בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים
אזרחיים
ע”א 44850- 03 – 19 המרכז הזואולוגי תל אביב רמת גן בע”מ נ’ גדעון ואח’
תיק חיצוני:
לפני
כבוד השופטים יהודית שבח, סג”נ, יונה אטדגי, עידית ברקוביץ
מערערת
המרכז הזואולוגי תל אביב רמת גן בע”מ ע”י ב”כ עו”ד שני גוטליב
נגד
משיבים
1. אילן גדעון 2. מוריה גדעון 3. רן ארווס ע”י ב”כ עו”ד תהילה באסל לוי
4. שירביט חברה לביטוח בע”מ ע”י ב”כ עו”ד אביגדור קנדל
פסק דין השופטת י. שבח: ושוב על המדוכה השאלה אם אירוע תאונתי מסוים נכנס לגדרו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל”ה-1975, בהיותו “תאונת דרכים”, או שמא עסקינן באירוע שמחמת אופיו עליו להתברר באכסניה של פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. ערעור על פסק דינו החלקי של בית משפט השלום בת”א-יפו (כבוד השופטת אידית קליימן בלק) בת”א 53321- 07 – 17 מיום 18.02.2019 לפיו נקבע כי נסיבות התאונה שהתרחשה בשטחו של פארק הספארי ברמת-גן ביום 14.11.2015 , במהלכה נפגעו המשיבים 1- 3, בהיותם ברכב, ע”י עדר חולף של אנטילופות – “אינן מקיימות את תנאי ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים”.
11 12 13
האירוע 1. המשיבים 1 – 3 (יכונו להלן – הנוסעים) ביקרו ביום 14.11.2015 בפארק הספארי ברמת גן המנוהל ע”י המערערת (להלן – הפארק), וטיילו בשטחו במכוניתם (להלן – הרכב), המבוטחת בביטוח חובה אצל המשיבה 4 (להלן – שירביט). בהיותם ברכב הנוסע נפגעו ע”י עדר אנטילופות שחצה בדהרה את שביל היציאה מהפארק – מיקום הימצא הרכב באותה עת. עובדות המקרה אינן שנויות במחלוקת והן נקבעו כדבעי ע”י בית המשפט קמא כדלקמן: הנוסעים סיימו את הביקור בפארק ו”עשו דרכם לכיוון פתח היציאה של הספארי”; באותו היום היה “הפארק גדוש במבקרים”; באיזור הפונה לכוון שערי היציאה מהפארק “נוצרה שיירה של מכוניות”;
1 מתוך 7
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים
אזרחיים
ע”א 44850- 03 – 19 המרכז הזואולוגי תל אביב רמת גן בע”מ נ’ גדעון ואח’
תיק חיצוני:
ה 3
המכוניות שבשיירה התקדמו “בפקק איטי לקראת שערי היציאה”; השיירה כללה את הרכב של הנוסעים שהיה “במצב של עמידה (עצירה מוחלטת)”; המנוע של הרכב היה “מונע”; תוך כדי כך “עדר אנטילופות… חלף בדהרה את שביל היציאה ובדרכו עלה על רכב המשפחה, רמס אותו, ניפץ את השמשה האחורית והצדית, מעך את הגג ואת החלק האחורי של הרכב… והמשיך בדרכו במנוסה לכיוון השני לעבר גדר הספארי”. לא הוכח מספר האנטילופות שכלל העדר החולף אך ה”מדובר במספר פרטים, ולא באנטילופה בודדת”.
פסק דינו של בית משפט קמא 2. בית משפט קמא נדרש לשאלה האם מדובר בתאונת דרכים וקבע כאמור כי “נסיבות התאונה דנן אינן מקיימות את תנאי ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים”. לעמדתו, השימוש במבחן “הסיכון התחבורתי” בשילוב עם מבחן “השכל הישר” מוביל למסקנה לפיה הפגיעה בנוסעים “לא אירעה עקב היותם נוסעי הרכב”, אלא בשל “גורם זר מתערב שאין לו ולא כלום עם סיכונים אינהרנטיים של הדרך”. לתאונה לא הייתה זיקה לרכב, וזה היווה זירה בלבד. בית משפט קמא סבר כי תוצאה זו מתבקשת אף לאורן של הגישה המצמצמת והמדיניות השיפוטית הנובעת מתיקון מס’ 8 לחוק הפלת”ד.
