארם כימיקלים וציוד בע”מ ואח’ נ’ חכימיאן
/
אביים ברקאי, שופט
14 מתוך 14
ישראל
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת”א 68276-03-16 הידרופארם כימיקלים וציוד בע”מ ואח’ נ’ חכימיאן
אותו ייאדם אחריי הוא מתחרה של התובעים. התשלום לבורר נעשה בפועל כתשלום לחברה של האדם האחר. וכך אותו אדם אחר הפריש לבורר שכר טרחתו.
3.3.
בין הנתבע לבין המושב התקיימו בחשאי פגישות והוחלפו תכתובות והתייעצויות בקשר לפסק הבוררות שלא בידיעת התובעת ושלא בנוכחותה.
3.4.
זאת ועוד – המושב באמצעות מזכירתו דאז, הנחה את הנתבע כיצד לכתוב את פסקו וזה נהג כשכיר חרב של המושב על כל צעד ושעל. התובעים טוענים אף שטרם מסירת הפסק לצדדים, הציג הנתבע את טיוטת הפסק למזכירות המושב אשר תקנה בכתב ידה את הפסק והנתבע שב לביתו תיקן את הפסק על סמך תיקונים אלה.
3.5.
התובעים מוסיפים וטוענים שהנתבע מסר את הפסק גם לצדדים שלישיים ותוך ימים ספורים הופץ הפסק ללקוחות התובעת, למתחרות התובעת, לבנק בו מנהלת התובעת את כספיה ולגורמים רבים, דבר שפגע קשות במוניטין של התובעת.
3.6.
התובעים מתייחסים לנזקיהם כדלקמן :
ראשית – כתוצאה מהפסק חילט המושב ערבות בנקאית עייס 250,000 ₪ , חילוט שעורר סימני שאלה בבנק. וגם גרע מהאובליגו של התובעת ; שנית – חילוט הערבות הבנקאית מנע ממנה לרכוש מוצרים ומכאן נמנע ממנה רווח גולמי. בנוסף, בשל כך ובשל סירובו של הבנק להעמיד לה ערבויות בנקאיות לפרויקטים עתידיים ולכן לא נגשה למכרזים. שלישית – הנתבע נמנע במכוון מלבדוק דרישת סך של כ- 400,000 ₪ לו היתה זכאית התובעת בגין הפרשים מכתב כמויות ותוספות שהתבקשו עיי המושב. על סכום של כ
.₪ 400,00
רביעית – חיוב התובעת בתשלום סך של כמיליון ₪ גרם עוגמת נפש. וכך כשבוע ימים לאחר מכן רותק למיטתו למשך ארבעה ימים, גבו יינתפס” ובמשך חצי שנה היה תחת חרדה גדולה שכן תשלום הסך של מיליון ₪ כפי שפסק הנתבע היה גורם לקריסת עסקיו. חמישית – בנוסף נגרם נזק כספי בגין שכייט ערייד ואגרת משפט בהליך לביטול פסק
הבורר.
פירוט כל סכומי התביעה שפורטו לעיל בתוספת דרישת הסך של 200,000 ₪ כייפיצוי עונשייי יובא בהמשך בסעיף 5 לפסק הדין.
4. תמצית טענות הנתבע
3 מתוך 14
ישראל
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת”א 68276-03-16 הידרופארם כימיקלים וציוד בע”מ ואח’ נ’ חכימיאן
4.1.
לדברי הנתבע, התובענה נשענת על מסד עובדתי כוזב ושגוי תוך הסתרת העובדות הרלוונטיות. הנתבע ציין שלא עסק מעולם בבוררות וכי זו היתה הבוררות הראשונה אותה הוא ניהל. לדבריו ניהל את הבוררות לפי מיטב הבנתו, ביושרה ותוך שהוא מעניק לצדדים מסגרת זמן להשמיע את
טענותיהם.
