זהבי נגד שטייף

בית משפט השלום בתל אביב – יפו
קיים
35136 – 07 – 19 זהבי נ’ שטייף
לפני כבוד השופט שאול אבינור
הקובל:
נתן זהבי ע”י ב”כ עוייד ליאור אפשטיין
הנאשמת:
הדס שטייף ע”י ב”כ עוהייד בני כץ ויהל בן עובד
החלטה
.1
לפניי בקשה מטעם הנאשמת להורות לקובל לצרף לקובלנה שהגיש נגדה הסכמה של היועץ המשפטי לממשלה, בהתאם להוראות סעיף 69 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ”ב-1982 (להלן – החסדייפ), הקובעות כלהלן :
69. קובלנות על עובדי המדינה. לא תוגש קובלנה לפי סימן זה על עובד המדינה בשל מעשה שעשה תוך מילוי תפקידו, אלא בהסכמת היועץ המשפטי לממשלה.1
2.
כעולה מנוסח הסעיף, הסכמת היועץ המשפטי להגשת קובלנה נדרשת בהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד, הגשת קובלנה נגד ייעובד המדינהיי; והשני, שהגשת הקובלנה תהא בגין מעשה שעשה, אותו עובד המדינה, ייתוך מילוי תפקידויי (להלן – התנאי הראשון והתנאי השני, בהתאמה).
1 כהערה טכנית יש לציין כי ההדגשות בכל הציטוטים שבהחלטה זו אינן מופיעות במקור והן תוספות של החיימ.
1 מתוך 6
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
קיים
35136 – 07 – 19 זהבי נ’ שטייף
תמצית טיעוני הצדדים:
את הבקשה הגישה הנאשמת בעצמה – עוד בטרם שכרה שירותי עוייד – ובה היא טענה כי שני התנאים הנדרשים מתקיימים במקרה זה: ראשית, בתור שכירה של תחנת גלי צהייל הנאשמת היא עובדת המדינה” ומעמדה זה אף הוכר בפסיקה. שנית, הפרסום הנטען נעשה בקבוצה סגורה של כתבי פלילים’, שהרשתות החברתיות משמשות חלק ממסגרת עבודתם, ועל כן הוא נעשה במסגרת מילוי תפקידה של הנאשמת (ר’ בסעיף 10 ואילך לבקשה).
.10
בתגובתו לבקשה אישר בייכ הקובל כי הנאשמת היא אכן ייעובדת המדינה”י לצורכי סעיף 69 לחסדייפ, אך הוסיף וטען כי התנאי השני אינו מתקיים, באשר בעובדות כתב האישום נטען במפורש שהפרסום נעשה ללא כל קשר לעבודתה של הנאשמת. בנסיבות אלה, כך לטענתו, יילא מתקיים, בטח לא בשלב מקדמי זה, הרכיב השני וההכרחייי (ר’ בסעיף 13 ואילך לתגובת ב”כ הקובל).
.11

בייב הקובל הדגיש כי זוהי זכותו לפי דין של הקובל להגיש קובלנה פלילית ואין לאפשר לנאשמת לנסות לחסום אותו מלממש זכות זו בטענה למעין “יחסינותיי. בהקשר זה הפנה בייב הקובל לפסיקה, לרבות רעייפ 11011 / 02 נמרודי נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פייד נח (5) 769 (2004) (להלן – רעיים נמרודי), וכן להנחיית היועץ המשפטי המפרטת את עמדת היועץ בשאלות הכרוכות בפרשנות סעיף 69 לחסדייפ (הנחיה מס’ 4 . 3021 ייקובלנות פליליות על עובדי המדינהיי).
12.
תשובת הנאשמת לתגובה הנייל הוגשה כבר בידי בא-כוחה, אשר טען כי בפסיקה אליה הפנה בייב הקובל, ובמיוחד ברעייפ נמרודי, יש דווקא כדי לתמוך בקבלת הבקשה. בהקשר זה הפנה ב”כ הנאשמת, בין השאר, לקביעה ברעייפ נמרודי בעניין התנאי השני, שלפיה ייתכלית החוק לשמור על שירות ציבורי חופשי מהטרדות ורדיפות מחייבת לדרוש את אישור היועץ המשפטי לממשלה, הנתון לביקורת בג”צ, כתנאי להגשת קובלנה נגד עובד הציבור בכל מקרה שבו היעדר הזיקה אינו גלוי לעיני כליי (רעייפ נמרודי, בעמ’ 774).
13.
לשיטת בייכ הנאשמת, נוכח הפורום המקצועי שבמסגרתו נכתבה האמרה מושא הקובלנה, לא ניתן לומר שייהיעדר הזיקה”י – הנטען על-ידי הקובל – הוא גלוי לעיני כל באופן המצדיק הימנעות מפנייה ליועץ המשפטי, שהדין מחייב את קבלת הסכמתו מראש. יתר על כן, ככל שהיועץ יסבור שהאמירה דנא לא נכתבה במסגרת מילוי תפקידה של הנאשמת, ברי כי הוא ימשוך ידו מכל העניין ועל כן – אם משוכנע הקובל שהדין עמו בנקודה זו – אין כל הצדקה להימנעותו מלפנות ליועץ המשפטי.
3 מתוך 6
בית משפט השלום בתל אביב – יפו
קייפ