הערעור 3. המערערת, הסבורה שבתאונת דרכים עסקינן, לא השלימה עם פסיקתו של בית משפט קמא, והגישה את הערעור המונח לפנינו. לטענתה, ממכלול הנסיבות הרלוונטיות, ובמיוחד מהיות הנוסעים בתוך הרכב; היות הרכב בנסיעה; עומס רכבים; פקק תנועה; וחוסר אפשרות לטייל בפארק ולצאת ממנו ללא שימוש ברכב – אין להסיק אלא שהתאונה נגרמה עקב שימוש ברכב למטרות תחבורה כהגדרתו בחוק הפיצויים. עוד נטען, כי עמידת הרכבים בצפיפות ובצמידות לכלי הרכב האחרים שעמדו בפקק התנועה לא אפשרה לעדר האנטילופות לחצות את השביל, ומשכך מתקיימת ביתר שאת דרישת הקשר הסיבתי בין השימוש ברכב למטרת תחבורה לבין האירוע. המערערת טוענת כי השימוש במבחן הסיכון התחבורתי והשכל הישר אמור להביא לתוצאה הפוכה מזו אליה הגיע בית משפט קמא, וכי תיקון מס’ 8 לחוק הפלת”ד אינו רלוונטי, משנועד לצמצם את הגדרת השימוש ברכב”, עת בענייננו אין מחלוקת כי התאונה אירעה במהלכו של השימוש ברכב, כשמנועו מונע.
2 מתוך 7
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים
אזרחיים
ע”א 44850- 03 – 19 המרכז הזואולוגי תל אביב רמת גן בע”מ נ’ גדעון ואח’
תיק חיצוני:
עוד נטען, כי היות נסיבות התרחשות התאונה חריגות אינה אמורה להשפיע על הגדרת האירוע כמו גם על היותו חלק מהסיכון התעבורתי.
עמדת שירביט והנוסעים
4. שירביט תומכת בפסק דינו של בית משפט קמא מנימוקיו. לטעמה, יש לייחס חשיבות לסדר הדברים, קרי: העדר הוא שפגע תוך כדי דהירה ברכב, ולא השימוש ברכב המנועי הוא שגרם לדהירה הפתאומית של העדר. כן נטען כי אין חשיבות להיותו של הרכב מונע בעת האירוע, משלא התקיים קשר סיבתי בין השימוש שעשו הנוסעים ברכב, לבין פגיעתם; כי פגיעתם של הנוסעים נגרמה ע”י גורם זר מתערב שאין לו קשר לסיכון תחבורתי; כי ישיבתם של הנוסעים ברכב בעת קרות התאונה הייתה מקרית, כזירה בלבד; וכי “השכיחות להיתכנות אירוע מסוג זה הינה נדירה לא רק בכבישי ישראל אלא אף בשטח הספארי עצמו, עד כי ניתן לראות אותה כשואפת לאפס”. כמו בית משפט קמא, מדגישה שירביט את מגמת הצמצום העולה מתיקון מס’ 8 לחוק הפיצויים “אשר נועדה להחזיר את המושג ‘תאונת דרכים’ למשמעותו הפשוטה והיומיומית בעיני הציבור… כל פרשנות אחרת תחטא למגמת הצמצום… ותחזירנו למחוזות עבר…”. הנוסעים תומכים אף הם בפסק דינו של בית משפט קמא, ובאי היות התאונה בה נפגעו “תאונת דרכים”.