42.. לדברי הנתבע אין יריבות בינו לבין התובעים. לדבריו – הנזקים נגרמו בעיקר עקב מעשים ו/או
מחדלים שבוצעו לכאורה על ידי מושב מתתיהו ולא על ידי הנתבע.
4.3.
הנתבע טוען שבהתאם לסעיף 8 לפקודת הנזיקין נתונה לו חסינות לבעל משרה שיפוטית ובורר בכלל זה לגבי כל עוולה שבוצעה במסגרת מילוי התפקיד השיפוטי.
4.4.
עוד מוסיף הנתבע שתובעים לא עומדים ברף ההוכחה הקבוע בסעיף 30 לחוק הבוררות לעניין הפרת חובות אמון של הבורר. לא הוכחה כוונת זדון ומרמה וכן התובעים לא הוכיחו את הנזקים המוכחשים ועליהם להוכיח כי נגרם להם נזק כספי כתוצאה ממעילת האמון.
4.5.
באשר להיקף הבוררות ציין הנתבע שזו נסובה על כל הנושאים השנויים במחלוקת בין הצדדים. באשר להיכרות עם המושב טוען הנתבע שלא היתה לו כל היכרות מוקדמת. הנתבע ציין כי נפגש עם נציג התובעים לבקשתם, הפגישה הייתה בשטח המתחם במושב, בידיעת ובהסכמת המושב. לצד זאת, הוסיף וטען כי לאחר שנפגש מס’ פעמים עם הצדדים, קיבל מסמכים, סייר בשטח, שמע את הצדדים- ובהתאם לכך הוציא ביום 153.2015. את פסק הבורר. לדבריו, פסק הבורר ניתן בהתאם להבנתו, ניתן במקצועיות, אף אדם לא השפיע עליו לעניין הפסק, פסקי הבורר הכילו מסמכים ונספחים נלווים רבים, המסמכים צורפו לפסק כחלק בלתי נפרד מפסק הבורר ואולם התובעים הסתירו זאת מבית המשפט.
4.6.
הנתבע מציין שעוד בטרם פסק הבורר הראשון טען התובע כי ייהבוררות לא מקובלת עליויי וניסה להלך אימים ואף הודיע כי יייפנה לעורך דין בנושאיי. לטענתו, אילו היה בטענות התובע ממש אז היה עליו לנקוט בהליכים משפטיים כדי לעצור את הבוררות, דבר אשר לא נעשה.
4.7.
לדבריו, לאחר פסק הבורר הראשון, המושב פנה בבקשה כי יערך חישוב כספי נוכח העובדה כי הבריכה טרם נמסרה כמתחייב וכן כי התובעים לא פעלו לבצע תיקונים כנדרש. הפניה הועברה על ידו לתובעים ואולם התובעים בחרו שוב שלא לנקוט בהליך שיפוטי שיעצור את הבוררות. בהמשך ניתן ביום 12/4/15 ניתן פסק דין סופי בבוררות, כאשר בסעיף אי לו הובהר שלא הייתה היענות מצד התובעת (הידרופארם) לביצוע פסק הבוררות על כל סעיפיו ולכן הוגשה את ההתחשבנות הכספית הסופית לסיום הבוררות.
4.8.
ביחס לתשלום שכר הבוררות ציין הנתבע שסוכם מראש שהמושב ישלם את שכר הטרחה ובהמשך המושב תיערך התחשבנות בינו לבין התובעת. לדבריו כל התשלומים ששולמו היו גלויים ולא במחשכים ובידיעת התובעים.
