בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו
תה”ס 36458 – 09 – 19 ט. נ’ ט.
16 ספטמבר 2019
לפני כבוד השופט ארז שני
המבקשים: 1. י. ט. 2. י. מ. ט.
נוכחים: המבקשת 1 וב”כ עו”ד ציפי פיק ב”כ המבקש 2 עו”ד עדי שדה המבקש 2 – אין הופעה
פסק דין
בפניי הסכם אשר הושג בין הצדדים על רקע שבעה תיקים קשורים, על רקע ערעור אשר נמחק לאור הגעה להסכם והנה מטעמיו הוא, החליט המבקש 2 שאין הוא מתייצב לדיון ומשעה שמאמין אני לבא כוחו, מסתברה, הוליך גם הוא אותו שולל, שכן לבא כוחו אמר הוא שיתייצב, למבקשת 1 הודיע מראש שאין בדעתו להתייצב. התנהגות כזו הינה חסרת תום לב דיוני.
הדין הישראלי מכיר מקרים שבהם נחתם הסכם ממון ובטרם אישור, חוזר בו מי מהצדדים.
אלא שמקרה שכזה יוצר שני עניינים: האחד – חובתו של החוזר בו להודיע מבעוד מועד לצד שכנגד ולבית המשפט כי הוא חוזר בו מן ההסכם, לבל ייגרם אובדן זמן וטורח לכל הנוגעים בדבר ובוודאי שאין הוא מאפשר לחוזר בו מן ההסכם אם לא ניתנה רשות של בית המשפט שלא להתייצב לדיון אשר נקבע. השני – הוא העובדה שלהסכם ממון יש שתי פנים: הפאן שהוא פסק הדין לאחר אישורו של ההסכם והפאן השני הוא הפאן האובליגטורי ההסכמי.
סעיף 12 לחוק החוזים חלק כללי, מבקש מצדדים להתנהל בדרך מקובלת, אגב ניהול מויימ וסעיפים 39 ו-61 דורשים שהדרך המקובלת ולאחר החתימה על ביצוע ייעשו בתום לב ודרישת חוק יחסי ממון להתייצבות לאישור אינה פוגמת בחובתו של צד לקיים התחייבויותיו בחוזה ולפחות לתת הסבר, מה טעם חוזר בו מהתחייבויותיו.