12 13
דיון והכרעה 5. השאלה אם תאונה המתרחשת בהקשר לרכב, אם תוך כדי שהות ברכב, אם מחוצה לו, אם תוך כדי עליה לרכב או ירידה ממנו, פתיחת הרכב, סגירתו וכו’ – מהווה “תאונת דרכים” עולה חדשות לבקרים על שולחן הדיונים. חרף הפסיקה המרובה בנושא, ועת נדמה שנבחנו כבר כל התרחישים האפשריים, מסתבר כי המציאות חזקה מכל דמיון, וכי מעת לעת צצה ומתעוררת תאונה כזו שנסיבותיה לא זו בלבד שטרם נדונו, אף טרם הועלו על הדעת, באופן המקשה ליישם לגביה את ההלכה הנוהגת משנסיבותיה העובדתיות הקונקרטיות לא שגרתיות. זהו המקרה שלפנינו. הגיונן של שתי הגישות הנוגדות בצדן, ואף אחת מהן אינה מופרכת, אולם משיש להכריע ביניהן, עמדתי היא שידה של הגישה התומכת בהיות התאונה תאונת דרכים – על העליונה.
6. ציון הדרך הראשון בדרך להכרעה הוא כמובן נוסח החוק המגדיר בסעיף 1 שבו את התיבה “תאונת דרכים” –כ “מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה…”.
3 מתוך 7
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים
אזרחיים
ע”א 44850- 03 – 19 המרכז הזואולוגי תל אביב רמת גן בע”מ נ’ גדעון ואח’
תיק חיצוני:
ה”שימוש ברכב מנועי” – מוגדר לענייננו כ” נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו…”, הגדרה רחבת היקף שצומצמה על דרך הכפפתה למבחן התחבורתי תוך הצבת הדרישה כי השימוש ייעשה למטרה תחבורתית, להבדיל מהתרחשות בה כלי הרכב משמש כזירת אירוע בלבד. בשהות ברכב בלבד לא סגי, אלא נדרש שהשהות ברכב בעת קרות התאונה תהא קשורה למטרה תחבורתית. “על פי ההגדרה הבסיסית, הדרישה ל’שימוש’ ברכב, והדרישה כי השימוש יעשה ולמטרות תחבורה’, הן שתי דרישות נפרדות ומצטברות” (רע”א 8548/ 96 , פדידה יחיאל נ’ סהר חברה ישראלית לביטוח בע”מ).
7. משאין מחלוקת כי הנוסעים שהו בתוך הרכב בעת קרות התאונה וכי הרכב היה בנסיעה, אין לפנינו שימוש לוואי כלשהו הטעון דיון וליבון האם מהווה הוא שימוש ברכב, האם חיוני הוא לביצועה של הנסיעה או מהווה חלק אינטגרלי שלה (ראו פסק הדין המקיף שניתן לא מכבר ע”י כבוד השופטת וילנר בנושא השימוש ברכב ברע”א 8744 / 18 מדינת ישראל נגד פלוני, 12.05.2019 ) שהרי לפנינו שימוש ברכב במובנו הטבעי, נסיעה “ממש”. לא עליה, לא ירידה, לא פתיחת תא מטען, אלא נסיעה במובן הפשוט של המלה.
קע
8. יש לבחון אפוא אם התקיים התנאי הנוסף, קרי: האם השימוש ברכב בעת האירוע היה למטרה
תחבורתית. לצורך כך יש להתמקד בנסיבות העובדתיות המאפיינות את האירוע, על מנת להסיק מהן אם באות הן בשעריה של המטרה התחבורתית, אם לאו. אף שמדובר בפארק, הרי עסקינן באיזור רחב ידיים, בגודלו של יישוב, ובו כבישים לרוב. בעוד שבישוב רגיל השימוש בדרך יכול להיעשות “מי ברכב מי ברגל”, הרי במרבית דרכי הפארק, באותם האיזורים בהם החיות המסתובבות באופן חופשי – השימוש בדרך יכול, ככל הנראה גם חייב, להיעשות ברכב בלבד. מהעדויות שהובאו בפני בית משפט קמל נקל להסיק כי הנכנס לאיזור הפארק כלוא למעשה ברכבו [בסיכומיה בעל פה טענה ב”כ הספארי כי “ואף אין חולק ולא הוכח אחרת כי לא ניתן לצאת בחלק זה של הספארי ללא שימוש ברכב” (עמ’ 15 שורות 24- 25 ) ב”כ שירביט לא הכחישה], ואינו רשאי לצאת ממנו אלא רק כששער היציאה מאחוריו, שאם לא כן הוא מסתכן בנפשו. השהות ברכב נדרשת ומתחייבת על מנת להסתובב בפארק ולטייל בו, על מנת להיכנס אליו , ודאי על מנת לצאת ממנו. במילים פשוטות, לא ניתן להיכנס לפארק ולטייל בו אלא אם כן אתה נוסע ברכב.