4 מתוך 14
ישראל
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת”א 68276-03-16 הידרופארם כימיקלים וציוד בע”מ ואח’ נ’ חכימיאן
5. רשימת הסעדים שנדרשו
הנזקים הנטענים פורטו בכתב התביעה כדלקמן:
; 100,000
(א) חילוט הערבות הבנקאית בסך של 250,000 שייח – נזק בגין מניעת רווח
גולמי מרכישת מוצרים – (ב) ייהימנעות מלדון בטענות התובעת – סך של 200,000 ₪ מתוך 400,000 ₪
תביעהיי. גם כאן הטענה היא למניעת רווח גולמי והפעם בסך של – (ג) שכייט והוצאות משפטיות בגין הבקשה לביטול פסק בורר – (ד) פיצוי עונשי – (ה) עוגמת נפש ופגיעה במוניטין –
; 80,000
; ₪ 61,682
₪ 200,000 ₪ 100,000
סה”כ
₪ 541,682
חלק שני – התייחסות לשאלות שבמחלוקת
6. כללי
61.. במסגרת ההליך נשמעו עדות התובע ומנגד עדות הנתבע. עוד נשמעו מנהל החשבונות של התובעת
ומזכירת משרדו של ב”כ התובעים. בנוסף התייצבו ובאו לעדות, לטובת התובעים, גם אותו ייאדם אחריי, המתחרה בעסקיו אשר היה שותף לגיוסו של הבורר וכפי שהתברר גם להעסקתו. אותו אדם אחר אשר בתחילת הדרך לא היה בהכרח לצידם של התובעים העיד בסיוממה של הדרך המשפטית עדות התומכת דווקא בעמדת התובעים. בנוסף העיד הנהג של האדם האחר אשר העיד כיצד נהג להסיע את הבורר למושב כל עת שנדרש.
62.. יש להתייחס בזהירות לעדותו של האדם האחר. אותו אדם אחר, כמתחרה של התובעים, שידך
כנטען בין המושב לבין הבורר. אותו אדם אחר היה שותף וקיבל בפועל מחצית מהתשלומים שהועברו בגין הבוררות. וכעת אותו אדם אחר מסייע דווקא לתובעים.
לאור הזהירות הנדרשת – לא התייחסתי לעדותו של האדם האחר בכל הקשור לאמירות כאלה ואחרות. ההתייחסות היחידה היביאה לתוצאת פסק הדין היא לראיות שהוצגו וכן עדויות שדי בהם כדי להביא לקביעה שעל הנתבע לפצות את התובעת. ובמילים פשוטות – פסק הדין לא נבנה על אמירות האדם האחר אשר סייע לבורר אלא על עדויות וראיות שהובאו ועל כך בפסקאות
הבאות.
5 מתוך 14
ישראל
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת”א 68276-03-16 הידרופארם כימיקלים וציוד בע”מ ואח’ נ’ חכימיאן
7. יש לקבל את התביעה וזאת לאור התנהלות הבורר
7.1.
המסגרת הנורמטיבית – חובת הנאמנות ושאלת החסינות מתביעה
(א) בורר חב חובת נאמנות לבעלי הדין. אין מדובר רק בחובת נאמנות כללית של בעל מקצוע אלא
בחובת נאמנות ספציפית המוחלת על בורר מכח חוק הבוררות. לענין זה קובע סעיף 30 לחוק הבוררות תשכייח – 1968 כך:
“בורר שהסכים למינויו חייב לנהוג כלפי בעלי-הדין בנאמנות; מעל הבורר באמון שניתן בו, זכאי הנפגע, נוסף על כל תרופה לפי חוק זה, לפיצויים הניתנים בשל הפרת
:
חוזה”
חובת הנאמנות מכח חוק הבוררות והזכות לפיצוי תוך הפניה להוראות דיני החוזים מלמדים גם על היקף החסינות לה זוכה בורר בתביעות כנגדו. על כך בפסקה הבאה.