35136 – 07 – 19 זהבי נ’ שטייף
20.
נותר אפוא לדון בשאלת התקיימות התנאי השני. כזכור, עסקינן בפרסום (נטען) במסגרת קבוצה, הכוללת בעיקרה כתבי משטרה ועוסקת בידיעות בענייני פעילות המשטרה; כלומר קבוצה שבה חברה הנאשמת עקב עבודתה כעיתונאית וכחלק מעבודתה זו. בנסיבות אלה, בוודאי שלא ניתן לומר כי מדובר בענייננו במקרה שבו היעדר הזיקה בין תפקידה של הנאשמת לבין המעשה הנטען בכתב האישום הוא בבחינת ייגלוי לעיני כליי.
21.
לפיכך, בהתאם להלכה שנפסקה ברעייפ נמרודי – ולעניין זה יש להעיר כי הגם שדובר שם בבקשת רשות ערעור, הבקשה נדונה כערעור ובפני מותב תלתא – ברי כי הקובל נדרש לקבל את הסכמת היועץ המשפטי להגשת הקובלנה. יוטעם, כפי שנקבע גם ברעייפ נמרודי, כי במקרה כגון דא ההסכמה לפי סעיף 69 לחסדיים נדרשת מראש, ואין מקום להמתין – כבקשת בייב הקובל – לקביעת ממצאי עובדה סופיים בשאלת הזיקה, לאחר שמיעת הראיות, ורק אז להידרש לשאלת ההסכמה.
22.
אכן, כפי שטען בייכ הקובל, זוהי זכותו לפי דין של הקובל להגיש קובלנה פלילית נגד הנאשמת, וזאת על אף העובדה שאת הסכסוך הנטוש בינו לבינה הוא ניהל עד עתה בפסים אזרחיים. יחד עם זאת, משהחליט הקובל להעביר את ניהול המחלוקת לפסים החמורים יותר של קובלנה פלילית, עליו למלא את דרישות הדין המקדמיות בכל הקשור להגשת קובלנה כזו.
.23
לכן גם אין מקום ללמוד מאומה לעניין עמדת היועץ המשפטי מהעובדה שנציגו לא התייצב לדיון לפניי, להבדיל מהתייצבותו לדיונים בתובענה האזרחית. לו היה הקובל מגיש תובענה אזרחית נוספת, להבדיל מקובלנה פלילית, היועץ המשפטי היה אמנם חייב להתייצב בבית המשפט אם היה בדעתו להעניק לנאשמת ייצוג משפטי. ואולם, משבחר הקובל להגיש קובלנה פלילית, סדרי הדין הם שונים ומחייבים אותו-עצמו לפנות ליועץ המשפטי ולקבל את הסכמתו.
.24
בשולי הדברים יש להעיר עוד, כפי שציין גם בייכ הנאשמת, כי אך מובן שהיועץ המשפטי רשאי למשוך את ידו מההליך שלפניי – ככל שלפי עמדתו תנאי סעיף 69 לחסדיים אינם מתקיימים בעניין הקובלנה דנא – ובמצב דברים כזה כמובן שסוגיית הסכמת היועץ המשפטי להגשת הקובלנה תתייתר.
סוף דבר:
25.
אשר על כן ולאור כל המקובץ אני מקבל את הבקשה וקובע כי על הקובל לפנות ליועץ המשפטי לממשלה ולקבל את הסכמתו להגשת הקובלנה נגד הנאשמת (או את עמדתו
5 מתוך 6