4 מתוך 7
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים
אזרחיים
ע”א 44850- 03 – 19 המרכז הזואולוגי תל אביב רמת גן בע”מ נ’ גדעון ואח’
תיק חיצוני:
י 11
נלך אפוא כברת דרך ונכריע בשאלת הקשר הסיבתי, הנבחן בעיקר לפי מבחן הסיכון “המבוסס על שיקולים של מדיניות משפטית והמבוסס על השכל הישר. לעתים קיים בגדריו שיקול-דעת שיפוטי בבחירה בין מספר אפשרויות” (ע”א 6000 / 93 עזבון המנוח קאוסמה ואח’ נ’ רג’בי ואח) ונבדוק האם הסיכון לו נחשפו הנוסעים ברכב בענייננו הוא סיכון הנובע מהשימוש ברכב למטרות תחבורה, או שמא זירה בלבד. אין מחלוקת, לפי המבחנים דהיום, כי קריסתו של עץ על יושבי מכונית נוסעת, בור שנפער בכביש או גשר שהמתמוטט על רכב שנסע מתחתיו – נופלים כולם בגדרו של הסיכון שהשימוש התחבורתי ברכב יוצר. אין גם מחלוקת כי אירוע של התהפכות רכב תוך כדי נסיעה עקב פגיעה בחיה שחצתה את הכביש בריצה, נופל גם הוא למתחם הסיכון התחבורתי שיוצר השימוש ברכב, משאין סיבה להבחין בין תמרור או עץ הנופל על נוסעי מכונית תוך כדי נסיעה, לבין חיה החוצה את נתיב הנסיעה וגורמת לתאונה. ברוח זו איני רואה מקום להבחנה בין מקרה בו הרכב הוא שדורס את החיה החוצה את הכביש, לבין מקרה בו החיה היא שדורסת את הרכב. בהינתן שהנסיעה ברכב מתבצעת בתוככי שטח הספארי, באיזור בו החיות מסתובבות באופן חופשי, הסבירות להיתקל בחיה חולפת היא גבוהה ביותר. אנטילופה משוטטת אינה אלמנט זר בשבילי הפארק וכבישיו, היתכנותה אינה נופלת מאיילה החוצה את הכביש בדרך לאילת, או שועל המגיח בריצה לשביל מדברי וגורם להתהפכות רכב השטח. המדובר בסיכון תחבורתי מקומי. משהתאונה ארעה בשטח הספארי, המתאפיין מצד אחד, בחיות המקומיות המתהלכות בשטח באופן חופשי, ומצד שני, במבקרים המטיילים בשטח כשהם מצויים בכלי רכבם- ניתן לומר שהמפגש הצפוי בין הרכב המסייר בפארק לבין החיה המשוטטת הוא סיכון טבעי, מקומי אמנם, אך עדיין טבעי, לשימוש ברכב למטרות תחבורה הנעשה בשטח הפארק ובכך באה על סיפוקה דרישת הקשר הסיבתי. כפועל יוצא, נזק הגוף שנגרם במפגש שכזה -נופל למסגרת השימוש של הרכב למטרות תחבורה.
10. אכן, מאורע שהתרחש כתוצאה ישירה ממעשה שנעשה במכוון ע”י צד שלישי, גורם זר מתערב, כלפי רכב נוסע עשוי לצאת היום מגדריו של החוק לאור תיקון מספר 8, אך לא כל מעורבותו של גורם זר מנתקת את הקשר הסיבתי המשפטי לתאונת הדרכים, תאונת הדרכים לא מצומצמת רק לפגיעת הרכב ע”י רכב אחר, ואין מניעה כי הרכב ייפגע ע”י בעל חיים.