:
(ב) ברגיל זוכה בורר לחסינות מכח סעיף 8 לפקודת הנזיקין הקובע כך:
“אדם שהוא גופו בית משפט או בית דין או אחד מחבריהם, או שהוא ממלא כדין חובותיו של אדם כאמור, וכל אדם אחר המבצע פעולות שיפוט, לרבות בורר – לא תוגש
נגדו תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו השיפוטי”. ואולם אותה חסינות לא חלה על בורר שמעל בתפקידו ומען באמון הצדדים. לענין זה ר’ רעייא 6830700 ברנוביץ ני תאומים (1/7/2003) שם נקבע שבורר חשוף לתביעה בגין מעילה באמון. זאת ועוד בפרשת ברנוביץ נגד תאומים נקבע שגם כאשר בעל דין ויתר ולא נקט בהליך להעברת בורר וממילא לא העלה את שאלת המעילה באמון – הרי עדיין ניתן לדון בשאלה זו במסגרת תביעה לתשלום פיצוי. עוד נקבע שאין מדובר בבקשה לביטול פסק בורר, אלא בהליך שמתנהל ישירות אל מול הבורר. וכדברי בית המשפט (כב’ השופטת א’ פרוקצ’יה): “ידינו של בורר לא הושווה באופן מלא לזה של שופט. המחוקק ראה לנכון להעמידו בחזקת אחראי כלפי בעלי הדין במגזר צר של אחריות הנוגעת למעשי מעילה באמון אשר הסבו להם נזק. בזאת ראה המחוקק להבחין את הבורר מבעל משרה שיפוטית ממש. מגמה זו של המחוקק יש לכבד, ויש ליישמה על ידי מתן הזדמנות לבעל-דין הטוען כי נפגע מהתנהגות בורר ליייומו בבית־ המשפטי. “יום” זה ניתן לו מקום שהוא יכול לעמת את הבורר במישרין עם הטענות המועלות נגדו ולהניח בפני הערכאה השיפוטית את מסכת הטענות כולה, לרבות אלה הנוגעות לנזק שנגרם לו עקב כך. טיעונים אלה אינם נפרסים בדרך זו, ובהקשר זה בבקשה לביטול פסק הבורר שהמוקד שלה הוא אחר, ואשר הבורר אינו צד בה ואינו לוקח בה חלק. חסימת בעל-דין מתביעה ישירה כנגד בורר בעילה של מעילה באמון כל אימת שכבר נערך דיון קודם בטענות
:
6 מתוך 14
ישראל
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת”א 68276-03-16 הידרופארם כימיקלים וציוד בע”מ ואח’ נ’ חכימיאן
בדבר התנהגותו בהליך לביטול הפסק, אינה נותנת לו את יומו שלו הוא זכאי, וגורעת במידה רבה מתוכנה וממעמדה העצמאי של תביעה על-פי סעיף 30 לחוקיי.
7.2.
הבורר, במלוא הכבוד, מעל באמון התובעת התנהלות הבורר, במלוא הכבוד, חרגה מהתנהלות רגילה וסבירה של בורר. יתרה מכך – במספר פעמים חרגה ההתנהלות באופן כה בוטה עד אשר אין מנוס מלקבוע שיש בכך משום מעילה באמון.
וכך למשל:
(א) רכיב ראשון למעילה באמון פסק הבורר נכתב ולכל הפחות הוקלד במשרדי ובמחשבי
האדם האחר – המתחרה במהלך הדיון הוכח באופן חד משמעי שפסק הבורר הוקלד על ידי המתחרה של התובעת – הוא האדם האחר, או על ידי מי ממשרדו. הנתבע לא הגחיש ולא יכול היה להכחיש עובדה זו והסתפק בהכחשת הטענה שאותו מתחרה דם ניסח את פסק הבורר. וכך כאשר נשאל הנתבע היכן הודפס פסק הבורר השיב כך (בע”מ 138 לפרוטוקול, שמו של המתחרה שונה לייהאדם האחריי, ההדגשות לא במקור):
האדם האחר הוא זה שהשתתף איתך בכתיבת פסק הבורר, נכון? יפה. שאלת שאלה יפה.
ש: תודה. תענה.
כמו שאמרתי לך שאני אמיתי ולא משקר, לא היה לי מזכירה ותקשיב טוב ואני לא מומחה גדול בהדפסות, בא האדם האחר שדיברתי איתו, אומר לי, ‘משה, אם אתה צריך עזרה מסוימת בהדפסות או משהו כזה, תן לי ניתן לפקידה שתדפיס לך’, זה מה שאמר לי
אין לקבל התנהלות של בורר המשתף פעולה עם מתחרה של אחד הצדדים לבוררות. נתתי דעתי לטענת הנתבע לפיה הוא חסר ניסיון בתחום הבוררות, אך עדיין – גם אדם חסר ניסיון יכול היה לדעת וצריך היה לדעת שפסק הבורר חייב להיות עצמאי. אפילו נאמין שפסק הבורר אכן היה עצמאי הרי בוודאי פסק הבורר לא יכול להיות מועבר למתחרה של אחד הצדדים ומודפס במשרדיו. כאן המקום לציין שהתובעים טוענים שמזכירות המושב היא זו שעיינה בטיוטת פסק הבורר טרם פרסומו, כמו גם האדם האחר – המתחרה. מזכירות המושב או מי מטעמה לא זומנו לדיון. כך או חומרת ההתנהלות של הנתבע מאפשרת הכרעה בהליך אף על סמך העובדות שהוכחו, מבלי להכריע בשאלת התערבות מזכירות המושב בפסק הבורר..
(ב) רכיב שני למעילה באמון – הנתבע עשה שימוש ברכב ובנהג של המתחרה – אדם האחר
7 מתוך 14
ישראל
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת”א 68276-03-16 הידרופארם כימיקלים וציוד בע”מ ואח’ נ’ חכימיאן
הוכח והנתבע אף לא הכחיש, שהוא עשה שימוש, אמנם לצרכי הבוררות, ברכב ובנהג של אותו אדם אחר. המתחרה של התובעים. אין לקבל מצב בו בורר מקבל טובות הנאה ממתחרה של אחד מבעלי הדין.
(ג) רכיב שלישי וחמור במיוחד של מעילה באמון הנתבע חלק את שכר טרחתו עם המתחרה של התובעים, קרי האדם האחר
הצעת המחיר ששלח הנתבע הופנתה לכאורה הן לתובעת והן למושב. ואולם בפועל רק המושב אישר קבלת ההצעה ואישר הרשום בה. בהתאם להצעה נקבע ביחס לשכר טרחת הבורר ש”התשלום יבוצע ע”י מושב מתתיהו תוך התחשבנות עם חב’ הידרופארם”. באותה הצעה חותם הבורר כשלפתע מופיע גם שם עסקו של המתחרה – אך כאמור אישור ההצעה נעשה על ידי המושב בלבד. התשלום על ידי המושב בלבד ואין כל אינדיקציה לכך שההצעה בכלל הועברה לתובעים.
:
לגופו של ענין התברר שהתשלום נעשה בפועל לידי האדם האחר, המתחרה, וזה חלק עם הבורר את שכר הטרחה. הנתבע לא הכחיש שחלק את שכר טרחתו עם המתחרה של התובעת. וכך העיד (עיימ 141 לפרוטוקול, ההדגשות לא במקור, שמו של המתחרה הושמט):
“זה מלוא האמת זה שאני אומר לך, פשוט מאוד לא, אני לא התעסקתי עם חשבוניות, לא היה לי חברה, לא שום דבר ואני אמרתי, ‘…, תשמע, ידידי, אני לא יכול לתת חשבונית, אני לא יכול לתת חשבונית כי גם אין לי’, (האדם האחר – א.ב) במילים האלו אמר, ‘תשמע, שיעבור אלי התשלום שאתה דורש מהם, אני אשלם את המס הכנסה, אני אשלם את כל ההוצאות שזה בערך 50
% ואת היתרה אני אעביר לך בתלוש משכורת’, במילים האלו”.