5 מתוך 7
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים
אזרחיים
ע”א 44850- 03 – 19 המרכז הזואולוגי תל אביב רמת גן בע”מ נ’ גדעון ואח’
תיק חיצוני:
נסיעה בכבישי הארץ טומנת בחובה את הסכנה להתנגש ברכב אחר, בעץ או בתמרור, או לדרוס חלילה עובר אורח, הנסיעה כרוכה במעבר על גבי גשרים, מתחת למחלפים, אף בכבישים עם מהמורות. הנסיעה בפארק הספארי טומנת בחובה את הסכנה להתנגש תוך כדי נסיעה בחיה משוטטת.
11. ויודגש, אין המדובר בחית פרא שהשתחררה מהכלוב ופגעה במטייל ששהה ברכבו, שאז מהווה הרכב זירה בלבד, משפגיעה שכזו אינה בגדר הסיכון הצפוי של השימוש ברכב. גם אין מקום להשוואה בין התאונה נושא הדיון לבין אירוע של נשיכת נוסע ע”י כלב ששהה במכונית, או נוסע שנדבק במחלה מנוסע אחר ברכב (דוגמאות מתוך ספרו של השופט ריבלין, כפי שהובא ע”י בית משפט קמא), שאז הרכב הוא אכן זירה מקרית. בענייננו הקשר התחבורתי עולה מהנסיבות שנקבעו ע”י בית משפט קמא: “עדר אנטילופות… חלף בדהרה את שביל היציאה ובדרכו עלה על רכב המשפחה… והמשיך בדרכו במנוסה לכיוון השני לעבר גדר הספארי”. האנטילופות היו בדרכן לצד השני של הפארק ולשם כך היה עליהן לחצות את שביל היציאה, אלא שזה היה חסום בפקק התנועה שנוצר ע”י כלי הרכב שעמדו בצמידות זה לזה, ללא רווח שאפשר מעבר ביניהם. האנטילופות חצו אפוא את השביל “מעל” הרכב של הנוסעים, והמשיכו בדרכן.
12. החריגות שבנסיבות האירוע – אינה אמורה להשפיע על סיווג התאונה. בע”א 4204
/ 98 המוסד לביטוח לאומי נ’ מדינת ישראל) (עניין גשר שפירים) נקבע: “איני רואה שוני בין המקרה הזה לבין המקרה בו נגרם נזק גוף לנוסעי רכב בשל נפילתו של שלט כבישים, התלוי כגשר מעל לכביש, על רכבם. זהו נזק הנופל בגדר הסיכונים הכלליים שהשימוש ברכב יוצר. כך גם מקום בו נגרם הנזק בשל נפילתו של תמרור או רמזור. שכיחות האירוע כשלעצמה אינה יכולה לשמש מבחן סיבתי מספיק. גם התרחשויות יוצאות דופן ונסיבות עשויים להיחשב כסיכונים טבעיים הכרוכים בשימוש ברכב (י’ אנגלרד, בספרו הנ”ל, בעמ’ 46)…” (פסקה 8).
13. אינני רואה מניעה להתבונן על ההתרחשות נושא הערעור כעל תאונת דרכים. אמליץ לחברי לקבוע כך, לקבל את הערעור, ולחייב את שירביט בהוצאות.
2e.,
יהודית שבח, שופטת, סגין
6 מתוך 7
בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים
אזרחיים
ע”א 44850- 03 – 19 המרכז הזואולוגי תל אביב רמת גן בע”מ נ’ גדעון ואח’
תיק חיצוני:
השופטי. אטדגי:
אני מסכים.
יונה אטדגי, שופט
השופטת ע. ברקוביץ:
אני מסכימה.
131. מי האיף. 14 עידית ברקוביץ, שופטת
התוצאה הערעור מתקבל. האירוע נושא התביעה עונה על הגדרת תאונת דרכים בחוק הפלת”ד. שירביט תשלם למערערת את הוצאות הערעור בסך 20,000 ₪. העירבון שהפקידה המערערת יושב לה באמצעות באת כוחה. ההליך יחזור לבית משפט קמא לצורך המשך הטיפול.
ניתן היום, יייג אדר תשייפ, 09 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.
יונה אטדגי, שופט
עידית ברקוביץ, שופטת
יהודית שבח, שופטת, סג”נ
אבייד
7 מתוך 7