:
ובהמשך הודה הנתבע פעם נוספת במפורש במעשיו, וכך בע”מ 142 לפרוטוקול נשאל וענה:
אני אגיד לך משהו. אני אומר לך שההסכם בינך לבין (הושמט – א.ב) היה שמכל סכום שיתקבל מהמושב אתה 50 והוא 50. זה נכון, אמרתי לך מלכתחילה, אמרתי לך שהוא אמר, ’50
% מתוך זה אני אשלם את המס הכנסה, ביטוח לאומי, כל ההוצאות שלך ואת ה-50 % הנוספים אני אעביר לך’, זה הכל.
בנסיבות המקרה, כאשר האדם האחר העיד גם הוא בהליך ולאור הראיות שהוצגו – הודה הבורר שחלק את שכר טרחתו עם המתחרה של התובעת. אך בהמשך התברר שבפועל
8 מתוך 14
ישראל
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת”א 68276-03-16 הידרופארם כימיקלים וציוד בע”מ ואח’ נ’ חכימיאן
אותו מתחרה נטל לעצמו, לטענת הנתבע, גם את שכר טרחת הבורר. וכך בע”מ 142, ההדגשות לא במקור):
הבנתי. עכשיו תגיד לי, קיבלת ממנו תלושי משכורת? קדחת, גם כסף לא קיבלתי.”
קשה להפריז בחומרת האמור לעיל, בורר אובייקטיבי אינו אמור ואינו רשאי לחלוק בשכר טרחתו עם צדדים שלישיים. בוודאי לא לחלוק שכר הטרחה עם המתחרה של
אחד הצדדים.
7.3.
לא ניתן להקל ראש בהתנהלות הנתבע. בורר חייב להיות נקי מכל פניות. לא לשתף פעולה עם צדדים שלישיים. לא להיעזר במתחרה של אחד מבעלי הדין. ובוודאי לאלחלוק בשכר הטרחה אותו הוא מקבל יחד עם המתחרה של אחד מבעלי הדין. הדבר חמור במיוחד בהינתן העובדה שהמושב הוא זה ששילם בפועל את שכר הבורר, והמושב הוא גם זה שייזכהיי בפסק הבוררות. אכן אפשר ובכל מקרה היה שכאי המושב שטענותיו יתקבלו. אך על הבורר נאסר לשתף פעולה, גם לא בעקיפין עם אחד מבעלי הדין. לענין זה אפנה למשל אל רעייא 6830/00 ברנוביץ ני תאומים הנזכר לעיל וכן אל הפב (ת”א) 24967-08-12 מגדלי הסנהדרין בע”מ נ’ אהרן אליעזר פוזנרזון (כבי השופטת ד’ אבניאלי מיום 11/3/14) שם נקבע כך: “מצופה כי הבורר יפעל בנאמנות ובאובייקטיביות מלאה כלפי בעלי הדין וינהג בתום לב, ביושר ובהיעדר משוא פנים”. להרחבה ר’ גם תא (מחוזי ת”א) 27190-09-11, דייר משה וינברג ני דינה רוט (כב’ השופטת י’ שבח מיום
:
.(27/10/13
8. סיכום עד כאן והערת מעבר הנתבע במלוא הכבוד אכן מעך באמון שניתן בו כבורר. יש לחייבו, כאמור בסעיף 30 לחוק הבוררות בתשלום פיצויים, ואולם לא במלוא הסכומים הנזכרים בכתב התביעה. על כך יורחב הדיון בחלק הלישי של פסק הדין.
חלק שלישי – התייחסות לדרישת הפיצויים
9. כללי
בפסקאות הבאות תובא התייחסות לכל אחד מחמשת ראשי הנזק בגינם כטתרים התובעים לחיוב הנתבע בתשלום.
9.1.
רכיב הנזק הראשון מחמישה (100,000 ₪) – חילוט הערבות הבנקאית והטענה למניעת רווח בגין כך – אין לקבל הדרישה לפיצוי בגין “מניעת רווח”
9 מתוך 14
ישראל
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
ת”א 68276-03-16 הידרופארם כימיקלים וציוד בע”מ ואח’ נ’ חכימיאן
התובעים טוענים שאילו לא חולטה ערבות בנקאית על סך 250,000 ₪ – הרי היו יכולים לעשות שימוש בסכום זה לעסקיהם ולהפיק רווח של 100,000 ₪. התובעים אף מציגים תחשיבים שונים בדבר רווח אותו הם מפיקים כאשר הם מצליחים למכור מרכולתם לצדדים שלישיים. אין לקבל את טענות התובעים ולעניין זה יובאו הדברים הבאים:
(א) התובעת טוענת למעשה שביכולה להשיא תשואה של 40
% מכל סכום הנמצא בידיה. וכך – התובעת מבקשת לשכנע שבכל זמן נתון התובעת תפיק מהסך של 250,000 ₪ רווח של 100,000. כך ממש. תשואה של 40 % אינה דבר של מה בכך. אך אם אכן מסוגלת התובעת להפיק רווח של 40 % מכל הרי ניתן היה לצפות שתזדרז ותקטין נזקיה בדרך של קבלת הלוואות ושימוש בכספי ההלוואות להפקת רווחים. ובמילים פשוטות – אפילו הייתה התובעת לווה כספים בריבית נשך של עשרות אחוזים – הרי לשיטתה עדיין היא מסוגלת להפיק רווח של 40
% מכספה.
סכום שבידיה
(ב) מעבר לכך – לא די בעריכת תחשיב של רווח פוטנציאלי ככל שאכן הייתה נרכשת סחורה ונמכרת
לצדדים שלישיים. יש להוכיח הפסד ספציפי. יש להוכיח שאכן היו לקוחות והזמנות שבוטלו. התובעת לא הציגה ראיות משכנעות לכך.
(ג) טענת התובעת לא נתמכה בראיות, למעט תחשיבים שלא עוגנו בדרישות של לקוחות; טענת התובעת להפקת רווח של 40
% אינה סבירה, בלשון המעטה; ובעיקר – אילו היה בסיס לטענת התובעת הרי היה עליה להקטין נזקיה וכך לא עשתה.
9.2.
רכיב הנזק השני מחמישה (80,000 ₪) – בדומה לרכיב הנזק הראשון
“מניעת רווח” בשל
הימנעות מלדון בטענות התובעת – אין לקבל הדרישה בגין רכיב זה
התובעים טוענים שהבורר נמנע מלדון במלוא טענותיה. כאן טוענת התובעת, בקצרה, שאילו היה הבורר מזכה אותה בסך נוסף של 200,000 ₪ – הרי הייתה מצליחה להפיק רווח גולמי של 80,000 ₪. וכך שוב חוזרת הטענה לפיה התובעת מסוגלת להפיק רווח של 40
% (קרי 80,000 מתוך 200,000) מכל סכום. כאן ייאמרו הדברים הבאים: (א) ראשית ועיקר – התובעים ויתרו בסעיף 56 לסיכומיהם על סעד זה. לדבריהם מכיוון שייהתביעה
כנגד המושב טרם התבררהיי.
(ב) שנית – גם לגופו של ענין ובהתאם לנימוקים שהובאו גם בסעיף 92. לעיל – אין לקבל הטענה בדבר רווח תיאורטי בשיעור גבוה במיוחד של 40%.
9.3.
רכיב הנזק השלישי מחמישה (61,682 ₪) – שכר טרחה והוצאות בגין ההליך שננקט לביטול
פסק הבורר. יש לקבל הדרישה בגין רכיב זה
10 מתוך 14
